קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: שיקגו בולס

שיקגו בולס

נשארו: עומר אשיק, זאק לאווין, רובין לופז, כריסטיאנו פליסיו, לאורי מרקנאן, ג'סטין הולידיי, קריס דאן, קמרון פיין, בובי פורטיס, דנזל וולנטיין, אנטוניו בלאקני, ריאן ארקידיאקונו.

עזבו:  ג'ריאן גרנט (אורלנדו), דיוויד נואבה (קליבלנד), נואה וונלה (ניקס), פול זיפסר (חופשי), שון קליפטריק (חופשי).

הגיעו: ג'בארי פארקר (שוק חופשי), וונדל קרטר ג'וניור וצ'נדלר האטצי'סון (דראפט).

מתנדנדים: אנטוניוס קליבלנד, דריק וולטון ג'וניור (מכיוון שלשיקגו כבר 15 חוזים מובטחים, הסיכויים שלהם להיכלל ברוסטר הסופי נמוכים).

חמישייה:  קריס דאן, זאק לאווין, ג'בארי פארקר, לאורי מרקנאן, רובין לופז.

ספסל:  וונדל קרטר ג'וניור, ג'סטין הולידיי, בובי פורטיס, קמרון פיין, כריסטיאנו פליסיו, דנזל וולנטיין, צ'נדלר האטצי'סון, אנטוניו בלאקני, ריאן ארקידיאקונו, עומר אשיק.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם? 

העונה האחרונה המשיכה את "תקופת המעבר" שהתחילה עם המעבר מעידן ת'יבודו-רוז לעידן פרד הויברג. בשיקגו נלחצו מהאפשרות לשלם לג'ימי באטלר חוזה סופר-מקס עמוק אל תוך שנות ה-30 לחייו ובחרו להעביר אותו למינסוטה. במהלך ה"פאק יו" האולטימטיבי (שבינתיים הספיק לחזור אליו) ת'יבודו שדד ממעסיקיו לשעבר את הבחירה ה-16 בנוסף לבאטלר, בתמורה לזאק לאווין שהיה בעיצומו של תהליך שיקום מקריעת הרצועה בברך, קריס דאן, והזכויות לבחירה השביעית בדראפט שהפכה ללאורי מרקנאן.

הפרומו לעונה האומללה שעתידה להגיע, התרחש כשבובי פורטיס שבר את הפנים של ניקולה מירוטיץ' עם אגרוף נוק-אאוט בעיצומו של מחנה האימונים ושלח את הספרדי לחודשיים התאוששות. העונה התחילה ללא שני המעורבים בתקרית (השעיה והחלמה, בהתאמה) והבולס פתחו את המירוץ לבחירה טופ 3 עם מאזן 3-20. בטוויסט מוזר, מירוטיץ' חזר מפציעה ויחד איתו הקבוצה ניצחה שבעה משחקים ברציפות ו-14 מתוך 25. אי אפשר למצוא הסבר מתקבל על הדעת לאוסף שחקני תחתית-החבית שהצליחו לנצח הרבה יותר ממה שהיו אמורים, למעט התערבות שמיימית שנועדה לוודא שהבולס לא יגששו את דרכם בטעות לבחירת דראפט גבוהה מידי.

ההנהלה הזדרזה להסיר את האיום המיידי על מאמצי הטאנקינג על ידי שליחתו של מירוטיץ' לפליקנס בתמורה לקאמבק של עומר אשיק והחוזה הכמעט-נגמר שלו ובחירת סיבוב ראשון. בחודשים שנותרו הבולס איפסו כוונות מחדש על צבירת הפסדים חסרת בושה (כולל אזהרה מהנהלת הליגה על השבתת שחקנים והורדה לספסל של הווטרנים) ובסוף העונה עמדו על מאזן 27-55 במקום ה-13 במזרח.

בין ההפסדים, חלק מהשחקנים הראו סימנים מבטיחים. כמו כל גבוה לבן שקולע שלשות, מרקנאן זכה להשוואות לדירק נוביצקי, אלא שהפעם זה לא נראה לגמרי מופרך כי הקליעה מ-3 היא הנשק הקטלני ביותר שלו. עם שיחרור מהיר מגובה 2.13, הפיני קלע 36.2% מתוך כמעט 6 ניסיונות למשחק בעונתו הראשונה, למרות מחסור בקלעים אחרים סביבו או בגארדים יוצרים שיעבירו לו את הכדור. בנוסף, למרות תווית ה"רך" שהודבקה לו, מרקנאן הציג יכולת לסיים בצבע עם כישרון או עם כוח, לא היה לגמרי אבוד בהגנה ואפילו הראה יכולת סבירה בריבאונד (ייתכן שחלק מכך ניתן לייחס לנוכחות של אמן הבוקס-אאוט רובין לופז).

קריס דאן הראה שיפור קל בחצי השני של העונה, כאשר בנוסף להיותו אחד המגנים הטובים בליגה לעמדתו גם השלשות קצת נכנסו לו. לאווין חזר ל-24 משחקים שבהם הראה שלפחות האתלטיות לא נפגעה, כמוה גם הביטחון העצמי המופרז, חוסר היציבות והחולמנות בהגנה.

קיץ חם

השוורים השתמשו בבחירה השביעית כדי לבחור את וונדל קרטר ג'וניור, רוקי מסקרן (ויתר על מלגה בהרווארד לטובת עונה בודדת בדיוק), שהראה מספיק ניצוצות בליגת הקיץ כדי לגרום לחבריו הרוקיז להצביע עליו כפייבוריט לתואר "קריירת ה-NBA המוצלחת ביותר" מבין שחקני השנה הראשונה.

מצטרף נוסף הוא ג'בארי פארקר, שאחרי ארבע עונות חלקיות ושתי קריעות רצועה במילווקי הגיע לשחק מול הקהל הביתי בשיקגו תמורת 20 מיליון דולר לעונה הקרובה ואופציית קבוצה לעונה נוספת (כאן אפשר לקרוא מאמר מעניין שלו ב-Player’s Tribune).

בגזרת העוזבים, למעט דיוויד נוואבה, אף אחד מהשחקנים שעזבו את הקבוצה לא היה צפוי לתרום בעונה הקרובה.

הספיח האחרון מעסקת באטלר הגיע בדמות השוואת הצעה של 78 מיליון לארבע עונות לזאק לאווין (מסקרמנטו, אלא מי?). הנה כמה הבולס חשבו שהוא שווה, ומה לאווין חשב על זה:

https://twitter.com/ZachLaVine/status/1013252433793843200

רגע אחרי פתיחת מחנה האימונים הבולס הודיעו כי מרקנאן נפצע במרפק ויחמיץ 6-8 שבועות.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

העונה הקרובה אמורה להיות "עונת ביניים" בשיקגו. הזדמנות לפתח את השחקנים הצעירים (הקבוצה השנייה הכי צעירה בליגה אחרי פורטלנד, במפתיע), להשיג עוד בחירת דראפט גבוהה, ולראות מי מהגרעין הנוכחי (כולל המאמן) ימשיך עם הקבוצה לגרסה הבאה שלה. כשהסיכויים לפלייאוף קלושים, רוב תשומת הלב מוקדשת לקיץ הבא, שבו הבולס (כמו 18 קבוצות אחרות בערך) מקווים לעשות רעש בשוק החופשי ולצאת לדרך חדשה.

בינתיים, השוורים המשיכו בבנייה עקומה שתפגע בהם בטווח הקצר והארוך. השחקנים המבטיחים ביותר נמצאים בעמדות הפנים, בדמותם של מרקנאן וקרטר. אלו הן גם העמדות העמוקות ביותר בקבוצה, כשגם לופז ופורטיס צפויים לקבל לא מעט דקות (עד שאחד מהם יעבור בטרייד). גם המחסור בפליימייקרס וההימצאות של שחקני אלפא עם מנטליות סקור-פירסט בכנפיים יפגעו בכמות ובאיכות של הכדורים שייכנסו לשחקני הפנים ובהמשך ההתפתחות שלהם.

ג'בארי פארקר צפוי לבלות את רוב דקות המשחק שלו בעמדת הסמול-פורוורד. בזמן שסמול-בול כבר הפך לקלישאה, בשיקגו ישחקו עם פארקר מחוץ לעמדה שלו, כי זה עבד מצוין לאורלנדו עם ארון גורדון. זה יהיה מכוער, במיוחד הגנתית, אבל על הספסל אין אף אחד אחר שיכול לפתוח בכנף. ג'סטין הולידיי הוא גארד שלישי סולידי שיכול לעזור לקבוצות שמחפשות שחקנים משלימים וההימור הרווח הוא שלא יסיים את העונה עם הבולס. פיין ווולנטיין הם הימורים כושלים שמשום מה עדיין נמצאים בליגה. הרוקי צ'נדלר האטצי'סון יזכה לדקות בעמדה 2, במיוחד בהתחשב במוניטין שלו כשחקן הגנתי בקולג'.

רובין לופז יתחיל העונה כסנטר הפותח, אך וונדלר קרטר ג'וניור נושף בעורפו. אם הוא יבנה על גבי ההופעות המרשימות בליגת הקיץ, הרוקי ישלח את לופז לריב עם הקמעות מהספסל, מה שיזרז את הטרייד הבלתי נמנע על הסנטר בן ה-30.

איך זה ייראה על המגרש? אני לא חושב שלמישהו אכפת. הבולס החליטו ללכת אול-אין (או אול-אאוט) על ההגנה שהיתה בבוטום 3 בעונה שעברה ולהבטיח לעצמם את ההגנה הכי גרועה בליגה. הבחירה השנייה בדראפט 2014 גילה עניין בצד האפור של המגרש למשך מחצית אחת בקריירה (משחק 3 מול הסלטיקס בפלייאוף האחרון) לפני שהביע את דעתו על הקונספט של משחק הגנה:

ההימנעות הגורפת של לאווין מהשקעת מאמץ כלשהו בהגנה הקבוצתית היא הנושא של הציוץ האגדי הבא:

הנוכחות של שניים משחקני ההגנה הגרועים ביותר בליגה בעמדות הכנף (לאווין ופארקר דורגו באזור המקום ה-500 ברייטינג הגנתי בעונות שעברו) מורידה מראש כל סיכוי להעמיד חמישייה הגנתית שתפריע ליריבות, אבל הבעיות לא נגמרות שם. מרקנאן – למרות שהראה פוטנציאל ואייקיו גבוה – הוא עדיין גבוה לבן ורזה (אפילו שלא בדקתי, אני בטוח שהוא השוויץ במספר דו ספרתי של פאונד שהוסיף לעצמו בקיץ). קרטר הפגין עד כה יכולת טובה בהגנה על הטבעת והרשים מאוד ביכולת להזיז את הרגליים ולהתמודד עם חילופים מול שחקני חוץ, אבל לשחקני פנים לוקח בערך שתי עונות כדי להבין את מקומם בהגנה קבוצתית. הבשורה גם לא תגיע משחקני הספסל (אשיק לא צפוי לראות פרקט) ובמהלך בלתי מוסבר הבולס בחרו שלא להאריך את חוזהו של דיוויד נואבה, הגארד היחיד שעלה מהספסל והראה יכולת לתרום בצד הזה של המגרש בעונה שעברה. 

לאווין התחייב לשפר את ההגנה שלו, לג'בארי פארקר יש את הכלים להיות לפחות ממוצע אם רק ישים קצוץ, דאן חזק מספיק כדי לשמור על עמדות 1-3 ואם קרטר ידלג על תקופת ההתאקלמות הוא יכול להיות אס בצבע. צוות האימון מתכנן לאמץ את הגנת החילופים שכובשת את הליגה ועל הנייר בשיקגו יש את השחקנים כדי ליישם אותה. אם (וכאשר) זה לא יעבוד, פרד הויברג ישלח את דאן, לופז וצמד הרוקיז (קרטר והאטצי'סון) למשימות הגנתיות מיוחדות, ויקווה שהדימום לא יהיה חמור מידי בשאר המאץ'-אפים.

איך ההתקפה תיראה? לא טוב בכלל, תודה ששאלתם. עוד לפני פתיחת העונה תרשו לי להעריך ששיקגו תהיה ה"אנטי-ספרס": שלם שהוא פחות מסך חלקיו. אף אחד משחקני הקבוצה לא הראה בעבר מחויבות להנעת כדור, ולמרות שלא לגמרי באשמתו (ההנהלה לא הפסיקה לשים לו רגליים), פרד הויברג לא הציג בשלוש עונותיו כמאמן הקבוצה בסיס לשיטה התקפית כלשהי, בפרט לא לשיטת ה-Pace and Space שבה התהדר כמאמן איווה סטייט. לאווין ופארקר הם סקוררים מחוננים בתיאוריה, אבל עד עכשיו הם היו שחקני "קלוריות ריקות" שקלעו 20 נקודות לערב בלי שזה יתרום במשהו לקבוצתם. מעל שניהם מרחפים עננים סמיכים של סימני שאלה בקשר ליכולתם להשאיר את הפציעות מאחוריהם וללמוד לקלוע את הנקודות שלהם ביעילות.

קיימת גרסה של הקבוצה הזו שמצליחה להגיע להתקפה ממוצעת פלוס. פרד הויברג מדבר הרבה על קצב משחק גבוה והודיע שהוא מתכנן לשים דגש על משחק מעבר, אחרי עונה שבה הבולס היו בין הקבוצות הגרועות בליגה בתדירות ויעילות המתפרצות שלהם. סגנון משחק מהיר יעזור ללאווין ופארקר, שהודות לאתלטיות שלהם מחזיקים במשחק מעבר יעיל יחסית. שחקני הקו האחורי צריכים ללמוד אלו זריקות לקחת, הכדורים צריכים להגיע לשחקני הפנים לעיתים קרובות וכולם צריכים לעשות קפיצת מדרגה ביכולת הפליימייקינג שלהם.

רוב הסימנים מראים שזה לא יקרה. לאווין קלע ב-38.3 אחוז מהשדה ו-34.1 אחוז מ-3 מאז שחזר מהפציעה, והחוזה השמן שבו זכה גרם לו להכריז שהוא לא מתכנן להיות כינור שני לאף אחד וסביר שרק יחזק את הנטייה שלו לזרוק כל כדור שמגיע אליו ליד. קריס דאן אוהב את הכדור ביד וגם לו יש נטייה לקחת זריקות גרועות ולהחטיא אותן. ג'בארי פארקר נראה טוב לפרקים בין פציעה לפציעה, אבל הירידה באתלטיות מדגישה עוד יותר כמה הוא צריך לשחק ב-4, מה שלא אמור לקרות אחרי שמרקנאן יחזור. כמו כן, אף אחד שם לא מגיע לקו אף פעם (מקום 29 ב-FT rate), וזו בעיה.

תחזית: הפלוס-מינוס של שיקגו בעונה שעברה היה מתאים לקבוצה עם 22 ניצחונות. ג'ון פקסון כבר הודיע שהוא לא מוכן לעוד עונה של טאנקינג והמשמעות היחידה של זה היא שהבולס שוב יצליחו לדפוק לעצמם את סיכויי הלוטורי בלי להרוויח כלום. 29 ניצחונות, מקום 12 במזרח.

וגאס חזתה לקבוצה 28.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.