בזמן שישנתם: במזרח 2 סדרות הגיעו אל סיומן בסוויפ, במערב דנבר רק כמעט, ולוקה באחת מהופעות הפלייאוף הגדולות אי פעם. עודד רז עם המשחק המרכזי, דרור האס על כל השאר.

 

פילדלפיה 76' 106 – בוסטון סלטיקס 110 הסלטיקס ניצחו בסדרה 4-0

בתחילת העונה כשבנו את הקבוצה הנוכחית הציפיות היו בשמיים. אל הורפורד הגיע מהיריבה המושבעת. הורפורד היה האמביד סטופר אצל בוסטון  והמטרה הייתה שהוא יעזור בלעצור את יאניס. הסיקסרס התחזקו במספר שחקני כנף ואמנם איבדו סופרסטאר בדמות ג'ימי באטלר, אך ההרגשה הייתה שניקו והרגיעו את חדר ההלבשה. מאוחר יותר היו כמה שמועות בדבר 2 מחנות בחדר ההלבשה, מחנה סימונס ומחנה אמביד. ושג'יי ג'יי רדיק ובאטלר היו במחנה אמביד והסתדרו איתו מצוין, ולא הסתדרו כל כך עם סימונס. על פי אותן שמועות הנהלת הסיקסרס אמנם רצתה לשמור את באטלר, אולם לא לתת לו מקס, וכנראה חשבה שיש לו אחריות לפילוג וקיוותה להביא לאיחוד בחדר ההלבשה. הסיקסרס שילמו המון על להביא את הורפורד ולשמור את האריס, הביאו את ג'וש ריצ'ארדסון ממיאמי בתמורה לבאטלר וסה"כ רוב הפרשנים הימרו עליהם להגיע לגמר המזרח לפחות. אני לא יודע עד כמה השמועות הללו מדוייקות, כטבען של שמועות NBA כנראה שעוד 15 שנה או שנתיים נשמע את האמת. העניין הוא שבסוף העונה הגענו לכאן. פילדלפיה מודחת בסוויפ בסיבוב הראשון. ונכון שחסרה את בן סימונס, אבל לאור ההיסטוריה שלו נגד הסלטיקס סיכוי נמוך שהיה משנה את התוצאה הסופית של הדחה בסיבוב הראשון. ברט בראון שהצליח לבצע התקפה מעל הממוצע בעונותיו הראשונות כשלא היו לו הרבה כלים ילך כנראה הביתה, אלא שההדחה הזו רשומה קודם כל, ולפני הכל, על ההנהלה ומהלכיה בקיץ האחרון.

 

ולמשחק:

אז הסלטיקס כאמור ניצחו בסוויפ את הסיקסרס. בתחילת המשחק היו כמה ציפיות שהסיקסרס ישברו מנטאלית או יגיעו מובסים ויכנעו ללא קרב. (ע"ע ברוקלין בשני המשחקים האחרונים), ההיפך הוא הנכון ולזכותם של שחקני פילדלפיה וגם המאמן ברט בראון, למרות שהיו על קצה תהום, הם נלחמו בכל הכח. במשך 3 רבעים הם היו קרובים לבוסטון, אלא שאז נפילה של טוביאס האריס על הפנים ויציאה שלו מדמם עם פצע בגבה, והסיקסרס מאותו רגע איבדו את הרוח במפרשים.  האריס אמנם חזר אולם היה זה מעט מדי ומאוחר מדי. בסופו של דבר נצחון 110-106 והסלטיקס יחלו את הסיבוב השני נגד טורונטו ביום חמישי.

קמבה ווקר וג'ייסון טייטום הובילו את הדרך. ווקר סיים עם 30 נקודות 4 ריבאונדים ו-4 אסיסטים, בעוד שטייטום סיים עם 28 נקודות ושיא קריירה של 15 ריבאונדים. כמו בכל הסדרה ג'ואל אמביד היה מעולה, וסיים עם 30 נקודות ו-10 ריבאונדים, ולשם שינוי קיבל עזרה מהאריסשסיים עם 20 נקודות ו-5 ריבאונדים. בסופו של דבר, זה לא הספיק.

אחרי משחק 3 כתבתי שקאנטר עם יותר שלשות בסדרה מאשר אל הורפורד וטוביאס האריס יחד. קאנטר היה אז עם 1. אחרי משחק 4 להאריס והורפורד יש פי 2 שלשות בכל הסדרה מאשר קאנטר. לקאנטר עדיין יש 1.

הסלטיקס הולכים לנוח ולהתכונן לטורונטו משחק ראשון בלילה בין חמישי לשישי 01:30 שעון ישראל. הסיקסרס הולכים הביתה לחשוב טוב טוב על מה שעשו ועל עתיד הקבוצה, הצוות המקצועי וההנהלה.

נקודות:

מזל טוב קמבה ווקר! לראשונה בקריירה קמבה ווקר עובר סיבוב בפלייאוף. ברוב שנותיו בשארלוט ווקר אפילו לא הגיע לפלייאוף, וכשכבר כן, הוא הודח בסיבוב הראשון.  כבר עכשיו ווקר ניצח יותר משחקי פלייאוף עם בוסטון מאשר בכל שנותיו בשארלוט. (סה"כ 3 למי שממש סקרן). האפשרות להתקדם בפלייאוף הייתה פקטור משמעותי עבורו לבחור בבוסטון ועד כה ההחלטה הזו מצטיירת כהחלטה טובה. (בניגוד למישהו שעזב את בוסטון לטובת פילדלפיה כי הרגיש ששם יהיה לו יותר סיכוי, וההחלטה שלו נראית פחות מוצלחת)

ברט בראון – כבר בקיץ שעבר היו מי שחשבו שהוא צריך ללכת, והוא נכנס לעונה הזו כשברור כמעט לכולם שעתידו במועדון תלוי לחלוטין בהישגי הפלייאוף של הקבוצה. קשה להאמין שהוא ישאר, במיוחד לאור כמות הכסף ששפכה ההנהלה על חוזים בקיץ האחרון. אני לא חשבתי שהוא כזה גרוע, וסה"כ להיות המאמן הפחות טוב בסדרה מול סטיבנס זה לא משהו שרק הוא חווה. בעבר הוא הצליח לקחת סגל חלש של פילדלפיה להישגים יפים. הבעיה העיקרית שלי איתו בסדרה הייתה שהוא התעקש על סטים של 'דרופ' בהגנה, וכשבוסטון תקפו בהיי פיקנרול זה השאיר פעמים רבות את קמבה פשוט לבד. או במיד ריינג' או על השלוש, או במקרה קיצון שמישהו הגיע לעזרה אפשר לו להיכנס ולחדור עד הסוף. קמבה ווקר אמר שמעולם לא היה לו כל כך הרבה ריווח לרמה שהוא כבר לא ידע מה לעשות עם זה. זה משהו שברט בראון צריך היה לפתור והוא לא עשה.  ווג' כמובן עם הדיווח המתבקש, אני כאמור חושב שגם ההנהלה צריכה לשלם

ג'ייסון טייטום – אתמול שגיא רפאל ואורן לוי הקליטו פרק נוסף בפודקאסט שלהם ובסוף יש סגמנט של האם לקחת את לוקה או את טייטום. מנחש ששניהם בחרו בלוקה, אבל אתמול לאחר הסדרה שגיא שלח לי הודעה שאולי הוא טעה. זה היה לפני המשחק של לוקה שהיה מדהים בכל קנה מידה. ואין כאן שום פחיתות כבוד מלוקה או משהו, אלא לגבי טייטום. הוא די בנה את עצמו, גם בסדרה הזו כסופרסטאר. הוא כרגע השני או השלישי הכי טוב במזרח, ויכול מאוד להיות שאמביד טוב ממנו, אני לא יודע כמה יעדיפו בקבוצה שלהם את אמביד ולא את טייטום.
הלילה הוא המשיך מגמה מהסדרה והיה מדהים. 2-5 מהשלוש, אגרסיבי בכניסה לסל, הלך 10 פעמים לקו, הסתער על ריבאונד, מאוד יעיל בהגנה.  טייטום קולע המון ביעילות, וגם תרם בעוד דרכים מלבד קליעה. (אפשר גם וגם פול ג'ורג'). מה שיפה לראות ומעודד מבחינתי כאוהד זה שהוא עדיין יכול להשתפר, והוא נראה כמו מי שמעוניין להשתפר.

 

דאלאס מאבריקס 135-לוס אנג'לס קליפרס 133 (הארכה) (2-2)

(עודד רז)

למרות  החששות לוקה דונצ'יץ' שיחק ופתח בחמישייה. קריסטאפס פורזינגיס לעומתו לא שיחק בכלל לאחר שכבר היה רשום בחמישיה בגלל כאבים בברך ימין. הקליפרס הגיעו לאחר ניצחון משכנע במשחק הקודם ולא רצו להסתבך.

 

טרי בורק עלה בחמישייה במקומו של פורזינגיס ופתח טוב עם 5 הנקודות הראשונות של דאלאס.

https://twitter.com/dallasmavs/status/1297623488073736192?s=20

לאחר שתי דקות מפוזרות של שתי הקבוצות הקליפרס יצאו לריצת 11-2.

https://twitter.com/LAClippers/status/1297625378672922624?s=20

דקות טובות של בובאן מריאנוביץ' וסת' קרי שמרו את דאלאס במשחק.

שתי שלשות של רג'י ג'קסון מהצד השני שמרו את הקליפרס במרחק בטוח. 34-24 בסוף הרבע הראשון.

 

לאחר ששיחק את כל הרבע הראשון לוקה ירד לספסל ודאלאס עלו עם ג'י ג'י בראה וג'סטין ג'קסון. זה היה הסימן של לו וויליאמס להתחיל לחגוג. הקליפרס פתחו את הרבע עם 20-9 כשלו קלע 12 נקודות ומסר שני אסיסטים.

https://twitter.com/LAClippers/status/1297636323256233984?s=20

לוקה חזר למגרש ודאלאס השתלטו על המשחק. הוא ובורק קלעו 10 נקודות כל אחד והביאו את המאבס עד למרחק של 6 נקודות בלבד.

https://twitter.com/dallasmavs/status/1297636701469388802?s=20

קוואי לאונרד ואיביצה זובאץ שמרו על הקליפרס ביתרון. 66-58 בסוף המחצית הראשונה.

https://twitter.com/LAClippers/status/1297640738063151104?s=20

 

המומנטום מהרבע השני המשיך גם לשלישי. דאלאס הגיעו לצבע פעם אחר פעם ואפילו קוואי לא הצליח לעצור את בורק.

הקליפרס נראו בלי אנרגיות ודאלאס לקחו את היתרון עם ריצת 26-9 מפתיחת הרבע.

שלשות של רג'י ג'קסון וקוואי וסל של וויליאמס צמצמו את ההפרש ל-3 אבל 7 נקודות של לוקה בשתי הדקות האחרונות של הרבע קבעו 93-85 לדאלאס בסיומו.

 

לו ניסה לנצל את המנוחה של לוקה כדי לחזור למשחק אבל בורק, סת' וטים הארדווי ג'וניור העלו את המאבס ליתרון שיא של 12 נקודות.

https://twitter.com/dallasmavs/status/1297652128610230272?s=20

הקליפרס בהובלת ג'קסון, קוואי ווויליאמס התחילו לנגוס לאט לאט בהפרש עד ששלשה של קוואי צמצמה ל-2 בלבד שתי דקות לסיום.

הקליפרס מצליחים לעצור את דונצ'יץ' כשבצד השני וויליאמס קלע רק 2-3 מהקו פחות מדקה לסיום והשווה את המשחק. דאלאס לא הצליחו להגיע לזריקה טובה וכדור אחרון הלך לקוואי שהחטיא מחצי מרחק. 121-121 בסיום הזמן החוקי.

 

בהארכה הכדורים הלכו לקוואי שסיפק את הסחורה עם שני סלים מהמיד ריינג'. שלשה של בורק העלתה את דאלאס ליתרון נקודה. פאול וסל של וויליאמס החזיר את היתרון לקליפרס.

https://twitter.com/LAClippers/status/1297662717755441152?s=20

שני סלים של דונצ'יץ' נתנו לדאלאס יתרון 2 עשרים שניות לסוף.

קוואי חדר לסל ומצא את מרכוס מוריס פנוי בפינה, 133-132 לקליפרס 9 שניות לסיום.

לוקה קיבל את הכדור, כדרור שמאלה, בין הרגליים, כדרור ימינה, קרוס, סטפ באק והכדור נכנס. 135-133 לדאלאס.

 

קלעו לדאלאס: לוקה 43 נקודות,17 ריבאונדים ו-13 אסיסטים, בורק 25 (4-5 משלוש), הארדווי ג'וניור 21, סת' קרי 15, בובאן 10 ו-7 ריבאונדים, דוריאן פיני סמית' 8 ו-7 ריבאונדים, מקסי קליבה 7 ו-9 ריבאונדים, מייקל קיד-גילכרסט ובראה 3 כל אחד.

 

קלעו לקליפרס: וויליאמס 36 נקודות, קוואי 32 ו-9 ריבאונדים, זובאץ 15, רג'י ג'קסון 14 (4-7 משלוש), מרכוס מוריס ופול ג'ורג (8 ריבאונדים) 9 כל אחד, לאנדרי שאמט וג'מיקל גרין 8 כל אחד ומונטרז הארל 2.

 

  1. משחק ענק של לוקה. בלי פורזינגיס ועם קרסול פצוע (אמר שבבוקר עוד כאב לו) הצליח להוביל את דאלאס לניצחון אדיר. הוא התחיל את המשחק עם שני איבודים בשלוש הדקות הראשונות אבל התאפס והצליח להגיע לצבע ללא הפסקה. בסוף הרבע הרביעי הקליפרס עברו לשחק ללא גבוהים בכלל (קוואי, ג'ורג', מוריס, וויליאמס וג'קסון) והוא קצת התקשה לכפות את החילוף הרצוי אבל בהארכה הוא הצליח לפתור גם את זה.
  2. לראשונה בסדרה קיד-גילכריסט קיבל דקות משמעותיות (19), עשה עבודה טובה בהגנה על קוואי ואיפשר למקסי לשמור על זובאץ (במקומו של פורזינגיס הפצוע).
  3. מהמחצית השניה דאלאס התחילו לעשות דאבל אפים בבידודים של קוואי בחצי פינה/פוסט. הקליפרס לא הצליחו להעניש ודאלאס הצליחו להאט מעט את קוואי.
  4. עוד משחק לא טוב של פול ג'ורג שכבר קיבל את הכינוי Pandemic P (במקום Playoff P). 9 נקודות באחוזים רעים (1-7 משלוש, 3-14 מהשדה) זה לא מספיק טוב בשביל מי שאמור להיות השחקן השני הכי טוב בקונטנדרית.
  5. במשך דקות ארוכות הקליפרס נראו כבויים ולא בפעם הראשונה בסדרה. למעט המשחק השלישי בכל משחק היה שלב שבו דאלאס עשו ריצה ארוכה, והשאלה היא מי לוקח אחריות ומרים את הקבוצה כשזה קורה. בברלי אמור להוסיף אנרגיות אבל אי אפשר לבנות עליו שיעשה מעבר לזה. התפקיד הזה הוא של קוואי ובינתיים לא נראה שהוא עושה אותו.

ברוקלין נטס 122 – טורונטו ראפטורס 150 הראפטורס ניצחו 4-0

האלופה המכהנת מתקדמת לסיבוב השני. אחרי תצוגת דומיננטיות מרשימה. המשחק של הראפטורס היה קרוב למושלם עם 55.4 אחוז מהשדה ו-100 נקודות מהספסל. כשמהצד השני שחקני ברוקלין כבר היו מנטאלית על המטוס. הבעיה היחידה של הראפטורס הייתה הפציעה של קייל לאורי שסובב את הקרסול ועזב את האולם.

למרות שני המשחקים האחרונים בסדרה, מגיע המון קרדיט לשחקני ברוקלין על המשחק והספורטיביות שסיפקו בבועה. חלק מהשחקנים הובאו ברגע האחרון כמחליפים בלא שום הבטחה למקום בסגל בעונה הבאה, ז'ק ווהן המאמן על תקן זמני כשגם הוא ללא שום הבטחה שיקבל את התפקיד ובסופו של דבר, עשו יותר ממה שציפו הם.

נקודות:

טורונטו – הראפטורס מועדון צעיר שעונתו הראשונה הייתה עונת 95-96, ניצחו סיבוב פלייאוף 1 ב-20 השנים הראשונות לקיומם ורק בשנים האחרונות התחילו להיות קבוצת פלייאוף טובה. כתוצאה מכך, המון התחלות ראשונות. אז תגידו מזל טוב על הנצחון הראשון בסוויפ בהיסטוריה של המועדון! 150 הנקודות זה גם שיא פלייאוף למועדון ו-100 הנקודות מהספסל זה גם פעם ראשונה. הפעם לא רק שלהם אלא בכלל בהיסטוריה של הליגה.

קייל לאורי – במקום לחגוג הראפטורס יעקבו ויחכו בדאגה אחר עדכונים בקשר לקרסול של לאורי. הרכז יצא בסוף הרבע הראשון ולא חזר למשחק, והוא מספק מנהיגות והגנה שהראפטורס בהחלט זקוקים לה בסדרה שתהיה קשה נגד הסלטיקס. נקווה שיהיה כשיר.

 

הנטס – הגיעו ללא דוראנט, קיירי אירווינג, ספנסר דינווידי, דיאנדרה ג'ורדן, טוריאן פרינס, ווילסון צ'אנדלר וניק קלאקסטון. אפילו מייקל ביזלי הוחתם לצורך הבועה, אובחן בקורונה ונחתך. וגם ג'ו האריס נאלץ לעזוב אחרי המשחק השני. הם יכלו להיות כמו וושינגטון שללא וול וביל פשוט לא התאמצו. מנגד ז'ק  ווהן והשחקנים שכן היו (ושככל הנראה צריך להיכנס ולבוק מי הם) נלחמו, ניצחו 5-3 את משחקי הבועה כולל נצחון ב-30 הפרש על הבאקס. הם בסוף התרסקו וכולם ירצו לשכוח את התצוגה שלהם בשני המשחקים האחרונים, אך מה שכאריס לאוורט, ג'ארט אלן וטימות'י לוואו קבארו היו כמה מהשחקנים המעניינים והמפתיעים בבועה.

 

יוטה ג'אז 129 – דנבר נאגטס 127 (הג'אז מובילים 3-1)

אחרי המשחק הראשון בסדרה חשבנו כבר להספיד את יוטה. אחרי המשחקים לאחר מכן חשבנו כבר להספיד את דנבר, והנה, הלילה הנאגטס התאוששו וחזרו לסדרה. אבל רק כמעט. יוטה אחרי 3 נצחונות רצופים שולטים בסדרה בזכות עוד משחק ענק של דונובן מיטצ'ל שקלע 51 נקודות, והפעם השניה בסדרה בה מסיים משחק עם 50+ נקודות.

ג'מאל מוריי התפוצץ שוב וסיים עם 50 נקודות, 11 ריבאונדים ו-7 אסיסטים, תצוגת הפלייאוף הטובה שלו אי פעם, אך זה לא הספיק הפעם לסחוב את דנבר. הנאגטס צריכים כרגע 3 נצחונות ברצף ודי בספק אם יצליחו.

נקודות:

ג'מאל מוריי VS דונובן מיטצ'ל סיבוב שני. – משחק הפתיחה של הפלייאוף היה משחק מספר 1 בסדרה, שהלך להארכה וכלל דו קרב בין מיטצ'ל ומוריי, שנגמר בהארכה בה ניצחה דנבר.

הלילה היה מעין שיחזור, כשהפעם שניהם העלו הילוך, והפעם מיטצ'ל היה זה שניצח. אפשר היה בעצם שכולם יעזבו ויתנו לשניהם לשחק אחד על אחד, או זה לפחות מה שקרה בערך ברבע האחרון. מיטצ'ל קלע 18 ברבע הזה, מול 21 של מוריי. יחד הם עשו היסטוריה כשלראשונה שני יריבים קולעים 50 לפחות באותו משחק. ה-50 של מוריי היו שיא אישי ושיא מועדון. מיטצ'ל הפך לשחקן השלישי שקולע יותר מפעם אחת מעל 50 נקודות בסדרת פלייאוף. השניים לפניו? מייקל ג'ורדן ואלן אייברסון.

 

דנבר בדרך הביתה – הנאגטס היו אחת הקבוצות הטובות במערב בשתי העונות האחרונות, כששנה שעברה סיימו במקום השני והעונה במקום השלישי. הפעם הם בדרך לעוף בסיבוב הראשון ונותר לתהות האם הם קבוצת עונה סדירה בלבד?
יש נסיבות מיוחדות לבועה והם חסרים את גארי האריס ואת וויל בארטון, שניהם שחקני כנף ושומרים מצויינים. אבל הם ממש לא הקבוצה היחידה שמתמודדת עם בעיות כאלו. הג'אז עצמם ללא בויאן בוגדנוביץ' שהיה אחד הסקוררים הטובים שלהם, ומייק קונלי נעדר משני המשחקים הראשונים. במחצית מייקל מאלון ביקש משחקניו אקסטרה מאמץ והפרשנים העירו שאם במשחק מכריע בפלייאוף המאמן שלך צריך לבקש במיוחד שתשקיע עוד מאמץ, אתה כבר בצרות.
כעת הם צריכים לנצח 3 משחקים ברצף נגד קבוצה שהם לא ממש הצליחו להאט. רק 11 קבוצות בהיסטוריה חזרו מפיגור 1-3 (מניח שלא צריך להזכיר את האחרונות) ולא יודע אם לדנבר יש מה שדרוש.

 

מייק קונלי – החמיץ את צמד המשחקים הראשונים בשל לידת בנו, ואין ספק שזו הייתה החלטה נכונה, זו עדיין הייתה מכה ליוטה. אחרי פתיחת עונה צולעת קונלי שיחק מדהים בבועה. בהיעדרו הג'אז הצליחו לעשות 1-1 בסדרה ועכשיו איתו הם יותר טובים, והוא מראה עד כמה הוא חשוב. אחרי שמשחק קודם סיים עם 27 נקודות 4 אסיסטים הלילה היה קרוב עם 26 נקודות ו-4 אסיסטים. אז כאמור לא הייתה לו התחלה טובה עם יוטה, אך שני המשחקים האחרונים הם ההסבר המדויק למה יוטה הביאו אותו.

 

הטופ 10 היומי