בזמן שישנתם הוא טור יומי שמסכם את הלילה האחרון בפלייאוף ה-NBA.

סאן אנטוניו ספרס 114 (4) – יוסטון רוקטס 75 (2)

אני חושב שאתן לאבא שלי לסכם את המשחק

להפסיד משחק פלייאוף בבית בעשרים ומשהו הפרש כמו שקרה לספרס במשחק הראשון זה דבר אחד. שזה יקרה לך במשחק שמכריע עבורך את גורל הסדרה וכוכב היריבה מושבת? זה משהו שחשבתי שיכול לקרות רק לקליפרס. אבל גרג פופוביץ מצדיק בפעם המי יודע כמה את מעמדו. פופ החליט שהוא לא מוכן לסכן את הכוכב שלו ולמשכן את הסדרה הבאה תמורת נצחון מהיר. ספק אם גם הוא היה מאמין שזה ייגמר כך. פופ והספרס עשו את מה שהם עושים הכי טוב: הגנה. הם אפשרו לרוקטס לזרוק את הכמות הרגילה של השלשות מהעונה הרגילה (40) וגם לקלוע באחוז די דומה (32.5% לעומת 35). אלא שכל פעם שהרוקטס נכנסו לצבע (כידוע לנו בטקסס יש עונש מוות למי שזורק מהמיד ריינג׳) היה שם מישהו לחסום או להקשות מה שהוביל את הרוקטס לקלוע 9 מ-37 ל-2 (24%). לא סתם אומרים שהגנה היא המפתח לניצחון, שכן עם נתונים כאלה, הספרס לא היו צריכים להבריק בהתקפה כדי להשיג ניצחון.

מה שהם כן היו צריכים זה מישהו לתפוס פיקוד בהעדרו של קוואי. מסתבר שטים דאנקן פרש לפני שנה, אז ללמרכוס אולדריג׳ לא הייתה ברירה אלא להופיע ברגע שהקבוצה שלו הכי הייתה צריכה אותו בשנתיים שהוא שם. אולדריג׳ הוביל את הקבוצה בנקודות וריבאונדים עם 34  ב-61 אחוז ו-12 ריבאונדים מתוכם 5 בהתקפה. אבל יותר ממשחק מצוין שלו זה היה מאמץ קבוצתי כשכל החמישייה קולעת בספרות כפולות ומשתתפת במאמץ ההגנתי. וג׳ונתן סימונס שנכנס לנעליים הגדולות (וכפות הידיים הגדולות יותר) של קוואי לא נבהל מהמעמד סיפק את הסחורה: 18 נקודות (שיא פלייאוף) והגנה מצוינת.

המשחק נפתח באופן שקול יחסית, ולרגע אחד הרוקטס אפילו הובילו. הספרס הולכים חזק על משחק פנים ומנצלים את השמירה של הארדן על גאסול ואולדריג׳

למרות שהוא הגיע בתחילת המשחק, המהלך הזה מסכם את הערב של הרוקטס

בהתחלה הרוקטס עוד הצליחו לעשות משהו בהגנה

קלינט קפלה בחסימה על דג׳אנטה מוריי

ולקראת סוף הרבע סם דקר עלה מהספסל וקלע שתי שלשות רצופות וצמצם ל-5 הפרש בלבד

 

הרוקטס מסיימים את הרבע ב-7 הפרש ובלי אף סל שדה אחד של הארדן, דבר נדיר יותר מבחירות בישראל. בשלב הזה היה להארדן את הזמן לעשות שינוי ולקחת את המשחק – אבל זה לא קרה

לעומת זאת כל פעם שהספרס היו צריכים נקודות, אולדריג׳ היה שם

אבל יותר משזה אדם אחד, זה הקבוצה שניצחה את המשחק

במחצית השנייה זו ההגנה של הספרס שהכתיבה את המשחק

הארדן הוא לא לברון, ולא היה נראה שהוא יוכל להוציא את הקבוצה מהבור בו היא נמצאת. הרבע השלישי עצמו היה שקול, אבל בשלב הזה הרוקטס היו צריכים ליזום ולתקוף ולא רק להגיב. בסופו ההפרש עמד על 20. ברבע הרביעי זה כבר הגיע ל-40 וחלק גדול ממנו כבר היה המחליפים.

יום ראשון הספרס מגיעים לאיזור המפרץ למשחק הראשון מול הוויריורס. אין ספק מי הפייבוריטית בסדרה, אבל אם הספרס יצליחו לשלב את קוואי עם הקבוצה שניצחה היום – זה יהיה הרבה יותר תחרותי ממה שג״ס היו רוצים. אני סומך על פופוביץ והצוות שלו שיידע מה לעשות כדי למנוע גם מהגמר האיזורי להפוך למשחקים חד צדדיים שנגמרים באמצע הרבע השני.

מייק ד׳אנטוני שוב לא הצליח להתמודד עם פופ, ובנתיים פילוסופיית המשחק שלו היא יותר תיאוריה מפרקטיקה (לפחות כשזה מגיע לפלייאוף). אבל כשהכוכב שלך פשוט לא מופיע – שום תרגיל או רעיון מופרע לא יעזור. בלי להכנס לדיבורי ה-MVP, כוכב כמו הארדן לא יכול שלא להופיע במשחק מכריע בפלייאוף. הארדן פשוט היה צל של עצמו עם אחוזים נוראיים מהשדה (22 לשלוש ו-18 לשתיים) ועם כמות כמעט זהה של איבודים ואסיסטים. ייתכן והוא סחב פציעה, וייתכן שהוא פשוט עייף מעונה מדהימה וארוכה אבל זה מה שמבדיל בין שחקנים גדולים לכוכבים. מעניין איך הרוקטס יתאוששו מהתבוסה הזו והייאוש שנראה היה שאחז בהם במהלך המשחק

ויש עוד הרבה מאיפה שזה הגיע.

המיטב של אולדריג׳

וגם של סימונס עם שיא קריירה

 

טופ 5 מהלילה