המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו: אריק גנות, אריק ספרן, דני אייזיקוביץ', דרור האס ואורח מיוחד: ערן סורוקה
פניקס מפתיעה לטובה ונמצאת כרגע במאזן חיובי – סיבות והאם יחזיק?
ערן סורוקה: אני לא יודע אם ההצלחה של פניקס תוכל להימשך, אבל אני כן יודע שככה זה מרגיש כאשר מביאים מאמן לא לפי השם, אלא לפי פילוסופיה ומחשבה מקורית. ג'ורדן אוט קיבל סגל לא חף ממגבלות, אבל ממקסם את היתרונות שלו – ולא מנסה לכפות פילוסופיה ותוכנית משחק על סגל לא מאוזן בעליל. גארדים לוחמניים כמו ג"ג (גודווין וגילספי) הפקות? נלחץ על כל המגרש וניתן להם הזדמנות לפרוח לצד בוקר. יותר מדי סנטרים? ניתן דקות למי שטוב באותו ערב, כל עוד הגבוה התורן מפעיל לחץ על ריבאונד ההתקפה. אם ג'יילן גרין, כשיחזור, יתאים את עצמו לשיטה – פלייאוף זו לא מילה גסה.
דני אייזיקוביץ': פניקס מבחינתי הפתעת העונה, ואני חושב שהסיבה היא אחד השחקנים הכי לא מוערכים בליגה – דילון ברוקס. ברוקס היה חלק מהטרייד המוזר על דוראנט, טרייד שבו פיניקס סוג של הכריזה על בנייה מחדש ועל הדרך שיחררה גם את ברדאלי ביל.
התוצאה – בריאות. הקבוצה שומרת טוב יותר (סופגת 112 מול 116 בעונה שעברה) ובאופן מפתיע גם קולעת יותר, בין היתר בזכות ברוקס שקולע 21 נקודות למשחק. בנוסף בוקר חזר להיות בעל הבית, רויס אוניל מתמקד בשלשות והגנה ומארק וויליאמס מוכיח ללייקרס שהם עשו טעות בעונה שעברה.
תוסיפו את החזרה של ג'יילן גרין מפציעה ופיניקס צפויה להיות הפתעת העונה
אריק גנות: לפני שמדברים על פיניקס, צריך לדבר על היריבות שלה. מתוך 12 הניצחונות שלה, רק שלושה היו מול קבוצות שנמצאות כרגע במאזן חיובי – הספרס (פעמיים) ומינסוטה. אפשר להניח שמול לו"ז קשה יותר הם ינצחו פחות.
עוד דבר שעובד טוב עד עכשיו וכנראה לא ימשיך הוא הקליעה לשלוש. אלן, אוניל וגילספי קולעים ביחד כמעט 10 שלשות למשחק ב-43%, שאלה מספרים של סטף קרי בתחילת הקריירה.
בסיבות לאופטימיות נציין את הפריצה של גילספי, ההשתלבות המצוינת של מארק וויליאמס, ודילון ברוקס שמצליח לעשות עבור פיניקס מה שעשה עבור יוסטון בהגנה.הם הצליחו לבנות קבוצה סבירה וייאבקו על הפליי אין, לא מעבר.
אריק ספרן: פיניקס (כמו שכתבתי בטור פתיחת העונה), הלכה השנה על כיוון שונה ב-180 מעלות מהכיוון בשנים האחרונות. מקבוצת ״כוכבים״, היא החליטה השנה לבנות קבוצת סטייל קולג׳, שמבוססת על שחקנים קשוחים שבאים להילחם, ולא על כאלה שבונים על זה שהכישרון לבד יביא נצחונות. זה, בשילוב ג׳ורדן אוט שנראה כמו בינגו מושלם, נותנים סיבות להאמין שמה שאנחנו רואים זה אמיתי לגמרי. עדיין, צריך לראות איך הקבוצה תתמודד עם הלו״ז הקשה שצפוי לה בשבועות הקרובים, וגם איך גרין ישתלב כשיחזור מהפציעה (במשחק היחיד שלו זה היה נראה נהדר), אבל אם הייתי צריך להמר, אז מקום 5-6 במערב נראה סביר לחלוטין.
דרור האס: המאמן אוט קיבל את המשרה יש שיגידו רק כי למד במכללה הנכונה. הוא היה מודע לקולות וכנראה גם לסיבה והבין שאם יכשל ממילא כנראה לא יקבל תפקיד נוסף בליגה ולכן נקט בגישת "אין לי מה להפסיד" הוא משחק יצירתי, מתאים את עצמו לסגל ולא בא עם השיטה מהבית ומנסה לכפות גם כשלא מצליחה כאן, אמרתי בפודקאסט לפני שבוע שהוא המאמן שבוקר חיכה לו כל חייו. עוזרת גם העובדה שלפניקס אין את הבחירות אז לא מצפים ממנו לפתח צעירים. מי שטוב באותו יום ישחק. ולא משנה לאוט מה יגידו.. לא משחק צעירים, מושיב את מי שלא טוב. כאמור – אין לו מה להפסיד.
יוסטון עם התקפה מדהימה הטובה בליגה למרות שנמצאים במקום האחרון בכמות שלשות – צריכים רכז? ואולי כולם טעו לגבי שלשות?
דרור האס: אם נחבר לשאלה הקודמת, הטרייד על דוראנט זה מסוג הטריידים שכל הצדדים יצאו מנצחים. דברים עובדים טוב יותר ליוסטון, הם משחקים "בולי בול" סטיבן אדאמס עם אחוזי ריבאונד התקפה די מרשימים (21 אחוז ריבאונד התקפי, כלומר בערך 1 מכל 5 החטאות נופלות לידיים שלו בזמן שהוא על המגרש. השיא העונתי אגב עומד על 22 אחוז) אז בצד אחד הגנה חונקת בצד השני התקפה שמשתלטת על הצבע והריבאונד, ומשחררת מסירות לזריקות הנכונות ל-3, ואז מובילה באחוז ל-3. מה שיפה שאם תסתכלו על 4 המובילות וכל אחת עם סגנון אחר לגמרי. זה כיף.
ערן סורוקה: יוסטון לוקחת בממוצע למשחק כ-11 ריבאונדים יותר מאשר היריבה שלה. נתון פשוט מטורף. כשאתה שולט בכדורים החוזרים, הרבה יותר קל להגיע לזריקות שניות מעמדה נוחה, לשלוט בקצב, למוטט יריבות מוראלית, וזה מה שהם עושים. על פניו, כאשר יש להם סנטר שמוסר מצוין, וגם שחקנים חכמים אחרים, לא כל כך צריך שלשות (אגב, את אלה שהם כן לוקחים, הם קולעים באחוז הטוב בליגה), אבל השיפור לאחרונה של ריד שפרד פותח עוד רמה שהם יכולים להגיע אליה. בכושר שלו במשחקים האחרונים, הוא בדיוק ספק השלשות שהקבוצה הזו הייתה צריכה, וגם הגנתית הוא תורם. יכול להיות שהרוקטס יהיו קבוצת פלייאוף רצינית העונה.
דני אייזיקוביץ': יוסטון הלכו אול אין, על הרכב "ענקים" עם שנגון בעמדת הסנטר-רכז, וזה עובד להם נהדר, מכיוון שמלבד שנגון גם תומפסון מוסר נהדר (5.1 אסיסטים), דוראנט לא פרייאר (3.3 אסיסטים) ואיכשהו פספסנו שהם מפתחים אחלה רכז צעיר בשם ריד שפרד שקולע 14 ומוסר 3.3 אסיסטים.
בנוגע לשלשות, הם אולי זורקים הכי מעט בליגה, אבל קולעים את זה באחוזים הכי טובים בליגה (41%), כאשר מצד שני הגובה נותן להיות יתרון אדיר בריבאונד שם הם מנצחים את היריבות 49.3 מול 38.6, זה עוד 10 הזדמנויות במשחק, זה המון.
לגבי ואן וליט, אל תדאגו, ברגע שהוא יחלים, עמדת הרכז שמורה לו והוא יחזור לחמישייה
אריק גנות: יש להם רכז. זה נראה קצת מוזר, אבל ברבות מההתקפות של יוסטון שנגון מתפקד כפוינט גארד לכל דבר, שמנצל את יתרון הגודל שלו כדי לעבור את השומר ולהכריח את הגנת היריב לעשות חילופים ולשחרר קלעים. זה לא מקרה שממוצע האסיסטים שלו עלה מ-4 ל-7, ומה שהוא עושה לא מאוד שונה מאיך שלוקה משחק.
זה עובד, לא רק כי ההתקפה עצמה יעילה, אלא בעיקר כי הרכב הג'מבו של הרוקטס מייצר המון ריבאונד התקפה, שמוביל בתורו לזריקות קלות.
יוסטון מובילה את הליגה באחוזי 3, בדיוק כי היא לא מחפשת שלשות אלא זריקות מהרסטריקטד. כשהכדור יוצא, זה לזריקה פתוחה.
אריק ספרן: אני לא בהכרח מסכים עם ההנחה שליוסטון ״אין רכז״. מעבר לעובדה ששנגון מתפקד בפועל כרכז מעמדת הסנטר, אמן תומפסון וריד שפרד עושים עבודה יפה בהובלת הכדור והנעת ההתקפה. בנוסף, כשדוראנט משחק, רכזים לידו נוטים להיעלם כשהם פשוט נותנים לו את הכדור להתקפת בידודים שגם בגילו, עדיין אפקטיבית. בכל הנוגע לשלשות, זה אכן פחות סביר שהקבוצה שמובילה את הליגה באחוזי שלשות תהיה האחרונה בליגה בניסיונות זריקה משלוש, אבל נראה שהאסטרטגיה שלהם של תקיפה תקיפת הטבעת, ושימת דגש על ריבאונדים בהגנה (מקום ראשון בליגה), מצליחה לא רע, לפחות לבינתיים. איך זה יעבוד בפלייאוף? זאת כבר השאלה האמיתית.
גולדן סטייט נראו עם סגל מבטיח אך נמצאים בתקופה רעה, בינתיים בעיקר מסבירים שקאמינגה לא אשם, אז מה כן?
אריק ספרן: גם עם ההנחה לגבי הסגל של גולדן סטייט אני פחות מסכים, כשלי לפחות היה ברור שההרכב של סטף-באטלר-גרין פחות מתאים לשנת 2025, כשממילא בכל רגע קיימת עננה של פציעה (או הרחקה במקרה של גרין) מעל כוכבי הקבוצה (ולטעמי, גם בהרכב מלא התקרה שלהם לא מאוד גבוהה). בנוסף, גם המתח מול סטיב קר והחוזה הנגמר שלו לא מוסיפים שקט, כשלא ממש ברור מה הכיוון של הקבוצה בשנים הקרובות, כשלטעמי הם לקחו את הפנייה הלא נכונה, ובמקום לצאת לרי-בילד (כפי שהיה נראה שהם הולכים לעשות כשוויתרו על קליי), החליטו להמשיך לנסות לבנות קבוצה תחרותית, שלא באמת יכולה להתחרות על כלום, ובלי שום צעירים משמעותיים לבנות עליהם לעתיד.
דרור האס: הכביש אשם, הגשם אשם. אמר פעם אייזיאה תומאס שהסוד של כדורסל זה שהוא לא על כדורסל. ושאליפות זוכים במטוס. (כלומר כימיה קבוצתית) אז כשיש שחקן שהצוות המקצועי לא רוצה אותו, ויש סאגה שלמה בקיץ על האם וכן לא יחתום וכן לא יעבור בטרייד. צוות מקצועי שההנהלה לא החליטה אם היא רוצה (לא חידשו חוזה לקר) שצריך שקרי יעזור לו ויצהיר שלא ישחק עבור מאמן אחר. פודזימסקי אומר בריאיון שהוא רוצה להיות טוב יותר מסטף, ודריימונד מאשים שחקנים מסויימים (כשברור שמתכוון בעיקר לפודזימסקי) שמתעסקים יותר באג'נדות אישיות ולא תורמים לנצחון. באווירה כזו צריך לשאול איך לעזאזל הצליחו כן לתפקד ולנצח?
ערן סורוקה: הווריורס עושים לא מעט דברים טובים העונה (וויל ריצ'רד!) אבל עד כמה שזה מצחיק, הבעיות שלהם השנה מזכירות אם זה אלה של השנה הקודמת – גם עם באטלר, עדיין אין רוטציה יציבה; 8 שחקנים פתחו בחמישה לפחות 8 פעמים, ו-11 פתחו בחמישייה בסך הכל. גם אל הורפורד עד עכשיו לא נראה כמו רכש שובר שוויון. הם מאבדים יותר מדי כדורים, נמצאים רוב הזמן בנחיתות בריבאונד, ובעיקר לא נותנים הגנה מספיק טובה על גארדים יריבים. עד עכשיו, שחקני משנה ומטה כמו ראיין רולינס, קוונטון ג'קסון ואפילו קיילב לאב חגגו עליהם. על פניו, עם שחקנים כמו פודג'מסקי ופייטון, הטכנולוגיה קיימת.
דני אייזיקוביץ': גולדן סטייט בעיני עומדת בציפיות, ג'ימי באטלר בן 36, סטף קארי בן 37, גרין בן 35 והכוכב השלישי הוא קאמינגה שרצו להעיף אותו בקיץ? לא הבנתי מי חשב שזו קבוצה שאמורה להתמודד על התואר?
אגב קארי ובאטלר משחקים נהדר ואין ממש רמזים לעניין הגיל, אבל מצד שני ההגנה מקרטעת וגם כאן זה לא כל כך מפתיע. החיזוק שלהם בקיץ לנושא ההגנתי היה אל הורפורד בן ה-39.
לקבוצה יש גם בעיה רצינית מתחת לסלים, ולא בכדי הם מדורגים במקום ה-21 בריבאונד כולל, חלק מזה היה השחרור של קווין לוני. אז לטעמי שום קשר לקאמינגה, פשוט טעות בבניית הקבוצה ובתחזיות.
אריק גנות: הם פשוט נופלים מהרגליים. הקצב בליגה רק הולך ועולה, הלחץ על הכדור הולך ומתעצם, ולקבצותו מבגרות פשוט קשה מדי. זה נכון לקליפרס, וזה נכון לגולדן סטייט. בסטטיסטיקות זה מתבטא בעליה חדה בכמות האיבודים, שחלק גדול מהם מגיע מחטיפות של היריב, שמייצרות בתורן זריקות קלות ומקשות על ההגנה של הווריורס.
באופן מפתיע, הם מצליחים לשמור על הגנה סבירה, אבל המאמץ שהם משקיעים שם פוגע קשות בהתקפה, בעיקר בדקות הקלאץ'. גולדן סטייט עם נט רייטינג שלילי של 9.7 בדקות האלה – שווה למקום 23 בליגה, ומסביר חמישה מתוך עשרת ההפסדים שלהם. וזה עם סטף ובאטלר בריאים.
ההתקפה של אורלנדו זורמת ויעילה יותר במשחקים האחרונים, מה שהשתנה זה שפאולו בנקרו פצוע ולא משחק. יש כאן משהו או סתם מקרי?
אריק גנות: סביר להניח שיש כאן משהו. אמנם אורלנדו ניצחה את הדקות של בנקרו העונה, אבל כשהוא משחק כל האיזון של ההתקפה מתערער, הוא לוקח על עצמו יותר מדי ועושה את זה לא מספיק טוב. הטרו שוטינג שלו הוא מהנמוכים בקרב שחקני הרוטציה בקבוצה, הוא מאבד הרבה יחסית לכמות האסיסטים שלו. ביין הצליח לשקם את הקליעה ללא בנקרו, ובאופן כללי נראה שווגנר מתאים יותר להיות האופציה מס. 1 בהתקפה, גם בגלל היעילות שלו כקלע וגם בגלל יכולת ניהול המשחק המשופרת.
היכולת של בנקרו לנצל את היכולות שלו כדי להיות difference maker אמיתי תלויה בשיפור באינטליגנציית המשחק שלו.
אריק ספרן: דווקא את ההנחה לגבי אורלנדו אני לחלוטין קונה. גם בשנה שעברה כשבאנקרו החמיץ זמן הקבוצה רצה יפה, והתחילה לקרוס רק כשסאגס נפצע, כך שזו מתחילה להיראות יותר כמו מגמה מאשר משהו מקרי. מעבר לכך, אפשר לראות שגם שחקנים כמו ביין, סאגס עצמו ואפילו בלאק הרימו את הרמה מאז שבנקרו נפצע, כך שלמרות הכשרון הגדול שלו, משהו בנוכחות שלו פוגע בשטף הקבוצתי וביכולת של שחקנים אחרים לבוא לידי ביטוי. אם הייתי אורלנדו, לא הייתי שולל את האפשרות לחפש עליו טרייד, בניסיון לחזק עם שחקן מתאים יותר.
דרור האס: ואן גנדי אמר שיותר חשוב מלדעת לקלוע, למסור ולכדרר, זה לדעת מתי לזרוק מתי למסור ומתי לכדרר. שבוע שעבר הייתה פה שאלה על אטלנטה, וזאק לואו כבר השווה את באנקרו לטריי יאנג מבחינת שחקן עם מספרים יפים אבל חוסר יעילות, שמעתי גם השוואות של בנקרו לג'וש סמית' וגם פה יכול להבין. כוכב שלמעשה לא באמת יעיל ודי תוקע את ההתקפה. רק תראו את דזמונד ביין עם ובלי בנקרו איך מצליח למצוא את עצמו. בנקרו צריך להפנים ולהתאים את עצמו. ואולי אורלנדו צריכה לתת את המפתחות לואגנר. אבל בהחלט יש כאן משהו אמיתי שצריך להשתנות.
ערן סורוקה: בשבעת המשחקים הראשונים ללא פאולו באנקרו, אורלנדו קלעה 8 נקודות יותר, זרקה 4 שלשות יותר, קלעה אותן ב-38.5% לעומת 33.7%, ואיבדה 4 כדורים פחות. על פניו, לאבד את השחקן המצטיין שלך אמור לגרום דווקא לאפקט הפוך – אבל הנה אנחנו כאן; באנקרו, שקולע העונה בכ-44% שדה ו-25% משלוש, היה תוקע יותר מדי התקפות וכופה זריקות. ביין, שהתחיל את העונה רע, הלך והרגיש יותר בנוח בהתקפה כאופציה שנייה, ושחקני משנה כמו דה סילבה ובלאק נכנסו לעניינים. עכשיו המטרה של ג'מאל מוזלי היא לאקלם את באנקרו לתוך מה שעובד; כמו שאומרים, Easier said than done, אבל לפחות יש איזשהו בלופרינט להישען עליו.
דני אייזיקוביץ': לא מקרי, ומעניין. כבר בקיץ אורלנדו הבינה שהיא חייבת לעבות את הסגל בקלעים וחייבת להרים את הקצב של המשחק. פאולו מאט יחסית את הקצב של המג'יק ובהיעדרו הם מניעים יותר הכדור, ומגיעים לזריקות יותר טובות, אבל יותר חשוב מזה הם משתמשים יותר טוב בסגל הרחב שלהם.
כל השחקנים משחקים סביב ה-30 דקות למשחק, והספסל מקבל הזדמנויות ולוקח אותן, אם זה בלאק, טיוס ג'ונס, ואפילו וונדל קרטר וטריסטן ג'ונס. בנוסף הרגליים הטריות והחזרה לכושר של סאגס שיפרו את ההגנה.
עכשיו נותר להבין איך משמרים את הסיטואציה תוך שילוב האיכויות של באנקרו, שלמרות השמועות על טרייד זה לא באמת רלוונטי.
טורונטו במקום השני במזרח. איך זה קרה?
דני אייזיקוביץ': בריאות וברנדון אינגרם. אינגרם שדרוג רציני לקבוצה, אבל גם הוא היה יותר פצוע בשנה שעברה (18 משחקים) מאשר בריא. העונה הוא שיחק כבר 19 (מתוך 19).
לא רק אינגרם, השחקן הכי "בריא" שנה שעברה היה סקוטי בארנס עם 65 משחקים, והעונה הוא גם כבר עם 19, אחריו זה היה בארט ששיחק 57 משחקים והעונה עם 17. תוסיפו לקלחת את קוויקלי ששיחק רק 33 משחקים וגם הוא עם 19 משחקים מאחוריו וחמסה חמסה, בלי לפתוח עין, הפוטנציאל היה שם תמיד, הם פשוט סוף סוף מממשים אותו.
אגב שווה להזכיר שיש שם גם עומק עם גריידי דיק ופלטל.
אריק גנות: תשעה נצחונות רצופים עוזרים, ללא ספק.
וגם בריאות עוזרת. בעונה שעברה טורונטו סבלה מלא מעט פציעות, בארנס לא היה ממש כשיר גם כששיחק, קוויקלי כמעט ולא שיחק, וגם בארט החמיץ כמעט שליש עונה. העונה הם בריאים, בארנס יכול בהחלט להיבחר לחמישיות האולסטאר, וגם קוויקלי טוב.
ההשתלבות של אינגראם מצוינת. על פני הדברים זה לא היה אמור לעבוד – אינגראם מתקשה בקליעה מבחוץ ומאבד כמעט כמו מספר האסיסטים שהוא מוסר. אבל תשומת הלב ההגנתית שהוא מושך פותחת את המגרש לכל היתר.
מן הסתם הם ירדו בהמשך, אבל מה שנראה כמו אוסף שחקנים יקרים שלא מתאימים כן הפך לקבוצה שאמורה לעשות פלייאוף במזרח.
אריק ספרן: טורונטו מאוד מזכירה לי את פיניקס, הן במובן של בנייה לרוחב ולא top heavy, והן בפגיעה עם המאמן הצעיר, כשנראה שראיקוביץ' עושה שם עבודה מצויינת.
רק בניגוד לפיניקס, ולמרות העובדה שיש לה לא מעט שחקנים פציעים, טורונטו נהנית מתקופה בריאה יחסית של החמישייה שלה. ככל ומישהו מהם (בעיקר אינגרם הפצוע כרונית) ייאלץ להחמיץ זמן, אני לא משוכנע שיהיו להם את הכלים המתאימים לגיבוי מהספסל.
זה, בתוספת האפשרות הסבירה שהניקס, קליבלנד, אורלנדו ואחרות מתחילות להתאושש, הופכים אותי לפחות אופטימי לגבי הסיכוי שלהם להחזיק מעמד בטופ 6, יחד עם זאת, נראה שהמקום הדי קבוע שלהם בפליי-אין מובטח.
דרור האס: עוד מאמן שיודע שאם יפשל או לא ממש יתבלט יעלם חזרה לאירופה ונוקט בגישת "אין לי מה להפסיד" משחק מאוד יצירתי, מגיע ברבאק לחדר ההלבשה (חפשו את הסרטון מהנצחון הראשון של העונה כשהוא נכנס בשאגות לחדר ההלבשה) סקוטי בארנס עשה צעד קדימה שקצת נעלם תחת עונות מוצלחות לא פחות של גידי, אבדיה וחיימה חאקז. ברנדון אינגראם בריא וקוויקלי מצליח למצוא את עצמו ביעילות כמו גם הרכז המחליף ג'מאל שיד שצץ משום מקום ונראה בינגו. הם משחקים התקפה ממש זורמת וכיפית, וראיקוביץ' הצליח לגרום לבארט ואינגראם לשחק יעיל. (אז לא לאבד תקווה שם באורלנדו לגבי בנקרו). הפציעות שלהם כנראה יגיעו ויצנחו קצת, אבל עדיין, קבוצה שלחלוטין מומלצת לצפייה.
ערן סורוקה: אני מרגיש שאנחנו, כאנושות, צריכים לרצות שטורונטו תצליח. גם כדי שיהיה איזשהו מאמן אירופי שלא רק יגיע לפלייאוף אלא גם ינצח שם במשחק לראשונה מאז אדי גוטליב בפילדלפיה ווריורס; וגם מכיוון שזו קבוצה שלא יכולה למשוך אליה כוכבים, וצריכה להיבנות דרך דראפט וטריידים נועזים. אחרי שנפרדו מפסקל סיאקאם, השארית האחרונה של עונת האליפות, הם השתמשו בחלק מהנכסים כדי להביא את ברנדון אינגרם, ועכשיו הוא וסקוטי בארנס, שני פורוורדים שהם אוברקווליפייד כדי להיות מספר 1 בקבוצה טובה, התחברו נהדר יחד ומשלימים זה את זה. הספסל עמוק ומאוד איכותי, כך שגם החיסרון של בארט כנראה לא יהיה נוראי.
