בקושי הספקנו לעכל את האליפות של הניקס, וכבר קיץ עמוס ומשוגע מביא אותנו לקו הזינוק של עונת 2026/27.
האם נראה אלופה תשיעית בתשע שנים? האם דני אבדיה ימשיך את נסיקת האולסטאר שלו? ואיזה רוקי יפרוץ ראשון מתוך השנתון החדש והמבטיח?
פרויקט "קבוצה ביום" של הכדור הכתום חוזר לעשות לכם סדר בבלאגן. יום יום, קבוצה קבוצה. עד לטיפ אוף!
לכל הטורים: https://orangeball.co.il/pre26index/
הקבוצה היום: מיאמי היט
נשארו: באם אדביו, אנדרו וויגינס, דאביון מיטשל, פל לארסון, ניקולה יוביץ', סימונה פונטאקיו, דרו סמית'
עזבו: נורמן פאוול (חופשי, שיקאגו), טיילר הירו, חיימה חאקז, קלאל וור, קספרס יאקוצ'וניס (טרייד, למילווקי)
הגיעו: קליי תומפסון (ביי אאוט, דאלאס), טים הארדוויי ג'וניור (חופשי, דנבר), ניק ריצ'ארדס (חופשי, שיקאגו), יאניס אנטטקומפו ובובי פורטיס (טרייד, מילווקי), ריאן קונוול (בחירה 37 בדראפט)
מתנדנדים:
מאמן: אריק ספולסטרה, המאמן הותיק בליגה, מאמן את מיאמי מאז עונת 2008/09 ומתחיל את עונתו ה-30 בצוות המקצועי במועדון
חמישייה: דאביון מיטשל, קליי תומפסון, אנדרו וויגינס, יאניס אנטטקומפו, באם אדביו
ספסל: דרו סמית', פל לארסון, טים הארדוויי ג'וניור, סימונה פונטאקיו, ניקולה יוביץ', בובי פורטיס, ניק ריצ'ארדס וריאן קונוול
המהלכים הגדולים של עונת 2025/26:
המשחק הזכור ביותר מהעונה
אז מה היה לנו שם?
העונה המלאה הראשונה בעידן פוסט ג'ימי באטלר התחילה עם שינוי משמעותי בסגנון המשחק של מיאמי. אריק ספולסטרה צירף את נואה לארוש, שהכניס סגנון משחק חריג בממפיס, כיועץ לארגון. ללא כוכב דומיננטי או שחקן שמצטיין במיוחד ביצירה עם הכדור, מיאמי גיבשה סגנון משחק שמתרחק מהקונצנזוס: כמות נמוכה היסטורית של חסימות לכדור (כ-20 למשחק, פחות מחצי מהקבוצה במקום ה-29 בליגה), תנועה שמתרחקת מהכדור כדי לייצר נתיבי חדירה ושימוש בעקרונות התקפיים במקום תרגילים מאורגנים. הנה באם ונורמן פאוול מסבירים את זה באולפן של אמזון
ההתחלה הייתה נחמדה, ובתחילת דצמבר מיאמי אפילו החזיקה במאזן השלישי בטיבו במזרח, אבל לאט לאט הגיעה ההדרדרות: טיילר הירו – לכאורה כוכב הקבוצה – התקשה למצוא את עצמו במערך הזה ופציעות הגבילו אותו ל-33 משחקים ולמרות עונת שיא של נורמן פאוול – כולל בחירה למשחק האולסטאר – ועונת קאמבק של חיימה חאקז מיאמי לא נראתה כמו קבוצה שיש לה מה להציע מול הגדולות של הליגה. חודש לסיום העונה הגיעה החריגה הגדולה שלו: באם אדביו למשחק מול הקבוצה החבוטה מוושינגטון וקלע 31 נקודות. ברבע הראשון. משם הערב הפך קשה לצפיה, אך בסיום 48 הדקות באם – עם 43 זריקות שדה (כולל 7/22 לשלוש) ו43 זריקות עונשין (!) עבר את קובי בראיינט ועלה למקום השני בנקודות במשחק בודד לשחקן, עם 83, שני רק ל100 הנקודות של וילט.
מיאמי סיימה את העונה עם 43 נצחונות, שיפור של 6 נצחונות לעומת עונת 2024/25, אבל המזרח כולו השתפר ומיאמי שוב סיימה במקום העשירי במזרח. משחק הפלייאין מול שארלוט הלך להארכה ובסיומה מיאמי שוב יצאה לפגרה מוקדמת.
קיץ חם
לפאט ריילי אין סבלנות לבניות ארוכות ומורכבות. אחרי שבמשך שנים מיאמי פספסה את הכוכבים שנקשרו בשמה, הקיץ היה הקיץ. יאניס, שהחליט סופית על פרידה מהבאקס, אמר שמיאמי נמצאת ברשימה הקצרה שלו לקבוצות אליהן הוא מעוניין לעבור ומיאמי הצליחו לא לפספס גם את ההזדמנות הזו כששלחו שלושה שחקנים משמעותיים (הירו, חאקז ו-וור) פוטנציאל והרבה בחירות לוויסקונסין עבור יאניס ובובי פורטיס.
המטרה הבאה הייתה להחזיר את אנדרו וויגינס. הפורוורד שהגיע מגולדן סטייט עבור ג'ימי באטלר הגיע לקיץ כשהוא מחזיק באופציית שחקן על סך 30 מיליון דולר. מיאמי ניהלה איתו מו"מ והשאירה אותו לשלוש שנים סה"כ, בסך של 64 מיליון דולר – אבל השנה הראשונה נשארה עדיין במלוא הסכום של האופציה. הבעיה הייתה שאחרי הטרייד של יאניס, למיאמי לא נשאר מספיק מרווח תמרון כדי להחתים מחדש גם את נורמן פאוול, שחתם בשיקאגו. זה השאיר את הקבוצה עם יאניס – שחקן שצריך קליעה סביבו – ובלי הרבה קלעים. טים הארדוויי ג'וניור, אחרי קדנציות מוצלחות בקבוצות מהטופ של הליגה (שכולן, משום מה, מתחילות בד': דאלאס, דטרויט ודנבר) חתם על חוזה מינימום ובשלבים המאוחרים יותר של הקיץ קליי תומפסון – שפעם לקח אליפות יחד עם אנדרו וויגינס – הסכים על שחרור מדאלאס וחזר שוב לחוף הים, הפעם באוקיינוס האטלנטי. ניק ריצ'ארדס שנקשר לניו יורק ולוס אנג'לס הגיע כדי לגבות את עמדות הפנים.
בדראפט מיאמי בחרו בריאן קונוול (טכנית צירפו בטרייד) – רוקי בן 22 שהעביר ארבע שנים בארבע מכללות שונות. אני לא נוטה להזכיר כאן שחקנים שצורפו דרך הסיבוב השני, אבל יש כאן שתי סיבות להזכיר אותו: הראשונה שלמיאמי יש טראק רקורד בהפיכת שחקני סיבוב שני\שלא נבחרו לשחקנים תורמים והשניה שיכול להיות שמדובר בשחקן שיוצר לעצמו הכי טוב בחצי המגרש בכל הסגל של מיאמי. זה אומר משהו עליו, אבל לא פחות על שאר הסגל, מה שמביא אותנו לשאלה
ועכשיו מה, מה עכשיו?
הצורך הבהול ביותר של מיאמי אחרי הצירוף של יאניס היה, כאמור, קליעה מבחוץ. הם קיבלו מענה לצורך הזה עם הארדוויי ג'וניור (שאיכשהו הספיק לריב עם אבא שלו – ששיחק גם הוא במיאמי – על המספר) ותומפסון. וויגינס ומיטשל קלעו באחוזים נהדרים בשנה שעברה (אם כי בווליום לא גבוה) וסביר להניח שהם ימצאו את עצמם פנויים יותר בזכות ההתמקדות ההגנתית של היריבות בפריק היווני. אחרי שהצורך הזה מולא נשארה עדיין צורך מקצועי בולט אחד: שחקן שיכול ליצור לעצמו (ואולי אפילו לאחרים) בחצי המגרש. יאניס נהדר במגרש הפתוח, אבל הוא לא יוצר עם הכדור בחצי מגרש, באם לא שחקן התקפי של "שלוש רמות", קליי תומפסון לא היה יוצר כזה גם בשיאו, וויגינס יצר, אבל לא באופן יעיל ודביון מיטשל רשם בשנה שעברה את העונה הטובה בקריירה וגם בה לא הגיע לממוצע נקודות דו-ספרתי.
זה משאיר את קונוול, שאולי יהפוך להיות גרסת 2026 של טיילר הירו הרוקי בבועה. או את פל לארסון. לארסון, שוודי שמתחיל את עונתו השלישית בליגה, נתן עונה סולידית מאד בשנה שעברה. אמנם לא הצטיין בקליעה מבחוץ (כ-32% מחוץ לקשת) אבל עמד על כמעט 50% מהשדה בזכות היכולת שלו להגיע לסל כשהוא לא חושש לייצר מגע ולסחוט עבירות (למעלה מ-40% ביחס זריקות עונשין לזריקות שדה, לא רחוק מדני אבדיה בעונתו הראשונה עם פורטלנד, לדוגמה) ובהנתן ביכולת ההתקפית המוגבלת שנמצאת על הספסל של מיאמי, נראה שהוא צפוי לקבל תפקיד גדול יותר, גם אם מהספסל ולא כשחקן חמישיה.
יחד איתו על הספסל מיאמי יקוו סוף סוף לעונת הפריצה המובטחת של ניקולה יוביץ'. פורוורד ארוך שיודע לנהל משחק שמתחיל את העונה החמישית שלו בליגה ואת העונה הרביעית שבה אומרים שהנה הוא מממש את הפוטנציאל. מה שהיה חסר עד עכשיו ליוביץ' זה בעיקר את הבטחון בתפקיד שלו ואת העקביות – שני אלמנטים שהוגבלו בעקבות גיליון פציעות. יוביץ' שיחק 15 משחקים בלבד בעונת הרוקי ובשלוש העונות מאז לא הצליח להגיע לרף 50 המשחקים. התחרות שלו על העמדה תהיה כנראה בעיקר מול ניק ריצ'ארדס ואולי גם בובי פורטיס.
בהנתן ששני היוצרים הטובים של הקבוצה בשנה שעברה – הירו ופאוול – כבר לא שם ובהנתן ששני המוסרים הטובים ביותר בקבוצה הם צמד שחקני הפנים, יהיה מעניין לראות האם ספולסטרה ימשיך עם הקו ההתקפי שהנהיג בשנה שעברה. מצד אחד יאניס נמצא במיטבו כשהוא מתפקד כחוסם בהתקפת חצי המגרש. מצד שני לא בטוח שיש לו למי לחסום במיאמי. מצד שני, בהתקפת הבידודים של מיאמי, כנראה שקבוצות ישמחו לתת ליאניס לנסות ולזרוק בעצמו מחוץ לקשת בהתקפה העומדת, במה שחשף לא פעם את נקודת החולשה של באם בעונה שעברה. כנראה שנראה איזו גרסה משודרגת של העקרונות ההתקפיים של "הגלגל" מהעונה שעברה, עם אלמנטים שמערבים גם משחק דריבל-הנדאוף בין יאניס, באם וקליי ואולי איזו גרסה יצירתית יותר של המשחק בין הגבוהים של מיאמי.
מה שבטוח הוא שמיאמי תנסה להגיע לפואנטות ההתקפיות שלה מהר ככל האפשר. ההיט היו הקבוצה המהירה ביותר בליגה בעונה החולפת, ועם צירופו של יאניס – עדיין מפלצת בהתקפות מעבר, למרות שבלי ששמנו לב הוא עוד רגע בן 32 – מיאמי כנראה ילחצו על הגז חזק יותר. צריך לומר גם שעל החוסרים שנוצרים בהתקפה העומדת למיאמי יש את הכלים לכפר בהגנה: דאביון מיטשל הוא מגן POA נהדר, וויגינס שומר מצוין גם כן ומאחורה יחכו באם ויאניס כדי לנקות את מי שכבר כן הצליח לעבור. הורסטיליות בקו הקדמי – עם יוביץ' ובובי פורטיס שעולים מהספסל – תאפשר למיאמי לשחק עם שני שחקנים "גדולים" בכל רגע נתון, ככה שניתן להניח שמיאמי – שכבר בעונה שעברה עם פחות כלים דורגה מעל הממוצע ביעילות הגנתית – יכולה לספק הגנת טופ-10 ואולי אפילו טופ-5 בליגה.
למעט הבעיות ביצירה השאלה המרכזית בהקשר של מיאמי תהיה שאלת הבריאות והעמידות. סגל הקבוצה קצר יחסית ומתקצר עוד יותר כשזוכרים שיאניס החמיץ כמות דו ספרתית של משחקים בשבע משמונה העונות האחרונות (ובעונה שעברה הוגבל ל-36 משחקים בלבד, כנראה שחלקים משיקולי טאנקינג של מילווקי), גם היסטוריית הפציעות והכשירות הפיזית של קליי ידועה. לדרישות הפיזיות הקפדניות המפורסמות של מיאמי יש נטיה לשפר את העמידות של השחקנים בטווח הקצר, אבל במידה ויאניס יעדר לפרק זמן ממושך העונה נראה שלמיאמי אין מספיק כלים לחפות עליו.
תחזית:
תמהיל מעניין בנו במיאמי השנה. השחקנים שצורפו – בעיקר יאניס וקליי, אבל גם טים הארדוויי ג'וניור ובובי פורטיס – נראים כמו שחקנים שיכולים להטמע נהדר בזהות הקבוצתית של המועדון מפלורידה. למרות שיאניס הוא כנראה המועמד הראשי באזור המזרחי לתואר ה-MVP סביב מיאמי יש יותר סימני שאלה מאשר קונטנדריות אחרות מהמזרח, ולא בטוח שאפילו ספולסטרה יצליח לכסות את כל החורים האלו.
האם יש תרחיש שבו מיאמי מסיימת טופ-3 במזרח? כן, אבל אני לא חושב שהוא סביר במיוחד. אני לא מאמין שמיאמי יסיימו במקום העשירי במזרח כמו בשתי העונות האחרונות, אבל מקומות 5-6 נשמעים לי כמו תרחיש סביר בהחלט (סוכנויות ההימורים, אגב, ממקמות אותם במקום השישי במזרח. משחק אחד מתחת לקליבלנד ואחד מעל אינדיאנה).
גם אם ירשמו עונה רגילה טובה, אני חושש שהמחסור בגארד יוצר יתנקם בהם בפלייאוף, בוודאי ככל שהשלבים יתקדמו. בהחלט יש להם סיכוי לעבור את הסיבוב הראשון מול קבוצה שמציבה מצ'אפ נוח יחסית (נגיד דטרויט או אפילו בוסטון) אבל מול קליבלנד, פילדלפיה, ניו יורק ואולי גם אינדיאנה הם כבר יתקשו יותר. אז שורה תחתונה: 48 נצחונות, פלייאוף ללא ביתיות, והדחה בסיבוב השני. סורי ריילי, אולי שנה הבאה.
