המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', מידן בורוכוב מ'פוסט אפ' וצוות '7 שניות או יותר': אורן לוי ויובל עוז – מרגישים NBA. לפרק האחרון שלהם.
סקרמנטו מתבססת במקום השלישי במערב. האם הם "על אמת"? לאן יכולים להגיע העונה?
דני אייזיקוביץ': צר לי, לא משתתף בהתלהבות, נכון, הם מאוזנים, משחקים יפה בשני צידי המגרש וסבוניס מאזן אותם נהדר. עדיין, יעופו בסיבוב הראשון. רוב קבוצות המערב כרגע פצועות ומחלימות. בפלייאוף סביר להניח שנראה את בוקר, זאיון, ואולי גם את דיוויס חוזרים לשחק. תוסיפו את האלופה שכנראה תכנס לכושר בקרוב, ויש לכם כבר מספיק קבוצות שאמורות לנצח את הקינגס בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
מה שכן, הם יצברו ניסיון פלייאוף חשוב ובלי ששמנו לב, יש שם גרעין צעיר מאוד, עם סבוניס (26), פוקס (25), האוורטר (24), ואפילו מונק (24) וגם קיגאן מוריי ילדון בן 22 בעונת הרוקי שלו. יש להם אחלה גרעין לשנים הבאות.
יובל עוז: ההתקפה שלהם על באמת. יש להם את ההתקפה הכי טובה בליגה אחרי כמעט 50 משחקים, זה לא מדגם שאפשר לזלזל בו. הם קולעים מצוין מכל הטווחים (חוץ מברוקלין הם הקבוצה היחידה שנמצאת בטופ 10 באחוזים מכל הטווחים) ויש להם את ד'ארון פוקס שהוא פייבוריט לתואר שחקן הקלאץ' של העונה (כן, יש פרס כזה העונה).
ההגנה נראית כמו הגנה שדומנטאס סאבוניס הוא העוגן המרכזי שלה, אבל דומאס מפצה על זה עם ניהול משחק מעולה שבעולם ללא ניקולה יוקיץ' כנראה היה מקבל יותר כבוד. הם יהיו tough out בסיבוב הראשון לדעתי, והם יהנו מכל רגע אחרי 17 שנה בלי פלייאוף.
אריק גנות: בעונה הרגילה הם על באמת לגמרי. יש להם את ההתקפה מספר אחד בליגה, כאשר לפליימייקינג הנהדר של פוקס וסאבוניס הצטרפו העונה קיגן מורי וה-43% שלו ל-3 וקווין הרטר, שקולע לא פחות טוב אבל מוסיף יכולת ניהול משחק משלו. אין להם שחקני ספסל מבריקים אבל מונק, מיצ'ל, דיוויס וליילס חזקים כל אחד בתחום מסוים ומאפשרים לקינגס למצוא פתרונות.
מצד שני, ההגנה שלהם רעה והם השיגו די מעט נצחונות מול קבוצות חזקות העונה, אז קשה להאמין שזה יספיק לפלייאוף. התחזית הסבירה להם היא הגעה לפלייאוף, איפשהו בין מקום שלישי לשישי, והדחה בסיבוב הראשון גם אם יהיה להם יתרון ביתיות.
מידן בורוכוב: סקרמנטו מוכיחה את הקלישאה ששום דבר לא נשאר לנצח. הם כאן בשביל לנצח. קבוצה עמוסת גארדים מצאה את האיזון דרך הטרייד של סבוניס ג׳וניור שהיווה קפיצת מדרגה עבורה.
החולשה המרכזית של הקינגס היא חוסר ניסון וזה עלול להיות בעוכרייה. כרגע היא במצב טוב בסיר הלחץ המערבי. אבל צריך לזכור שיש 7 קבוצות מחוץ לטופ 6 שדולקות אחר מקום בפלייאוף.
הקינגס לגמריי על אמת, סגל טוב, איזון, סטאר קווליטי. התקרה שלהם זה סיבוב ראשון, יעופו מכל מיקום.
כשאתה חוזר לפלייאוף אחרי 18 שנה, המעמד קצת גדול עלייך.
אורן לוי: לפלייאוף! וזה מספיק טוב בשבילם. תכל'ס, במאץ'-אפ הנכון הם גם יוכלו לעבור סיבוב. אבל בואו לא נשתולל. כשמשווים את הקבוצה הזו לעשור וחצי של חוסר תפקוד יש המון סיבות לשמוח. כשמשווים אותה לקונטנדריות של העולם עדיין יש פער. נכון להיום אני לוקח לפחות חמש קבוצות מהמערב בסדרה נגד הקינגס – דנבר, ממפיס, נולה, ג"ס ודאלאס. ההתקפה של הקינגס היא ממתק לעיניים, אבל ההגנה שלהם לא הוכיחה את עצמה, ואני חושש מהיעדר הסטאר-פאוור שלהם בפלייאוף. קבוצה טובה מאוד, ובואו לא נשתגע.
רוי האצ'ימורה לליקרס, קנדריק נאן לוויזרדס. איך זה משפיע על שתי הקבוצות?
אורן לוי: הלייקרס מוותרים על כמה נכסים קטנים בשביל ההימור הזה, שאני סקפטי מאוד לגביו. אבל בטווח הארוך אם אני מבין נכון, זו גם אפשרות בשבילם להגדיל את סך המשכורות שלהם בקונסטלציה מסויימת, שזה חשוב לקבוצה כמו הלייקרס. אישית אני לא מחזיק מהאצ'ימורה, אבל הוא פינישר סביר עם יכולת לשים נקודות לא יעילות על הלוח, שהן כמובן עדיפות על כלום. פייר אני לא חושב שזה מזיז יותר מדי. בצד השני הייתי שמח לכתוב שהפקק נפתח לדני והוא יכול ללחוץ על הגז, אבל אני לא מאמין שזה נכון. הארגון הזה מעפן וזהו. נאן יעזור טיפה להתקפה ויפגע טיפה בהגנה בדקות שהוא יקבל.
דני אייזיקוביץ': טרייד טוב ללייקרס, פחות משמעותי לוושינגטון.
האצ'ימורה סקורר מובהק, שומר בינוני עד גרוע, ריבאונדר רע וקולע רק 33% מהשלוש. לא הצימוד האידיאלי לצד לברון. מצד שני, ממש חסר להם עוד שחקן שמסוגל לייצר נקודות. הדיווחים מדברים על זה שהוא יעלה לצד דיוויס בחמישייה, בזמן שבריאנט יחזור לספסללפיק אנד רול עם ווסטברוק. סה"כ זה אמור לאזן את הלייקרס, אבל לא אמור להפוך אותם למועמדים פתאום. זה התפקיד של דיוויס בריא.
בצד השני, וושינגטון עשו מהלך נכון, אבל נאן לא אמור להשפיע על העונה שלהם. אני מצפה שהם יעשו מהלכי המשך וילכו כבר לבניה מחדש (כותב את זה אולי שנתיים כבר).
יובל עוז: אני לגמרי מבין את הצד של הלייקרס. נאן היה פצוע או קישוט על הספסל בתקופה שלו ב-LA ובחירות סיבוב שני מבחינת הלייקרס זה כמו אגורות שמוצאים מתחת לספה. במחיר הזה אין סיבה לא לקחת הימור על האצ'ימורה. מצד שני, יש סיבה שהאצ'ימורה היה פנוי במחיר הזה. ה-shot chart שלו נראה כאילו נלקח ישירות מהניינטיז והמודעות ההגנתית שלו היא עדיין בגדר נעלם.
מבחינת הוויזארדס, לא נראה שנאן הוא חלק מהתוכניות לטווח הארוך, וכנראה מדובר יותר ב-addition by subtraction. הפרידה מהאצ'ימורה תפנה דקות בעמדות הפורוורד וזאת ההזדמנות של דני אבדיה לפרוץ. הסימנים הראשונים מעודדים.
shot chart Hachimura – cleaning the glass
אריק גנות: הלייקרס מחפשים חיזוק, אבל כמו שקרה להם הרבה לאחרונה, מביאים שחקן שלא הראה את הסקיל סט הנכון כדי להשלים את לברון ושות'. הם צריכים 3 & D, והאצ'ימורה הוא 3 בספק ולא ממש D. זה לא הימור איום ונורא, כי נאן נתן להם מעט מאוד ו-3 בחירות סיבוב שני הן ממש לא מחיר גבוה לשלם, אבל קשה להאמין שישתפרו משמעותית.
הוויזרדס הבינו נכון שהאצ'ימורה לא יקח אותם רחוק, ומחליטים לנסות את נאן ובמקביל לתת צ'אנס גדול יותר לדני אבדיה להוכיח את עצמו. סביר בהצלחה שלו תיתן לו הארכת חוזה בקיץ, וכישלון יביא לטרייד החוצה מהקבוצה.
מידן בורוכוב: נראה שוושינגטון מצאה אכסניה לכל מי שאינה חפצה בו. הלייקרס מאוד לא מאוזנת, ה-רבה גארדים ללא גבוהים.
אני לא מתרשם מהחגיגות של לברון סביב השיא של קארים.
קנדריק נאן היה פצוע רוב הזמן שלו בלייקרס, הוא יכול לתרום המון לוושינגטון. הוויזארדס יתנו יותר ספייס ודקות לדני.
באשר להצ׳ימורה, קשה להאמין שהלייקרס תוכל לתת לו חוזה גדול. אני לא אוהב שחקנים בשנת חוזה. המשחק לצד לברון/דיוויס אמור להועיל לו אבל כרגע לא התרשמתי כלל מהמשחק הקבוצתי של הצ׳ימורה.
אני יודע שהרוב חושבים שהלייקרס ניצחה את הטרייד, אני לא מסכים.
אחרי שעשו הרבה רעש בעונה שעברה, הסיקסרס עם עונה יחסית שקטה, אבל מספיק מוצלחת למקום השני במזרח. איפה אתם ממקמים אותם בין הקונטנדריות במזרח?
מידן בורוכוב: פילי? כל עוד דוק ריברס על הקווים. סיבוב שני אחרי שיאבדו יתרון 3-1 או הפסד בגיים 7 בבית.
פילי טובה בעונה הרגילה, כשזה מגיע לפלייאוף הם מקפידים לקרוס באופן עיקבי. אמביד מדהים, אבל תכלס הארדן מעבר לשיאו. הירידה שלו ביכולת קצת מפתיעה אבל אין זכר לסקורר האימתני מיוסטון שהיה שחקן בקליבר של MVP.
פילי מפספסים משהו יפה, אין גבוהים כמו אמביד. במקום למצות את היכולת שלו הקבוצה לא נראית מספיק בשלה.
בוסטון, מילווקי מיאמי והנטס בסגל מלא + בריאות, יותר טובות מהסיקסרס.
אורן לוי: קבוצות של ריברס תמיד מצליחות יותר מהמצופה כשהן פצועות – והסיקסרס היו מאוד פצועים העונה – אבל זה כבר מוגזם. הארדן מתמקם בתור רכז קלאסי, הוא כבר לא אותו סקורר רעב ואגרסיבי. למזלם של הסיקרס יש להם מישהו אחר בתפקיד הזה, והוא חתיכת מפלצת יוסג' בפני עצמו. אמביד עם 33.4 נקודות למשחק, מתחזק התקפה בינונית, וההגנה של פילי עושה את השאר. אז הקבוצה בהחלט מגרדת את תקרת הציפיות ממנה לפחות עד עכשיו, אבל גם המפלס במזרח (ובליגה כולה) ירד אליהם קצת בהשוואה לשנים האחרונות. הליגה שוויונית מתמיד וזה די מחמיא למאזן שלהם.
דני אייזיקוביץ': בשקט בשקט, מבלי שנשים לב הם סוף סוף נותנים עונה "בריאה". מה הכוונה ?
פחות דרמות, פחות מהלכים גדולים והמון יציבות. לא רק שהם במקום השני, הם עושים את זה מבלי שראינו את החמישייה הראשונה משחקת ביחד יותר מכמה משחקים בודדים. מקסי פספס כבר 19 משחקים, אמביד 12, והארדן 16.
מצד שני, כל אחד שיחק נהדר במשחקים ששיחק (אמביד 33 ו 10 ריבאונדים, הארדן 21.5 עם 6.5 אססיסטים ומקסי ממשיך להשתפר וקולע 21.1 למשחק ונזכיר שהוא רק בן 22. דווקא השקט הזה גורם לי להאמין בהם יותר מאי פעם. אם הם מגיעים בריאים לפלייאוף, הם בהחלט יכולים ללכת עד הסוף.
יובל עוז: הסיקסרס עונים על כל הקריטריונים היבשים של קונטנדרית. יש להם הגנת טופ 10 והתקפת טופ 10, יש להם שחקן טופ 10 בליגה שיכול להיות השחקן הכי טוב בכל סדרת פלייאוף. יש להם פליימייקר אדיר, רול-פליירס מצוינים, מאמן מנוסה ואת טייריס מקסי, שיכול לגמרי להיות האקס-פקטור בסדרת פלייאוף.
אבל אני לעולם לא אסמוך על קבוצה שיש בה את ג'יימס הארדן בפלייאוף. אני לעולם לא אסמוך על קבוצה שדוק ריברס מאמן אותה בפלייאוף ואמנם אמביד יכול להיות השחקן הכי טוב בסדרת פלייאוף כלשהי, אבל להיות השחקן הכי טוב בארבע סדרות רצופות נראה לי קצת גדול עליו. הסלטיקס והבאקס (בהנחה שהם בריאים כמובן) רמה אחת מעליהם בעיניי.
אריק גנות: ברמת נתוני הבסיס, לפילי יש כל מה שצריך כדי להיות אלופה. שחקן מוביל ברמת MVP. כוכב שני שהוא הול אוף פיימר. אופציה שלישית מצוינת. אחת ההגנות הטובות בליגה. חמישיה של קלעי שלוש מצוינים. ספסל נהדר, בראשות מלטון ומילטון (לא אותו שחקן). וכרגע היא ממש מוכיחה את עצמה, כשאחרי פתיחת עונה מגומגמת ומאזן 5-7 שלילי הם ניצחו 26 מ-35 המשחקים הבאים והגיעו למאזן השלישי בליגה.
כמו הבאקס והנטס, מה שיקבע את מעמדם כקונטנדרים יהיה בריאות. אמביד והארדן התקשו להישאר בריאים לאורך זמן, ובלעדיהם יהיה קשה מאוד. אם הם יצליחו להגיע בריאים לגמרי לפלייאוף, הם יכולים לנצח כל קבוצה.
אילו קבוצות הכי צריכות טרייד כרגע, ואילו טריידים הן יחפשו?
אריק גנות: הסאנס. הפציעה של דווין בוקר דרדרה אותם הרבה מתחת למה שנראה היה הגיוני לפני מספר שבועות, והם תקועים עם ג'יי קראודר שממש שווה הרכב בקבוצה אחרת אבל הם לא מצליחים להשיג בשבילו שחקן שמועיל להם. קאם ג'ונסון חזר, בוקר אמור להיות בדרך חזרה, כך שעוד שחקן יכול להקפיץ אותם חזרה ליתרון ביתיות במערב.
במזרח שיקגו וטורונטו צריכות להחליט לאן הן הולכות. שתיהן לא רחוקות מהמג'יק במקום החמישי מלמטה בליגה, שיכול להניב את וומבניאמה או הנדרסון. הסגל הנוכחי שלהן לא ממש עובד והן צריכות או למצוא דרך לתת צעירים בשביל להשתפר כרגע, או – סביר יותר – להיפטר מהותיקים ולעשות טנקינג לעונה הנוכחית.
מידן בורוכוב: שאלה כבדה, זה לא רק מי שצריכה זו מי שתשמח להפטר מנכסים. הלייקרס חייבת גבוה נוסף, אין מישהו בנמצא אלא אם GM יהיה בהאנג אובר ויחליט ללכת על ווסטברוק.
ממפיס חייבת ווטרן בנרות, זה לא חייב להיות סטאר, שחקן יעיל עם מנהיגות שקטה.
אם יוטה רוצה לטנקק היא חייבת להעיף סחורה בכל מחיר.
יוסטון חייבת למצוא בית לאריק גורדון.
מפתיע ש OKC לא סוחרת בבחירות שלה, יש לה יכולת לשפר את הקבוצה ולהיות קבוצת פלייאוף.
דל״פ – מיאמי צריכה טרייד על באטלר, סליחה.
אורן לוי: העונה זו שאלה קשה יותר מבדרך כלל. לממפיס יש ים של נכסים שאפשר לחבר לכדי תוספת משמעותית, אבל יכול להיות שהם כבר מוכנים. לטורונטו אולי יש הזדמנות ללכת הפוך כשהערך של השחקנים שלהם עדיין בשיא היחסי שלהם, אבל לא קיבלנו אינדקציה שהם מרימים דגל לבן, ובכל מקרה זה לא יספיק בשביל צלילה עד לוומביניאמה. משהו רקוב בפיניקס כבר תקופה, אבל כנראה מאוחר מדי בשביל להתחזק, ומצב הבעלות של הקבוצה סותם אפשרות למשהו רציני לכאן או לכאן. דאלאס צריכה משהו, אבל אולי תהסס לכלול נכסים שהיא תצטרך בשביל טרייד לכוכב המצוברח הבא. זו הדרך הארוכה להגיד שאני לא יודע.
דני אייזיקוביץ': דאלאס, כרגע הקבוצה שהכי צריכה טרייד בליגה ובסיטואציה הכי בעייתית להשיג משהו. בדאלאס ישמחו למצוא יוצר נוסף לצידו של דונצ'יץ'. השאלה מי תהיה מוכנה בכלל להעביר משהו בתמורה למעט החלקים שיש בדאלאס.
אז, כמה קבוצות מאוכזבות שאולי יסכימו לנסות לרענן את חוסר ההצלחה שלהן: וושינגטון, שארלוט, ואטלנטה.
אטלנטה בעונה שהיא כישלון מוחלט, אולי תסכים לוותר על קולינס או לפרק את הניסוי עם דג'ונטה. לא ברור מה דאלאס יכולה להציע. וושינגטון אולי סוף סוף תוותר על בראדלי ביל. אבל דווקא שארלוט יכולה לוותר על רוזייר או היוורד בתמורה לבחירות עתידיות וחוזה מיותר של ברטנס? סיכוי קלוש, אבל דאלאס צריכה אותו.
יובל עוז: מיאמי. יש יותר מדי ויקטור אולדיפו וג'מאל קיין ברוטציה של ההיט. הם אמנם רק 2 משחקים מאחורי קליבלנד שבמקום ה-5 במזרח אבל מנטלית זה מרגיש יותר מזה. ג'ימי באטלר הראה בבועה שהוא יכול להיות האלפא בקבוצה שמגיעה הכי רחוק שיש, אבל אנחנו כבר עוד מעט שנתיים אחרי הבועה והיריבות מסביב רק התחזקו מאז.
ההיט חייבים בחירת סיבוב ראשון ל-OKC (כמובן) ב-2025 אבל חוץ מזה הם יכולים להעביר 2 בחירות סיבוב ראשון. עם המשכורות המתאימות זה יכול אולי לעניין את הבולס תמורת זאק לווין או שחקן דומה שיזרים קצת דם חדש בעורקים של ההתקפה שלהם.
מה דעתכם על העימות בין שאנון שארפ לשחקני הגריזליס?
יובל עוז: זה עוד שלב בהפיכה של הליגה לסוג של WWE משופר. אין סיבה אמיתית שנדבר על שאנון שארפ באותה נשימה שבה אנחנו מדברים על ההתקפה של סקרמנטו או התקרה של הסיקסרס.
הדבר היחיד שחשבתי עליו בקונטקסט הזה הוא שהגריזליז לא יכולים להתבכיין כשמלכלכים עליהם. טבעי שהדיבורים של ג'א והטראש שוק של דילון ברוקס יעוררו את היריבות ואת אוהדיהם האקסצנטריים, זה חלק מהחבילה. הגריזליז צריכים לקבל את זה ולאמץ את זה.
אריק גנות: תקרית מיותרת שאף אחד לא יוצא ממנה טוב, אבל שחקני הגריזליס יוצאים ממנה עוד פחות טוב. הערה לחא נעימה אך לגיטימית של שארפ הופכת לעימות על הפארקט שיותר מדי שחקנים מעורבים פה, ללא שום סיבה מוצדקת. אז מישהו אמר שברוקס קטן מדי, סו וואט. אפשר פשוט להתעלם.
בכלל, הגריזליס קצת יותר מדי עפים על עצמם, גם בעימותים מול קבוצות אחרות. הם נתנו עונה מצוינת בשנה שעברה ובנוכחית, וגם כמה משחקי פלייאוף יפים אבל בשורה התחתונה הם קבוצה שעברה עד עכשיו סדרת פלייאוף אחת, מול מינסוטה, וגם זו בקושי רב. הם עוד לא הרוויחו את הזכות להשתחצן.
מידן בורוכוב: אני בטוח שהרוב סלדו מהעימות, אין לזה מקום, זה לא ברוח התקופה וכו. אבל .. מתאים קצת אקשן.
שארפ התלהט ברוח המשחק ודברים ששנאמרו לעברו. ממפיס הגיבה יפה כקבוצה, והלוואי עליי חבר כמו אדמס.
דילון ברוקס לא צריך לקלל פרשנים.
באשר לשארפ, הוא אחד מאנשי המדייה שאני פחות אוהב. אולי הוא למד את הלקח וינסה להתעסק בכדורסל ולא ביחסי ציבור ללברון. מגעיל כשיש כתבי חצר.
בסופו של יום, האירוע נסגר בצורה נקייה יחסית, מזל שלא היה פייט בין אדאמס לשארפ, או אפילו עם מוראנט סניור.
זה טוב לממפיס לעשות רעש ולקבל הייפ, זה ישרת אותם בעתיד.
אורן לוי: טוב, אם זה לא היה הרבה, הרבה מתחת לרמתי להתעסק בשטויות האלה, הייתי אומר שפחחחח הנה מאבק שאני ממש לא רוצה לבחור בו צד. שאנון שארפ כנראה עשה כמה דברים בקריירה שלו כמקצוען, אבל כאיש תקשורת אני משתדל בעיקר לדלג כשאני רואה אותו. מנגד, דילון ברוקס, אחד מהנבלים האחרונים שנשארו לנו. באופן אישי אין לי כל כך בעיה עם הווייבים המוגזמים של הגריזליס. אבל ברוקס זה משהו אחר. קיצר כל המעורבים כבר עברו את הגיל שבו לנצח במכות זה ערך, וגם אז הכסף שלי על סטיבן אדמס בכלל.
דני אייזיקוביץ': מיותר ומטופש לשני הצדדים.
מצד אחד, ברוקס היה צריך להיות מורחק מהמגרש, חד משמעית. אין מקום לאוהד להגיע למצב שבוא עומד בצידי המגרש וצועק על שחקני היריבה (לא משנה מי אתה ומה עשית ב NFL). אבל בנ.ב.א., יודעים להיות חזקים על השחקנים וחלשים מאוד על הקהל שלהם. מצד שני, ברוקס והגריזליס צריכים ללמוד לשמור את הראש שלהם במשחק גם אם הטראש מגיע מבחוץ או מבפנים:
You should stay focused on the game.
במפתיע או שלא, הגריזליס הפסידו את המשחק ובכלל מאז בתקופה לא טובה, אולי אין קשר, לדעתי החוכמה הגדולה של ספורטאי מקצועני זה לא לתת לאף אחד להוציא אותו משיווי המשקל שלו.
