המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, מידן בורוכוב, עמית מאיר, דני אייזיקוביץ' וטל קינן
הקליפרס שינו את הסגל ואת צורת המשחק שלהם בטרייד דדליין, וזה נראה די טוב. כמה הם יכולים לסכן את הגדולות במערב?
טל קינן: הקליפרס תמיד שאפו להסתמך על סופרסטאר שמתמחה בבידודים וחבורה של קלעי שלשות שמסוגלים לשמור כמו מטורפים סביבו. שנה שעברה זה מה שהיה סביב הארדן והשנה אנחנו רואים את זה כשקוואי הוא השמש וכולם סביבו כוכבים. האמת שאני לא רואה איזה שינוי במשחק מלבד העובדה שמשחקים פחות פיק אנד רול עכשיו כשאין סנטר מטרה שיתגלגל לטבעת. הקליפרס מעמידים הרכבי סמול בול מגניבים של גארלנד קוואי מאת'ורין/דאן באטום/אייזאה ג'קסון וDJJ. אני לא חושב שיש שזה מספיק לפלייאוף אבל תהיו בטוחים שאף קבוצה לא תרצה לפגוש בקליפרס בפלייאוף (תשאלו את מינסוטה שחטפה מהם הלילה 153 נקודות).
אריק גנות: זו קבוצה חדשה בהרבה מובנים, ויש סיבות להיות אופטימיים לגביהם. קודם כל – קוואי. הוא משחק ברמת חמישיה ראשונה כל העונה והכי בריא שהיה הרבה זמן. לצידו מאת'ורין, קולינס וגארלנד יוצרים התקפה מצוינת – דינמית, מגוונת, עם קליעה מבחוץ בכל עמדה, יכולת להגיע לקו, הכל. ברוק לופז מחדש ימיו כקדם כבלוקר וקלע שלשות, והמכונה עובדת. אין משקים קלים מולם בהרכב מלא.
כמה מזה יכול להגיע לפלייאוף? קודם כל תלוי בריאות. גם קוואי וגם גארלנד לא עם רקורד מבטיח. אבל אם הקליפרס בריאים, הם יכולים לאתר את סאן אנטוניו הבלתי מנוסה, ואפילו את אוקלהומה סיטי הפצועה.
מידן בורוכוב: הקליפרס עשו היסטוריה השבוע להיות הקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הליגה שיצאה ממאזן של 15 משחקים מתחת ל-50 אחוז למאזן חיובי (מאזן של 6-21 בשליש הראשון של העונה).
נראה שיהיה להם קשה לסגור על המקום ה-6. העונה של קוואי פנטסית, גארלנד תוספת משמעותית וגם מאטורין מוצא את המקום שלו.
מגיע קרדיט לטיירון לו שהצליח לייצב את הקבוצה. במקרה של הקליפרס זה מרגיש מאוחר מידי. מהמקום ה 6-7 או 8 יהיה להם קשה לעקוץ את OKC בסדרה של הטוב מ-7. גם מול הספרס זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. למרות שאם קוואי יצליח לעשות את זה, הוא יוסיף כמה סיבות לשונאים שלו מטקסס.
דני אייזיקוביץ': הקליפרס נראים אחרת מאז הטריידים, ובעיקר הרבה יותר מאוזנים. ההגעה של גארלנד נתנה להם רכז שמכתיב קצב ומפעיל את כולם דרך פיק אנד רול ומשחק קבוצתי. נכון, גם הארדן הוא רכז טבעי, אבל הסגנון של גארלנד מהיר ודינמי יותר ומייצר תנועה מתמדת של הכדור. לצד זה, בנדיקט מת'ורין מוסיף אתלטיות וסקורינג אגרסיבי מהכנף, משהו שהיה חסר מאוד לרוטציה. השילוב ביניהם נותן לקליפרס גם ניהול משחק וגם כוח התקפי נוסף. בנוסף, הספסל נראה עמוק יותר ויש תרומה רחבה יותר מהסגל. אני לא רואה אותם עוברים את הספרס או התאנדר אבל לגמרי עושים נזק לכל השאר אם וכאשר יגיעו עד מקום שישי.
עמית מאיר: קוואי לנארד בעונה בלתי נשכחת. כשהקליפרס היו בקרשים אחרי תחילת עונה של 6-21 לפני כמה חודשים, רשמתי פה שכדי שהקליפרס יהפכו את העונה שלהם, קוואי יצטרך להפוך לאלוהים. וכמעט 10 שנים אחרי העונה הכי טובה שלו, הוא נותן עונה לא פחות ואולי יותר טובה. יעילות מפחידה ומנהיגות מטורפת.
אבל עדיין קרו כמה שינויים. אמנם הוחלף רכז ברכז אבל קשה למצוא שני רכזים כל כך שונים בסגנון משחק שלהם. מעבר מסגנון האייסו של הארדן לרכז שמפעיל התקפה שלמה וגורם לכדור לנוע בהרבה יותר חופשיות זה משהו שגארלנד מצטיין בו.
אבל להגיד שהם יכולים לאתגר את הצמרת יהיה קצת יומרני בעיניי.
באם עם 83 נקודות! תגובות מעורבות ברחבי הליגה. מה הטייק שלכם?
עמית מאיר: באמת שאי אפשר להתעלם ממשחק כזה היסטורי. מה יש לי לומר? המון! האם אוכל להגיד הכל, ממש לא.
הדבר הראשון שחייב להיאמר זה שנתקלתי באוהדי קובי שממש נעלבו מהמשחק הזה. ואני מוכרח לציין שאין לי מושג כמה. מה הבעיה בלתת כבוד לשחקן שסחב קבוצה מאד (בלשון המעטה) מוגבלת בכישרון וסחב אותם במו ידיו לניצחון?
מצד שני. קשה להתעלם מכמות הזריקות הלא הגיונית שבאם לקח מהעונשין. 43 זריקות מהעונשין מוציא הרגשה טיפה חמוצה. במשחק ה-81, קובי זרק "רק" 20 זריקות מהעונשין. וגם זה שדביון מיטשל זרק 9 זריקות מהשדה (הכי הרבה אחרי באם) גם קצת מפריע.
אבל עדיין משחק היסטורי!
טל קינן: בעיני צריך לחגוג את השחקן ואת ההישג. לא משנה איך הוא הושג לא משנה מי היריבה או הקונטקסט, זה פשוט פאקינג מרשים. ראיתי רבים וטובים ממני טוענים שהמשחק הזה הוא תעודת עניות לכך שהליגה נהרסה ואני אומר הפוך. סוף סוף יש קבוצה שהולכת עם זה עד הסוף ומאפשרת לכוכב שלה להתפרע ולקלוע כמה שיותר. אז נכון משחק ה-81 של קובי היה מרשים יותר והלייקרס היו צריכים כל נקודה שלו אבל בשורה התחתונה באם קלע יותר. האם זה אומר שבאם שחקן היסטורי? כנראה שלא, הוא אפילו לא סקורר היסטורי אבל למה זה משנה? תנו להנות מהשיא הזה בלי פרצופים חמוצים
אריק גנות: זו הפתעה אדירה. אם היינו צריכים לנחש מי הבא בתור שיעשה 70 פלוס, רובנו היינו בוחרים במישהו כמו לוקה, יוקיץ', אולי שג"א במשחק שיא. אפילו וומבי יכול להתפוצץ. אבל באם? שחקן עם פחות מ-20 נק' למשחק העונה?
ההייט שהוא סופג מאוד לא מוצדק. משחקי השיא של קובי ושל ווילט התאפיינו גם הם בקבוצה שלמה שעובדת כדי לתת לשחקן זריקות, וכך היה גם במקרה של באם. הוא אמנם לא היה יעיל במונחי טרו שוטינג, אבל זה לא גורע מההישג שלו.
מעניין אם ההישג הזה יפתח תיאבון לשחקנים אחרים להשיג שיאי נקודות או קוואדרופל דאבל, מול קבוצות טנקינג שיקלו על כך.
מידן בורוכוב:
אדביו סיפק רבע ראשון מדהים, מעבר לזה? הופעה שהיא חרפה ספורטיבית.
אני מופתע שמאמן ותיק כמו ספולסטרה נתן לזה יד. הצחיק אותי השדר של ההיט שאמר בשידור שספוולסטרה מפגין כבוד לבאם שמשאיר אותו על המגרש….
28 הפרש, 5 דקות לסיום מול ההרכב השני של היריב זה הזמן לחשוב על המשחק הבא. אדביו השיג 14 מ-16 ברבע האחרון מהקו במשחק שהוא גארבג׳ טיים.
ההתלהבות של השדר והסגידה למספרים, החיבוק מספולסטרה, העבירות של שחקני מיאמי בכדי לעצור את השעון ולאפשר למיאמי עוד פוזשנים. לא ריגש אותי במיוחד חבל שרגע ״היסטורי״ גרם לא לשאט נפש.
אני חושב שכל מי שאוהב ספורט צריך להרגיש ככה.
דני אייזיקוביץ': בעיני, תמונת ראי רעה מאוד לליגה. באם הגיע 43 פעמים לקו, באיזה עולם זה הגיוני? ההגנה של וושינגטון נראתה כאילו הם מנסים לעזור לו להגיע לשיא, שלא נדבר על זה שהמשחק נגמר ב-150 נקודות של מיאמי, אפשר לחשוב שזה משחק אולסטאר.
החלק שבאמת מעצבן, שבאם היה נהדר מהדקה הראשונה של המשחק, אבל במקום שהוא יסיים את המשחק עם 50-55 נקודות ונדבר על כמה הוא היה מדהים, כל מה שעובר לי בראש זה איך וושינגטון אי פעם תהפוך לקבוצה מנצחת עם מנטליות תחרותית כל כך נמוכה.
לסיכום, הטייק הכי חשוב שלי מהסיפור, זה איזה מזל שדני אבדיה כבר לא בוושינגטון.
במאבק צמוד על מקום 5 במזרח, מי הפייבוריטית שלכם ולמה?
דני אייזיקוביץ': ההגיון אומר שזה צריך להיות קרב בין אורלנדו לבין מיאמי, הבעיה שאורלנדו כבר עונה שנייה ברציפות סוחבת פציעות, כרגע מדובר על פרנץ ואגנר, השחקן המוביל שלא ברור מתי הוא חוזר. גם במיאמי, נורמן פאוול חווה עונה לא בריאה במיוחד. אז מבלי שנשים לב, יש קבוצה שדוהרת מלמטה ונמצאת בכושר נהדר לאחרונה – אטלנטה שנמצאת כרגע 2.5 משחקים מהמגי'ק במקום החמישי.
הם ניצחו 9 מ 11 האחרונים ונראים נהדר מאז הטרייד שהביא את מקולום על חשבון יאנג. גם קאמינגה זוכה ליותר הכרה עם 16.5 נקודות למשחק, ובכללי נראה שמשהו מאוד התייצב בקבוצה מאז הטרייד. אז באופן מפתיע, אני מהמר על אטלנטה.
עמית מאיר: המזרח הפרוע! הגזמה כמובן אבל עניין בהחלט יש. מהמקום ה-5 (אורלנדו נכון לכתיבת שורות אלה) למקום ה-10 יש בסך הכל 4 משחקים. ובתוך החבורה הצפופה הזאת, יש 3 קבוצות מאד חמות. אטלנטה עם 8 ניצחונות רצופים, מיאמי עם 7 ואורלנדו עם 6. ובמקום ה-10 כרגע נמצאים שארלוט הרותחים.
בתחילת העונה הייתי בטוח שאורלנדו יהיו הסוס שחור של המזרח. ואולי בטעות זה יכול להתגשם. אורלנדו מצאו את הקצה שלהם דווקא בלי פראנץ ואגנר. הם בעיניי נעולים בטופ 6. מפה זה מתחיל להיות מסובך. אין לדעתי פייבוריטית ברורה. פילדלפיה בטוח לא. טורונטו לדעתי גם לא. אלך עם אטלנטה כי למה לא?
טל קינן: האמת שקשה לי להכריע אז אגיד שטורונטו לאט לאט חוזרת למדדים שלה, היא גם לא מצליחה לנצח קבוצות טובות ולכן אני בטוח שהם לא יסיימו 5 במזרח. פילדלפיה איבדה את מקסי לחודש, אמביד וג'ורג' לא משחקים ונראה שהם לא יסיימו אפילו בשמינייה הראשונה. לעומת זאת שתי הקבוצות של פלורידה, אורלנדו ומיאמי, בכושר טוב ולא ברור לי לחלוטין מי תשתחל למקום החמישי אבל אני מאמין שאלו הקבוצות שיסיימו 5 6 במזרח. ההיט כרגע עם 6 ניצחונות רצופים כולל על יוסטון, דטרויט ושארלוט. המג'יק עם 5 ניצחונות רצופים כולל מותחן בקליבלנד ופירוק לגורמים של מינסוטה. יהיה מעניין
אריק גנות: הבחירה הקלה היא אורלנדו. הם בכושר מצוין, אמורים לקבל את ווגנר חזרה בקרוב. הצליחו לייצב את ההגנה שקצת קרטעה בתחילת העונה, ולקבל חזרה את בנקרו כשחקן מועיל.
א-ב-ל מיאמי עם הירו נראים מצוין. הם הפסידו רק שני משחקים מתוך 12 מאז שחזר. גם כשהוא אישית לא קולע הרבה, הוא פותח את המגרש לפאוול ובאם, והגנתית הם תמ יד היו טובים.
לטורונטו יש יתרון אחר -לו"ז קל יותר עד סיום העונה.
הכי סביר להאמין במיאמי. יש להם הכי הרבה ניסיון, את המאמן הכי טוב, ארבעה שחקנים שהגיעו לאולסטאר וסגל שיותר משלים אחד את השני מאשר דומה אחד לשני.
מידן בורוכוב: מאבק מעניין ומותח שיוכרע בפיניש ליין.אני מקווה שהקארמה תכה במיאמי ואורלנדו תצליח לסיים חמישית. למרות שטורונטו שנמצאת בתקופה לא טובה יכולה לחזור לעצמה.
אחד הנתונים הכי מופרעים במזרח, 8 מבין 10 הקבוצות המובילות בקונפרנס מחזיקות במאזן חיובי בחוץ (אורלנדו בשיוויון, מיאמי היחידה עם מאזן שלילי).
זה מעיד על קונפרנס מאוזן ומסקרן.
עברתי על מה שנשאר
לרוב הקבוצות יש לוח עם 11 משחקים מול קבוצות במאזן חיובי.
נראה לי שמי שתוכל לחגוג זה אטלנטה או אורלנדו.
מאבק צמוד גם על מקום 3 במערב. מי תיקח, ולמה?
מידן בורוכוב: המערב קשוח מאוד, ללייקרס יש מסע חוץ מטורף עם בק טו בק ביוסטון ו 4 משחקים קשים. לא רואה אותם שורדים ונשארים במקום ה-3.
ליוסטון יש לוח נוח, הם יכולים לסגור עניין עם ניצחון כפול על הלייקרס.
לדנבר יש לוח נוח, משחקים 81 ו-82 מול הספרס ו-OKC הם יכולים לקבל אותם בלי הכוכבים שינוחו וזה ישחק לטובתם.
מינסוטה עם לוח קשה מאוד, 5 משחקים בלבד מול קבוצות מתחת ל 50 אחוז.
אז מי לא תסיים 3? הלייקרס ומינסוטה.
דנבר ויוסטון עם מסלול נוח יותר.
יוסטון נראית פחות פגיעה מדנבר ולכן היא תסיים במקום ה-3.
דני אייזיקוביץ': המקום השלישי צריך להיות של דנבר. דנבר חוותה העונה רצף פציעות מטורף שכלל את יוקיץ', ולצ'יונאס, גורדון ועכשיו ווטסון (והיו עוד). למרות זאת, הם חזק בקרב על המקום השלישי, ולאט לאט לאחרונה הפצועים חוזרים לשחק.
גורדון חזר לרגע והיה נהדר נגד הת'אנדר וזה כמעט הספיק לניצחון, לאחר מכן הם ניצחו את יוסטון ואת הספרס (הפעם ללא גורדון). בניגוד לשנים הקודמות, נראה שיש לדנבר עומק והילוך להעביר. הם משחקים נהדר בהתקפה, אבל הגנתית הם עדיין צולעים. זה בדיוק מה שהחזרה של גורדון אמורה לייצב להם, ההגנה. לכן עם כל הסימפטיה ליוסטון, הלייקרס ומינסוטה, זה צריך להיות של הסרבי הגדול.
עמית מאיר: עכשיו פה באמת מערב פרוע. מקום 3 ומקום 7 בהפרש של 2 משחקים בלבד.
ועכשיו אחרי שהחמישייה שלהם בריאה אחרי הרבה מאד זמן, אני לא רואה קבוצה שתיקח מדנבר את מהמקום השלישי. משם זה יהיה מעניין. מינסוטה בעיניי הקבוצה הטובה ביותר ממי שנשאר. אבל חוסר היציבות שלהם נוראי ואי אפשר לדעת איזו קבוצה תעלה על המגרש ביום נתון. ליוסטןו וללייקרס יש בעיות מובנות בסגל שאי אפשר לתקן בזמן הזה של העונה. אבל ללייקרס יש את לוקה דונצ'יץ'. נכון ששבוע שעבר טיפה נכנסתי בו אבל הוא עדיין שחקן טופ 5 בעולם ויכול להפוך עונה שלמה במשחק או שניים. יהיה כיף!
טל קינן: הנאגטס מדשדשים ואמנם הפצועים שלהם חוזרים אבל הם עדיין חסרים את ווטסון והם לא בריאים לחלוטין. מצד שני הם סיפקו כמה משחקים מצוייים כולל ההפסד לת'אנדר וזה נראה שהם מחכים לפלייאוף. מינסוטה נכנסה לסחרור עם תבוסות למגי'ק ולקליפרס והם תלויים מידי באנט והם חסרי ספסל. הרוקטס לא בפורמה טובה לאחר תבוסה הלילה לנאגטס והם מתקשים מאז שאדאמס נפצע. דווקא הלייקרס נמצאים בתקופה הטובה מהרביעייה הזאת אחרי עונה מוזרה ולא יציבה. איכשהו כשלברון לא משחק ההתקפה של הלייקרס שוטפת יותר. לוקה תמיד יספק מספרים אבל ריבס נראה טוב יותר לצד לוקה.
ההשערה שלי:
3) נאגטס
4) לייקרס
5) רוקטס
6) טימברוולבס
אריק גנות: הלייקרס חטפו כל כך הרבה ביקורת על העצלות ההגנתית וההתאמה הרופפת בין הכוכבים שלהם, שקשה להאמין שהם במקום השלישי במערב, אבל זה המצב. גם הרוקטס וגם הנאגטס מרגישים כאילו הם אמורים להיות יותר טובים מהמאזן שלהם, רק שלדנבר יש תירוצים בדמות פציעות, ולרוקטס . מינסוטה כבר שנתיים מרגישה כמו קבוצת צמרת, אבל לא מצליחה להגיע אליה בעונה הרגילה, והעבודה שפינקיס בכלל בשיחה הזו היא פלא בפני עצמו.
זה מרגיש שדנבר חייבים להצליח להתחבר משהו וגם יקבלו את גורדון חזרה. מינסוטה סיימה את העונה הקודמת בראלי, ואולי תצליח גם העונה. אבל הפייבוריטית שלי היא הרוקטס, פשוט בגלל לו"ז קל יותר.
בין כל קבוצות התחתית , הפליקנס בולטים לאחרונה ומצליחים גם לנצח פה ושם. יש מה לבנות על הסגל הנוכחי? עדיף לפרק?
אריק גנות: בתיאוריה לפליקנס יש סגל לפלייאוף. מרפי הוא אולסטאר לגיטימי, שקיבל פחות מדי הערכה בגלל הקבוצה שלו. זאיון הוא עדיין אחד השחקנים שהכי קשה לעצור בליגה. ג'ונס הוא סטופר רציני. ביי נותן עונה מצוינת. ומארי חזר ממש לא רע.
אבל – כל השחקנים של הפליקנס חוץ ממרפי נוטים לפציעה ברמה זו או אחרת.
זה לא מופרך שהפליקנס יתנו לסגל הנוכחי עוד עונה לראות אם יוצא משהו, אבל עם קווין ופירס ככשרונות צעירים והחוזה הנהדר של מרפי, עדיף להם לנסות לקבל משהו על זאיון, מרפי או ביי, אולי להשתמש בחוזה הנגמר בעונה הבאה של פול, וללכת לבניה מחדש של שנתיים.
מידן בורוכוב: ניו אורלינס משחקת טוב? אני חושב שאם בחירת הדראפט הייתה נשארת אצלה היינו רואים את הקבוצה בתחתית הליגה.
אין להם אינטרס להסריח את הפארקט. זד׳ונטה מוריי חזר לשחק אחרי פציעה ארוכה (משהו שלא היה קורה בוויזארדס לדוגמא). זאיון מסתמן כג׳ה מוראנט.
טרי מרפי מציג עונה התקפית טובה בהתאם לנסיבות אבל לא הייתי בונה עליו הרים וגבעות.
ג׳ורדן פול? אחד החוזים הגרועים בליגה. אין לי ספק שגם בחירת הדראפט שלהם העונה הייתה נשארת, הם היו מפרקים את הקבוצה.
אין שום חומר לבנות עליו. צפויות כמה עונות קשות בתחתית המערב.
דני אייזיקוביץ': לפליקנס סגל מעניין עם זאיון, מרפי, מארי וסאדיק ביי, וגם שחקנים משלימים לא רעים בכלל. למרות זאת, הקבוצה שוב מדשדשת. למעשה מאז שזאיון הגיע לליגה לא ראינו מהם עונה אחת באמת טובה. זאיון כבר בן 25, עדיין בלי קליעה מבחוץ וכמעט בלי התפתחות חדשה במשחק שלו.
לפרק את הסגל אין ממש טעם, הם גם כך בדרך לבחירת לוטרי טובה. הניצחונות האחרונים הגיעו מול יוטה, וושינגטון, סקרמנטו וטורונטו (כן זה היה הפתעה), כך שקשה להתרגש מהם. בסופו של דבר, הם הקבוצה היחידה בתחתית שאמורה להיות תחרותית אז הם מתרחקים מהחבורה, אבל זה עדיין לא מרשים במיוחד והם יעשו שוב חושבים בקיץ.
עמית מאיר: בתחילת העונה היו כאלה שדיברו על ניו אורלינס כקבוצת פלייאין אם לא פלייאוף. היה ברור שזה מוגזם אבל היה בסיס לטענה הזאת. שתי בחירות דראפט מאד מבטיחות (פירס וקווין) לצד שחקן כמו טריי מרפי זה בסיס צעיר מעולה. להוסיף לזה את זאיון יחסית בריא וכל פעם שזאיון בריא, ניו אורלינס תמיד נראים טוב יותר.
לפרק בטוח שלא. כן אפשר לדעתי לעשות מהלך על הרב ג'ונס בשביל בחירת סיבוב ראשון. צריך לזכור את הטרייד הרע בערב הדראפט ולאין לפליקאנס בחירה בדראפט שאמור להיות חזק לא פחות מהאחרון.
עתיד מאד מעניין בניו אורלינס. אבל גם צריך לחכות שנתיים-שלוש כדי לראות תוצאות.
טל קינן: הפליקנס צריכים לתת רק לצעירים לשחק. הם התחילו לפתוח משום מה עם דיאנדרה ג'ורדן על חשבון קווין וזה אחד הדברים ההזויים שראיתי. ויתרתם על בחירה לא מוגנת השנה בשביל קווין והוא טוב, אז תנו לו לשחק. גם פירס נדחק הצידה לאחר פתיחה טובה וגם כאן לא ברור הניסיון לנצח על חשבון פיתוח. דז'ונטה נראה טוב מאז שחזר מפציעה וזאיון בעונה בריאה יחסית, הם אלו שמסייעים לפליקנס לנצח אך לטעמי הם צריכים לפרק בקיץ, למכור את הווטרנים שעוד יש להם ערך (מארי, זאיון? ואולי למקסם ערך על מרפי למרות שהוא צעיר) ולתת לצעירים להוביל את המועדון ולצבור ניסיון כבר עכשיו
