Sample Page

האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25

 

הקבוצה היום: אוקלהומה־סיטי ת'אנדר

 

נשארו: אייזיה ג'ו (חתם מחדש), ארון וויגינס (חתם מחדש), עוסמאן דיינג, שיי גלג'יוס אלכסנדר, לו דורט, צ'ט הולמגרן, קייסון וואלאס, ג'יילן וויליאמס, ג'יילין וויליאמס, קנריץ' וויליאמס

עזבו: ג'וש גידי (טרייד, לשיקאגו), ביסמאק ביומבו (ללא קבוצה), מייק מוסקלה (פרש)

הגיעו: אלכס קארוסו (טרייד, שיקאגו), אייזיה הארטנשטיין (שחקן חופשי, ניו יורק), ניקולה טופיץ' ודילון ג'ונס (דראפט)

מתנדנדים:

חמישייה: שג"א, אלכס קארוסו, ג'יילן וויליאמס, צ'ט הולמגרן, אייזיה הארטנשטיין

ספסל: לו דורט, אייזיה ג'ו, ארון וויגינס, קייסון וואלאס, ניקולה טופיץ', דילון ג'ונס, קנריץ' וויליאמס, ג'יילין וויליאמס

המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:

אז מה היה לנו שם?

אחרי עונה בה שיי גילג'וס אלכסנדר פרץ לקדמת הבמה להיות אחד השחקנים הטובים, והת'אנדר היו קבוצת סף פלייאוף, אוקלהומה סיטי הגיעה לעונת 23-24 כקבוצה ששוב הכתה את התחזיות, אלא שהפעם אמרו שתהיה קבוצת תחתית פלייאוף. הרי עיקר השינוי הוא צ'ט הולמגרן שכן כשיר, ומה כבר יהיה השיפור הפנימי של שאר השחקנים?

ובכן,כן הת'אנדר בהחלט היכו את התחזיות. הם פתחו בסערה את העונה כשג'וש גידי מגלה פתאום שהוא יכול לקלוע, ג'יילן וויליאמס בעונתו השניה נראה כמו כוכב בהתהוות, וצ'ט הולמגרן עם עונת רוקי מרשימה שנעלמה קצת, רק כי בטקסס היה איזה רוקי עם עונה הרבה יותר מרשימה. אם כי בחודשים הראשונים עוד היה נדמה שדווקא מגיע לצ'ט פרס הרוקי, ואז וומבי העלה הילוך וההישגים המרשימים של צ'ט בעונתו הראשונה נעלמו באבק.

אוקלהומה סיטי הייתה חלק מהחוד שהוביל את המערבה בעונה הסדירה, אם כי עדיין בלטו 2 חסרונות שגרמו לפרשנים השונים לא להאמין בהם: חוסר ניסיון, ורכות בצבע.

בפלייאוף הם נפגשו בסיבוב הראשון עם הפליקנס נטולי זאיון וויליאמסון, וכשבצד השני הגוף הכי גדול הוא יונאס ואלנצ'יונאס הת'אנדר הסתדרו מצויין בצבע. בסיבוב השני הם נפגשו בדאלאס, ושם כבר הייתה אופרה אחרת. למעשה את הדקות בהן הולמגרן שותף, אוקלהומה סיטי ניצחו ב-21. אבל אלה היו הדקות בלעדיו על המגרש בהן הם התקשו לקחת ריבאונד, ולהתמודד עם הפיקנרול הקטלני של דאלאס שכלל צמד גבוהים אתלטיים – דניאל גאפורד ודרק לייבלי, שדי חיסלו אותם.
בהתקפה לצעירי הת'אנדר רעדו הידיים. צ'ט הולמגרן ירד מ-37 אחוז מעבר לקשת בעונה הסדירה ל-26 בפלייאוף, ו-22 נגד דאלאס. ג'וש גידי ירד ל-18 אחוז מבחוץ נגד דאלאס וגם לו דורט הסתפק ב-21.7 נגד המאבס. זה הוביל לכך שהמאבריקס פשוט השאירו את גידי והולמגרן לבד על הקשת, מה שהלחיץ אותם יותר ושמרו בצבע. האסטרטגיה של קיד של להשאיר מישהו חופשי על השלוש ולבוא לעזור קיבלה בונוסים פה ועם קבוצה שממילא מתקשה בצבע, לת'אנדר לא היה סיכוי והם הודחו.

 

קיץ חם

סם פרסטי ראה כמובן בדיוק מה שכולם ראו שהיו הבעיות של אוקסיטי, והחל לטפל בהן מיד. עוד לפני הדראפט ג'וש גידי נשלח לשיקגו בתמורה לאלכס קארוסו, שכבר עבר קצת בקריירה וגם לקח אליפות. קארוסו קלעי טוב יותר מגידי, שומר הרבה יותר טוב ובעיקר – פחות יתרגש בפלייאוף.  קארוסו גם אמור להיות הוטרן שהיה שם ולהסביר לצעירים מה דרוש בשביל לקחת אליפות.

בדראפט כאמור הגיע ניקולה טופיץ', רכז גבוה שיהיה פצוע רוב העונה ולא באמת אמור להיות פקטור. ואז הת'אנדר הביאו את הרכש העיקרי החשוב: אייזיאה הרטנשטיין, בזכות המקום שפינה להם חוזהו הנגמר של גורדון הייוורד. כנראה התרומה העיקרית של הייוורד לת'אנדר בעונה החולפת. הרטנשטיין הגיע אחרי עונת פריצה בניקס, שם הראה, ובעיקר בפלייאוף שזה חשוב, יכולת ריבאונד והגנה על הצבע.

לא הרבה מהלכים, אבל כאלו שבדיוק נוגעים בנקודות החשובות.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

השאלה הראשונה היא מה החמישיה. הפריסיזן הראה שיהיו כמה תשובות לזה. הראשונה היא עם הרטנשטיין בסנטר והולמגרן ב-4, ואז או קארוסו או דורט ישלימו את ג'יילן וויליאמס ושיי גילג'וס אלכסנדר, כאשר העדפה היא שקארוסו יעלה מהספסל למרות שהוא כנראה טוב מדורט. האופציה השניה היא שהרטנשטיין הוא זה שעולה מהספסל. ככל הנראה שה יקבע לפי המאצ' אפ של הקבוצה כשלמארק דייגנולט יש אפשרות להתאים ליריבה וגם לשנות את הסגנון. לזמן הקרוב "נפתרה" הדילמה כשאייזיאה הרטנשטיין שבר אצבע במהלך הפרי סיזן, וייעדר 5-6 שבועות.

לגבי הרטנשטיין ללא ספק ראינו את יכולת ההגנה על הטבעת והריבאונד שלו, אך איפשהו קצת הולכת לאיבוד יכולת ראיית המשחק.

את הפרי סיזן הרטנשטיין סיים עם ממוצע 5.1 סקרין אסיסט למשחק, שייצרו 11.8 נקודות בממוצע, שמתווספים ל-4.3 אסיסטים איתם הרטנשטיין סיים הפריסיזן. זה לא משהו חדש, אלא רק משהו שאולי פחות שמו לב למה שהוא עשה בניו יורק

 

גם הניקס השתמשו בו לניהול משחק  בחלק מהפוזשנים, ועם השחקנים הצעירים והאתלטים של אוקלהומה סיטי, הם יוצרים התקפות מאוד דינמיות סביב הסקרינים שלו, שנותנים להם את האקסטרה צעד או חצי שניה על השומר שלהם, וזה כל מה שהם צריכים בשביל להשיג זריקה חופשיתש או להסתער על הסל. הרטנשטיין מוצלח גם במסירות ארוכות לוויק סייד או לצבע

זה הוביל לכך שניתן היה לראות בפריסיזן את אוקלהומה סיטי לוקחת תרגילים מהספר של דנבר. אין הכוונה לטעון שהרטנשטיין ברמה של יוקיץ', ואפילו לא סבוניס.  אבל הוא בהחלט ברמה מספיק טובה שתשדרג את ההתקפה של הת'אנדר.

אומרים שזו ליגה חקיינית ושמחקים את הקבוצה שלקחה אליפות, במקרה הזה הת'אנדר התחילו לחקות כבר במהלך העונה את בוסטון. לא מבחינת ווינגים או כמו שהניקס עשו. כחלק מהניסיון לפרק ולנטרל שומרי טבעת אימתניים מאזולה בעונה שעברה לא רק הוציא ביגמנים החוצה, אלא שם את ג'רו הולידיי ב'דאנקר ספוט' ליד הטבעת, שינהל משם את ההתקפה בכדי לנצל מיסמאצ'ים. הת'אנדר התחילו לעשות משהו דומה זמן קצר לאחר מכן עם ג'יילן וויליאמס, ובמהלך הפריסיזן גם ניתן היה לראות את אלכס קארוסו מבצע דברים דומים. עוד במסגרת "היפוך התפקידים" ניתן היה לראות את קארוסו בתפקיד הסקרינר לגארדים אחרים. העובדה גם שיש מספר מנהלי משחק גם יקשה על הגנות היריבה שלא יוכלו לנטרלח את הנעת הכדור על ידי השמת שומר על הרכז הראשי, כשזה יכול להיות או שג"א, או קארוסו או ג'יילן וויליאמס (שהיה רכז ו"גדל" כרכז, עד שהתנפח לגודל של ליינבקר והוסב לעמדת הפורוורד)

בצד ההגנתי הת'אנדר קצת כמו בוסטון, יכולים לשמור בהרכב ללא שחקנים חלשים הגנתית, וכבהרכב ללא הרטנשטיין הם גם יכולים להחליף על הכל כשכולם גם יכולים לשמור על שחקני פרימטר, כשגם מהספסל מי שעולה אולי לא שומר עלית ברמת שג"א, קארוסו ג'יי דאב או דורט, אבל הוא בהחלט לא חור הגנתי. את העונה שעברה סיימה אוק' סיטי במקום הרביעי בדירוג ההגנתי והשנה כנראה שזה רק ישתפר.

כשהרטנשטיין כן ישחק יש להם רים פרוטקטור טוב, כשבנוסף הם יכולים לשחק גם עם הרטנשטיין וגם עם צ'ט, בדומה למה שנניח מילווקי עושה. כשהרטנשטיין על תקן הביגמן בצבע, והולמגרן על תקן ההלפ דיפנס, כשבניגוד למילווקי, כאן במקום לילארד וגרייסון אלן יש שג"א וקארוסו.

לת'אנדר בהחלט יש פוטנציאל לסיים את העונה במקום הראשון גם בדירוג הגנתי וגם בדירוג התקפי. פעם אחרונה שזה קרה? שיקגו 96. האם הת'אנדר באמת שם ברמה הזאת? כנראה שלא, אבל כן ברמה מרשימה.

סה"כ לת'אנדר יש ללא ספק פוטנציאל מרשים, והשאלה היא כמובן בהינתן בריאות עד לאן יכולים להגיע? החסרון שלהם הוא שבהשוואה לקונטנדריות אחרות, לא בטוח שהמספר 1 שלהם טוב יותר, וגם אם כן, די ברור שבהשוואה למספרי 2 של קבוצות אחרות – ג'יילן בראון, דמיאן לילארד, ג'מאל מורי או קוואי לנארד, מספר 2 שלהם, שעדיין לא לגמרי ברור אם זה ג'יילן וויליאמס או צ'ט הולמגרן, ללא ספק נמצא בנחיתות. וכמובן שאלת הניסיון, האם לצ'ט ירעדו הידיים גם הפעם? הם יסתדרו מול הקבוצות הבאמת טובות? לכאורה הם קבוצה מאוד צעירה ועמוסה בכשרון, וחלון ההזדמנויות שלה יהיה פה עוד המון זמן. בפועל צריך לזכור שהבעלים שייך לז'אנר הקמצנים שלא מוכנים לשלם מס מותרות, וכבר פירק לפני כעשור קבוצה צעירה ובעלת פוטנציאל לא פחות, רק כי לא היה מעוניין לשלם מסים. בעוד שנתיים ג'יילן וויליאמס וצ'ט הולמגרן אמורים לקבל את החוזה השני שלהם, מה שבוודאי יקפיץ את הת'אנדר אל מעבר למס. האם שוב נראה אחד מהם עובר? האם פרסטי ישאר במצב כזה?

ועדיין כנראה הנקודה הכי אופטימית העונה עבור אוקלהומה סיטי מגיעה מקליפורניה. לת'אנדר יש בין שלל הבחירות שלהם, גם את הבחירה של הקליפרס לא מוגנת. ובעקבות החדשות האחרונות, כבר החלו לדמיין שם את קופר פלאג בחמישייה. אכן תסריט אימה עבור שאר הליגה.

 

תחזית:

אם גם הפעם הת'אנדר יתעלו על התחזיות הרי שזה אומר שהם בוודאות לוקחים אליפות, כי כבר לא נשאר להם לאן עוד לצמוח מלבד זה. האם הם מסוגלים? בהינתן בריאות בהחלט. הם כנראה הקבוצה הטובה במערב ובהחלט ברמה שווה לבוסטון.

אז תסריט אופטימי\פסימי: 60 נצחונות ומפסידים בגמר רק בשביל לחזור בקיץ 26 עם קופר פלאג ולייצר שושלת. (אופטימי לאוהדי ת'אנדר, תסריט אימה עבור שאר הליגה)

קרא עוד

האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25

הקבוצה היום: דנבר נאגטס

נשארו: ניקולה יוקיץ', מייקל פורטר ג'וניור, ארון גורדון, ג'מאל מארי (קיבל הארכת חוזה), כריסטיאן בראון, פייטון ווטסון, דיאנדרה ג'ורדן (חוזה חדש), ג'וליאן סטרות'ר, זיק נאג'י, ולטקו צ'נצ'אר שהחמיץ את כל העונה הקודמת עם פציעה עדיין בסגל

עזבו: רג'י ג'קסון (בטרייד לשארלוט, שוחרר וחתם בפילדלפיה), ג'סטין הולידיי (חופשי, ללא קבוצה), קנטביוס קולדוול פופ (חופשי, לאורלנדו).

הגיעו: ראסל ווסטברוק (חופשי, עבר מהקליפרס ליוטה ושוחרר), דאריו שאריץ' (חופשי מהווריורס), דארון הולמס (דראפט) 

מתנדנדים: כרגע נמצא בסגל של הנאגטס שחקן בשם ג'יילן וויליאמס. לא מדובר בשחקן הטוב מאוקלהומה סיטי וגם לא מדובר בשחקן הפחות טוב מאוקלהומה סיטי, למרות שהוא כותב את השם שלו אותו הדבר. נקווה שישאר לסגל הסופי רק כדי שישחזרו את המים ההוא מספיידרמן בגרסה המשולשת

חמישייה: ג'מאל מארי, כריסטיאן בראון, מייקל פורטר ג'וניור, ארון גורדון, ניקולה יוקיץ'.

ספסל: ראסל ווסטברוק, פייטון ווטסון, ג'וליאן סטרות'ר, זיק נאג'י, דאריו שאריץ', דיאנדרה ג'ורדן, דארון הולמס

המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:

קצת יוקיץ' להתחיל עם טעם טוב

https://www.youtube.com/watch?v=kI7sgorGHf0

 

 

אז מה היה לנו שם?

דנבר התחילו עם המומנטום בתור האלופה המכהנת, אבל הם העבירו את רוב העונה בקרוז קונטרול, שהספיק להם כדי להשאר במשך כל העונה בין ארבע הראשונות במערב הצפוף. למרות זאת העונה לא הייתה חפה מחריקות: ג'מאל מארי החמיץ 23 משחקים עקב פציעה, מייקל פורטר ג'וניור נראה חד פחות (גם בצל אירועים משפחתיים שעירבו את שני האחים) והצעירים שהיו אמורים לעלות מדרגה (בראשות כריסטיאן בראון ופייטון ווטסון) לא עשו את הקפיצה המיוחלת. בקו 20 משחקים לסיום הנאגטס עמדו במקום השלישי במערב. ניקולה יוקיץ' סחב את הנאגטס ל15 נצחונות ב-20 המשחקים האחרונים שנתנו להם את המקום הראשון וליוקיץ' את תואר ה-MVP השלישי שלו. בסיבוב הראשון הם ניצחו את הלייקרס בחמישה משחקים שהיו צמודים בהרבה ממה שהתוצאה הסופית משקפת. בסיבוב השני הם פגשו את הוולבס לאחת מהסדרות המשוגעות בשנים האחרונות כשמינסוטה מנצחים את שני המשחקים הראשונים בדנבר (כולל תבוסה ב-26 הפרש במשחק השני), דנבר היכו חזרה ועלו ל-3-2 לפני שמינסוטה פירקו את הנאגטס במשחק השישי ב-45 הפרש וסגרו את הסדרה במשחק השביעי בדנבר 98-90

 

קיץ חם

בקיץ 23 לנאגטס לא היו יותר מדי אפשרויות כדי להשאיר את ברוס בראון, אינדיאנה הציעה עליו מחיר גבוה ממה שדנבר הייתה יכולה לשלם והחסרון שלו היה מורגש העונה. בראון לא היה מהשחקנים הנוצצים בסגל, אבל ההגנה והקליעה שלו היו משמעותיות מאד לזכיה באליפות ב-2023. לאור זאת היה ניתן לצפות שהנאגטס יעשו כל מה שביכולתם כדי להשאיר את קנטביוס קולדוול פופ שסיים חוזה. לא רק שפופ לא נשאר אלא שהנאגטס לא ממש הביאו שחקן ברמה שלו כדי להחליף אותו. בפעם השניה ברצף נראה שהג'נרל מנג'ר של דנבר, קלווין בות', בונה על התפתחות של שחקני הרוטציה הצעירים שאמורים להחליף וטרנים בתפקידי הדבק בקבוצה. נכון, לדנבר יש שלושה (וחצי) שחקנים יקרים מאד, ומרחב התמרון שלהם אינו גדול, אבל חלון ההזדמנויות של הקבוצה הזו לזכות באליפות מהגרעין שנבנה סביב שחקן שהוא כישרון של פעם בדור מצומצם. 

שחקן אחד שכן הגיע הוא ראסל ווסטברוק. ווסטברוק לא אמור לכפר על היעדרו של KCP, אלא להכנס לנעליו של רג'י ג'קסון (שדנבר העבירו עבור בחירות דראפט והקלה בתקרת השכר). התגובות על המהלך הזה היו קרות, בלשון המעטה, למרות שהמהלך התבסס, לפי הדיווחים, על בקשה של ניקולה יוקיץ'. באופן אישי אני אוהב את ההתאמה של ווסטברוק לקבוצה, גם בגילו המתקדם ווסטברוק עדיין יכול לדחוף את קצב המשחק של הנאגטס והאפשרות שלו לתנועה ללא כדור יכולה לפתוח ליוקיץ' עוד זוויות מסירה. למעשה ווסטברוק יכול להחליף את ג'קסון בשתי עמדות הגארד תוך שהוא מספק – לפחות בהתקפה – את הארסנל של ארון גורדון. ווסטברוק הוא גם ריבאונדר טוב, ולפחות את נקודת החולשה הזו בספסל של דנבר הוא יכול לחזק. 

החתמה נקודתית נוספת היא של דאריו שאריץ', שמגיע אחרי שנה אחת בגולדן סטייט. שאריץ' אמנם כבר לא מעט שנים בליגה אבל בקושי חצה את גיל 30, הוא אמור להוסיף קליעה שחסרה בספסל של הנאגטס בהיעדרם של KCP וג'סטין הולידיי. המהלך האחרון של האוף-סיזן של הנאגטס היה להחתים את ג'מאל מארי על הארכת חוזה (שתכנס לתוקף בקיץ 2025) לארבע שנים ו-209 מיליון דולר. מארי מגיע אחרי שלראשונה הוא מסיים פלייאוף לא מוצלח מבחינתו (20.6 נקודות ב-40.2 אחוז מהשדה, יחס אסיסטים איבודים שמגרד מלמעלה 1 ל-2, הכל שיאים שליליים בפלייאוף) וטורניר אולימפי רע, ועדיין מדובר בכוכב השני האולטימטיבי לצידו של יוקיץ' כך שההשארה שלו היא סימן חיובי אחרי שורה של סימני שאלה.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

בניגוד למקובל נתחיל מהשורה התחתונה: כל זמן שניקולה יוקיץ' נמצא בקבוצה, הרצפה של הנאגטס היא הופעת פלייאוף. כל זמן שלפחות אחד מבין מארי\פורטר ג'וניור בריאים ומתפקדים, הם אחת מאריות המערב. כשכולם בריאים הם קונטנדרים ועדיין, זו פעם ראשונה מאז עונת הבועה שדנבר מגיעים לעונה כשהם משדרים סימני חולשה.

במהלך אוגוסט דיוויד ת'ורפ – שמוכר יותר בתור מאמן קליעה שעבד בין היתר עם עמרי כספי וגל מקל אבל גם משמש כאנליסט באתר TrueHoop – כתב שמאלון חש שהוא והנהלת הנאגטס לא נמצאים באותו העמוד. עשרה ימים מאוחר יותר זאק לואו חיזק את הדיווח כשסיפר בפודקאסט שלו שמייקל מאלון ומקבלי ההחלטות מחזיקים בגישות שונות לגבי האופן שבו הקבוצה אמורה להתנהל. מאלון, לפי הדיווח של לואו נמצא ב'אי הסכמות חריגות בסטנדרט של הליגה' עם הג'נרל מנג'ר קלווין בות'. לפי לואו בות' איפשר לקולדוול פופ לעזוב כיוון שהוא מתעדף את פיתוח בחירות הדראפט האחרונות של הנאגטס על פני ניסיון צירוף שחקנים ותיקים. המעשים מדברים בעד עצמם: להוציא את ארבעת המשתכרים העיקריים בקבוצה (יוקיץ', מארי, פורטר ג'וניור וגורדון) השחקן היחיד שקיבל תפקיד משמעותי בשני הפלייאופים האחרונים ועדיין בקבוצה הוא בראון הצעיר. ברוס בראון וקולדוול פופ קיבלו הצעות לתפקידים משמעותיים יותר (אם כי לפחות במקרה של פופ כנראה שההצעה של דנבר הייתה שקולה מבחינת שכר) אבל אפילו שחקני רוטציה כמו ג'ף גרין, רג'י ג'קסון (שהועדף על פני גרין בקיץ 2023 רק כדי לעבור כסאלארי דאמפ בקיץ האחרון) או ג'סטין הולידיי כבר לא בקבוצה. 

המשמעות היא שדנבר הפכה להיות קבוצה עם פחות עומק, כשגם ככה היא לא הייתה בין העמוקות בליגה בשנים האחרונות. כריסטיאן בראון הראה הבלחות של מי שיכול להתפתח לשחקן משמעותי בשני צידי המגרש וגם לא מעט אופי, אבל הוא לא באמת נכנס לנעליו של KCP מבחינת הניסיון וההאסל וגם אם בראון ימלא את התפקיד של KCP – מי ימלא את התפקיד של בראון? פייטון ווטסון וג'וליאן סטרות'ר קיבלו הזדמנויות בעונה הרגילה אבל לא רכשו את האמון של מייקל מאלון. הם וזיק נאג'י – צעיר אחר בקבוצה – גם לא קלעו באחוזים מספיק טובים מחוץ לקשת כדי לרווח את המשחק. 

העונה של דנבר יכולה להתפתח לאחד משלושה כיוונים עיקריים: הראשון הוא שהצעירים המדוברים עושים את קפיצת המדרגה וקלווין בות' מקבל את הקרדיט על האמון שנתן בהם. בראון בהחלט יכול להפוך לשחקן משמעותי ברוטציה של אלופה ולגבי היתר? הנעליים של ג'סטין הולידיי הן לא נעליים גדולות מדי למלא בגילו. האפשרות השניה היא שמייקל מאלון יצליח לדפוק מספיק חזק על השולחן כדי לקבל איזשהו חיזוק, על חשבון אחד השחקנים הצעירים. מי שיגיע יהיה צריך להיות על חוזה נמוך (או כחלק מטרייד גדול יותר, נניח על MPJ), ככה שהאפשרות הזו נראית פחות סבירה. האפשרות השלישית והפסימית מכולן מדברת על פיצוץ של ממש בין מאלון להנהלת הנאגטס, מה שעשוי להביא לסגירה דה-פקטו של חלון האליפות של יוקיץ'. זה יכול לקרות בסוף העונה אבל גם במהלכה. מאלון בעבר היה נודע בתור מאמן עם פיוז קצר ולמרות שהוא מדבר על התהליכים שעבר ההדלפות עשויות לסמן על פיצוץ מתקרב.

עד אז דנבר תמשיך להיות אותה הקבוצה שהכרנו. התוספת של ווסטברוק לצידו של יוקיץ' יכולה לספק כמה רגעי היילייטס (וכמה רגעי ברומאנס משעשעים במיוחד) ודאריו שאריץ' אמור, על הנייר, לאזן את הריווח מהספסל ואולי אפילו לספק לג'וקר כמה דקות מנוחה והרכבים נמוכים. ארון גורדון (שאגב שינה את מספר הגופיה שלו בקיץ ל-32 שהיה המספר של אחיו שנהרג בתאונת דרכים מוקדם יותר השנה) ימשיך להיות אחד השחקנים הפחות מוערכים, ועכשיו כשפופ איננו גם התרומה ההגנתית שלו הפכה לחשובה במיוחד. פורטר ימשיך להיות קלעי ללא מצפון ודנבר מקווים שהאולימפיאדה הייתה רק הגרסה החלודה של ג'מאל מארי ושהטרנד השלילי שלו לא ימשיך לעונה.

 

תחזית

מצד אחד קשה להמר נגד יוקיץ' וכאמור גם בגרסה הפסימית ביותר דנבר אמורה להיות קבוצת פלייאוף במערב. מצד שני עם ההתקדמות של הקבוצות הצעירות מהבית שלה (מינסוטה ואוקלהומה סיטי), השיפור של פיניקס וכמובן אלופת המערב מדאלאס מקשה להמר שדנבר יסיימו שוב בתור המקום הראשון באזור. 52 נצחונות, מקום רביעי במערב, מעבר סיבוב והדחה מול אחת הקבוצות שהזכרנו בסיבוב השני וקיץ 2025 יביא כבר שינויים יותר מהותיים שיקבעו אם יוקיץ' יחזור לגמר או שהגביעים היחידים שיתווספו לו לארון יהיו קשורים לסוסים שלו

קרא עוד