הפלייאוף במערב תמיד מספק התנגשויות ענק, אבל הסדרה בין דנבר נאגטס למינסוטה טימברוולבס היא הרבה מעבר לעוד מפגש בין קבוצות צמרת. זוהי התנגשות של פילוסופיות כדורסל. מצד אחד, דנבר נאגטס קבוצה שפועלת כמו אלגוריתם מושלם, פותרת בעיות בזמן אמת, ומסתמכת על האינטליגנציה העילאית של ניקולה יוקיץ' כדי לפרק כל מערך הגנתי בליגה. מהצד השני, מינסוטה טימברוולבס, קבוצה מחוספסת, פיזית ומשתנה, שגילתה לאחרונה מחדש את הזהות שלה דרך גמישות הגנתית יוצאת דופן וניסיון להכניס את היריבות שלה לכאוס מוחלט. זו סדרה של מי מצליח לכפות את תנאי השטח על היריב.
המפגשים מהעונה הסדירה – ומה אפשר ללמוד מהם לקראת הסדרה?
מאזן 3-1 לדנבר כאשר מינסוטה ניצחה במפגש האחרון בין השתיים, והוא גם המשחק היחיד שבו אף אחת מהקבוצות לא עברה את קו 120 הנקודות. הנאגטס היו בהרכב מלא רק במשחק הראשון. וחשוב לציין שגם הפעם הנאגטס יגיעו כשפייטון ווטסון שהראה יכולות מרשימות בשני צידי המגרש, עדיין מתאושש מפציעת המסטרינג.
כשמנתחים את משחקי העונה הסדירה בין הקבוצות, הסיפור האמיתי טמון ב"איך". דנבר הצליחה לנצח כשכפתה על מינסוטה להתמודד עם התקפת חצי המגרש המסודרת שלה. במפגשים האלו, דנבר השתמשה באופן שיטתי בפיקנרול ספרדי, (פיקנרול שגם החוסם מקבל חסימה משחקן שלישי) ובפעולות מסירות דריבל הנדאוף (סוג של פיקנרול הפוך – הגבוה עם הכדור, הגארד עובר על החסימה מקבל את המסירה וזורק) סביב יוקיץ'. המטרה הייתה אחת: להעניש את הגנת ה"דרופ" הקלאסית שמינסוטה מפעילה כשרודי גובר על המגרש. ברגע שגובר נשאר עמוק בצבע, ג'מאל מארי וקאם ג'ונסון קיבלו חלונות פנויים לזריקות מחצי מרחק ומחוץ לקשת, והענישו באחוזים גבוהים.
אבל מינסוטה לא נשארה חייבת, ובמשחקים שבהם הצליחה להוציא את דנבר משיווי משקל, זה קרה דרך שיבוש נקודת ההתחלה של ההתקפה. הטימברוולבס הפעילו לחץ אגרסיבי במיוחד על מובילי הכדור של דנבר עוד בחצי המגרש שלהם (Full Court Press חלקי), מתוך הבנה שאם ההתקפה של הנאגטס מתחילה להתארגן רק כשנותרו 12 שניות לשעון הזריקות, היעילות שלה צונחת. מינסוטה תקפה את קווי המסירה, מנעה מיוקיץ' לקבל את הכדור בעמדות נוחות שלו, לרוב ב"מרפקים", ודחפה את הכדור קדימה למעבר לפני שהגנת הנאגטס הספיקה להציב את החומה שלה. ההבנה המרכזית כאן היא שמינסוטה חייבת לייצר נקודות מאיבודים ומריבאונד התקפה כי כשהיא נאלצת לייצר יש מאין מול הגנה עומדת של דנבר, היא נוטה להיתקע.
סמול בול, חילופים אוטומטיים והחידה של קייל אנדרסון
כאן אנחנו מגיעים לשינוי הטקטי המרתק ביותר של התקופה האחרונה במינסוטה, שעשוי להיות המפתח לסדרה כולה: המעבר של כריס פינץ' להרכבי סמול-בול שבהם קייל אנדרסון מתפקד כסנטר במקומו של רודי גובר בדקות ההכרעה. המהלך הזה אינו מקרי. הוא נולד מתוך ההבנה שיוקיץ' מפרק הגנות דרופ בעיניים עצומות. כשאנדרסון משחק בעמדה 5 לצד שחקנים כמו אנתוני אדוורדס, ג'יידן מקדניאלס, דונטה דיווינצ'נזו (או איו דוסומו) וג'וליוס רנדל, מינסוטה הופכת למכונת חילופים טוטאלית. אין יותר חסימות לרדוף אחריהן, אין יותר גבוה ששוקע לצבע – כל חסימה נתקלת בחילוף אוטומטי שמייצר חומה אנושית ארוכה ואתלטית.
איך זה יעבוד מול דנבר ויוקיץ'? הרי ברגע שמינסוטה תחליף הכל, שומרים כמו דיווינצ'נזו או אדוורדס ימצאו את עצמם שומרים על יוקיץ' בפוסט. על פניו, מדובר בהתאבדות טקטית. אבל כאן נכנס הגאונות (או ההימור) של מינסוטה: הרעיון הוא לא באמת להשאיר גארד באחד-על-אחד מול יוקיץ', אלא למנוע ממנו את קבלת הכדור מלכתחילה. מינסוטה תשחק "פרונט" – השומר הקטן ייעמד לפני יוקיץ' ויחסום את קו המסירה, בזמן שקייל אנדרסון או ג'וליוס רנדל יעזבו את השחקן שלהם בצד החלש (לרוב ארון גורדון) וישמשו כרשת ביטחון (כשישחקו כהלפר שמחכה לחטוף את המסירה המוקשתת מעל. גם אם יוקיץ' יקבל את הכדור, מינסוטה תשלח עליו דאבל-טים ותסמוך על האורך והמהירות של שאר השחקנים כדי לבצע רוטציות ולסגור את הקלעים של דנבר בפינות לפני שיספיקו לשחרר זריקה. זו הגנה שדורשת תיאום ברמה גבוהה, אבל כשהיא עובדת, היא יכולה לשתק לחלוטין את משחק המסירות של יוקיץ'.
מאצ' אפ צפוי והכוכבים
ג'מאל מארי מול כלא הפרימטר של מינסוטה:
מעבר ליוקיץ', הסדרה הזו תוכרע ביכולת של ג'מאל מארי לשרוד את השחיקה הפיזית. ג'יידן מקדניאלס, אחד משומרי האחד-על-אחד הטובים בליגה, הולך לקבל משימה אחת: למחוק את מארי מהפרקט. מינסוטה תנסה למנוע ממארי לקבל כדורים ותפוצץ כל ניסיון של דנבר לייצר עבורו חסימות מחוץ לכדור. אם מארי יתקשה לייצר נקודות בכדרור, דנבר תאבד את ממד הבלתי-צפויות שלה ותהפוך לתלויה מדי במשחק הפוסט-אפ של יוקיץ'.
אנתוני אדוורדס מול קו ההגנה של הנאגטס:
אדוורדס מגיע לפלייאוף הזה כסופרסטאר שמחפש דם. עם היעדר הריווח המושלם בתוך הצבע (במיוחד כשגובר ורנדל יחד על הפרקט), אדוורדס יצטרך לקבל החלטות מהירות נגד העזרה שדנבר תשלח מולו. דנבר, בראשות כריסטיאן בראון וברוס בראון, צפויה לשחק אגרסיבי מאוד על אדוורדס בפיק-אנד-רול כדי להכריח אותו למסור את הכדור לשחקנים הפחות מוכשרים התקפית של מינסוטה. שנים קודמות אדוארדס כשל שוב ושוב בהתמודדות עם דאבל טים, בליצים וכד', והמבחן שלו יהיה לזהות את העזרה מוקדם ולמצוא את שחקני הפינה (דיווינצ'נזו או אנדרסון) לפני שהרוטציה של דנבר תושלם.
ארון גורדון ב"דאנקר ספוט":
גורדון הוא ברומטר קריטי בסדרה הזו, במיוחד נגד הרכבי החילופים והסמול-בול של מינסוטה. אם מינסוטה תעזוב אותו כדי להביא עזרה על יוקיץ' בפוסט, גורדון יהיה חייב להעניש באופן מיידי דרך חיתוכים מאחורי ההגנה על קו הבייסלין או ב"בק דור" ושליטה מוחלטת בריבאונד ההתקפה. הפיזיות שלו מול קייל אנדרסון או דיווינצ'נזו בחילופים היא הנשק השקט שמאלון בונה עליו כדי לשבור את הגנת החילופים של הוולבס.
קרב המאמנים – סגנונות, התאמות ורוטציות
המפגש בין דיוויד אדלמן לכריס פינץ' הוא קרב מוחות קלאסי. האתגר הגדול ביותר של פינץ' יהיה התזמון. מתי הוא מוציא את רודי גובר החוצה ועובר להרכב החילופים עם קייל אנדרסון בסנטר? אם פינץ' יעשה את זה מוקדם מדי, הוא מסתכן באובדן השליטה בריבאונד ושחיקה מהירה של השומרים הקטנים שלו מול יוקיץ'. אם יעשה את זה מאוחר מדי, דנבר כבר תייצר קצב התקפי שאי אפשר לעצור. פינץ' יצטרך גם לנהל בקפידה את הדקות של ג'וליוס רנדל, שנוטה לקבל החלטות פזיזות תחת לחץ הגנתי.
אדלמן, מנגד, מתכונן בדיוק למלכודת הזו. ההתאמה המרכזית שלו תהיה להעניש את החילוף. אם מינסוטה מחליפה, אדלמן לא יבקש מיוקיץ' לעמוד בפוסט ולהמתין לדאבל-טים. במקום זאת, הוא ישתמש ביוקיץ' כמוביל כדור מקו השלוש, יריץ את הגארדים של דנבר לחסימות על השומרים של מינסוטה, וייצר בלבול בחילופים שיוביל ללייאפים קלים. בנוסף, אדלמן יצטרך למצוא פתרונות התקפיים יעילים כשיוקיץ' על הספסל, כנראה על ידי שילוב של קאם ג'ונסון וג'מאל מארי בפיק-אנד-רול כדי לתקוף את נאז ריד או את שחקני הספסל של הוולבס.
תחזית
הסדרה הזו תהיה מלחמת התשה פיזית וטקטית. ההגנה המשודרגת של מינסוטה, במיוחד בהרכבי הסמול-בול עם אנדרסון, תייצר לדנבר לא מעט רגעי תסכול ותכריח את יוקיץ' לעבוד קשה יותר מבכל סדרה אחרת על כל נקודה ועל כל אסיסט. אנתוני אדוורדס יגנוב משחק או שניים בכוחות עצמו עם תצוגות קליעה שישאירו את ההגנה של דנבר חסרת אונים.
ועדיין, במשחק שחמט פלייאוף, ליוקיץ' ולאדלמן תמיד יש עוד מהלך אחד בכיס. היכולת של דנבר לזהות חולשות נקודתיות במבנה ההגנתי של מינסוטה תוך כדי משחק – בין אם זה דרך הענשה בריבאונד התקפה מול הרכבים נמוכים, או דרך חיתוכים מושלמים ללא כדור של גורדון ובראון – תהיה שובר השוויון. דנבר אולי תדמם, אבל המכונה הקבוצתית שלה פשוט עמידה מדי ללחץ לטווח ארוך.
תחזית: דנבר נאגטס ב-6 משחקים.
רוצים לנחש איך הסדרה תסתיים? מוזמנים להצטרף למשחק הבראקטים של הכדור הכתום ממש כאן
