המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, אור עמית, מידן בורוכוב והאורחים רענן טאובר ועמית מאיר מ'פוד אראונד'
מסקנות מהגמרים האיזוריים?
אור עמית: אוקלהומה סיטי קבוצה ממש טובה.
רגע, מה זאת אומרת צריך עוד 95 מילים?
אז חוץ מזה שאוקלהומה סיטי נראית כרגע רמה מעל הליגה (וגם הפייבוריטית של השופטים, אבל לא באתי להוריד), המסקנה העיקרית שלי היא שכמות ופיזור הכישרון ב-NBA פשוט פסיכיים. אחרי שסיימנו עם השקר על "אין יותר הגנות", המיתוס הבא שייפול הוא שבפלייאוף משחקים רק עם רוטציה של 7-8 שחקנים. אינדיאנה ואוקלהומה סיטי – אולי הקבוצות הכי עמוקות בפלייאוף – הן גם הכי מרשימות. אה, וטיימינג מושלם לסגור את הסכם השידורים לפני סדרת הגמר שיצפו בה חמישה אנשים.
אריק גנות: במערב המסקנה ברורה – אוקלהומה סיטי קבוצה גדולה. ההגנה שלה היא משהו שלא ראינו – הלחץ על הכדור עצום, נראה שיש לפחות שבעה שחקנים על המגרש בכל רגע. כל מסירה נמצאת בסיכון, אי אפשר להחזיק כדור יותר משלוש שניות בלי שאיזה קארוסו לוקח לך אותו. ההתקפה שלה הולכת ומתגבשת במשך הפלייאוף – הולמגרן וג'יי דאב התקשו, אבל בסוף הסדרה כבר חזרו ליכולת שלהם במהלך העונה.
במזרח ההתקפה של אינדיאנה נראית כמו ההגנה של הת'אנדר. נתון מדהים – הם על 50% מהשדה ו-40% ל-3 בפלייאוף, נתונים יוצאי דופן לשחקן, ובטח לקבוצה. הם מוליכים את כל הקבוצות עם 29 (!) אסיסטים למשחק. הכל זורם, הכל שוטף.
מידן בורוכוב: בשנים האחרונות גמר המערב מסתיים מהר (רק פעם אחת ב 7 העונות האחרונות סדרה הגיעה ל 6 משחקים) למרות הריצה היפה של מיניסוטה והחזרה למעמד.
OKC הפגינה עליונות מטורפת, חבל שבמשחק היחיד שמיני ניצחה הסתיים ב 42 הפרש(מעולם לא הייתה אלופה שהפסידה משחק מעל 40 הפרש בפלייאוף) מיניסוטה עוד לא שם, אבל העקביות ואדווארדס זה משהו שיכול לעבוד להם בעתיד.
במזרח הסדרה פנטסטית, גיים 1 עם הצגה של ניסמית׳ לפנתאוןן. אינדי משחקת כדורסל נהדר ולא הייתי רוצה לסתום את הגולל על הסדרה. אינדיאנה מראה שיפור משמעותי וככל שהעונה חולפת הם משחקים כדורסל טוב יותר.
קרלייל התחיל בשח-מט לתיבאדו שהתאושש לא רע עם התאמה יפה של הרכב גבוה. מקווה לעוד
רענן טאובר: הת'אנדר עשו כמצופה ושוב הראו שבחלקים של המשחק הם מעלים את רמת ההגנה משמעותית ומייצרים ריצות חסרות מענה. הם עשו זאת דווקא כששיח לא קולע בשיא היעילות, מה שמראה על גיוון התקפי. ג'יי דאב וצ'ט התעלו בזמן הנכון וזה סייע להפוך את הסדרה מול הוולבס לטיול.
במזרח, הפייסרס עם תצוגת קלאץ' לפנתיאון וגם מראים את החשיבות הרבה של שמירה על הכדור עם יחס אס'-איב' של 2.42 (כשהליברטון עם 7.3!) לעומת 1.2 בלבד של הניקס
עמית מאיר: אם יש דבר אחד שהגמרים האיזוריים מלמדים אותנו זה חשיבות הקבוצה על פני המשחק האינדיבידואלי. נכון שבאוקלהומה יש את הMVP ושחקן טופ 3 בליגה, אבל אלופת המערב היא הרבה מעבר לשגא. היא הגנה מושלמת, היא שיטה מושלמת שממקסמת כל שחקן ברוטציה. משגא ועד קנריץ' וויליאמס. הכל מחושב והכל נכון.
ואם אוקלהומה היא קבוצה, אז אינדיאנה היא בכלל התגלמות הקבוצה. משחק שוטף, הנעת כדור, הגנה מצוינת. הכדורסל הכי יפה שהיה בליגה מאז סן אנטוניו 2014.
ניו יורק ומינסוטה בנויות על הברקות של אינדיבידואליים. מינסוטה וניו יורק הצליחו לנצח קבוצות עם יותר מדי בעיות וכשהם נתקעים מול קבוצות אמיתיות, הם בבעיה.
תחזית לסדרת הגמר המסתמנת?
עמית מאיר: הגמר המסתמן יהיה בין שתי הקבוצות הכי קבוצתיות בפלייאוף הנוכחי. התקפות מעולות, הגנות מצוינות, מאמנים מעולים שיודעים לעשות התאמות תוך כדי סדרה ותוך כדי משחק.
אני לא חושב שנראה משחק המבוסס על בידודים כי במצב כזה, לאינדיאנה אין סיכוי. ההגנה של אוקלהומה טובה מדי ותתמודד עם זה בקלות. ולכן אינדיאנה יצטרכו לשחק עוד יותר מהר ממה שהם רגילים. אולי אפילו לשחק התקפות של לא יותר מ-8 שניות כדי לא לתת להגנה של אוקלהומה להתארגן.
מצד שני, אינדיאנה עושים הכי הרבה עבירות בפלייאוף ואם יש משהו שאוקלהומה יודעים לעשות זה לסחוט עבירות. בעיקר שגא.
לדעתי אוקלהומה יקחו אליפות ב-5 משחקים.
אור עמית: תחזית פרועה? אני חושב שזו הולכת להיות סדרת 4-2 (לאוקלהומה) הכי לא צמודה שנראתה אי פעם. לא יפתיע אותי אם כל אחד מהמשחקים ייגמר ב-20–30 הפרש. אולי זו פוזיציה, אבל אני באמת מאמין שהניקס היו יכולים להקשות יותר על אוקלהומה מאשר אינדיאנה, למרות שאינדיאנה הקבוצה העקבית והיעילה יותר. פשוט כי לאוקלהומה יש יכולת נדירה לשבש תוכניות משחק, והניקס כבר רגילים לזה – כי כל התוכנית שלהם היא "תנו לברונסון את הכדור ותקוו לטוב". אינדיאנה, לעומת זאת, כמעט לא מריצה תרגילים מסודרים, אבל דווקא בבלאגן – הת'אנדר מצוינים. זה הולך להיות גמר הפיק-אפ הגדול בהיסטוריה.
אריק גנות: למרות ההפסד במשחק האחרון, כנראה שפייסרס יגיעו לשם. זה יהיה מפגשה בין קיצונויות – ההתקפה הטובה בליגה מול ההגנה הטובה בליגה. הקלישאה היא שהמפגש כזה ההגנה מנצחת, וזה אכן התרחיש הסביר.
הת'אנדר ינסו להוציא את האליברטון מהמשחק. זה כמעט בלתי אפשרי, אבל בולדוגים הגנתיים כמו דוט, וויליאמס ושג"א יכולים לעשות הרבה. הם לא ישמרו אותו כמו אדוארדס, אלא טיפה יותר רחוק, בניסיון למנוע את ממנו את המסירה, לאו דווקא את הקליעה.
הפייסרס יצטרכו להחזיק את צ'ט וג'יידאב בלי ששג"א יהרוג אותם. זה קשה גם לקבוצות עם הגנה טובה יותר. הת'אנדר נראים נהדר, וינצחו את הסדרה 4-2 במאבק קשה.
מידן בורוכוב: התחזית שלי לגמר שהוא יסתיים ב-5 משחקים ומטה לטובת OKC. נראה לי שהגמר ישבור את שיאי הרייטינג השליליים, לא בגלל איכות הכדורסל אלא בגלל ש OKC זה שוק מאוד קטן ואם אינדי תהיה שם… אז בכלל.
ניו יורק בגמר זה חתיכת אירוע, אבל מבחינת כדורסל הם יוכלו לגנוב משחק אחד במקרה הטוב. קרלייל יגיע מנוסה יותר. הקבוצה שלו מסוגלת לעקוץ אבל לדעתי פערי האיכות גדולים לטובת OKC.
יש להם מאץ אפ מושלם נגד אינדיאנה, איכותיים יותר מבחינה הגנתית וגם מבחינה התקפית הם לא נופלים מאינדיאנה.
הם צריכים לנצח את המשחק הראשון אותו הם עלולים להפסיד בגלל התרגשות מהמעמד.
רענן טאובר: במזרח לא הכל סגור אבל זה מרגיש כאילו זה לא ממש משנה. נראה שההגנה האישית וההלפ דיפנס של הת'אנדר יכולים לעצור גם התקפה סופר יעילה כמו של הפייסרס. כרגיל מפתח משמעותי כמו בשאר הפלייאוף יהיה אחוזי הקליעה לשלוש (ת'אנדר התקשו שם בתחילת הפלייאוף). אם הניקס יגיעו לשם הם יגיעו די מותשים בעוד הפייסרס לא הראו יכולות הגנתיות מרשימות. מהמר על 4-1 לת'אנדר בלי קשר לזהות היריבה
מה הקבוצות שהודחו כאן צריכות לעשות כדי לעבור הלאה בעונה הבאה?
רענן טאובר: וולבס – קונלי בשלב הזה לא אמור להיות שחקן חמישייה. ההתאמה של רודי גובר עדיין בספק. הוא התקשה בפלייאוף ונראה מגושם כשהיה צריך לצאת החוצה לקו השלוש וקיבל פחות דקות. הם פוטנציאל להחלפה.
ניקס ופייסרס – לא בטוח שלפייסרס יש מה לשנות כרגע, אין חסרון מאוד בולט.
הניקס צריכים יותר עומק. ברונסון מחזיק יותר מדי בכדור והניקס יכולים להרוויח מעוד מוביל כדור. הייתי גם שוקל להחליף מאמן לאחד שפחות שוחק את שחקניו.
עמית מאיר: בניו יורק יש בעיה ברורה מאד. הסגל מצוין ובנוי לתפארת. אבל אין מי שינווט את הסגל הזה בצורה ראויה. תום תיבודו מאמן מיושן שלא יודע מה לעשות עם כל הטוב שיש לו. פיטורים שלו ולהביא מאמן שיודע לנהל סגל.
במינסוטה המצב יותר מסובך. הקבוצה עמוק בתוך תקרת המס. לרנדל יש אופציית שחקן על סך 30 מיליון ואני לא רואה מצב שהוא לא מנצל את הסעיף ונשאר לעוד עונה. נאז ריד ואלכסנדר ווקר מסיימים חוזה והיו חלק מרכזי בריצה לגמר מהמערב. גובר עומד לקבל 36 מיליון בעונה הקרובה. מינסוטה נראים תקועים במערבולת ורק מהלכים דרמטיים יוציאו את המערכת לדרך חדשה.
אור עמית: מינסוטה הולכת לקיץ מורכב, שבו הם צריכים להחליט מה הם עושים עם רנדל ונאז ריד ואיך הם מוצאים תחליף בעל דופק למייק קונלי. זה תלוי לא מעט במה קבוצת הבעלות החדשה – לפחות עם הסאגה הזו גמרנו – תסכים לשלם. לגבי הניקס התשובה היא חד משמעית להתקדם מתום ת'יבודו. הפלייאוף הזה, אפילו יותר מבעבר, הוכיח שת'יבודו לא מסוגל לעשות התאמות תוך כדי תנועה גם אם ההתאמה הזו תכה אותו בראש (היי דלון רייט). אחר כך אפשר לעבור לפנטזיות על יאניס (לא יקרה)
אריק גנות: למינסוטה אין דרך ברורה להשתפר, ואפילו שימור הקיים יהיה אתגר גדול. רנדל הצדיק בפלייאוף הזה חוזה גדול, ריד ואלכסנדר – ווקר גם הם אמורים לקבל הרבה יותר מעכשיו. זה אומר שהוולבס יצטרכו לבחור בין אפרון שני ומס מותרות מפלצתי לשנים קדימה, ובין לתת לחלקם או לכולם ללכת. קונלי וגובר יזדקנו בעוד שנה, ושיפור הצעירים לא יספיק.
בניקס, בהנחה שיודחו, הצורך בהחלפת מאמן זועק לשמיים. ת'יבודו שחק את החמישיה שלו כל העונה למרות ספסל סביר, והבריאות של הקבוצה שלו היא סוג של נס. הוא התקשה למצוא פתרונות הגנתיים למרות ארבעה שחקני הגנה טובים וטאונס, שראינו שיכול להיות חלק מקבוצת הגנה מצוינת.
מידן בורוכוב: מיניסוטה צריכה לחשוב על תוספת של רכז במקום קונלי קשישא. היעדר של רכז בעל שיעור קומה בעוכרי מיניסוטה שלא יכולה להסתמך רק על אדוורדס.
גבוה שמסוגל לקלוע מבחוץ בצורה עקבית ואמינה, זה נחמד לתת הצגות וכשהכל מתחבר זה גם נראה מעולה אבל כשזה לא קורה.. והאחוזים מ -3 נמוכים זה נראה קשה לצפייה.
לניקס אם תודח, יש חמישיה מצויינת
הם עשו את המקסימום בקיץ הקודם והביאו את ברידג׳ס ו-KAT.
לדעתי עמדת החולשה שלהם היא במאמן. אולי כדאי לחשוב להחליף את תיבאדו במאמן צעיר יותר.
כוכבים שהתדמית שלהם השתנתה בעקבות הפלייאוף?
מידן בורוכוב: ללא ספק ובמקום הראשון טייריס ״מיסטר אוברייטד״ האליבארטון.
כשאתה מגיע לפלייאוף עם כזאת תדמית ופורע את השטרות, מוכיח בדיוק ההיפך. כל הכבוד לו.
אני חושב שג׳מאל מארי שהוא סוג של שחקן מוערך אבל בפלייאוף הזה המניות שלו בירידה. לא הסייד קיק הכי טוב שיוקיץ' צריך. מה שמוביל אותי לארון גורדון, השחקן הכי משמעותי של דנבר מלבד יוקיץ. סיפק פלייאוף הירואי ועלה לשחק עם קרע בשריר בגיים -7. תדמית של לוחם.
שג״א מוכיח שמלבד העונה הרגילה הוא שווה גם בפלייאוף, יכנס לרשימה אקסלוסיבית של שחקנים שזכו ב-MVP ובאליפות בעונה העונה (הראשון מאז סטף ב-2015)
רענן טאובר: הליברטון – כוכב על, שחקן קלאץ' בחסד, ברומטר משמעותי להצלחה של הפייסרס. הערך שלו עלה.
שיי – התקשה משהו בפלייאוף הראשון שלו כ-MVP. שיחק טוב אבל לא ברמת MVP.
אדוארדס – היה טוב בשלבים מוקדמים אבל לא סחב את הקבוצה שלו מול הת'אנדר. קרדיט לת'אנדר אבל גם מעיד על אדוארדס.
דונובן מיטשל – עד שהייתה תחושה שהוא מסוגל לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהצעיד קבוצה עד לגמר נוכחנו שלא. ייתכן שזו התקרה שנראה ממנו.
יוקיץ' – כנראה השחקן שאישית תפקד הכי טוב בפלייאוף יחד עם יאניס. הת'אנדר כן מצאו איך לבצע התאמות מולו. מסוגל לסחוב קבוצה לאליפות אבל צריך יותר עזרה ממה שיש לו כרגע.
עמית מאיר: יש שחקנים ששינו נרטיבים לגבי עצמם. לטובה ולרעה.
הראשון הוא כמובן טייריס האליברטון. ה"אוברייטד" הנבחר מוכיח שהוא הכי רחוק מלהיות אחד. מנהיגות וכמויות מהלכי קלאץ' של הרכז הפכו אותו כנראה לסיפור הכי גדול בפלייאוף כולו.
ג'יימס הארדן הרוויח ביושר את זה שאי אפשר לסמוך עליו בפלייאוף. הרבה יותר מדי משחקים נוראיים שלו לאורך השנים. לצערם של הקליפרס, להארדן יש אופציית שחקן של 36 מיליון דולר ואין סיכוי שהוא מוותר על הכסף.
אולי זה עניין של חוסר ניסיון אבל אני לא מצליח לראות את אוון מובלי מוביל קבוצה מנצחת. ובוודאות לא להיות מספר 1 או 2 של קבוצה שמכוונת לאליפות.
אור עמית: שתי התשובות הצפויות הן טייריס האליברטון, שלא ייכנס לרשימת האובר-רייטדים של הליגה בעתיד הנראה לעין (לפחות עד הפעם הבאה שישחק פצוע ואינדיאנה תיראה פחות טוב), ומהצד השני אנתוני אדוארדס, שהראה מול אוקלהומה שיש לו עוד דרך לפני שייכנס לרשימת השיי-ים של הליגה. ג’יילן וויליאמס סגר את הדיון – הוא לגמרי הכוכב השני של קונטנדרית. זה כבר לא עידן שבו צריך שני טופ-10 כדי להתמודד על אליפות, וויליאמס כנראה בטופ-30 בליגה התקפית והגנתית, וזה כנראה מספיק. כאוהד ניקס, מגיע קרדיט לטאונס על פלייאוף מרשים ולרנדל, שנראה טוב יותר מחוץ למלונה של ת'יבס.
אריק גנות: מאוד מעניין מה יהיה עם רנדל בקיץ. הוא נתפס כשחקן שלא מסוגל לתפקד בפלייאוף, אבל נתן שתי סדרות מצוינות, ולמרות שהתקשה מול הת'אנדר ספק אם יותר מחמישה שחקנים אחרים היו מצליחים. הרצון שלו לקבל מקס נראה מגוחך לפני חודשיים, אבל כרגע נראה הרבה יותר סביר.
אותו כנ"ל לגבי האליברטון. הבחירה שלו לשחקן אוברייטד היתה תמוהה גם בזמן אמת, אבל הוא מעולם לא נתפס כשחקן שאמור להיות הכוכב של אלופת המזרח. רק שכרגע הוא כן, ואם אכן יצליח, ובטח אם ייתן פייט רציני לת'אנדר, הוא מתבסס כטופ 10 בליגה.
לוקה, לעומתם, מאוד ירד ולא נתפס כמספיק בריא ומחויב למשחק.
ניק האריסון עשה "אביוז" בקלישאה "הגנה לוקחת אליפות" עד כמה זה רלוונטי בפלייאוף הזה?
אריק גנות: אין קשר ברור בין הגנה לבין הצלחה בפלייאוף, וגם לא בין התקפה להצלחה בפלייאוף. הת'אנדר הם הקבוצה עם הרייטינג ההגנתי הכי טוב, ומצליחים מאוד. אבל הפייסרס והניקס מדורגים 8ו-9, בהתאמה, ברייטינג ההגנתי ואחת מהן תהיה אלופת המזרח. לנאגטס יש את אחת ההגנות הגרועות בפלייאוף, ואפשר לטעון שהם הקבוצה השניה הכי טובה. לפיסטונס יש את ההגנה השלישית בפלייאוף והם לא עברו סיבוב.
בסופו של דבר, המטרה בכדורסל היא לקלוע יותר מהיריב, זה לא ממש משנה אם קלעת נקודה יותר או הורדת נקודה ממנו. ברוב המקרים אלופות הן קבוצות שטובות בשני הצדדים, אבל אפשר להיות אלוף עם התקפה נהדרת והגנה בינונית.
מידן בורוכוב: זה רלוונטי ולא רלוונטי בכל פלייאוף.
המשחק כיום שונה משמועתי. רמת הגימור ההתקפית של קבוצות גבוהה יותר, יש ימים שהכל הולך ואין מה לעשות. שחקנים כמו KAT לדוגמא פוגעים בקבוצה.
OKC שהיא קבוצה מצויינת עם הגנה חזקה מאוד. החשיבה שלהם בתחילת העונה הייתה – הגנה. הם ״ויתרו״ על גידי המאוד מוכשר עבור קארוסו, והחתימו את הארנשטיין.
דווקא במזרח שהיה מאופיין בכדורסל הגנתי מאוד המספרים של הדיפנסיב רייטינג של הניקס ואינדי זה לא משהו להתפאר בו.
האם הגנה מנצחת? כן אבל בלי התקפה ראויה זה לא ממש שווה
רענן טאובר: מוקדם לקבוע. ראינו פלייאוף עם לא מעט משחקים עם סקור נמוך ואחוזי קליעה נמוכים כולל הגנות מטורפות (בעיקר מהת'אנדר). מוקדם לקבוע כי עדיין ייתכן והפייסרס יטרפו את הקלפים.
מה שכן רואים זה שהקבוצות שמגיעות לגמר השנה הן קבוצות סופר עמוקות שיכולות בקלות לתת 10+ דקות למשחק ל-10+ שחקנים כשכל שחקן יודע את תפקידו היטב וכשהן מנצלות את היכולות והיתרונות של כל אחד ואחד.
ייתכן ונראה קבוצות משנות דיסקט בעקבות זה – רוטציות יותר רחבות, בנייה יותר חכמה מבחינת התפקיד המיועד לכל שחקן, שחקנים למשימות מאוד ספציפיות
עמית מאיר: התקפה מנצחת משחקים. הגנה מביאה אליפויות. משפט שנתקלים בו בלי סוף כשמדברים על קבוצות שלקחו אליפות.
זה לא קלישאה. אין קבוצה שלקחה אליפות בלי הגנה נהדרת. גולדן סטייט ובוסטון לקחו אליפויות עם התקפות מסחררות אבל ההגנה שלהם היתה ברמה הגבוהה ביותר בנוסף. מצד שני, אפשר לקחת את דטרויט כדוגמא נוספת להגנה רצחנית. הגנה שחיסלה את קבוצת הכוכבים של שאקיל, קובי, פייטון ומאלון.
אוקלהומה ואינדיאנה מציגות הגנות נהדרות לאורך הפלייאוף. אוקלהומה עם ההגנה הטובה ביותר לאורך כל העונה (וכך גם בפלייאוף) ואינדיאנה קצת מאחור אבל הגנה שמתחברת בדיוק בזמן הכי נכון. רק התקפה לא תביא אותך לשום מקום מעבר לבינוניות.
אור עמית: הימים שבהם צד אחד של המגרש – בין אם התקפה או הגנה – הספיק כדי לקחת אליפות, כבר מאחורינו. היום אליפויות מוכרעות על ידי היכולת לתת פתרונות נקודתיים ובעיקר על ידי אינטנסיביות גבוהה לאורך זמן. זה היה נכון לגבי גולדן סטייט שהתישה בהנעת כדור, בוסטון שלחצה עם שלשות וסוויצ'ים, מילווקי עם ג'רו בהגנה ויאניס בהתקפה, וזה נכון גם לאינדיאנה ואוקלהומה סיטי. לכן זה לא מפתיע שהזקנים – לברון, סטף, דוראנט, באטלר – נשארו מאחור, אם בגלל פציעות ואם כי הקבוצות שלהם לא עמדו בקצב. כך שגם מהזווית הזו – לוותר על לוקה דונצ'יץ' בן ה-26 בשביל אנתוני דיוויס בן ה-32 זו טעות.
