לכבוד הקמפיין החדש שלנו אנחנו מפרסמים בכדור פרקים מתוך הספר עונה מהאגדות

תימכו בקמפיין 23 אחרי 23, ביחד נוציא את הספר לאור

ההווה והעתיד של הסלטיקס בנוי על ארבעה קודקודים: ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, בראד סטיבנס והמנהל שאסף את כולם – דני איינג', הג'נרל מנג'ר ונשיא הקבוצה של הסלטיקס, האיש שמקבל את ההחלטות מאז 2003. כמעט מהרגע הראשון מכנים אותו טריידר דני, ולא בכדי, לאיינג' אין פרות קדושות.

איינג' היה חלק מהסלטיקס הגדולים של שנות ה-80 וזכה עם הקבוצה בשתי אליפויות. את הקבוצה הובילו לארי בירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש, שלוש אגדות בירוק. בירד ומקהייל שיחקו כל הקריירה בבוסטון. פאריש, הצ'יף כפי שכונה, הגיע לסלטיקס בגיל 27 ושיחק בה עד גיל 40. למזלם זה לא היה תלוי באיינג'.

"ישבתי עם רד במהלך מסיבת חג מולד (בתחילת שנות ה-90)", איינג' מספר על שיחה שהייתה לו עם רד אורבך, הג'נרל מנג'ר האגדי של בוסטון סלטיקס. "רד דיבר עם לארי, קווין ואיתי, והיו הרבה שיחות טרייד באותו זמן, ורד ממש שיתף אותנו בכמה מהן. ואני אמרתי לרד, מה אתה עושה? למה אתה מחכה? הייתה לו הזדמנות להעביר את לארי (לאינדיאנה) בשביל צ'אק פרסון, הרב וויליאמס וסטיב סטיפנוביץ', והייתה לו הזדמנות להעביר את קווין (לדאלאס) בשביל דטלף שרמפ וסאם פרקינס. אני הייתי 'אתה צוחק עליי?'. אני מתכוון, ככה אני מרגיש עכשיו. אם היו מציעים לי את העסקאות האלה בשביל השחקנים הוותיקים שלנו, הייתי סוגר את זה בשביל להמשיך להצליח".

איינג' פעל כעצתו לאורבך כבר ב-2013, כשהעביר בטרייד את שני כוכבי הקבוצה באותן שנים – קווין גארנט ופול פירס – לברוקלין תמורת ארבע בחירות סיבוב ראשון לא מוגנות. זה היה שוד מושלם. פירס וגארנט היו על אדי הדלק של הקריירה שלהם, והבחירות הפכו לבחירות דראפט גבוהות.

גם מאמנים אפשר להעביר בטרייד לפי איינג'. אחרי אותו טרייד ב-2013, דוק ריברס, מאמן הקבוצה באותם ימים, רצה לעבור לקונטנדרית, והיה מבוקש בלוס אנג'לס קליפרס. איינג' השיג תמורתו בחירת סיבוב ראשון, באחד הטריידים היחידים בליגה שבהם מאמן עבר קבוצה.

הדוגמה האחרונה לכך שאף אחד לא מוגן אצל איינג' היא הטרייד של אייזיה תומאס. אחרי עונה מופלאה במדי הסלטיקס ב-2017/18, הרכז הנמוך הוביל את הקבוצה לגמר המזרח, שם נעצרו אצל לברון ג'יימס וקליבלנד. בפלייאוף תומאס שיחק פצוע, ואף עבר טרגדיה משפחתית כשאחותו נהרגה בתאונת דרכים בזמן הסיבוב הראשון של הפלייאוף. תומאס המשיך לשחק מצוין, ונתפס לא פעם כשדמעות בעיניו במהלך משחקים. שלושה חודשים אחרי הפלייאוף ההירואי של תומאס, איינג' לא היסס לשלוח אותו לקליבלנד כדי להביא את קיירי אירווינג (עוד נחזור לטרייד הזה). דני איינג' עסוק בעיקר בלחזק את המועדון שלו, והוא לא יהסס להעביר בטרייד פרות קדושות כדי לעשות את זה.

לראות מעבר להייפ ולבולשיט

את ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום הצליח איינג' לדוג בזה אחר זה מבין הררי בולשיט וענני הייפ שאופפים כל דראפט.

ב-2016 הוא החזיק את הבחירה השלישית. שתי הבחירות הראשונות נקבעו מראש – בן סימונס וברנדון אינגרם. הבחירה השלישית הייתה באוויר. רוב הפרשנים חשבו שאיינג' ילך על קריס דאן או באדי הילד, כשגם למיודענו דראגן בנדר היה המון הייפ. בנדר נבחר רביעי, דאן חמישי, הילד שישי. איינג' הפתיע ובחר את ג'יילן בראון, שרוב הדירוגים לפני הדראפט דירגו בבחירה השביעית-שמינית. כבר בגיל 19 בראון הראה שהוא אתלט נהדר והיה לו גוף מוכן ל-NBA. יש לו מוטת ידיים מרשימה, אבל עם 30% לשלוש ו-65% מהעונשין בקולג' הוא נחשב לכישרון מוגבל. איינג' הצליח לראות את מוסר העבודה של בראון ולראות את הפוטנציאל של הילד. ארבע עונות מאוחר יותר, אין ספק שאיינג' צדק בבחירה שלו. בראון משתפר בכל עונה והופך לשחקן הכנף שכל קבוצה חולמת עליו. הוא שומר אישי וקבוצתי מצוין, יש לו אחוזים טובים מהשדה (יש מקום לשיפור באחוזי העונשין) ובאופן כללי הוא שחקן חכם. סוג של אולר שוויצרי שיכול לשמור על כל שחקן של היריבה. שחקן שכמעט בוודאות ישתתף בכמה משחקי אולסטאר בעתיד.

ב-2017 איינג' החזיק בבחירה הראשונה. הקונצנזוס לבחירה היה מרקל פולץ. איינג' הצליח להתעלות שוב על ההייפ והערכות לא נכונות של התקשורת. עוד לפני הדראפט הוא החליף בחירות עם פילדלפיה וירד לבחירה השלישית, כשהוא מקבל עוד בחירת סיבוב ראשון אטרקטיבית (בפועל היא הייתה פחות אטרקטיבית מהציפיות ממנה). גם בבחירה השלישית היו פרשנים שסברו שאיינג' יבחר את ג'וש ג'קסון, שסירב לשתף פעולה עם בוסטון לפני הדראפט. איינג' אמר באופן רשמי, שגם אם היה נשאר עם הבחירה הראשונה, הוא היה בוחר באותו שחקן שבחר בבחירה השלישית – ג'ייסון טייטום. טייטום היה סקורר מצוין במכללת דיוק, אבל הפרשנים ביקרו אותו על היכולת ההגנתית בקולג', ולא חשבו שהיא תשתפר ב-NBA. בפעם השנייה ברציפות, איינג' הצליח להתעלות על ההייפ ולצאת עם סופרסטאר.

להבדיל מההצלחה הגדולה בבחירות הגבוהות וליכולות לזהות את הכישרון הגדול של בראון וטייטום, בבחירות שאחרי עשר הראשונות איינג' לא הצליח למצוא שחקנים טובים מספיק. מ-2003 עד 2007 איינג' דווקא הצליח לאסוף שחקנים טובים בבחירות נמוכות. חלקם, כמו אל ג'פרסון, שימשו אותו לטריידים. אחרים, כמו רג'ון רונדו, עזרו לקבוצה לזכות באליפות. אבל מאז 2013, למעט אולי טרי רוז'יר, איינג' לא מצליח למצוא שחקנים שיוכלו לעזור לקבוצה בבחירות האלה, וזה עוצר את הקבוצה הנוכחית. איינג' חיכה להזדמנות הנכונה, לטרייד הנכון, להחתמה הנכונה בשוק החופשי. איינג' כיוון לאנתוני דייוויס, קוואי לנארד, אבל הראשון שהתפנה היה דווקא קיירי אירווינג.

כולם מפסידים

כשאנחנו שופטים טריידים, אנחנו בדרך כלל מדברים במושגים של ניצחון והפסד. יש טריידים שהם חד-צדדיים, טריידים שבהם ברור מי ניצח את הטרייד. למשל הטרייד של איינג' עם ברוקלין ב-2013. יש טריידים שבהם כל הצדדים מקבלים משהו שהם היו צריכים, טרייד שבו כולם מנצחים. למשל הטרייד שהעביר את אנתוני דייוויס ללייקרס, וניו אורלינס קיבלה בתמורה ערמת נכסים נכבדת, ולוס אנג'לס קיבלה אליפות. בטרייד שבו עבר קיירי אירווינג מקליבלנד לבוסטון בקיץ 2017 כולם הפסידו.

קליבלנד ויתרה על סופרסטאר גבולי, השוליה של לברון, השחקן השני הכי טוב בקבוצה. שחקן שהיה עוזר לה בריצה לתואר נוסף. היא קיבלה בתמורה את אייזיה תומאס, ג'יי קראודר, אנטה ז'יז'יץ', והבחירה של ברוקלין ב-2018. תומאס וקראודר עברו בטרייד נוסף במהלך אותה עונה. תומאס לא הצליח להשתלב. ז'יז'יץ' הגיע למכבי תל אביב ב-2020. הבחירה של ברוקלין הפכה לבחירה השמינית וקליבלנד בחרה את קולין סקסטון. עדיין לא ברור מה יצא מסקסטון, אבל קיירי הוא לא.

בוסטון מצידה הרגישה שהצליחה לבנות את הסגל שרצתה. היו לה שלושה כוכבים גדולים: קיירי, גורדון הייוורד, שהוחתם בשוק החופשי, ואל הורפורד. היו לה שלושה צעירים מבטיחים: טייטום, בראון ומרכוס סמארט. אלא שהחלומות נגמרו חמש דקות אחרי שהתחילה העונה, כשהייוורד נחת לא טוב ושבר את הקרסול. במרץ גם קיירי סיים את העונה. בוסטון הגיעה לפלייאוף בלי הכוכבים שלה. זה היה הזמן של הצעירים להראות מה יש להם. מונהגים בידי אל הורפורד הוותיק הם הצליחו להגיע עד גמר המזרח, ושם נתקעו בקיר שנקרא לברון ג'יימס. הם הצליחו למתוח אותו לסדרה של שבעה משחקים לפני שנכנעו. זו הייתה הצלחה שגרמה לכולם לחשוב שהסלטיקס בדרך למעלה. עם קיירי והייוורד בחזרה בהרכב, זו הייתה אמורה להיות הצלחה גדולה.

זה לא קרה. הייוורד חזר ונראה כמו צל של עצמו. אחרי פציעה קשה ושנה מחוץ למגרש, לא פשוט לחזור לעניינים. קיירי חזר והיה… ובכן… קיירי. על כל המשתמע מכך. יום אחד הוא העלה סרטון שבו הוא מבקש להיות סלטיק לכל החיים. ביום אחר הוא אמר שאין לו מושג מה הוא יעשה בקיץ כשיהפוך לשחקן חופשי. בוסטון גמגמה בעונה הרגילה, והתחושה באוויר הייתה שמשהו לא טוב קורה בתוך חדר ההלבשה. קצת לפני הטרייד דד ליין אנתוני דייוויס הפך לזמין בטרייד. כולם חשבו שבוסטון יכולה להציע עסקה מנצחת. כשאיינג' אסף נכסים בשנים האחרונות,הוא חלם על דייוויס. אלא שעכשיו היה מחסום חוקי. גם לקיירי וגם לדייוויס היה בחוזה סעיף דרק רוז, סעיף שניתן לרוקיס מצטיינים ומעלה את הערך של החוזה השני שלהם בליגה. חוקי הליגה קובעים שאפשר לקבל בטרייד רק שחקן אחד כזה. כיוון שבוסטון כבר קיבלה את קיירי, והיא הייתה חסומה מלהשיג את דייוויס, עד שקיירי יסיים את החוזה שלו. החוזה של קיירי חסם את איינג' מללכת אחרי דייוויס. ניו אורלינס בחרה בכל זאת לחכות לקיץ, ובוסטון ניסתה להתמקד בפלייאוף שהיה לפניה. בסיבוב הראשון לא הייתה בעיה והוא נגמר בסוויפ חלק על אינדיאנה. הסיבוב השני התחיל בניצחון ענק על מילווקי. אלא שאחריו הכול הלך לעזאזל ובוסטון חטפה תבוסה אחרי תבוסה לפני שעפה מהפלייאוף. קיירי שיחק בצורה סוליסטית, וכבר היה ברור לרוב האנשים שהוא והסלטיקס לא ימשיכו יחד. זה פשוט לא עבד.

בקיץ האחרון קיירי עזב, הורפורד קיבל הצעה טובה יותר מפילדלפיה וגם הוא עזב, ואיינג' ידע שבמצב הזה אין לו סיבה לרדוף אחרי דייוויס. איינג' טעה, צמד מילים שלא נאמר יותר מדי פעמים מאז 2003, בהימור שלו על קיירי. עם הייוורד זה היה בעיקר מזל רע. אבל איינג' בזבז את החלון שלו. לקבוצות שמחזיקות צעירים כמו טייטום ובראון יש חלון הזדמנויות קצר להתחזק לפני שהשכר של השניים קופץ לשמיים. בראון החל מעונת 2020/21 ירוויח קצת פחות מ-23 מיליון דולר (בהשוואה ל-6.5 מיליון דולר שהרוויח בעונת 2019/20). טייטום ירוויח בעונת 2020/21 7.8 מיליון דולר. בעונת 2021/22 זה כבר יהיה חוזה מקסימום, המוערך בכ-25-30 מיליון דולר בעונה הראשונה (תלוי בגובה תקרת השכר, ובהישגים של טייטום בעונה הקרובה).

הנמכת ציפיות, הגדלת ציפיות

וכך הגיעה בוסטון לעונת 2019/20. אחרי שבקיץ 2018 הציפיות היו בשמיים, בקיץ 2019 הן הונמכו משמעותית. איינג' הצליח להציל משהו מהקיץ כשהביא את קמבה ווקר משארלוט כדי שיחליף את קיירי. ווקר היה ווינר גדול במכללות כשסחב את קונטיקט לאליפות המכללות לפני שהגיע ל-NBA. לקח לו זמן להיכנס לעניינים בליגה של הגדולים, אבל החל מ-2017 קמבה השתתף באולסטאר, ובעונתו האחרונה בשארלוט הוא הצליח להידחק לחמישיית העונה השלישית. יש ירידה מורגשת ברמת הכישרון מקיירי לקמבה, אבל לאף אחד לא היה ספק שמבחינת אופי וחיבור לקבוצה, עם קמבה יהיה קל יותר. בראון חתם על הארכת חוזה גבוהה למדי בקיץ 2019, והוא וטייטום הבינו שעכשיו זה שלהם – הם לא רק העתיד של הסלטיקס. הם גם ההווה שלה…

ג'ייסון טייטום בדרכו להיות סופרסטאר. הוא רק סיים את עונתו השלישית בליגה וכבר יש לו ברזומה שני גמרים אזוריים. אפשר לראות בו את הסימנים שראינו בסקוררים גדולים אחרים בליגה. יש לו את הביטחון של כרמלו, השחרור המהיר של לילארד, והמון המון קובי. בקיץ שבין עונתו הראשונה לשנייה בליגה טייטום התאמן עם קובי בריאנט, וקובי גם הפך למנטור שלו. אוהדי בוסטון לא אהבו את זה בגלל היריבות עם הלייקרס, מה גם שנראה שהיעילות של טייטום במשחק ירדה. בעונה ללא כוכב גדול שיגנוב לו את אור הזרקורים, טייטום קלע 23 נקודות בממוצע למשחק, וכמו הגדולים באמת, ידע להעלות את משחקו בדרגה נוספת בפלייאוף.

הוא שרף את פילדלפיה בסיבוב הראשון בפלייאוף. בסיבוב השני בפלייאוף הוא היה יעיל מאוד, ובמשחק מספר שבע נגד טורונטו הוא קלע 25 נקודות, הוריד 12 ריבאונדים ומסר שבעה אסיסטים. הוא הפך לשחקן השני הכי צעיר לרשום כאלו מספרים במשחק מספר שבע בפלייאוף. מי הכי צעיר? המנטור שלו כמובן – קובי. גם מיאמי והשומרים החזקים שלה לא הצליחו להפריע לו לקלוע. טייטום נצץ בפלייאוף, וגם במשחקים שבהם לא הלך לו, הוא ידע להעלות הילוך. במשחק מספר ארבע נגד מיאמי, טייטום סיים את המחצית הראשונה עם אפס נקודות. במחצית השניה הוא הוסיף 28. טייטום הפגין יכולות סקורינג מרשימות, אבל לא פחות מרשים מהנקודות שקלע, היו חמשת האסיסטים שמסר בממוצע למשחק. בהעדרו של הייוורד, שהיה פצוע רוב הפלייאוף, וכשקמבה משחק פצוע, טייטום ניצל את תשומת הלב שהוא מקבל אצל ההגנות של היריבות כדי למצוא את החברים לנקודות קלות.

אם טייטום הוא הכוכב של הסלטיקס, בראון הוא הברומטר. כשהוא טוב, הסלטיקס טובים. אין לו את היכולות של טייטום לקלוע באחד על אחד, אבל בראון מוצא המון דרכים להשיג את הנקודות שלו. הוא הקפיץ את הממוצע שלו העונה בשבע נקודות, וגם הוא חצה את קו 20 הנקודות למשחק. הוא שיפר את הקליעה שלו ועומד על 48% מהשדה ו-38% מהשלוש בווליום גבוה. בראון משחק נהדר בהתקפה בלי הכדור, בין אם זה בחיתוכים לסל או כקלעי שלשות. הוא יוצא מהר להתקפת המעבר וקשה מאוד לעצור אותו בדרך לסל. מדובר בשומר אדיר שיכול לשמור על כל עמדה במגרש. נגד פילדלפיה הוא היה צריך להתמודד עם אל הורפורד וטוביאס האריס. נגד מיאמי ראינו פוזשנים שבהם הוא היה צריך לשמור על באם אדאביו ועשה עבודה מצוינת.

האם לבוסטון יש גם את הצלע השלישית העתידית שלהם? זה תלוי לאיזה מרכוס סמארט אתם מאמינים (ויסלח לי קמבה ווקר. הוא פשוט לא בטיימליין הנכון לשיא של טייטום ובראון). מזמן ידענו שהוא שחקן הגנה אדיר אבל ההתקפה של סמארט זה סיפור אחר. קבלת החלטות בעייתית, איבודי כדור וקליעה נוראית. בפלייאוף האחרון ראינו לפרקים פוטנציאל התקפי כשהוא קלע שלשות כמו סטף קרי. היו לו שלושה משחקים שבהם קלע שש שלשות, אחד עם חמש, ועוד אחד עם ארבע. זה היה מרשים. הוא עדיין סיים את הפלייאוף עם 2.4 שלשות ב-33.3% רעים. אם סמארט יצליח לשמור על יציבות בקליעה, מדובר בשלישייה שיכולה לתת לאוהדי הסלטיקס המון תקוות לעתיד.

על כל זה מנצח בראד סטיבנס, שאותו לא הזכרנו מאז המשפט הראשון. סטיבנס הוא אחד המאמנים הטובים בליגה, והמהלכים שלו אחרי פסק זמן מפורסמים ביעילותם. לאורך השנים שלו בבוסטון, הסלטיקס בכל עונה התעלו על הציפיות מהם, למעט עונת 2018/19. לא פשוט לעשות את המעבר מהמכללות ל-NBA, ויש לא מעט מאמנים שנכשלו בזה, כולל שמות גדולים כמו ג'ון קליפארי. המעבר מתוכנית שבה אתה הכוכב, שבה אתה עובד עם ילדים, לליגה שבה צריך להיות לא רק מאמן אלא גם מטפל של כוכבים בעלי אגו נפוח, לא תמיד עובד. למרות שסטיבנס הגיע ממכללה קטנה כמו באטלר, המעבר ל-NBA היה חלק למדי. העובדה שהוא התחיל בקבוצה צעירה עזרה לו להתרגל לשחקנים, ולשחקנים להתרגל אליו. בעונה היחידה שבה היו לו שמות גדולים זה הלך קצת פחות טוב.

בסופו של דבר, בעונה שבה הלייקרס זוכה באליפות ה-17 כמועדון, ומשתווה לסלטיקס בטבלת האליפויות, עונה טובה לא מנחמת את הסלטיקס. גם עתיד ורוד לא מעורר תקווה. בבוסטון חשוב רק דבר אחד – לזכות באליפות ה-18 לפני שהלייקרס עושים את זה. אם צריך לשחוט פרות קדושות בדרך, תסמכו על איינג' שהוא כבר השחיז את הסכין.