האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25.
הקבוצה היום- בוסטון סלטיקס
(ינון בר שירה)
נשארו: ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, ג'רו הולידיי, דריק ווייט, קריסטאפס פורזינגיס, אל הורפורד, פייטון פריצ'רד, סם האוזר, לוק קורנט, אקסבייר טילמן, נמיאש קייטה, ג'ורדן וולש, ג'יידן ספרינגר, ג'יי. דיי. דיוויסון (חוזה דו כיווני), דרו פיטרסון (חוזה דו כיווני)
עזבו: אושיי בריסט (ויתר על אופציית שחקן, כרגע עוד לא חתום באף קבוצה), סבי מיכאליוק (חופשי חתם ביוטה ג'אז)
הצטרפו: ביילור שאיירמן (נבחר בחירה 30 בדראפט), אנטון ווטסון (נבחר בבחירה ה-54 בדראפט. חוזה דו כיווני), רון הארפר ג'וניור (חוזה אקזיבט 10 למחנה האימונים)
חמישיה– דריק ווייט, ג'רו הולידיי, ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, קריסטאפס פורזינגיס (עד שיחזור מהפציעה יהיה במקומו את אל הורפורד)
ספסל (על פי הירארכייה צפויה)- אל הורפורד, פייטון פריצ'רד, סם האוזר, לוק קורנט, אקסבייר טילמן, ג'ורדן וולש, נמיאש קייטה, ג'יידן ספרינגר, ביילור שאיירמן
מתנדנדים:
המהלכים הגדולים של עונת 2023-24-
https://www.youtube.com/watch?v=MBPNRP-JUrg
אז מה היה לנו שם?
את השנה שעברה הסלטיקס התחילו אחרי אכזבה עצומה בגמר המזרח (הפסד במשחק 7 למיאמי) וטלטלה משמעותית בסגל. הלב והנשמה של הקבוצה, מרקוס סמארט, עבר תמורת קריסטאפס פורזינגיס ושתי בחירות דראפט. מהלך שהכאיב לאוהדים רבים. הכאב הפך פחות כשרגע לפני פתיחת העונה הסלטיקס העבירו אליהם את ג'רו הולידיי תמורת מלקולם ברוגדון, רוברט וויליאמס ושתי בחירות דראפט (אחת מהן הגיע בעסקת פורזינגיס) ופתאום הסגל נראה טוב בהרבה. עם הקו האחורי ההגנתי הטוב בליגה, עם קליעה מבחוץ בכל עמדה, עם ריווח מעמדת הסנטר ובעיקר- עם שני שחקני ווינג אדירים בשני צדי המגרש- ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון.
שני אלו שמרוב שדאגו להזכיר לנו שוב ושוב מה הם לא יודעים לעשות ואיפה הם נכשלו, קצת השכיחו מאיתנו עד כמה שהם טובים וכמה הישגים עצומים היו להם בקריירה עד כה.
עם סגל כזה היה ברור. הסלטיקס מכוונים לאליפות בכל מחיר ופחות מזה…יהיה כישלון. רבים תהו אם ההחלטה היחידה הבעייתית של בראד סטיבנס היא להשאיר את המאמן ג'ו מאזולה, שחטף לא מעט ביקורות בפלייאוף (גם מעבדכם הנאמן) ורבים ציפו לפיטוריו.
אך כבר מתחילת העונה היה ברור, מאזולה הגיע מוכן, הקבוצה הגיע מוכנה. הסלטיקס שלטו ללא עוררין בהגנה עם העקרונות שהפכו להיות סימן ההיכר שלהם בתקופת מאזולה (הגנה סולידית עם מעט מאוד הימורים וחטיפות, הימנעות מעבירות כמעט בכל מחיר, כיוון שחקני היריב לזריקה הגרועה ביותר האפשרית וריבאונד הגנה מעולה) ובהתקפה ניצלו את הריווח המדהים שלהם להפגזה רבתי ששברה כל מחשבון אנליטי אפשרי עם הרייטינג ההתקפי הטובה ביותר אי פעם, שלא נפגע גם בחצי השני של העונה, כשהשופטים החליטו לבלוע את המשרוקית ולתת להגנות להרביץ.
הסלטיקס סיימו את העונה הרגילה עם 14 (!) נצחונות יותר מהמקום השני במזרח, תוך כדי שהם לאורך כל החצי השני של העונה עושים לואד מנג'מנט לשחקנים שלהם בתורות.
למרות השליטה המדהימה שלהם , עדיין היה נראה שהתקשורת מסביב לא מתרשמת, ומזכירה את כשלונות העבר בפלייאוף בשביל להקטין את משמעות העונה הרגילה המצויינת
הסלטיקס התמודדו במזרח פצוע וחבול ובפלייאוף "נהנו" מפציעות יריביהם למזרח (באטלר היה פצוע במיאמי, מיטשל לא שיחק בשלושה משחקים האחרונים של קליבלנד, האליברטון והפייסרס נפצע במשחק 2 מול הסלטיקס.
הסלטיקס עברו את המזרח והגיעו לפיינלס עם שני הפסדים בלבד, למרות ההיעדרות של קריסטאפס פורזינגיס שנפצע במשחק 3 של הסיבוב הראשון מול מיאמי ולא חזר עד הפיינלס, אך חולשת היריבות ופציעות הכוכבים שמולם חיזקו את הנראטיב התקשורתי שמול קבוצה מהמערב לא יהיה להם סיכוי.
הסלטיקס פגשו דאלאס מאבריקס ולוקה דונצ'יץ' שהיו עבורם טרף קל וזכו באליפות עם 4-1 קליל.
קיץ חם:
בניגוד לאלופות השנים הקודמות שאיבדו שחקנים משמעותיים בסגל בשנה שאחרי (ברוס בראון שעזב את דנבר, אנדרו וויגינס שהפך בחזרה לדלעת אחרי שנה מהאגדות בגולדן סטייט, פי.ג'יי טאקר שעזב את מילווקי) בוסטון החזירו את כל הסגל, מלבד מאושיי בריסט שבקושי ראה פרקט בפלייאוף וסבי מיכאליוק שבקושי ראה פרקט בכללי.
ההסכם החדש בין ארגון השחקנים לליגה (CBA), הוביל להגבלות כל כך משמעותיות לקבוצות כמו בוסטון שמעל ה"אייפרון" (סף המס) השני ולכך שלא תהיה להם שום אפשרות אמיתית להביא שחקנים חדשים. אז הסגל הקיים נשאר, הגיעו שני רוקיז שיבלו בעיקר בקבוצת הג'י ליג של מיין סלטיקס, לוני ווקר חתם למחנה האימונים ואם יישאר אולי יצליח לגרד מעט דקות. זהו.
קשה לי לזכור מצב כזה, בו קבוצה חוזרת עם הרוטציה שלה ולא מביאה אף שחקן שישתלב ברוטציה. מזכיר את הסלטיקס של הסיקסטיז שרצו יחד במשך שנים רבות.
ועכשיו מה? מה עכשיו?
בוסטון סלטיקס חגגה אליפות אחרי אחת העונות הדומיננטיות ביותר אי פעם מכל בחינה סטטיסטית בשלב זה כמובן כל הפרשנים הודו בטעות, נתנו לשחקני הסלטיקס את הכבוד הראוי והודו שמדובר באחת הקבוצות הטובות ביותר אי פעם.
אה. כמובן שלא.
מהר מאוד השיח התרכז בספסול של ג'ייסון טייטום באולימפיאדה ובחוסר הזימון של ג'יילן בראון. שחקני בוסטון לא זכו לנוח על זרי הדפנה, כי היה נראה שגם האליפות המיוחלת לא הביאה אותם. לכן, בניגוד לאלופיי השנים האחרונות שמהר מאוד הוכתרו כאגדות (זוכרים את הסופרלטיביים על יוקיץ' ומארי? על סטף, קליי ודריימונד? על יאניס, ג'רו ומידלטון?) לשחקני בוסטון עדיין משום מה יותר קל לזכור את הפסדי העבר מאשר את האליפות הנוכחית.
דווקא בגלל זה, קשה מאוד להאמין ששחקני בוסטון "ישמינו מנחת" ויקחו את העונה באיזי. האליפות נתנה להם את הביטחון ביכולות שלהם אך חוסר ההכרה היחסי מאפשרת להם בו זמנית להגיע "לנקום"
בנוסף לזה המציאות הכלכלית והבעיות המסתמנות שצפו להן בגיזרת הבעלים (ארב גרוסבאק בן ה-90 שמתנגד להוצאות הגדולות של בנו וויק, מעוניין למכור את הקבוצה), מלמדות אותנו שסיכוי גבוה שהסגל הזה חוזר לריקוד האחרון שלו. זה מייצר דחיפות אחרת לחלוטין לכל הסגל. לאף אחד אין את האשליה שמדובר פה בפרוייקט ארוך שנים וחוסר הודאות לגבי העתיד, מאפשר להווה להפוך להיות העיקר. הדחה בפלייאוף תאפשר לכל הפרשנים שזלזלו באליפות האחרונה לפתור את הדומיננטיות של שנה שעברה כ"מקרית" או כ"זכו מן ההפקר במזרח פצוע"
אך לעומת זאת אליפות שנייה ברציפות (ריפיט) יאשרר לכולם גם את האליפות שהייתה, זה יהיה הריפיט ראשון מאז 2017 וגם לקנדריק פרקינסים וגם לסטיבן איי סמיתים יהיה קשה כבר להכחיש את הגדולה של ההיסטורית של קבוצה זו.
אך מדוע הקבוצה הזו תצליח במה שאחיותיה מ 2018-2023 נכשלו? וגאס מהמרים על הסלטיקס כעל הפייבוריטית הראשונה לאליפות, אך גם בשנים שעברו, האלופות היו גבוה גבוה בפסגת יחסי ההימורים. הסגל שנשאר על כנו הוא משמעותי אך חשוב להוסיף נדבך נוסף לסיפור והוא המאמן ג'ו מאזולה.
כן, אותו ג'ו שעד סוף שנה שעברה עוד חטף לא מעט השמצות, מתגלה במוטיבטור ייחודי שלא מפחד להראות לקבוצה שלו סרטוני לווייתנים, ביצועי מחזמר ולבצע איתם תרגלי ג'יו ג'יוטיסו ובו זמנית, להקדיש את מחנה האימונים של התחלת העונה לריצות מטורפות ותרגילי כושר לא הגיוניים.
הוא מוכוון אנאליטיקס וחושב כל הזמן על היתרונות היחסיים שהקבוצה שלו יכולה להשיג בעזרת הבנה סטטיסטית נכונה של הכדורסל אך מצד הוא רואה את כל השחקנים שלו וביחסים נהדרים איתם. הוא טס במיוחד לפריז לעודד את טייטום כסופסל על ידי סטיב קר, דריק ווייט וג'רו הולידיי לא מפסיקים להרעיף עליו מחמאות ושחקן ותיק כמו אל הורפורד מקבלים באהבה את הסמכות שלו גם כשהוא צעיר מהורפורד בשלוש שנים.
מאזולה הגיע חד לעונה והדגיש בפני כולם שהם לא "מגנים על האליפות". מהרגע שהעונה התחילה הם צריכים לזכות בה מחדש. זו גישה מאוד נכונה והבנה מאוד חשובה. שום דבר מהעונה הקודמת לא נספר יותר, וצריך למצוא את הדרכים שוב ושוב להזכיר לעצמך שהאתגרים שיבואו הם חדשים ומה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה.
הסלטיקס יאלצו לתמרן לפחות עד אמצע דצמבר (מהמר שזה יקח יותר) ללא קריסטאפס פורזינגיס שחוזר מניתוח ובו זמנית לשמור על הרגליים המבוגרות של אל הורפורד טריות לרגעים החשובים באמת.
זה אומר שנראה הרבה לוק קורנט אקסבייר טילמן על הפרקט, לפחות בחלק הראשון של העונה. הלו"ז של הקבוצה הוא יחסית קל בהתחלת העונה אז ככל הנראה זה לא יוביל ליותר מדי הפסדים לא צפויים, במיוחד עם בסיס כמו הרביעיה של טייטום, בראון, ווייט וג'רו.
תחזית–
בשנה שעברה ביקשתי מכם לצלם מסכים והודעתי שהסלטיקס יזכו באליפות. זה לא שהייתי כזה נביא, אלא בעיקר האמנתי מאוד בבסיס המצויין שנבנה שם במשך שנים יחד עם התוספות המעולות של ג'רו ופורזינגיס.
אז העונה, ללא פורזינגיס בתחילת העונה ועם הורפורד וג'רו יותר מבוגרים בשנה, אני צופה שיהיה לסלטיקס יותר קשה. לא אופתע אם ירדו בכמות הנצחונות לאזור ה-58 אחרי ה-64 שהיה להם בעונה שעברה. עדיין כנראה זה יספיק למקום הראשון במזרח. עדיין הם החזקים ביותר במזרח.
אז יאללה. אחרי שהייתי אמיץ שנה שעברה, שאפחד השנה?
צלמו מסכים.
זה יהיה יותר קשה. אבל….בוסטון סלטיקס הולכת לזכות באליפות גם בעונת 2024-25