המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', טל קינן והאורחים המיוחדים ערן סורוקה ומידן בורוכוב מ'פוסט אפ'.
יוטה הובילה את המערב, ואז רצף הפסדים וצנחה. פניקס הובילה, ואז גם היא עם רצף הפסדים וצנחה. הפליקנס כנ"ל וכעת ממפיס ודנבר בראש. מה ניתן להסיק מכך שאין כח דומיננטי במערב?
ערן סורוקה: כמו שאומרים, התשובה בגוף השאלה: פשוט אין כוח דומיננטי אחד במערב. יש שם שילוב של כוחות עולים עם כוכבים צעירים (גריזליס, פליקנס, דאלאס, סקרמנטו, מינסוטה), קבוצות שכבר היו שם ולא הולכות לשום מקום עם כוכבים בשיאם (פניקס, דנבר) וגם את הסופרסטארים עם עיטורי הקרב שהקבוצות שלהם און אנד אוף (קליפרס, ווריורס, בלייזרס ואולי אפילו הלייקרס). למרות שהעונה שעברה הוכיחה ששושלת סטף טרם נכחדה, השנים שאחרי שושלת לרוב מאופיינות ברמת תחרותיות גבוהה. וזה נהדר לליגה.
טל קינן: שהמערב פרוע? ועכשיו ברצינות, על אף שאין קונטנדרית מרכזית, המערב חזק. בניגוד לקולות ששמעתי, אני לא חושב שזה מעיד שהמזרח חזק יותר או שהאלופה תצא מהמזרח. זה כן מעיד בעיני שבעתיד נראה צמרת חזקה מאד שתמודד בצורה קבועה על אליפויות. הנאגטס, פליקנס, גריזליס מציגות סגלים עמוקים עם סופרסטאר על בתוספת מספרי 2 איכותיים. זה שאין כח דומיננטי במערב רק מראה כמה כישרון יש שם כי כולן כרגע מסוגלות לנצח ונראות מצויין, וזה עוד בלי להזכיר את הווריירס שיכולים להתחבר לריצת אליפות אחרונה ואת הקליפרס שנראים טוב לאחרונה ואולי השנה הכוכבים יגיעו כשירים לפלייאוף.
מידן בורוכוב: נראה שהמערב פתוח לגמריי. בעונה הקודמת הסאנס היו רמה אחת מעל הקונפרנס בעונה הרגילה וגולדן סטייט גרפה את הקופה בפלייאוף. יש משקל לפציעות, לוח משחקים קל/קשה ויכולת של קבוצות להתחבר בזמן הנכון.
כרגע אני מסמן את דנבר והקליפרס כקבוצות שצפויות לשהות בפסגה בעתיד הקרוב. זה שאין כח דומיננטי במערב מעיד על החוזק של הליגה והעדר נמושות. בעבר הלא רחוק 6 קבוצות במערב היו עם 50 ניצחנות לעונה, בעונה הקודמת 4 בלבד.
הפלייאין תורם בכך שכבר אין משחקים קלים, ולרוב הקונפרנס יש על מה לשחק. אני מקווה שגם עד לסיום העונה יפרידו 2 משחקים ממקום 1 ל 4.
דני אייזיקוביץ': שני דברים, אחד שהמערב עמוק כמעט כמו לפני 5-6 שנים ושנית שהעונה ארוכה מאוד ואת הכסף מתחילים לספור בפלייאוף. בעומק של המערב אפשר למצוא את האלופה (מקום 11), פורטלנד שלמרות סגל מלא מדשדשת ומינסוטה שלא מבינה איך שוב היא מחוץ לשמינייה.
יחד עם זאת, רוב השינויים בצמרת קשורים לפציעות (כריס פול, אינגרם, מרקאנן) ודווקא בשבועות האחרונים אנחנו מתחילים לקבל ראש חץ מאוד ברור של דנבר, ממפיס, פיניקס והפליקנס. הרביעייה המדוברת גם ספגה פציעות שונות, כאשר הפליקנס עדיין לא שיחקו 5 משחקים רצוף עם הטריו המוביל והם עדיין חצי משחק מהמקום הראשון. לכן אפשר לומר שלמרות העומק, יש לנו כבר מובילים.
אריק גנות: המערב פתוח לחלוטין. יש שמונה קבוצות שנמצאות 3 משחקים או פחות מהובלת הקונפרנס, וכנראה שחוץ מהג'אז וקינגס על כולן אפשר לספר סיפור משכנע שנגמר במקום הראשון במערב, ועל רובן ניתן לספר סיפור משכנע לא פחות שנגמר בהדחה בסיבוב הראשון.
אין קונטנדריות משכנעות במערב. הגריזליס והפליקנס עוד לא שם, הבריאות של הנאגטס תלויה על בלימה כשמארי ופורטר לא ממש התאוששו, קוואי לא ממש הגיע לעונה ובלעדיו הקליפרס לא פייבוריטים ופיניקס נראית אחרי השיא. כשמוסיפים לכך את הקשיים של גולדן סטייט והירידה של דאלאס (על הלייקרס בכלל אין מה לדבר) נראה שגם אם יש כוכבים במערב, האלופה לא תצא משם.
https://www.youtube.com/watch?v=tepeJnaR8yA
הבחירות לאולסטאר נפתחו – מי החמישיות שלכם במזרח?
אריק גנות: גארדים: קשה להתווכח עם בחירה של דונובן מיצ'ל לחמישיה, בעונה מבריקה. קיירי והארדן לא שיחקו מספיק, ויאנג ודיז'ונטה מארי לא מצליחים מספיק, למרות סגל לא רע סביבם, כדי לפתוח, מה שמשאיר התלבטות בין שני שחקנים: האליברטון וג'יילן בראון.
לשניהם מגיע. בראון נותן עונה מבריקה, ממשיך את מגמת השיפור בכל עונה שהוא חווה כל הקריירה, שיפר מאוד את אחוזי השדה והעונשין ושחקן הגנה מצוין, אבל הבחירה שלי הולכת עם האליברטון שנותן עונה כריס פולית.
שחקני פנים: זה קל. אי אפשר לא לבחור את יאניס ודוראנט, וגם טייטום, למרות הירידה האחרונה ביכולתו, עשה מספיק ובריא מספיק כדי להיות שם לפני אמביד.
ערן סורוקה: הבחירה בקו הקדמי במזרח היא הכי אכזרית שאני זוכר. כמו מסעדה עם המנות הכי טובות בעולם וחייבים לבחור רק אחת. איך לעזאזל משאירים בחוץ אחד מבין טייטום, יאניס, דוראנט ואמביד? הנחמה הקטנה היא שכולם ייכנסו ממילא בסופו של דבר, וגם סיאקאם. בקו האחורי מיצ'ל נעול בפנים ובראון כרגע מקדים את האליברטון, קיירי, יאנג וכנראה בראנסון. המשבצת ה-12 עדיין פתוחה בעיניי – באטלר? גארלנד? הולידיי? לופז? דרוזן?? פורזינגיס??? דבר אחד בטוח – הרבה שחקנים יתלוננו עוד חודש וחצי על "Mad Disrespect".
טל קינן: אתחיל ואומר שאני שונא את הפורמט של הצבעה לפי עמדות ואני סבור שגם בבחירות לאולסטאר וגם בבחירות לחמישיות העונה צריך להצביע לחמישה הכי טובים.
חמישיית מזרח: מיטשל, בראון, טייטום, יאניס, דוראנט. בעולם ללא עמדות הייתי בוחר באמביד במקום בראון אך זה לא מתאפשר. מאידך אני כן חושב שבראון משחק מצויין ולכן העדפתי אותו על האליברטון שנותן עונה מצויינת וראוי לאולסטאר, גם אם לא לחמישייה. אליהם אני מצרף את סיאקם ופורזינגיס שישלימו את הקו הקדמי, את הארדן שישלים את הקו האחורי והווילד קארדס שלי הם יאנג וגארלנד.
מידן בורוכוב: התייחסתי לנושא באחד הפודקאסטים האחרונים. אני חושב שהעומק שיש היום בליגה הוא מדהים. יש לפחות 2 שחקנים ראויים על כל עמדה.
הגארדים שאני בוחר -ג׳יילן בראון ודונבן מיטשל
פורוורדים – דוראנט טטייטום
סנטר – אמביד
אני לא יודע איך אפשר לבחור 3 מ-4 כשגם יאניס בתמונה
ספסל – גרלנד, יאניס, יאנג, דרוזן, בנקרו, סיאקם והליבררטון
מדהים שבאטלר, קיירי, הארדן ואדביו בחוץ
דני אייזיקוביץ': האמת שהבחירות כאן היו די קלות בעיני.
בגארדים יש לנו את מיטצ'ל (שמוביל את קליבלנד לעונה חלומית) וטייטום שבעצמו מועמד לשחקן הטוב של העונה. לצידם כמובן יאניס, דוראנט ואמביד. זו חמישייה די קלה לבחירה, בייחוד אם מסתכלים על העמדות.
גם במחליפים, האליברטון ויאנג ראויים ביותר (למרות העונה הלא טובה של אטלנטה), ג'יילן בראון חייב להכנס ואולי אפילו לחמישייה על חשבון מיטצ'ל, גו'ליוס רנדל גם הרוויח את מקומו בריצה הנוכחית של הניקס, ואזכור אחרון חביב יהיה של ג'ימי באטלר שאני בטוח שהקהל של מיאמי ידאג לו. למרות זאת, הוא פספס המון משחקים העונה ולכן נמצא בקצה הרשימה.
ומי החמישיות שלכם במערב?
דני אייזיקוביץ': כאן הרבה יותר מסובך לי. יוקיץ', לוקה, בוקר וזאיון מבחינתי באנקרים כרגע.
ואז מתחילים כל הכוכבים שנפצעו לא מעט. קארי, דיוויס ומוראנט הם שלושת הכוכבים הראשיים שאם אנחנו הוגנים פספסו פשוט המון משחקים, לאור המיקום של הקבוצות במערב אני חושב שמוראנט צריך להיות זה שמשלים את החמישייה.
אגב מוראנט, אי אפשר שלא להזכיר את דזמונד ביין שנותן עונה נהדרת.
2 שחקנים אחרונים שממש ראויים הם כמובן פוקס שמוביל את סקרמנטו סוף סוף לפלייאוף ושיי גילגוס שנמצא בעיצומה של עונה חלומית (31 נק' למשחק).
* מעניין לציין שמלבד יוקיץ' ואמביד כל המועמדים במזרח ובמערב הם לא מעמדת הסנטר.
אריק גנות: גארדים: התלבטות קשה. לוקה, בוקר, קרי, שג"א וג'א כולם סופרסטארים וכל אחד מהם שייעדר מהחמישיה זה עוול. לוקה נותן עונה אישית מדהימה וקשה לא לבחור בו, ולמרות הקסמים ששג"א עושה והיכולת המדהימה של בוקר, אי אפשר לא לבחור בקרי, ולו מטעמי כבוד לקריירה העצומה שלו, אם לא לעונת השיא שהוא נותן.
שחקני פנים: על יוקיץ' אין מה לדבר, וגם זאיון צריך להיות שם. על השלישי הקרב הוא בין לברון לסאבוניס, ופה צריך לתת למספרים ולהצלחה הקבוצתית לדבר. סאבניס מעל לברון בכל המדדים המתקדמים (PER, BPM, WS) ומעליו בטבלה, ומגיע לו לפתוח.
ערן סורוקה: מערבה מכאן עומדים צוקים, ומחכים, ומחכים. זאיון ויוקיץ' בטוחים בחמישייה בעיניי, נראה איך ומתי דייויס יחזור ובינתיים מארקנן בחמישייה שלי – לא משהו שהייתי מאמין אי פעם שאכתוב. בקו האחורי כל שניים שתבחרו בין לוקה, סטף, מוראנט, בוקר ושיי מרגישים לי לגיטימיים. גם לילארד ראוי, וגם לברון כנראה ייכנס בסוף, למרות מאזן שלילי ובזכות מספרים נהדרים בעונה 20 בליגה (הייתכן שהקבוצה היחידה עם שני נציגים תהיה באותה נקודת זמן מחוץ לפליי-אין? גם את זה צריך לקחת בחשבון). נשאר מקום אחד, וכרגע דיארון פוקס ראוי בעיניי להיות שם, קצת לפני אנתוני אדוורדס, או קליפר כלשהו, אם ישתתף במספיק משחקים.
טל קינן: חמישיית מערב: לוקה, סטף, זאיון, דיוויס, ויוקיץ'. אני מצביע לפי מה שקרה עד עכשיו ולכן דיוויס וסטף בפנים אך כנראה ששניהם לא יהיו בחמישיות עקב פציעתם. ג'ה ובוקר ראויים להחליפם כאשר גם ל-SGA יש קייס. כמובן שזה אומר שאני מכניס את שלושתם לנבחרת המערב ואליהם אני אוסיף גם את פוקס כווילד קארד (איזה טירוף יש בקו האחורי במערב). לעומת זאת בפרונט קורט של המערב יש פחות כישרון מאשר הגארדים ולכן אבחר את מרקאנן שבעונת פריצה, את סאבוניס שעוזר לפוקס לסחוב את הקינגס לפלייאוף ואת דיאנדרה אייטון שהוא השחקן השני הכי טוב בסאנס העונה. בולט בהיעדרו, לברון ג'יימס
מידן בורוכוב: במערב יצאתי מנקודת הנחה שקארי יבריא עד האולסטאר, לוקה (ללא ספק), קארי, יוקיץ, דיוויס (לא יבריא אבל הרוויח את מקומו בצדק), זאיון (כי לברון משחק בקבוצת תחתית)
ספסל – הזוי שלילארד לא יהיה איך סטאר, מוראנט (איך מוציאים את קארי או לוקה?), דווין בוקר (ענק), דיארון פוקס( מגיע לו), שיי גילג'וס אלכסנדר (לא יאמן איזה עונה הוא מספק), ג׳רמי גראנט, אנתוני אדוורדס וסאבוניס ג׳וניור.
שלברון יכנס על המשבצת של דייויס הפצוע
התארים עברו מיתוג מחדש – מחשבות? ומי הייתם בוחרים כשחקן הקלאצ'?
מידן בורוכוב: חמד, דרך לא רעה להנציח את אגדות הליגה (לפחות ל 30 השנה הקרובות).
קלאץ? אני שונא את הקטגוריה הזו בעיקר בגלל ההגדרה שלה. יש כמה אסכולות (5/3/2 דקות של משחק על פוזשין/3/5 נקודות). לדעתי קשה להגדיר – מהו קלאץ?
אם אני צריך לבחור את הטופ 5 שחקנים בליגה שאני רוצה שיחקו את המשחק עליהם כשהוא צמוד:
קווין דורנט – אתה יכול להיות רגוע שהוא יגיע לזריקה נוחה
קיירי – יש לו ביצים הכי גדולות שיש
לברון – מנוסה, תעודת ביטוח
לילארד – עדין, מאוד מסוכן
סטף – כי הוא סטף
דני אייזיקוביץ': מעולם לא הרגשתי יותר "בומר" כמו בתהליך המיתוג מחדש. מרגיש לי הכי מיותר, וחסר משמעות שיש. סליחה, מרגיש לי גם הכי לא נכון שיש. כי יש לנו שחקנים כמו לברון ג'יימס שהם לא סתם הול אוף פיים, אלא שחקן טופ 5 היסטורי (לא רוצה להתווכח על הדיון המטופש) והוא לא זוכה לפרס על שמו. האם זה ישונה בעתיד? אין סיכוי.
כמעט על כל אחד מהשמות יש אינספור וויכוחים, ויתכן שזו הסיבה שהם בחרו בדרך נוספת לעורר את הרשתות. בכל מקרה, אם כבר אני צריך לבחור מישהו מההיסטוריה, הייתי הולך על בחירה מפתיעה – לארי בירד. באמת אין פרס על שמו? הבנתם.
אריק גנות: זו בראש ובראשונה מחווה יפה לשחקני העבר שעל שמם קרויים התארים. ג'ורדן והבליצ'ק הם בחירות טובות ל-MVP ו-6POY, אבל הבחירה בווילט לרוקי נראית קצת מוזרה – מי זוכר כיום את עונת הרוקי שלו? בחירה במג'יק, שלקח אליפות כרוקי, מתבקשת יותר. והבחירה בהאקים ל-DPOY מוזרה גם היא, לא כי האקים לא היה שחקן הגנה נהדר אלא כי הוא היה כל כך הרבה יותר מזה. הייתי קורה לפרס על שם רודמן או בן וואלאס, למרות שהם כוכבים הרבה יותר קטנים.
לשחקן הקלאץ' עד עכשיו הייתי בוחר בקווין דוראנט. 14 משחקים שלו הגיעו למצבי קלאץ', 11 מתוכם הוא ניצח, ביעילות מצוינת.
ערן סורוקה: המיתוג מחדש נחמד כי הוא מקבע אגדות מהעבר לנצח (אגב: ביי ביי מוריס פודולוף, הקומישנר הראשון של הליגה, שעל שמו נקרא ה-MVP עד עכשיו), מצד שני נראה שחלק מהבחירות מאולצות – מה שזוכרים מווילט זו עונת הרוקי שלו? האקים, אולי שחקן הפוסט-אפ ההתקפי הגדול בכל הזמנים, היה שומר יותר טוב ממוטומבו או אלונזו? ומה למיקאן ולשחקן המשתפר? ומה יעשו עוד 10 ו-20 שנה, כשיצטרכו לקרוא תואר על שם לברון, סטף או לוקה? בכל מקרה, הבחירה לשחקן הקלאץ' פשוטה בעיניי: תנו למאמנים לדרג את שלושת השחקנים שכשהכדור אצלם ביד, רועדות להם הוובוס. בנקודת הזמן הזו של העונה הייתי נותן את התואר לשיי, אבל דמיאן לילארד צריך לקבל את הפרס הזה כמפעל חיים.
טל קינן: המיתוג מחדש של התארים זה נחמד ולו כדי לכבד את השחקנים שנבחרו להיות הפנים של הפרס. בסה"כ אני גם חושב שרוב הבחירות הגיוניות, אולי חוץ ממייקאן לפרס השחקן המשתפר אבל זה נטו לשם כבוד. למי שרוצה קצת לשמוע על הפרסים ממליץ לשמוע את הפוד של זאק לואו מהשבוע שעבר. לגבי שחקן הקלאץ' אין לי מושג פשוט כי אני חושב שזה תואר מטומטם שלא ברור לי איך הולכים למדוד את זה בצורה אמפירית. הרי לא יתנו את הפרס לשחקן הכי יעיל ב-5 דקות אחרונות של משחקים צמודים. ינסו להתחשב בכמות סלי ניצחון ובכל מיני אלמנטים איקוניים. בקיצור פרס שלא מעיד כלום.
הסלטיקס עם 5 הפסדים ב-6 משחקים. משבר קטן וזה חולף?
טל קינן: לחלוטין. כרגע זה בעיקר רגרסיה לממוצע באחוזי הקליעה שלהם. ב-10 הסלטיקס קולעים ב-33.6% לשלוש כאשר הם זרקו 43 זריקות כאלו במשחק. זה לא טוב אבל זה ישתפר. זה לא יראה מדהים כמו בפתיחת העונה אבל זה יראה טוב כי בסה"כ הסלטיקס משחקים כדורסל טוב. בנוסף הם כרגע מנסים לשלב מחדש את רוברט וויליאמס וזה משפיע על הדרך בה הם משחקים. יש קושי כאשר התרגלת לשחק 5 אאוט ופתאום נכנס נון שוטר לחמשייה. מצד שני וויליאמס הוא סנטר עם ראיית משחק טובה. אני בטוח שמאזולה ידע איך לנצל את היכולות ההתקפיות של רוב וויל כדי למצוא פתרון להתקפה של הסלטיקס איתו.
מידן בורוכוב: לא כל כך ברור למה הם הפסידו פעמיים לאורלנדו אבל מבט על האחוזים ל 3 מסביר את הסיפור (25.5 ו 23.9 בהתאמה), גם מול אינדי התותחים נדמו עם 31.9, מול הקליפרס 23 אחוז עלובים. מול גולדן סטייט 30 אחוז.
בוסטון תמשיך לנצח, זה משברון חולף. היא עדין קבוצת ההתקפה מס 1 בליגה, הגנתית ירידה קלה אבל אין שים סיבה שלא ישעטו אל המקום ה 1 בליגה. כרגע הם ברצף של 7 משחקי בית אותם פתחו עם 3 הפסדים
משחק חג המולד מול מילווקי יהיה המשחק שיגדיר אם בוסטון חוזרת לעצמה או שהיא אכן בצרות.
דני אייזיקוביץ': הפסידו פעמיים לאורלנדו ועוד פעם אחת לאינדיאנה. 3 משחקים שהם אמורים לנצח גם אם הם בהרכב חסר מאוד. אבל האמת היא שלא הייתי מתרגש.
העונה ארוכה מאוד, וכל קבוצה עוברת את הנפילות הקטנות האלו במהלך העונה.
בדיוק כמו שאורלנדו פתאום מנצחת כמה משחקים ונראית טוב יותר. האם היא צפויה לרוץ גבוה למעלה פתאום ולהפוך לסוס השחור של המזרח? בדיוק כמו שהתשובה שלנו ברורה לגבי זה, אני לא מתרגש מההפסדים של בוסטון. אם אני אוהד בוסטון אני יותר מוטרד מהעובדה שהיריבות שלי במזרח מתחזקות ככל שהעונה מתקדמת (מידלטון חוזר, פילדלפיה עדיין מחכה למקסי) וברוקלין מתחברת. אבל בוסטון עדיין קונטנדרית ברורה.
אריק גנות: הסלטיקס קבוצה טובה, שנמצאת במשבר קליעה לאחרונה ומתקשה לשחזר את ההגנה הנהדרת שלה מהשנים האחרונות. זו גם קבוצה עייפה, שעברה מסעות פלייאוף מתישים והכוכבים שלה משחקים הרבה דקות. היא רק קיבלה חזרה את רוברט וויליאמס לאחרונה, מה שאומר שהשחקנים האחרים היו צריכים לעבוד הרבה יותר קשה בהגנה ללא הפרי סייפטי שמסתובב בצבע ונותן גגות לכולם, וכנראה שטייטום לא יכול היה להיות עד כדי כך יעיל מהשדה כל השנה.
הירידה לאחרונה ניכרת וברורה, אבל אין מה להיכנס לפאניקה, הם עדיין הקבוצה עם המאזן השני בטיבו בליגה. הם צריכים משחק או שניים מוצלחים התקפית וכניסה של וויליאמס לעניינים כדי לחזור לעצמם.
ערן סורוקה: זה משבר קטן בעיניי, והוא בעיקר מוכיח שסטטיסטיקות באמת נוטות להתיישר. הסלטיקס לאורך שליש עונה הציגו את אחת ההתקפות הטובות בתולדות הליגה, והיה טבעי שמתישהו תהיה קצת רגרסיה – אין דרך אחרת להסביר איך שחקנים שקלעו מעל 40% במשך חודש וחצי, קולעים פתאום בפחות מ-30%. עניין מינורי אבל ששווה לציין, הוא ששובו של רוברט וויליאמס מונע מהם להעמיד חמישייה שבה כולם קולעים לשלוש, אבל הטרייד-אוף אמור לבוא בהגנה, שלא היתה במיטבה מתחילת העונה. גם אחרי ההפסדים הללו, הם עדיין מועמדים מובילים לאליפות.
