התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?
על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.
הקבוצה היום: ניו יורק ניקס
נשארו: ג'יילן ברונסון, ג'וליוס רנדל, אר.ג'יי בארט, קווינטון גריימס, מיטשל רובינסון, ג'וש הארט, עמנואל קוויקלי, אייזיה הארטנשטיין, אוון פורנייה, מיילס מקברייד, ג'ריחו סימס
עזבו: אובי טופין (טרייד לאינדיאנה), דרק רוז (שחקן חופשי, לממפיס)
הגיעו: דונטה דיווינצ'נזו (שחקן חופשי, גולדן סטייט), אייזיה רובי (שחקן חופשי, ספרס). הגיעו עוד כמה שחקנים שימלאו את שולי הסגל ושחקני טו-וויי, אבל בשיטה של ת'יבודו הם לא שווים אזכור
מתנדנדים: ריאן ארצ'ידיאקונו שעבר בעונה שעברה לפורטלנד בטרייד של הארט הוחזר על חוזה למחנה האימונים. הדיווחים טענו שהניקס 'היססו' להכליל את ארצ'י בטרייד של הארט. הוא אחד מחביביו של ת'יבודו ובנוסף הוא חלק מהוילאנובה קונקשן.
חמישייה: ג'יילן ברונסון, אר.ג'יי בארט, קווינטון גריימס\ג'וש הארט, ג'וליוס רנדל, מיטשל רובינסון
ספסל: ג'וש הארט\קווינטון גריימס, עמנואל קוויקלי, אייזיה הארטנשטיין, דונטה דיווינצ'נזו, מיילס מקברייד, ג'ריחו סימס, אווין פורנייה, אייזיה רובי, ריאן ארצ'ידיאקונו
המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:
אז מה היה לנו שם?
במה שנראה היום כמו פרה-היסטוריה הניקס התחילו את העונה שעברה עם אוון פורניה בחמישיה ועם דרק רוז וקאם רדיש כמחליפים שמקבלים דקות משמעותיות מהספסל. הניקס התחילו את העונה הקודמת עם סימני שאלה סביב החוזים שחילקו בקיץ 22: מיטשל רובינסון עם 60 מיליון ל-4 שנים, אר.ג'יי בארט עם 104 ל-4 ומעל כולם ג'יילן ברונסון שקיבל גם הוא 104 ל-4. הקונצנזוס היה שהניקס שוב עשו אובר-פיי, אחרי רבע עונה שנחתם בהפסד ביתי ב-20 נקודות לדאלאס ומאזן 10-13 ת'יבודו הבין שאם הוא לא יביא שינוי, הוא יהיה השינוי. הוא זרק את הותיקים לתנינים המטאפוריים (או האמיתיים, לא יפתיע אותו אם לדולאן יש חוות תנינים לא חוקית במרתפים של הגארדן) צמצם את הרוטציה והניקס נכנסו למומנטום. כשהרוטציה המצומצמת התחילה לגבות מחיר בעייפות הניקס צירפו את ג'וש הארט מפורטלנד, חבר טוב של ברונסון מימיהם בוילאנובה, והניקס המשיכו במומנטום החיובי וסיימו במקום החמישי במזרח. הם עקפו את קליבלנד נגד יתרון הביתיות, אבל בסיבוב השני נפלו מול מיאמי בסדרה שהזכירה את הכדורסל של הניינטיז. ברונסון היה השחקן הטוב ביותר של הניקס באופן מובהק בריצת הפלייאוף הזו ושוב עלו שאלות לגבי היכולת של בארט ורנדל להיות משמעותיים בפלייאוף.
קיץ חם
אחרי שבארט ורובינסון קיבלו את הארכות החוזה שלהם בקיץ הקודם, לניקס הייתה אפשרות להאריך את החוזים של עמנואל קוויקלי ואובי טופין בקיץ הנוכחי. קוויקלי היה אחד המועמדים הסופיים לתואר השחקן השישי אך רשם קמפיין פלייאוף לא מוצלח. טופין, לעומת זאת, לא ממש מצא את המקום שלו תחת ת'יבודו, הוא התקשה עם הסכמות ההגנתיות שלו ולאחר ההדחה מהפלייאוף יצאו דיווחים על עימותים קולניים שכמעט והפכו לעימות פיזי בין הפורוורד לבין המאמן. הניקס היו צריכים להוריד מעט שכר כדי להיות זכאים למיד-לוול-אקספשן וטופין נשלח לאינדיאנה, שם הוא צפוי לפרוח בסגנון המהיר לצידו של טייריס הליברטון. קוויקלי עדיין לא קיבל את הארכת החוזה, אם בגלל פערים כספיים (לפי הדיווחים הוא מעוניין לקבל 80-100 מיליון דולר ל-4 שנים) ואם בגלל שהניקס עדיין מעוניינים לשמור על גמישות כלכלית בקיץ הבא. ג'וש הארט יכל לצאת מהחוזה שלו, שמבטיח לו 12 מיליון דולר לעונה הקרובה, אך אחרי מו"מ הוא מימש את האופציה שלו ונשאר בחוזה. העובדה שהניקס לא היו צריכים לשלם יותר להארט, יחד עם הויתור על טופין, אפשר להם לצרף לקבוצה את דונטה דיווינצ'נזו מהווריורס. צ'נזו הוא שחקן כנף שיכול לשחק בעמדות 2 ו-3, הוא די-אנד-3 שיכול גם – בערבון מוגבל – ליצור לעצמו ולאחרים אם סוגרים אליו. החלק החשוב יותר הוא הקשר שיש לו עם ג'יילן ברונסון וג'וש הארט. השלושה לקחו יחד אליפות עם וילאנובה ושמרו על קשר טוב מאז (וגם עם מיקאל ברידג'ס מהקבוצה השניה של העיר, מה שגורר לא מעט עקיצות ונסיונות גיוס משעשעים ברשתות החברתיות). ריאן ארצ'ידיאקונו, שהיה בשנתו האחרונה בוילאנובה בעונה הראשונה של ברונסון וצ'נזו, הוחזר גם כן (על חוזה זמני, כרגע). אייזיה רובי הובא על מנת למלא את החור שנוצר בעמדה 4 לאחר הויתור על טופין.
ברונסון והארט, יחד עם ברידג'ס, היו חלק מנבחרת ארה"ב לאליפות העולם. ברונסון סומן בתור 'המנהיג' של הנבחרת הצעירה הזו ורשם אליפות בינונית. הארט, לעומתו, הביא את ההאסל שהציג בכל קבוצה בה שיחק ועבר ברוטציה שחקנים מוכשרים ממנו. זה לא הספיק למדליה, אבל כן נתן אישור מסוים על אחד מהשחקנים הכי פחות מוערכים בליגה. הארט גם קיבל מהניקס הארכת חוזה שתיכנס לתוקף בקיץ הבא ובה יתוגמל ב-20 מיליון דולר לעונה במשך 4 שנים.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
בשלוש שנים תחת ת'יבודו הניקס הספיקו להיות הפתעת העונה, אכזבת העונה ושוב להפתיע לטובה. עכשיו הגיע הזמן לייצר יציבות. רנדל, המבוגר משחקני הרוטציה המשמעותיים, יהיה בן 29 בתחילת העונה. בארט היה הקיץ בן 23. זה אומר שבאופן עקרוני הקבוצה כולה נמצאת בפריים או קרוב אליו.
הנוכחות של ברונסון על המגרש נתנה לניקס משהו שלא היה לה עשורים: רכז אולסטאר שהוא מנהל משחק אמיתי. ברונסון הוכיח את יכולות הקלאץ' שלו גם בפלייאוף ואם באולסטאר הקודם, או אפילו בסיום העונה הסדירה, התלבטנו לגבי ההיררכיה בין רנדל לברונסון הרי אחרי הפלייאוף וההכרה מנבחרת ארה"ב אפשר לומר די בוודאות שברונסון הוא המנהיג והשחקן הטוב ביותר בניקס. גם אם רנדל הוא זה שיקבל יותר זריקות או ייכנס לחמישיות העונה.
די ברור מה הקבוצה הזו תציג, הניקס הפכו בעונה שעברה לאחת הקבוצות היעילות בהיסטוריה, עם רייטינג התקפי שדורג בטופ-5 בכל הזמנים. היא לא עשתה את זה בזכות קליעה יוצאת דופן אלא בזכות כדורסל ממושמע מאד, שמוריד את איבודי הכדור, ובזכות שחקנים שתוקפים את ריבאונד ההתקפה פעם אחרי פעם. ההגנה אמנם לא בלטה לטובה בשנה שעברה (מקום 19) אבל כן הראתה את העקרונות המוכרים מהקבוצות של ת'יבודו שמתעדפים הגנה על הצבע לפני הכל ומקשים על זריקות השלוש של היריבה. סביר להניח שנראה את אותם העקרונות גם השנה, הפעם אחרי מחנה אימון מלא ועם רוטציה שלא צפויה לשינויים משמעותיים, מה שאולי יתורגם לרייטינג הגנתי טוב יותר, כזה שלא יבייש קבוצות של ת'יבודו.
התוספות של דיווינצ'נזו ורובי אמורות לאפשר יותר מרחב פעולה לת'יבודו. בעונה שעברה לניקס הייתה רוטציית סנטרים עמוקה (רובינסון, הארטנשטיין וסימס) אך הם היו קצרים יחסית בכנפיים, בעיקר כשגריימס החמיץ משחקים ולפני הצירוף של הארט. עמנואל קוויקלי אמור להיות המחליף הראשון לגארים ולקבל דקות גם לצד ברונסון וגם במקומו, דיווינצ'נזו יחליף בעמדות 2-3, הארט יכול לכסות את עמדות 2-4 ורובי יקבל דקות בעמדה 4 במקרה הצורך בשל פציעות או מצ'אפים שיקשו על הארט. מיילס מקברייד ימשיך לקבל דקות גארבג' טיים ולהראות כמו אחד המגנים הטובים בליגה בדקות שיקבל, זה לא יספיק לו כדי להפוך לחלק משמעותי ברוטציה.
סימן השאלה הראשון סביב הקבוצה הוא סביב עתידו של עמנואל קוויקלי. הגארד היה – עד כה – סבלני עם תפקידו מהספסל, אבל הוא רואה שחקנים שלדעתו לא טובים ממנו מקבלים חוזים משמעותיים ותפקידים מורחבים. טייריס מאקסי, ג'ורדן פול וטיילר הירו הם רק חלק מהשמות שנשלפו בהשוואות אליו. הניקס, כך נראה, עדיין לא בטוחים במקום שלו בקבוצה. קוויקלי הראה יכולת לייצר לעצמו (וגם לאחרים, במידה מסוימת), הוא איום קליעה מבחוץ ומגן לא רע בכלל, אישית וקבוצתית. יתכן ואחת הסיבות שהניקס מהססים לתת לו את ההארכה שהוא מחפש היא ההתקדמות של קווינטון גריימס, אחד מחביביו של ת'יבודו, די-אנד-3 קלאסי וכזה שחי בשלום עם התפקיד המצומצם שלו בהתקפה. מצד שני, יכול להיות שהניקס עדיין לא האריכו את החוזה של קוויקלי מכיוון שהם רוצים לשמור על גמישות לקראת משהו טוב יותר וכאן מגיעים לסימן השאלה השני.
די ברור שמרחב ההתפתחות הטבעי של הקבוצה לא מספיק גדול כדי שהניקס יחשבו כקונטנדרים. ברונסון עוד יכול להשתפר לעומת העונה שעברה, אבל 'בקצוות'. הוא שחקן מגובש מאד ודי ברור מה הוא יכול לתת. כנ"ל לגבי רנדל, שאצלו נראה שגרף השיפור הגיע למקסימום האפשרי. אר.ג'יי בארט, תיאורטית, יכול לעשות עוד צעד קדימה, אבל למרות ניצוצות חיוביים בפלייאוף האחרון והקמפיין המוצלח של נבחרת קנדה נראה שבארט הוא רול פלייר מוצלח, אבל לא כזה שיכול לסחוב קבוצה. אם תשאלו חלק גדול מאוהדי הניקס הם היו מעדיפים לראות הארכת חוזה לקוויקלי ולא לבארט. המשמעות היא שעל מנת להפוך לקונטנדרית הניקס צריכים לצרף כישרון משמעותי מבחוץ.
במקביל הסיטואציה בניו יורק הופכת אותה ליעד נפוץ לכל מי שנשמע שלא בא לו יותר על המקום בו הוא נמצא. מרבית הרעיונות נעים בין לא ריאלים (אמביד, יאניס) למגוחכים (ג'יימס הארדן). השילוב בין עיר גדולה, סטטוס מס נוח, חוזים נוחים (ע"ע העובדה שקוויקלי עדיין על חוזה רוקי) ונכסי דראפט עתידיים (לניקס יש את כל בחירות הסיבוב הראשון שלהם ועוד שלוש נוספות ברמות שונות של הגנה) הופכות את הניקס למועמדת ריאלית להיות אחת הקבוצות עם הסיכוי הגבוה ביותר להנחית את הכוכב הגדול הבא. זה יכול להיות בסוף אמביד אם הוא יחליט שנמאס לו מפילדלפיה ות'יבודו יסכים להתגמש על הקטע הזה של ניהול עומסים, זה יכול להיות דונובן מיטשל שלמרות שעבר לקליבלנד כמות הקשרים שיש לו עם ניו יורק העיר והניקס הקבוצה יכולים לפרנס את מיטב הספרים. זאיון פוזל לכיוון הגארדן עוד מליל הדראפט ותמיד אנחנו יכולים להתעורר לשחקן שהחליט שהספיק לו.
עד אז הניקס ימשיכו לתסכל את מרבית קבוצות הליגה. ברונסון והארט אמורים לספק בסיס הנהגתי יציב מספיק כדי שנפילה כמו עונת 21-22 לא תחזור. הקהל של הגארדן ימשיך לדחוף את הקבוצה כשהיא מצליחה ולקלל את רנדל ובארט כשלא.
תחזית:
על הנייר הניקס אמורים להתחרות על מקומות 6-7 במזרח עם אטלנטה, כשהם בקבוצת האיכות ה2-3 של המזרח אחרי בוסטון, פילי, מילווקי, קליבלנד ומיאמי. בפועל ניסיון העבר מראה שלפחות קבוצה אחת מצליחה פחות מהצפוי (אני לא אומר שזו תהיה פילדלפיה אבל זו תהיה פילדלפיה) והניקס יסיימו לדעתי כמו שנה שעברה: 47-49 נצחונות, מקום חמישי במזרח עם סיכוי טוב לאפסט בסיבוב הראשון אם הם יתקלו בקליבלנד\מילווקי. שום מפץ גדול לא יקרה במהלך העונה, מקסימום טרייד על אוון פורניה עם בחירת דראפט עתידית או שתיים כדי לצרף ווינג נוסף (אני לא אומר שזה יהיה או.ג'י אנונובי אבל זה יהיה או.ג'י אנונובי). הניקס לא יהיו קונטנדרים והם לא יהיו גרועים, אבל אתם יודעים מה? אחרי 20 שנה של רכבת הרים כמה שנים של יציבות בגארדן הן לא משהו לזלזל בו.
