קיץ 2018 היה קיץ רע לשחקנים. הכסף שהביאה קפיצת התקרה ב-2016 נגמר, ורוב הקבוצות מצאו את עצמן בלי יכולת להחתים שחקנים, או להיפטר מחוזים רעים. כאלה אגב יש לא מעט בליגה. תוסיפו את התחושה הכללית שהעונה הקרובה סגורה אצל הווריורס ותקבלו קיץ מייאש. מזל שאנחנו פה לעודד אתכם לקראת פתיחת עונת 18-19, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: אוקלהומה סיטי ת'אנדר
לדף הקבוצה:
נשארו: ראסל ווסטברוק, פול ג'ורג' (הוחתם מחדש), סטיבן אדאמס, אנדרה רוברסון, ג'רמי גראנט (הוחתם מחדש), אלכס אברינס, פטריק פטרסון, טרנס פרגסון, ריימונד פלטון (הוחתם מחדש).
עזבו: כרמלו אנתוני (יוסטון), קייל סינגלר (סטרץ'), ג'וש יוסטיס (אופציית קבוצה).
הגיעו: נרלנס נואל (שוק חופשי), דניס שרודר, טימותי לואאו-קאבארו, עבדל נאדר (טרייד), המידו דיאלו (דראפט).
חמישייה: ראסל ווסטברוק, אנדרה רוברסון (כשיחלים) \טרנס פרגסון , פול ג'ורג', ג'רמי גראנט, סטיבן אדאמס.
ספסל: דניס שרודר, אלכס אברינס, טימותי לואאו-קאברה, פטריק פטרסון, נרלנס נואל, ריימונד פלטון, טרנס פרגסון (כשאנדרה רוברסון יחלים), עבדל נאדר, המידו דיאלו.
המהלכים הגדולים של עונת 2017-18:
אז מה היה לנו שם?
אחרי שאיבדו את הכוכב הגדול בקיץ לפני, הת׳אנדר נכנסו לפרי אייג'נסי כאשר מעל ראשם מרחפת הסכנה לאבד גם את הסופרסטאר האחרון שנותר. בעיה? סם פרסטי מצא פתרון, וממשיך להחזיק את השוק הקטן בליגה במרכז הבמה או קרוב אליו. השגת המטרה דרשה הקרבת קורבן לא קטן: כרמלו אנתוני. לא עבר שבוע מרגע הטרייד שהביא את כרמלו תמורת קאנטר (ודאג מקדרמוט הלא רלוונטי), עד שראסל ווסטברוק חתם על החוזה החדש, בשווי 205 מיליון דולר ל-5 עונות. מוקדם יותר בקיץ, פרסטי הפך תוך עונה ושני צעדי שחמט, את סרג' איבאקה לפול ג'ורג'.
המבקרים היללו. ווסטברוק ופול ג'ורג' היו אמורים להיות אחד הצמדים הטובים בליגה. מאנתוני ציפו לשחזר את התפקוד שלו ב-Team USA – קלעי ספוט-אפ קטלני ואחד שאפשר לפנות אליו ברגע שההתקפה נתקעת. וההתקפה נתקעת הרבה באוקלהומה סיטי. אחרי חודש וחצי קשים, בתחילת דצמבר החמישייה הזו (בתוספת אדאמס ורוברסון) התחברה וניצחה את היריבות בהפרש ממוצע של 24.5 נקודות ל-100 פוזשנים, בזמן שהת׳אנדר ניצחו 12 מתוך 15 המשחקים הראשונים של החודש. הם עשו את זה בזכות הגנה רצחנית שהובילה את הליגה בחטיפות, גרמה ליריבה לאבד מעל 17 כדורים למשחק (שוב, יותר מכל קבוצה אחרת) והובלת הליגה בריבאונד ההתקפה. אצל החמישייה הראשונה של הת׳אנדר, יותר משליש מההחטאות הפכו להזדמנות נוספת של הקבוצה.
ואז נפצע רוברסון. אנדרה רוברסון הוא לא השם הנוצץ ביותר בחבורה, מה שגורם לרבים לזלזל בערך שלו לקבוצה. בפועל, ההתקפה של הת׳אנדר היא בינונית במקרה הטוב, וסוד ההצלחה הוא בהגנה – כאשר החטיפות מובילות להתקפות מעבר קלות. אוקייסי ניסו בעמדה שלו את פרגוסון, יוסטיס, אברינס ולבסוף פרסטי שלף שפן נוסף והביא את קורי ברואר. הת׳אנדר נראו טוב יותר עם ברואר, אבל למרות היותו שומר נהדר, ההגנה של החמישייה הראשונה ספגה 12 נקודות ל-100 פוזשנים יותר איתו מאשר עם רוברסון.
זה הספיק ל-48 ניצחונות והמקום הרביעי במערב, כאשר ווסטברוק שוב מסיים עם טריפל-דאבל ונבחר לחמישיית העונה השנייה בעוד פול ג'ורג' בחמישיית העונה השלישית. סטיבן אדאמס התקדם לאזור הטופ-10 סנטרים בליגה, עם 5.1 ריב' התקפה למשחק (ו-4 בלבד בהגנה) ו-14 נקודות ב-63% מהשדה. בפלייאוף חיכתה להם האנטיתזה המושלמת: הג'אז. קבוצה עם הרבה פחות כישרון על הנייר אבל בנויה על חכמת המשחק. הג'אז ניצלו כל חולשה התקפית והגנתית במשחק של הת'אנדר, שמצידם זרקו יותר זריקות מכדרור מכל קבוצה אחרת בפלייאוף, ומסרו פחות מכל קבוצה שאינה יוסטון (והרבה, הרבה פחות מכל קבוצה אחרת). למרות קאמבק מדהים במשחק החמישי, במשחק השישי ביוטה דונובן מיצ'ל התפוצץ ברבע שלישי נפלא, בעוד ווסטברוק מנסה להציל את המולדת ופול ג'ורג' מסיים עם 2 מ-16 מהשדה. עונה שיכלה להסתיים בגמר המערב נגמרה בסיבוב הראשון, והאשם העיקרי סומן מיד: כרמלו אנתוני. את הדקות בהן ישב על הספסל ניצחו הת׳אנדר בהפרש מצטבר של 32 נקודות. איתו על הפרקט הם הפסידו ב-58.
קיץ חם
היעדים המרכזיים לקיץ היו להיפטר מכרמלו ולהשאיר את פול ג'ורג'. בשני המקרים הסיכויים היו לרעת הת'אנדר. בחוזה של 27 מיליון דולר לעונה הקרובה, סכום ששווה לת'אנדר 90 מיליון דולר עקב מיסים, ותמורה כמעט שלילית על מגרש הכדורסל, לחוזה של כרמלו לא היו קונים. במקרה של PG הסיטואציה הייתה פשוטה יותר: הלייקרס חיכו לו בזרועות פתוחות להיות הווינג-מן של לברון. GAME OF ZONES כבר איירו אותו בטוניקה של הלייקרס. אלא שג'ורג' החליט שהוא מעדיף להיות הווינג-מן של ראסל ווסטברוק, וחתם על חוזה של 137 מיליון דולר ל-4 עונות.
במקום לעשות סטרץ' על החוזה של כרמלו (למתוח אותו לכמה עונות ולשלם מס מופחת), פרסטי הצליח לחזק את הקבוצה ולהביא תמורתו את דניס שרודר מאטלנטה. כלכלית, הטרייד חסך לקבוצה מעל ל-50 מיליון בעונה הקרובה. לעומת זאת, החוזה של שרודר ל-3 שנים, כאשר בכל אחת מהן הוא מרוויח 15 מיליון דולר, וזה לא מעט לרכז מחליף הלוקה ביעילות ושומר חלש. הנחמה היא ששרודר סוגר לקבוצה את הפינה החסרה מהספסל. הוא אחד מהשחקנים המועטים בליגה שיעילים יותר כשהם יוצרים לעצמם מאשר כאשר אחרים יוצרים בשבילם. יותר מכך, את העונה שעברה הוא סיים כאחד מהסקוררים הטובים ביותר בליגה בבידודים, עם 1.04 נקודות למהלך. בהתחשב בעובדה שעל הספסל של הת'אנדר יושבים בעיקר פועלים שחורים, ולא סקוררים, שרודר עתיד לקבל את הבמה המרכזית מהספסל ולייצר הרבה נקודות. הבעיה שהוא טוב מדי בשביל 13 דקות למשחק כמחליף של ווסטברוק. אולדיפו, שחקן טוב בהרבה שזקוק לכדור ביד, עשה צעד אחורה ליד ווסטברוק. השילוב של ראסל עם שרודר, שחקן שקולע ב-31% זריקות קאץ' אנד שוט, נשמע כמו קטסטרופה התקפית.
על הדרך, פרסטי עשה מחטף נוסף והחתים את נרלנס נואל תמורת חוזה מינימום. בקיץ שעבר נואל סירב לחוזה ל-4 עונות מדאלאס בשביל להמר על עצמו. ההימור הזה עלה לו בשבעים מיליון דולר. הכישרון של נואל עצום. זה השחקן שבעונת הרוקי שלו התקרב ל-2 חסימות ו-2 חטיפות בממוצע למשחק בפילדלפיה. במקרה הסביר, הת'אנדר קיבלו סנטר הגנתי מעולה, אחד שמסתער על ריבאונד ההתקפה ומסיים נהדר מתחת לסל. בקיצור, השחקן המשלים המושלם לשחק לצד ראסל ווסטברוק. במקרה הפחות סביר הם קיבלו שחקן מפונק ללא משמעת או תשוקה למשחק. תמורת חוזה מינימום, זה סיכון שמאוד משתלם להם לקחת.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
ועכשיו מתחילים מראסל ווסטברוק. בין אם הסגנון שלו זה מה שמרגש אתכם בכדורסל, ובין אם להיפך, הוא אחד מעשרת השחקנים הטובים בליגה. אולם בניגוד לכוכבים אחרים שמשחקים קרוב לממוצע שלהם, הרצפה והתקרה של ווסטברוק מהוות שתי עולמות שונים. ד״ר ווסטברוק בשיאו יכול לתת פייט כמעט לכל שחקן בליגה. מר ראסל מחסל במו ידיו את הקבוצה שלו. היעילות שלו רופפת, האנרגיה שלו סוחפת, ומדביקה את כל היתר. ההגנה שלו לעיתים מלהיבה, לרוב עולה לקבוצה בנקודות. כשזה הכוכב שלך, איזו קבוצה אתה יכול לבנות סביבו?
נראה שסם פרסטי מצא את התשובה. פול ג'ורג' הוא המכסה המושלם לסיר של ראסל: בליגה שבה הכוכבים צריכים את הכדור ליד, ג'ורג' הוא אחד הבודדים שמסתדרים נהדר גם בלעדיו. הוא קטלני באותה מידה גם בהתקפה הפשוטה של אוקייסי, שמתבססת על פיק-אנד-רול ומינימום הנעת כדור. וחוץ מזה, מדובר באחד השומרים הטובים בליגה, מחסל על עמדות הכנף ושחקן שמשחק הגנה באינטנסיביות גבוהה מאוד.
שחקני פנטזי מכירים את המונח פאנט – ויתור על קטגוריה מסוימת בשביל לחזק קטגוריות אחרות. האסטרטגיה שתעבוד לאוקלהומה סיטי תהיה לעשות פאנט גם על הנעת הכדור וגם על הריווח (יש שני שחקנים שמסוגלים לקלוע שלשות בחמישייה, ושניהם אוהבים להיות עם הכדור) לטובת קטגוריות האסל. זה לא הולך להיות מהנה אם אתם אוהבים מסירות, אבל כן אם אתם אוהבים מהירות, תזזיתיות והירו-בול. הסוד הוא שברגע שיש לך שני שחקנים שייקחו על עצמם את כל הנטל ההתקפי ומרבית הזריקות, השלושה האחרים יכולים להפנות את הפוקוס על איך להקשות על החיים של היריבה. זה יעבוד לת׳אנדר בשתי רמות:
בהתקפה, יש בין שניים לשלושה שחקנים שמחכים בכל רגע נתון לחתוך לסל ולהוריד ריבאונד התקפה. נתון בו הקבוצה מובילה את הליגה כבר שלוש עונות ברציפות.
אחוז ריב' ההתקפה (ריב' ההתקפה שהקבוצה לוקחת מתוך סה"כ ההחטאות)
עונה | אוקלהומה סיטי | ממוצע ליגה | החמישייה הראשונה של אוקלהומה סיטי |
17-18 | 27.7% | 22.3% | 33.4% |
16-17 | 27.9% | 23.3% | 24.1% |
15-16 | 31.1% | 23.8% | 31.6% |
ג'רמי גראנט בעמדת הפאוור פורוורד במקום כרמלו אמור להעלות עוד את המספרים מהעונה שעברה, ולספק לשני הכוכבים לגיטימציה להחטיא.
אבל הכוח המרכזי של הקבוצה הזו מגיע מההגנה. המטרה של רוב הקבוצות שיישמו את רעיונות האנליטיקס היא לכוון את היריבה לזריקות לא יעילות. באוקייסי המצב הפוך. היריבות זורקות מעט מאוד מהמיד-ריינג', ויותר שלשות מהפינה מאשר מול כל קבוצה אחרת שאינם הניו-יורק ניקס. במקום זאת, המטרה של הת׳אנדר היא להלחיץ את היריבה ולגרום לה לאבד את הכדור. זו אסטרטגיה מסוכנת, אבל באוקלהומה נמצאת בדיוק החמישייה המתאימה לכך, כאשר כל אחד מהשחקנים יכול להחליף בהגנה כמעט על כל מתקיף. סטיבן אדאמס רק נראה כבד, אבל למרות היותו 2.13 בגובה ובעובי הוא זריז מספיק כדי להרתיע גארדים. לג'רמי גראנט יש ווינגספאן מפלצתי של 2.20, מה שמאפשר לו לשלוח ידיים לכל מקום בהגנה, לשנות את מסלול הכדור ולהרתיע חודרים עקב יכולת חסימה בלתי-רגילה. אברינס ואולי טרנס פרגוסון יתפסו את עמדת השוטינג גארד וישלימו את הליינאפ הזה.
כל מה שנכתב טוב ויפה לחמישייה הראשונה, אבל בדקות בהן ווסטברוק או ג'ורג' יורדים לספסל מרחב האפשרויות של הקבוצה מתדרדר דרסטית. שרודר הוא היחיד מאחורי השניים הללו שמסוגל לסדר לעצמו נקודות, וקשה לצפות משחקנים שהתרגלו להסתכל על המשחק מהצד להפוך לפתע ליחידה שמניעה כדור. הדקות של הספסל יגבילו במידה רבה את התקרה של הת׳אנדר, למרות שאפשר לסמוך על פרסטי שאחרי ששלף את טאג' גיבסון בעונת 16-17, ואת ברואר בעונה שעברה, גם הפעם הוא יצליח לשלוף את השפן התורן לקראת הטרייד דד-ליין.
אוקלהומה סיטי ת׳אנדר נבנתה בצלמו, בדמותו ולשירותו של הפרנצ'ייז פלייר שלה. זו קבוצה שהיא הכל חוץ משגרתית, ובעידן שבו קבוצות מנסות לשחק יעיל והדרך הנכונה לשחק כדורסל נחקרת באקדמיה, הת׳אנדר צועדים דווקא לכיוון השכונה. זה לא בהכרח רע. בזמן שאין לאף קבוצה סיכוי להשיג את גולדן סטייט מבחינת כישרון, הדיבור העכשווי נוגע ל"להגדיל את השונות" (להגדיל את הסיכון על ידי יצירה של יותר תסריטים של הצלחה כבירה לצד התרסקות קולוסאלית). ואין קבוצה עם שונות גדולה יותר כמו זו של ווסטברוק וג'ורג'. הם יכולים לנצח את יוסטון ובאותה המידה להפסיד לאורלנדו. הסגנון ההגנתי והכלים ההתקפיים מספיקים כדי לקחת סדרה מגולדן סטייט, בזמן שאיכות קבלת ההחלטות ומוגבלות שחקני המשנה ירודות דיינן כדי להפסיד לפורטלנד בסיבוב הראשון. אנחנו לא יכולים לדעת כמה רחוק הם יגיעו, אבל בוודאות הדרך לשם תהיה מרתקת.
התחזית: הקבוצה עם המרחק הרב ביותר בין התחזית האופטימית (אליפות) לתחזית הפסימית (הפסד בסיבוב הראשון). עם שני שחקני טופ-10 בליגה וסגנון שמותאם בדיוק לחוזקות שלהם, את הסיבוב הראשון הם חייבים לעבור. משם זו כבר שאלה של עומק וצירופי נסיבות. בגלל שחייבים להחליט, אני הולך על 53 ניצחונות וגמר המערב.
וגאס חזתה לקבוצה 48.5 ניצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.