השוק החופשי של קיץ 2019 הבטיח הרבה וגם קיים. כבר ביום הראשון נסגרו חוזים בסך של כמעט 3 מיליארד דולר! מאזן הכוחות בין הקבוצות בליגה השתנה. המזרח נחלש והמערב נפתח לחלוטין. התהליך שהתחיל לברון ג'יימס ב-2010, עם המעבר המתוקשר שלו למיאמי, הסתיים בניצחון הסופרסטארים, שהוכיחו שהם אלו ששולטים היום בליגה. יוצאים לעונה חדשה בלי פייבוריטית ברורה.
לקראת פתיחת עונת 2019-20, הכדור הכתום עם פרויקט קבוצה ביום.
הקבוצה היום: גולדן סטייט ווריורס
לדף הקבוצה:
נשארו: סטף קרי, קליי תומפסון (הוחתם מחדש על חוזה מקסימום), קבון לוני (הוחתם מחדש), דריימונד גרין (קיבל הארכת חוזה החל מעונת 20-21), ג'ייקוב אוונס, אלפונזו מקיני.
עזבו: דמארכוס קאזינס (חופשי ללייקרס), קווין קוק (חופשי ללייקרס), ג'ורדן בל (חופשי למינסוטה), קווין דוראנט (S&T לברוקלין), אנדריי איגודלה (טרייד לממפיס), דמיאן ג'ונס (טרייד לאטלנטה), שון ליווינגסטון (נחתך ופרש).
הגיעו: ווילי קאולי-סטיין (חופשי), אלק ברקס (חופשי), דיאנג'לו ראסל (S&T מברוקלין), עומרי ספלמן (טרייד מאטלנטה), ג'ורדן פול (דראפט), אלן סמאייליג'יץ' (דראפט), אריק פסקל (דראפט).
חמישייה: דיאנג'לו ראסל, סטף קרי, גלן רובינסון 3 (עד שקליי תומפסון יחזור), דריימונד גרין, ווילי קאולי-סטיין.
ספסל: ג'ורדן פול, אלפונזו מקיני, אלק ברקס, עומרי ספלמן, קבון לוני, ג'ייקוב אוונס, אלן סמאייליג'יץ', אריק פסקל.
המהלכים הגדולים של עונת 2018-19:
אז מה היה לנו שם?
עונת 18-19 עמדה בסימן העזיבה הצפוייה של קווין דוראנט בקיץ. לפחות פעמיים ביום עלתה בטוויטר ידיעה חדשה על כך שקווין דוראנט לא ישאר עם הווריורס. דריימונד גרין הגיע לעונה שבע (מאליפויות) ובעודף משקל (מאוכל) ראה את הקרקס ורתח מבפנים. במפגש סתמי בתחילת נובמבר עם הקליפרס, הווריורס הגיעו לסיום בשיוויון. בשניות הסיום גרין הוריד ריבאונד ורץ קדימה, אבל לא הספיק לשחרר זריקה לפני הבאזר. קווין דוראנט עמד לידו והתלונן שלא מסר לו את הכדור. זה הספיק בשביל לפוצץ את גרין. גרין פתח ג'ורה רצינית על דוראנט, כולל קללות ושאר מרעין בישין. השיא כמובן – אנחנו לא צריכים אותך. זה סיפק לעיתונאים חומר לחודשיים של כתבות וספקולציות, כשהתמה של כולם הייתה שהווריורס צריכים לותר על גרין בשביל לשמור על דוראנט. הקבוצה השעתה וקנסה את גרין על התקרית, וניסתה להשאיר את זה מאחוריה, אבל זה בלתי אפשרי כשדוראנט המשיך להיות עמום לגבי התוכניות שלו לעתיד. דוראנט סירב להתחייב (גם אם זה רק מהפה החוצה) לשום דבר לגבי הקיץ, ובשלב מסויים אפילו הפסיק לדבר עם עיתונאים. זה היה הרבה יותר טוב מאשר כשהוא הסכים לדבר איתם.
כל הסיפור הזה העיב על הכימיה, ונמתח כמו מסטיק לאורך העונה, אבל בכדורסל לווריורס עדיין היה את קווין דוראנט, סטף קרי וקליי תומפסון, וזה הספיק ל-57 נצחונות שהספיקו למקום הראשון במערב. דמארכוס קאזינס הספיק לחזור ולשחק 30 משחקים ולרשום מספרים יפים. ההתקפה של הווריורס סיימה ראשונה בדירוג התקפי, ואפילו שהדירוג ההגנתי לא היה טוב כבשנים עברו, זה לא שינה יותר מדי לציפיות מהווריורס. גולדן סטייט הגיעה לפלייאוף בכושר מצויין, כשגם דריימונד גרין לוקח את עצמו בידיים, מוריד משקל, ומגיע לפליייאוף בכושר שיא. בסיבוב הראשון גולדן סטייט פגשה את לוס אנג'לס קליפרס, כולם הימרו שהסדרה תגמר בסוויפ קליל לטובת הווריורס. 4 דקות בתוך משחק 2, קאזינס רדף אחרי כדור אבוד ונפצע בשריר הירך. הצפי היה שסיים את העונה. הווריורס כבר הובילו ב-31 הפרש בתחילת הרבע השלישי, הרבה אנשים הלכו לישון ופספסו את הקאמבק הכי גדול אי פעם בתולדות הפלייאוף. לו וויליאמס ומונטרז הארל החזירו את הקליפרס ממינוס 31 לנצחון. המכונה המשומנת של הווריורס חרקה. קווין דוראנט העמיס את הקבוצה על הגב ו-2 נצחונות בלוס אנג'לס הרגיעו את המערכת. הווריורס חזרו למשחק 5 בשביל לסגור עניין, אבל הקליפרס רצו עוד ולא וויתרו, דוראנט קלע 45 נקודות במשחק אבל זה לא הספיק אז הוא קלע 50 במשחק 6 בשביל לסגור עניין. 2 המשחקים המיותרים לא עזרו לאף אחד, בנוסף לכל הדרמה הזאת, סטף וקליי סבלו מנקעים במשחק 6 וגולדן סטייט נראתה פגיעה.
בסיבוב השני הווריורס פגשו את היריבה המושבעת מיוסטון. עד משחק 5 הכל התנהל על מי מנוחות עם נצחונות ביתיים של 2 הצדדים. לא ראינו כדורסל גדול, אבל המון מתח. הרוקטס התלוננו על השיפוט – בקיצור, הכל כרגיל. 2:11 לסיום הרבע השלישי במשחק 5, הגיע הרגע ששינה את הפלייאוף. קווין דוראנט קלע סל בפוסט והתחיל לרוץ להגנה. פתאום הוא הסתכל אחורה, כאילו הוא מחפש משהו, ואז תפס את הרגל ונעצר. כולם דיברו על קרע באכילס. העובדה שמדובר בפציעה ללא מגע, והעובדה שדוראנט הסתובב, כאילו חיפש מי בעט בו, התאימה בדיוק לפציעה מהסוג הזה. למחרת, אחרי ה-MRI הווריורס פרסמו שמדובר בקרע בשריר השוק, ולא פציעה באכילס. הווריורס דיברו על זמן החלמה של 2-4 שבועות, אבל במקרים כאלו אי אפשר באמת לדעת. האוהדים קיוו שדוראנט יחזור לגמר. גולדן סטייט נאלצה להסתדר בלי דוראנט, למזלה יש לה את סטף קרי שהחזיר את הקבוצה אחורה בזמן ל-2016. קרי ניצח את משחק 5 ומשחק 6 (16 נקודות אחרי היציאה של דוראנט במשחק 5, 33 נקודות במחצית השניה של משחק 6, אחרי 0 במחצית הראשונה) והווריורס עלו לגמר המערב למפגש האחים קרי. התקשורת לא עזבה את המשפחה, כי זה היה בערך הדבר היחיד שעניין בגמר חד צדדי שנגמר בסוויפ מהדהד לטובת גולדן סטייט. גמר חמישי ברציפות. הווריורס חזרו לכדורסל שמח עם הנעת כדור והמון שלשות. התקשורת לא היססה והתחילה דיון בשאלה האם הם טובים יותר עם דוראנט או בלעדיו.
אלא שהחגיגות היו מוקדמות, כי המשוכה בגמר המערב הייתה נמוכה משמעותית מזו שחיכתה בגמר הליגה – טורונטו ראפטורס. לראפטורס אפילו היה יתרון ביתיות. גולדן סטייט נראתה טוב בלי דוראנט, אבל המחסור בעומק היה מאוד משמעותי. הראפטורס לא היו נוצצים, אבל היה להם את קוואי, לא היו להם חורים, והיה להם עומק מספק. למרות שקליי נפצע במשחק השני, הווריורס הצליחו לנצח ולגנוב את הביתיות. הבעיה שבלי קליי ובלי דוראנט במשחק 3, לווריורס לא נשארו יותר מדי שחקנים. קרי לקח על עצמו הכל וקלע 47 נק', אבל זה לא היה אפילו קרוב כשטורונטו מנצחת ב-14 נק'. קליי חזר במשחק 4, אבל הווריורס נראו עייפים ושוב הפסידו בבית, הפעם ב-13. גולדן סטייט הייתה בחסרון 1 – 3, זמן מצויין לדוראנט לחזור ולהציל את המולדת. דוראנט היה מצויין עם 11 נקודות ברבע הראשון של משחק 5, וקר לא נתן לו הנחות. אלא ש-2 דקות בתוך הרבע השני דוראנט קרע את האכילס (הפעם לא היו ספקות) וסיים את העונה. הווריורס שמרו על משחק צמוד, אלא שקוואי התעורר ברבע האחרון קלע סלים חשובים והעלה את טורונטו ליתרון 6, מרחק 3 דקות מאליפות. מסיבה לא ברורה ניק נרס לקח פסק זמן, שעצר את המומנטום של טורונטו ונתן לווריורס זמן להתארגן. קליי וקרי השוו בשלשות, וקליי קלע את שלשת הנצחון. חוזרים לאוקלנד למשחק 6. קליי היה מצויין עם 30 נקודות ב-2.5 רבעים. ברבע השלישי הוא נחת לא טוב אחרי מתפרצת וקרע את ה-ACL. זו הייתה מכה שהווריורס כבר לא יכלו להתאושש ממנה. הם נשארו צמודים, ו-8 שניות לסיום, בפיגור נקודה, לקרי היה מבט חופשי ל-3 שיכל לשלוח את הסדרה למשחק 7, הוא החטיא וטורונטו זכתה באליפות. גולדן סטייט סוגרת 48 שנים באורקל ארינה עם 3 הפסדי בית רצופים.
היו לא מעט האשמות כלפי הווריורס שנתנו לדוראנט לעלות לשחק\לחצו עליו לחזור לגמר. אין להאשמות האלו ביסוס. בתהליך ההחלמה שלו היו מעורבים לא רק רופאים של הווריורס, אלא גם רופאים שעבדו בשביל דוראנט. יכול להיות שהיה עליו לחץ לחזור, אבל ככה זה בספורט. ההחלטה בסופו של דבר הייתה שלו, והרופאים לא יכלו לחזות את הפציעה שלו. איגודלה הוסיף בקיץ שמן למדורה כשסיפר ששיחק עם שבר, למרות שהרופאים הגדירו את הפציעה שלו חבלה.
הפציעה של דוראנט השפיעה לא רק על זהות האלופה, היא השפיעה על כל הפרי אייג'נסי.
קיץ חם
בדראפט 2019 לווריורס הייתה את הבחירה ה-28, כאשר לפני הדראפט הם קנו את הבחירה ה-41, ובמהלך הדראפט את הבחירה ה-39. בבחירה ה-28 הם בחרו את ג'ורדן פול, שוטינג גארד בגובה 1.96 ששיחק 2 עונות במכללת מישיגן. בבחירה ה-39 הם בחרו את אלן סמאייליג'יץ', ילד סרבי בן 19. הסיפור המעניין לגבי סמאייליג'יץ' הוא שהווריורס הביאו אותו לארה"ב בגיל 18 לשחק בג'י ליג. סמאייליג'יץ' הסכים לשחק רק בסנטה קרוז ווריורס, קבוצת הבת של גולדן סטייט, ולאחר שנבחר רביעי בדראפט הג'י ליג על ידי הלייקרס, הועבר לשם. עכשיו הם מרימים אותו לבוגרים. אם אכן יצא ממנו שחקן זה יהיה סיפור גדול. בבחירה ה-41 הווריורס לקחו את אריק פסקל ממכללת וילנואבה, פאוור פורוורד נמוך, שכמובן מקבל השוואות לדריימונד גרין (כמו כל פאוור פורוורד נמוך שיגיע לליגה בשנים הקרובות).
שעה לפני פתיחת השוק החופשי, אדריאן ווג'נרובסקי פרסם, מה שהיה ברור לאורך כל העונה, שדוראנט הולך לסכם בברוקלין ביחד עם קיירי. למרות הפציעה הקשה שלו, הווריורס היו מוכנים לתת לדוראנט חוזה מקסימום מלא ל-5 עונות, אבל דוראנט היה נחוש לעזוב. עם קליי לעומת זאת הדברים נסגרו מהר עם חוזה מקסימום ל-5 עונות. אולי זו הפציעה, ואולי קליי תכנן להשאר בכל מקרה. אי אפשר לדעת. ההפתעה הגדולה הגיעה כשהווריורס הודיעו שהם סיכמו עם דיאנג'לו ראסל. ראסל סיים חוזה רוקי וחיפש חוזה מקסימום ועם ההגעה של קיירי הוא הפך למיותר בברוקלין שהייתה מוכנה להעביר אותו לווריורס ב-S&T כחלק מההגעה של דוראנט למועדון. אלא שבשביל שזה יקרה הווריורס היו צריכים לרדת מתחת למס, ולכן הם שלחו את אנדריי איגודלה לממפיס בסלארי דאמפ, כשהם מוסיפים את בחירת הסיבוב הראשון שלהם ב-2024, מוגנת טופ 4. משום מה דוראנט התעקש שברוקלין תקבל בחירה גם היא על העסקה, למרות שהמועדון כבר הסכים לעסקה, אז הווריורס נאלצו להוסיף לברוקלין בחירת סיבוב ראשון ב-2020, מוגנת טופ 20. לאחר שהעסקה בין הווריורס לברוקלין התבצעה, מארק סטיין אמר שלדעתו הווריורס הביאו את ראסל כנכס טרייד. איכשהו הדעה הזו נהפכה לעובדה, למרות שלסטיין לא היו שום סימוכין. העובדה שלא היה ברור איך ההתאמה בין ראסל וקרי תעבוד הספיקה לאנשים כדי לקחת את דבריו של סטיין כעובדה מוגמרת. מאיירס לא ידע אפילו איך להתייחס לזה. להשקיע 2 בחירות סיבוב ראשון ולותר על אנדריי איגודלה בשביל להביא נכס טריידים? אין בזה שום הגיון. בסופו של דבר אם הווריורס יעבירו את ראסל בטרייד מתישהו, סטיין יתהלל שהוא חזה את זה. אם זה לא יקרה, כולם ישכחו. בעיני אין בהצהרה הזו שום הגיון. הווריורס ויתרו על הרבה בשביל להביא את ראסל, וקשה לי לראות איך הם מקבלים יותר. חוזה נגמר, בחירות סיבוב ראשון היו שוות יותר.
שחקן שהרבה חשבו שיקבל חוזה גדול, היה קבון לוני. הוא נתן עוד פלייאוף טוב וגם היו מחזרות. בסופו של דבר הווריורס השאירו אותו על חוזה ל-3 עונות בגובה 15 מליון דולר. לוני ירוויח העונה כמו דניאל ת'ייס בבוסטון, ולא ממש ברור לי למה (משני הצדדים). הווריורס הצליחו לחזק יותר את הקו הקדמי כשהחתימו את ווילי קאולי-סטיין על חוזה מגוחך של קצת יותר מ-2 מליון דולר. קאולי-סטיין הוא גבוה הגנתי ורים ראנר סביר, ולא ברור איך המחיר שלו ירד כל כך נמוך. גולדן סטייט החליפה את דמיאן ג'ונס הלמלם בעומרי ספלמן מאטלנטה, עוד פורוורד נמוך שמקבל השוואות לדריימונד. בנוסף, הווריורס השיגו 2 שחקני כנף על חוזי מינימום: ראשון הגיע גלן רובינסון ה-III שהיה בפיסטונס בעונה שעברה. אלק ברקס כבר סיכם באוקלהומה סיטי, אבל אחרי הטרייד על פול ג'ורג' חזר בו וחתם בגולדן סטייט על חוזה מינימום. ברקס היה סקורר מהספסל ביוטה.
לקראת סוף הקיץ הווריורס הגיעו לסיכום עם דריימונד גרין על הארכת חוזה בסך 100 מליון דולר ל-4 עונות (החל מעונת 20-21). חוזה מצויין לווריורס שהיו צריכים לשלם יותר בקיץ הבא, כיוון שהשוק חלש למדי. גולדן סטייט נועלת את קרי, קליי וגרין ל-3 העונות הקרובות ויש לה מספיק זמן לבנות על השלישיה.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
חוזרים לבסיס. לקר אין את הסגל שהיה לו ב-2016, לפני ההגעה של דוראנט. אז בנוסף לקרי, קליי וגרין היה לו את איגודלה, בארנס, בוגוט, בארבוסה, ליווינגסטון. אין לו את העומק שהיה לו אז, ולווריורס אין את היכולת להשיג את זה, בגלל החוזים היקרים של השלושה. יש לה שחקנים שמסוגלים לשמור, ויש כאלה שמסוגלים לקלוע, אבל רובם חד מימדיים, או שלא ברמה מספיק גבוהה. לעונה הרגילה זה עדיין אמור להספיק. בחמישיה נראה את קרי וראסל ביחד. מי שישמור יותר טוב, יחמם לקליי את המקום עד שיחזור. רובינסון הוא הפייבוריט שלי, אבל גם מקיני שיש לו קצת ותק יכול להשתלט על העמדה. יש גם סיכוי לברקס, הגם שעד כה הוא היה בעיקר סקורר מהספסל, וסביר להניח שהוא ימשיך בתפקיד הזה גם בווריורס.
לקר יש 3 כוכבים, 3 שחקנים שמכירים את השיטה, 3 שחקנים עם אופי נהדר. עכשיו הוא צריך לדאוג שכל השאר יגיעו לרמה מספקת. עם קרי, ראסל, קליי וגרין יש המון ניהול התקפה וקליעה. השאלה העיקרית היא איך זה אמור לעבוד בהגנה. הווריורס החביאו עד עכשיו את קרי, השאלה היא מה הם יעשו עם קרי וראסל, ואיך הם יחביאו את שניהם. האם נראה שוב את הגנת החילופים, או שהווריורס יוותרו עליה לאור הסגל הקיים? האם מישהו יצליח להכנס לנעליים של בארנס\איגודלה ולייצר חמישיית מוות חדשה שבה גרין בסנטר? כרגע זה נראה כאילו התשובה לכל השאלות האלו היא לא. מצד שני לגולדן סטייט יש כמה צעירים מעניינים שיכולים להכנס לרוטציה ולהתחיל להתפתח. ראשון הוא כמובן סמאייליג'יץ', גבוה, אתלטי עם טווח ל-3. אם פסקל או ספלמן יצליחו להתפתח לחצי ממה שדריימונד התפתח, זה גם יכול להיות מעניין. בהתקפה נראה המון פיק אנד רול של גרין וקרי, וגם גרין וראסל. סביר להניח שנראה הנעת כדור, אבל אם הסגל הקיים קשה לי להאמין שזה יהיה טוב כמו שזה היה ב-2016. מצד שני, צריך לזכור שלא רק קרי, קליי וגרין עוד שם, גם קר ואדאמס. שני המאמנים שהוציאו את הקבוצה הזו לאור. יש פחות חומר לעבוד איתו, אבל עדיין יש יותר מרוב מה שיש לקבוצות אחרות בליגה להציע.
יש המון סימני שאלה לגבי הווריורס, אבל דיי בודאות אפשר לומר שהשושלת של הווריורס נגמרה. הם כבר לא פייבוריטים, ועם המערב החדש יהיה להם מאוד קשה לנצח. הם יצטרכו לגדל את הרוטציה מבפנים ולפתח את הצעירים. זה יעלה להם בהפסדים, אבל בטווח הארוך יכול להשתלם.
תחזית: מקום 4-5 במערב, עונה סולידית, קרי עם 347 שלשות, קליי חוזר באיזור ינואר, הווריורס מנצחים 53 משחקים ועפים בסיבוב השני בפלייאוף.
