בזמן שישנתם הוא טור שמסכם את אירועי הלילה בפלייאוף ה-NBA

קליבלנד 119 (3) – אינדיאנה 114 (0)

עבור רוב הקבוצות, לחזור מפיגור 25 במחצית (שיא בפלייאוף) היה נחשב סיבה לאופטימיות. עבור הקאבס עצם העובדה שנקלעו למצב הזה בשלב הזה של הפלייאוף הוא מדאיג. אבל אולי, הסוויץ׳ שעשו במחצית השנייה הוא השינוי אותו הבטיח טיירון לו בסוף העונה הסדירה.

 

אינדיאנה פתחה את המשחק כמו שאר המשחקים כשהיא נחושה להוכיח שהיא יריב רציני במזרח. את הרבע הראשון הם סיימו בעשר הפרש הרבה בזכות הקו הקדמי שלה: ת׳דיוס יאנג וקווין סארפין.

אצל הקאבס חלק גדול מהבעיה היא ההגנה ובעיקר רוח הלחימה. כשלא מנסים להגיע לריבאונד, ברור למה ההפרש הפך להיות כזה מפלצתי.

בשלב הזה הכל עובד לפייסרס, למשל תרגילים מהכנסת כדור

 

ברבע השני זה כבר פול ג׳ורג׳ שקולע 21 מתוך 37 של אינדיאנה שמסיימים את המחצית עם שיא נקודות למועדון במחצית במשחק פלייאוף 74-49. שוב קליבלנד מפסידה את המחצית פחות בגלל ההגנה ויותר בגלל ההחטאות: רק 34% ל-2 (לעומת 39 ל-3). אינדיאנה לעומת זאת עם 56 אחוז כולל 58 אחוז מהשלוש וגם מושלמת מהקו אליו היא מגיעה הרבה יותר פעמים.

אבל אז מגיעה המחצית השנייה, ולברון מוכיח בפעם המי יודע כמה למה זה לא משנה מי יזכה ב-MVP הוא עדיין השחקן הטוב ביותר בעולם. הוא קולע 28 נקודות לעומת 20 בלבד של שאר חברי החמישיה (שחקני הספסל הוסיפו 28 בראשות 11 של פריי). הוא מוסר 7 אסיסטים כששאר הקבוצה מוסרת רק 5.

מה שהופך את לברון לשחקן הכי טוב זה היכולת שלו לסחוף את הקבוצה איתו. למרות שהוא נותן את רוב התפוקה, כל הקבוצה לחמה בהגנה וקלעה באחוזים מצוינים בהתקפה. קווין לאב שבמחצית הראשונה אפילו לא ניסה לקחת ריבאונד מול מיילס טרנר נלחם על כדור אבוד במסגרת ריצה 14-0

היכולת של לברון לדחוף את החברים שלו במקום לגעור בהם (מה שהיה עלול לקרות במהלך העונה הסדירה) הוא הסיבה למה כל עוד לברון בריא ויכול לנפק מספרים מפלצתיים אסור אף פעם לזלזל בו. הוא מוביל את שחקני הספסל לקאמבק דרך ההגנה שבא לידי ביטוי פחות באיבודים שהיו לפייסרס (4) ויותר בזריקות שהם איפשרו להם. למרות שהפייסרס זרקו הרבה יותר מהקאבס, 73% מהזריקות היו Contested shots דבר שמוביל אותם לקלוע רק 25% מהשדה. אחרי שבמשך רבע וחצי הם מכרסמים בהפרש, מי אם לא לברון מעניק לקאבס יתרון ראשון מאז הרבע הראשון

אינדיאנה חזרה לקחת את ההובלה פעמיים אבל חמש דקות לסיום הקאבס עולים ליתרון אותו הם לא משמיטים עד הסוף. ג׳יימס מסיים טריפל דאבל של 41-13-12 והוא גם הוביל את הקבוצה בכל הקטגוריות הללו. פול ג׳ורג׳ מתקרב לטריפל דאבל עם 36-9-15 אבל מקבל מעט מאד עזרה מהחברים.

עבור קליבלנד המבחן האמיתי יהיה במשחק הבא. האם הם יעלו במוד פלייאוף מלא ותדרוס מההתחלה או ששוב תשדש ותנצח בשיניים (או תפסיד). אם היא תציג משחק הגנה כזה באופן עקבי, המזרח צריך לחזור ולפחד וגם במערב יצטרכו לחשוב פעמיים. ואם שחקני החמישיה יופיעו לכל משחק (קיירי ולאב בכלל לא שותפו ברבע האחרון) אז עוד יש סיכוי לריפיט.

את אינדיאנה ופול ג׳ורג׳ עצם ההפסד לא צריך להדאיג, אף אחד לא ציפה שהם ינצחו את הסדרה, מקסימום יגנבו ניצחון או שניים. אבל לאבד יתרון כזה הוא חתיכת מכה ויהיה מעניין לראות איך הם יתאוששו – לא רק בהמשך הסדרה, אלא בעיקר בעונה הבאה.

מילווקי 104 (2) – טורונטו 77 (1)

יונתן גנדלר

את הלילה הזה יזכרו עוד הרבה שנים במילווקי. האולם שבעונה הסדירה לא מלא ברוב המקרים, היה מלא עד אפס מקום בקהל שואג ומשולהב שעודד ועמד מאחורי הגיבורים שלו והיתה לו סיבה טובה לחגוג. בטורונטו, לעומת זאת, ירצו לשכוח את המשחק הזה או לדמיין שהוא לא קרה. מי שבמיוחד ירצה לשכוח את הערב הוא דמאר דרוזן. הכוכב של טורונטו מסיים משחק פלייאוף ללא אף סל מהשדה (!) וקולע 8 נק׳ בלבד, כולן מקו העונשין.

השניות הראשונות של המשחק נראו מבטיחות לטורונטו. יאניס מחטיא את הזריקה הראשונה, ובהתקפה הבאה גם מאבד כדור. אבל השניות האלו היו האחרונות שבהן קרה משהו חיובי מבחינת טורונטו על המגרש. מאותו רגע המארחים פתחו פער שהלך וגדל. בסיום הרבע הראשון מילווקי כבר מובילים 32-12. במחצית ההפרש כבר עמד על 27 נק׳ (57-30) ובהמשך התייצב סביב 30 נק׳ ונשמר סביב כך למעשה לאורך כל המשחק. בשיאו הגיע ההפרש ל-34 נק׳.

מילווקי הופיעו למשחק נחושים וממוקדים להפליא. הם צלפו בלי רחמים, לקחו ריבאונדים כאילו אין שחקנים של טורונטו תחת הסל, והניעו את הכדור ביעילות קטלנית. בהגנה לא ממש היה להם צורך להצטיין כי מה שהם התמודדו איתו פשוט לא ענה להגדרה של התקפה.

מנגד טורונטו פשוט התפרקו. בערך מאמצע הרבע הראשון הקנדים נראו מיואשים ולא הצליחו לגייס אנרגיות לחזור למשחק. במקום להפוך את התסכול למנוע חיובי ולצמוח ממנו, הם רק הלכו ושקעו בו ואת התוצאה אפשר היה לראות גם בהישגים על המגרש וגם בהתנהגות של השחקנים שהפגינו לחץ ותסכול על המגרש.

דוגמה אחת אחת לתסכול המתפרץ אפשר היה לראות בתקרית לקראת סיום המחצית הראשונה, כאשר איבקה חוסם לייאפ של ברוגדון והשופטים שורקים ל״גול-טנדינג״ ומחשיבים את הסל. איבקה חשב שהחסימה היתה נקיה, ולמען האמת ההילוך החוזר הראה שהוא צודק (אפילו השדר של מילווקי מודה בכך כפי שתוכלו לראות בקליפ הסיכום בהמשך הסקירה). איבקה הגיב בהתנהגות לא ספורטיבית, הטיח את הכדור בעוצמה על הפרקט ו״זכה״ בעבירה טכנית.

במחצית התוצאה היא 57-30 והסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה:

מילווקי טורונטו
57% % מהשדה 23%
54% % מ-3 18%
24 ריבאונדים 13
17 אסיסטים 4
6 איבודים 9
11 נק׳ מאיבודים 3

 

אם טורונטו קיוו לחזור מההפסקה ולחולל שינוי, הם התבדו. הרבע השלישי אמנם היה מעט יותר מאוזן אבל מילווקי רק המשיכו להגדיל את הפער והתוצאה בסוף הרבע היתה 78-46, 32 נק׳ הפרש לטובת המארחת!

ההתעללות הסתימה רק כאשר כבר היה מובן שהמשחק הוכרע, הספסלים קיבלו הזדמנות להשתפשף במשחק פלייאוף ולמעשה כל הרבע האחרון כבר היה בחזקת ״גרבג׳-טיים״. התוצאה הסופית מעט משקרת כי הספסל של טורונטו צמצם מעט ואפילו קצת שיפר את הסטטיסטיקה המזעזעת של שלושת הרבעים הראשונים.

לסיכום ניתן לראות שמילווקי הניעו את הכדור היטב, הרבו לחלוק אותו ביניהם אותו ביניהם וסיימו עם 29 אסיסטים על 39 קליעות מתוך 74 נסיונות (57% מהשדה) – הישג מפוקפק במיוחד להגנה של טורונטו. אבל המקום שבו טורונטו נכשלה בצורה מכפירה במיוחד היה בהתקפה. היא מסיימת את המשחק עם 11 אסיסטים על 24 קליעות בלבד מתוך 71 נסיונות (27% מהשדה). הם לא פספסו הזדמנות לפספס. אם זה בג׳מפים פנויים לחלוטין, או בלייאפים שהגיעו כבר עם האצבעות עד לטבעת אבל הכדור סירב להכנס.

בניתוח אמיתי, יש לומר שהרבע האחרון עוד עשה חסד עם טורונטו, ואם רוצים לקבל תמונה אמינה יותר של המשחק צריך להסתכל על הסטטיסטיקה בסיום הרבע השלישי:

מילווקי טורונטו
53% % מהשדה 26%
8/17 קליעות ל-3 4/18
32 ריבאונדים 25
22 אסיסטים 6
8 איבודים 12
28 נק׳ בצבע 14

תקציר מלא של המשחק:

בשורות מילווקי היה זה מידלטון ששוב הצטיין הערב וסיים עם 20 נק׳ (ב-53%), כאשר מתוכן 11 נקודות ב-6 הדקות הראשונות במשחק. למעשה בשלבים ההם של הרבע הראשון נראה היה שזהו מידלטון שבמו ידיו הכריע את טורונטו ושבר את רוחה. הוא גם לקח 3 ריב׳ וחילק 7 אסיסטים.

אדטוקומבו בערב שאולי לשחקנים אחרים היה יכול להחשב חזק, אבל יחסית לעצמו היה בינוני בלבד, עם 19 נק׳ (ב-70%), 8 ריב׳ ו-4 אסיסטים. גרג מונרו שוב מצטיין מהספסל עם 16 נק׳, 7 ריב׳ ו-3 אסיסטים. עוד קלעו למילווקי בספרות כפולות ביזלי עם 13, מייקר עם 11 ודלבדובה עם 10.

לטורונטו דרוזן בערב מזעזע וכאמור לא קולע אפילו סל אחד מהשדה. את כל 8 הנקודות שלו הוא רושם מקו העונשין, ובנוסף לוקח רק 2 ריב׳ ולא מחלק אפילו אסיסט בודד. לאורי עם 13 נק׳ בלבד (ב-40%), 5 ריב׳ ו-2 אסיסטים בלבד. ולנצ׳יונאס עם 11 נק׳ ו-7 ריב׳, ואיבקה גם הוא בערב נורא עם 6 נק׳, 3 ריב׳ ובלי אס׳', אבל חסימה אחת יפה של נסיון הטבעה של סנל:

דלון רייט רושם 13 נק׳, 6 ריב׳ ו-2 אסיסטים, נורמן פאואל עם 12 נק׳, ויאקוב פולטל עם 7 ריבאונדים, אבל למען ההגינות יש לציין ששלושתם השיגו את הסטטיסטיקה הזו בגארבג׳ טיים ולא ממש השפיעו על מהלך המשחק בשלב הרציני שלו.

דווין קייסי במסיבת עיתונאים לאחר המשחק:

ממפיס 105 (1) -סן אנטוניו 94 (2)

דברים ש-30,000$ יכולים לקנות: טויוטה קורולה (לא בישראל :-(), טיול מסביב לעולם, נצחון פלייאוף באן.בי.איי. אין ספק שהדברים של דייב פיזדייל השפיעו על השחקנים שלו (על השופטים פחות – הספרס עדיין קיבלו יותר זריקות עונשין) והם לא היו מוכנים להפסיד את המשחק הראשון בבית.

השחקנים של פיזדייל עלו נחושים, ובמחצית הראשונה המשחק עוד היה צמוד, ונגמר רק ב-4 הפרש לגריזליס. במחצית השנייה הם הגבירו את הלחץ בהגנה (כפו תשעה איבודים על הספרס) כדי להבטיח את הניצחון כבר בסוף הרבע השלישי ולתת לכוכבים של שני הצדדים מנוחה לקראת המשחק הרביעי.

הפתיחה הייתה שקולה והספרס אף הובילו רוב הרבע הראשון שהסתיים בשיווין 21.

אולדריג׳ לא נותן כבוד למבוגרים ממנו

 

וגם בצד השני של המגרש, קוואי לא ממש איכפת מוינס קרטר

אבל אצל ממפיס כל הקבוצה הופיעה, וארבע שחקני חמישיה קולעים בספרות כפולות, והקבוצה מציגה משחק קבוצתי מרהיב

http://twitter.com/memgrizz/status/855238633330098177

לא להתבלבל, הקבוצה בלבן הם הממפיס גריזליס.

מייק קונלי עם 24 הזכיר למה הוא קיבל את החוזה הכי גדול באן.בי.איי בקיץ

ולמרות מה שעשו לו במחצית הראשונה, זה לא ייאמן מה וינס קרטר מסוגל לעשות בגיל 40

בפתיחת הרבע הרביעי קוואי עוד ניסה לעשות משהו

אבל כמה דקות אחרי זה פופ הוציא אותו ולמעשה ויתר על המשחק. קונולי עם 24 ו-8 אסיסטים מוביל את קלעי ממפיס. מארק גאסול וזיבו עם 21. אצל הספרס קוואי מוביל את הקלעים עם 18. אולדריג׳ נותן משחק טוב עם 16 ו-11 ריב. נגד ממפיס זה מספיק אבל אם ירצו לנצח סדרות אחרות אולדריג׳ יצטרך לעלות הילוך.

למרות הניצחון, לא בטוח שהגריזליס ישיגו אחד נוסף: הם באו בהיי מהנאום של פיזדייל ולעומת זאת קוואי ואולדריג׳ הציגו מספרים יפים בלי מאמץ רב. מנגד ספק אם ממפיס תצליח להוציא מהכוכבים שלה כזו תצוגה עוד שלושה משחקים.

טופ 5 מהלילה