האליפות של הסלטיקס הפכה אותם לאלופה השישית בשש שנים וה-NBA נראית היום שוויונית מאי-פעם. אל הכוכבים הותיקים שרוצים להוסיף עוד תואר לארון לפני הפרישה מצטרפים כוכבים חדשים שדורשים את המקום שלהם ולצד אלו שנמצאות בתחרות על האליפות ישנן קבוצות שנמצאות במירוץ לתחתית בשאיפה לבחירה גבוהה בדראפט עמוס הכישרון של 2025. את כל הסיפורים האלה ננסה לכסות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום, מודל 24-25
הקבוצה היום: שיקאגו בולס
נשארו: איו דוסומו, פטריק וויליאמס, טורי קרייג, ג'בון קרטר, קובי וייט, ניקולה ווצ'ביץ', זאק לאבין, דאלן טרי ועקרונית גם לונזו בול
עזבו: אלכס קארוסו (טרייד, אוקלהומה סיטי), דמאר דרוזן (סיין אנד טרייד, סקרמנטו), אנדרה דראמונד (שחקן חופשי, פילי), ג'בונטה גרין (שחקן חופשי, ניו אורלינס)
הגיעו: ג'וש גידי (טרייד, אוקלהומה סיטי), כריס דוארטה (טרייד, סקרמנטו), ג'יילן סמית' (חופשי, אינדיאנה), מטאס בוצליס (דראפט)
מתנדנדים: טיילן הורטון-טאקר וקני לופטון הם שני השמות המעניינים יותר בין השחקנים עם החוזים למחנה האימונים.
חמישייה: ג'וש גידי, זאק לאבין, קובי וייט, פטריק וויליאמס, ניקולה ווצ'ביץ'
ספסל: איו דסומו, ג'בון קרטר, כריס דוארטה, ג'יילן סמית', מטאס בוצליס. האופטימיסטים בינכם רשאים להוסיף את לונזו בול מתישהו במהלך העונה.
המהלכים הגדולים של עונת 2023/24:
מישהו טרח והכין, אז לא נפרגן?
אז מה היה לנו שם?
באמצע. זו המילה הכי טובה להגדיר את ארבע השנים הראשונות של בילי דונובן בשיקאגו ובמיוחד מאז שדמאר דרוזן חבר לזאק לאבין וניקולה ווצ'ביץ' לפני שלוש שנים. ה'אמצע' הזה מתאר גם את גרף הנצחונות של הקבוצה (31 בעונה הראשונה של דונובן, ווצ' הצטרף בדדליין, 46 נצחונות בעונה השניה והראשונה של ה'מיד-3', אחר כך 40 ובעונה שעברה 39) וגם את סגנון המשחק: שיקאגו זרקו הכי הרבה מיד ריינג' ארוך – ביעילות ממוצעת להחריד – היו לפני אחרונים בליגה בשיעור זריקות השלוש (גם כאן מתחת לממוצע הליגה) ואמנם היו במקום השני בזריקות במרחק של עד מטר מהסל, אבל איזנו עם אחוז הדיוק השני מהסוף מהטווח הזה. עבור קבוצה שנסמכת על שלושה כוכבים בגילאי הפריים או מעבר לו, אלו תוצאות לא מספקות. נקודת האור היחידה בעונה שעברה הייתה הפריצה של קובי וייט שנכנס לנעליים של זאק לאבין אחרי שהאחרון נפצע. וייט סיים במקום השני במאבק צמוד מול טייריס מאקסי על תואר השחקן המשתפר.
הפציעה של זאק (ולא מדברים על לונזו) הייתה אמורה לתמרץ את שיקאגו לנסות להעביר בטרייד את ניקולה ווצ'ביץ' (בן 33 ובחוזה נוח) ודמאר דרוזן (בן 34 ובעונה האחרונה לחוזה) כדי להתחיל בניה מחדש. זה לא קרה. הבולס בחרו בעוד עונה של בינוניות שבה הם לא הגיעו אפילו למשחקי הפלייאין מצד אחד – והיו בקצה הלוטרי מהצד השני.
קיץ חם
שיקאגו הראו סימנים ראשונים של התמסרות לתהליך בניה מחדש: הם העבירו את אלכס קארוסו בן ה-30 לאוקלהומה סיטי וקיבלו בתמורה את ג'וש גידי. גידי הוא מנהל משחק מוכשר ומתאים לטיימליין של בניה מחדש, ואחרי שהקרדיט שלו הצטמצם במהלך הפלייאוף הפרידה מאוקלהומה סיטי נראית כמו צעד מתבקש. גם דמאר דרוזן עזב. דרוזן רצה לחזור לקליפורניה, בה גדל, ולנסות להתחרות על אליפות. די ברור שבשיקאגו זה כבר לא היה קורה. בעמדות הפנים אנדרה דראמונד הלך לגבות את ג'ואל אמביד בפילי ושיקאגו החליפו אותו בג'יילן סמית' שסיים חוזה באינדיאנה.
בכל הנוגע לשני הכוכבים האחרים הסטטוס קוו נשמר, יחסית. מדי פעם עלו שמועות על ניסיונות של שיקאגו להעביר את זאק לאבין – די קשה להאמין שהוא עוד לא בן 30 – אבל שום דבר לא התממש. אם היו נסיונות של הבולס להעביר את ווצ'ביץ' אז הם נשארו מתחת לרדאר. בשורה התחתונה שני הכוכבים הגדולים עדיין שם.
גם לונזו בול עוד שם, אחרי שנתיים בלי כדורסל ושלושה ניתוחים בברך שמאל לונזו סוף סוף נמצא על המגרש ומתאמן. קשה לדעת בשלב הנוכחי האם זה יחזיק ואם כן אז כמה זמן, אבל בכל מקרה לא נראה ששיקאגו בונה עליו לטווח הארוך.
ההחתמה המשמעותית ביותר ששיקאגו עשתה בפגרה הזו היא של פטריק וויליאמס, הבחירה הרביעית בדראפט 2020. וויליאמס ישאר בשיקאגו בחמש השנים הקרובות תמורת 18 מיליון דולר לעונה. הוא לא עשה עדיין שום דבר שמצדיק את תג המחיר הזה אבל הוא עדיין צעיר (חגג 23 באוגוסט) ונראה שאוהבים אותו שם
ועכשיו מה, מה עכשיו?
אמצע הטבלה הוא המקום הכי גרוע שאפשר להגיע אליו, בטח באופן עקבי. מהבחינה הזו העובדה ששיקאגו מתחילה עם פחות כישרון ממה שהיה שם בשנים האחרונות הוא סימן טוב. מצד שני עצם העובדה שווצ'ביץ' עדיין בקבוצה זה סימן מדאיג, בטח כששיקאגו תשמור על בחירת הדראפט הקרובה שלה רק אם היא תיפול בין 10 הראשונות.
עיקר הפוטנציאל, בוודאי ההתקפי, נמצא בצמד שחקני החוץ: ג'וש גידי הוא לא איום אמיתי לקליעה עדיין (בשאיפה שעדיין היא מילת המפתח) אבל הוא מנהל משחק נהדר ובשיקאגו הכדור אמור להמצא אצלו בידיים יותר. קובי וייט יכול להתפתח לסקורר מעניין. שניהם הם שחקנים לא סטנדרטים בדרך בה הם נעים על המגרש ויכולים בהחלט להפעיל לחץ על ההגנות של היריבים במגרש הפתוח. שניהם גם גארדים גבוהים יחסית (וייט 1.95, גידי 2.03) מה שאמור לאפשר להם לשחק בהרכבים של שלושה גארדים, לפחות כל עוד זאק לאבין עדיין חלק מהקבוצה.
האלטרנטיבה השניה היא לשחק עם מטאס בוזליס באחת מעמדות הפורוורד (ליד פטריק וויליאמס). בוזליס הגיע לליגה מהג'י ליג איגנייט ונראה כמו פרוספקט שצריך עוד התפתחות. הוא גבוה (2.08) ורזה מאד (95 ק"ג) מה שעלול להקשות עליו להתמודד עם השחקנים הפיזיים יותר בעמדה 4. הקליעה שלו מהשלוש עדיין לא אמינה, אבל מכניקת הזריקה שלו נראית לא רע ועם מאמני הקליעה של ה-NBA היא אמורה להתייצב. גם בגלל רוטציית הפורוורדים המצומצמת של הבולס הוא צפוי לקבל לא מעט דקות והתנסויות על המגרש, וזה גם אינטרס שמשרת את הקבוצה, גם במחיר של הפסדים. הבסט-קייס סנאריו, כרגע, עבור בוזליס הוא תואם פרנץ וגנר תוך 3-4 שנים, אבל יש לו עוד דרך ארוכה עד שיגיע לשם.
די ברור שהבולס לא צפויים להיות מספיק טובים כדי להיות קבוצת פלייאוף או אפילו לאיים על הפלייאין. השאלה המרכזית היא האם שיקאגו – ובעיקר ארתוראס קרנישובאס ובילי דונובן – מוכנים להתחייב סוף סוף לתחילת תהליך טאנקינג כמו שהם היו אמורים לעשות כבר לפני שנתיים. החדשות הרעות מבחינתם הן שהמזרח אמור להיות צפוף גם בגזרה הזו: וושינגטון, ברוקלין, שארלוט וכנראה גם טורונטו ודטרויט צפויות להיות לא פחות רעות משיקאגו (ואטלנטה), זה אומר שצריך באמת להתחייב להפסדים, להעביר את מי שלא נמצא בתוכניות ארוכות הטווח ועלול לייצר נצחונות כדי – בשאיפה – לצאת עם שתי בחירות דראפט גבוהות בשנתיים הבאות. זה עשוי להיות מכוער אבל זה הדבר הנכון עבור המועדון. מצד שני החלטות נכונות לא בדיוק אפיינו את הקדנציה של קרנישובאס.
תחזית
שיקאגו יהיו פחות טובים מהעונה החולפת, אבל אני לא בטוח שהם יהיו מספיק רעים. לשם שינוי הם לא יגיעו לפלייאין – מה שאומר שהם ישמרו את הבחירה שלהם – אבל הם גם לא יהיו גרועים יותר מ3-4 קבוצות שציינו קודם. הבסט-קייס סנאריו שם אותם עם 23 נצחונות ובחירת דראפט נוספת מטרייד על ווצ' (שיעבור ללייקרס? למילווקי במקום ברוק לופז? לגולדן סטייט?) אבל הדרך שבה הארגון מתנהל בשנים האחרונות גורם לי לחזות להם 29 נצחונות ובחירה 8 בדראפט הבא.
