בזמן שפלייאוף לא ישנים. בטח כשיש משחק 7 ראשון לעונה.

 

קליבלנד קבאלירס 106 – אורלנדו מג'יק 94 (הקאבס מנצחים בסדרה ועולים לשלב הבא)

עומר מעייני

 

במשחק מספר 7, היחיד לסיבוב זה של הפלייאוף, אירחה קליבלנד את אורלנדו. שתי הקבוצות לא ניצחו משחק חוץ בסדרה וגם המשחק הזה נוצח על ידי הקבוצה הביתית. מחצית ראשונה מעולה של אורלנדו בהובלת פאולו באנקרו (24 נקודות במחצית ו-38 במשחק) לא הספיקה מול המחצית השנייה של הקאבס בהובלת דונובן מיטשל (39 נקודות במשחק מתוכן 24 במחצית השנייה).
מהלך המשחק:
גארי האריס חזר לחמישייה של אורלנדו לקראת המשחק, בקליבלנד ג'ארט אלן עדיין פצוע ולא שיחק שוב.
שתי הקבוצות פתחו מהוסס עם המון החטאות ומלחמה בצבע מול כל חדירה. אורלנדו הייתה הקבוצה הראשונה להשתחרר וכמה שלשות, שתיים מהן של באנקרו, דחפו את המג'יק ליתרון. קליבלנד ברבע ראשון של 0/7 משלוש ובסופו 24-18 לאורחים.
הרבע השני המשיך מאותה נקודה. אורלנדו קלעו שלשות באחוזים טובים, קליבלנד לא פגעו בכלל וההפרש גדל עד ל-15.
שתי הקבוצות עשו המון עבירות ברבע ושש דקות לסיומו כבר שתי הקבוצות היו בבונוס. ג'יי בי ביקרסטאף אפילו ביקש צ'אלנג' על עבירה סתמית של מקס סטרוס והפסיד אותו. לשמחתו הוא לא היה צריך אותו בהמשך.
שלשה נדירה של גארי האריס קבעה יתרון שיא למג'יק של 18 נקודות אבל אז גם התחילה החזרה של הקאבס.
קריס לאוורט ומיטשל הלכו פנימה, סם מריל קלע את שתי השלשות היחידות של קליבלנד בחצי וההגנה הידקה מעט את השמירה.

בסוף המחצית 53-43 לאורלנדו אבל קליבלנד התחממה סופסוף.

ברבע השלישי השלשות של קליבלנד התחילו להיכנס, הצבע נפתח טיפה וזה כל מה שדונובן היה צריך. השתלטות שלו על הרבע עם 17 נקודות,

התעוררות של סטרוס עם 11 נקודות ברבע

וקליעה לא קיימת של אורלנדו הובילו לנצחון מקומי 33-15 ברבע ויתרון 76-68 במשחק.
הרבע הרביעי כולו היה בסימן ניסיונות של פאולו להחזיר את אורלנדו למשחק, אבל מיטשל היה שם כל הזמן.
שלשה ראשונה של דריוס גרלנד (1/4 במשחק) קבעה 11 הפרש 6 דקות לסיום ומשם כבר לא היה סיכון אמיתי לנצחון של קליבלנד במשחק ובסדרה.
סיפור הלילה:
שני הכוכבים של הקבוצות היו גדולים הלילה. מיטשל עם 39-9-5 ובאנקרו עם 38-16-2 סיפקו את הסחורה. ההבדל הגדול היה מסביב.
במחצית הראשונה, וונדל קרטר ג'וניור עזר לבאנקרו עם 8 נקודות וכמעט כל שחקן של המג'יק ששיחק קלע 3-4 נקודות. בצד השני התעוררות בסוף הרבע השני של לאוורט (10 נקודות) ומריל (8) חיפו מעט על היעדרם המוחלט של גרלנד וסטרוס.
לעומת זאת במחצית השנייה, ההתפוצצות של מיטשל לוותה בשלשות של סטרוס ונקודות חשובות גם מאוון מובלי, גרלנד ועוד קצת לאוורט. ובאורלנדו אף אחד לא הצליח לעזור לבאנקרו. בלט במיוחד בהיעדרו פראנץ וואגנר שקלע רק 6 נקודות ב-6.7 אחוז מהשדה (1/15). סאגס השקיע המון בהגנה אבל גם הוא היה ביום קליעה נורא של 2/13 מהשדה וככה אין למג'יק סיכוי.
סיכום הסדרה:

קליבלנד מנצחת את הסדרה אבל צריכה להיות מודאגת מאוד מהסגל והבנייה שלה. לעומת זאת אורלנדו מפסידה ויכולה להיות אופטימית לגבי העתיד.
מה ניצח לקליבלנד את הסדרה:
דונובן מיטשל:
89 נקודות של ספיידי מיטשל במשחקים 6+7 הם הכמות השנייה בגובהה בהיסטוריה של הליגה. אז נכון, את משחק 6 הוא הפסיד אבל מיטשל מגיע לרגעי האמת. 28.7 נקודות למשחק (39 בשלושת המשחקים ללא ג'ארט אלן) ב-45 אחוזים מהשדה, 5 ריבאונדים, 4.4 אסיסטים ו-1.4 חטיפות למשחק זו סטטיסטיקה של כוכב. מעבר למספרים זו הגישה של מיטשל שמוכרת כבר מתקופתו ביוטה, הוא מאמין שהוא ינצח והוא יסחוב את הקבוצה על הגב אם צריך. השמחה של מיטשל בשלשה של גרלנד במשחק האחרון הייתה מראה טובה לכמה הוא רוצה הצלחה קבוצתית.
בית-חוץ:
הקלישאה אומרת שככל שהקבוצה יותר צעירה ככה היא פגיעה יותר להבדל ביכולת שלה בין המשחקים. זה בלט נורא בסדרה. לא רק שאף קבוצה לא ניצחה בחוץ, ארבעת המשחקים הראשונים לא היו צמודים. במשחקים 5 + 7 ברגעי האמת קליבלנד קיבלה נקודות מאוון מובלי (בסדרה רעה של 12.1-9.1-1.7 באחוזים לא מחמיאים לסנטר), סטרוס ובמשחק 7 גם מקריס לאוורט. לעומת זאת, אורלנדו במשחקים האלו נאלצה להישען כמעט רק על באנקרו וזה תקע להם את ההתקפה.
עוד נתון שממחיש את ההבדל הוא אחוזי השלוש. קליבלנד קלעו בבית 31.5 אחוזים לא מרשימים לשלוש אבל במשחקי החוץ זה התדרדר ל-24.1 אחוזים רעים. אורלנדו קלעו בבית 36.4 אחוזים סבירים לגמרי לשלוש ובחוץ נפלו ל-26.9. אלו הבדלים מהותיים שמכריעים סדרות. בטח כאשר לשתי הקבוצות הגנת צבע חזקה שבלי ריווח קשה מאוד לנצח אותה.

למה אורלנדו יכולה להיות אופטימית:
פאולו באנקרו:

רבים ציפו לראות מה יהיה בסדרת הפלייאוף של הבחירה הראשונה בדראפט 22. השחקן הראשון מאז לברון שקולע יותר מ-20 נקודות במחצית של משחק מספר 7 מתחת לגיל 22 זה בדיוק מה שכולם קיוו לראות.
הוא שלט בהתקפה של אורלנדו והצליח לקחת את כל השומרים שלו למיד ריינג' ולנצל את הגודל שלו משם. גם 40 אחוז לשלוש גורמים לעידוד בפרונט אופיס של אורלנדו.
הוא צריך ללמוד לאבד פחות ולנהל את הכח שלו יותר טוב (נראה היה שנגמר לו האוויר בסוף המחצית הראשונה של משחק מספר 7) אבל העתיד שלו מבטיח.
יש לאן לגדול:
פראנץ וואגנר וג'יילן סאגס בני 22, קול אנתוני 23, מו וואגנר וג'ונתן אייזיק הם קשישים בני 27 ו-26 וונדל קרטר ג'וניור ומרקל פולץ בני 25. הקבוצה הזו צעירה מאוד עם לא מעט שחקנים שפגשו בפעם הראשונה את הפלייאוף ולא ביזו את המעמד. נכון, יש עוד המון ללמוד (בעיקר בבחירת הזריקות) אבל גם יש להם זמן. שני ווטרנים שיכולים לתרום גם על המגרש (סליחה ג'ו אינגלס) והם יכולים לסמן עתיד להמשך התקדמות.