התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?
על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.
הקבוצה היום: ממפיס גריזליס
נשארו: ג'ה מוראנט, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, דזמונד ביין, סטיבן אדאמס, לוק קנארד, ברנדון קלארק, סאנטי אלדמה, ג'ון קונצ'אר, דיוויד רודי, קסאביר טילמן, זאייר וויליאמס, קני לופטון
עזבו: דילון ברוקס (סיין אנד טרייד, ליוסטון), טיוס ג'ונס (טרייד, לוושינגטון), מרכוס סאסר (טרייד, לבוסטון)
הגיעו: דרק רוז, שאקיל האריסון (חוזה למחנה האימונים), גרגורי ג'קסון (חוזה דו-כיווני), ג'וש כריסטופר, מרכוס סמארט, אייזיה טוד
חמישייה: ג'ה מוראנט\דרק רוז, מרקוס סמארט, דזמונד ביין, ג'ארן ג'קסון ג'וניור, סטיבן אדאמס
ספסל: לוק קנארד, ברנדון קלארק, סאנטי אלדמה, ג'ון קונצ'אר, דיוויד רודי, קסאבייר טילמן, זאייר וויליאמס, אייזיה טוד, קני לופטון, דרק רוז כשמוראנט יסיים את ההשעיה
המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:
אז מה היה לנו שם?
כשהילידים של היום שהם אוהדי הכדורסל של מחר יסתכלו בעוד 15-20 שנים על העונה האחרונה של ממפיס יקטלגו אותה בתור עונה רגילה מוצלחת למדי (מקום שני במערב) שהסתיימה באכזבה בפלייאוף מול הקבוצה של לברון ג'יימס. רק אלו שחוו את העונה הזו בזמן אמת יזכרו את השיט שואו שהעמיד את הכדורסל בצל. הכדורסל שממפיס הציגו בפלייאוף 2022, בו הם הסתכלו בעיניים של הווריורס עד שמוראנט סיים את הסדרה עם פציעה, הביא אותם לעונה הזו מלאי ביטחון. הביטחון הזה לא היה מהסוג השקט, הגריזליס הציגו את האטיטיוד שאליו NWA כיוונו בשם שלהם. הם הפכו להיות קבוצת "המורדים", רק שבשלב מסוים הם התאהבו קצת יותר מדי בתדמית הזו. כל עוד הגישה הזו נשארה בגבולות המגרש הכל עוד היה טוב, יחסית. ברגע שהדברים גלשו החוצה – אני מעריך שאין צורך לפרט כאן שוב על סאגת ג'ה מוראנט – כל מה שקרה על המגרש כבר הפך למעניין פחות. גם תואר שחקן ההגנה של העונה של ג'ארן ג'קסון ג'וניור והבחירה בהמשך להיות הסנטר הפותח של נבחרת ארה"ב לא שיפרה את המצב. ממפיס הבינו שהם צריכים לרסן את הגישה הזו לפני שהיא תפורר אותם.
קיץ חם
הבעיה עם 'ריסון' כזה של גישה הוא שהכנסת גורמים לא נכונים לחדר ההלבשה, או הוצאה של גורמים חשובים אחרים, עלולים לפורר את הקבוצה. קבוצה שרק לפני שנה דיברו עליה בתור אחת מקבוצות העתיד של הליגה. בשלב מוקדם מאד היה ברור שממפיס רואים בדילון ברוקס, אולי המגן הטוב ביותר שלהם בקו האחורי, מישהו שהתועלת שהוא מביא לקבוצה קטנה מהנזק שהוא גורם לה. מצד שני ויתור עליו השאיר חור גדול בקו האחורי הדליל ממילא של ממפיס. ההזדמנות הציגה את עצמה כשבוסטון הפכה את עצמה ליעד עבור קריסטאפס פורזינגיס וחיפשה להפטר מהחוזה של מרקוס סמארט. ממפיס קפצו על ההזדמנות וקיבלו את סמארט. ממפיס נתנו בטרייד את טיוס ג'ונס, אחד הרכזים המחליפים הטובים – ובעיקר היעילים – בליגה ואת בחירת הסיבוב הראשון של 2024 שהם קיבלו מהווריורס כשספגו את החוזה של אנדרה איגואדלה. סמארט – שחקן ההגנה של 2022, למי ששכח – ימלא את התפקיד של ברוקס בתור השומר הראשי בקו האחורי, לצערם של ממפיס הוא גם סובל מאותה המחלה כמו דילון של לראות את עצמו כקלעי טוב יותר ממה שהוא באמת. האספקט החשוב יותר בצירוף של סמארט הוא בנוכחות הוטרנית בחדר ההלבשה. בגיל 29 לסמארט יש יותר משחקי פלייאוף ברזומה (108) מאשר למועדון אליו הוא מצטרף (98) והוא הוכיח את עצמו ככזה שלא מפחד להתעמת עם כוכבי הקבוצה ולדרוש מהם אחריות.
את מקומו של ג'ונס ברוטציה ממפיס מילאו עם דרק רוז הותיק שהגיע מהניקס. רוז, שאת שנתו היחידה בקולג'ים עשה באוניברסיטת ממפיס, מגיע לא רק כדי לתת דקות בעמדה של מוראנט, אלא כדי להיות המנטור שלו. ברזומה של רוז יש את תואר ה-MVP הצעיר בהיסטוריה אבל גם שרשרת פציעות שמנעה ממנו להיות הכוכב שציפו שיהפוך להיות, וכן – גם הסתבכויות עם החוק. ראוי ואפילו נדרש לקיים דיון נרחב סביב הקלות בה ה-NBA מבליגה על מקרים כמו של רוז, שב-2016 הואשם באונס קבוצתי של חברתו לשעבר בשנת 2013, שאף טענה שסוממה בניגוד לרצונה וכי לא הייתה בהכרה מלאה. רוז אמנם זוכה אך התקשה להגדיר עבור חבר המושבעים מהי "הסכמה". אם המקרה הזה מזכיר לכם את התיק המתוקשר של קובי בראיינט זה לא מקרי. כמו בראיינט, גם רוז הפך לאחר הירידה מגדולתו למעין מנטור עבור השחקנים הצעירים לצידם שיחק במינסוטה, בדטרויט ובניו יורק. ממפיס מקווים שהוא יוכל להעביר לג'ה שיעורים בפיתוח המשחק וגם באופן בו סופרסטארים ב-NBA צריכים להתנהל, במיוחד לאחר התקלויות עם החוק.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
העונה של ממפיס תחולק העונה לשתיים: עד שג'ה מוראנט יסיים את עונש ההשעיה שירחיק אותו מ-25 המשחקים הראשונים של העונה ואחריה. החלק הראשון יהיה מעניין במיוחד: גם כיוון שנראה איך טיילור ג'נקינס בוחר לנהל את הרוטציות שלו – למשל האם הוא יפתח עם רוז לצידו של סמארט או שיעדיף להעביר את סמארט לעמדת הרכז ולהעלות בחמישיה את לוק קנארד שמספק קליעה יציבה יותר – וגם כי ללא דילון ברוקס וג'ה מוראנט רעשי הרקע בחדר ההלבשה של ממפיס אמורים להתפוגג. בהיעדרו של מוראנט דזמונד ביין וג'ארן ג'קסון ג'וניור יצטרכו לשאת במרבית הנטל ההתקפי וזו הזדמנות עבור ג'נקינס לפתח סטים התקפיים נוספים, שיוכלו להשלף גם כאשר מוראנט יחזור.
בצד ההגנתי לממפיס יהיו את שני שחקני ההגנה האחרונים של הליגה, שיסתמכו על העוגן של סטיבן אדאמס, שהחמיץ את סיום העונה האחרונה והפלייאוף והחסרון שלו הורגש. מי שעוד אמור לחזור למגרשים לפני מוראנט הוא ברנדון קלארק שקרע את גיד האכילס במרץ האחרון וצפוי לחזור בשבועות הראשונים של העונה. בנייה של כימיה בין רוז לקלארק יכולה להיות משמעותית כפתרון מהספסל לדקות המנוחה של החמישיה.
אחרי חזרתו של מוראנט ממפיס יכולה להפוך לקבוצת חובה בליג-פאס. תקריות האלימות של מוראנט מחוץ למגרש כמעט והשכיחו את העובדה שבפתיחת העונה הקודמת מוראנט היה בדיוני ה-MVP של הליגה, ממפיס ניצחה כ2/3 מהמשחקים עם מוראנט ורק כמחצית מהמשחקים בלעדיו. בנוסף יהיה מעניין לראות האם מוראנט יצליח להגיע השנה עם כלים חדשים, שיוכלו לעזור לו לשמור על הגוף שלו טוב יותר. מוראנט החמיץ 21 משחקים בעונה החולפת, מתוכם 9 בגלל השעיה (בתקרית האקדח הראשונה) והיתר בגלל פציעות קטנות ומנוחות. הפגרה הארוכה שנכפתה על מוראנט יכולה להיות גם הזדמנות טובה עבורו לפתח את סגנון המשחק שלו לכזה שיזדקן טוב יותר.
אבל הביצועים שלו על המגרש יהיו משניים לעומת האופן בו יתנהג מחוצה לו. גם אם תקריות האקדחים עצמן לא באמת הפתיעו את חבריו לקבוצה של מוראנט, שכנראה היו חשופים לסגנון החיים שלו עוד קודם לכן, הרעש התקשורתי השפיע מאד על חדר ההלבשה של הקבוצה הצעירה. זה יהיה המקום בו גם תבחן המנהיגות שיביאו מרקוס סמארט ודרק רוז לחדר ההלבשה של הקבוצה. מהבחינה הזו ממפיס תגדיר "הצלחה" בעונה הקרובה לאו דווקא במאזן או בהצלחה בפלייאוף, אלו יהיו בונוסים בלבד. "הצלחה" מבחינתה של ממפיס תהיה בנראטיב שהקבוצה תכתיב, בייחוד לאחר חזרתו של מוראנט ובוודאי אם ההחלטה של יוסטון להמר על דילון ברוקס תתגלה כמוצלחת.
תחושת הבטן שלי אומרת שג'ה ילמד מהטעויות שלו. לאו דווקא בגלל הסנקציות של הליגה אלא בגלל שגם נייקי מושקעים באירוע עם קו סיגנצ'ר על שמו. מרקוס סמארט ודרק רוז אמורים להספיק בתור הגורם המאזן, חדר ההלבשה של ממפיס חסר ותיקים בשנים של מוראנט בקבוצה, ושניהם גם אמורים להיות דמויות שג'ה יצליח למצוא איתן שפה משותפת יותר בקלות מאשר עם ותיקים דוגמת סטיבן אדאמס שבטח מגיע לחדר ההלבשה מפגרת הקיץ עם סיפורים על איך רכב על בת יענה. מהצד השני של הסיפור, ציפיתי שמוראנט ילמד מהטעות כבר בפעם הראשונה. אולי צריך שם את המורה של בארט סימפסון שתגיד לו לרשום 100 פעמים על הלוח "אני לא אעלה סטוריז עם אקדחים לאינסטגרם".
תחזית:
על הנייר ממפיס השתפרה בקיץ האחרון, אבל אני לא מצפה מהם להיות בטופ של האזור בסוף השנה. המערב, שהיה צפוף בעונה הקודמת, רק הפך לצפוף יותר העונה. התרחיש האופטימי – בהנחה שלא יהיו פציעות משמעותיות נוספות – אורמ שממפיס תסיים עם 42-44 נצחונות, מה שאמור להספיק להם להיות בין שתי קבוצות הפלייאין העליונות. זה אומר שדזמונד ביין יעשה אולסטאר ראשון ושמוראנט יתנהג כמו שסופרסטאר אמור להתנהג. הם יכולים להיות קבוצת ה"פיל גוד" של הפלייאוף ואפילו לעבור סיבוב מול סאנס\ווריורס פצועים\עייפים
התרחיש הפסימי אומר שמוראנט לא למד כלום. במקרה הזה ממפיס יצטרכו לעשות חושבים במהלך העונה או אחריה לגבי הדרך שבה הם מנהלים את הסיטואציה. אפשרות אחת היא למכור את הנכס של המועדון ב-75 סנט על הדולר ולמזער נזקים. אפשרות אחרת היא להחליף את ג'נקינס במאמן מנוסה ו"קשוח" יותר, נניח דוק ריברס, כדי שינהל את הכוכב. בכל מקרה הקבוצה שנראתה כמו קבוצת העתיד לפני שנה תהפוך להיות גאג בתוכניות אירוח בינוניות.
בכל אופן, כבר סיכמנו שאני אופטימיסט, אבל צריך גם להיות ריאליסט: עם 40 ניצחונות ממפיס תשתחל לעשיריה, אבל ממקומות 9-10, היא אולי תעפיל לפלייאוף אבל לא באמת תאיים על מעבר סיבוב. ג'ה יסבול ממספר פציעות קטנות בגלל הכנה לקויה לעונה, אבל אחרי תקופה מתוחה בחודש הראשון שלו בחזרה על המגרשים יהיה שקט יחסי סביב הקבוצה. המבחן האמיתי יגיע ב24-25
