Sample Page

המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', אור עמית, מידן בורוכוב ואורן לוי

 

 

המאבריקס מתקשים בפתיחת העונה וכרגע מחוץ לפליי אין. למה זה קורה והאם יצליחו להתאושש?

דני אייזיקוביץ':   המערב השנה צפוף מתמיד והנבואה ניתנה לשוטים, עדיין ברור שמשהו לא עובד בדאלאס ומדובר בשני גורמים עיקריים: לוקה ופיג'יי וושינגטון.

לוקה הגיע בכושר לא טוב לעונה. הוא כבר הפסיד לקבוצה משחק כשהוא ישן בהגנה, ואם לזה אנחנו כביכול רגילים, מה נאמר על 32% מהשלוש או 42% מהשדה. אז זה קרה לגדולים ממנו וסביר להניח שהמספרים יתיישרו ואיתו דאלאס תתרומם.

המפתח השני זה חוסר היציבות של וושינגטון. הוא פתח את העונה לא טוב, הספיק להפצע, נתן משחק שיא של 27 נקודות מול הת'אנדר ולמעשה משהו בהיררכיה של דאלאס עדיין מתבסס. ברגע שהוא יתייצב ולוקה יחזור לכושר, כנראה שדאלאס יטפסו חזרה למעלה.

 

אור עמית:  מכירים את זה שהטבלה לא משקרת? אז זה נכון, אבל זה תלוי על איזו טבלה מדברים. דאלאס אמנם נמצאת במקום ה-11 במערב כרגע, אבל גם במקום התשיעי בליגה בנט רייטינג. היסטורית – נניח עשרים שנים אחורה – יש מתאם של 97% בין הנט רייטינג לאחוז ההצלחה הקבוצתי, ככה שבמקרה של דאלאס, כמו שאומרים באמריקאית, המתמטיקה לא מתמטקת. באותה תקופת הזמן, אגב, 100% מהקבוצות שסיימו עם נט רייטינג בין 9 הראשונות בליגה היו בפלייאוף, ובערך 85% מהקבוצות שסיימו עם נט רייטינג במקומות 10-16 גם הגיעו לפלייאוף. לפי הנט רייטינג שלהם דאלאס אמורים להיות קבוצה של 51 נצחונות בעונה, זה עוד יתיישר.

 

מידן בורוכוב:   דאלאס כמו לא מעט קבוצות של ג׳ייסון קיד לא פותחת את העונה בצורה מיטבית. כמובן שמקבוצה שעשתה גמר ליגה הציפיה היא להמשכיות. דרק לייבלי הוא שחקן עם ערך מוסף, בלעדיו הקבוצה במאזן 3-1.

לוקה נראה מעט חלוד, הוא שיחק בקיץ עם סלובניה ויתכן שלא הייתה לו הכנה מיטבית. למרות הקו האחורי הנוצץ, הקו הקדמי עם גאפורד-לייבלי-וושינגטון עשה את ההבדל בעונה הקודמת.

המערב קשוח, רצף של 4-5 ניצחונות והם במקום ה 4.

הם צריכים סבלנות ולהמשיך לשחק את הכדורסל שלהם, הם יסכנו כל קבוצה במערב גם מהפלייאין

 

אריק גנות:   המאבריקס הם קבוצה מאוד הליוצנטרית, וכל דיון בהם מתחיל, והרבה פעמים גם נגמר, בלוקה ומה שהוא נותן. פתיחת העונה הזו קטסטרופלית עבור הפנומן הסלובני – הוא קולע באחוזים הנמוכים בקיירה שלו מאז עונת הרוקי, באחוזים גרועים לשלוש מגיע לקו הכי פחות, ומוסר הכי מעט אסיסטים. כרגע הוא פצוע, וסביר להניח שזו פציעה שגרר כל העונה והשפיעה על היכולת שלו.

קליי תומפסון מוכיח, לצערנו, שהויתור עליו לא היה טעות מבחינת גולדן סטייט. הוא לא מתבייש לזרוק, אבל קולע באחוזים הכי נמוכים בקריירה, וההגנה שלו כבר מזמן פקטור שלילי.

הפציעה של וושינגטון לא עוזרת, אבל המאבס בעיקר צריכים את לוקה הסופרסטאר כדי להתחרות.

 

אורן לוי:  מבחינת הרמה אני אפילו לא חושב שהמאבס בבעיה משמעותית מדי. הסטטיסטיקות המתקדמות (לא כאלה מתקדמות אפילו, נט-רייטינג התקפי והגנתי מנורמל) מספרות סיפור דומה למבחן העין: מדובר בחוסר מזל משווע בקלאץ'. יש הרבה דברים לנסות ולעשות אחרת, והכל מתחיל בכושר הירוד של דונצ'יץ' שיהיה חייב לתפוס קצב, אבל הכל בר תיקון. לדעתי הסגל הזה ראוי לריצת פלייאוף נוספת, וכבר מראה תקרה כזאת בין הפסד להפסד. בניגוד לשנים אחרות – אני מאמין. המערב לא סלחני כמו המזרח, שהפך לבריכה של הרדודים, כך שהפתיחה הזאת תעלה לדאלאס ביתרון ביתיות, לכל הפחות. השאלה היא רק אם יסתבכו ברשתות הפליי אין.

וומבניאמה התחיל את העונה עם כמה הישגים ססטיסטיים יוצא דופן. איפה ההתקדמות שלו עומדת יחסית לציפיות והאם הוא על המסלול להיות שחקן היסטורי?

אורן לוי:  אני קצת מוטרד. כל כך מיהרנו להכתיר אותו, אבל כאבי הגדילה עדיין שם (הייתי חייב). בעיקר בצד ההתקפי. הגנתית הוא מפלצת ואני צופה שהוא עוד יתקדם. אבל התקפית אני לא מרגיש שהוא נמצא בסביבה שמאפשרת לו לצמוח במקומות שאמורים להיות הלחם והחמאה שלו. שחקנים עם קליעה שהסט-פוינט שלה נמצא בגובה של הסל לא צריכים להסתמך על שלשות מ-7 מטרים. אני רוצה לראות אותו מתפתח לפינישר הכי מפחיד בליגה בתוך הצבע. זה עליו וזה על ס"א. יש עוד דרך שם. מוקדם להילחץ או לצאת במסקנות, אבל גם המשחקים הטובים של וומבי מראים לי שהוא עדיין מחפש את עצמו.

 

דני אייזיקוביץ': לפי התוכניות. קולע קצת יותר טוב מהשלוש, ניהול המשחק עבר לידיים של כריס פול, אז וומבי מוסר פחות. בהגנה הוא כבר חוסם היסטורי, אבל הסיפור המעניין באמת זה שהספרס הפתיעו את הת'אנדר דווקא בהיעדרו ונראים כמעט אותו הדבר בלעדיו.

מה זה אומר? כלום בערך.

כאשר וומבי משחק, הסגנון מותאם אליו, והרבה שחקנים כנראה לא ממש יודעים את תפקידם עדיין. הוא בדיוק על אותו מסלול של העונה שעברה, הוא רק צריך להשאר בריא. גם אם יקלע עוד 5 נקודות וימסור עוד 4 אסיסטים, זה לא היה משנה. הוא בשלב הלמידה ובדרך כלל בספרס נותנים לשחקנים זמן להתפתח (ראו ערך קוואי).

 

אור עמית:  ההבלחות היו שם גם שנה שעברה, בטח בחצי השני של העונה, וגם האימפקט ההגנתי. מה שעומד בין וומבי לבין הפיכה לשחקן היסטורי זו עקביות. זה לדעת שגם בערבים חלשים אתה תקבל ממנו 18 זריקות לפחות למשחק, זה להקטין את מספר הערבים שבהם הוא מסיים עם 15 נקודות. דיאטת הזריקות שלו עדיין הרפתקנית מדי לטעמי, והייתי שמח לראות אותו מגיע יותר לקו. בסוף מדובר בעניין של בגרות – פיזית ומנטלית – שלא בטוח שאפשר לצפות מילד בן פחות מ-21 וניסיון שמגרד בקושי 2500 דקות. זה אמנם מנוגד לכל מה שתרבות הקליקבייט מלמדת אותנו, אבל בואו ניקח קצת אוויר וניתן לו להגיע לזה בקצב שלו.

 

מידן בורוכוב:   שחקן על, אין ספק בכלל לגביי הסיכוי שלו להיות שחקן היסטורי. ראלף סמפסון על ספידים.

באופן כללי אני קצת מאוכזב מהאופן שבו הוא משחק, 8.6 ניסיונות מדאון טאון לערב?  המספרים שלו מאוד דומים לעונה הקודמת (ירידה של אסיסט בממוצע). הייתי רוצה לראות אותו מספק אימפקט.

בירד, מג׳יק, דאנקן, שאק, לברון כולם בחירות מס 1 שנתנו אימפקט והפכו קבוצות מהקצה אל הקצה. הסיטואציה של וומבי יותר קשה (קונפרנס, צוות מסייע בינוני, כמות כשרון עצומה בליגה)

מספרים זה נחמד, באמריקה סופרים טבעות כל הדרך לגדולה.

 

אריק גנות: וומבי הוא שחקן שמהרגע שהגיע לליגה קשה היה לדעת למה לצפות ממנו.  אחרי עונת רוקי היסטורית, התרחיש האופטימי היה שהוא ישפר את המשחק שלו בכל האספקטים, והפסימי היה שידרוך במקום או שייפצע.

בינתיים אנחנו רואים בערך את אותו השחקן. בהגנה, גם ללא שיפור, הוא כבר שחקן היסטורי – מגודלי החוסמים בתולדות הליגה, מספיק ארוך וזריז להתחלף על שחקני חוץ. כמו כל המגינים הגדולים, ההתקפה הרבה פעמים נודדת הרחק ממנו כדי להימנע מחטיפה או חסימה.

בהתקפה הוא עדיין מחפש את עצמו. וומבי זורק הרבה יותר שלשות העונה, ביעילות בינונית מינוס, אבל משתפר במשחקים האחרונים. אם יתייצב התקפית הוא יהיה אחד הגדולים.

 

 

הסיקסרס בתחתית בליגה ומלאי פציעות. איך מתאוששים?

אריק גנות:  התשובה הסבירה היא שכנראה לא מתאוששים. קודם כל, גם קבוצה חזקה באמת שהיתה נוחתת למצב של הסיקסרס היתה בבעיה. עם מאזן של 2-12, הם יתקשו להגיע לביתיות בפלייאוף.

שנית, הם לא קבוצה חזקה באמת. הכוכבים הגדולים שלהם סובלים מפציעות באופן כרוני ורק מזדקנים. הספסל שלהם חביב אבל לא משהו שיכול לפצות על החסרונות. במעט ששיחקו ביחד לא ראינו את הפוטנציאל מתממש ולא ברור שהם מתאימים.

סביר להניח שהם ינסו לחכות קצת ולראות אם הכוכבים מצליחים לחזור והקבוצה מתאוששת. אפילו פיטורי מאמן לא באמת אופציה – נרס הוא מהטובים שיש.

 

אורן לוי:  במרשם מקופ"ח כתוב בבירור: "לשחק במזרח". אבל השלב הראשון לצאת מהבור יהיה להפסיק לחפור אותו. זה מתחיל מאמביד, כמו שמקסי זיהה (ומישהו אחר הדליף…), אם הקמרוני ימשיך להראות כמו פוסטר בגודל מלא ולא כמו מפלצת סטייל ווילט בעונה הרגילה – באמת שאפשר לקפל. מפול ג'ורג' אין מה לצפות שיפקד על פעולת החילוץ, וגם מקסי, טוב ככל שיהיה, לא כוכב בסדר גודל שיכול לסחוב התקפה למקומות שאליהם פילי מקווה להגיע. להחליף מזוזות, מסאג'ים מסביב לשעון לאמביד, ולשחק במזרח. זה עוד לא גמור בשביל הפלייאוף, אבל הקבוצה הזאת אמורה לנצח את הסלטיקס ואת זה כבר קשה לי לראות.

 

דני אייזיקוביץ':  למזלם של הסיקסרס הם במזרח והעונה האמיתית מתחילה בפלייאוף. מספיק שינצחו 10 מתוך 15 המשחקים הבאים והם נוחתים באיזור השישי-שביעי במזרח. לא משימה מוגזמת לבקש, אבל הבעיה שהם נראים רע. רע מאוד. פול ג'ורג' לא מזכיר בכלום את השחקן שהיה, אמביד נראה חסר חשק, וטייריס בכלל בחוץ.

לפעמים זה גם עניין מנטלי, ומאוד יכול להיות שחזרה של טייריס, פלוס התעוררות של אמביד תאפס את הקבוצה, אבל נראה שהם צריכים זעזוע גדול הרבה יותר. אולי כזה שיפרק את החלום של הפרוסס וישלח אותם להתחיל מהתחלה. כי למעשה, מאז תחילתו של הפרוסס הבעיה הייתה ונשארה – מנטלית.

 

אור עמית:  לא הייתי מספיד אותם עדיין, כשקיילב מרטין, קלי אוברה וקייל לאורי בן ה-38 מובילים את הקבוצה בדקות משחק אי אפשר לצפות למשהו אחר. הפציעות זה פקטור שלקחנו מראש בחשבון, וכמו ת'יבודו והניקס גם אמביד ופילי צריכים להגיע לפיק באזור מרץ-אפריל, לא לפני שאנחנו בשנה החדשה. קצת יותר מדאיג הקולות שעולים מחדר ההלבשה עם הביקורת לגבי אמביד. אין כאן שום דבר לא צפוי באמת – לא בהתחשב בסיפורים שכבר שמענו על אמביד בחדר ההלבשה ולא בהתחשב במצב הקבוצה, אבל לדעתי זה מה ששם את התקרה האמיתית על פילי. אבל לכו תדעו, יכול להיות שלא הבנו והפרוסס יסתיים כשקופר פלאג ינחת בקבוצה.

 

מידן בורוכוב:   פציעות וכו אבל להיות במקום האחרון בליגה באופנסיב רייטינג זה קצת מביך.נרס מאמן מצוין, הפציעות בעוכריו אבל לא יודע מה הדרך לצאת מהבוץ.

המזל של פילי – יש סיכוי שהם יצליחו להתאושש כי המזרח מאוד נזיל ואפשר לעשות פלייאין גם עם 30-34 ניצחונות אם זה לא יקרה, הבחירה שלהם מוגנת 1-6. ויתכן שזה המזל היותר גדול שלהם.

אמביד לא שם, PG כרגיל בתפקיד X במשוואה ב-2 נעלמים ומקסי פצוע. עד שהטריו לא בריא… תרגיש של פרוסס-2 נראה ריאלי

 

מי המאמן הראשון שיפוטר העונה?

מידן בורוכוב:   אם זה לא יהיה דוק ריברס יש חובה מוסרית לסגור את הליגה או לסירוגין לפנות לוייצמן-יער או ל FBI להבין מה מדביק את דוק לחוזים ארוכי טווח בקבוצות. הוא נכשל, הוא לא שיפר את הקבוצה, מילווקי במבוי סתום עם מאמן קצת אטום. בדרך כלל קבוצות לא נוטות למהר ולפטר מאמנים ברבע הראשון של העונה, לבאקס אין ברירה.

יכול להיות שהבולס צריכים לשקול משהו עם בילי דונבן, אלא אם רוצים לתת לו את המושכות ולקוות לדוג את קופר פלאג בדראפט

 

אריק גנות:   בהנחה שקבוצות הטנקינג – הוויזרדס, הראפטורס והג'אז מרוצות מההפסדים שהן רואות, סביר להניח שהן לךא יהיו הראשונות לפטר. אולי יוטה בכל זאת, לאור העובדה שהקבוצה נראתה סביר בעונה שעברה והעונה ממש גרועה.

אם נסתכל על קבוצות בעלות שאיפות, פילי ומילווקי בולטות מאוד. מצד שני אצל שתיהן יש נסיבות מקלות בצורת פציעות, ושתיהן מעסיקות מאמנים שזכו באליפות והמון ריספקט בליגה.

עדיין, סביר להניח שהמפוטר הראשון יגיע מהן, ונראה שדוק הוא הימור טוב. הפציעה של מידלטון היא  תירוץ פחות טוב מאלה של ג'ורג', מקסי ואמביד, התיאום בין לילארד ליאניס נראה רע ודוק מקבל יותר מדי קרדיט על 2008.

 

אורן לוי:  לא מזהה פיטורים ברורים באופק. הלוואי שזה יהיה בילאפס או דוק המסכן, שהעבודה הזו נכפתה עליו מלכתחילה. אבל אני לא רואה את זה. בילאפס סוגר תקן שאף מאמן ראוי יותר לא ירצה למלא, יאסוף את ההפסדים על שמו. ריברס בתחילת חוזה יקר (יקרררר), והם עדיין משלמים על התאונה של אדריאן גריפין. ניק נרס צבר יותר מדי קרדיט בשנים קודמות. הוא לא נותן מאסטר-קלאס בינתיים, אבל מורי לא יוותר עליו כל כך מהר, והוא ידלג בין הטיפות אם הוא לא ימאיס את עצמו על אמביד. ווילי גרין גם צריך להיזהר. אם הפליקנס יצטרכו שינוי כלשהו אולי הם ירגישו שאין להם ברירה.

 

דני אייזיקוביץ':  ניק נרס ודוק ריברס ראש בראש.

הסיקסרס צריכים כרגע זעזוע משמעותי, וגם אם יש לנרס מניות מהעבר, הדרך הכי קלה לייצר זעזוע היא על ידי פיטורים של מאמן. בדרך כלל, השחקנים מתאספים, מנסים להתחבר ויש אפקט המאמן החדש גם אם אין שינוי משמעותי באסטרטגיה, יש שינוי אנרגטי.

המועמד השני הוא כמובן ריברס שרבים מנסים להבין איך בכלל הוא קיבל את המשרה הזו. מילווקי קצת התאוששה לאחרונה, אבל זה בעיקר בזכות תצוגות ענק של יאניס, ובאמת שלא ברור איך קבוצה שמקבלת 31.4 נקודות מיאניס ועוד 25.3 נקודות מלילארד נמצאת בתחתית המזרח, ונראה שהאצבע המאשימה הולכת לכיוון אחד בלבד – ריברס.

 

אור עמית: אם נשים את הבעיות הרפואיות של פופ בצד (וכמובן איחולי רפואה שלמה) התשובה המתבקשת היא מילווקי. גם בגלל המאזן המאכזב אבל בעיקר בגלל שנראה שהקבוצה באמת חסרת דרך. דוגמה מהזמן האחרון? גם אחרי שקיבלו עזרה מהשופטים במהלך לפני האחרון מול יוסטון (שהוביל לסל הניצחון של דיים) הם איכשהו דופקים את הכיסוי ההגנתי ביציאה מפסק זמן ומשאירים את שנגון פנוי לגמרי מתחת לסל ורק במזל יוצאים עם הניצחון.

לבאקס אין יותר מדי אפשרויות לבצע שינויים מהותיים בסגל, ואני גם לא חושב שזה בהכרח הפתרון. ריברס הוא התשובה המתבקשת וצ'אנסי בילאפס יכול להודות לפציעה של אייטון שנתנה לו מרווח נשימה

 

אורלנדו בלי בנקרו עם שישה נצחונות רצופים והגנת ברזל. כמה מקומם בצמרת המזרח מוצדק?

אור עמית:  נכנס לקבוצה ביום 24-25, אורלנדו, פורסם ב24.10 ע"י אור עמית. מדלג לפסקת הסיום "אורלנדו עשו קיץ מצוין ולטעמי הרצפה שלהם אמורה להיות מקום שישי במזרח ובסבירות לא נמוכה מקום ראשון בבית הדרום-מזרחי, על חשבון מיאמי… אורלנדו יעשו עוד צעד קדימה, אבל אני לא מצפה מהם להיות קונטנדרים בעונה הקרובה. 49 נצחונות, מקום רביעי". ההגנה שלהם הייתה שם כל הזמן, ואגנר חזר לכושר קליעה ולגבי השישה נצחונות? וושינגטון, שארלוט ואינדי הנוכחית בבית זה משהו שהם צריכים לקחת בכל מקרה ובשביל רשימת הפצועים של נולה, פילי ופיניקס (היחידה שבחוץ) אני צריך עוד 100 מילים. התחזית שלי עדיין תקפה.

 

מידן בורוכוב: כל הכבוד לאורלנדו על ההמשכיות. כמו בעונה שעברה הם במקום ה-2 בדיפנס רייטינג. בנקרו שחקן מוביל, מגיע כל הכבוד לאנתוני פארקר שבנה קבוצה מאוזנת ותחרותית הווגנרס, סאגס,בלאק שמשולב קצת יותר, KCP, אייזק

הקבוצה משחקת מאוד מחושב ובצורה מאוזנת. קבוצה ממושמעת, כל שחקן יודע מה התפקיד שלהם על המגרש. עם באנקרו לבטח יש להם מקום בטופ 5 של המזרח, בלעדיו זה מפתיע אבל לאור חולשת המזרח זה הגיוני. ג׳אמל מוסלי עם עבודה מעולה.

אורלנדו יהיו בטופ 4 של המזרח.

 

אריק גנות:   מוצדק מאוד. בשנה שעברה המג'יק היו קבוצת ההגנה השניה בטיבה בליגה, ואחת הקבוצות הצעירות בליגה. הנוסחה של גארדים גדולים וחזקים עבדה אצם מעולה, למרות שקארטר הוא לא מגדולי מגיני הטבעת, וגם ואגנר וגם בנקרו לא הגיעו לליגה על תקן של סטופרים הגנתיים.

השנה הדירוג ההגנתי שלהם השתפר בצורה קיצונית, והגנת ברזל כזו היא מתכון להצלחה גם כשההתקפה לא טובה. גם שם יש סימני נפט, בנקרו התחיל את העונה לוהט, ווגנר מצא מחדש יד לפחות סבירה מבחוץ, וגם סאגס וגם KCP הרבה מתחת לממוצעי הקריירה שלהם, כאשר שיפור שלהם יכול להזניק את הקבוצה קדימה.

 

אורן לוי:  אני עדיין מחכה להתעוררות מצד קבוצות שהן לא הסלטיקס או הקאבס. אבל אם המג'יק עושים את זה בלי פאולו, דמיינו מה יהיה כשיחזור. לא רואה איך אפשר להתעלם מהחבורה הזאת במצב הדברים הנוכחי. פרנץ יצא מהפאנק, וההגנה סוחבת אותם. יש הרבה מה לאהוב שם. ההתקפה תיתקל בקשיים, גם אחרי שבנקרו ישוב, כי חסרים שם כמה מרכיבים בסיסיים להצלחה. אבל ההתפתחות של הגרעין הצעיר מרשימה, והם יכולים לכסות על הרבה פגמים בצד הזה של המגרש בזכות האיבודים שהם כופים והאינטנסיביות שלהם.

 

דני אייזיקוביץ':   מאוד מוצדק. משתי סיבות: חולשת המזרח, הגנת הברזל.

נתחיל בזה שמלבד הניקס, נראה שכרגע אין עוד קבוצה רלוונטית שיכולה להתברג לטופ 4 במזרח מלבד אורלנדו (לצד בוסטון והקאבס). אבל הפציעה של באנקרו ממחישה גם את הסיבה הגדולה שלהם להצלחה – הגנת ברזל. הם כרגע מדורגים במקום השני אחרי הת'אנדר, בדירוג הגנתי כללי וסופגים הכי מעט נקודות בצבע (רק 41.3 נקודות). היריבות שלהם גם משיגות רק 9.8 נקודות בהזדמנות שנייה (ריבאונד), מה שמצביע על קבוצה מאוד מאומנת.

לכן אין סיבה שנראה שינוי משמעותי גם בהמשך העונה, אורלנדו נמצאת איפה שהיא צריכה להיות בצדק.

 

קרא עוד