היסטוריה, היסטריה וגם דחפנו איכשהו את ממפיס

זאב: קשה לי לנבא מה יהיה עם בוסטון בפלייאוף הקרוב. עד שלא נראה אותם משחקים בפלייאוף, אני אשאר עם הספק שהם, אולי, עדיין רק קבוצת עונה רגילה נהדרת. זה לא לגנותם. טורונטו הייתה כזו במשך שנתיים, עד לפלייאוף האחרון. בסיבוב הראשון הם משחקים מול אלופי NBA בדמות וויד ורונדו, פלוס ג'ימי באטלר , שעל האפשרות להביא אותו הם ויתרו בעונה הרגילה. גמר המזרח לא מובטח לסלטיקס. מה שלא יהיה (חוץ מאליפות סנסציונית), הקיץ יהיה התקופה המעניינת ביותר עבור הקבוצה הזו.

יש קולות שקוראים לתת לתומאס הארכת חוזה מקסימלית, יש כנגדם קולות שאומרים שהוא לא שווה את הכסף, ועדיף לקבוצה להחתים את בראדלי. אתה יודע מה החלק היפה בסיפור? שהסלטיקס לא חייבים להחליט עכשיו. תומאס חתום לחוזה נהדר בעונה הבאה. 6.2 מיליון דולר. זה שליש אלן קראב. חצי ג'ון לואר. הסלטיקס מחזיקים בבחירת דראפט שבהתסברות גבוהה תהיה טופ 3, בדראפט נהדר, ויכולים או לבחור שחקן נהדר אבל צעיר או להביא אחד מנוסה יותר בטרייד. אני בטוח שמה שדני איינג' יעשה נכון יותר מאשר מה שנציע לו, אבל בהינתן האפשרויות, במה אתה היית בוחר?

עידו: אני לא יודע לגבי השנה, גם בגלל שהם עם פתיחה לא קלה מול שיקגו וגם כי הם צפויים לפגוש אחרי זה את ה"פאב פייב" של וושינגטון (2-2 בעונה הרגילה). אני דווקא חושב שהם הולכים להיות קבוצת פלייאוף טובה מאוד עם כוכבית – טובה מאוד כי אתה מסתכל על הסגל ושחקנים כמו בראדלי, קרואדר, סמארט ובראון נולדו בשביל הפלייאוף, יש להם המון שחקנים שיכולים להרוס שחקן בהגנה או להוריד ריבאונד התקפה מכריע שמרסק יריבה ומצד שני יש להם רק יוצר עיקרי אחד ברמה גבוהה – תומאס.

בקשר לתומאס אין ספק שהוא נותן עונה אדירה אבל הנה משהו מעניין, אני מכיר חמישה אוהדי בוסטון, כולם מבינים בכדורסל ברמה גבוהה (חלקם עובדים או עבדו במערכות ספורט) ואני שומע מכולם שאם בוסטון מקבלת בחירה ראשונה ולוקחת את מרקל פולטס – צריך לבדוק אופציות מה אפשר לקבל על תומאס ב-sign and trade. אם בוסטון יכולה להוסיף כלים התקפיים (וריבאונד!), אתה מסתכל על הדירוג ההגנתי של תומאס ומצד שני על צמדים של לאורי ודרוזן, קיירי וסמית', וול וביל ועוד שנייה טרנד של שחקנים כמו יאניס וסימונס שלא רק מובילים כדור אלא ממש מרכזים – ובוסטון תהיה בבעית מאץ' אפ בכל פלייאוף בשנים הקרובות.

זאב: תומאס הוא חור הגנתי, אבל כל עוד יגיע לבוסטון שחקן אחר שמסוגל ליצור ברמה כזו ולקחת על עצמו את המשחק כשצריך, הסלטיקס לא יכולים לוותר עליו. הוא לא שווה להם את המקס', על זה אנחנו תמימי דעים. הראשונה היא לתת את בחירת הדראפט ולקבל תמורתה שחקן בסדר הגדול של ג'ימי באטלר, מה שיצור טוענת רצינית לכתר ויהפוך את תומאס לאקספנדבל בקיץ הבא. הבעיה היא שאני כל כך אוהב את הדראפט הקרוב. דיברת על פולץ, אני במחנה בול, ועם זאת נראה לי שהשחקן המושלם עבור איינג' הוא ג'וש ג'קסון. כבר יש לו שניים ממנו. הוא הביא את קראודר, רדף אחרי ווינסלו בדראפט 2015 וכשלא הצליח להביא אותו, הריץ' לג'יילן בראון דראפט אחד אחרי – במקום לעשות טרייד ולהביא את באטלר, בוסטון יכולה לגדל באטלר משלה.

אם בוסטון תשאיר את הבחירה אצלה, זה יאפשר להם להתמודד על התואר בעונה הבאה, *תוך כדי* בניית קונטנדרית לעתיד. אני לא זוכר קבוצה שהצליחה לעשות את זה מעולם. יכול להיות שבשביל זה איינג' יצטרך לבלוע את הצפרדע ולהחתים את תומאס על חוזה מוגזם כדי שלחבורה הזו יהיה אינסטנט סקורינג. אבל למזלו, הוא יצטרך להתמודד עם הבעיה הזו רק בקיץ 17/18.

עידו: יהיה קיץ מעניין בהקשר הזה, העובדה שהפייסרס והבולס השתחלו איכשהו לפלייאוף נותנת להם אורך נשימה עם ג'ורג ובאטלר אבל אני לגמרי רואה קבוצה כמו שיקגו עושה מהלך בקיץ עם בוסטון. בקשר לקבוצות שדווקא לא עשו פלייאוף השנה ולקראת דראפט מלא ברכזים וגם כמה סמול פורוורדס וורסטילים – מבלי להרחיב על הסמול בול או האבלוציה ל position-less ball סטייל מילווקי, קבוצות כמו דנבר, דטרויט, ניו אורלינס – שהשחקן הבולט בהן הוא סנטר/פורוורד לא נכנסו השנה והשאלה היא האם אנחנו מתלהבים יותר מדי מסנטרים מיידי שלשלות שיודעים למסור אבל במציאות אי אפשר לנצח ב-NBA בלי גארד יוצר איכותי וגם: מה עושה ג'נטרי בקיץ כדי לא להיות הראשון שהולך הביתה בעונה הבאה?

זאב: קולין קוהארד לא יסכים איתך. קוהארד אמנם טרול לא קטן, אבל זה בעיקר בגלל שהוא מרשה לעצמו ללכת נגד הזרם ולצאת נגד אותן תופעות שרובנו לא עוצרים לבחון אותן בעין ביקורתית. קוהארד טוען שאנחנו אוהבים להפוך רכזים לדארלינג שלנו, כשבעצם הלברונים, השחקנים הגדולים והעוצמתיים הם שמנצחים סדרות. האמת כנראה נמצאת אי שם באמצע, וכשאני הולך אחורה לבחון אלופות, באופן גורף הפוינט גארד הוא לא השחקן הטוב ביותר בקבוצה. לרוב הוא גם לא השחקן השני הטוב בקבוצה (פארקר, צ'למרס, קיד הזקן והרשימה עוד ארוכה). העניין הוא שאף פעם אי אפשר לבחון שחקן בודד בלי להתחשב בכל המערכת סביבו.

אם הסנטר שלך הוא אנדרה דראמונד, אתה חייב גארד שהוא גם יוצר וגם קולע באחוזים טובים לשלוש, ולא את רג'י ג'קסון. מוזר שבהקשר הזה אתה לא מזכיר את ממפיס של מארק גאסול, שעושה פלייאוף במערב עם שלושה שחקני NBA לגיטימיים. לגבי דנבר, החבורה שם פשוט צעירה מדי ועדיין רכה הגנתית. התקפית הם מקום חמישי בליגה בoffensive rating, נקודה פחות מקליבלנד שבמקום השלישי. תן להם עוד שנתיים, כדי שיוקיץ' וג'מאל מוריי יהפכו לאחד מצמדי הסנטר – רכז הטובים בליגה. והפעם כשהסנטר בתפקיד היוצר.

ואי-אפשר מבלי לדבר על ניו-אורלינס. לדעתי כולנו נפלנו במלכודת הבוגי וחישבנו את ההצלחה העתידית שלהם על בסיס רייטינג של NBA2K תוך התעלמות מהעובדה שהחבר'ה הללו צריכים ללמוד לשחק ביחד. יש כמה לקחים שאפשר ללמוד מהפליקאנס, ואם אני צריך לבחור אחד – זה דווקא החשיבות של השחקנים האחרונים בחמישייה. יש את האמרה המפורסמת על כך שחוזקה של שרשרת נמדדת לפי חוזקה של החוליה החלשה ביותר בה. אז העוצמה ההתקפית של קבוצה נמדדת לפי יכולת הריווח של השחקן הרביעי והחמישי בקבוצה, או לפחות לפי היכולת שלהם לתרום בדרכים אלטרנטיביות כמו ריבאונד התקפה. ג'נטרי אולי צריך ללכת הביתה, אבל לא לפני שדל דמפס יעבור טקס הסרת קללה מעליו. איכשהו כל פעולה, אפילו ההגיונית ביותר אפריורית שהאיש עושה, נכשלת.

עידו: יש גישה בפוטבול שאומרת שלמרות שהליגה מתבססת על מהירות, תמיד יבוא איזה ג'נרל מנג'ר ויחשוב שאם רוב הליגה משחקת בצורה מסויימת הוא יכול לבנות קבוצה גדולה ו"לרוץ על כולם" – זה כמעט אף פעם לא עובד וממפיס היא סוג של חריג בעניין הזה, גם בגלל שקונלי הוא באמת רכז מהדור הישן – הוא יכול ליצור אבל הוא קודם מנהל משחק ובאמת שקשה לי לקחת את גאסול בעונת שיא בגיל 32 כמשהו שבאמת אפשר לבנות עליו כמודל בליגה – היה להם מזל גרוע מאוד עם פארסונס אבל בסה"כ בעונת שיא של הספרדי הם מקום שביעי במערב. הם מדורגים מקום 24 בליגה בממוצע ריבאונדים למשחק אז זה לא שהם דורסים את הליגה מבחינה פיזית.

בקשר לחשיבות הרכז אתה צודק אם הסמול פורוורד שלך מסוגל לקחת את הכדור ולעשות משהו, אנחנו מדברים כל הרבה על איכות הרכזים ואם מוסיפים את הארדן השנה זאת כנראה העמדה העמוקה עדיין בליגה, אבל עם לברון, לאנארד, אנדטוקומבו, דוראנט, ג'ורג, באטלר והשנה גם הייוורד כנראה שה-SF היוצר היא העמדה הכי חשובה במשחק היום.

אני סקרן לראות את ניו אורלינס בשנה בקרובה, אני חושב שכל טרייד שנעשה באמצע העונה לוקח בחשבון שהטמעה של שחקנים משמעותיים לוקחת הרבה זמן בייחוד כשאין אימונים. מצד שני אני מאוד סקפטי לגבי ההתאמה של קאזינס עם דיוויס – זה ששניהם יכולים לשחק בחוץ לא אומר שהם צריכים להיות שם, וכמו שאמרתי הליגה כבר נמצאת במקום אחר. אני הולך רחוק לאליפויות של יוסטון באמצע שנות ה-90, הקבוצות של טומגנוביץ' זרקו 20 שלשות במשחק וזה היה הכי גבוה בליגה, גם אז הרוקטס שיחקו סביב סנטר שהוא אולי הכי פחות סנטר אופייני לפחות לאותה תקופה.

לפני שנתיים קבוצה ממוצעת זרקה 22.4 פעמים לשלוש, לפני שנה 24.1 והשנה כבר קפצנו ל-27 נסיונות. יוסטון כבר עומדת על פי שתיים מאז – 40, נתנו הרבה קרדיט לדריל מורי על הרבה דברים במשך השנים (הנה ראיון מעניין איתו על ההצלחה השנה), אבל חייבים להכיר בזה שהוא משנה את ה-DNA של הליגה. אם אתה רוצה גבוה כמו גאסול אתה צריך שהוא יוכל להחליף על כל דבר ואתה צריך שהוא ידע לשים שלשות ביותר מ-35%.

זאב: אני חושב שאתה נותן יותר מדי קרדיט לדאריל מוריי. מוריי שינה את הליגה מבחינת היחס לאנליטיקס, אבל אני לא חושב שיוסטון מהווה מודל לחיקוי מבחינת סגנון המשחק. המהדרין יעניקו את הקרדיט לדון נלסון. אני דווקא רוצה לדבר על אישיות אחרת, שבדרך כלל לא מוזכרת בהקשר של מהפכנות. גרג פופוביץ' לא הגיע לליגה במסלול הרגיל. הוא סיים תואר בלימודים סובייטיים, ואימן בקולג' שכוח אל.

האגדה אומרת שללא שחקנים סבירים, הוא היה חייב לחפש פתרונות יצירתיים כדי להפוך את הקבוצה לתחרותית. ומאז גרג פופוביץ' בשלו – פעם מקדים את הליגה, פעם הופך את הקבוצה ומתאים אותה לטרנד. הקיץ, כשלפארקר מלאו 35 ואחרי עונה התקפית גרועה של דני גרין, הרכש הגדול ביותר של פופוביץ' היה דווקא פאו גאסול. בטרום העונה הוא הכריז שהליגה תלך לסמול בול, אבל אין לו בעיה לשחק ביג בול. ונראה שזה עובד. הזכרת קודם את קוואי כיוצר, אבל לדעתי הוא לא שייך לרשימה הזו. לסן אנטוניו אין באמת יוצר אחד מרכזי.

מצד שני, ודיברת על גבוה שקולע שלשות – ב14 העונות הראשונות שלו בליגה, גאסול קלע 50 שלשות במצטבר. העונה הוא קלע 56, במעל 50% מהשדה. ברוק לופז עלה מ-3 שלשות בקריירה, ל134 העונה. בוגי, וזה הפתיע אותי כשבדקתי, קלע 2.3 שלשות למשחק מאז שעבר לניו-אורלינס. באחוזים לא רעים בכלל. כך שהשילוב ביניהם, גם תיאורטית וגם פרקטית, יכול לעבוד. בכלל, המקרה מזכיר לי פרופ' מאוד טובה לפסיכולוגיה שלמדתי אצלה ונהגה לומר "יש אינספור דרכים לעשות מחקר גרוע". אנחנו יכולים לדבר עד מחר על התיאוריה הגבוהה של בניית קבוצה, אבל בסופו של דבר ההצלחה תלויה בניואנסים הקטנים. איזו שיטה שג'נטרי יבנה באימונים, כדי למקסם את החומר שיש לו. וכרגע, עם כל הכבוד לגבה ולבוגי, החומר שלו לא אידיאלי. ג'רו לא קלעי שלוש, סולומון היל קלעי חלש, והם חייבים להעלות את ג'ורדן קרופורד בשביל לקבל קצת ריווח.

אם הייתי צריך לבנות עכשיו סביב קבוצה עם השניים הללו בפנים, ועם ג'רו כרכז (והוא אחלה רכז, שמקבל פחות מדי הערכה), הדבר הראשון שהייתי מחפש זה לפחות שחקן אחד שמסוגל לקלוע קאטש אנד שוט באחוזים גבוהים, פלוס לא גרוע באספקטים אחרים של המשחק. זה לחזק את הספסל. אחרת – אין מה להסיק מסקנות מכישלון אפשרי של הפליקאנס. זו לא התיאוריה. זה פשוט מחקר גרוע.

עידו: בוגי קלע שלשות יותר טוב מדייויס, את זה ידענו גם לפני שהוא הגיע לפליקנס. הנתון של גאסול פנטסטי אבל אנחנו מדברים על פחות מ-2 זריקות במשחק. בכל מקרה גם פופוביץ' הבין במהלך השנה שעדיף גבוה שיכול קודם כל לספק פתרונות הגנתיים, אמנם דדמון השתלט על עמדת הסנטר הפותח אחרי שגאסול נפצע אבל עדיין כדי לשכנע אותי שקבוצות יכולות להתבסס על סנטרים אמיתיים ועדיין להצליח בעידו המודרני – אני ארצה לראות שיפור הגנתי בקבוצות שציינת, איך הן מתמודדות מול סמול בול והאם הן כופות סגנון משחק על יריבות, אני חושב ששנה הבאה נוכל לתת קצת פחות הנחה לדנבר ולניו אורלינס. אני חוזר שנייה לדדמון והזכרתי אותו בכוונה, אנחנו עמוסים בשבוע האחרון עם טורי בחירות השנה וקצת חסר לי לדבר על שחקנים אחרים שעשו לי את השנה, וגם די נתת לי בראש אז אני משנה נושא.

אני מתחיל מדדמון, בתור אוהד אורלנדו אני מכיר אותו טוב מאוד. הוא לגמרי late bloomer, לא רק בגלל שהתחיל לשחק כדורסל בגיל מאוחר, אלה בגלל שלקח לו זמן להתפתח וכמו הרבה שחקנים מאורלנדו מישהו אחר קוצר את הפירות. שסן אנטוניו החליפו בקיץ את ווסט ודאנקן בגאסול ולי החשש שלי לגביהם היה מי יתן הגנה בפנים והוא די סגר להם את הפינה היחד עם יעילות התקפית שיושבת בול על הנישה של הספרס.

שחקן שני שמאוד נהניתי לראות במחצית השנייה של השנה הוא מידלטון, האמת עקבתי אחרי יאניס יותר אבל על הדרך נחשפתי מחדש לשחקן הנפלא הזה. צריך לזכור שפארקר נפצע במשחק החזרה של מידלטון והבאקס נעשו יותר טובים בעקבות "ההצרחה", מעבר ל43.3% לשלוש הוא מסוג השחקנים שעושים הכל טוב מפוסט אפ, חצי מרחק ואפילו ניהול פיק אנד רול כשחקן עם הכדור, אני חושב שמעבר ליאניס הקרדיט על הפוש האחרון של מילווקי לעבר הפלייאוף (14-4 במרץ) שייך אליו.

השחקן השלישי הוא ג'ורג היל מיוטה. כבר התייחסתי לזה שהוא כנראה התוסף שהזניק את העונה של יוטה, ומדהים אותי לחשוב על איך אינדיאנה ויתרו עליו דווקא עכשיו שהוא שחקן הפך לשחקן התקפה שלם יותר. אני לגמרי רואה אותו מקבל חוזה גדול ראשון בקיץ הקרוב, יהיה הרבה שיקול למערכת היחסים הקרובה שלו עם הייוורד ואם הם יעופו מול הליפרס לא הייתי פוסל ששניהם לא יהיו שם שנה הבאה.
זאב: אני לגמרי איתך. דדמון הוא החתמה נהדרת של הספרס, בעיקר כי זה היה די ברור מה הוא מסוגל לתת. כבר באורלנדו הוא הראה ניצוצות של רים פרוטקטור וריבאונדר איכותי. לרוע מזלו, הרוטציה בקבוצה הייתה כל כך מבולגנת, שדור שלם של שחקנים הלך לאיבוד במקום להתפתח. אתה רואה אותו מצליח בסן אנטוניו, חתום על חוזה של 3 מיליון דולר לעונה, ויכול לתאר מה המג'יק פיספסו. מוריס הארקלס, שחקן רוטציה לא רע בפורטלנד, נכנס ויצא מהרוטציה לסירוגין בגלל שלדעתו של סקוט סקיילס הגישה שלו הייתה נינוחה מדי. והארקלס היה הפיסה הגדולה שהמג'יק קיבלו בטרייד על האוורד, לפני ווצ'ביץ'. אנדרו ניקולסון, קייל אוקווין, כולם שחקנים שהראו פוטנציאל בשלב מסוים של הקריירה, לא קיבלו את ההזדמנות להתפתח בצורה סדירה.

כשאני חושב על השחקנים שעדיין נמצאים במג'יק – קודם כל אארון גורדון ואלפריד פייטון, אחריהם גם מריו הזוניה, כולם מממשים עד עכשיו פחות מהפוטנציאל שלהם, והאשמה נמצאת לדעתי בהנהלה ובצוות האימון. עכשיו כשהניגן הלך, האם לדעתך אנחנו יכולים לצפות לפריחה מצד הכישרונות של המגי'ק?

עידו: דיברתי על שחקנים שעשו לי את העונה ואיכשהו הצלחת להגיע דווקא לאורלנדו, והתשובה היא לא. אני לא חושב שיש שם כרגע שלד מספיק טוב בשביל להצליח מה שכן הם צפויים לבחור במקום החמישי – והשאלה היא אם הם מנחיתים sf כמו ג'קסון, טייטום או אייזיקס או הולכים על רכז. אני באמת לא מצליח לצפות מה ווגל באמת חושב על פייטון שהיה הבייבי של האניגן בהקשר הזה. אני לא מחזיק מגורדון יותר מדי אני חושב שהוא יכול להתפתח לגרסת poor man's של בלייק גריפין בגרסה זריזה יותר ופחות פיזית, אבל גם מזה הוא עדיין רחוק.

למג'יק היה הרבה חוסר מזל בדראפט או יותר נכון לא בחרו גבוה בדראפטים שהיו טובים והשנה אני מקווה שאיכשהו הבחירה החמישית תקפוץ בעוד קצת כלפי מעלה. מעניין אותי לדבר בהרחבה דווקא על הקבוצות שאמורות לבחור במקום הרביעי והשישי פילדפיה ומיניסוטה לשתיהן יש עתיד ורוד יותר, אבל גם המון סימני הזהרה.

בקשר לפילי, אנשים שמים בצד את נושא הבריאות של אמביד, ראינו כבר כל הרבה כשסנטרים נפצעים ככה מוקדם בקריירה הם לא תמיד מתאוששים, ועדיין ההתפתחות של שאריץ' והעובדה שברט בראון הצהיר כבר שסימונס יתחיל בעמדת הרכז, לא פורוורד מוביל כדור הופכת אותם לקבוצה מסקרנת עם פוטנציאל של ארבעה אול-סטארים צעירים בהרכב – יהיה מעניין ועדיין אני חושב שפלייאוף זה עדיין מוקדם בשבילם. ממיניסוטה פחות התלהבתי השנה, הם נראו לי כקבוצה סופר אתלטית אבל לא אינטלגנטית, אני לא יודע מה יהיה עם רוביו אבל לוקח זמן לרכזים לפרוח ואני לא יודע כמה הם יכולים להרשות לעצמם להביא רכז צעיר בדראפט עכשיו. אני חושב שמאליק מונק יכול להיות פיתרון טוב עבורם כשחקן יותר והייתי נלחם על ג'ורג היל בקיץ אם רוביו לא נשאר.

זאב: בקיץ האחרון כתבתי שאם צריך לבחור סגל לרוץ איתו בעשור הקרוב, קשה לבחור סגל טוב יותר מפילדלפיה. זה היה לפני שאמביד עלה לשחק דקה אחת על הפרקט, וזכיתי בלא מעט תגובות לועגות. גם אם אמביד יסיים את הקריירה מחר, אפשר למצוא לכל היותר רק עוד שני סגלים שפוטנציאלית לא פחות טובים – מינסוטה ומילווקי. נעזוב את הבאקס לרגע, כדי לבדוק צ'קליסט של מוכנות להצלחה מצד שתי הקבוצות:

1. סופרסטאר שישלוט בליגה: במינסוטה מסומן וי גדול ליד הסעיף הזה. בפילדלפיה עדיין מוקדם לסמן. אמביד יכול להיות אחד, אבל יש צל גדול מהעתיד שלו. גם אני לא מצליח לחשוב על אף סנטר ששלוש השנים הראשונות שלו היו רוויות בפציעות, והתאושש מהן לקריירה ארוכה ומצליחה. ועדיין בפילי ישנן שתי הזדמנויות נוספות לסמן וי: האחת היא סימונס, השניה היא התוצר של הדראפט האחרון, במידה וכדורי הלוטרי יאירו להם מזל.

2. כוכב משנה שיכול להיות השחקן הטוב ביותר בקבוצה אחרת: כאן בפילדלפיה יכולים להיות רגועים. שאריץ' כנראה יהיה כזה, מבין סימונס ובחירות הדראפט (אין מתוקה מהאפשרות שפילדלפיה תקבל את הבחירה הרביעית מהלייקרס), אנחנו נראה לפחות שחקן אחד ברמת ALL NBA. במינסוטה היחיד שיכול לתפוס את התפקיד, זה וויגינס. מבחינת כישורים הוא יכול להיות שם. אם יתפתח נכון. אם מאליק מונק יגיע למינסוטה, וזה עוד *אם* אחד בדיון שלנו, הוא בהחלט נראה לי כמו אחד מתוצרי קנטאקי הללו שלא ידענו עד כמה הם טובים עד שלא הגיעו ליגה ויוכל לתפוס את עמדת כוכב המשנה תוך כמה עונות.

3. שחקנים משלימים שמהווים חלק מהשלד – כאן השוני הגדול בין הקבוצות. שחקנים צעירים מהווים חרב פיפיות. מצד אחד, בארבעת השנים הראשונות שלהם הקבוצה מרוויחה שחקן איכותי בגרושים. מצד שני, בסוף השנה השלישית\רביעית הקבוצה צריכה להחליט האם לשלם חוזים מופרכים לשחקנים בינוניים או לאבד אותם ללא תמורה. בטימברוולבס דיאנג כבר חתם, ומבין השחקנים שישלימו את טאונס ורוביו רק דאן (והרוקי העתידי) ישחקו שם בזול. בפילדלפיה יש את טימותי לואוו-קברו, ג'סטין אנדרסון, רשון הולמס, טי ג'יי מקונול ואפילו אוקאפור, או נכון יותר, מה שפילי תקבל עבור אוקאפור, תחת הסעיף הזה.

4.שחקנים שיגיעו מהשוק החופשי כדי להשלים את השלד הקיים – אם פילדלפיה רוצים למקסם חומר השחקנים הקיים, הצעד ההגיוני ביותר הוא ללכת בכל הכוח על שחקנן איכותי אחד לפחות מהFA. כי הסגל הקיים לא טוב מספיק כדי להביא אותם לפלייאוף מצד אחד, אבל גם לא בטוח ששווה לפתוח את הארנק בשביל החבר'ה שהוזכרו בסעיף הקודם בעוד שנתיים שלוש. אני לא בטוח שהם יצליחו להגיע לפלייאוף השנה, אבל אתה חייב לשפשף את הצעירים במאבקי פלייאוף. על כל אופציה אחרת מודבק שלט אזהרה בדמות בוגי קאזינס.
למינסוטה יש מרווח קטן בשכר, בין היתר בזכות השנה האחרונה בחוזי הרוקי של וויגינס ולאבין (ניסיתי להזכיר כמה שפחות אותו ואת אוקאפור. שניהם לא יהיו בקבוצות שלהם בעונה הבאה). אם ההנהלה רצינית לגבי העתיד, הם חייבים עכשיו להחתים את הוטרן הנוסף. ג'ורג' היל יכול להיות פיתרון מעולה וחלק מקונטנדרית עתידית. כמובן שאם במינסוטה יחליטו לבנות אותה, הזאבים יצטרכו לבלוע את הגלולה בדמות תשלומי מיסים על החוזים של טאונס + וויגינס + היל + דיאנג.

עידו: תודה זאב, כיף לסיים טור עם מינסוטה ופילי, שתי קבוצות מסקרנות שעוד נדבר עליהן. ונסיים בציטוט של גארנט "anything possible" כולל לכתוב טור פינג פונג של 5000 מילה בחול המועד כשאתה הורה לילדים.