המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', והאורחים אורן לוי, מידן בורוכוב מ'פוסט אפ' ואוריאל דסקל.
ווייד, נוביצקי, פארקר, פופוביץ' וגאסול נכנסו להיכל התהילה. מה תזכרו מהם שנים קדימה?
דני אייזיקוביץ': 5 קלאסיקות שונות, וכל אחד שווה כתבה משלו. נוביצקי יזכר עם הפייד הייחודי, וגם בתור הלוזר האולטימטיבי שהפך לאחד הווינרים הגדולים בהיסטוריה של המשחק.
ווייד יזכר עם האסיסט והתמונה האייקונית ללברון שמטביע, אבל גם בתור השוטינג הצעיר שלקח אליפות בתור כינור ראשון כבר בגיל 22.
פארקר ופופוביץ' כמובן עם הלגאסי ההיסטורי של הספרס ופופוביץ' עם הראיונות המשעשעים.
גאסול, בשבילי יזכר בתור הסנטר החביב ואולי הכי לא מוערך בהיסטוריה של המשחק. הכניסה להיכל התהילה עושה לו צדק. גאסול הגיע ללייקרס של קובי וברגע הפך אותם מלוטרי לקונטנדריים. למרות זאת, כל היום דיברו על הרכות שלו והוא בקלאסה שלו ענה במגרש.
מידן בורוכוב: דויין וייד – כנראה השחקן הטוב ביותר שלא זכה באם.וי.פי של העונה הרגילה, טופ 3 בעמדה
נוביצקי – האירופי הכי גדול בכל הזמנים, פורץ דרך והמודל של הגבוה המודרני
פארקר – לא סבלתי אותו כשחקן או כאדם, השחקן הצרפתי הכי טוב בכל הזמנים ואחד הרכזים האולדסקול האחרונים
פופביץ – מאמן העונה הרגילה הגדול בהסיטוריה של הליגה, פיתח דור שלם של שחקנים ואת המערכת הכי טובה בליגה
גאסול – הלייקרי שהכי פחות אהבתי אבל למדתי לאהוב, שחקן עצום שעשה הכל עבור הקבוצות שלו ועבור המדינה שלו
אוריאל דסקל: דוויין ווייד היה הגארד האולטימטיבי לכדורסל בעידן שלפני סטף קרי -בולדוזר עם קלאסה שהיה השותף האולטימטיבי ללברון ג'יימס. דירק נוביצקי הוא האירופאי הראשון שהפך לסופרסטאר שסוחב קבוצה לאליפות. בלעדיו לא היה היום ניקולה יוקיץ', לוקה דונצ'יץ' ואפילו יאניס אנדטוקומבו. וכנראה העבודה שלו עם הולגר גשווינדנר היא זו שפיצחה איך להוציא יותר מאנשים גבוהים כמו נוביצקי. טוני פארקר היה צלע סופר חשובה באחת מהקבוצות ששיחקו את הכדורסל הכי יפה בכל הזמנים. גרג פופוביץ', מבחינתי, הוא בונה התרבות הכי טוב מאז רד אאורבך. מורה לניהול אנשים. בכל סוג של חברה וארגון. פאו גאסול תמיד יהיה עבורי האיש שבזכותו קובי בראיינט זכה באליפויות ללא שאקיל אוניל – שזור במורשתו לנצח.
אריק גנות: קשה להכניס ב-100 מילים התייחסות לכל אחד מהענקים האלה, אז אתמקד דווקא בטוני פארקר. פארקר ייזכר אצלי תמיד דווקא מפני שהיה האנדרדוג, הבחור שהגיע מתחתית הסיבוב הראשון. זה ש/לא הבנתי לךמה מקלב קרדיט בכלל ואיך מוותרים ככה על אייברי ג'ונסון. ועוד בשביל רכז שלא קולע טוב מבחוץ, לא שחקן הגנה גדול, לא בחור שייתן עשרה אסיסטים לערב.
ולאט לאט הוא קנה אותי. בטיר דרופ. הפלוטר. הקליעה מבחות כשזה חשוב. היכולת להגיע לקו. הבניה האיטית של עצמו, עונה אחר עונה, משחקן ברירת מחדל לכוכב משני ובסופו של דבר לכוכב על שלקח את מקומו של דאנקן כשחקן החשוב של הקבוצה ב-2014.
אורן לוי: נתחיל מדירק כי הוא הכי חשוב לי. הסופרסטאר הראשון שבאמת הרגשתי שהוא בווייב שלי בתור בנאדם. אני חושב שהוא ניפץ הרבה סטריאוטיפים בדרכו להיות האירופאי הגדול בהיסטוריה. מווייד אני אזכור את הגאווה והאתלטיות. הוא היה שוטינג-גארד עילאי בעידן שהיה לתואר הזה משמעות. לפארקר היה סיפור יפה (ודוקו חביב, אגב), אני אזכור את הקשר שלו עם הפופ, והדרך שבה הוא חגג בצבע מול שחקנים גדולים ואתלטיים ממנו. פופ הוא פופ. המאמן הגדול בהיסטוריה לדעתי. לא חף מביקורת, אבל אישיות מרעננת בסביבה תאגידית כל כך. פאו נכנס לליגה כסמול-פורוורד ויצא כסנטר, אחרי שהשיג בקריירה את כל מה שקיווינו שישיג ברמה האישית והקבוצתית.
הסכם השכר החדש נחתם, והוא כולל שינויים לא מעטים. איך הם ישפיעו על המשך הליגה? מה אהבתם או פחות אהבתם?
אורן לוי: ממעט האינפורמציה שקיבלנו בינתיים אפשר לצאת עם אופטימיות זהירה. הדבר הכי טוב בהסכם הזה הוא העובדה שהגיעו אליו מלכתחילה – שביתה זה אף פעם לא כיף (גם כשהן מוצדקות, שיעול-שיעול). נראה שיש אמון בין הצדדים, בטח בהשוואה לליגות האחרות. אני לא אוהב את הזחילה האיטית של תקרה קשיחה. אנחנו לא שם, אבל כל הסכם מקרב אותנו לשם עוד קצת. הייתי רוצה לראות גם את מדרגות המס מתעדכנות במקביל לעליה של הסכומים – מניח שזה לא קרה כי לא שמענו על זה. לא אהבתי את הוספת החוזים הדו-סטריים, ואני די אדיש לשינויים בהארכות החוזה או הניסיון החלבי משהו לתקן את בעיית ניהול העומסים.
דני אייזיקוביץ': החלק החשוב זה המגבלות השונות על קבוצות עשירות לבזבז כסף על שחקנים חדשים בזמן שהם יכולים להשקיע יותר בשחקנים שגדלו במועדון. זה חשוב כי אחת הבעיות הכי גדולות שנוצרו בשנים האחרונות זה מחסור בזהות, כאשר שחקנים עוברים קבוצות בלי הפסקה. לדוגמא, נושא הארכות החוזה שתאפשר לבוסטון לתת לבראון 40% יותר בשכר במקום 20% כפי שהיה בהסכם הקודם, גם אם הוא לא יכנס לאחת מחמישיות הליגה.
זה שינוי קריטי.
מצד שני, חוקי השכר רק הסתבכו עוד יותר, משהו שפחות מתאים לעולם הכלכלי, אבל דווקא בליגה סגורה עם חוקים משל עצמה יש בזה הגיון. כלומר לאלו שמבינים את חוקי המשחק.
מידן בורוכוב: זה נחמד שהסכם השכר החדש מאפשר לשחקנים לקבל הארכת חוזים גבוהה יותר, זה מדהים בתקופה של משבר כלכלי שנראה שלא משפיע כלל על הליגה. נסיון להקשיח קצת את חריגת השכר יכול לעזור לשיווניות בליגה.
אני לא מבין למה לאפשר לשחקנים לקחת חלק בהשקעות בחברות הימורים, אחד מגדולי שחקני הבייסבול בכל הזמנים (פיט רוז) לא נכנס להיכל התהילה בגלל שהימר(ולא נגד קבוצותו), זה עלול להיות מדרון חלקלק.
באשר לגביע הטוטו, סליחה גביע הליגה. יוזמה מבורכת שתאפשר לזכות בתואר נוסף בטורניר עם פורמט שעשוי לשבור שיאי רייטינג.
אוריאל דסקל: אני עדיין לא יודע את כל הפרטים ובדברים האלה האלוהים, או השטן, בפרטים הקטנים – אבל אני אוהב את זה שמחייבים את השחקנים לשחק מספר מסוים של משחקים בשביל לקבל תארים אישיים. אני גם אוהב את זה שמאפשרים להם לרכוש אחוזים מהקבוצות. ובעצם אני מאוד אוהב את זה שעושים הרבה מאמצים כדי לצ'פר קבוצות ושחקנים שבוחרים להיות זה עם זה לטווח הארוך. אני פחות אוהב את זה שלא קיצרו את העונה ובעצם האריכו אותה. הרבה מאוד מהבעיות נובעות מכך שיש הרבה-הרבה-הרבה יותר מדי משחקים. באמת שלא היה צריך להוסיף עוד לזה. הייתי רוצה לראות את הליגה מתגברת על אובדן הכנסה מיידי כדי לחשוב כמה טוב זה יעשה לטווח הארוך ליגה קצרה יותר.
אריק גנות: פחות אהבתי את מגבלת המשחקים על זכייה בתארי העונה.
דרך אחת שבה היא יכולה להזיק היא בשרירותיות שלה. יכול להיות לנו שחקן שהיה מדהים 64 משחקים – רוקי, שישי או MVP – אבל נפצע בצורה קשה, ולכן לא יזכה בתואר שבבירור מגיע לו. זה לא שמספר המשחקים לא נלקח בחשבון בזכיה בתארים היום – אז למה צריך את זה? למה רוקי ששיחק כמו לברון 64 משחקים צריך לא לזכות לעומת מישהו ששיחק 82 ברמה של מלקולם ברוגדון?
התופעה הצפויה השניה היא התאמה למספר הזה. נגיד שקוואי רוצה להתחרות על חמישיות ההגנה. אז במקום לא לשחק בכלל במשחק, הוא יכול לשחק דקה ולצאת. זה לא טוב לשום דבר ויהרוג את שחקני הפנטזי.
מקומות 10-4 במערב צמודים, והמון יכול להשתנות. אלו סדרות אפשריות תרצו לראות בסיבוב הראשון ולמה?
אריק גנות: נאגטס – פליקנס יכולה להיות סדרה מדהימה. הנאגטס לא ממש בשיאם, הפליקנס סומנו בתחילת העונה כמי שיכולים להגיע לביתיות במערב ולא הגיעו לשם בעיקר בגלל פציעות. אם זאיון יצליח לחזור טוב, יהיה לנאגטס אתגר גדול.
ממפיס – ווריורס תהיה מצוינת, גם בגלל הניגוד בין האלופה היוצאת לצעירה העולה וגם בגלל כל הטראש טוק הלך בין שתי הקבוצות. עם החזרה של וויגינס והפציעות בממפיס ממש לא ברור מי הפייבוריטית.
קינגס – לייקרס אמורה להיות סדרה שכל אחד רוצה לראות. הקינגס עם הצלחה אדירה בעונה הרגילה אבל נתפסים כלא מספיק טובים לפלייאוף, והלייקרס המחודשים מרגישים כמו קבוצה שיכולה לעשות רעש אמיתי במערב.
אורן לוי: הייתי רוצה לראות את דנבר וגולדן סטייט מתקדמות (ודאלאס אבל אל תצחקו עלי זו תקופה רגישה). אז כל מה שאני אגיד הולך קצת לסתור את זה. יהיה כיף לראות את פיניקס מול גולדן סטייט, כי למה לא להתחיל מהמנה העיקרית? האלופה המכהנת מול הפייבוריטית החדשה. דוראנט חוזר לסן פרנסיסקו, קליי מול בוקר. וגם המאץ' אפ המקצועי נראה ממש כיפי על הנייר. דנבר מול הלייקרס יהיה מגניב. בעצם דנבר מול כל אחת משלוש הראשונות יהיה כיף. פשוט כי אי אפשר לדעת כלום עם הקבוצה הזאת, ומול כל אחת מהיריבות האלה יהיה המון על מה לדבר על המגרש ומחוצה לו.
דני אייזיקוביץ': קודם כל אני מאוד מצפה למפגש בין גולדן סטייט לפיניקס. דוראנט חוזר לבמה הגדולה עם קבוצת כוכבים נוספת, כשהוא פוגש את האלופה שנמצאת בכושר סביר. לכולם יהיה המון מה להוכיח בסדרה הזו בשני צידי המגרש. קארי מצד אחד ודוראנט מהצד השני. דריימונד אולי ישמור על דוראנט ויהיה מעניין מאוד לראות את המץ' אפ.
במזרח כל סדרה בין מיאמי לבוסטון או מילווקי תמיד מעלה המון דם ויזע. באטלר בשנים האחרונות מעביר הילוך בפלייאוף, ויש תחושה שמיאמי, יכולה להפריע מאוד לתוכניות של בוסטון וגם הבאקס. אחרונה חביבה, אני סקרן לראות את הלייקרס בהרכב מלא מול ממפיס, הניסיון מול האנרגיות הצעירות.
מידן בורוכוב: זה קצת מופרך כי הסיכוי של דאלאס קלוש אבל – דנבר מול דאלס, לוקה מול יוקיץ וכל מילה מיותרת.
פיניקס – גולדן סטייט, קארי מול דוראנט, האלופה המכהנת מול אלופת המערב בדימוס, יהיה ואוו
סקרמנטו – קליפרס, כי זה מה שנשאר? סיכוי טוב לקבל סדרה בין 2 קבוצות שסיפקו פגז של משחקי עונה רגילה. אחלה מאץ אפ
ממפיס – לייקרס, עבר מול עתיד, לברון מול מוראנט, טריפל J מול דייויס. צפויה להיות סדרה לפנתיאון כשהלייקרס באה במומנט טוב
מאחר ודאלס לא תהיה שם, אז גם לייקרס דנבר יהיה נפלא ואז נקבל את השקנאים מול הדובים, הסדרה של הרשות להגנת הטבע.
אוריאל דסקל: דנבר נאגטס נגד דאלאס מאבריקס – כי לוקה נגד ניקולה זה יכול להיות כביר וכנראה שרוב המשחקים ישודרו בשעות ממש נוחות. סקרמנטו נגד לוס אנג'לס לייקרס – כי זה יכול להיות קלאסיקה מיידית. הקינגס חוזרים לפלייאוף בפעם הראשונה אחרי 81 שנים ופוגשים את היריבה הגדולה מלפני 81 שנים. אי אפשר לכתוב תסריט כל כך טוב. פיניקס סאנס נגד אוקלהומה סיטי ת'אנדר – אני יודע שזה בלתי אפשרי אבל סדרה של הדור הבא של הכוכבים נגד הדור שאוטוטו כבר אפשר להגדיר כ"דור הקודם" וגם כל העניין של דוראנט ב-OKC וזה. מגניב. וגולדן סטייט ווריירס עם ממפיס גריזליס. מתפתחת כאן יריבות רצינית. תנו לי עוד ממנה!
סקרמנטו נתפסת על ידי רבים כאנדרדוג במערב, כמה זה צודק והאם ההתקפה המצוינת שלה יכולה להמשיך להצליח גם בפלייאוף?
אוריאל דסקל: כנראה שבעיקר בגלל דומאנטוס סאבוניס, הקינגס האלה מזכירים את הדנבר של ניקולה יוקיץ' שהגיעה לפלייאוף ב-2018/19 /כולם חשבו אז שלנאגטס שאין סיכוי שהם יצליחו בפלייאוף כי הם היו כל כך גרועים בהגנה – אבל… התקפה טובה שנבנית סביב סנטר כל כך חכם והתקפי – היא התקפה שמתורגמת היטב לפלייאוף של השנים האחרונות. אני חושב שהם אולי לא יהיו "קבוצת הפלייאוף" הכי טובה שיש אבל הם לחלוטין יכולים לנצח עם ההתקפה שלהם ויכולות הקלאץ' של דיארון פוקס. לא חושב שהם יעפילו מעבר לסיבוב השני אבל עבור סקרמנטו זה מעולה – במיוחד בגלל הגיל של רוב הקבוצה שלהם.
אריק גנות: זאב סוביק כתב על כך טור מצוין, והוא כנראה צודק. מאוד קשה להצליח בפלייאוף עם הגנה בוטום 10. מאוד קשה להצליח בפלייאוף בלי ניסיון משמעותי. מאוד קשה להלציח כשההתקפה שלך מבוססת על יכולות מאוד מסוימות שאפשר להתכונן אליהן. והקבוצה נשענת לא מעט על הקליעה של קיגן מארי ויכולת הקלאץ' של דיארון פוקס – ששניהם עלולים להיעלם לנוכח האקסטרה מאמץ בפלייאוף.
צריך לקחת בחשבון גם את היריבות המיועדות. הלייקרס,הווריורס והפליקנס טובות יותר מהמאזן שלהן, סבלו מפציעות שמרובן החלימו ומגיעות בכושר טוב לפלייאוף. הן מסכנות כל קבוצה במערב, בטח קבוצה עם חולשות בולטות כמו הקינגס.
אורן לוי: הם הולכים לתת אחלה סיבוב ראשון, ואני לא אתפלא אם הם ינצחו אותו. אבל אני מהמר נגדם כמעט מול כל יריבה, על אף יתרון הביתיות וכל מה שהראו העונה. יש מס לשלם אחרי כל כך הרבה זמן מחוץ לרמה הזאת. זה לא שהשחקנים של הסגל הזה הגיעו עם המון ניסיון במעמד, למעט להאריסון בארנס. אני מנחש שהם ינצחו אחד משני משחקי הבית שלהם בהפרש רציני ויפסידו את השני, ואז יהיו פחות או יותר במקומם הטבעי כאנדרדוג בלי יתרון ביתיות. האם זה הוגן? אפשר להתווכח על זה. אי אפשר להתווכח על זה שההגנה שלהם לא עוזרת לנסוך ביטחון במי שרוצה להאמין.
דני אייזיקוביץ': קודם כל, הייתה כתבה נהדרת השבוע שהסבירה שמעבר לחוסר הניסיון, ההצלחה של סקרמנטו בעונה הסדירה מגיעה מהצד הלא נכון של. נהוג לומר שהגנה לוקחת אליפויות. לסקרמנטו אין הגנה. זה מזכיר המון קבוצות כיפיות של ראן אנד גאן מהעבר שהגיעו לפלייאוף וגילו שכאשר קבוצה יושבת יומיים להתכונן בין משחק למשחק הכל נראה אחרת. פתאום התרגילים לא עובדים, פתאום קוראים את המסירות שלהם ופתאום הם צריכים לעבוד גם בהגנה. תוסיפו לזה את חוסר הניסיון שלהם והם בהחלט הקבוצה שכולם אמורים לרצות לפגוש בפלייאוף.
מילה לטובתם, כל העונה בינתיים מזלזלים בהם וכל העונה הם מפתיעים אותם מחדש. אולי גם הפעם.
מידן בורוכוב: יש לסקרמנטו את כל מה שנדרש על מנת להצליח מלבד ניסיון. היעילות האפקטיבית שלהם נדירה, יכולת הקלאץ של פוקס, אסור לזלזל בנסיון על הקוים של מייק בראון.
המפתח של סקרמנטו הוא לשמור על הביתיות ב-2 המשחקים הראשונים, אחרת הלחץ יעבור אליהם.
לא מופרך לקבל גם בחצי הגמר קבוצה עם יתרון ביתיות ואם פיניקס תדיח את דנבר הם יהיו עם ביתיות גם בגמר המערב (זאת תחזית פרועה אבל הקינגס יכולים להיות הסוס השחור השנה)
סקרמנטו היא הקבוצה שכולם רוצים לקבל, מלבד גולדן סטייט הם יעברו כל קבוצה שיקבלו בסיבוב הראשון.
וושינגטון הודחה סופית מהפליי אין, ועומדת בפני החלטה על הארכת חוזה לפורזינגיס וקוזמה ואולי גם לאבדיה. מה הם צריכים לעשות?
מידן בורוכוב: הויזארדס מועדון מזוויע, אני זוכר שב 2015 הם נתנו סוויפ לטורונטו בסיבוב הראשון, הם נראו כמו קבוצה שיכולה ללכת רחוק במזרח של אז. טורונטו לקחה אליפות מאז, והווזיארדס? מתבוססת בבינוניות חסרת מעוף.
אין להם בחירות דרפאט גבוהות, התמהיל הנוכחי נוראי. הייתי מחתים את פורזינגס ומחפש סיין אנד טרייד על קוזמה.
ביל נראה עם חוזה בלתי סחיר (הייתי דוחף אותו לליקרס על ווסטברוק) אבדיה? כנראה שהוא צריך קבוצה אחרת בדחיפות. קשה לי להאמין שהוויזארד יראו בו כעתיד של הקבוצה.
אני מקווה עבור דני שיקבל חוזה נאה בקיץ.
אוריאל דסקל: מה שהם צריכים לעשות זה מה שהם לא יעשו לאור ההיסטוריה של המועדון הזה. הם צריכים להתחיל לעשות טאנקינג היסטרי ולהיבנות מחדש דרך הדראפט. דני אבדיה יכול להיות נכס לכמעט כל קבוצה אחרת ב-NBA ולכן, לדעתי, צריך להשיג עליו בחירות דראפט. הם בטוח לא יעשו את זה. הם כנראה יאריכו את החוזה לפורזינגיס – משהו מופרך לחלוטין כנראה – והם כנראה יחתימו את דני אבדיה על חוזה חדש (כפרה עליהם). וכנראה קייל קוזמה יקבל הצעה נחמדה מקבוצה שהוא ירצה להיות בה. וכנראה שבראדלי ביל ימשיך להיות החוזה הגרוע ביותר בליגה. רק שישאירו את גופיית פריחת הדובדבן שלהם – היא אש.
אריק גנות: בעולם חופשי מאילוצים ארגוניים התשובה היתה פשוטה – לפרק הכל. הקבוצה כרגע רעה בשני צידי המגרש. ביל רחוק מלהיות שווה את החוזה שלו. פורזינגיס, בעונת שיא – לא הביא הישגים. האפסייד שם, עם כל הכבוד לדני, לא רציני. הדבר הנכון הוא להעביר את ביל בטרייד, לא להחתים את פורזינגיס וקוזמה, ולהעביר את הטאלנט שיש בשביל בחירות דראפט טובות יותר.
בפועל הקבוצה כנראה מחויבת לביל, וכל עוד הוא שם הם לא יהיה מספיק גרועים לטנק אמיתי, אז צריך לפחות לנסות לבנות כדי לנצח. סביר שישאירו את זינגיס וקוזמה, וכנראה גם את דני כי אין דרך אחרת לטאלנט עם חוזים גדולים לשני אלה.
אורן לוי: קל. הכי דחוף להחתים את פורזינגיס על המקס לכמה שיותר זמן, בלי להתחשב בהיסטורית הפציעות שלו, או בעובדה שגם בעונה הכי טובה שלו הוא לא קירב את הקבוצה הזאת לפלייאוף. גם קוזמה צריך העלאה משמעותית שתנעל אותו שנים קדימה, על פי אותו היגיון. את אבדיה צריך לסחוט עד הדולר האחרון, או לחכות להשוות הצעה בינונית בקיץ הבא, אחרי עונה נוספת שבה הוא מתייבש ומתבלבל לגבי הציפיות הסותרות ממנו. המטרה חייבת להיות להידחף לפליי-אין ב-2024, לפחות לנסות, ולעשות הכל כדי שבראדלי ביל ירצה להישאר. את הפסל שלו מחוץ לאולם נבנה מקלקר ואלומיניום. השאלה היתה מה הוויזארדס הולכים לעשות, נכון?
דני אייזיקוביץ':
לפרק, ולפרק. כבר 3 שנים שאנחנו מדברים על זה. קוזמה (לדעתי) לא כוכב לבנות סביבו. אז נכון, 20 נק' בקבוצת תחתית בליגה. אין שום הגיון להמשיך לבנות סביבו.
פורזינגיס אחלה שחקן, אבל כמו שראינו גם בוושינגטון וגם בדאלאס, כזה שלא ממש לוקח אותך רחוק.
אה, ולא דיברנו על בראדלי ביל. הוא הסמל של קבוצה, אבל כל עוד הוא משחק, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לבנות מחדש. אני חושב שלמרות הנאמנות היפה של ביל לוושינגטון, לדעתי זה לא עושה טוב לשני הצדדים, ביל צריך ללכת לקונטנדרית והויזארדס צריכים לבנות מחדש ולשים לב שלא מעמיסים שוב יותר מדי שחקנים על אותן עמדות.
