טור שינסה לסכם נקודות מעניינות ולהאיר נקודות שאולי פחות שמתם לב אליהן. העמדות הן שיטת מספור.

PG נואה וונלה

נואה וונלה כבר כמעט בן 24. הוא סיים את חוזה הרוקי ואפילו לא קיבל הצעת הענות. בקיץ הוא הגיע לניקס כשחקן חופשי אחרי שאף קבוצה לא רצתה אותו. הוא חתם על חוזה מינימום אבל רק 100 אלף דולר מובטחים, במידה וישוחרר עד ה10 לינואר. הוא עבר 3 קבוצות ב-4 שנים וכבר נחשב כמעט באסט. הניקס היו ההזדמנות האחרונה שלו ב-NBA. חצי שנה אחרי מאמנו דייוויד פיזדייל אמר עליו: "הוא ככל הנראה השחקן הכי שלם שלנו״.

מבחינת תרומה קבוצתית, כשוונלה על המגרש, דירוג ההתקפה של הניקס 107.9 ודירוג ההגנה עומד על 108.1 מה שנותן דירוג נטו של פחות מ-0.2 (לפי אתר הליגה עיגלו ל-0.1) שזה אמנם שלילי, אך למעט קורטני לי ששיחק שני משחקים בלבד, זהו דירוג הנטו הכי גבוה בניקס, ועד למשחק הלילה מול בוסטון היה היחיד עם דירוג חיובי. כשהוא לא על המגרש דירוג ההתקפה של הניקס עומד על 100.2 ודירוג ההגנה על 112.6 מה שנותן דירוג נטו של 12.5-, שזה הדירוג הכי נמוך של שחקן כשאינו על המגרש, וההפרש הכי גדול מלבד של קורטני לי.

על פניו נראה שהשיפור העיקרי של וונלה הוא בדקות משחק.

וונלה אמנם עדיין לא זורק שלשות בכמות משמעותית אבל כבר יש שיפור משמעותי באחוזים.

וככה נראה השוטצ'ארט שלו

גם פר 36 דקות זוהי עונת שיא שלו בנקודות, אסיסטים חטיפות וחסימות. גם בהגנה הוא עושה עבודה סבירה (בטח ביחס לחבורה שהוא משחק איתה). וונלה אחד גורמים העיקריים לכך שהניקס לא כאלה רעים, ועוד עלולים לחשוב שיש להם סיכוי לפלייאוף. הסיכוי הזה ישתפר אם וכאשר פורזינגיס יחזור וכאן מתחילה הבעיה. הוא יושב לפורזינגיס על העמדה. פורזינגאד כבר התחיל להתאמן (אפילו ספרינטים) וחזרתו נראית קרובה. אלא אם יהיה עיכוב קיצוני הוא יחזור בינואר. קריסטאפס כבר הבהיר את העובדה שהוא לא מעוניין לשחק 5, ואני בספק כמה פיזדייל מעוניין להיכנס לעימות עם עוד כוכב ביגמן אירופאי. בהתחשב באופציות בשוק, יתכן מאוד ונראה את וונלה מועבר בטרייד די בקרוב, ואולי מצליח להיות יעיל גם ביעד החדש. גם להשאיר אותו זוהי אופציה שבאה בחשבון, אם הניקס ממש מאמינים בעצמם, אלא שאז יהיה את העניין של לשלם לו בקיץ. האם הניקס יהיו הניקס?

SG רוקיז!

דירוג הרוקיז הדו שבועי, אבל לפני כן אנקדוטה: כינויים שחלק מהרוקיז כבר קיבלו (חלק הביאו את הכינויים איתם מהתיכון\קולג' וחלק עם כינויים חדשים) הכינויים נלקחו מעמודי השחקנים בבסקטבול רפרנס.

Luka Doncic  The Don
Trae Young Ice Trae
Collin Sexton Young Bull
Mikal Bridges Noodles
Donte DiVincenzo The Big Ragu
Kevin Huerter Red Velvet
Grayson Allen G-Money
Landry Shamet Lanbo
Khryi Thomas Tazz
Robert Williams  Time Lord

ונתחיל עם הגרפים:

גרף של יעילות התקפית ויעילות הגנתית. ככל שהשחקן גבוה יותר על הגרף כך יעיל יותר הגנתית, ככל שימינה יותר כך יעיל יותר התקפית

ויעילות פר דקות

אזכיר שוב, על מנת להיכנס לדירוג בכלל יש מספר תנאים: הראשון על הרוקי לשחק לפחות 20 דקות למשחק, 2 לקלוע בדו ספרתי ולהציג יכולת טובה כלשהי, או אם אין יכולת נוספת ברמה גבוהה מאוד אז לקלוע לפחות 15 נקודות למשחק.

1. לוקה דונצ'יץ'

18.1 נקודות, 38% מעבר לקשת, 6.5 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, חטיפה ו-3.6 איבודים ב-32.6 דקות למשחק.

בשבוע שעבר המאבס שיחקו נגד בוסטון, בתחילת המשחק 2 שחקני כנף של הסלטיקס סגרו בטראפ על הבייסליין את דונצ'יץ'. מהלך שגם שחקנים ותיקים מתקשים בו. דונצ'יץ' הרים מעט את הראש, הוציא מסירה לצד השני ומצא את מת'יוז לבד על הפינה לשלשה. לכאורה עוד מהלך, אבל זה המון קור רוח וראיית משחק שיש לא מעט ותיקים שהיו מאבדים את הכדור במצב הזה, בטח שלא מוצאים את השחקן הפנוי בצד השני. המתחרה העיקרי של דונצ'יץ' למקום הראשון הוא טריי ג'יי, שנטען שמגיע לו יתרון כי הוא שחקן חמישיה בקבוצת פלייאוף. ובכן, בשבועות האחרונים גם דונצ'יץ', והוא זה שהופך את הקבוצה שלו לקבוצת פלייאוף. בסרטון בשניה 9 המהלך של דונצ'יץ' מול בוסטון.

וחוסם את לברון פעמיים במהלך אחד

2. ג'ארן ג'קסון ג'וניור

13.9 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, חטיפה, 2 חסימות ו-1.6 איבודים ב-25.5 דקות למשחק.

טריי ג'יי ממשיך להרשים באחת הקבוצות הטובות בליגה. החסרון שלו הוא שעדיין איתו ההתקפה של הגריזליס מעט נתקעת ועומדת על דירוג התקפי של 99.8. ולכן כנראה הוא לא משחק יותר מדי, אבל הגנתית הוא פשוט מדהים. למרות הגמגום ההתקפי שבוע שעבר הוא קלע 36 נגד ברוקלין והוא גם קולע באחוזים סבירים (34.5) מעבר לקשת.

3 דיאנדרה אייטון

15.8 נקודות, 10.1 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 0.8 חסימות ו-1.9 איבודים ב-31.1 דקות למשחק.

אם תסתכלו על כל מיני מדדים סטטיסטיים של יעילות כללית כמו PER למשל, או אחרים, אייטון תמיד יהיה במקום הראשון. גם בגרפים שהוספתי פה למעלה הוא נראה כאחד היעילים ביותר אם לא הכי יעיל. אבל… הוא מציג המון מספרים באמת מרשימים אבל בפניקס, וזה לא מזיז אותם לשום מקום. בוקר וטי ג'יי וורן היו פצועים והייתה לו הזדמנות להראות שגם הוא יכול, אבל זה פשוט לא קרה וקצת קשה לי להתרשם משחקנים של המון מספרים מרשימים שהקבוצה שלהם לא מרוויחה מזה. הלילה מול פורטלנד הוא כבר עלה מהספסל בניסיון חינוך ואני לא בטוח שזה לא מקום גבוה מדי עבורו. אולי בשנה הבאה עם זאיון תהיה שם קבוצה.

4 וונדל קרטר ג'וניור

11.4 נקודות, 7.4 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 1.6 חסימות ו-1.6 איבודים ב-26 דקות.

קרטר היה קשור חלקית בבלאגן שהיה בבולס. שבוע שעבר הויברג צעק עליו שיגיע לבצע חסימה לזאק לאווין בשניות הסיום, לאווין סימן לו שלא לבוא והוא לא ידע מה עליו לעשות. בסוף לא בוצעה חסימה, לאווין החטיא זריקה קשה, הבולס הפסידו משחק צמוד והשאר היסטוריה. מלבד בסיטואציות שכאלה וונדל קרטר פשוט גאון והוא נקודת אור לעתידה של שיקגו.

שאר הדירוג:

5. מארווין בגלי – 13 נקודות, 6.8 ריבאונדים, 1.2 חסימות ו-1.9 איבודים ב-24.1 דקות.

6. טריי יאנג – 15.7 נקודות, 2.8 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים ו-4 איבודים ב-29.2 דקות למשחק.

SF שיעור היסטוריה

חלק מהאירועים אתם מכירים מן הסתם אבל, יש פואנטה כמובן, אז תישארו ותקראו הכל.

ב-2014 סטיב קר נכנס לתפקיד מאמן גולדן סטייט. זה החלק המוכר של קבוצה עם הרבה כשרון שמשום מה לא הצליחה להתעלות. היו לה שחקנים טובים אבל לא משהו מרשים עשתה הרבה בידודים מה שכבר אז נחשב למיושן מדי ובעיקר ההנהלה רצתה להיפטר ממארק ג'קסון שיצר סביבת עבודה עוינת.

אחד הדברים הראשונים שקר רצה היה סטרצ' 4. כבר אז זה לא היה משהו חדש, אלא שאחרי תחילת העונה כבר התברר שקר מחפש משהו מעבר, קר חיפש משהו חדש. החלק הידוע הוא שבהתחלה קר בנה על דייוויד לי, אלא שזה נפצע, והוא "נאלץ להתפשר" על דריימונד גרין, שהתברר ככל מה שקר  רצה מהביגמן שלו. חוץ מהעובדה שגרין היה קצת פחות מדי ביג. גרין ידע לחסום מצויין לפיק, היה מהיר מספיק להיכנס לאזור הצבע, בעל יכולת מסירה טובה במידה ושמרו אותו וכמובן – ידע לקלוע מבחוץ.

אם תחפשו בגוגל Curry Draymond pick and roll או כל דבר דומה תמצאו שלל כתבות מ-2014, 2015 ובערך כל שנה מאז על היעילות של המהלך הזה. והסיבה העיקרית היה השילוב של שניהם. לדוגמא:

זה היה אחד המהלכים הכי קטלניים בגלל ששניהם בעלי יכולת מסירה, שניהם יכולים לחדור לסל ושניהם יכולים לקלוע מבחוץ זה הפך למהלך בלתי עציר. ולא רק בגלל קארי, אלא בגלל שהיה איתו את מי שישלים אותו למהלך הזה. השיטה של גולדן סטייט, היא לא מה שעשתה את דריימונד, אלא בדיוק להיפך: דריימונד עשה את השיטה. וקבוצות אחרות ראו וחיקו. וזה מה שהתחיל את המהפיכה של גבוה שיכול לצאת החוצה ולמסור. בלי גרין שישלים אותו בפיקנרול קארי היה דמיאן לילארד. רכז מאוד טוב התקפית, אבל כזה ששוכחים ברגע שצריך לבחור חמישית עונה או אולסטאר. אין ספק שקארי שחקן הרבה יותר מוצלח, טוב ומוכשר מבין השניים, אבל גרין הוא זה שהפך את קארי ממאוד טוב להיסטורי.

בצד השני, אגב, ניסו לעצור את זה ומתישהו התחילו לשים על גרין שחקני כנף, ושהגבוה ישמור על בארנס או ליווינגסטון שלא היו חשובים במיוחד. מי שהיה יצירתי ראשון היה טום ת'יבודו, ששם את באטלר על גרין ואז כשהיה פיק החליף ובאטלר עבר לקארי. הבעיה שלו הייתה שמהצד השני היה קירק היינריך שכשעבר לגרין זה קצת פחות עבד.

כשפופ עשה את את אותו דבר, הוא עשה את זה עם קוואי על גרין ודני גרין על קארי ודי ניטרל את הפיקנרול (עד שקר מצא פתרונות) ולכן לרוב פופ מקבל את הקרדיט לפתרון הזה למרות שזה היה בסה"כ ההבדל בין היינריך לדני גרין (בקטנה).

את התרומה ההגנתית של דריימונד מיותר להזכיר ורק אסכם שוב שהשיטה של גולדן סטייט לא הייתה יכולה להתקיים בלי דריימונד. אין כמעט שחקנים שיכולים לשחק בפנים ולתת כל מה שדריימונד נותן לשיטה: מהירות, כוח קליעה ויכולת מסירה. חוץ מאחד, קווין דוראנט. שלמעשה בכל הפרמטרים הללו עדיף על דריימונד (חוץ ממסירה אבל זה לא כי הוא מוסר גרוע, גרין פשוט ממש טוב) מה שמוביל לתהייה למה כמעט וגולדן סטייט לא מנסים יותר לעשות את המהלך הזה שמצטייר כאפילו יותר קטלני. למעשה הפעם הראשונה שהווריירס התאמנו יותר על המהלך הזה היה בגמר המערב 2018, וגם אז היה בכמות מועטה.
אז לדריימונד גרין מגיע הרבה יותר קרדיט על מה שעשה ותרם בגולדן סטייט (וכן, בלעדיו קארי היה לכל היותר דמיאן לילארד) אבל המחליף שלו ממש שם ועדיין לא מנוצל מספיק.

PF צמד שחקני הפנים של אורלנדו

בפודקאסט הלפני אחרון עניתי על שאלה, שבמזרח יש קבוצות טובות וקבוצות רעות, ואילו במערב יש קבוצת על, והרבה בינוניות (וכן, כמה טובות וגם איזו פניקס). במזרח יש 6 וחצי קבוצות טובות, תלוי ביום ובשעה שאתם תופסים את קמבה ווקר, כי הוא לחלוטין יכול לנצח לפעמים לבד. מה שמשאיר מקום פנוי לקבוצה שעושה טאנקינג, ועלולה בטעות להיכנס לפלייאוף.

אחת הקבוצות הללו היא אורלנדו! כן, הייתה לה פתיחה מעניינת כמו שנה שעברה, וכנראה שתיפול כמו שנה שעברה. וניקולה ווצ'ביץ' מדהים, וארון גורדון מאכזב בינתיים אבל גם טוב. אבל למרות הכותרת לא עליהם רציתי לכתוב. אלא על אלה שעולים מהספסל. ג'ונתן אייזק ומו במבה.

השיטה ההגנתית של סטיב קליפורד די פשוטה: 2 גבוהים נשארים באזור הצבע ושלושת שחקני הפרימטר רצים על חסימות ורודפים אחרי\גארדים\ווינגס של היריבה, מעל חסימות וגם קצת באגרסיביות (כי צריך).  עכשיו כשמי שעושה את זה הם ג'ונתן אייזק, שלפי הפעם האחרונה שנמדד הוא 2.08 עם מוטת ידיים של 2.16. מאוד אתלטי וגם הוא מאוד גדל מאז המדידה האחרונה. הוא מסרב להימדד שוב כדי שלא ירשמו אותו כ-2.13 שלפי מבחן עין הוא כנראה כבר שם. יחד עם מו במבה, שבגובה, עם נעליים על פי מדידות הקומביין, 2.15 ועם מוטת ידיים של קצת מתחת 2.39. כששניהם מהירים ואתלטיים זה די מבטיח.

בשלב הזה אמורה לבוא הסטטיסטיקה שתרשים אתכם, אבל הפעם אמנע מכך, פשוט בגלל שאין. בדקתי את הסטטיסטיקות שלהם יחד וזה נראה רע. מודה, ראיתי במשחק, חשבתי שזה שילוב מצויין אולם הנתונים הסטטיסטיים של שניהם רעים. מאוד רעים. כשאייזק יורד מהמגרש, הדירוג ההגנתי של אורלנדו יורד ב-0.3 נקודות והדירוג ההתקפי יורד ב-0.1, שזה אומר בדיוק כלום, כי זה במסגרת סטיית התקן ולא משנה באמת.

אבל, במבה עדיין רוקי שעוד לומד את הליגה, ואייזק אמנם שנה שניה, אבל את שנת הרוקי בילה בעיקר בפציעה או בשיקום. ובעתיד, כששניהם קצת ישתפרו, ויעבדו על התיאום שלהם, נראה כנראה את אחת ההגנות הטובות בליגה. כי שניהם ארוכים ואתלטים, ולמרות שלא משחקים יותר מדי יחד כן רואים ניצוצות שם. בינתיים אם יוצא לכם, בטעות, לצפות במג'יק אז שימו לב למה שמתבשל שם, ומוזמנים לשאול את קוזמה על הפוטנציאל של שניהם

אז אם אתם אוהדי אורלנדו תתעודדו. והפסקה הזאת נכתבת כדי שבעוד שנתיים כשהם יהיו מעצמה הגנתית, אני אוכל לשים לינק ולהגיד שהייתי הראשון לזהות!
מצד שני הייתי בטוח שהשנה אכתוב על דיאנג'לו ראסל…

C עומרי כספי

כשעומרי על המגרש דירוג ההתקפה של ממפיס עומד על 110.2 והדירוג הגנתי על 99.8. כשכספי לא על המגרש? דירוג התקפי של 103.5 ודירוג הגנתי של 103.4.

גם יעילות הקליעה של שאר השחקנים והקצב יורדים כשהוא לא על המגרש. כספי לא זורק הרבה מעבר לקשת, אבל הגנות היריבות מתייחסות אליו כאל אחד שבכל זאת קולע ב-37%, וזה אומר שהוא מושך אליו כמה שומרים ותורם לריווח. ובקבוצה כמו ממפיס, שחוותה לאחרונה מכת פציעות וצריכה שחקנים מהספסל, הוא תורם ותורם לא רע.