Sample Page

האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25.

הקבוצה היום- בוסטון סלטיקס

(ינון בר שירה)

נשארו: ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, ג'רו הולידיי, דריק ווייט, קריסטאפס פורזינגיס, אל הורפורד, פייטון פריצ'רד, סם האוזר, לוק קורנט, אקסבייר טילמן, נמיאש קייטה,  ג'ורדן וולש, ג'יידן ספרינגר, ג'יי. דיי. דיוויסון (חוזה דו כיווני), דרו פיטרסון (חוזה דו כיווני)

עזבו: אושיי בריסט (ויתר על אופציית שחקן, כרגע עוד לא חתום באף קבוצה), סבי מיכאליוק (חופשי חתם ביוטה ג'אז)

הצטרפו: ביילור שאיירמן (נבחר בחירה 30 בדראפט), אנטון ווטסון (נבחר בבחירה ה-54 בדראפט. חוזה דו כיווני),  רון הארפר ג'וניור (חוזה אקזיבט 10 למחנה האימונים)

חמישיה– דריק ווייט, ג'רו הולידיי, ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, קריסטאפס פורזינגיס (עד שיחזור מהפציעה יהיה במקומו את אל הורפורד)

 

ספסל (על פי הירארכייה צפויה)- אל הורפורד, פייטון פריצ'רד, סם האוזר, לוק קורנט, אקסבייר טילמן, ג'ורדן וולש, נמיאש קייטה, ג'יידן ספרינגר, ביילור שאיירמן

מתנדנדים:

 

המהלכים הגדולים של עונת 2023-24-

https://www.youtube.com/watch?v=MBPNRP-JUrg

 

אז מה היה לנו שם?

 

את השנה שעברה הסלטיקס התחילו אחרי אכזבה עצומה בגמר המזרח (הפסד במשחק 7 למיאמי) וטלטלה משמעותית בסגל. הלב והנשמה של הקבוצה, מרקוס סמארט, עבר תמורת קריסטאפס פורזינגיס ושתי בחירות דראפט. מהלך שהכאיב לאוהדים רבים. הכאב הפך פחות כשרגע לפני פתיחת העונה הסלטיקס העבירו אליהם את ג'רו הולידיי תמורת מלקולם ברוגדון, רוברט וויליאמס ושתי בחירות דראפט (אחת מהן הגיע בעסקת פורזינגיס) ופתאום הסגל נראה טוב בהרבה. עם הקו האחורי ההגנתי הטוב בליגה, עם קליעה מבחוץ בכל עמדה, עם ריווח מעמדת הסנטר ובעיקר- עם שני שחקני ווינג אדירים בשני צדי המגרש- ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון.

שני אלו שמרוב שדאגו להזכיר לנו שוב ושוב מה הם לא יודעים לעשות ואיפה הם נכשלו, קצת השכיחו מאיתנו עד כמה שהם טובים וכמה הישגים עצומים היו להם בקריירה עד כה.

עם סגל כזה היה ברור. הסלטיקס מכוונים לאליפות בכל מחיר ופחות מזה…יהיה כישלון. רבים תהו אם ההחלטה היחידה הבעייתית של בראד סטיבנס היא להשאיר את המאמן ג'ו מאזולה, שחטף לא מעט ביקורות בפלייאוף (גם מעבדכם הנאמן) ורבים ציפו לפיטוריו.
אך כבר מתחילת העונה היה ברור, מאזולה הגיע מוכן, הקבוצה הגיע מוכנה. הסלטיקס שלטו ללא עוררין בהגנה עם העקרונות שהפכו להיות סימן ההיכר שלהם בתקופת מאזולה (הגנה סולידית עם מעט מאוד הימורים וחטיפות, הימנעות מעבירות כמעט בכל מחיר, כיוון שחקני היריב לזריקה הגרועה ביותר האפשרית וריבאונד הגנה מעולה) ובהתקפה ניצלו את הריווח המדהים שלהם להפגזה רבתי ששברה כל מחשבון אנליטי אפשרי עם הרייטינג ההתקפי הטובה ביותר אי פעם, שלא נפגע גם בחצי השני של העונה, כשהשופטים החליטו לבלוע את המשרוקית ולתת להגנות להרביץ.

הסלטיקס סיימו את העונה הרגילה עם 14 (!) נצחונות יותר מהמקום השני במזרח, תוך כדי שהם לאורך כל החצי השני של העונה עושים לואד מנג'מנט לשחקנים שלהם בתורות.

למרות השליטה המדהימה שלהם , עדיין היה נראה שהתקשורת מסביב לא מתרשמת, ומזכירה את כשלונות העבר בפלייאוף בשביל להקטין את משמעות העונה הרגילה  המצויינת

הסלטיקס התמודדו במזרח פצוע וחבול ובפלייאוף "נהנו" מפציעות יריביהם למזרח (באטלר היה  פצוע במיאמי, מיטשל לא שיחק בשלושה משחקים האחרונים של קליבלנד, האליברטון והפייסרס נפצע במשחק 2 מול הסלטיקס.

הסלטיקס עברו את המזרח והגיעו לפיינלס עם שני הפסדים בלבד, למרות ההיעדרות של קריסטאפס פורזינגיס שנפצע במשחק 3 של הסיבוב הראשון מול מיאמי ולא חזר עד הפיינלס, אך חולשת היריבות ופציעות הכוכבים שמולם חיזקו את הנראטיב התקשורתי שמול קבוצה מהמערב לא יהיה להם סיכוי.

הסלטיקס פגשו דאלאס מאבריקס ולוקה דונצ'יץ' שהיו עבורם טרף קל וזכו באליפות עם 4-1 קליל.

 

קיץ חם:

בניגוד לאלופות השנים הקודמות שאיבדו שחקנים משמעותיים בסגל בשנה שאחרי (ברוס בראון שעזב את דנבר, אנדרו וויגינס שהפך בחזרה לדלעת אחרי שנה מהאגדות בגולדן סטייט, פי.ג'יי טאקר שעזב את מילווקי) בוסטון החזירו את כל הסגל, מלבד מאושיי בריסט שבקושי ראה פרקט בפלייאוף וסבי מיכאליוק שבקושי ראה פרקט בכללי.

ההסכם החדש בין ארגון השחקנים לליגה (CBA), הוביל להגבלות כל כך משמעותיות לקבוצות כמו בוסטון שמעל ה"אייפרון" (סף המס)  השני ולכך שלא תהיה להם שום אפשרות אמיתית להביא שחקנים חדשים.  אז הסגל הקיים נשאר, הגיעו שני רוקיז שיבלו בעיקר בקבוצת הג'י ליג של מיין סלטיקס, לוני ווקר חתם למחנה האימונים ואם יישאר אולי יצליח לגרד מעט דקות. זהו.

קשה לי לזכור מצב כזה, בו קבוצה חוזרת עם הרוטציה שלה ולא מביאה אף שחקן שישתלב ברוטציה. מזכיר את הסלטיקס של הסיקסטיז שרצו יחד במשך שנים רבות.

ועכשיו מה? מה עכשיו? 

בוסטון סלטיקס חגגה אליפות אחרי אחת העונות הדומיננטיות ביותר אי פעם מכל בחינה סטטיסטית בשלב זה כמובן כל הפרשנים הודו בטעות, נתנו לשחקני הסלטיקס את הכבוד הראוי והודו שמדובר באחת הקבוצות הטובות ביותר אי פעם.

אה. כמובן שלא.

מהר מאוד השיח התרכז בספסול של ג'ייסון טייטום באולימפיאדה ובחוסר הזימון של ג'יילן בראון. שחקני בוסטון לא זכו לנוח על זרי הדפנה, כי היה נראה שגם האליפות המיוחלת לא הביאה אותם.  לכן, בניגוד לאלופיי השנים האחרונות שמהר מאוד הוכתרו כאגדות (זוכרים את הסופרלטיביים על יוקיץ' ומארי? על סטף, קליי ודריימונד? על יאניס, ג'רו ומידלטון?) לשחקני בוסטון עדיין משום מה יותר קל לזכור את הפסדי העבר מאשר את האליפות הנוכחית.

דווקא בגלל זה, קשה מאוד להאמין ששחקני בוסטון "ישמינו מנחת" ויקחו את העונה באיזי. האליפות נתנה להם את הביטחון ביכולות שלהם אך חוסר ההכרה היחסי מאפשרת להם בו זמנית להגיע "לנקום"

בנוסף לזה המציאות הכלכלית והבעיות המסתמנות שצפו להן בגיזרת הבעלים (ארב גרוסבאק בן ה-90 שמתנגד להוצאות הגדולות של בנו וויק, מעוניין למכור את הקבוצה), מלמדות אותנו שסיכוי גבוה שהסגל הזה חוזר לריקוד האחרון שלו. זה מייצר דחיפות אחרת לחלוטין לכל הסגל. לאף אחד אין את האשליה שמדובר פה בפרוייקט ארוך שנים וחוסר הודאות לגבי העתיד, מאפשר להווה להפוך להיות העיקר. הדחה בפלייאוף תאפשר לכל הפרשנים שזלזלו באליפות האחרונה לפתור את הדומיננטיות של שנה שעברה כ"מקרית" או כ"זכו מן ההפקר במזרח פצוע"

אך לעומת זאת אליפות שנייה ברציפות (ריפיט) יאשרר לכולם גם את האליפות שהייתה,  זה יהיה הריפיט ראשון מאז 2017 וגם לקנדריק פרקינסים וגם לסטיבן איי סמיתים יהיה קשה כבר להכחיש את הגדולה של ההיסטורית של קבוצה זו.

 

אך מדוע הקבוצה הזו תצליח במה שאחיותיה מ 2018-2023 נכשלו? וגאס מהמרים על הסלטיקס כעל הפייבוריטית הראשונה לאליפות, אך גם בשנים שעברו, האלופות היו גבוה גבוה בפסגת יחסי ההימורים. הסגל שנשאר על כנו הוא משמעותי אך חשוב להוסיף נדבך נוסף לסיפור והוא המאמן ג'ו מאזולה.

כן, אותו ג'ו שעד סוף שנה שעברה עוד חטף לא מעט השמצות, מתגלה במוטיבטור ייחודי שלא מפחד להראות לקבוצה שלו סרטוני לווייתנים, ביצועי מחזמר ולבצע איתם תרגלי ג'יו ג'יוטיסו ובו זמנית, להקדיש את מחנה האימונים של התחלת העונה לריצות מטורפות ותרגילי כושר לא הגיוניים.

הוא מוכוון אנאליטיקס וחושב כל הזמן על היתרונות היחסיים שהקבוצה שלו יכולה להשיג בעזרת הבנה סטטיסטית נכונה של  הכדורסל אך מצד הוא רואה את כל השחקנים שלו וביחסים נהדרים איתם. הוא טס במיוחד לפריז לעודד את טייטום כסופסל על ידי סטיב קר, דריק ווייט וג'רו הולידיי לא מפסיקים להרעיף עליו מחמאות ושחקן ותיק כמו אל הורפורד מקבלים באהבה את הסמכות שלו גם כשהוא צעיר מהורפורד בשלוש שנים.

 

מאזולה הגיע חד לעונה והדגיש בפני כולם שהם לא "מגנים על האליפות". מהרגע שהעונה התחילה הם צריכים לזכות בה מחדש. זו גישה מאוד נכונה והבנה מאוד חשובה. שום דבר מהעונה הקודמת לא נספר יותר, וצריך למצוא את הדרכים שוב ושוב להזכיר לעצמך שהאתגרים שיבואו הם חדשים ומה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה.

 

הסלטיקס יאלצו לתמרן לפחות עד אמצע דצמבר (מהמר שזה יקח יותר) ללא קריסטאפס פורזינגיס שחוזר מניתוח ובו זמנית לשמור על הרגליים המבוגרות של אל הורפורד טריות לרגעים החשובים באמת.

זה אומר שנראה הרבה לוק קורנט אקסבייר טילמן על הפרקט, לפחות בחלק הראשון של העונה. הלו"ז של הקבוצה הוא יחסית קל בהתחלת העונה אז ככל הנראה זה לא יוביל ליותר מדי הפסדים לא צפויים, במיוחד עם בסיס כמו הרביעיה של טייטום, בראון, ווייט וג'רו.

 

תחזית–

בשנה שעברה ביקשתי מכם לצלם מסכים והודעתי שהסלטיקס יזכו באליפות. זה לא שהייתי כזה נביא, אלא בעיקר האמנתי מאוד בבסיס המצויין שנבנה שם במשך שנים יחד עם התוספות המעולות של ג'רו ופורזינגיס.

אז העונה, ללא פורזינגיס בתחילת העונה ועם הורפורד וג'רו יותר מבוגרים בשנה, אני צופה שיהיה לסלטיקס יותר קשה. לא אופתע אם ירדו בכמות הנצחונות לאזור ה-58 אחרי ה-64 שהיה להם בעונה שעברה. עדיין כנראה זה יספיק למקום הראשון במזרח. עדיין הם החזקים ביותר במזרח.

 

אז יאללה. אחרי שהייתי אמיץ שנה שעברה, שאפחד השנה?

צלמו מסכים.

זה יהיה יותר קשה. אבל….בוסטון סלטיקס הולכת לזכות באליפות גם בעונת 2024-25

קרא עוד

האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25.

הקבוצה היום: דאלאס מאבריקס

נשארו: לוקה דונצ'יץ', קיירי אירווינג, דניאל גאפורד, פי ג'יי וושינגטון, ג'יידן הארדי, דרק לייבלי, מקסי קליבה, דנטה אקסום, איי ג'יי לאוסון, דוויט פאוול, מארקיף מוריס, ברנדון וויליאמס (הוחתם מחדש על חוזה דו כיווני).

עזבו: דריק ג'ונס ג'וניור (שוק חופשי), טים הארדווי ג'וניור (טרייד לדטרויט), ג'וש גרין (טרייד להורנטס).

הגיעו: ספנסר דינווידי, נאז'י מארשל (שוק חופשי), קסלר אדוארדס (שוק חופשי, חוזה דו כיווני), קליי תומפסון (מגולדן סטייט, טרייד בין 6 קבוצות) קוונטין גריימס (מדטרויט), מלווין אג'ינקה (דראפט).

חמישייה: לוקה דונצ'יץ', קיירי אירווינג, קליי תומפסון, פי ג'יי וושינגטון ודרק לייבלי.

ספסל: ג'יידן הארדי, דניאל גאפורד, מקסי קליבה, דנטה אקסום, איי ג'יי לאוסון, דוויט פאוול, מארקיף מוריס, ספנסר דינווידי, נאז'י מארשל, קוונטין גריימס, מלווין אג'ינקה.

המהלכים הגדולים של עונת 2023-24:

אז מה היה לנו שם?

52 משחקים לתוך העונה, דאלאס מצאה את עצמה במאזן של 29 ניצחונות ו-23 הפסדים ומקום שמיני במערב הצפוף. לוקה דונצ'יץ' היה אדיר עם 34.6 נק' (38% לשלוש), 9.5 אס' ו-8.8 ריב' בממוצע למשחק. כולל כמה הופעות בלתי נשכחות, כמו ה-50 נק' ו-15 אס' נגד פיניקס של דוראנט, בוקר וביל ו-73 הנק' שהמטיר על הראש של אטלנטה. קיירי אירווינג שיחק ב-30 מתוך 52 המשחקים הללו, בהם תרם 25 נק' (42% לשלוש), 5.4 אס' ו-5 ריב' בממוצע למשחק. זה הספיק לדאלאס בשביל מקום 12 בליגה בדירוג התקפי. בצד ההגנתי, המאבס היו, אם נהיה עדינים, מאוד רחוקים מלהרשים, עם מקום 22 בליגה. הנהלת המועדון הבינה שנדרש שינוי. היא חששה שהמאבריקס בגרסתם הנוכחית יצליחו לגרד ניצחון בפליי-אין ולעוף בסיבוב הראשון בפלייאוף במקרה הטוב, או שמראש ימצאו עצמם מחוץ לפלייאוף בפעם השניה ברציפות בעידן לוקה במקרה הרע. 

ואז הגיע חודש פברואר ואיתו הטרייד דדליין.
ניקו האריסון, הג'נרל מנג'ר של דאלאס, הביא בטרייד את דניאל גאפורד מהוויזארדס ואת פי ג'יי וושינגטון מההורנטס ומאותה נקודה העונה של דאלאס השתנתה. ראינו קבוצה אחרת גם התקפית (ממקום 12 למקום 7 בליגה בדירוג ההתקפי) וגם הגנתית (ממקום 22 למקום 8 בליגה בדירוג ההגנתי) ודאלאס סיימה את העונה הסדירה במקום חמישי במערב.

במקום הרביעי חיכתה לדאלאס יריבה ותיקה – לוס אנג'לס קליפרס. 2 הקבוצות נפגשו בפלייאוף שלוש פעמים בחמש השנים האחרונות. פעמיים הקליפרס ניצחו, אבל הפעם דאלאס יצאה כשידה על העליונה. לוקה סיים את הסדרה עם כמעט 30 נק' (אבל ב-24% לשלוש), 9.5 אס' ו-8.8 ריב' בממוצע למשחק, וכל זה כשהוא מוגבל בגלל פציעה בברך. שיתוף הפעולה בין לוקה וקיירי המשיך גם לפלייאוף. קיירי הראה שהוא יכול ומוכן להיות מספר 2 וכשלוקה התעייף או התקשה בגלל הפציעה, קיירי ידע לעבור לכסא הנהג ולקחת את המושכות. הוא רשם 26.5 נק', עם 45% לשלוש ו-51% מהשדה, כמעט 5 אס' וכמעט 6 ריב' בממוצע למשחק. בצד של הקליפרס, קוואי הפצוע שותף רק ב-2 משחקים בסדרה ולא נראה כמו קוואי, ראסל ווסטברוק ירה לבנים מהספסל והצדיק את הכינוי שקיבל – ווסטבריק ופול ג'ורג' וג'יימס הארדן לא הצליחו לסחוב את הקליפרס ולעבור לסיבוב הבא. 

בסיבוב השני מול הת'אנדר, לוקה והברך נראו יותר טוב, כשבשלב מסוים גם השלשות התחילו להיכנס, וכל זה כשדורט דבוק לו חזק לגופיה. הכח המסייע – גאפורד (61% מהשדה, 7.5 ריב' ו-2 חס' בממוצע למשחק) ופי ג'יי וושינגטון (כמעט 47% לשלוש בכמעט 4 שלשות למשחק) היו האקס פקטור בסדרה. בגמר המערב מול מינסוטה, לוקה חגג. 32.4 נק', ב-43% לשלוש, 8.2 אס', מעל 9 ריב' ו-2.2 חטיפות בממוצע למשחק. כולל שלשת ניצחון על הראש של גובר במשחק השני בסדרה. לייבלי וגאפורד התעופפו ללובים, קלטו ריבאונדים וחסמו כל מה שזז. למינסוטה לא היתה תשובה ודאלאס ניצחה את הסדרה. רק שכל מה שעבד נגד מינסוטה, הת'אנדר או הקליפרס לא עבד נגד בוסטון, שהיתה קבוצה חזקה ועמוקה יותר. הסדרה הסתיימה עם הרבה תסכול מצד לוקה (יצא ב-6 עבירות במשחק מס' 3 כשדאלאס התחילה לחזור למשחק), 4-1 לבוסטון ואליפות מס' 18 ירוקה.

קיץ חם

אחרי ההפסד לבוסטון בגמר, שחשף את המגבלות והחולשות של דאלאס, ניקו האריסון חזר לשולחן השרטוט כדי לשפר את הסגל לקראת העונה הבאה. הוא נפרד מדריק ג'ונס ג'וניור, שחקן הגנה מצוין ואתלט על, רק שברגע האמת, בגמר, היה נון פקטור התקפי (25% לשלוש). על המשבצת שלו ניקו הביא את נאז'י מארשל. גם הוא שחקן הגנתי, אבל עם קליעה יותר טובה לשלוש. את טים הארדווי ג'וניור, שאיכזב, ניקו האריסון העביר בטרייד לדטרויט ובמקומו הביא את קוונטין גריימס. גריימס שעבר לדטרויט מהניקס בטרייד דדליין האחרון, הספיק לשחק בדטרויט ב-6 משחקים בלבד בגלל פציעה. שחקן הגנתי, שבתקופתו בניקס קלע ב-37% לשלוש. טרייד נהדר לדאלאס. מעבר לכך שגריימס צעיר משמעותית מהארדווי ג'וניור, גם החוזה שלו זול יותר. כך שבזכות הטרייד הזה, דאלאס הצליחה להוריד מספרי החשבונות שלה כמעט 13 מיליון דולר. 

השלישי לעזוב את דאלאס היה ג'וש גרין. הוא הועבר לשארלוט, כחלק מטרייד שהתבצע, לראשונה בהיסטוריה של הליגה, בין לא פחות מ-6 קבוצות. בתמורה דאלאס קיבלה את קליי תומפסון – ספלאש בראד'ר בדימוס, יד שניה מאורטופד, אבל גם אחד הקלעים הגדולים בליגה ו-4 פעמים אלוף. מהשוק החופשי הגיע ספנסר דינווידי, חבר חדש-ישן, שחתם עם דאלאס על חוזה לעונה אחת. דינווידי, שעבר בזמנו לברוקלין כחלק מהטרייד שהביא את קיירי לדאלאס והספיק גם לעשות גיחה קצרה ולא מוצלחת בלייקרס, חוזר עכשיו לקדנציה שניה בדאלאס ויעלה מהספסל כגיבוי בעמדת הגארד. 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

דאלאס מאבריקס הגיעה לגמר הליגה לראשונה בעידן לוקה דונצ'יץ'. הישג מדהים לכל הדעות, במיוחד כשנזכרים איך דאלאס נראתה עד הטרייד דדליין. 

בעקבות ההצלחה בפלייאוף והשדרוגים הנוספים שעשה ניקו האריסון בקיץ, רף הציפיות מדאלאס עלה לגבהים חדשים. עכשיו הקבוצה צריכה להוכיח שההגעה לגמר לא היתה אירוע מקרי או חד פעמי, אלא שהיא פה כדי לרוץ חזק ולהיאבק על האליפות. הדרך לא תהיה קלה. המערב הולך להיות אפילו יותר חזק בעונה הבאה. שחקנים פצועים יחזרו (אל תישנו על ממפיס), קבוצות צעירות השתדרגו וצברו עוד ניסיון (ת'אנדר, טימברוולבס, יוסטון וסן אנטוניו), דנבר (שקצת נחלשה) עדיין תהיה בצמרת, פיניקס (שקצת התחזקה) תיתן פייט והווריורס, הלייקרס וסקרמנטו לא פראיירים ולא יתנו לדאלאס שום דבר במתנה. אם המאבריקס רוצים אליפות (והם רוצים), צריכים לקרות כמה דברים:

• Lean, Mean, Killing Machine – כדי לעמוד בעונה סדירה ארוכה ובמשחקי פלייאוף אינטנסיביים, שחקני NBA צריכים להכין את הגוף מראש למעמסה. הקיץ הזה, מלבד כמה משחקים קדם-אולימפיים, ללוקה היה זמן לנוח ולהכין את הגוף לקראת העונה הקרובה. זו פריבילגיה שכמעט ולא היתה לו בשנים קודמות. לוקה צריך לקחת את ההזדמנות ולהגיע לעונה מוכן ובכושר שיא.

• להתבגר ולהתגבר – לוקה הוא סופרסטאר, בכך אין ספק, אבל הנטיה שלו להתווכח עם השופטים ולחטוף טכניות מיותרות או לעשות עבירות של תסכול פוגעות בו ובקבוצה. לוקה יהיה חייב להשתלט על הרגשות שלו כדי שדאלאס תוכל להצליח. מקרים כמו משחק מס' 3 בגמר, בו לוקה יצא ב-6 עבירות, כשדאלאס התחילה לחזור למשחק, לא יכולים לקרות לסופרסטאר ברמתו.

• הכל בראש – קיירי הזכיר לכולם בעונה האחרונה, שכשהוא מתרכז בכדורסל, הוא אחד הגארדים הכי טובים בליגה. בנוסף, בניגוד לעונות קודמות, בהן הסתכסך עם שחקנים ואחרי שעזב השאיר אחריו חדרי הלבשה חרוכים, נראה ששחקני דאלאס בכלל ולוקה בפרט מאוד מעריכים את קיירי ואת מה שהוא מביא לפרקט ולחדר ההלבשה. אם קיירי ימשיך להתרכז רק בכדורסל וישמור את הדעות האישיות והחשוכות שלו לעצמו, דאלאס יכולה להגיע רחוק.

• Sea Captain Out – אחרי 13 עונות, 4 אליפויות ו-2 פציעות קשות במדי גולדן סטייט, קליי תומפסון יוצא לדרך חדשה. הוא נפרד מאוהדי הווריורס בפוסט באינסטגרם, אותו חתם במילים Sea Captain Out. קליי שידוע באהבתו לים ולסירות מגיע לסביבה חדשה, בה אין אפילו ים. לראשונה בקריירה, קליי יצטרך להסתגל למקום חדש ולמועדון חדש עם סגנון משחק שונה ממה שהכיר עד כה. אם בגולדן סטייט הוא נדרש לעשות חסימות ולנוע הרבה ללא כדור הרי שבדאלאס הוא יתבקש לעמוד בעיקר על קשת השלוש ולזרוק. הסתגלות מהירה של קליי היא אחת המפתחות להצלחה של דאלאס. מפתח נוסף להצלחה היא הקליעה של קליי לשלוש. הציפייה ממנו היא לקלוע באחוזים גבוהים. כמה גבוהים? בעונה שעברה, קליי קלע ב-38.7% לשלוש בממוצע למשחק, אחוז מצוין לרוב שחקני הליגה, אחוז נמוך יחסית בסטנדרטים של קליי תומפסון (קלע ביותר מ41% לשלוש במהלך הקריירה). דאלאס תקווה שהשינוי באווירה והעובדה שלוקה וקיירי יכווצו את ההגנות אליהם, יגרמו לקליי להיות חופשי יותר ולקלוע באחוזים טובים יותר.
• ה-ג-נ-ה – מה קורה כשבקבוצה אחת משחקים לוקה דונצ'יץ' וקיירי אירווינג, ואליהם מצרפים את קליי תומפסון? מקבלים את אחת ההתקפות הכי טובות וכיפיות לצפייה בליגה, אבל כדי שדאלאס לא תפסיד בצד השני של המגרש חייבים להקיף אותם בשחקני הגנה חזקים, שיתנו חיפוי אווירי ויבשתי. ניקו האריסון הביא את השחקנים המתאימים, אבל כדי שדאלאס יוכלו להיאבק על האליפות, ג'ייסון קיד וצוות האימון יידרשו לשמור על האיזון בחמישיות השונות בין ההתקפה וההגנה ולבצע את ההתאמות הנכונות מול כל יריבה.  

• Who's on First? – בעונה שעברה, אחרי פגרת האולסטאר, גאפורד היה זה שתפס רוב הזמן את עמדת הסנטר הפותח של המאבריקס. העונה יהיה זה לייבלי שיקבל את הכבוד. לפחות בהתחלה. עונת רוקי מצוינת, החיבור הנהדר של לייבלי לסגנון המשחק של לוקה והעבודה הקשה באוף-סיזן יחד עם המנטליות והגישה שלו למשחק לא חמקו מעיניו של ג'ייסון קיד, שהחליט לצוות אותו לצד הטריו בחמישייה הראשונה. חובת ההוכחה היא על לייבלי כמובן, אבל כניסתו לחמישייה מראה על האמון של המועדון בהתפתחותו כשחקן משמעותי בקבוצה.

• מ.ש.ל – כשלונות הסופרטימס שנבנו בפיניקס ובברוקלין בשנים האחרונות לימדו אותנו כמה דברים חשובים. הדבר הראשון הוא שכימיה קבוצתית מאוד חשובה להצלחה והדבר השני הוא ששחקני המשנה חייבים לנצל את המבטים הפנויים לסל שהם מקבלים, כשההגנות של היריבות מתמקדות בכוכבים. על הנקודה הראשונה, דאלאס יכולה לסמן וי. בעונה שעברה לוקה וקיירי הראו שהכימיה ביניהם טובה, הם מאוד מעריכים אחד את השני וזה חילחל גם לשאר השחקנים בקבוצה. קליי, שמגיע מקבוצה שחרטה על דגלה את המשפט "Strength in Numbers" לא זר לרעיון הכימיה הקבוצתית ויודע עד כמה היא חשובה. הנקודה השניה, לעומת זאת, עלולה להיות בעייתית. שלישיית כוכבים יכולה להביא את הקבוצה רחוק, אבל בסדרות פלייאוף, כשהיריבות מגיעות מוכנות יותר, ההגנה מתהדקת ורמות הלחץ עולות, כדי לקחת אליפות צריכים שגם הצוות המסייע יקלע נקודות. 

תחזית

ניקו האריסון עשה עבודה מצוינת בטרייד דדליין 2024 ושיפצר את הסגל אפילו יותר באוף-סיזן. המאבריקס מגיעים לעונת 2024-25 עמוקים יותר וחזקים יותר בכל עמדה. אם הטריו בריא וקיירי מאופס, דאלאס צריכה לסיים באחד משלושת המקומות הראשונים במערב. זו לא תהיה משימה קלה לאור התחזקות רוב קבוצות המערב.

סוכנויות ההימורים חוזים לדאלאס 49.5 ניצחונות לעונה הקרובה, אבל אחרי שאת עונת 2023-24 דאלאס סיימה עם 50 ניצחונות (4.5 יותר ממה שחזו לה בתחילת העונה), ההימור שלי שהיא תעבור את התחזית שלה גם השנה.

קרא עוד