בזמן שישנתם הוא טור יומי שמתמקד בכמה משחקים נבחרים מהלילה האחרון ב-NBA. והלילה: טורונטו מפסידה לראשונה בבית בהארכה לג'ימי באטלר ומיאמי, ולוני ווקר (מי?!) מנצח בדרבי טקסני ביתי את הארדן ויוסטון בשתי הארכות.

סן אנטוניו ספרס 135 (14-8) – יוסטון רוקטס 133 (7-13) בשתי הארכות

איציק גרינוולד מבטח

דו-קרב בין חבורת ווסטברוק-הארדן הלוהט, אחרי שהזקן המטיר 60 נקודות על אטלנטה במשחק הקודם, לסן אנטוניו המדשדשת ונטולת למרכוס אולדריג' (פציעת ירך), ועוד כשקלינט קפלה חוזר אחרי שני משחקים שהחמיץ בגלל מחלה? את האמת, כדי לחסוך לעצמי זמן הבוקר כבר הכנתי לי טיוטה של פסקת הפתיחה והתכוונתי לכתוב "עוד לילה עגום לספרס שממשיכים בפתיחת העונה הנוראית, והפעם בחסות ג'יימס הארדן. מסכן דרק ווייט, לא ידע מאיפה זה בא לו". אבל למציאות היו תוכניות אחרות.

רגע לפני שנגיע להארכות, היה גם זמן רגיל. וגם הוא כלל לא מעט רגעים מוזרים ומדהימים. הרוקטס פתחו את המשחק רע מאוד מעבר לקשת (1 מ-9 ברבע הראשון), ואפשרו לספרס להיות צמודים ואף להוביל בשתי נק' בסיום הרבע. וכשראסל ווסטברוק (שחקן של 22% לשלוש) קולע ליוסטון את השלשה היחידה ברבע, ברור לכולם שזה הולך להיות ערב מוזר.

לרוע מזלו ווסטברוק היה מחריד בשאר הזריקות שלקח במחצית (2 מ-12 מהשדה. 16.7% למי שמתקשה לחשב), אבל ביוסטון מצאו את היד החמה משלוש ברבע השני (8 מ-15, אבל הארדן רק 1 מ-6). וכשלא הולך להארדן משלוש, הוא פשוט חודר ומעניש את היריבות מהקו (15 מ-15 במחצית!)

בצד השני, אחרי שיוסטון כבר עלתה ליתרון דו-ספרתי, פופ החליט להשתמש בנשק לא קונבנציונלי והעלה את שחקן השנה השנייה שלו לוני ווקר, שכמעט לא שותף עד עכשיו בדקות משמעותיות, בטח שלא בתחילת המשחק. ווקר היה קר, אבל הצליח לעשות הגנה טובה יחסית על הארדן במקום שבו חבריו האחרים לקו האחורי נכשלו. בהתקפה היו אלה דרוזן ורודי גיי (14 נק' כ"א) שהחזיקו את הספרס, וגם הגנה טובה מהאטרייה האוסטרית יעקב פלטל.

הרוקטס המשיכו להסריח משלוש גם ברבע השלישי, אבל דקות טובות של הארדן

https://twitter.com/HoustonRockets/status/1202059819156492289

של ווסטברוק

https://twitter.com/HoustonRockets/status/1202059338866708480

https://twitter.com/HoustonRockets/status/1202062073410260992

ושל אוסטין ריברס נתנו להם יתרון 18 בסיום הרבע, 97-81

יעלה ויבוא לוני ווקר, בבקשה. זה התחיל בהגנה טובה על הארדן, שסיים את הרבע עם 3 מ-11 מהשדה, והמשיך בנקודות קלות כאלה

וזו ההגנה

ריצת 10-2 של הספרס צימקה את הפיגור לעשר, אבל היא כללה גם את הרגע מעורר המחלוקת ביותר של המשחק, כשהארדן רץ לדאנק קל במתפרצת, הכדור נכנס לסל, עשה 360 מעלות סביב הטבעת והתגלגל החוצה. והשופטים? קבעו שאין סל וחוץ לספרס.

https://twitter.com/BleacherReport/status/1202067752241876998

אין ספק שזו החלטה מזעזעת, והספרס נהנו ממנה (במיוחד לאור התוצאה בסוף) אבל טעויות שיפוט הן חלק מהמשחק, והיו עוד טעויות במשחק הזה, למשל אי-שריקה לעבירת חצי של ווסטברוק, שהובילה לדאנק בסיום הרבע השלישי. אז נכון, קופחתם בשתי נקודות כאן? קיבלתם אותן כמה דקות קודם. קשה מאוד לראות באיכות של הווידאו ששמו כאן, אבל במהלך המשחק שמו הילוך חוזר קרוב יותר שלא מצאתי ברשת, ובו רואים בבירור את הרגליים של ווסטברוק מאחורי הקו.

https://twitter.com/HoustonRockets/status/1202093925118468096

וזו התגובה של השופטים (אמל"ק: השופטים חשבו שהארדן נגע ברשת ולכן זה סל לא חוקי, יוסטון לא ערערו בזמן אמת, ולכן הנושא לא נבדק)

בחזרה למשחק, הספרס בפיגור שמונה קצת יותר מדקה לסיום. הארדן מחליט ללכת ראש בקיר אבל נתקל בלוני ווקר, ומוסר לקלע השלשות המחונן ווסטברוק שמחטיא שלשה עם סיום שעון הזריקות. ווקר אומר תודה והולך לליי אפ קל במתפרצת, כשווסטברוק חולם בהגנה. כי הגנה זה אוברייטד. הארדן מטעה את ווקר בצד השני ומנסה שלשה חופשית לגמרי, אבל מחטיא, ולוני מראה לו איך עושים את זה נכון. הארדן שוב מכדרר למוות כדי להוריד שעון ומנסה שלשה על ווקר ו… נו, אתם יודעים כבר איך זה נגמר.

https://twitter.com/ThomasDieu24/status/1202104733915332608

הארדן שוב מנסה לבד, אבל הפעם חודר על יעקב פלטל שאומר לו לא בבית ספרנו

https://twitter.com/spurs/status/1202074950544371712

ההארכה התחילה קצת פחות דרמטית מזה, אבל בדיוק באותה נקודה שבה הסתיימה מבחינת לוני ווקר

שתי הקבוצות מחליפות סלים והארדן את ווסטברוק שוב מנסים לקחת הכל על עצמם לבד, אבל למזלם קלינט קפלה שם כדי לנקות או סתם לעזור

בצד השני ברין פורבס, שגם סיים ערב מוצלח (25 נק' ב-76%) מחזיק את הספרס בחיים בהארכה, ובשוויון 126 הארדן מנסה לחדור שוב לסל

https://twitter.com/FOXSportsSW/status/1202077069296963590

בהארכה השנייה כבר כנראה נגמרו להארדן הכוחות והחל מצעד הטעויות שלו, כשהוא באמת מנסה להכריח אבל השופטים לא תמיד קונים את הניסיונות שלו לסחוט עבירות, ואפילו שורקים לו שתי עבירות תוקף, אחת על מילס ואחת על דרוזן, בפיגור נקודה עם שמונה שניות לסיום.

ביוסטון כבר נשמעו קולות שמדברים על כך שיערערו על תוצאת המשחק, בגלל אותו סל שלא נחשב, אבל הסיכוי שזה יקרה נמוך. כבר קרה פעם ששיחקו מחדש דקה אחרונה, אבל זו הייתה סיטואציה שונה בגלל טעות מזכירות. כאן אפשר לקרוא על זה למי שמעוניין להיזכר. במקרה שלנו, כנראה שמקסימום ישלחו התנצלות, לאור התגובה מצד השופטים בסיום המשחק.

הארדן סיים עוד ערב עם מס' נקודות מפלצתי (50) אבל עשה זאת ב-28% מהשדה ו-20% מהשלוש, ועם טעויות שעלו ליוסטון במשחק. קלינט קאפלה היה אדיר עם 22 נק' ב-100% מהשדה ו-21 ריב' (8 בהתקפה!) ווסטברוק שוב סיים עם טריפל דאבל (19-10-10) אבל יש לי במקרר גבינה עם יותר אחוזים משלו (23%). למזלם אוסטין ריברס (19 נק' ב-83% מהשלוש) להט, אבל אמרתי זאת מתחילת העונה, יוסטון לא יגיעו רחוק בפלייאוף אם הם ימשיכו לבנות על זה שהארדן ייקח הכל על עצמו.

הספרס, כאמור, שרדו פיגור 22 ושתי הארכות כדי לנצח בזכות לוני ווקר (28 נק', שהן כמובן שיא קריירה, מהן 19 ברבע הרביעי — אני לא זוכר הרבה שחקני שנה שנייה שקולעים 19 נק' ברבע האחרון כדי להחזיר במו ידיהם את הקבוצה מפיגור). דרוזן הוסיף 23 וחילק 9 אס' וגם ברין פורבס להט, ויעקב פלטל נהנה מדקות שיא בהיעדרו של אולדריג' (נכון ששכחתם שהוא פצוע?) וסיים עם שיא קריירה של 15 ריב' ו-5 חסימות. בסה"כ ב-4 המשחקים האחרונים הוא חסם 14 פעמים.

עם זאת, הספרס כקבוצה איבדו את הכדור 20 פעמים (!) במשחק, כולן למעט אחת לפני שתי ההארכות, כך שהניצחון אולי נתן להם קצת רוח במפרשים, אבל הם עדיין לא נראים מספיק עקביים בשביל לצאת מהבור שאליו נכנסו, והשאלה הגדולה שפופ יצטרך לשאול את עצמו הלילה היא למה הוא לא נתן ללוני ווקר לשחק ככה עד עכשיו, ואם הוא נותן לו להמשיך ליהנות מדקות גם במשחקים הבאים.

 

טורונטו ראפטורס (15 – 5) 110 – מיאמי היט (15 – 5) 121 (הארכה)

דרור האס

עד הלילה היו 4 קבוצות בלתי מובסות בבית. לטורונטו יש כרגע גם רצף היסטורי של 32 נצחונות ביתיים כנגד קבוצות מהבית שלה (האטלנטי), שבמקרה הזה לא נפגע, כי מיאמי בבית הדרום מזרחי.

לא מעט דובר במהלך השנים האחרונות על ג'ימי באטלר, האופי שלו ואיך הוא מסתדר עם שחקנים אחרים. אבל אין ספק שעל המגרש הוא אחד האנשים שבהחלט כולם היו שמחים שיהיה בצד שלהם.

טורונטו קבוצה טובה בטח שבבית. ניק נרס זכה בזכות במאמן החודש, כי הוא בנה סכמות וסטים מצויינים. אלא שמהצד השני היה מאמן טוב מאוד גם כן. ההיט הגיעו עם תכניות מסודרות גם להגנה וגם להתקפה שלל טורונטו, ידעו לסגור את הנתיבים של סיאקם, ואת מובילי הכדור, כשמנגד לאורי שחזר אחרי תקופת היעדרות נראה מעט חלוד וכבד.

לא פחות משזה היה משחק של כוכבים מגיע פה הרבה מאוד קרדיט למאמנים שהגיעו עם תכניות טובות וידעו לעשות התאמות.

המשחק נפתח צמוד עם חילופי הובלה ברבע הראשון, כשרק לקראת סופו ההיט הצליחו לממש את תכניתם כראוי.  משם רוב המשחק היה בעיקר בשליטה של מיאמי כשהראפטורס מדי פעם מצמצמים פערים, אך לא באופן משכנע, גם כשהצליחו להפוך הובלה. כל זה מלבד דקות הסיום.

נרס עושה התאמות וריצת 8-0 הציבה את הראפטורס ביתרון נקודה. ג'ימי באטלר נכנס לצבע ופגש במארק גאסול במה שלי נראה כורטיקליטי תקין. השופטים שרקו לעבירה, גם ניק נרס חשב כמוני ודרש צ'אלנג', השופטים הלכו עם השריקה המקורית (לי זה עדיין נראה ורטיקליטי תקין) ובאטלר הלך לקו. קלע ראשונה, החטיא שניה, שיוויון. טורונטו הולכת להתקפה נכשלת, ההיט אחרי טימאאוט עולים עם באטלר ו-4 קלעים מפוזרים, למרות זאת באטלר לוקח את הזריקה ומחטיא, הולכים להארכה. בהארכה זה בעיקר באטלר, שפותח עם 8 נקודות מהירות ועבודה הגנתית מצויינת בדרך ל-8-0, שם שוב טורונטו מתייצבת, ניק נרס מרגיע ולפחות הגנה חוזרת לעצמה. הקליעות ההתקפה פחות (2 נקודות בלבד בכל ההארכה), עוד שלשה של אוליניק וסל שדה מכריעים את המשחק.

אני לא יודע מה היה הסיפור של באטלר בפילדלפיה ולמה לא רצו לתת לו מקס ל-5 שנים (אבל כן נתנו כזה לטוביאס האריס. ) הוא נותן את הסחורה. אני לא צריך להזכיר שהוא מנהל התקפה, שומר וקולע יעיל. הוא לא לברון\קוואי\דוראנט אבל הוא בהחלט רמה מתחת ובהחלט סופרסטאר שיכול לסחוב קבוצה, כפי שהוא אכן עושה במיאמי. לראות אותו במאני טיים זה כיף.

אני סאקר של מאמנים ועבודות טובות וזה משחק שמי שאוהב טקטיקה, התאמות וקרב מוחות צריך לצפות בו. גם ניק נרס וגם אריק ספולסטרה עושים העונה עבודה מדהימה שכיף לראות, ומי שטוען שאין הגנה בנבא גם צריך ללכת לראות אותן משחקות.

לאורי חזר מהפציעה והיה צריך התאקלמות, וקיבל את ג'ימי באטלר. לא קבלת פנים טובה במיוחד והוא סיים עם 2-18 מהשדה בסה"כ.

היה נדמה שאנונובי משחק טוב, למרות זאת החמישייה בסיום שכמעט החזירה את טורונטו למשחק הייתה של לאורי, ואנוליט, נורמן פאוול, סיאקם וגאסול. כשנורמן פאוול נתן הלילה משחק מצויין ואף הוביל את המארחים בנקודות. בין ואנוליט ופאוול בגארדים ובין איבקה וגאסול בסנטר, לנרס יש צרות של עשירים.

לא אתנגד שזו תהיה סדרת פלייאוף.

 

 

דנבר נאגטס (13 – 5) 96 – לוס אנג'לס לייקרס (18 – 3) 105

דרור האס

לפני שבוע או שבועיים כתבתי שהלייקרס נראים במהלך המשחק שלהם, כמו חתול שמשחק עם הטרף שלו, ומדי פעם נותן לו תקווה שהנה הוא מצליח רגע לפני שהציפורניים שוב סוגרים עליו.
הרגשתי ככה שוב במשחק הזה. הלייקרס נראים משייטים בחצי כוח, מתאמצים רק כדי לשמר יתרון. בטבלה יש בין שתי הקבוצות הבדל של 3.5 משחקים (עכשיו אחרי המשחק) במציאות זה הרגיש הרבה הרבה יותר. לא הרגיש שהקבוצות באותה רמה.

הלייקרס נתנו לדנבר לפתוח עם כמה נקודות אבל מהר מאוד השתלטו על המשחק, ועברו למוד שיוט. לא מתאמצים לנסות לברוח, אבל גם לא נותנים ליריבה לצמצם יותר מדי. פול מילסאפ עוד הצליח להתמודד עם הביגמנים של הלייקרס בצבע, ומוריי קלע לא מעט (מלבד בדקות החשובות כשממש היה צריך) בהרבה משחקים העונה של דנבר שבהם היא הייתה טובה, השחקן המוביל היה וויל בארטון, שהלילה היה בחזקת "נו שואו" במהלך העונה כששחקנים אחרים היו חלשים באטרון היה זה שהחזיק הגנתית והתקפית (כולל עזרה בניהול המשחק) והלילה הוא התקשה. אולי כי קיבל כמשימה הגנתית את לברון, מה שסחט ממנו כוחות והיה עייף מדי להיות יעיל בצד השני.

עבור הלייקרס זה היה חתיכת הצהרה. עד המשחק דנבר הייתה במקום השני, ואם ככה נראים הלייקרס מולם, אז הם יכולים (וכנראה גם זה מה שיעשו) להמשיך בגישת החתול המשחק בטרפו בהמשך העונה, כשאין הרבה קבוצות, מלבד היריבה העירונית, שיכולות לאתגר אותם באמת.

אין משהו שמצהיר יותר כמה הלייקרס משחקים ביריבה מאשר יתרון חד ספרתי בדקות הסיום ולשחק עם אלכס קארוסו ודווייט הווארד.

נקודה חלשה באמת אצל הלייקרס במשחקים האחרונים: קייל קוזמה פשוט לא יעיל. מעולם לא היה עילוי הגנתי אבל לפחות בצד ההתקפי היה נוכח ומאיים. הוא פשוט לא שם. מעניין איך הם יראו כשיחזור לעצמו.

גם ניקולה יוקיץ' עוד לא מה שהיה, אבל זה כבר נטחן.

 

מחכה לדרבי הבא של ל.א. כדי שמישהו יעיר את החתול מרבצו