Sample Page

עדכונים 22.5.25

עדכונים ומשחק!
 
 
הוכרזו חמישיות ההגנה: חמישיה ראשונה: אוון מובלי, דריימונד גרין, לו דורט, דייסון דניאלס ואמן תומפסון.
חמישיה שניה: טומאני קמארה, רודי גובר, ג'ארן ג'קסון, ג'ילן וויליאמס ואיביצה זובאץ.
ההצבעות
 
 
טייריס הליברטון 12-14 העונה בזריקות הכרעה (נצחון\או להארכה( 5-6 בפלייאוף הנוכחי
 
ריק קרלייל על תנועת ההיחנקות שעשה הליברטון לאחר הזריקה: "טייריס הרוויח את הזכות לעשות מה שהוא רוצה. זה משהו אמוציונאלי."
 
לפני יומיים דווח שהליברטון יכנס כדמות שאפשר לשחק איתה, במשחק המחשב של WWE. אוהדי ניקס בתגובה ביממה האחרונה הבטיחו שיקנו רק בשביל האפשרות להרביץ לו. (גם שיטה שיווקית…)
 
אנת'וני אדוארדס נקנס ב-50 אלף על שימוש בשפםה לא נאותה במהלך ריאיון
 
אנט אמר שאין מה לדאוג לגבי הקרסול שלו
 
ג'וש הארט הסביר את הקריסה: "לא סגרנו את המשחק, הרגיש שהאינטנסיביות צנחה. התחלנו לשחק לאט יותר, יותר לידיים שלהם."

 
בשידור הלילה בארקלי השידור קלט את בארקלי (כשהוא חשב שכבר לא שומעים אותו) אומר: "החבר'ה האלה שמצביעים, הם לא יודעים מה הם עושים" (וזה כמובן הגרסה המצונזרת)
 
 
 
הפודקאסט מהשבוע
 
 
משחק:
 
03:30 אוקלהומה־סיטי מארחת את הטימברוולבס
 
 
לפוסט זה מצורפת: ההשפעה של הצלחה קבוצתית על תואר ה-MVP
קרא עוד

עדכונים 21.5.25

עדכונים ומשחק!
 
 
 
 
לברון ג'יימס אמר על הסלטיקס מול הניקס ובעיקר על כך שהסלטיקס שמטו יתרון 20+ פעמיים – "נראה היה שהסלטיקס פשוט משתעממים מכמה שהם טובים"
 
במהלך השידור הגדירה דוריס ברק את שיי גילגו'ס אלכסנדר "סוחר זריקות עונשין"
 
הלילה ב-02:00 תכריז הליגה על ה-MVP. זו הפעם הכי מאוחרת שהפרס הזה הוכרז (לא כולל השנים בה היה הטקס המיותר אחרי הפלייאוף)
 
מנהל אנונימי מעריך שתהיה הרבה התעניינות בברוק לופז בקיץ. להערכתו "הלייקרס כבר יצרו איתו קשר."
 
על פי סם אמיקו ברנדון מילר הוא השחקן היחיד בשארלוט שמחוץ לתחום בשיחות טרייד
 
על פי ג'ייק פישר פילדלפיה לא מתכוונת להפריד בין אמביד ופול ג'ורג', ומתכוונת לשמור את שניהם
 
דייוויד פאלק ששימש כסוכנו של מייקל ג'ורדן אמר שהוא לא מדרג את לברון כטופ 2. "אם ג'ורדן יכול היה לבחור את הקבוצה בה הוא משחק ושני סופרסטארים לצידו, הוא היה עם 15 אליפויות."
 
 
משחק:
 
03:00 הניקס מארחים את הפייסרס שיעור בספורט 5
 
 
לפוסט זה מצורף: השיפור של רנדל
 
 
קרא עוד

פריוויו גמר מזרח – ניו יורק ניקס מול אינדיאנה פייסרס

במשך חלק ניכר מהעונה, אולי אפילו לאורך כל אורכה, למזרח היו שתי פייבוריטיות לגמר האזורי: האלופה המכהנת מבוסטון והקבוצה בעלת המאזן הטוב במזרח (וברוב העונה: בליגה) – קליבלנד. אבל אז הגיע חצי הגמר האזורי, ושתי הקבוצות מצאו עצמן מודחות. אינדיאנה שטפה את המגרש, כשהיא מנצלת רוטציות קצרות של קליבלנד כדי להתיש את מובילת המזרח, ועלתה אחרי סדרה קלילה שניה ברציפות שהסתיימה עם הפסד בודד. בצד השני הניקס הפתיעו את הסלטיקס, עם שלוש חזרות מפיגור דו ספרתי בארבעת המשחקים הראשונים. אחרי שג'ייסון טייטום קרע את גיד האכילס במשחק הרביעי ובפיגור 3-1, היה ברור שהדרך של הניקס לגמר האזורי סלולה. האלופה היוצאת עוד נתנה משחק נהדר מול הקהל הביתי שלה, אבל במשחק השישי הניקס עלו נחושים. זה הסתיים בניצחון הפלייאוף הגדול בתולדותיהם ובעלייה ראשונה לגמר האזורי מאז שנת 2000. בכל שלושת הביקורים האחרונים של הניקס במעמד הזה (1994, 1999 ו-2000), היריבה הייתה אינדיאנה. הפייסרס, אגב, גם הדיחו את הניקס בסיבוב השני של 2013, בעונה היחידה בה כרמלו אנתוני עבר סיבוב עם הניקס.

בהיסטוריה המעט יותר מודרנית, המפגש הזה הוא שחזור של סדרת חצי הגמר מהשנה שעברה, שהסתיים גם הוא בניצחון של אינדיאנה

1. המפגשים בעונה הסדירה

הקבוצות נפגשו פעמיים בחודש הראשון של העונה. המפגש הראשון – כבר במחזור המשחקים השני – הסתיים בנוק אאוט מוחץ של הניקס, שניצחו בגארדן ב-25 הפרש כשהם שומרים את האליברטון על 0-8 מהשדה, 0 נקודות ו-5 אסיסטים בלבד. שבועיים אחר כך הפייסרס אירחו ויצאו עם ניצחון כשהאליברטון מסיים עם 35 נקודות ו-14 אסיסטים. המפגש השלישי והאחרון הגיע ימים ספורים לפני פגרת האולסטאר כשהניקס מנצחים באינדיאנה בחסות 40 נקודות של קא"ט. בכל המפגשים לא הייתה נוכחות מלאה – במשחק האחרון, לדוגמה, תומאס בראיינט החליף את מיילס טרנר הפצוע בתור הסנטר הפותח בעוד שהניקס חסרו את או.ג'י אנונובי – והחיסורים האלו אפיינו גם את סדרת חצי הגמר האזורית בשנה שעברה: ניו יורק חסרו את ג'וליוס רנדל ומיטשל רובינסון במשך כל הסדרה, ואת או.ג'י אנונובי לארבעה מתוך שבעת המשחקים (דה-פקטו חמישה, לשחקן שעלה למשחק השביעי היה קשר שמי בלבד לאנונובי), מה שהוביל לרוטציה קצרה במיוחד כשאלק ברקס מקבל דקות משמעותיות, ופרשס אצ'יווה עולה בחמישיה. מהצד השני, ואת זה נוטים לשכוח, הפייסרס חסרו את בן מאת'ורין, שנראה משמעותי מאד בפלייאוף הנוכחי.

האסטרטגיה של אינדיאנה מול כל קבוצה הייתה להתיש אותם באמצעות משחק הריצה. זה נכון עוד יותר מול הניקס שמשתמשים ברוטציה קצרה בימים שבשגרה.

המפגש בשנה שעברה בין הניקס לפייסרס הפגיש בין הקבוצה עם הקצב כמעט הכי מהיר בליגה לקבוצה האיטית ביותר. השינויים שהניקס עשו במהלך הפגרה, כשצירפו את קארל-אנתוני טאונס ומיקאל ברידג'ס לרוטציה על חשבונם של ג'וליוס רנדל, דונטה דיווינצ'נזו ואייזיה הארטנשטיין, אמנם נועד לתת מענה קודם כל לסלטיקס, אבל יתכן שגם הפייסרס היו במערך השיקולים. מול דטרויט, ששיחקה בקצב דומה לזה של אינדיאנה בפלייאוף הנוכחי, הניקס הצליחו לעמוד בכבוד וגם במפגשי העונה הסדירה מול אינדי נראה היה שהאתגר של הניקס הוא לא התקפי. בשלושת המשחקים הללו, כמו בשני המשחקים הראשונים של סדרת החצי גמר (עם או.ג'י בריא) הניקס הגיעו ל-120 נקודות, המשתנה הייתה היכולת שלהם להוריד את אחוזי הקליעה של אינדיאנה.

 

 

הניקס, הפייסרס וסיפורים נוספים יופיעו בספר סיפורי העונה שלנו. מוזמנים להכנס ולרכוש מהחנות באתר. השתמשו בקוד orangeball כדי לקבל 12% הנחה

 

2. המאצ’אפ והכוכבים

בפריוויו לקראת חצי הגמר בשנה שעברה סימנתי את מחסום 120 הנקודות בתור המשתנה החשוב של אינדיאנה זה הוכיח את עצמו כלאו דווקא נכון (שניים מארבעת הנצחונות של הפייסרס בסדרה היו בסקור נמוך מ-120 בעוד שדווקא הניקס עברו את 120 הנקודות בשלושת הנצחונות שלהם. גם בשלושת המשחקים השנה הניקס עברו את 120 הנקודות בכל המשחקים, כשבניצחון היחיד של הפייסרס הם קלעו 130. בניגוד לקבוצה שראינו בניו יורק בשנה שעברה (וקודם לכן) לניקס יש השנה מספיק כלים התקפיים כדי להתמודד עם כוח אש של הקבוצה היריבה. השאלה המשמעותית היא האם הם יצליחו להאט את אינדיאנה: בשמונת הנצחונות שלהם הפייסרס קלעו לפחות 114 נקודות, בשני ההפסדים – פחות מ-110. הניקס החזיקו את היריבות על פחות מ-114 נקודות בתשעה מתוך 12 המשחקים שלהם בפלייאוף הזה, וניצחו בשבעה מתוכם. למרות השינויים בסגל זו עדיין קבוצה של תום ת'יבודו ואחרי שבסיבוב הראשון הם מצאו את הזהות הקשוחה שלהם בעזרתה של דטרויט, בסיבוב השני הקבוצה – בדגש על מיקאל ברידג'ס – מצאה את הזהות שלה במהלכים הגנתיים מנצחים.

כוכבי הקבוצות הראשיים נמצאים בעמדת הרכז: טייריס האליברטון וג'יילן ברונסון הספיקו לפתח מיני-ביף בינהם על רקע הבחירה של האלי למקום האחרון בסגל נבחרת ארה"ב כשברונסון נשאר בחוץ (ולא נבחר כמחליף גם כיוון ששבר את היד במשחק האחרון בסדרה מול אינדיאנה).. האלי, במידה שפספסתם, התחיל את העונה לאט מאד, עם 17.5 נקודות ו-8.5 אסיסטים ביעילות בינונית מאד עד סוף שנת 2024, וזה התבטא במאזן 17-18 שלילי של הפייסרס. מאז תחילת שנת 2025 האלי חזר לכושר שלו. אמנם 'רק' 19.5 נקודות ו-9.7 אסיסטים אבל היעילות (אחוזים של 51/43/85 ו1.5 איבודים למשחק בלבד) הייתה עילאית והפייסרס טסו ל33-14. האליברטון הוא המנוע של ההתקפה הזו ולפייסרס יש סגל רחב של מוציאים לפועל (שבעה שחקנים שקלעו בספרות כפולות בממוצע העונה). האלי הוא גם שחקן קלאץ' נהדר, שהספיק כבר לרשום בפלייאוף הזה שני סלי ניצחון.

מהצד השני יש את ג'יילן ברונסון. ברונסון הוא די אנטי-תזה מבחינת סגנון משחק להאליברטון. ברונסון קולע בפלייאוף הנוכחי 28.8 נקודות, כולל כמעט 10 נקודות בממוצע ברבע המכריע (ירד מ-10 למשחק רק כיוון ששני המשחקים האחרונים בסדרה היו גארבג' ברבע האחרון). הוא לא מנהל משחק כמו האליברטון אבל משיג את האסיסטים שלו (7.3 בעונה הרגילה, 7.7 בפלייאוף, שניהם שיאי קריירה) בזכות תשומת הלב שהוא מושך מההגנה והתנועה של שחקני הכנפיים של הניקס.

לשתי הקבוצות יש ביגמנים שהם האופציה הראשונה\שניה בהתקפה. פסקל סיאקם ממשיך לתת תרומה נהדרת לאינדיאנה (ורשם ניצחון ראשון על קליבלנד בפלייאוף אחרי שחטף מלברון והקאבס שני סוויפים כששיחק בראפטורס) והעונה נבחר לאולסטאר. מהצד השני קארל-אנתוני טאונס שהגיע ממינסוטה להתאחד עם תום ת'יבודו נתן גם הוא עונה נהדרת עם בחירה לאולסטאר (ובסבירות גבוהה גם לאחת מחמישיות העונה), לטאונס היה מוניטין של שחקן שנעלם בסדרות פלייאוף וגם אם היעילות שלו ירדה בפוסט-סיזן הנוכחי היא עדיין משמעותית – ולא פחות חשוב מכך: עקבית. (עומד על 19.8 נקודות ו-11 ריבאונדים ב-48% מהשדה ו-92% מהקו, קלע 19-23 נקודות בכל אחד מחמשת המשחקים האחרונים מול בוסטון)

הצוות המסייע באינדיאנה, כאמור, רחב: שמונה שחקנים (נמבהארד, ניסמית', טרנר שמשלימים את החמישיה, טופין, מקונל ומאת'ורין מהספסל) מקבלים דקות משמעותיות ומחזירים לפחות 8 נקודות לערב כששלושה נוספים מקבלים דקות קבועות גם כן. זה מאפשר לקבוצה של קרלייל לשמור על רגליים טריות – בשני צידי המגרש – לאורך כל 48 הדקות. מהצד השני אצל הניקס לצד ברונסון וקאט יש את שלושת שחקני הכנף – או.ג'י אנונובי, מיקאל ברידג'ס וג'וש הארט – שמפעילים לחץ הגנתי ושני הראשונים משחקים 'תורות' בתרומה ההתקפית, הניקס עומדים על מאזן 4-0 בפלייאוף הנוכחי במשחקים בהם ברידג'ס קלע לפחות 20 נקודות, כולל שני משחקי ההכרעה בסדרות הסיבוב הראשון והשני. עם או.ג'י המצב קיצוני עוד יותר: הניקס ניצחו את כל ששת המשחקים בהם קלע לפחות 20 נקודות, כשהם קולעים בהם בממוצע 117.5 נקודות. לעומת זאת בששת המשחקים בהם קלע פחות מ-20 קלעו רק 96.2 נקודות בממוצע למשחק וניצחו רק בשניים (בסקורים נמוכים). מעבר לשלושת שחקני הכנף רוטציית החילופים של ת'יבודו כוללת בעיקר את דוס מקברייד ומיטשל רובינסון. קאם פיין אמנם עלה בכל 12 המשחקים עד כה בפלייאוף, אבל אחרי שקלע 14 נקודות ב-14 דקות במשחק הראשון של הפלייאוף הוסיף רק 10 נקודות ב-11 המשחקים הבאים, כששותף בממוצע בשש דקות בערב. מאחוריו מתייבשים על הספסל לאנדרי שאמט (שבשעה טובה שבר את קללת הסיבוב השני) ופרשס אצ'יווה ששותפו 54 דקות בין שניהם בפלייאוף הזה.

מבחינת הציוותים מיקאל ברידג'ס צפוי להיות זה שיקבל את מירב הדקות על האליברטון. ברידג'ס עשה עבודה לא רעה עליו בעונה הרגילה ובדקות המנוחה שלו המשימה לרוב עברה למיילס מקברייד, שעשה עבודה קצת פחות טובה. תיאורטית ג'וש הארט יכול להיות מצ'אפ הגנתי מוצלח גם כן מול האלי. על סיאקם יופקד או.ג'י אנונובי, בשאיפה ש-382 המשחקים המשותפים שהיו להם בטורונטו יהיו דו"ח סקאוטינג מספיק. מהצד השני ארון ניסמית' ינסה להטריד את ג'יילן ברונסון בחצי המגרש כשטי.ג'יי מקונל ואנדרו נמבהארד יקבלו גם הם הזדמנות לשמור עליו, כשבמקרה שלהם סביר שנראה גם לחץ על כל המגרש. מיילס טרנר אמור להיות מופקד על קארל-אנתוני טאונס ברוב המקרים, ותיכף נגיע להסתייגויות

 

3. קרב המאמנים – פילוסופיות ומשחק שחמט

הרוטציה הקצרה של הניקס משחקת לידיים של ריק קרלייל. בראיון שערך לא מזמן לפודקאסט של טומי אלטר (לשעבר השותף של ג'יי ג'יי רדיק וזה שממשיך לתחזק את המותג) סיפר טי.ג'יי מקונל על השינוי התפיסתי שקרלייל עשה אחרי הטרייד ששלח את דומנטאס סאבוניס עבור טייריס הליברטון. המטרה העיקרית של הפייסרס – ולא משנה אם אחרי החטאה, איבוד או סל – היא לעבור את קו החצי במהירות האפשרית. משם אין לפייסרס כמעט תרגילים מסודרים אלא שהם עובדים לפי עקרונות התקפיים. השיטה הזו דורשת לשמור על אינטנסיביות ולוותר על האגו, בתוכנית משחק שכאילו נגזרה למידותיו של הכוכב. הפייסרס מובילים את קבוצות הפלייאוף בממוצע אסיסטים למשחק (29.7, יותר מ-3 מעל הבאה בתור) ומספקים יעילות התקפית יוצאת דופן (61.5% טרו שוטינג, הקבוצה היחידה בפלייאוף מעל 60% טרו). ההגנה שלהם – כמו שניחשתם – עובדת על אותם העקרונות, כשהגארדים של אינדיאנה לוחצים על הכדור לאורך כל המגרש. מול קליבלנד אינדיאנה הציגה לא מעט הגנה איזורית, מה שיצר בלבול בהתקפה של הקאבס. למרות קצב המשחק המהיר הפייסרס מטיבים לשמור על הכדור, הרוטציה הארוכה של הפייסרס גם מתורגמת להרבה עבירות וזריקות עונשין של היריבה.

אינדיאנה הצליחה עד כה להוביל את היריבות שלה לסגנון משחק שמתאים לה. יאניס ודונובן מיטשל אמנם רשמו סדרות מצוינות סטטיסטית, אבל שאר חבריהם לקבוצה לא באו לידי ביטוי. הניקס – בעיקר בסיבוב הראשון – נראו שנוח להם כקבוצה מבוססת הליוצנטריות של ברונסון, אבל הפייסרס אמורים להיות משוכה גבוהה יותר. מהצד השני כנראה שהפייסרס לא נאלצו להתמודד עד עכשיו עם איום התקפי מעמדות הפנים כמו טאונס (פורזינגיס היה פצוע במשך כל הסדרה שנה שעברה) ויהיה מעניין לראות אם יצליחו לנטרל גם אותו.

הניקס ימשיכו ללכת למשחק הפיק אנד פופ של ברונסון וקאט בתור האלטרנטיבה ההתקפית הראשונה שלהם. בסדרה מול בוסטון קאט היה גם החלטי יותר כשלקח את הכדור לטבעת גם אם קיבל אותו מחוץ לקשת. התיאום הקבוצתי מאפשר לברונסון – וגם לקאט או ג'וש הארט – למצוא שחקנים שחותכים בטיימינג הנכון אל הסל. זו יכולה להיות הדרך שהניקס יתמודדו עם ההגנה האיזורית של הפייסרס. יתרון אחר נובע מאחד הדגשים של ת'יבודו – ריבאונד ההתקפה. מיטשל רובינסון היה אחד המפתחות המשמעותיים של הניקס מול בוסטון (רשם את ה+/- השני בגובהו במזרח בסיבוב השני, אחרי הליברטון, על אף ששיחק 40 דקות פחות ומדורג במקום השני בפלייאוף בריבאונדים בהתקפה) לא מעט בזכות הנוכחות שלו בריבאונד ההתקפה, כשהוא מאפשר לניקס לשחק בהרכב עם שני גבוהים.  לריבאונד ההתקפה, מעבר לפוזשן הנוסף שהוא מעניק לקבוצה, יש משמעות גם ביכולת של היריבה לרוץ להתקפות מתפרצות.

וכאן חשוב להזכיר – בעשרת המשחקים האחרונים בין שתי הקבוצות (שבעת משחקי הפלייאוף בשנה שעברה ושלושת משחקי העונה הרגילה השנה) מיטשל רובינסון שיחק – במצטבר – 12 דקות (במשחק הראשון בפלייאוף הקודם). הפייסרס לא היו צריכים להתמודד איתו על הקרשים ובוודאי שלא עם הציוות הכפול שלו ושל טאונס. במצב בו שניהם משחקים – על מי מיילס טרנר מופקד? על רובינסון בנסיון להתמודד עם הפיזיות שלו ולהשאיר את סיאקם לשמור על קא"ט שגבוה ממנו ב10 ס"מ וכבד ממנו ב-20 ק"ג? או לתת לטרנר להתמודד עם האיום ההתקפי המשמעותי יותר ולהשאיר את סיאקם על מיטש רוב? מהצד השני רובינסון כנראה נייד מספיק כדי להאט את סיאקם בהתקפה. אף תרחיש לא נראה אידיאלי עבור הפייסרס. האם זה יספיק כדי להטות את הסדרה? לא בטוח. יהיה מעניין לראות אם ת'יבודו ישאר עם הציוותים של הארט\רובינסון\קאט בעמדות הפנים או שפרשס אצ'יווה – שגם הוא עשה עבודה טובה בהגנה על סיאקם – יקבל הזדמנויות.

4. נקודות נוספות

הליגה שיבצה את המשחק הראשון בגמר המערב לפני תחילת גמר המזרח, והמשמעות היא שהניקס קיבלו ארבעה ימי מנוחה בין המשחק האחרון מול בוסטון למשחק הראשון בסדרה. יהיה מעניין לראות אם תהיה לכך השפעה על שחקני החמישיה של הניקס שקיבלו עד עכשיו בין 427 (קאט) ל479 (אנונובי) דקות במהלך הפלייאוף, בזמן שהמוביל אצל אינדיאנה (הליברטון) קיבל 341 דקות – כלומר 40% פחות מאנונובי. מהצד השני של המטבע אינדיאנה אינדיאנה לא שיחקה למעלה משבוע, ויהיה מעניין לראות האם הם יגיעו טריים במיוחד או שההפוגה הארוכה דווקא הוציאה אותם מהריכוז.

שאלה נוספת היא שאלת השיפוט. במשך רוב הפלייאוף השופטים נותנים חופש פעולה נרחב יותר בכל מה שקשור למגע. הסדרה בין הניקס לפיסטונס הייתה, אולי, הפיזית מכולן. אם המגמה הזו תמשיך זה אמור לספק יתרון קל לניקס, שמנוסים יותר בסגנון המשחק הזה. מהצד השני אם הנטיה של אינדיאנה לנצל הרבה עבירות תגרום לשופטים לשרוק יותר זה עלול לשחק לרעת הניקס, גם בגלל הרוטציה הקצרה וגם בגלל ששטף המשחק שלהם יפגע. במשחק השלישי בין הניקס לסלטיקס, ניסיון קאמבק מאוחר של ניו יורק השתבש מכיוון שהשופטים העלו את תדירות השריקות, מה שהוריד להם את המומנטום ופגע ברף האגרסיביות הרגיל.

5. תחזית

הפייסרס מגיעים רעננים יותר ועם מומנטום טוב יותר אחרי שהרשימו מאד בשתי הסדרות הקודמות. הניקס, לעומת זאת, ממשיכים להראות כמו קבוצה שמתקשה בכל משחק ומשחק (למעט משחק 6 מול הסלטיקס) אבל מצליחים למצוא את הדרך לנצח פעם אחרי פעם. אולי זו עמדת האוהד שלי, אבל הניקס הובילו על הפייסרס 3-2 בסדרה בשנה שעברה, לפני שג'וש הארט נפצע בשרירי הבטן והרוטציה הקצרה ממילא (החמישיה במשחק השישי של הניקס כללה את מיילס מקברייד כשפרשס אצ'יווה ואלק ברקס האופציות הראשונות מהספסל) נפגעה עוד יותר וסגרה את הסדרה. שתי הקבוצות מבינות שיתכן והזדמנות כזו לא תחזור, ואנחנו צפויים לסדרה שקולה למדי. יתרון הביתיות והשיפוט מוטה הפלייאוף אמורים לשחק לטובת הניקס. אני מהמר על ניו יורק בשישה משחקים וגמר ראשון במילניום הנוכחי.

תגיות: , , , , , , ,
קרא עוד

עדכונים 20.5.25

עדכונים ומשחק!
 
חמישיות הרוקיז: חמישיה ראשונה – סטפן קאסל, זכארי ריזאשה, ג'יילן וולס, זאק אידי ואלכס סאר
חמישיה שניה – קלאל וור, מטס בוזליס, איבס מיסי, דונובן קלינגן ובוב קרינגטון
 
 
ג'ילן וויליאמס נקנס ב-25 אלף לאחר שלבש לשיחה עם העיתונאים חולצה ועליה כיתוב לא הולם
 
בפרק האחרון של 'מיינד דה גיים' לברון ג'יימס דיבר עם סטיב נאש "אהבתי את המשחק כשגדלתי, אבל הדור המבוגר גורם לך לרצות לא לאהוב את המשחק שאהבת כשגדלת…. הדור של בארקלי מדבר כל כך הרבה חרא על המשחק שזה גוןרם לך לצפות במשחקים מאז ולא לרצות להעריך בכלל את מה שהם עשו."
 
דמרכוס קאזינס אמר שדאלאס צריכים להעביר בטרייד את הבחירה הראשונה עבור קווין דוראנט
קאזינס גם אמר שאם כן היה צריך לבחור היה לוקח את אייס ביילי ראשון במקום את פלאג "כי הוא הדבר הכי קרוב לטרייסי מקגריידי שיש"
 
מייק גרינברג בירך על "מותם של הסופרטימס"

 
ניקולה באטום מתכוון שעונתו הבאה תהיה גם האחרונה, ואז לפרוש לאחר מכן.
 
 
בראד סטיבנס אמר שהוא מתכוון לקבל יותר בהירות במהלך הקיץ. ושהמטרה נשארת אליפות.
 
הפודקאסט מהיום – פריוויו לגמרים האיזוריים
 
משחק:
 
03:30 אוקלהומה־סיטי מארחת את הטימברוולבס שידור בספורט 5
 
 
 
לפוסט זה מצורף: כל מה שצריך לדעת על הגמרים האיזוריים
 
קרא עוד

פריוויו: גמר המערב אוקלהומה סיטי ת'אנדר (1) – מינסוטה טימברוולבס (6)

אז אחרי קרבות עזים בין הת'אנדר לדנבר, קיבלנו גמר מערב עם שתי קבוצות צעירות, אגרסיביות ובעלות סגנון יחסית דומה.

לשתיהן יש שחקן מוביל ראשי (שיי, אדוארדס) הגנה נהדרת מתחת לסלים (הארטנשטיין, צ'אט, גובר), שחקן משני נהדר (ג'יילן, רנדל), ועומק שאיפשר להן להתיש את היריבות שלהן בסיבובים הקודמים.

 

המפגשים מהעונה הסדירה – 2-2

הקבוצות נפגשו ארבע פעמים בעונה הסדירה, כאשר כל קבוצה ניצחה פעמיים, כל המשחקים היו צמודים מה שאומר שצפויה לנו סדרה חמה מאוד.

  • 31 בדצמבר 2024 (אוקלהומה סיטי): הת'אנדר ניצחו 113-105 אחרי קאמבק במחצית השנייה. שיי גילג'ס-אלכסנדר התפוצץ עם 40 נקודות והוביל ריצת 23-43 ברבע השלישי, מה שמסמן לנו אולי את המפתח הראשון בסדרה -> מי ישמור על שיי.
  • 13 בפברואר 2025 (מיניאפוליס): הטימברוולבס, עולים בהרכב חסר, אבל מנצחים ניצחון מרשים של 116-101. ללא שלושה משחקני החמישייה הקבועים – ג'וליוס רנדל, רודי גובר ודונטה דיווינצ'נזו – מינסוטה עברה ל"הרכב קטן" והפתיעה את הת'אנדר, הרבה בזכות דקות נהדרות של נאז ריד שקלע 27 נקודות עם 13 ריבאונדים ו-7 אסיסטים.
    באופן מפתיע, זה לחלוטין עשוי להיות המפתח השני בסדרה -> יותר דקות לנאז על חשבון גובר?
    הגנת הסמול בול עצרה את הת'אנדר על 7-29 מהשלוש.
  • 23 בפברואר 2025 (מיניאפוליס): הרעמים מגיעים למשחק חוץ ומנצחים דרך ההתקפה: 130-123 בחוץ.
    שיי שוב מככב, הפעם עם 37 נק', 8 ריב' ו-8 אס'. הת'אנדר כבר היה ביתרון בטוח של 19 נקודות, אבל מינסוטה הצליחה לחזור ואף לעלות ליתרון, אבל שיי חזר לפרקט וסגר עניין.
    בין היתר, הת'אנדר התפוצצו עם 19 שלשות ב 54%, שיא עונתי.
  • 24 בפברואר 2025 (אוקלהומה סיטי): קיבלנו בק-טו-בק מרשיםם ומינסוטה לא נשארה חייבת והפעם היא זו שמנצחת בחוץ 128-131 בהארכה. גם כאן, הטימברוולבס פיגרו כבר ב-25 הפרש במהלך המחצית השנייה, אך קאמבק היסטורי (הגדול בתולדות המועדון) הוביל להארכה ובסוף לניצחון.
    באופן מפתיע או שלא, גם הפעם מינסוטה מקבלת תרומה יפה מנאז ריד (22 נקודות באחוזים לא טובים, 7-21 מהשדה) אבל מקבלת 27 נקודות ממקדניאלס שהיה המצטיין ובנוסף ניקל אלכסנדר קולע 21 נקודות מהספסל (גם במשחק 2 היה משמעותי כולל מהלכי קלאץ' ברבע הרביעי. שיי סיים עם 39 נק' הפעם, אך החטיא שלשה קשה עם 2.9 שניות לסיום, ומינסוטה השלימה מהפך מרשים.

לסיכום, באופן מפתיע למדנו הפעם הרבה מאוד מהסדרה העונתית.

המפתחות של מינסוטה טמונות דווקא בשחקנים המשלימים שלהם: ריד, מקדניאלס, וניקל וולקר התגלו כמאוד אפקטיביים מול הת'אנדר.

בנוסף, נראה שהת'אנדר מתקשים לשמור את היתרון להם.

בצד השני, שיי חגג לאורך כל המשחקים וסיים עם ממוצע של 35 נקודות עונתי, וזה בזמן שאדוארדס דווקא התקשה (22 נקודות מול הת'אנדר).

 

המאצ'אפ והכוכבים

  • מי ישמור על שיי גילג'ס-אלכסנדר? 

כוכב הת'אנדר היה נהדר בעונה הסדירה מול מינסוטה עם ממוצע של 35.0 נקודות, 7.3 ריבאונדים ו-6.8 אסיסטים בארבעת המשחקים. במילים אחרות, הוא עשה מה שהוא רצה וההגנה של מינסוטה לא הצליחה להאט אותו. למרות זאת, ראינו כיצד דנבר צופפה עם יוקיץ' במרכז וגם לאורך הפלייאוף ראינו שהשופטים נותנים להגנות לשמור הרבה יותר אגרסיבי.

המשמעות היא שמינסוטה קודם כל תיתן לג'יידן מקדניאלס, הפורוורד עם אורך הידיים (206 ס"מ) והזריזות בתור השומר הראשי של שיי.

כאן עולה השאלה הראשונה, האם לנסות לשחק עם גובר באופן דומה לזה שדנבר שיחקה עם יוקיץ'. גובר שומר טוב יותר מיוקיץ', וגם אמור להוות אלטרנטיבה טובה יותר לקפיציות של צ'ט והארטנשטיין שעושים המון נזק בריבאונד. מצד שני, המשחקים הטובים ביותר העונה של מינסוטה, הגיעו אחרי דקות נהדרות של ריד וניקיל אלכסנדר-ווקר (אגב, בן דודו של שיי). לכן, אני חושב שמינסוטה תנסה את המיני איזורית עם גובר באמצע, אבל תגביל אותו לאיזור ה 25-30 דקות כדי לתת לריד דקות משמעותיות.

ואם כבר הזכרנו את ניקיל אלכסנדר, גם הוא צפוי לקבל דקות משמעותיות בהגנה על שיי

 

  • מהצד השני – איך הת'אנדר יתמודדו עם אדוארדס?

אז דווקא כאן נראה שיש לת'אנדר כלים נהדרים. אדוארדס לא ממש הסתדר מולם בעונה הסדירה (31% מהשלוש, 22.3 נקודות, 9.3 ריבאונדים ו-6.0 אסיסטים). לת'אנדר יש את לו דורט שנולד לשמור על אדוארדס ומהספסל יעלה קארוסו שהרגע סיים את אחת מהסדרות הטובות ביותר שראינו משחקן הגנה כשהוא מאמלל את יוקיץ' למרות פערי הגובה, והמאסה.

בכלל הת'אנדר קפצו על כל נגיעה של יוקיץ' בכדור, וגם כאן, זה לא רק דורט, הת'אנדר צפויים לצופף כמו שעשו מול דנבר. ההבדל הוא שמינסוטה דווקא קולעת לא רע מבחוץ עם 12 שלשות (35%) במהלך הפלייאוף. הקלעים המובילים שלה הם אדוארדס עם 3.5 שלשות למשחק (38.5%), ריד עם 2.1 שלשות (46.7%) ורנדל עם 1.9 שלשות (34.5%).

ומה עשו דנבר מול הת'אנדר? קלעו רק 31% מהשלוש אחרי עונה סדירה של 37%. זה לחלוטין עשוי להיות המפתח שישנה את הסדרה.

מה שמוביל למץ'-אפ מעניין נוסף:

  • רנדל מול ג'יילן וויליאמס

גם כאן יש מץ'-אפ מאוד מעניין. נתחיל דווקא ברנדל, אחרי שהוא זכה לביקורות אינסופיות, והפך להיות שחקן שאף אחד לא רוצה לגעת בו, מינסוטה החליטו להמר עליו במקום טאונס. העונה הסדירה הייתה בינונית מאוד והייתה תחושה שרנדל דורך על המשבצת של אדוארדס. פאסט פורוורד לפלייאוף ורנדל מצדיק את החוזה ואת הדקות שלו ומינסוטה בגמר המערב כאשר רנדל קולע 23.9 נקודות למשחק ונראה חלק משמעותי מאוד בשני צידי המגרש.

בצד השני, ג'יילן וויליאמס משחק תחת צילו הגדול של שיי, והפגין חוסר יציבות בפלייאוף כאשר לצד משחק של 6 נקודות בהפסד במשחק מספר 6 מול דנבר, קלע 24 נקודות במשחק המכריע.

גם במשחק שלוש בסדרה הוא התפוצץ עם 32 נקודות רק כדי לקלוע 10 נקודות במשחק העוקב. משהו מאוד חסר בעקביות שלו בהתקפה, אבל בהגנה הוא אי של יציבות וצפוי לספק יופי של דקות לצידו של צ'ט בשמירה על רנדל.

  • האקס פקטור

בתחושה שלי, הת'אנדר מגיעים ברורים מאוד. הגנה חזקה, היררכיה ברורה, תיאום נהדר בין הגבוהים (צ'ט והארטנשטיין).

מצד שני, למינסוטה, בניגוד מאוד מוחלט לדנבר יש עומק שבא לידי ביטוי עם שלושה שחקנים שיכולים להיות משמעותיים מאוד: מקדניאלס, ריד וניקיל.

כבר הזכרתי אותם (תוך התעלמות מוחלטת למשל מהניסיון של קונלי) אבל אני רוצה להתמקד קצת יותר בנאז ריד.

ריד סקורר נהדר וראינו כיצד מינסוטה מגיעה לסקור גבוה מאוד מול הת'אנדר. מצד שני, ראינו שהידיים של דורט והרבה מהצעירים רועדות בפלייאוף. לכן סקור גבוה יהיה לטובתה של מינסוטה ואני חושב שהם ינסו לשחק מהר, ועל סקור גבוה ועם דקות רבות של ריד. אם ריד קולע 17-20 נקודות למשחק, הוא האיש שישפיע כנראה יותר מכולם על הסדרה.

ריד גם ימשוך את צ'ט או הארטנשטיין החוצה לקו השלוש, מה שיפתח את המרכז לחדירות של אדוארדס. ולכן הוא האקס פקטור שלי.

 

קרב המאמנים – דייגנולט מול פינץ'

הסדרה מפגישה בין שני מאמנים שונים בסגנונם: מארק דייגנולט הצעיר של אוקלהומה סיטי, מוביל את הקבוצה לעונת שיא עם משחק מהיר והגנה אגרסיבית, ומהצד השני כריס פינץ' המנוסה, שצלח עונה סדירה בינונית עם סיום נהדר ומבלי ששמנו לב זהו גמר המערב השני ברציפות של הזאבים. 

דייגנולט (ת'אנדר)

דייגנולט בנה את הת'אנדר באופן שקצת מזכיר קבוצת מכללות. המון הרכבים זריזים ונמוכים, המון הגנת לחץ שמובילה לחטיפות (18.9 deflections בעונה הרגילה, ו-22.0 בפלייאוף).

הוא גם הצליח לבצע התאמות נהדרות במהלך הסדרה מול דנבר, כאשר ראינו את קארוסו שומר על יוקיץ' באחת ההברקות הגדולות שראינו בפלייאוף הזה. מצד שני, הוא חסר ניסיון במעמדים הללו ולפרקים גם היה נדמה שהניסיון של דנבר ינצח את הרגליים של הת'אנדר ובמשחקים צמודים היה נדמה שהיד העליונה היא דווקא של דנבר. יהיה מעניין לראות איך יתמודד עם הלחץ הלחץ של גמר אזורי ראשון כמאמן ראשי.

פינץ' (טימברוולבס)

פינץ' מגיע לגמר המערב שנה שנייה ברציפות, למרות טרייד דרמטי ששלח את טאונס תמורת רנדל ודיוינצ'נזו. פתיחת העונה של מינסוטה לא נראתה טוב במיוחד, אבל פינץ' הצליח לחבר את כולם היטב ואפילו זכורה ההצהרה של רנדל לפני הפלייאוף שזו הפעם הראשונה שהוא באמת מאמין שיש לקבוצה שלו סיכוי להיות תחרותית ולהחלם עד הסוף. 

פינץ' דוגל בכדורסל ממושמע וחכם, ובהגנה אוהב לעשות המון חילופים כמו שראינו מול גולדן סטייט. בדומה לת'אנדר ברוב העמדות רוב השחקנים הם פורוורדים (בייחוד אם גובר לא משחק) מה שבאמת מאפשר כמעט לכל השחקנים להחליף ולשמור את כל העמדות. פינץ' שם דגש על "קרב הפוזשנים", קרי לנצח בריבאונד התקפה, מיעוט איבודים והגנה מדויקת.

זה אמור לאפשר למינסוטה יותר הזדמנויות ולנצח גם אם האחוזים נמוכים יותר. 

סימן השאלה הגדול ביותר יהיה האם ללכת "גדול" עם גובר ורנדל או להגיב בהרכבים נמוכים יותר כדי להתמודד עם הזריזות של OKC.

סטטיסטיקות מתקדמות

  • האסל, האסל ועוד קצת האסל
    שתי הקבוצות העלו הילוך באגרסיביות בפלייאוף, והנתונים מדברים.
    אוקלהומה סיטי מובילה את כולם בחטיפות (9.8 למשחק) ובהסטות כדור (22.0 deflections למשחק כאמור) בפלייאוף.
    זה מעיד על הלחץ הבלתי פוסק שהם מייצרים על הכדור וקווי המסירה.

    קארוסו, דורג ראשון מכל שחקני הפלייאוף בסיבוב הראשון בהסטות כדור למשחק וביחד עם דורט מדובר בשני בולדגים שלא מפסיקים להציק. תוסיפו את שאר הידיים הארוכות של הת'אנדר והם מכריחים את היריבות ל-16.3 איבודים במומצע למשחק בפלייאוף.מנגד, מינסוטה לא פרייארית, ומפגינה אגרסיביות מסוג אחר. הטימברוולבס פחות מסתמכים על חטיפות (רק 6.5 למשחק בפלייאוף), אלא יותר על הגנת חצי מגרש פיזית ומשמעתית. במילים אחרות, פינץ' אוהב משמעת ופחות מעדיף להמר על עוד חטיפה שלפעמים מובילה גם לסל קל (אם לא מצליחים לחטוף והמגן איבד את העמדה שלו

    נתון מעניין: מינסוטה דורגה במקום ה-19 בלבד בכמות עבירות שהיא מבצעת (18.3 עבירות למשחק בעונה הסדירה). המשמעות היא שההגנה של מינסוטה אגרסיבית, אך "נקייה" יחסית.
    במילים אחרות, שיי עשוי להתקשות בהגעה לקו שהוא כל כך מחבב וזה לגמרי יכול להשפיע על הקצב של הרעמים.

  • קצב המשחק: מינסוטה תרצה להכתיב סדרה איטית עם התקפות מסודרות ומשחק עומד, כדי להמנע מהמתפרצות של הת'אנדר.
    הרעמים ישאפו כמו תמיד להפעיל המון לחץ על הכדור ולרוץ. הנתון המעניין: הת'אנדר קלעו 18.2 נקודות בממוצע במתפרצות בפלייאוף, מול 10.3 בלבד של מינסוטה. 
  • שלשות: אוקלהומה סיטי קולעת בפלייאוף 35% משלוש כקבוצה, מינסוטה 34% – די דומה. המפתח כאן יהיה לדעתי דורט, הסיבה היא חוסר היציבות: לצד משחקים של 4 מ-6 מהשלוש היו גם ערבים של 0 מ-7. דורט צפוי לקבל את הזריקות שלו כשכל ההגנה מסתכלת על שיי, וכאן השאלה האם הברכיים שלו ירעדו או שהוא יהיה האקס פקטור.

תחזית: מה יכריע והימור על תוצאת הסדרה

אחרי שחפרנו מכל הכיוונים, בתחושה שלי האינטנסיביות של הת'אנדר תהיה מכריעה. אני גם חושב שמינסוטה במידה מסויימת לא פגשה עד עכשיו יריבה בריאה וחזקה מספיק. 
את הלייקרס הם עברו לטעמי אחרי שרדיק החליט לצמצם את הרוטציה ל-5 שחקנים עד שהם נפלו מהרגליים עקב חוסר האמון שלו בהייז ומול גולדן סטייט החיסרון של קארי כמובן הפך להיות קריטי. בתחושה שלי נישאים על גלי ההצלחה הם יצליחו לקחת שני משחקים, אבל הסדרה תסתיים בניצחון של הת'אנדר בדרך לגמר היסטורי ראשון של שיי.

לסיכום 4-2 לת'אנדר.

נ.ב.

מצד שני, מי שבאמת הצליח להמר טוב בפלייאוף הזה צריך לשחק בלוטו. 

תגיות: , , , , ,
קרא עוד

עדכונים

טוויטר

פייסבוק

טלגרם

עדכנוים בטלגרם:
https://t.me/NBAorangeball

תפריט נגישות