בזמן שפלייאוף לא ישנים!

והלילה מיאמי מקבלת חזרה את באטלר ומביסה את הניקס ועולה ליתרון 2-1, ובמערב הלייקרס מביסים את גולדן סטייט וגם הם עולים ליתרון 2-1.

 

מיאמי היט 105 – ניו יורק ניקס 86 (2 – 1 למיאמי)

* אור עמית

אחרי שנפצע לקראת סיום המשחק הראשון ונעדר במשחק השני ג'ימי באטלר חזר לחמישיה של מיאמי ומיהר להראות שהוא לא איבד את הכושר עם 10 נקודות ברבע הראשון

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1654935831063265281

מהצד השני שחקני הניקס התקשו מול האגרסיביות של מיאמי בשני הצדדים

https://twitter.com/MiamiHEAT/status/1654937917108768771

מיאמי צופפה את הצבע בצד של הניקס ורנדל וברונסון מצאו את עצמם מנסים לאלתר באחד על אחד מול באטלר ובאם. רו מתפשרים על זריקות קשות מבחוץ. התוצאה הייתה שבמשך 18 הדקות הראשונות של המחצית הניקס החטיאו את כל 15 הזריקות שהגיעו מחוץ לצבע.

מיאמי ניצחו את הניקס במשחק שלהם, כשהם מקדימים אותם לכל כדור, כולל בריבאונד ההתקפה ומנצלים את האגרסיביות שהשופטים הרשו במשחק הזה. הם יצרו לעצמם פער מוקדם כשקלעו 4 מ-10 הזריקות הראשונות שלהם מחוץ לקשת, אבל הניקס לא הצליחו לנצל את הירידה באחוזים בהמשך (סיימו עם 7 מ-32, הניקס עם 8 מ-40) כדי להוריד את היתרון שצמח בכל רבע, ת'יבודו הוציא מעצמו את הציטוט הזה

מיאמי עולה ליתרון 2-1 בסדרה. המשחק הרביעי יערך בלילה בין שני לשלישי

ג'ימי באטלר: אחרי 5/9 מהשדה ברבע הראשון ההגנה על באטלר השתפרה והוא סיים עם 4/12 את יתר המשחק. לכאורה ניצחון של הניקס, אבל באטלר הוסיף לזה עוד 10/11 מהעונשין, כשהוא מצליח לייצר נקודות גם כשלא הולך. בצד השני של המגרש באטלר הופקד על אר.ג'יי בארט שהיה מצוין בשני המשחקים הראשונים (50 נקודות בכמעט 50% מהשדה) ולא רק שעשה עליו עבודה טובה באחד על אחד (בארט סיים עם 14 נקודות ב-31% מהשדה) אלא גם שיבש לניקס את תוכנית המשחק כשבארט תפקד בו בתור השסתום לשחרור הלחץ של מיאמי

זה גרם לניקס להוציא את בארט החוצה להיות קלעי ולנסות לנצח את מיאמי באמצעות זריקה מחוץ לקשת או בתקיפה מול ההגנה הצפופה של מיאמי מתחת לסל.

ג'וליוס רנדל: אחרי שנעדר מהמשחק הראשון והיה סולידי במשחק השני (24/12/8 אבל ב44% מהשדה) קיבלנו היום את הגרסה הכבויה של ג'וליוס רנדל. 10 נקודות ב-27% מהשדה, שני אסיסטים מול ארבעה איבודים והפסד ברוב הקרבות ראש בראש מול באם (ובריבאונד מול קווין לאב).

וכמו שקורה אצל ג'וליוס יותר מפעם אחת כשלא הולך בהתקפה זה משפיע גם על ההגנה

רנדל עדיין לא הוכיח שהוא מסוגל להיות עקבי בסדרת פלייאוף. אמרנו שהמצ'אפ בסדרת הסיבוב הראשון מול האורך של אלן ומובלי קשה לו, אבל המצ'אפ מול באם היה, לכאורה, פשוט יותר. רק שבאם בינתיים נראה כאילו הוא יודע את ההבדל בין כדורסל פלייאוף לכדורסל של עונה רגילה, רנדל לא.

האקסטרות: במשחק הראשון מיאמי קלעו 36 זריקות מהשלוש + עונשין לעומת 19 של הניקס, במשחק השני הניקס ניצחו 37-29 ואתמול שוב מיאמי 35-24. קליעת השלוש של הניקס כל הפלייאוף הזה פשוט לא טובה (וגם החזרה של גריימס, בינתיים, לא עוזרת). דיברתי על השליפה של דאנקן רובינסון עבור מיאמי מהאזור הזה במקפיא שבו יש פיתות בנות 5, ואולי הגיע הזמן שת'יבודו יחשוב על לנסות לפחות לתת כמה דקות לקלעי שיש לו על הספסל (אוון פורנייה) או לגארד עם ניסיון פלייאוף (דרק רוז) כי בינתיים השחקן שהגיע שני בתחרות לתואר השחקן השישי קולע בערך 8 נקודות למשחק בפחות מ-35% מהשדה במשך הפלייאוף הזה. ומדי פעם גם מייצר פוזשנים הגנתיים כאלו

מהצד של העונשין: צריך לומר קודם כל שההפסד של הניקס לא נבע מההטיה של השופטים, ושהשופטים נתנו מספיק מרחב פעולה לאגרסיביות לשתי הקבוצות. מצד שני יותר מדי שריקות 50-50 הלכו לכיוון של הקבוצה הביתית (שכנראה התלוננה על היתרון בזריקות העונשין שהניקס קיבלו במשחק 2) ושלפעמים השופטים הלכו יותר מדי על פלופים של שחקני מיאמי. יכול להיות שזה חלק מהנסיון ששחקני הניקס צריכים לצבור ושזה שכר לימוד שבאטלר, לאורי ולאב כבר שילמו.

קייל לאורי: הבולדוג המזדקן כבר לא ילמד תכסיסים חדשים, אבל את הטריקים שהוא כבר שכח הגארדים של הניקס לא למדו עדיין. פעם שניה בסדרה הזו שהוא מגיע לדאבל פיגרס. פעם שניה שמיאמי מנצחים במשחק. יותר מבאם או ג'ימי לדעתי לאורי הוא הברומטר של מיאמי בסדרה הזו.

 

לוס אנג'לס לייקרס 127 – גולדן סטייט ווריירס 97 (2 – 1 ללייקרס בסדרה)

* דני אייזיקוביץ

דוקטור דיוויס ומיסטר HIDE, אין לדעת מה מקבלים מאנתוני דיוויס, אבל כשהוא משחק כמו הלילה, הוא מפלצת בשני צידי המגרש. אחרי שני משחקים עם קליעה נהדרת של גולדן סטייט, הלילה זה פשוט לא הלך להם.

13 שלשות ב 29%, זה מספר את רוב הסיפור, החלק השני זה איבודי הכדור, 19 איבודי כדור הלילה לגולדן סטייט שהכדור פשוט נפל להם מהיד. 

 

מהלך המשחק

המשחק נפתח באנרגיות נהדרות של הלייקרס שעולים ל 11-4 מוקדם מאוד במשחק.

גולדן סטייט לא מתבלבלים והופכים מהר את הקערה בדרך ליתרון מבטיח 30-23 בתום הרבע הראשון:

https://twitter.com/warriors/status/1655016847610376193

בפתיחת הרבע השני, היתרון ממשיך לעלות עד 40-29, אבל אז התמונה מתהפכת לגמרי.

לברון מוצא את דיוויס באסיסט יפה לדאנק, קליי מאבד כדור, דיוויס שוב מתחת לסל, ואז פשוט מתחיל רצף מהלכים לא ברור שבהם התקפה אחרי התקפה גולדן סטייט לא מוצאת את הטבעת, דיוויס סוגר את הצבע ועוצר כל ניסיון של גולדן סטייט לייצר נקודות והלייקרס רצים 30-8 כאשר מי אם לא אנתוני דיוויס חותם את המחצית עם סל נהדר:

 

זה כבר 59-48 ללייקרס במחצית.

 

ברבע השלישי לרגע היה נדמה שהנה הלוחמים חוזרים, אחרי הדאנק המטורף של וויגינס, אבל אם תשימו קצת יותר לב, תראו כמה דיוויס דומיננטי בצבע, איך הוא הולך לעזור לצד אחד וחוזר לצד השני כדי לחטוף דאנק, אבל אני מאלו שחושבים שאם אתה נמצא על פוסטר, כנראה שעשית הגנה (או ניסית לפחות):

https://twitter.com/NBA/status/1655036990847344640

למרות המהלך, זה פשוט לא היה הערב של הלוחמים שיורדים בפיגור 86-68 בסוף הרבע השלישי בדרך לרבע רביעי שכולו גארבג' טיים.

בסיום 127-97 ללייקרס.

 

כמה מעלות טובות (ורעות) מהמשחק

1. שלשות 48% ללייקרס, 29% לגולדן סטייט

תכל'ס אין הרבה מה להוסיף מעבר לזה, כאשר הקבוצה שמתבססת על הזריקות משלוש לא מצליחה לקלוע והקבוצה שלא מתבססת על הזריקות משלוש כן קולעת. 

קארי (23 נקודות, 4-10 מהשלוש) וקליי (15 נקודות, 3-9 מהשלוש) עשו קצת פחות מהמשחקים הקודמים, אבל זה עובר. גם וויגינס סיים עם 16 נקודות (2-4 מהשלוש), אלב שימו לב לרשימה הבאה:

דריימונד גרין 2 נקודות, 0-1 משלוש
ג'מייקל גרין 2 נקודות, 0-3 משלוש
ג'ורדן פול 5 נקודות, 0-4 משלוש
דיוינצ'נזו 5 נקודות, 1-5 משלוש
פייטון 8 נקודות אבל 0-1 משלוש

בקיצור פשוט ערב קליעה רע ללוחמים בזמן שראסל (5-8 לשלוש), שרודר (2-4), לברון (2-4) ולוני ווקר (2-4) פוגעים לא רע בכלל. 

 

2. איבודי כדור

זה לא היה הכל, 19 איבודי כדור ללוחמים, לעומת 12 בלבד של הלייקרס. 

חלק גדול מהאיבודים היה פשוט חוסר ריכוז. לא הגנה גדולה, לא מהלך גדול, פשוט שחקן שלא שם לב שמסרו לו, או כדור שברח מהיד והיו יותר מדי כאלו הלילה. לצערי אין היילייטס של זה בטוויטר, אז לחיצה על הלינק , תעביר אתכם ללקט איבודי כדור של בעמוד של הנ.ב.א. (אבל תשארו בטור).

 

3. אנתוני דיוויס

איזה לילה של דיוויס. 25 נקודות, 13 ריבאונדים, 4 חסימות ונוכחות אדירה בהגנה. 

כל הסיפור של הסדרה מסתובב סביבו. דיוויס טוב, הלייקרס מנצחים, דיוויס רדום הלייקרס מפסידים. בניגוד לכוכבים אחרים, כאשר דיוויס טוב, הוא עושה את זה בשני צידי המגרש ומשחק פשוט נהדר. נפל לא מעט פעמים על הקרקע הלילה, רק שישאר בריא:

https://twitter.com/NBA/status/1655053124225183744

4. לוני ווקר

נכון, היה ערב טוב גם ללברון (21-8-8) וגם לראסל (21 ו 5 אסיסטים) וגם לשרודר) (12 נקודות), אבל בינינו נקודת האור הכי חשובה של הלייקרס זה הערב של לוני ווקר. ווקר עולה מהספסל אחרי שראה מעט מאוד דקות במשחקים בפלייאוף והלילה הוא נותן את המשחק הכי טוב שלו והוא בהחלט עשוי להיות משמעותי בהמשך הדרך בתור שחקן נוסף שמתעורר לרוטציה של הלייקרס:

5. זריקות עונשין 37 ללייקרס, 17 לגולדן סטייט

כמובן שהרשת כבר מלאה באלו שטוענים שהשיפוט היה מוטה וטענות נוספות.

מי שצפה במשחק במשקפיים אובייקטיביות, יודע שאולי השיפוט היה טיפה ביתי, אבל ההבדל הוא בסגנון המשחק.

הלייקרס הולכים עד לטבעת ואז יש הרבה יותר סיכוי לעבירה בזמן זריקה, בייחוד שגולדן סטייט שומרים המון עם הידיים.

בצד השני, העבירות של הלייקרס מתרחשות כאשר גולדן סטייט מתרוצצים עם הכדור בדרך לזריקה, כלומר זה במהלך הזריקה זה קורה לפני.

אז גולדן סטייט מסיימים עם 22 עבירות שהפכו ל 37 זריקות עונשין לעומת 21 עבירות של הלייקרס שהפכו ל 21 זריקות עונשין. פשוט צריכים לעשות את העבירות שלהם מוקדם יותר.

 

6. מילה טובה על לברון ג'יימס

עיקר הביקורת שיש עליו קשורה קצת לאנרגיות שלפעמים חסרות.

לכן, אין ספק שהמהלך הבא היה אחד המהלכים שהכי שימחו את האוהדים של הלייקרס, זה לא איזה צ'ייס דאון בלוק, פשוט אנרגיות טובות בהגנה.