המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', שגב ליעד, שרית מרקוביץ' שויד ואורח מיוחד: מידן בורוכוב מ'פוסט אפ'.
סיום עונת 21/22, אלו רגעים הכי תזכרו מהעונה?
שגב ליעד: עונה מלאה במשחקים גדולים ובמהלכים מופלאים, מהבאזרים של דרוזן ועד ההטבעות המפלצתיות של ג׳ה וג׳יילון בראון. אבל הרגע הענק של העונה שאני אזכור לעוד הרבה שנים זה הדאבל באזר במשחק של ניו אורלינס ואוקלאהומה. אומנם משחק פחות משמעותי של העונה הסדריה אך, הסיומת הכי מטורפת שיצא לי לראות בתקופה האחרונה. שאי קולע שלשה עם 1.4 שניות על השעון וכולם חושבים שהמשחק גמור, כולם חוץ משחקן אחד, דבונטה גראם. הוא מקבל כדור ומשגר זריקה במרחק של 18.5 מטרים מהסל וזוכה במשחק בשביל ניו אורלינס. הסל ניצחון הכי רחוק מהסל ב-25 שנים האחרונות.
https://www.youtube.com/watch?v=5W851X3Nw2A
אריק גנות: ההדחה הסופית של הלייקרס מהפליי אין. שנתיים אחרי אליפות והשניה ביחסי ההימורים לאליפות נוספת מסיימת 11 במערב, במה שנחשב לאולי העונה המאכזבת בהיסטוריה של הליגה, ומעלה סימני שאלה באשר לסיכויים של לברון לשוב ולהוביל קבוצה עמוק לתוך הפלייאוף.
רגע נוסף הוא נאום הקבלה של ה-FMVP. קרי, נרגש ממה שבקלות היתה סדרת הגמר הגדולה בחייו, אחרי שנתיים קשות מאוד, מדבר רק על הקבוצה ועל ניצחון. אף מילה על עצמו.
וכמובן – החטאת השלשה של ג'ימי באטלר. אחרי קאמבק עצום במשחק 7, שחתם מאמץ אדיר של קבוצה שאין שני לה בתחום, באטלר עולה לזריקה שיכלה להיות הגדולה בחייו – ומחטיא.
מידן בורוכוב: הבכי של סטף בגיים 6, שחקן שלא צריך להוכיח כלום לאף אחד התרגש מאליפות מס 4 יותר מאשר הראשונה.
הניצחון של דאלאס בגיים 7 על הסאנס, בלואואוט הזוי. אבן דרך בקריירה של לוקה. כשלון עצום נוסף של CP3.
ג׳ימי באטלר לועג לפילדלפיה, בחרת בפאקינג טוביאס האריס על חשבוני?
הכשלון של הלייקרס לעשות פלייאוף – הכשלון הכי מפואר בהיסטוריה של הליגה.
הפיאסקו של הנטס, קיירי, הארדן ועוד פרויקט גאלקטיקוס יורד לטימיון
לאן נעלמו המשחקים הצמודים בפליאוף? סדרת גמר ללא משחק חד ספרתי, לראשונה בהיסטוריה.
שרית שויד: מה שאזכור מהעונה הוא לאו דווקא הכדורסל עצמו אלא הדרמות שהיו מסביב. והיו הרבה דרמות, כשחלקן הפכו לטלנובלות של ממש.
את רוב הפוקוס תפסו שלושה שחקנים קיירי אירווינג, בן סימונס וזאיון ווילאמסון, הראשון שיחק 33 משחקים סה"כ העונה והשניים האחרים לא שיחקו אפילו דקה. קיירי הרס לברוקלין ולדוראנט את הסיכוי לאליפות ועל הדרך יצר עוד תת דרמה כשהארדן החליט שכל הסיפור לא מתאים לו ודרש טרייד. סימונס נעלב ולא הסכים לשחק בפילי ועבר לשבת על הספסל של הנטס במקום, וזאיון העלה סרטונים שלו מטביע בזמן שהפליקנס טענו שהוא לא כשיר לשחק וראה את אינגרם מוביל את הקבוצה לפלייאוף.
דני אייזיקוביץ': בחרתי 5 דברים שכנראה לא אשכח:
וויגינס נבחר לאולסטאר, זוכה להמון ביקורות ומוריד אותן בסדרת גמר נהדרת.
הארדן עובר לפילדלפיה, לרגע הדמיון מתעורר ובסוף זה מסתיים עם ביקורות שמזכירות את בן סימונס.
לוקה נפצע ומאפשר לברונסון להתפוצץ, להוביל את דאלאס וגם לדמיין את העתיד של דאלאס.
ג'ימי באטלר מתחפש ללברון, חוצב את מקומו בהיסטוריה של המשחק וזה עדיין לא מספיק לו מול בוסטון.
ומעל כולם, קארי מנצח במו ידיו את משחק מספר 4, משנה את המסלול של סדרת הגמר ומרוויח את תואר ה-MVP שהוא כל כך ראוי לו.
כמעט נכנסו: עונת ה-MVP של יוקיץ', עוד עונה רעה של ווסטברוק.
היו שטענו שגולדן סטייט אלופה חלשה, איפה אתם הייתם ממקמים אותה יחסת לאלופת אחרות?
דני אייזיקוביץ': אני מאוד לא אוהב לדרג אלופות, כי כל עונה והסיפור שלה. עדיין, לטעמי, במידה מסויימת העונה הזו אופיינה בכמות פציעות גדולה מהרגיל, בעיקר בקבוצות הרלוונטיות.
הקליפרס ודנבר סיימו את העונה לפני שהתחילה, הלייקרס הצטרפו אליהם בשליש הראשון. במזרח מילווקי, וברוקלין גם איבדו שחקני מפתח, ובסופו של יום מלבד בוסטון קשה לי לחשוב על יריבה גדולה ובריאה שגולדן סטייט עברה. מצד שני, זה לא אומר שאם היו יריבות כאלו הם לא היו יודעים לעשות את ההתאמות. הם הגיעו בכושר נהדר לגמר, בייחוד הגנתית וזכו בתואר באופן ראוי. מתעקשים על הדירוג, כנראה שהם לא בטופ 5 היסטורית, ו… יש להם טבעת.
שגב ליעד: אתחיל עם זה שאין דבר כזה אלופה חלשה משום שזה מקטין את גודל הליגה עצמה. אם נסתכל על העשור האחרון אפשר לראות קבוצות מופלאות כמו דוראנט בגולדן, לברון בהייט וסן אנטוניו המהוללת של טים דאנקן ופופוביץ׳. ניתן לראות שגולדן לא קבוצה חזקה כמו שאר האלופות של התקופה אך זה איננו מוריד מחוזקתה. סטף עם ביצועיים אדירים ושאר הסגל שבנוי מושלם בשבילו מבחינה הגנתית והתקפית.
הקבוצה של גולדן היום לדעתי טובה יותר מדאלס של עונת 2010/11 עם דירק וקיד.
אריק גנות: אם נסתכל עשור אחורה, כנראה שהווריורס ימוקמו יחסית בתחתית. הם בבירור פחות טובים מהקבוצה האדירה שהיתה להם עם דוראנט ב-17 ו-18, מקליבלנד של לברון מודל 16', מההיט של הדסיז'ן מחוזקים בבאטיה (12) ואלן (13), ומהספרס הנפלאים שניצחו אותם ב-14'.
דווקא מול אלופות השנים האחרונות יש להם יותר מה למכור. קשה לראות במה טורונטו 19' טובה מהם, ודי ברור שהיתה מפסידה להם לולא חוסר המזל האדיר עם הפציעות של קליי ודוראנט. לייקרס 20' היתה קבוצה חזקה מאוד, אבל לא בטוח שהיתה מצליחה להתמודד עם העומק והספייסינג של הווריורס 22'. מילווקי 21' בערך שוות כוחות בעיני.
ווריורס '15? קצרה היריעה.
מידן בורוכוב: אלופה היא אלופה, מציע להרגיע ולהעיף את הכוכביות.
זאת לא המגה-סופר טים של 17 ו-18 אבל אלופה ראויה לגמריי. זה כמו לומר על האליפות האחרונה של הבולס שהיא הייתה קבוצה חלשה בגלל שג׳ורדן היה מבוגר. גולדן סטייט שושלת עוצמתית, זה לא קרוב ודומה לאף אלופה במילניום הנוכחי.
היו קבוצות טובות יותר שלקחו אליפות אבל צריך להתיחס לריינג׳ של האליפויות של גולדן סטייט ולא לאליפות בודדת. הופעה 6 בגמר ב-8 עונות. שקול לשושלת של מייקל ומג׳יק. טופ 3 היסטורי.
שרית שויד: הדרך שעברו הווריורס עד הגמר היתה קלה יותר משל בוסטון וגם סדרת הגמר לא היתה מהמוצלחות שראינו, אבל כל זה לא הופך את הווריורס לאלופה חלשה.
האליפות של הווריורס העונה עומדת בשורה אחת עם האליפויות של טורונטו, מילווקי או הלייקרס בבועה. כאשר גם נגדם הועלו טענות שהיה להם מזל ושהם "נהנו" מפציעות של שחקנים מרכזיים בדרך לאליפות. בשנים האחרונות, האלופות היחידות שניתן לטעון שהן חזקות יותר מהווריורס של העונה הן הספרס ב-2014, מיאמי של לברון בשיאו עם וויד ובוש ב-2012 ו-2013 וגולדן סטייט עצמה בעונות שדוראנט שיחק בקבוצה ולפני שקליי נפצע.
דראפט 2022! אלו בחירות ו/או טריידים בלטו לכם?
שרית שויד: מרוץ החימוש התחיל עוד לפני הדראפט כשג'רמי גראנט הצטרף ללילארד בפורטלנד. יחד עם סיימונס, ואולי גם הארט ונורקיץ, לפורטלנד יש שלד ראשוני לא רע בכלל, אבל כדי שפורטלנד באמת תוכל להתמודד בעונה הבאה מול קבוצות המערב יש לפניה עוד הרבה עבודה.
עוד טרייד בולט היה הטרייד המשולש של דטרויט עם ההורנטס והניקס. ההורנטס התחפשו לת'אנדר וקיבלו לא פחות מ-5 בחירות דראפט לשנתיים הקרובות והניקס, הצליחו (איכשהו) לקבל על ווקר בחירת סיבוב ראשון, אבל הזוכה הגדולה היא דטרויט, שהבינה שהיא צריכה מישהו שיותר מתאים לטיים-ליין של הקבוצה מאשר גראנט והביאה את ג'יילן דוראן, שחקן אתלטי, ריבאונדר וחוסם טוב, במקומו.
דני אייזיקוביץ': הסיפור המוביל זה הנפילה של ג'בארי סמית' למקום השלישי. בנוסף, יש גם סיפור משנה מעניין שהבחירה הראשונה (פאולו בנצ'רו) והבחירה השלישית (סמית') בעצם לא התאמנו עם הקבוצות שבחרו בהן.
הסיפור השני, זה הוויתור של ממפיס על מלטון, שחקן צעיר ונהדר בתמורה לדני גרין שמחלים מפציעה קשה ובחירת דראפט 23. מבין מאוד את המהלך של פילדלפיה, מתקשה להבין מה ממפיס עושים. הם צריכים להפסיק את הבניה ולהתרכז כבר בכיבוש הפסגה.
במקום השלישי, אני תוהה על מה שלא קורה או קרה בספרס. הקבוצה עמוסה בשחקנים צעירים, והשקט לא נשמע תעשייתי, נשמע יותר כמו פיטורים שמתקרבים בצוות הניהולי.
שגב ליעד: לשם שינוי קבוצה שבדרך כלל לא מצליחה להתנהל נכון, יצאה כהזוכה של הדראפט.
דטרויט פיסטונס הצליחה להביא שני שחקנים משמעותיים לסגל שלהם, ג׳יילון דורן וג׳יידן אייבי. הנהלת דטרויט לא ציפו לזה בכלל משום שאיבי היה אמור להבחר בבחירה הרביעית במקום החמישית ודורן הושג על ידי טרייד עם עוד שתי קבוצות (הורנטס וניקס) שבו הפיסטונס לא הפסידה כמעט כלום.
בנוסף לכל האושר בהנהלה, האוהדים צריכים לשמוח משום שיהיה לקבוצה בין 30-50 מיליון דולר בכדי להחתים שחקנים.
אם אני הייתי אוהד דטרויט, הייתי מתרגש עד דמעות לגבי העתיד המזהיר של הקבוצה.
אריק גנות: מה שהניקס עשו בדראפט מעניין, בעיקר כרמז לבאות מבחינתם. הם יכלו לבחור שחקנים לא רעים בכלל בבחירה הראשונה שלהם, אבל העדיפו להעביר אותה עבור שלוש בחירות סיבוב ראשון עתידיות, ומה שאולי יותר חשוב – כדי להיפטר מהחוזה של קמבה ווקר.
כנראה שזה אומר שהם מתחילים לפנות מקום, אבל למי? היו שמועות שקשרו אותם לג'יילן ברונסון, ואם זה יקרה זה מהלך ניקסי טיפוסי – ויתור על כשרון כדי לתת חוזה גדול לשחקן שנתן עונת חוזה. עד עכשיו המהלכים האלה לא הצליחו.
מהלך מעניין נוסף הוא הבחירה של הפליקנס בדייסון דניאלס. הוא נחשב לשחקן הגנה טוב ופליימייקר, ומאוד מתאים לקבוצה שיכולה לפרוץ העונה.
מידן בורוכוב: אורלנדו הפתיעו עם הבחירה ה 1 בפאלו בנקרו, ככה זה כשאין בחירה מס 1 שהיא באנקר. הפתיע שהוא לא היה בקשר עם הקבוצה. זה לא המקרה של אנתוני בנט אבל בדרך בחירה ראשונה מפתיעה מסתיימת בקול ענות חלושה.
הפיסטונס קיבלו את קמבה ווקר מהניקס, מסכן קמבה. פורטלנד השיגה את ג׳ראמי גראנט וחוץ מזה הדרפאט היה די מנומנם. לא ראיתי איזהשהי בחירה סנסציונית או טעות מטורפת.
ימים (ולילות) יגידו האם הדראפט הזה יעמוד בציפיות המוקודמות או שהוא יפתיע לטובה עם כשרונות שיפרצו.
https://www.youtube.com/watch?v=ftuORwtRbYM
כריסטיאן ווד בדאלאס, השחקן הנכון בשבילם? ומה יוסטון הרוויחה כאן?
מידן בורוכוב: בגדול הרווח של יוסטון – הם פחות או יותר ידעו שהריינג׳ של הבחירה שלהם מורכב מהולמגרן, באנקרו או סמית׳. זה טרייד שמפנה מקום ומאפשר לגבוה שהם יבחרו להתפתח. למזלם הם קטפו את סמית׳ שלדעתי אין עוררין שהוא בשל לשחק בליגה ויהיה מועמד מוביל ל-ROY.
מבחינת דאלאס – הם היו זקוקים נואשות לגבוה, אני ממש לא בטוח שוודס הוא הגבוה שהם צריכים. יש לוודס יכולת התקפית טובה אבל הוא פושר הגנתית וריבאונדר סביר.
אני מקווה עבור דאלאס שהם יודעים מה שהם עושים, בזמנו גם הטרייד על פורזינגס נראה כזה שיחליש את הקבוצה ובפועל הם התחזקו.
שרית שויד: ווד שיחק עד היום בקבוצות פח, בקבוצות שכל מטרתן היתה לצבור הפסדים כדי לקבל בחירה גבוהה יותר בלוטרי. ווד הוא שחקן התקפי מוכשר, מכונה של דאבל דאבל שקולע ב-39% לשלוש, אבל בצד השני של המגרש הוא לא משקיע. דווקא יכול להיות שהמעבר לקבוצה מנצחת והמשחק לצד לוקה יגרמו לווד להתאמץ גם בהגנה.
בצד השני של הטרייד עומדת יוסטון שנמצאת בתהליך ארוך של בניה, ווד ממש לא מתאים לתכניות שלה. בחירות דראפט, לעומת זאת, יסייעו לה מאוד. דאלאס העבירה ליוסטון את בחירה 26. בחירה שיוסטון בחרה שלא לשמור אצלה והמירה אותה למס' בחירות דראפט כשמינסוטה וממפיס נכנסו לתמונה ויצרו טרייד מרובע.
דני אייזיקוביץ': בצד של דאלאס – כן גדול. כל העונה דאלאס שמרה מעולה, וספגה מעט מאוד נקודות. הבעיה הכי גדולה שיש לדאלאס, זה ההתמקדות ההיסטרית בלוקה בהתקפה. זו הסיבה שדווקא ההגעה של דינווידי שינתה את פני הקבוצה. פתאום היו עוד מובילי כדור.
ווד מביאה לקבוצה עוד שחקן התקפי, שיעזור לפזר את הנטל ואת העומס. זה בדיוק מה שהם צריכים, בנוסף הייתה להם חולשה רצינית בריבאונד בפלייאוף, ווד אמור לפתור גם את זה. אני מאמין שהחולשה ההגנתית של ווד תיפתר.
בצד של יוסטון? ממשיכים לפרק כדי לבנות והטרייד בעצם מפנה דקות משחק לג'בארי סמית' שמקבל את המפתחות מהדקה הראשונה.
שגב ליעד: טרייד שגורם לך לחשוב שב-2K יותר קשה לעשות טריידים מבמציאות. יוסטון וויתרו על השחקן הכי טוב שלהם תמורת כלום. יש דיווחים שאומרים שזה בגלל בעיות של ווד מול הנהלת יוסטון אך הם עדיין היו יכולים לצאת עם ידיים יותר מלאות. דאלאס לעומת זאת, מרוויחה שחקן שיכול לשחק בעמדת ה-4 וה-5, קולע טוב משלוש ובעל יכולת ריבאונד טובה. הוא מתאים בול למערך של קיד ומשפר את סיכויו של לוקה לזכות באליפות הראשונה שלו. הטרייד הזה יזכר כעוד מהלך כושל של הנהלת יוסטון בנוסף לטרייד של הארדן שמזה באמת לא הרוויחו כלום.
אריק גנות: מהצד של דאלאס זה סוג המהלכים שכולם רוצים לעשות – סיכון קטן, פוטנציאל גדול. הם העבירו שחקנים שלא ממש שיחקו ובחירות דראפט לא משפיעות, וקיבלו שחקן שהתכונות שלו הן בדיוק מה שחסר להם: סקורר, קולע שלשות, ריבאונדר, איזושהי יכולת להגן על הצבע, אבל לא כזה שצריך את הכדור אצלו. לגמרי יכול להיות שהוא ייתן להם את מה שפורזינגיס היה אמור לתת, מינוס הפציעות והיחסים המתוחים עם דונצ'יץ'. מצד שני, ממש לא בטוח שהוא מספיק טוב לרמה שהמאבס צריכים.
יוסטון בעיקר חיפשו לתת לווד ללכת כדי לתת לצעירים להתפתח. יש להם שני גבוהים מהדראפט הקודם ועוד אחד מהנוכחי שצריכים דקות.
לפי פרסומים, קיירי אירווינג והנטס כבר לא. לאן מתאים לו ללכת ומה הנטס צריכים לדרוש בתמורה?
אריק גנות: וואו, כמה שהנטס מצטערים על ההבאה של קיירי. כשהם החתימו אולסטאר בשיאו שנה אחרי שהגיעו לפלייאוף, הם לא ציפו לעונה אחת של פציעה, עונה אחת טובה ועונה אחת של ויכוחים וחרמות כי הוא איש מוזר עם דעות מוזרות לגבי חיסונים שנגמרת בסוויפ בסיבוב ראשון. בסוף הקבוצה הזו הצליחה לא יותר מזו המושמצת עם פירס וגארנט הפנסיונרים.
קיירי, לפי הדיווחים, כנראה רוצה לייקרס, וממה שראינו אין שום סיבה לא לתת לו את זה. הנטס צריכים לחפש קבוצה שלישית שתיתן להם רול פליירס טובים, כדי לייצר טרייד בסגנון של קק"פ וקוזמה על ווסטברוק.
מידן בורוכוב: קיירי מעצבן אותי ובענק. זה שחקן שהוא פוטנציאל HOF ופוטינציאל MVP לא ממומש. הנטס יצאו בסדר מהסיטואציה על הארדן, דוראנט לא יסבול הימורים עם קיירי.
הם חייבים לקחת החלטה יחד עם KD להביא שחקן שיהיה מסוגל לשחק עם סימונס. הם צריכים לדרוש סופרסטאר אבל הבעיה המרכזית היא הערך הנמוך של קיירי והידיעה שבשנה הבאה הוא יכול למצוא את עצמו במקום אחר.
הלייקרס והניקס בעניין, אין להם נכסים מתאימים. למיאמי יש מספיק נכסים לתת, השאלה האם דוראנט יסתפק בהירו, רובינסון ולאורי.
אם הנטס מבינה שהיא הולכת לאבד את דוראנט, היא צריכה לחפש נכסים עתידיים ושחקנים צעירים.
שרית שויד: קיירי הד קייס רציני, זה לא חדש. רק שבעונה האחרונה קיירי הוכיח שהטרלול שלו עולה על הכשרון ושפשוט אי אפשר לסמוך עליו. ברשימת הקבוצות שקיירי העביר לנטס נמצאים הלייקרס, הקליפרס, ניקס, היט, מאבריקס ופילי. כאשר הנטס ירצו סופרסטאר. לניקס אין מישהו מעניין להציע, באטלר ואדבאיו בהיט ולוקה בדאלאס מחוץ לתחום, בפילי משחק הארדן שכבר ברח מקיירי פעם אחת, הלייקרס יכלו להיות יעד מעניין, אבל המחשבה שכנראה ווסטברוק יעשה את הדרך ההפוכה צריכה להפחיד את הנטס שעלולה לאבד במהלך גם את דוראנט. נשארנו עם הקליפרס. קיירי תמורת פול ג'ורג' מבחינתי נשארה האופציה ההגיונית היחידה. היא לא מושלמת, אבל בהחלט יכולה לעבוד.
דני אייזיקוביץ': הימור שלי: נשאר בנטס. בהנחה שבסוף הוא כן עובר, אני לא רואה אותו מגיע ללייקרס בגלל ההיסטוריה עם לברון. למרות התארים, אחרי כל הרפש שהם שפכו אחד על השני זה יהיה מהלך מאוד מוזר. דווקא בקליפרס לצד קוואי ופול ג'ורג' שחוזרים מהפציעות זה יכול להיות חיבור נהדר.
שני שחקני הגנה מושלמים שאוהבים לחפף בעונה הסדירה, לצד סקורר עילאי. קבוצת בידודים קשוחה מאוד.
עוד יעד מדובר מאוד זה הניקס. לניקס יש בעיה רצינית בעמדת הרכז ובאופן כללי אין להם אף סקורר יציב. בארט ורנדל אמנם קולעים 20 למשחק אבל ביעילות נוראית והניקס כבר המון זמן מחפשים שינוי בעמדת הרכז הראשון.
שגב ליעד: שלוש עונות כישלוניות ביחס לסטנדרטים של הנטס מובילים אותם להגיע להחלטה, לא להחזיר את קיירי או לא להאריך את חוזהו לטווח רחוק. אם הוא באמת יעזוב אז המקום האוטופי עבורו הוא הלייקרס בכדי לחבור בחזרה עם לברון וגם להוריד את גודל האחריות שלו בקבוצה. המקום האידיאלי שבו כל הצדדים מרוויחים זה הקליפרס. החלפה בין קיירי לפול ג׳ורג׳ בתוספת כמה שחקני סגל, תעזור לכל הצדדים המעורבים. שיפור הגנתי וגובה בשביל ברוקלין והקליפרס מרוויחים רכז על שיוכל ליצור צמד יותר מוצלח עם קוואי.
עם כל זה, הדבר הכי חשוב זה להשאיר את דוראנט שמח ושלא יתחיל לעלות ספקות בבחירה שלו לשחק בברוקלין.
