בזמן שמירב תשומת הלב הציבורית מופנית למירוץ בין הארדן לווסטברוק שיסיתיים כשמישהו מהם (או שניהם) יקבל תואר MVP בלי לנסות בכלל לשחק הגנה. הקרב על שחקן ההגנה של השנה צמוד ומותח ומעניין לא פחות. שלושה שחקנים יכולים לטעון שהפרס מגיע להם קוואי לנארד, רודי גובר ודריימונד גרין. תחילה בואו נוריד מהמירוץ את קוואי לנארד.
שחקן ההגנה המכהן ממשיך להיות מפלצת בשני הצדדים של המגרש אבל נראה שהעומס ההתקפי עליו (קולע 26 נקודות למשחק השנה) הוריד מהיעילות ההגנתית שלו והוא כבר לא נמצא בצמרת של המדדים ההגנתיים המקובלים (DRPM, DFG%). סן אנטוניו מאידך מדורגת ראשונה בליגה ביעילות הגנתית ואין לאף אחד ספק מי מנהיג החבורה שלהם.
אחד הנתונים המפתיעים וזה שמבחינתי הכריע את ההתמודדות הוא שסן-אנטוניו (כזכור קבוצת ההגנה הטובה בליגה) הייתה טובה יותר הגנתית השנה כשלאנרד ישב על הספסל. אז נכון גם הכוכב של היריבה כנראה ישב באותו זמן אבל כשזה מתווסף לירידה בשאר הסטטיסטיות ההגנתיות, קוואי יצטרך להסתפק במקום השלישי.
רודי גובר או דריימונד גרין?
גובר הוביל את יוטה לעונה מפתיעה שהסתיימה במקום החמישי במערב הקשוח. הקבוצה מדורגת שלישית ביעילות הגנתית בעוד הוא מוביל את הליגה בהפרש ניכר בDRPM (מדד פלוס מינוס שמנורמל בכדי להתאים לשחקנים האחרים שנמצאים על המגרש) ונמצא בצמרת בכמעט כל מדד הגנתי בנמצא. גובר הוא שחקן הגנה מהדור הישן, הוא לא יכול לשמור על גארדים בסוויץ' והוא לא יוביל את המתפרצת שתגיע אחרי העצירה אבל אם אתה חודר לצבע וגובר מחכה בצד השני אתה יכול לבחור בין למסור החוצה ללחטוף גג.
מולו עומד שחקן שבעיני הוא המודל של שחקן ההגנה המודרני. דריימונד גרין יכול לשמור על כל שחקן במגרש, הורסטיליות הזו שלו היא המפתח להגנת החילופים של הווריורס שמדורגת שניה בליגה ביעילות הגנתית. גרין בעצמו במקום השני בליגה בהשפעה על אחוזי הקליעה של שחקן היריב (שחקנים קולעים מולו ב6.1% פחות מאשר מול אחרים, אנטוני דיוויס ראשון עם 6.3%),ובDRPM ומוביל את הNBA בחטיפות ובדיפלקשנס.
בשלב הראשון זה נראה היה קשה לבחור. גובר מוביל את הליגה בחסימות עם 2.7 למשחק, גרין מוביל את הליגה בחטיפות עם 2 למשחק. גובר ראשון בליגה בDRPM ודריימונד מיד אחריו. גולדן סטייט שניה בליגה ביעילות הגנתית ויוטה מיד אחריהם במקום ה3. כשנכנסים קצת לעובי הקורה לדריימונד יש יתרון ברור על גובר. גובר אולי מוביל את הליגה בחסימות, אבל גרין עם 15 ס"מ פחות חוסם בעצמו 1.4 חסימות למשחק (מספיק למקום 11 בליגה). גובר מקום שני בליגה באחוזי קליעה בצבע של היריב (43.3%) אבל גם פה גרין מיד אחריו (43.8%). בעוד בהגנת הפרימיטר אין טעם להשוות בין השניים, גובר לא תורם בצורה משמעותית בפרמטים האלה.
אז נכון, רודי הוא בהחלט מגן הטבעת הטוב בליגה, אבל כשאנדרו בוגוט עזב את הווריורס בכדי לפנות מקום לקווין דוראנט, השאלה הכי גדולה שריחפה מעל העונה הזו הייתה האם תהיה להם מספיק הגנה על הטבעת. דריימונד כנראה לקח ללב את הספקות שהיו בקרב העיתונאים ששחקן בגובה 2 מטר יכול לעגן את ההגנה של קבוצה שרוצה לזכות באליפות.
כשנשאל לגבי זה לאחרונה דריימונד דיבר על כמה בוגוט היה חשוב לו בשנים האלה, שהיה מי שיתן את הגיבוי מאחורה ובעיקר מי שידבר ויצעק ויכוון את ההגנה ביחד איתו. עכשיו כבר אין לי ברירה הוא אמר, אני אצטרך לעשות את כל הדברים האלה בעצמי. ההצלחה של ההגנה של הווריורס בהובלת דריימונד גרין בלתי ניתנת לערעור. הם מובילים את הליגה בחסימות, בחטיפות ובדיפלקשנס, מקום שני ביעילות הגנתית ושוב מגיעים לפליאוף בתור פייבוריטים ברורים לתואר. תחשבו על זה, לקחו מקבוצת הגנה משובחת את אנדרו בוגוט ואת אזילי והם לא איבדו פעימה. ככה זה כשהלב שלך הוא קצת יותר משתי מטר (עם נעליים).
