התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?

על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.

הקבוצה היום: סקרמנטו קינגס

נשארו: דומנטאס סאבוניס, דיארון פוקס, האריסון בארנס (חתם על הארכת חוזה ל-3 שנים ו-54 מיליון דולר), קיגן מורי, קווין הרטר, מאליק מונק, דאביון מיטשל, קסלר אדוארדס, טריי ליילס (הוחתם מחדש על 16 מיליון לשנתיים), אלכס לן (מינימום לשנה)

עזבו: ראשון הולמס (בטרייד, לדאלאס), פי.ג'יי דוזייר (שוחרר, ללא קבוצה)

הגיעו: ג'אוול מקגי, סשה וזנקוב, כריס דוארטה

מתנדנדים: יש מספר שחקנים שהוחתמו על חוזה למחנה האימונים, אל תטרחו ללמוד את השמות שלהם, גם אם ישארו בקבוצה לא יהיו משמעותיים

חמישייה: פוקס, הרטר, מורי, בארנס, סאבוניס

ספסל: מונק, מיטשל, דוארטה, וזנקוב, ליילס, מקגי, לן, אדוארדס

המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:

https://www.youtube.com/watch?v=MifhkYvB9jQ&pp=ygUfc2FjcmFtZW50byBraW5ncyB0b3AgcGxheXMgMjAyMw%3D%3D

 

אז מה היה לנו שם?

אם המילים "Light the beam" לא אומרות לכם שום דבר פספסתם את הפיל-גוד סטורי של עונת 22-23. סקרמנטו – אולי המועדון עם המוניטין הכי גרוע בליגה – הימרה על מייק בראון – אולי המאמן עם המוניטין הכי גרוע בליגה ביחס להישגים שלו – וניצחה בגדול. מייק בראון ביקש מהם לרוץ כמה שאפשר והביא אלמנטים להתקפה שאסף כעוזר מאמן בגולדן סטייט. התוצאה הייתה ההתקפה הכי טובה בליגה – סליחה, בהיסטוריית הליגה – מקום שלישי במערב וסדרת פלייאוף נהדרת מול האלופה היוצאת שהלכה לשבעה משחקים לפני שהניסיון של הווריורס ותצוגת ענק של סטף סיימו את המסע המופלא של הקינגס. סאבוניס ופוקס נבחרו לאולסטאר ולחמישיית הליגה השלישית ומייק בראון זכה בתואר מאמן העונה כשהפעם אף אחד לא יגיד שזה בזכות לברון

https://www.youtube.com/watch?v=TfhtPRZhMWc

 

 

קיץ חם

המטרה של הקינגס בקיץ הייתה בעיקר לשמור על הקיים ולשייף את הקצוות. אחרי שסימנה את עצמה כבית לשחקנים שלא מצאו בית בליגה – סאבוניס ומונק הן הדוגמאות הבולטות, אבל גם פוקס, הרטר ואחרים מתאימים לתיאור – היא האריכה את מערכת היחסים שלה עם טריי ליילס שלראשונה בקריירה יפתח עונה שלישית באותה הקבוצה ועם האריסון בארנס, שאחרי האכזבות בווריורס ובמאבס מצא את מקומו והפך לרול פלייר יעיל מאד. הם ויתרו על ראשון הולמס, שראה את התפקיד שלו מתכווץ לשחקן בשולי הרוטציה אבל צירפו את ג'אוול מקגי כרים ראנר עם שלוש טבעות אליפות. 

הריג'קט התורן שהקינגס אספו הגיע בטרייד מאינדיאנה. כריס דוארטה היה בחירת לוטרי רק לפני שנתיים, אך חגג בקיץ האחרון 26 (הוא מבוגר מפוקס ומונק שיתחילו את השנה השביעית בליגה). עונת הרוקי שלו הייתה מוצלחת והוא נבחר לחמישיית הרוקיז השניה, אך סבל מפציעות ומהעובדה שאינדיאנה צירפו רוקי מוצלח לא פחות על העמדה שלו (בנדיקט מאת'ורין). הוא ירד במספרים בכל הקטגוריות אבל הקינגס מקווים שהוא יפרח בשיטה שלהם, ויוכל לתת דקות בשתי עמדות הכנף. 

הקינגס אמנם העבירו את בחירת הדראפט שלהם לדאלאס, אבל בכל זאת צירפו רוקי מעניין לסגל: סשה וזנקוב, ה-MVP של היורוליג. וזנקוב נבחר ב-2017 בסיבוב השני על ידי ברוקלין ומשם הזכויות עליו עברו לקליבלנד, סקרמנטו בחרו עבור קליבלנד באיייזיה מובלי, אח של, ובתמורה קיבלו את הזכויות על וזנקוב. הקיץ וזנקוב חתם בקבוצה על חוזה לשלוש עונות בסכום כולל של 20 מיליון דולר כשהעונה השלישית היא אופציית קבוצה.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

נאמר את המובן מאליו: קבוצה לא נשארת הפתעת הליגה שנה שניה ברציפות. קבוצות מתחילות להתייחס יותר ברצינות ומשהו מהמומנטום הראשוני הולך לאיבוד. שתי הקבוצות האחרונות שסומנו כ"הפתעות העונה" הראו את שני הכיוונים שאליהן קבוצה כזו יכולה ללכת: אטלנטה, שהייתה הפתעת הליגה ב-2021, לא הצליחה לעמוד ברף שהציבה לעצמה ונתקעה בבינוניות. ממפיס, הפתעת העונה של 2022, הייתה אחת הקבוצות הטובות בליגה בעונה שעברה (לפחות עד שהדברים השתבשו). פיניקס היא דוגמה נוספת לקבוצה שעשתה את הצעד קדימה מהפתעה נעימה (בבועה) למועמדת אמיתית לאליפות, אבל עשתה זאת לא מעט בגלל עזרה "מבחוץ". 

סקרמנטו ייחודית כי היא לא עשתה את ההתקדמות בגלל עונה יוצאת דופן של שחקן כזה או אחר. פוקס וסאבוניס, מספרית, נתנו עונה זהה לשתי העונות הקודמות. השיפור היה ביעילות – שני הכוכבים רשמו עונות שיא באחוזי קליעה משוקללים – ונבע משיטת המשחק. סקרמנטו דורגה בצמרת הליגה בתנועת שחקנים בהתקפה ובהגנה, במסירות ובאסיסטים. וכשהיתרון הקבוצתי נובע משיטת משחק קשה יותר לעצור את הקבוצה הזו.

המשחק של סקרמנטו מסתמך על הדריבל הנד אוף ו\או פיק אנד רול בין סאבוניס ופוקס, כשהם מנצלים את התנועה הבלתי פוסקת של הקלעים סביבם: מורי, הרטר, בארנס ומונק דורגו כולם בצמרת הליגה בכמות התנועה בהתקפה כשהשניים הראשונים היו בין מובילי הליגה באחוזים מחוץ לקשת. עם כל כך הרבה תנועה וספייסינג, היכולת של פוקס להגיע לטבעת או של סאבוניס לנצל מיס מאצ'ים הייתה קלה בהרבה.

הבעיה של הקינגס הייתה בהגנה: היא דורגה אחרונה בין קבוצות הפלייאוף (ואפילו הפלייאין) בדירוג הגנתי ודורגה בין 5 האחרונות בליגה באחוזי הקליעה של היריבה מתחת לטבעת ובאחוזי הקליעה של היריבה מחוץ לקשת. פרט לסקרמנטו רק יוסטון הופיעה בחמש האחרונות בשתי הרשימות. בפלייאוף, כשהכדורסל הפך פיזי יותר, הקינגס התקשו אפילו יותר: סאבוניס נחשב לאחד מהריבאונדרים הטובים בליגה, אבל קוון לוני רשם שלושה משחקים של 20 ריבאונדים מולו, בסך הכל לוני אסף 37 לוחות בהתקפה בסדרה הזו, הנתון הגבוה ביותר לסדרת פלייאוף מאז בן וואלאס ב-2003. 

מהבחינה הזו קשה לראות איך התוספות שסקרמנטו עשו בקיץ הופכות למשמעותיות. ג'אוול מקגי שיהיה בן 36 בינואר היה אולי רים פרוטקטור מוצלח בעברו, אבל קשה לראות אותו נותן דקות משמעותיות בסדרת פלייאוף. התוספות של וזנקוב יכולה להיות משמעותית בהתקפה, אבל הוא חור הגנתי בסטנדרטים של הליגה ובגיל 28 קשה לראות אותו עושה קפיצה משמעותית.

 

המשמעות של כל מה שנכתב עד כאן הוא שסקרמנטו עדיין יכולה להיות אחת מהקבוצות הטובות במערב. למרות ההתחזקות של היריבות. להוציא את דנבר ופיניקס קשה לסמן קבוצות שבאופן ודאי אמורות לסיים עם מאזן טוב יותר מסקרמנטו: הלייקרס, הקליפרס והווריורס מבוגרות יותר, ויתרון הביתיות הופך למשמעותי פחות בשנים האחרונות. ממפיס תחסר את ג'ה ומינסוטה, ניו אורלינס הת'אנדר ודאלאס יכולות אולי לעקוף את הקינגס, אבל זה טעון הוכחה. 

מהצד השני, מתוך כל הרשימה הזו רק הת'אנדר, מינסוטה ואולי ניו אורלינס הן קבוצות שסקרמנטו יכולה בוודאות לעבור בסדרת פלייאוף. אני מעריך שהקינגס ינסו לראות במהלך העונה אם הם יכולים למצוא שחקן שישלב קשיחות ו\או הגנה על הטבעת עם קליעה יציבה מחוץ לקשת. במקרה הזה בארנס ודאביון מיטשל כנראה יהיו השחקנים הראשונים שהקינגס יהפכו לזמינים לטרייד. הם לא צריכים סופרסטאר, רק מישהו שיוכל להתמודד עם הקוון לונים והסטיבן אדאמסים של העולם או לחלופין מישהו שיהפוך את הצבע שלהם לפרוץ פחות, ויאפשר לגארדים ושחקני הכנף לשמור טוב יותר על הקשת. מבט קצר על  התרומה של ברוס בראון וקנטביוס קולדוול פופ לריצת האליפות של דנבר אמור להספיק להם כדי להבין את המשמעות, גם אם מבחינת הסקיל סט הנדרש הם מחפשים שחקן שונה.

 

תחזית

כאמור הקינגס אמורים להיות טובים בעונה הסדירה, זה לא אומר שהם שוב יסיימו בין שלוש הראשונות במערב, אבל אני כן מצפה שיסיימו במקום 5-6 עם 46 נצחונות. אם יבצעו טרייד מעבר סיבוב – ואולי אפילו גמר אזורי – בהחלט ריאלי מבחינתם, בעיקר מכיוון שהם נמצאים בנקודה הנכונה על הטיימליין: פוקס, מיטשל, מונק, הרטר, סאבוניס וגם דוארטה ו-וזנקוב: כולם נמצאים בפריים או בכניסה אליו. אם הסגל יישאר כמו שהוא הקרן עדיין תודלק לא מעט בסקרמנטו בעונה הסדירה, אבל השמיים של בירת קליפורניה יאלצו להסתפק בירח במאי ויוני.

קרא עוד

התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?

על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.

הקבוצה היום: ניו יורק ניקס

נשארו: ג'יילן ברונסון, ג'וליוס רנדל, אר.ג'יי בארט, קווינטון גריימס, מיטשל רובינסון, ג'וש הארט, עמנואל קוויקלי, אייזיה הארטנשטיין, אוון פורנייה, מיילס מקברייד, ג'ריחו סימס

עזבו: אובי טופין (טרייד לאינדיאנה), דרק רוז (שחקן חופשי, לממפיס)

הגיעו: דונטה דיווינצ'נזו (שחקן חופשי, גולדן סטייט), אייזיה רובי (שחקן חופשי, ספרס). הגיעו עוד כמה שחקנים שימלאו את שולי הסגל ושחקני טו-וויי, אבל בשיטה של ת'יבודו הם לא שווים אזכור

מתנדנדים: ריאן ארצ'ידיאקונו שעבר בעונה שעברה לפורטלנד בטרייד של הארט הוחזר על חוזה למחנה האימונים. הדיווחים טענו שהניקס 'היססו' להכליל את ארצ'י בטרייד של הארט. הוא אחד מחביביו של ת'יבודו ובנוסף הוא חלק מהוילאנובה קונקשן.

חמישייה: ג'יילן ברונסון, אר.ג'יי בארט, קווינטון גריימס\ג'וש הארט, ג'וליוס רנדל, מיטשל רובינסון

ספסל: ג'וש הארט\קווינטון גריימס, עמנואל קוויקלי, אייזיה הארטנשטיין, דונטה דיווינצ'נזו, מיילס מקברייד, ג'ריחו סימס, אווין פורנייה, אייזיה רובי, ריאן ארצ'ידיאקונו

המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:

 

אז מה היה לנו שם?

במה שנראה היום כמו פרה-היסטוריה הניקס התחילו את העונה שעברה עם אוון פורניה בחמישיה ועם דרק רוז וקאם רדיש כמחליפים שמקבלים דקות משמעותיות מהספסל. הניקס התחילו את העונה הקודמת עם סימני שאלה סביב החוזים שחילקו בקיץ 22: מיטשל רובינסון עם 60 מיליון ל-4 שנים, אר.ג'יי בארט עם 104 ל-4 ומעל כולם ג'יילן ברונסון שקיבל גם הוא 104 ל-4. הקונצנזוס היה שהניקס שוב עשו אובר-פיי, אחרי רבע עונה שנחתם בהפסד ביתי ב-20 נקודות לדאלאס ומאזן 10-13 ת'יבודו הבין שאם הוא לא יביא שינוי, הוא יהיה השינוי. הוא זרק את הותיקים לתנינים המטאפוריים (או האמיתיים, לא יפתיע אותו אם לדולאן יש חוות תנינים לא חוקית במרתפים של הגארדן) צמצם את הרוטציה והניקס נכנסו למומנטום. כשהרוטציה המצומצמת התחילה לגבות מחיר בעייפות הניקס צירפו את ג'וש הארט מפורטלנד, חבר טוב של ברונסון מימיהם בוילאנובה, והניקס המשיכו במומנטום החיובי וסיימו במקום החמישי במזרח. הם עקפו את קליבלנד נגד יתרון הביתיות, אבל בסיבוב השני נפלו מול מיאמי בסדרה שהזכירה את הכדורסל של הניינטיז. ברונסון היה השחקן הטוב ביותר של הניקס באופן מובהק בריצת הפלייאוף הזו ושוב עלו שאלות לגבי היכולת של בארט ורנדל להיות משמעותיים בפלייאוף.

 

קיץ חם

אחרי שבארט ורובינסון קיבלו את הארכות החוזה שלהם בקיץ הקודם, לניקס הייתה אפשרות להאריך את החוזים של עמנואל קוויקלי ואובי טופין בקיץ הנוכחי. קוויקלי היה אחד המועמדים הסופיים לתואר השחקן השישי אך רשם קמפיין פלייאוף לא מוצלח. טופין, לעומת זאת, לא ממש מצא את המקום שלו תחת ת'יבודו, הוא התקשה עם הסכמות ההגנתיות שלו ולאחר ההדחה מהפלייאוף יצאו דיווחים על עימותים קולניים שכמעט והפכו לעימות פיזי בין הפורוורד לבין המאמן. הניקס היו צריכים להוריד מעט שכר כדי להיות זכאים למיד-לוול-אקספשן וטופין נשלח לאינדיאנה, שם הוא צפוי לפרוח בסגנון המהיר לצידו של טייריס הליברטון. קוויקלי עדיין לא קיבל את הארכת החוזה, אם בגלל פערים כספיים (לפי הדיווחים הוא מעוניין לקבל 80-100 מיליון דולר ל-4 שנים) ואם בגלל שהניקס עדיין מעוניינים לשמור על גמישות כלכלית בקיץ הבא. ג'וש הארט יכל לצאת מהחוזה שלו, שמבטיח לו 12 מיליון דולר לעונה הקרובה, אך אחרי מו"מ הוא מימש את האופציה שלו ונשאר בחוזה. העובדה שהניקס לא היו צריכים לשלם יותר להארט, יחד עם הויתור על טופין, אפשר להם לצרף לקבוצה את דונטה דיווינצ'נזו מהווריורס. צ'נזו הוא שחקן כנף שיכול לשחק בעמדות 2 ו-3, הוא די-אנד-3 שיכול גם – בערבון מוגבל – ליצור לעצמו ולאחרים אם סוגרים אליו. החלק החשוב יותר הוא הקשר שיש לו עם ג'יילן ברונסון וג'וש הארט. השלושה לקחו יחד אליפות עם וילאנובה ושמרו על קשר טוב מאז (וגם עם מיקאל ברידג'ס מהקבוצה השניה של העיר, מה שגורר לא מעט עקיצות ונסיונות גיוס משעשעים ברשתות החברתיות). ריאן ארצ'ידיאקונו, שהיה בשנתו האחרונה בוילאנובה בעונה הראשונה של ברונסון וצ'נזו, הוחזר גם כן (על חוזה זמני, כרגע). אייזיה רובי הובא על מנת למלא את החור שנוצר בעמדה 4 לאחר הויתור על טופין. 

ברונסון והארט, יחד עם ברידג'ס, היו חלק מנבחרת ארה"ב לאליפות העולם. ברונסון סומן בתור 'המנהיג' של הנבחרת הצעירה הזו ורשם אליפות בינונית. הארט, לעומתו, הביא את ההאסל שהציג בכל קבוצה בה שיחק ועבר ברוטציה שחקנים מוכשרים ממנו. זה לא הספיק למדליה, אבל כן נתן אישור מסוים על אחד מהשחקנים הכי פחות מוערכים בליגה. הארט גם קיבל מהניקס הארכת חוזה שתיכנס לתוקף בקיץ הבא ובה יתוגמל ב-20 מיליון דולר לעונה במשך 4 שנים.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

בשלוש שנים תחת ת'יבודו הניקס הספיקו להיות הפתעת העונה, אכזבת העונה ושוב להפתיע לטובה. עכשיו הגיע הזמן לייצר יציבות. רנדל, המבוגר משחקני הרוטציה המשמעותיים, יהיה בן 29 בתחילת העונה. בארט היה הקיץ בן 23. זה אומר שבאופן עקרוני הקבוצה כולה נמצאת בפריים או קרוב אליו. 

 

הנוכחות של ברונסון על המגרש נתנה לניקס משהו שלא היה לה עשורים: רכז אולסטאר שהוא מנהל משחק אמיתי. ברונסון הוכיח את יכולות הקלאץ' שלו גם בפלייאוף ואם באולסטאר הקודם, או אפילו בסיום העונה הסדירה, התלבטנו לגבי ההיררכיה בין רנדל לברונסון הרי אחרי הפלייאוף וההכרה מנבחרת ארה"ב אפשר לומר די בוודאות שברונסון הוא המנהיג והשחקן הטוב ביותר בניקס. גם אם רנדל הוא זה שיקבל יותר זריקות או ייכנס לחמישיות העונה. 

 

די ברור מה הקבוצה הזו תציג, הניקס הפכו בעונה שעברה לאחת הקבוצות היעילות בהיסטוריה, עם רייטינג התקפי שדורג בטופ-5 בכל הזמנים. היא לא עשתה את זה בזכות קליעה יוצאת דופן אלא בזכות כדורסל ממושמע מאד, שמוריד את איבודי הכדור, ובזכות שחקנים שתוקפים את ריבאונד ההתקפה פעם אחרי פעם. ההגנה אמנם לא בלטה לטובה בשנה שעברה (מקום 19) אבל כן הראתה את העקרונות המוכרים מהקבוצות של ת'יבודו שמתעדפים הגנה על הצבע לפני הכל ומקשים על זריקות השלוש של היריבה. סביר להניח שנראה את אותם העקרונות גם השנה, הפעם אחרי מחנה אימון מלא ועם רוטציה שלא צפויה לשינויים משמעותיים, מה שאולי יתורגם לרייטינג הגנתי טוב יותר, כזה שלא יבייש קבוצות של ת'יבודו. 

התוספות של דיווינצ'נזו ורובי אמורות לאפשר יותר מרחב פעולה לת'יבודו. בעונה שעברה לניקס הייתה רוטציית סנטרים עמוקה (רובינסון, הארטנשטיין וסימס) אך הם היו קצרים יחסית בכנפיים, בעיקר כשגריימס החמיץ משחקים ולפני הצירוף של הארט. עמנואל קוויקלי אמור להיות המחליף הראשון לגארים ולקבל דקות גם לצד ברונסון וגם במקומו, דיווינצ'נזו יחליף בעמדות 2-3, הארט יכול לכסות את עמדות 2-4 ורובי יקבל דקות בעמדה 4 במקרה הצורך בשל פציעות או מצ'אפים שיקשו על הארט. מיילס מקברייד ימשיך לקבל דקות גארבג' טיים ולהראות כמו אחד המגנים הטובים בליגה בדקות שיקבל, זה לא יספיק לו כדי להפוך לחלק משמעותי ברוטציה. 

סימן השאלה הראשון סביב הקבוצה הוא סביב עתידו של עמנואל קוויקלי. הגארד היה – עד כה – סבלני עם תפקידו מהספסל, אבל הוא רואה שחקנים שלדעתו לא טובים ממנו מקבלים חוזים משמעותיים ותפקידים מורחבים. טייריס מאקסי, ג'ורדן פול וטיילר הירו הם רק חלק מהשמות שנשלפו בהשוואות אליו. הניקס, כך נראה, עדיין לא בטוחים במקום שלו בקבוצה. קוויקלי הראה יכולת לייצר לעצמו (וגם לאחרים, במידה מסוימת), הוא איום קליעה מבחוץ ומגן לא רע בכלל, אישית וקבוצתית. יתכן ואחת הסיבות שהניקס מהססים לתת לו את ההארכה שהוא מחפש היא ההתקדמות של קווינטון גריימס, אחד מחביביו של ת'יבודו, די-אנד-3 קלאסי וכזה שחי בשלום עם התפקיד המצומצם שלו בהתקפה. מצד שני, יכול להיות שהניקס עדיין לא האריכו את החוזה של קוויקלי מכיוון שהם רוצים לשמור על גמישות לקראת משהו טוב יותר וכאן מגיעים לסימן השאלה השני.

די ברור שמרחב ההתפתחות הטבעי של הקבוצה לא מספיק גדול כדי שהניקס יחשבו כקונטנדרים. ברונסון עוד יכול להשתפר לעומת העונה שעברה, אבל 'בקצוות'. הוא שחקן מגובש מאד ודי ברור מה הוא יכול לתת. כנ"ל לגבי רנדל, שאצלו נראה שגרף השיפור הגיע למקסימום האפשרי. אר.ג'יי בארט, תיאורטית, יכול לעשות עוד צעד קדימה, אבל למרות ניצוצות חיוביים בפלייאוף האחרון והקמפיין המוצלח של נבחרת קנדה נראה שבארט הוא רול פלייר מוצלח, אבל לא כזה שיכול לסחוב קבוצה. אם תשאלו חלק גדול מאוהדי הניקס הם היו מעדיפים לראות הארכת חוזה לקוויקלי ולא לבארט. המשמעות היא שעל מנת להפוך לקונטנדרית הניקס צריכים לצרף כישרון משמעותי מבחוץ.

במקביל הסיטואציה בניו יורק הופכת אותה ליעד נפוץ לכל מי שנשמע שלא בא לו יותר על המקום בו הוא נמצא. מרבית הרעיונות נעים בין לא ריאלים (אמביד, יאניס) למגוחכים (ג'יימס הארדן). השילוב בין עיר גדולה, סטטוס מס נוח, חוזים נוחים (ע"ע העובדה שקוויקלי עדיין על חוזה רוקי) ונכסי דראפט עתידיים (לניקס יש את כל בחירות הסיבוב הראשון שלהם ועוד שלוש נוספות ברמות שונות של הגנה) הופכות את הניקס למועמדת ריאלית להיות אחת הקבוצות עם הסיכוי הגבוה ביותר להנחית את הכוכב הגדול הבא. זה יכול להיות בסוף אמביד אם הוא יחליט שנמאס לו מפילדלפיה ות'יבודו יסכים להתגמש על הקטע הזה של ניהול עומסים, זה יכול להיות דונובן מיטשל שלמרות שעבר לקליבלנד כמות הקשרים שיש לו עם ניו יורק העיר והניקס הקבוצה יכולים לפרנס את מיטב הספרים. זאיון פוזל לכיוון הגארדן עוד מליל הדראפט ותמיד אנחנו יכולים להתעורר לשחקן שהחליט שהספיק לו. 

עד אז הניקס ימשיכו לתסכל את מרבית קבוצות הליגה. ברונסון והארט אמורים לספק בסיס הנהגתי יציב מספיק כדי שנפילה כמו עונת 21-22 לא תחזור. הקהל של הגארדן ימשיך לדחוף את הקבוצה כשהיא מצליחה ולקלל את רנדל ובארט כשלא.

 

תחזית:

על הנייר הניקס אמורים להתחרות על מקומות 6-7 במזרח עם אטלנטה, כשהם בקבוצת האיכות ה2-3 של המזרח אחרי בוסטון, פילי, מילווקי, קליבלנד ומיאמי.  בפועל ניסיון העבר מראה שלפחות קבוצה אחת מצליחה פחות מהצפוי (אני לא אומר שזו תהיה פילדלפיה אבל זו תהיה פילדלפיה) והניקס יסיימו לדעתי כמו שנה שעברה: 47-49 נצחונות, מקום חמישי במזרח עם סיכוי טוב לאפסט בסיבוב הראשון אם הם יתקלו בקליבלנד\מילווקי. שום מפץ גדול לא יקרה במהלך העונה, מקסימום טרייד על אוון פורניה עם בחירת דראפט עתידית או שתיים כדי לצרף ווינג נוסף (אני לא אומר שזה יהיה או.ג'י אנונובי אבל זה יהיה או.ג'י אנונובי). הניקס לא יהיו קונטנדרים והם לא יהיו גרועים, אבל אתם יודעים מה? אחרי 20 שנה של רכבת הרים כמה שנים של יציבות בגארדן הן לא משהו לזלזל בו.

 

קרא עוד