בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.

האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?

פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!

לכל הטורים:  https://orangeball.co.il/pre26index/ 

 

הקבוצה היום: אורלנדו מג'יק

נשארו: פאולו באנקרו, פרנץ ווגנר, דזמונד ביין, ג'יילן סאגס, ונדל קרטר ג'וניור, אנתוני בלאק, טריסטן דה סילבה, גוגה ביטאדזה, ג'ונתן אייזק (שוחרר ונחתם מחדש), ג'בון קרטר (נחתם מחדש), נואה פנדה, ג'ייס ריצ'רדסון, ג'מאל קיין.

עזבו: מו ווגנר (חתם בברוקלין), ג'ט הווארד (חתם בדאלאס), טיוס ג'ונס (הועבר לשארלוט בדדליין).

הגיעו: ניקולה ווצ'ביץ' (שחקן חופשי, חוזה מינימום לשנה), איזאיה נלסון (בחירה 51, חוזה דו-כיווני).

מאמן: שון סוויני, במקום ג'מאל מוזלי.

חמישייה משוערת: ג'יילן סאגס, דזמונד ביין, פרנץ ווגנר, פאולו באנקרו, ונדל קרטר ג'וניור.

ספסל: אנתוני בלאק, טריסטן דה סילבה, ניקולה ווצ'ביץ', גוגה ביטאדזה, ג'ונתן אייזק, ג'בון קרטר, נואה פנדה, ג'ייס ריצ'רדסון, ג'מאל קיין.

אז מה היה לנו שם?

נתחיל בווידוי. לפני שנה הבטחתי כאן 50–54 ניצחונות, טופ 4 במזרח ולפחות חצי גמר מזרח. יצאו 45 ניצחונות, מקום שמיני, פליי-אין ועוד הדחה בסיבוב הראשון. אז לא, לא קלעתי. מצד שני, גם המג'יק לא ממש קלעו.

העונה התחילה ב-2–4, ואחריה בא נובמבר של 10–4 שהזכיר למה כולם התלהבו. ב-7 בדצמבר, מול הניקס, פרנץ (ואגנר) נפצע (שוב) הפעם עם נקע בקרסול. הוא חזר באמצע ינואר, אבל הקרסול לא החזיק והוא הושבת שוב. בסוף הוא שיחק 34 משחקים. סאגס שיחק 57, וגם פאולו החמיץ זמן. החמישייה שעליה בנו את כל הקיץ כמעט לא הייתה על המגרש.

ביין עשה בדיוק את מה שהביאו אותו לעשות: 82 משחקים מתוך 82, 20.1 נקודות ו-39.1% מהשלוש. זה עזר, אבל לא הספיק. ההתקפה עלתה מהמקום ה-27 רק למקום ה-19, ההגנה ירדה מהמקום השני למקום ה-11, ובאחוזים מהשלוש המג'יק שוב סיימו 27 בליגה. פאולו קלע 22.2 נקודות, 8.4 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים, אבל רק 30.5% מהשלוש. הנקודה האופטימית של העונה הייתה אנתוני בלאק, ועוד נגיע אליו.

בפלייאוף, אחרי הפסד לפילדלפיה בפליי-אין וניצחון על שארלוט, המג'יק פגשו את דטרויט של 60 הניצחונות, ועלו ל-3–1 בסדרה. במשחק 4 פרנץ מתח את שריר התאומים ולא חזר לסדרה. במשחק 5 פאולו קלע 45, אבל רק 5 מתוך 12 מהעונשין. קייד קנינגהאם ענה עם 45 משלו, המג'יק החטיאו 14 זריקות עונשין והפסידו בשבע נקודות.

ואז הגיע משחק 6, בבית. המג'יק הובילו ב-22 במחצית ועד 24 ברבע השלישי, ואז פשוט הפסיקו לקלוע. הם החטיאו 23 זריקות ברציפות, שיא פלייאוף. ברבע הרביעי הם קלעו 1 מתוך 20 מהשדה ו-0 מתוך 10 מהשלוש, והפסידו את הרבע 31–8. בכל המחצית השנייה הם קלעו 19 נקודות, הכי מעט אי פעם במחצית פלייאוף. קנינגהאם לבדו קלע 19 ברבע הרביעי. במשחק 7 כבר לא היה ממש משחק: 116–94 לדטרויט.

שלוש שנים ברציפות בפלייאוף, שלוש הדחות בסיבוב הראשון, והפעם אחרי יתרון 3–1. במהלך העונה כבר היו דיווחים על חיכוכים בין פאולו למוזלי, בעיקר סביב ההחלטות בסיומי משחקים. אחרי ההדחה מוזלי פוטר.

 

קיץ חם (לא ממש)

בשנה שעברה הכותרת כאן הייתה "קיץ חם (מאוד)". השנה אפשר למחוק גם את ה"חם". ההנהלה החליטה שהבעיה היא לא הסגל, והשאירה את חמשת השחקנים שמרוויחים הכי הרבה ואת רוב הרוטציה, הפעם החצים הלכו לכיוון אחר – עמדת המאמן.

שון סוויני: המהלך הגדול של הקיץ היה על הקווים. סוויני הגיע אחרי עונה כעוזר הבכיר בספרס שהגיעו לגמר, ולפני כן היה ארבע שנים בדאלאס (כולל הגמר ב-2024), שלוש שנים בדטרויט וארבע שנים במילווקי, בתקופה שבה יאניס הפך לכוכב. זו עבודת האימון הראשי הראשונה שלו. הוא מזוהה עם הגנה אגרסיבית שמבוססת על חילופים, ולזה הסגל הזה כמעט תפור: סאגס על הכדור, פרנץ ופאולו גדולים וניידים, ומסביבם אייזק, דה סילבה ובלאק. ואירוניה קטנה: הקבוצה שהדיחה את המג'יק היא בדיוק הקבוצה שבה סוויני עבד ב-2018–2021.

ניקולה ווצ'ביץ': ווץ' חוזר הביתה בגיל 35, על מינימום, יותר מחמש שנים אחרי שנשלח לשיקגו. הוא כבר לא האולסטאר שהיה כאן, אבל בעונה שעברה, בין שיקגו לבוסטון, קלע 15.1 נקודות ו-8.4 ריבאונדים עם 36.9% מהשלוש. בקבוצה שהייתה 27 בליגה באחוזים מהשלוש, סנטר שעומד בחוץ, מוסר מהאלבו ומוציא את הסנטר של היריבה מהצבע הוא בדיוק מה שפאולו ופרנץ צריכים. השאלה היא ההגנה: קשה לראות אותו מחליף על גארדים בשיטה של סוויני. אז נראה אם המאמן החדש מתאים את השיטה לשחקן, כמו שהבטיח.

ג'ונתן אייזק: המג'יק שחררו אותו רגע לפני שהחוזה שלו הפך למובטח במלואו, ספגו 8 מיליון וחתמו איתו מחדש על מינימום. בפועל הוא עדיין עולה בערך 10 מיליון בחישובי התקרה, אבל פחות ממה שהיה עולה קודם, והמג'יק שמרו בסגל את אחד משחקני ההגנה המיוחדים בליגה. כשהוא בריא, כמובן.

הכסף: זו הסיבה האמיתית שהקיץ היה שקט. באנקרו, פרנץ, ביין וסאגס לבדם עולים בערך 155 מיליון העונה. המג'יק נמצאים 17.4 מיליון מעל מס המותרות ורק 2.5 מיליון מתחת ל-second apron. יש להם עוד חריגת Mid-Level קטנה ו-Trade Exception, אבל קשה להשתמש בהם בלי להוציא כסף קודם. לכן כדאי לשים עין על גוגה ביטאדזה לקראת הדדליין. עם קרטר, ווצ'ביץ' ופאולו בעמדה 5 בהרכבים נמוכים, החוזה שלו הוא הדבר הכי הגיוני לשלוח אם המג'יק יחפשו עוד קלע.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

ההימור של המג'יק ברור: מחליפים את המאמן, לא את הקבוצה. ויש להם על מה לבסס אותו. החמישייה של סאגס, ביין, פרנץ, פאולו וקרטר שיחקה יחד רק 182 דקות ב-19 משחקים, אבל בדקות האלה היא הייתה פלוס 11.6 ל-100 פוזשנים. זו החמישייה התשיעית בטיבה בליגה מבין אלה ששיחקו לפחות 150 דקות. המדגם קטן, אבל אפשר להבין למה ולטמן לא רצה לפרק משהו שכמעט לא הספיק לשחק יחד.

התקפה: כאן סוויני יימדד. פאולו ופרנץ הכי מסוכנים כשהם חודרים לצבע, אבל הצבע סגור, כי חוץ מביין אף אחד בחמישייה לא קולע טוב מבחוץ: קרטר 31.9%, פאולו 30.5%, סאגס 33.9%. אצל סאגס יש סיבה לאופטימיות, כי ב-2023/24 הוא קלע 39.7% מהשלוש, אבל אם להיות טיפה יותר שיפוטיים, זו העונה היחידה שבה הקליעה ממש עבדה לו ובשאר הזמן ה 34% הרבה יותר מייצג. גם הציפיה שפאולו יטפס בקליעה מבחוץ לא כל כך ריאלית, אבל אולי בדיוק כאן ווץ' יאפשר להם את הקליעה שהייתה חסרה להם ברגעי משבר.

הגנה: לפני שנתיים הם היו קבוצת ההגנה השנייה בליגה, בעונה האחרונה זה פחות עבד, אבל בדיוק בשביל זה החליפו את צוות עם האימון. עם שלושה סנטרים שונים, שאמורים לאפשר איזון בין הגנה (קרטר, ביטאדזה) להתקפה (ווצ'ביץ'). בהנחה שכל השחקנים בריאים, אין שום סיבה שהמג'יק לא יחזור להיות קבוצת הגנה טופ 5-7 בליגה

סמול בול: ויש גם את זה. הליגה כולה עוברת מהפיכת סמול בול כבר כמה שנים ברצף ולכן הרכב של סאגס, ביין, בלאק, פרנץ ופאולו עשוי להיות מעניין מאוד.

כל החמישה יכולים להחליף בהגנה, אבל כדי שזה יעבוד סאגס ובלאק חייבים לקלוע מבחוץ. אחרת, ביחד עם באנקרו, הרכב הסמול בול הופך לפקק תנועה.

בדיוק בשביל זה אולי, דה סילבה (37.4% מהשלוש) יהיה דווקא השחקן החמישי הנכון, ואולי, אולי, דעה לא פופולארית אבל שווה ניסיון – ווצ'ביץ'.

בתחושה שלי, הביאו אותו בדיוק בשביל זה, לתת דקות מנוחה לבאנקרו, ולרוץ לצד שאר חלקי החמישייה הראשונה.

אקס פקטור

הריאלי: אנתוני בלאק. גילוי נאות, שנה שעברה הצבעתי על מו ווגנר שבינתיים עבר לברוקלין, ובכלל היה נון פקטור במהלך העונה. אז הפעם, אני בוחר שניים, הריאלי (והדעה הלא פופולארית שלי).

בלאק עשה בעונה שעברה את הקפיצה שחיכו לה: 15 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים ו-1.4 חטיפות. בגובה 2.01, עם הגנה על כמה עמדות ויכולת להוביל כדור, הוא כבר לא פרויקט. הבעיה היא שאין לו מקום טבעי בחמישייה. סאגס הוא עמוד התווך של ההגנה, ביין הוא הקלע שבשבילו שילמו הון, ופאולו ופרנץ כמובן לא יוצאים.

הכול תלוי בזריקה. בלאק קלע 33.3% מהשלוש. אם הוא עולה ל-36%, הוא ייכנס לחמישייה שמסיימת משחקים והמג'יק יקבלו כוכב רביעי בלי טרייד. אם הוא נשאר במקום, הוא יישאר שחקן רוטציה מצוין שלא פותר את הבעיה הכי גדולה של הקבוצה.

דעה לא פופולארית

זה מחוץ לפורמט, אבל אני חייב לציין את זה. בחלקים גדולים מהעונה החולפת באנקרו היה נראה רחוק מאוד מחוזה המקסימום שנתנו לו. כשהוא שיחק, המספרים שלו היו סבבה, אבל הקבוצה לא ממש ניצחה. כאשר פרנץ הוביל את הקבוצה, הייתה תחושה שמשהו רץ טוב יותר וחלק יותר.

מצד שני, המג'יק החליפו את צוות האימון בדיוק בשביל לפתור את הבעיה הזו. אם זה לא ילך, הם הביאו את ווצ'ביץ', סוג של סקורר חסר מצפון. אם ווצ'ביץ' יצליח לתת 15 דקות טובות, ברובן בלי באנקרו זה יכול להיות משמעותי מאוד ולהוריד המון מהעומס והלחץ.

מצד שני, אני לא אתפלא אם באמצע העונה נשמע שוב דיבורים על טרייד על השחקן הגדול של המג'יק (באנקרו).

תחזית

אומרים שהתחזית ניתנה לשוטים, אבל באמת שיש כאן קבוצה טובה מדי ומוכשרת מדי בשביל ששוב נקבל עונה של 45 ניצחונות.

הכל עניין של בריאות. הרצפה היא כמובן 44-42 ניצחונות, אבל התקרה היא 50 ניצחונות. לאור החוזק של המזרח, אני מהמר על 48 ניצחונות, מקום חמישי ומפח נפש נוסף עם הפסד צמוד בסיבוב הראשון.

הפסד שאחריו יפרקו את החבילה וילכו לבניה מחדש.

באמת שההגיע הזמן שהם ינצחו סדרת פלייאוף, פשוט קשה לי להבין את מי בדיוק הם יצליחו לעבור.