Sample Page

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19 עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: מיאמי היט

 לדף הקבוצה:

מיאמי היט

נשארו: גוראן דראגיץ', דווין ווייד (הוחתם מחדש – עונת פרישה), דיון וויטרס, ווין אלינגטון, טיילר ג'ונסון, רודני מקגרודר, ג'וש ריצ'ארדסון, ג'וסטיס ווינסלו, דרק ג'ונס, ג'יימס ג'ונסון, קלי אוליניק, יודוניס האסלם, באם אדבאיו, חסן וייטסייד.

עזבו: ג'ורדן מקי (חימקי מוסקבה), לוק באביט (שחקן חופשי), דרק וולטון (שיקגו).

הגיעו: דאנקן רובינסון ויאנטה מאטן (חוזה דו כיווני).

מתנדנדים: בריאנטה וובר, מרכוס לי, ג'ארנל סטוקס ומאליק ניומן (חוזים לא מובטחים).

חמישייה: גוראן דראגיץ', טיילר ג'ונסון, ג'וש ריצ'ארדסון, קלי אוליניק, חסן וייטסייד.

ספסל: דווין ווייד, ווין אלינגטון, דיון וויטרס, רודני מקגרודר, ג'וסטיס ווינסלו, דרק ג'ונס, ג'יימס ג'ונסון, יודוניס האסלם, באם אדבאיו.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

החצי השני של עונת 2016-17 והריצה המטורפת של ההיט עד לגבול הפלייאוף, יצרה ציפיות גדולות יותר לעונה הקרובה בקרב האוהדים וסקרנות גדולה יותר אצל כל שאר השואפות לפלייאוף במזרח. המרדף אחרי גורדון הייוורד הסתכם בסוף בקלי אוליניק וציפייה מאריק ספולסטרה המצוין לעקביות, שתראה יותר כמו החצי השני של העונה מאשר החצי הראשון.

במציאות, אחרי רכבת ההרים של לפני שנתיים, מיאמי של העונה הקודמת הייתה כמו הרכבת הישנה לירושלים: נסיעה בעלייה (חזרה לפלייאוף), איטית (9.6 נקודות למשחק במתפרצת), עם הרבה חריקות (פציעות, פציעות ועוד קצת פציעות ועם דעיכה ביכולת של "כוכבי" הקבוצה דראגיץ' ווייטסייד), קטר מיתולוגי (החזרה של ווייד ביום האחרון של הטרייד דדליין), ואנחת רווחה כשסוף סוף נכנסים לתחנה והנסיעה הזו הגיעה לקיצה (הדחה בסיבוב הראשון 4-1 לפילדלפיה).

מיאמי סיימה את העונה במאזן 38-44 ועם המקום השישי במזרח, ולא בזכות ההתקפה שלה. ספולסטרה העמיד קבוצה ממוצעת מינוס מבחינה התקפית: מקום 23 בדירוג יעילות התקפית ונקודות למשחק (103.4), מקום 27 בדירוג יעילות במעבר או במתפרצות (1.261) ומקום 24 בדירוג בהגעה לקו העונשין (20 זריקות עונשין למשחק). מיאמי פתחה משחקים חזק (כמעט 27 נקודות בממוצע לרבע הראשון) ומשם רק נחלשה. גם במזרח הפחות יעיל ומדויק המדדים האלו לא מבטיחים לקבוצה פלייאוף. מה שכן הכניס את מיאמי לפלייאוף זה מה שהקבוצה עשתה בצד השני של המגרש.

בהגנה, מיאמי היתה מקום 6 בליגה (עצרה קבוצות על 103.6 נקודות למשחק), הייתה שמינית ביעילות הגנתית (1.036), והגבילה את הקבוצות היריבות ל-45% מכל הטווחים (חמישית בליגה). ההגנה הובילה את הקבוצה עד למקום השישי במזרח ולידיים של פילדלפיה בסיבוב הראשון.

הסדרה מול פילדלפיה סיפקה עוד משחק אחד גדול של וויד, כדי להבטיח שמיאמי לא תעוף בסוויפ, אבל הסדרה יצרה יותר סימני שאלה לעונות הבאות (החוזה של וייטסייד), מאשר סימני קריאה (האבולוציה של ג'וש ריצ'ארדסון).  בפלייאוף, וייטסייד היה "חצי שחקן" (וזו עוד מחמאה) ממה שהיה בעונה הסדירה (5.5 מול 14 נקודות למשחק, 6.0 מול 8.9 ריבאונדים למשחק, בהתאמה), הוא לא הצליח להתמודד מול פילי ואמביד, וברגעים מסוימים וייטסייד ראה את אדבאיו על המשבצת שלו כשהוא מחמם את הספסל. החוזה של וייטסייד, שכבר עונה שעברה, היה נראה יקר מדי לסנטר שלא נודע בניידות שלו או בקליעה לשלוש, נראה אפילו יותר יקר העונה (לשם השוואה הוא מקבל 7 מיליון דולר יותר לעונה מקלינט קאפלה).

 קיץ חם

כבר המון זמן קר בקיץ בסאות' ביץ. שלוש שנים ללא בחירות דראפט, עקב הטריידים על דראגיץ' ואפילו על כריס אנדרסן בזמנו, הובילו את פט ריילי לבניית קבוצה בינונית פלוס מינוס, תלוי באיזה צד של המגרש, עם חוזים מנופחים לשחקנים סולידיים: ג'יימס ג'ונסון, טיילר ג'ונסון ודיון וויטרס. תוסיפו לזה את החוזים של אוליניק ודראגיץ', שכמו החוזים שצוינו קודם לא מסתיימים העונה, ומיאמי מגיע לעוד קיץ חסרת גמישות לחלוטין עם תקרה סתומה ומס מותרות הכי גבוה העונה בליגה (מעל 70 מיליון דולר). בקיץ הבא התמונה לא הולכת להשתנות, ההבדל יהיה שלמיאמי סוף סוף שוב תהיה בחירת דראפט בסיבוב הראשון. ריילי בעצמו מודה, שהוא מרגיש שהזמן להעביר את המפתחות כבר עבר (חשב על לסיים את תפקידו בסוף השושלת) והשקר הכי גדול במיאמי הוא שפט ריילי סוף סוף יעבור למאליבו (מדבר על זה כבר מעל עשור בין חבריו). כל עוד פט ריילי כאן, וזה לא משנה שלפחות לפי הסטנדרטים שלו, הוא לא פוגע כבר כמה שנים, לא הייתי מהמר נגדו לאורך זמן.

אז איך מיאמי יכולה להשתפר? הדבר היחיד שמיאמי יכולה לעשות הוא לרדוף (ולקוות שגם להצליח) אחרי ג'ימי באטלר. שיטת המשחק של ספולסטרה, שמבוססת בעיקר על שחקנים יוצרים, תנועה וחיתוכים יכולה להתאים לבאטלר יותר מהשיטה של ת'יבס. נכון לכתיבת שורות אלו הטרייד תקוע בגלל הדרישות היקרות של מינסוטה: החוזה הנוח של ריצ'ארדסון, וחוזה הרוקי של באם אדבאיו.

אז מי בכל זאת כן הגיע:

הפורוורד עם השם המחייב, דאנקן רובינסון (22), מגיע ממכללת מישיגן, ללא ניסיון בכלל ברמת דויז'ן 1. הראה ניצוצות בליגת הקיץ עם 12.4 נק' למשחק ו-2.4 ריב' למשחק בחמישה משחקים עם 63% לשלוש (ליגת הקיץ כבר אמרנו). השחקן השני שהגיע, יאנטה מאטן (22) הוא פורוורד עם רקורד הרבה יותר מוכח ממכללת ג'ורג'יה, סיים כשחקן העונה בקונפרנס הדרום מזרחי (ממוצע של 19.6 נק' למשחק ו-8.9 ריב'), גם הוא הרשים בליגת הקיץ וינסה להראות שהוא ראוי לאמון כבר עכשיו.

מאליק ניומן, בריאנטה וובר, מרכוס לי וג'ארנל סטוקס כולם עם חוזים לא מובטחים ינסו לתפוס את המקום האחרון בסגל.

 ועכשיו מה, מה עכשיו?

המשכיות של הסגל וסיבוב הפרידה של ווייד והאסלם מצד אחד והתחלה של חילופי דורות ושחרור מחוזים מעיקים בצד השני. החזרה של וויד והאסלם לעונה אחרונה מעמידים את ההיט במצב של הקפאה קצרה בניגוד לכל ההתחממות הגלובלית שמסביב. הם ייתנו עוד עצות לצעירים, ווייד יתעלה בכמה משחקים (מיאמי גונבת סיבוב בפלייאוף?), וכולנו נעלה זכרונות על מה שווייד עשה כל הדרך להיכל התהילה.

ועדיין אם מיאמי רוצה פלייאוף גם העונה ישנם לא מעט סימני שאלה באוויר.

ווייד ו-וויטרס עדיין לא חלקו פרקט ביחד, שני גארדים שצריכים את הכדור ביד, יודעים ליצור לעצמם (מעל 60% סיומת בטבעת) ופחות לאחרים, ולא עוזרים לרווח מהשלוש (28.7% ו-30.6% בהתאמה בעונה שעברה). הנתונים האלה מחזקים את העובדה שגם אם וויטרס כשיר הם לא יכולים לשחק ביחד. מהפציעה הקודמת וויטרס חזר בפברואר 2016 (אחרי שבוע התאקלמות קצר) לרצף של 11 ניצחונות עם ממוצע של 20.6 נקודות למשחק וממוצע של רק 2.3 איבודים למשחק. השאלה היא איך הוא יחזור הפעם?

אחרי עונת השיא של גוראן דראגיץ' לפני שנתיים הגיעה ירידה ביכולת, לא דרסטית אך עדיין ירידה בכל מדד אפשרי. האם זה היה חד פעמי? או תחילת הדעיכה של הגארד בגיל 32.

שאלת וייטסייד, חוסר הניידות שלו בהגנה וביכולת להחליף ולהגיב לפיקנרול, ביחד עם בחירת הזריקות שלו מחצי מרחק, חוסר הזריקה לשלוש ואיבודי הכדור המצחיקים לעיתים מראים לנו ובצדק, שחקן שלא ראוי לחוזה שהוא מקבל. אם זאת, במידה ווייטסייד מצא לאורך הקיץ במקרה את הרעב שהיה לו שהוביל לחוזה המקס שלו כיום, הניידות שלו וקבלת החלטות בשני צדי המגרש הם דברים שניתן  לשפר גם לקראת גיל 30 ומיאמי תמצא עוד נקודת יתרון מול הדולקות לתחתית הפלייאוף במזרח.

הציפייה מג'וסטיס ווינסלו היא עוד עונה בריאה מבחינה פיזית, ג'וש ריצארדסון ובאם אדבאיו יקבלו יותר הזדמנויות וימשיכו את גרף העלייה שלהם. כשכנראה שרובינסון ומאטן שהצטרפו לא יעזרו להיט לרוץ יותר טוב או לקלוע יותר טוב כבר עכשיו ויבלו את רוב זמנם בליגת הפיתוח, ומה שהיה עונה שעברה הוא מה שיהיה גם העונה, אלא אם כן באטלר יגיע בסופו של דבר.

ביחד עם באטלר, שיתפוס את המשבצת של וויטרס (כשיחזור)  מיאמי מקבלת סטאר בשיאו, אחד מהשומרים הטובים בליגה שעם הסגל סביבו יהיה דווקא יותר משוחרר ממשימות הגנתיות בניגוד למינסוטה, יכולת לרווח טיפה יותר את המשחק עם משיכת עזרות בהגנה, ושחקן שהראה בעבר יכולת לשחק גם ליד הכדור. באטלר שיכול לתפוס גם חלק מהדקות של דראגיץ', יגרום לפוטנציאל ההגנתי של קבוצת הגנה טובה בכל מקרה לעלות עוד מדרגה, ומיאמי תוכל ברצינות לשאוף לסיים עם יתרון ביתיות בפלייאוף, אבל זה במידה והטרייד כן ייצא לפועל בסופו של דבר.

התחזית:

מסע הפרידה בעיקר מווייד וגם מהאסלם ממלא כל אולם עד כדי כך שהקהל רוצה ומקבל הדרן באמריקן ארלינס ארנה. ריצ'ארדסון ממשיך להתפתח, אדבאיו נוגס עוד יותר בדקות של וייטסייד, ווינסלו נשאר כשיר עונה שנייה ברציפות וויטרס חוזר חד מהפציעה וזה מספיק להיט לחבר 43 ניצחונות, פלייאוף ללא יתרון ביתיות והדחה בסיבוב הראשון.

וגאס חזתה לקבוצה 41.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

קרא עוד

קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.

הקבוצה היום: מילווקי באקס

לדף הקבוצה

מילווקי באקס

נשארו: יאניס אנטטקומפו, כריס מידלטון, אריק בלדסו, מלקולם ברוגדון, סטרלינג בראון, מת'יו דלבדובה, ג'ון הנסון, ת'ון מייקר, טוני סנל, די ג'י ווילסון.

עזבו: ג'אבארי פארקר (שיקגו), ג'ייסון טרי, ברנדון ג'נינגס (אירופה), מרשל פלאמלי.

הגיעו: ברוק לופז, ארסן אילאיסובה, פט קונהאוטן (שוק חופשי), דונטה דיווינצ'נזו (דראפט).

מתנדנדים: שאבאז מוחמד, טיילר זלר (חוזים לא מובטחים).

חמישייה: אריק בלדסו, מלקולם ברוגדון, כריס מידלטון, יאניס אנטטקומפו, ברוק לופז.

ספסל: מת'יו דלבדובה, טוני סנל, סטרלינג בראון, ארסן אילאיסובה, ת'ון מייקר, דונטה דיווינצ'נזו, די ג'י ווילסון, ג'ון הנסון.

המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:

אז מה היה לנו שם?

את העונה שעברה יאניס אנטטקומפו פתח בביסט מוד עם 33.2 נקודות ו-63% מהשדה באוקטובר. אלא שבשורה התחתונה לא הייתה בפתיחה הזו בשורה מיוחדת. יאניס לא הוסיף מימד של קליעה למשחק שלו, והמספרים הנ"ל היו תוצאה בעיקר של הגנות לא מוכנות לעונה שאפשרו לו להגיע לטבעת בקלות נוראית. מעבר לזה, ואולי הבעיה האמיתית של הבאקס, גם בכושר הזה הם עדיין סיימו את אוקטובר במאזן 4 – 3. בהמשך, יאניס חזר למימדים של סופרסטאר אנושי, מילווקי חזרה למימדים של אין קבוצה שיש לה כוכב ענק.

מילווקי נצלה את העובדה שאריק בלדסו לא רצה להיות בפיניקס והביאה אותו בטרייד תמורת גרג מונרו. מונרו לא ממש עשה את מה שציפו ממנו במילווקי כשהחתימו אותו על חוזה של 57 מליון דולר ל-3 עונות, ככה שלא מדובר באבדה גדולה. ליאניס היה סגל משלים שכלל את מידלטון, בלדסו, ברוגדון, ושחקנים משלימים. הבעיה היא שלא הייתה שיטה, לא בהגנה ולא בהתקפה. בינואר הנהלת מילווקי הגיעה למשבר עם קיד והחליטה לפטר אותו, אחרי לא מעט זמן שהיה על סף פיטורים. מעבר לזה שקיד לא ממש הסתדר עם ההנהלה של הבאקס, הוא השתמש פעם אחר פעם בתירוץ הגיל של השחקנים ולהנהלה נמאס. העוזר של קיד ג'ו פרונטי מונה כמאמן זמני, אבל לא ממש קידם את האין קבוצה.

בפברואר חזר למגרשים ג'אבארי פארקר אחרי פציעה ארוכה, ולא ממש הצליח לעזור לקבוצה בזמן המועט שנותר לו. לקבוצה היה חסר סקורינג ולקראת סוף העונה התדרדרה עד המקום השביעי במזרח, ומפגש מול הסלטיקס הפצועים. לא מעט חזו שמילווקי תצליח לעבור, אבל הסלטיקס הצרו את צעדיו של יאניס, ובלדסו היה חור הגנתי. בסופו של דבר הסלטיקס עברו ב-7 משחקים, ומילווקי יצאה לקיץ של מחשבות.

קיץ חם

הבעיה הכי חמורה של הבאקס מצאה פתרון בדמות מייק בודנהולזר. המאמן עזב את אטלנטה, ולא מעט קבוצות בליגה חשקו בשירותיו. בודנהולזר סיכם לבסוף במילווקי, ולמילווקי סוף סוף יש מאמן, שאמור לחבר את הקבוצה לכוכב שלה.

אחד הסיכומים הראשונים של שוק המלפפונים היה של הבאקס עם ארסן אילאיסובה על חוזה ל-3 עונות בסך 21 מליון דולר, עונה שלישית לא מובטחת. אילאיסובה בילה את 7 עונותיו הראשונות בליגה במילווקי, וחוזר לקבוצה בה התחיל את קריירת ה-NBA שלו. גם את בודנהולזר הוא מכיר טוב משנתיים משותפות באטלנטה. בהתחשב בגיל, אולי מדובר בחוזה קצת גבוה, אבל בסך הכל זה לא חוזה רע. אילאיסובה יוסיף את הקליעה והקשיחות בריבאונד שחסרות במילווקי.

באמצע השוק מילווקי אספה גם את ברוק לופז במחיר מציאה של 3.5 מליון דולר לעונה. שחקני פאנטזי לא אוהבים את לופז בגלל מחסור חמור בריבאונדים, אבל לופז עושה עבודה מצויינת בסגירה לריבאונד ועוזר לקבוצה שלו לאסוף את הכדורים, גם כשלא הוא אישית לוקח אותם. בנוסף, מדובר במגן טבעת סביר וסנטר עם יכולות התקפיות טובות, כולל קליעה משלוש שפותחה בשנים האחרונות. הבעיה העיקרית של לופז היא חוסר הניידות בהגנה, אבל עדיין מדובר בשדרוג משמעותי על כל מה שהיה למילווקי באמצע.

בנוסף אליהם הקבוצה בחרה בדראפט את דונטה דיווינצ'נזו ממכללת וילנואבה. דיווינצ'נזו נבחר לשחקן השישי של ליגת הביג איסט, אבל קנה את עולמו, וכנראה את הבחירה בסיבוב הראשון, עם 31 נקודות בגמר טורניר המכללות, הכי הרבה נקודות שקלע שחקן ספסל בפיינל פור. הוא זכה בפרס ה-MVP של הפיינל פור. עדיין לא ברור מה יש לו לתרום ברמה הבאה. קליעה יש, מוסר עבודה יש, צריך לראות אם זה מספיק בשביל ה-NBA. הקבוצה אספה גם את פט קונהאוטן מפורטלנד. קונהאוטן עלה מהספסל בפורטלנד נטולת גארדים, אבל במחיר מינימום זה אחלה חוזה, ואולי הוא יצליח להיכנס לרוטציה גם במילווקי. היא נתנה עוד צ'אנס לשאבאז מוחמד שלא הרשים בחצי עונה שעברה, עם חוזה לא מובטח.

ג'אבארי פארקר היה שחקן חופשי מוגבל, והבאקס רצו לראות מה השוק מציע לו. לאחר ששיקגו פנתה ומילווקי הבינה את הסכומים שמדברים עליהם, היא הסכימה להסיר את הצעת ההענות וזה סלל את דרכו של ג'אבארי לחוזה בשיקגו (הבולס נתנו לו חוזה לשנתיים עם אופציית קבוצה על העונה השניה. כשחקן חופשי מוגבל הבאקס לא יכלו לתת לו חוזה כזה). בהחלט אפשר לומר שהצדדים נפרדו בידידות. כל המספרים מראים שמילווקי הייתה פחות טובה עם פארקר על הפרקט, ולכן זה נראה כמו החלטה נכונה של הקבוצה.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

סכמה, תוכנית משחק, תרגילים, הוראות, והכל מעל הכשרון של יאניס. בודנהולזר הביא קבוצה מוגבלת בכשרון (אבל שחקנים עם IQ כדורסל גבוה) ל-60 נצחונות, וזה הישג נפלא. עכשיו הוא מקבל קבוצה הרבה יותר כשרונית, יותר צעירה, וכנראה גם פחות חכמה. הוא יצטרך ללמד אותם, הוא יצטרך סובלנות, הרבה יותר מאטלנטה. מצד שני יש יותר חומר לעבוד איתו. יש לו 3 שחקנים מרכזיים – יאניס, בלדסו ומידלטון.

בלדסו הגיע למילווקי במהלך העונה שעברה, ויהנה ממחנה אימונים ראשון עם קבוצתו החדשה. זה בפני עצמו אמור לעזור לחיבור שלו לקבוצה. בלדסו היה בסדר בעונה הרגילה, אבל יזכרו לו את העונה הקודמת בעיקר בגלל הפלייאוף ובגלל הקרב נגד טרי רוז'ייר (שדיי עשה לו נוק אאוט). בלדסו שומר הרבה יותר טוב ממה שהיה נראה בפלייאוף. לא סתם קוראים לו מיני לברון. יש לו כח ויש לו אתלטיות. אין לו את הבנת המשחק של לברון (למי יש?) או משהו שמתקרב בכלל להבנת משחק. פה קואץ' באד יכול לעזור.

השחקן השני בחשיבותו במילווקי הוא כריס מידלטון. אחד מהשחקנים האנדרייטד בליגה. שחקן הגנה והתקפה מצויין, וגם שחקן קלאץ' מצויין.

מידלטון יודע לייצר לעצמו, אבל עושה את זה ביעילות נמוכה יותר מכאשר מייצרים לו. אפשר לראות את זה בהבדל הגדול באחוזי השלוש. בקאץ' אנד שוט הוא עומד על 39%. בזריקה מכדרור רק 28%. עם בלדסו ויאניס כיוצרים, מידלטון יכול לקחת צעד אחורה, ולהפוך למיני קליי (כבר היום הוא לא רחוק ממנו). הוא יכול לשחק פיק אנד רול עם יאניס, שיהיה קשה מאוד לעצור.

יאניס, הכוכב הגדול של הבאקס, רק בן 24. בשנה האחרונה הוא רשם 27-10-6-1.5-1.5. לאן כבר אפשר להשתפר? אם הוא יתחיל לקלוע משלוש (1.9 זריקות בעונה האחרונה, 30%) הוא יהיה לחלוטין בלתי עציר. הוא יכול לבקש עזרה בנושא מהמצטרף החדש, ברוק לופז. את השלשה הראשונה שלו בליגה קלע לופז בעונתו השביעית. בשמונה העונות הראשונות שלו הוא קלע 3 מ-31. ב-2 העונות האחרונות הוא קלע 241 מ-712 (~34%). יאניס היה ויהיה מצויין גם בלי השלשה, אבל בודנהולזר לא בא ללמד אותו לקלוע משלוש. הוא בא בשביל להקל על יאניס – לדאוג לו לריווח המשחק, ולעזור לו בניהול המשחק (3.1 איבודים). נושא השלשות תלוי ביאניס.

מעבר לשלושה, יש את מלקולם ברוגדון ורול פליירס. ברוגדון הוא לא כוכב, אבל גם לא בדיוק רול פלייר. שחקן חכם ובוגר שישים את הגוף, ויהנה מעבודה של הקבוצה עבורו.

מהספסל יש לבאקס די הרבה בולדוגים. השאלה העיקרית היא מי יהיו ספקי הנקודות משם. אולי זו סיבה מספיק טובה להתחיל את ברוגדון מהספסל. מת'יו דלבדובה, טוני סנל וג'ון הנסון יעלו בשביל לתת הגנה ולהרביץ. אחרי שבודנהולזר המציא את דמארי קארול ובנה את טאורין פרינס בצלמו של קארול, יהיה מעניין מאוד לראות מה הוא יצליח להוציא מסנל.  בנוסף יש לו שם את אילאיסובה שיעלה לקחת ריבאונד ולרווח את המשחק, ואת הפוטנציאל והאורך הבלתי נגמר של מייקר.

לבודנהולזר יש המון עבודה גם בצד ההגנתי. למרות שלכאורה למילווקי יש המון שחקני הגנה טובים (יאניס כמובן, מידלטון, הנסון ומייקר שהם שומרי טבעת לא רעים, סנל – אני שם אותו פה כי אני די בטוח שמילווקי לא משלמת לו כסף על ההתקפה שלו), הדירוג ההגנתי של מילווקי לא מראה את זה. בעונה שעברה עם 107 נקודות ל-100 אחזקות כדור הם דורגו רק במקום ה-17 בליגה. אטלנטה של בודנהולזר (נתעלם מהעונה שעברה) דורגה שביעית, שניה ורביעית. היה לו שם את אל הורפורד, שחקן שאין רבים כמותו בליגה, אבל גם עם החבורה שיש לו במילווקי הוא יכול ואמור להתקדם לאיזור הטופ 10.

אני מאמין בכשרון שיש במילווקי, אני מאמין ביכולות האימון של קואץ' באד. אני מאמין שהחיבור של השניים יטיס את הקבוצה קדימה.

תחזית: שיא האופטימיות – בודנהולזר נותן ליאניס את כל מה שהיה חסר לו – קבוצה. השניים מובילים את מילווקי למקום השלישי במזרח עם 55 נצחונות. בפלייאוף הם יכולים לתת פייט לבוסטון\טורונטו, ואפילו להפתיע אותם.

וגאס חזתה לקבוצה 45.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.

קרא עוד