המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם התכנסו אריק גנות, טל קינן, אור עמית, והאורחים המיוחדים ינון בר שירה ושחר צ'יקוטאי.
דאלאס וגולדן סטייט שברו את שיא השלשות, שהחזיק מעמד שלוש שנים. כמה זמן ייקח לשיא הנוכחי להישבר?
טל קינן: מניח שלא הרבה זמן. קצב הגידול בכמות השלשות עולה כל שנה (רק השנה נעצרה מעט) אך מעונה לעונה גם איכות הקלעים משתפרת. היום שחקנים מודעים לזה שאם יש להם קליעה בעייתית הם יתקשו לתקוע יתד ב-NBA והם שמים על זה יותר דגש. בוסטון בדרך לשבירת שיאי זריקה וקליעה מבחוץ ואני מניח שהם יקחו חלק בשיא הבא. קבוצות נוטות להסתמך על חדירות והוצאות לקלעים על קשת השלוש מה שמגביר הסיכוי ליותר שלשות. צריך לזכור שקצת לפני כן נשבר שיא כמות ההחטאות מחוץ לקשת בידי הבולס וההורנטס. זה מעיד את מה שכבר ידענו, השלשה היא מרכיב מרכזי ברוב התקפות הליגה.
אור עמית: סליחה שאני מתחיל בשלילי, אבל זו לא השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא תוך כמה זמן משחקי ה-40-45 שלשות (לשתי הקבוצות) יהפכו לסטנדרט והתשובה היא שממש תוך שנה שנתיים. המשחק בין הווריורס לדאלאס לא רק היה זה שנקלעו בו הכי הרבה שלשות בהיסטוריה (48 לשתי הקבוצות, שיפור של השיא הקודם שהיה 44 והושווה מאז 4 פעמים כולל יומיים לפני המשחק המדובר) אלא הפעם החמישית העונה שבה שתי הקבוצות קלעו לפחות 20 שלשות, שזה שיא חדש לעונה שלמה (שנה שעברה היו 4). פאוור אין נאמברז וזה.
אריק גנות: בעידן הנוכחי, שבו שלשות הופכות להיות חלק הולך וגדל של המשחק, מפתה לומר ששיאי שלשות הם משהו שלא יחזיק מעמד הרבה זמן, אבל המשחק הזה באמת יוצא דופן. נקלעו בו 48 שלשות, שזה 4 יותר מהשיא הקודם, שאליו הגיע בסך הכל ארבע פעמים ואף אחת מהן לא בעונה הנוכחית.
האם זו תוצאה של גידול בממוצע השלשות? הגידול בליגה השנה עומד על 0.7 שלשות, שזה בסך הכל 5% יותר מהעונה שעברה. אבל השיא נשבר בכמעט 10%, שזה הרבה מאוד. וגם אין לשלשות הרבה לאן ללכת – קשה לזרוק יותר מ-95(!) שלשות במשחק לשתי הקבוצות, ובוודאי לא לקלוע מעל 50% כל אחת.
ינון בר שירה: אז אמנם אני לא נביא, אז לא יכול לתת תאריך מדוייק, אבל מאמין שזה יכול לקחת לא מעט זמן. לא מדבר פה על עשור אבל כן חושב שיש לזה סיכוי להחזיק מספר שנים.
נכון, השאלה הזו היא כמו הרמה להנחתה, אך במקום להנחית במכת יעף את כל הידע שלי על מהפכת השלשות אנסה לזגזג לתשובה ההפוכה ולקוות שלא אצא אאוט לגמרי. במשחק נזרקו לא מעט זריקות אך הסיבה לשיא היא שתי קבוצות שלהטו במקביל באחוזים מטורללים.
כדי להגיע ל-49 קליעות שתי הקבוצות זרקו יחד 95 זריקות כדי לעשות זאת ביום קליעה ממוצע (36%) צריך לזרוק 139 זריקות. זה המון.
שחר צ'יקוטאי: זה עניין של חודש עד שנה. זה גם יכול לקרות מחר. למעשה זה די מפתיע שזה לא נשבר על ידי בוסטון ושיקגו ביום שישי כאשר הם זרקו יחד 108 שלשות. מבחינה התקפית אפשר להבין את העניין, במקום למשוך זמן ולחפש את האיש הפנוי בצבע, ההתקפה שלך מהירה יותר ומסוכנת יותר. וכמו שאומר שי האוזמן 3 גדול מ-2. לכן עדיף כמה שיותר מבחוץ וכמה שפחות מבפנים. מבחינה הגנתית העלייה המטאורית של השלשות העונה גורם להגנות לצאת מדעתם ולנסות דברים חדשים כמו שמירה גבוהה במיוחד ואיתגור מסירות על קשת השלוש. אטלנטה ויוסטון כדוגמאות. לכן שבירת השיא זה רק עניין של זמן.
דניס שרודר בווריורס, מה המשמעות להם ולהמשך הטריידים של הנטס?
שחר צ'יקוטאי: הלוחמים הולכים השנה על התקפה מהירה ככל האפשר וזריקות שלשות בסיטונאות, הפציעות שהיו להם בחודש האחרון הקשה מאוד על העניין. מרבית הזריקות שלהם מגיעות ב-8 השניות הראשונות של ההתקפה. כ-14 במשחק. הגעתו של דניס שרודר רק תגרום להם להיות יותר מהירים ויותר קולעים, בין אם בתור מוביל כדור במתפרצות או בתור הקלע הנוסף. גולדן סטייט מחפשת את הקלעים והמהירים ואני מאמין שהם יחפשו להביא עוד שחקנים שעונים להגדרות אלו.
הנטס מנסים לסדר את הקבוצה לקראת העונות הבאות, אם זה לחשל את החבורה הצעירה ואם זה לשלוח את מי שלא צנהבמבציר הזמן של הקבוצה. שרודר לא שם והטרייד היה מתבקש.
טל קינן: הווריירס כבר אמרו שהם ימשיכו להיות אגרסיביים בשוק הטריידים. רק בשבוע שעבר דיברתי על כך שהווריירס צריכים לחזק את הטופ של הסגל ובמקום זאת הם שיפרו עומק. העובדה שהוריירס ויתרו רק על מלטון הפצוע הופכת את הטרייד על שרודר לטרייד טוב אבל בהחלט לא כזה שמזיז את המחט בפלייאוף. מצד שני זה אומר שאולי עכשיו נראה מהלך משמעותי יותר (מישהו אמר ג'ימי) וההבאה של שרודר בעצם תמנע מהעומק של הווריירס להיפגע אם וכאשר יקרה טרייד כזה. לגבי הנטס הם הגיעו לעונה הזאת במטרה למכור. זה התחיל מברידג'ס המשיך בשרודר ואני די בטוח שקאם ג'ונסון את DFS ימצאו בתים חדשים בקרוב.
אור עמית: תוספת לא רעה, שתאפשר לסטיב קר להמשיך לשמור על הרוטציה הרחבה שלו שדיברנו עליה בדיוק בדפים הוירטואליים האלו שבוע שעבר. שרודר גם נותן – תיאורטית – אפשרות לוותר על אחד הסקוררים האחרים שבקבוצה בטרייד. הוא נותן לווריורס מימד שלא היה להם קודם, במובן של שחקן שמייצר לעצמו (רק 22% מסלי ה-2 שלו הגיעו מאסיסט, בווריורס השחקן היחיד שמתקרב ל-50% ולא קוראים לו סטף קרי זה קוון לוני שבמקרה שלו החצי השני מגיע מקובי אסיסט) במחיר שהם קיבלו אותו – סבבה. אה, וברוקלין? מחסן חלקי החילוף נפתח
אריק גנות: עבור גולדן סטייט המשמעות לא רבה. ההגנה שלהם התפרקה לגמרי במשחקים האחרונים, ולא שרודר השחקן שיפתור להם את הבעיה. הרוטציה שלהם ארוכה ומלאה בשחקנים בינוניים, ושרודר הוא רק עוד אחד כזה. הוא לא הבשורה.
עבור הנטס, יש להניח, שרודר הוא הראשון בשורה של טריידים שיפרקו את מעט הכדורסל החיובי שיש בקבוצה הזו. קאם ג'ונסון ו-DFS הם שני שחקנים שאמור להיות ערך מאוד גבוה בקבוצה הנכונה, וכבר דובר על אפשרות שאחד מהם יגיע לאוקייסי. הם יצטרכו גם לקבל החלטה על קאם תומאס, שמסיים חוזה רוקי וכנראה יקבל יותר מדי כסף איפשהו. וגם בויאן וסימונס כנראה בדרך החוצה.
ינון בר שירה: אני זוכר בימי הניינטיז הממש לא עליזים את ריק פיטינו אומר על הסלטיקס- "לארי בירד לא הולך לעבור בדלת הזאת." ולהוסיף ייאוש מר לכל החוויה הנוראית של אוהדי בוסטון.
אז כפרפראזה, פריים קליי לא יעבור בדלת הזאת בסן פרנסיסקו, גם לא איגי ולא שון ליבינגסטון.
התוספת של שרודר יכולה לצנן מעט את המדבר ההתקפי בדקות ללא סטף אבל יש סיבה שהגרמני מתחיל את הקבוצה השביעית שלו מאז 2020
לא משנה איזו שאלה תשאלו על הווריירס במאבקי הצמרת של המערב, אפשר להניח בביטחון די רב, שדניס שרודר הוא לא התשובה הנכונה.
גמר גביע ה-NBA! מי, אם בכלל, נראית כמו קונטנדרית?
ינון בר שירה: אוקלהומה סיטי ת'אנדר הגיע למשחק הגמר כפייבוריטית ברורה ולמרות ההפסד המאכזב, לא חושב שיש שאלות לגבי היותה קונטנדרית. גם אם המשחק העלה תהיות רציניות לגבי התקרה ההתקפית שלהם, היכולת ההגנתית המרשימה של הקבוצה הזו יחד עם כוכבים כמו שיי גילג'ס אלכסנדר, ג'יילן וויליאמס וצ'ט הולמרן יכולים להביא אותה עד הסוף.
מי שכן הכריזה על בואה למועדון הקונטנדריות בטורניר הגביע היא מילווקי באקס. כן, זה נשמע מוזר לטעון שקבוצה עם יאניס ודיים היתה עד כה מחוץ לתמונת האליפות, אך הפתיחה הנוראית לעונה, יחד עם היכולת הרעה שנה שעברה העלתה לא מעט שאלות לגיטימיות. אך נראה כרגע, שיאניס ודיים חזרו לספק תשובות.
שחר צ'יקוטאי: מילווקי אמנם ניצחה וזכתה בגביע אבל בסדרה זה יראה אחרת. אני כן חושב שהיא יכולה להיות חזקה במזרח אבל בסדרה שיש התאמות בין משחק למשחק ולא כל משחק הכל נכנס זה יראה אחרת. במשחק הזה הם היו מצויינים וזכו בצורה מרשימה מאוד, אבל מול קבוצות המזרח לא בטוח שזה יספיק.
אוקלוהמה ויוסטון נתנו לנו הצצה לעתיד (וגם להווה) שלהם ושל המערב. הם הגיעו נחושות ודווקא ההפסדים הם אלו שיחזקו אותם והם ילמדו מזה. אוקלוהמה הבינו שהם צריכים פוורוד שיכול להתמודד עם גודל ויוסטון הבינו שהם צריכים למצוא גם גורם התקפי משמעותי מלבד הגנה. השביל הזה התחיל כאן
טל קינן: הת'אנדר כל השנה מוכיחים שהם the real deal למרות ההפסד. אחד הדברים המסקרנים לגביהם בהמשך זה השילוב בין צ'ט להרטנשטיין כשהראשון יחלים מפציעתו. לגבי הבאקס שזכו בגביע אפשר להגיד שהם נראים טוב כבר תקופה ארוכה בזכות הגנה משופרת. התיאום בין לילארד ויאניס סוף סוף טוב, יש שחקני רוטציה שתורמים בדמות איי ג'יי גריפין ואייזאה ג'קסון ואפילו מידלטון חזר ונראה סבבה. יאניס קולע השנה 47% מהמיד ריינג' ומעניין אם זה מסוגל להמשיך אבך כך או כך צריך לדבר עליו יותר בשיח ה-MVP. אני אופטימיסט ומאמין בבאקס אבל יש עוד דרך להוות איום על האליפות.
אור עמית: בוסטון. אה, מבין המתמודדות? הבאקס עדיין צריכים להראות שהם יכולים לשרוד סדרה שבה לקבוצה הנגדית יש זמן להערך אליה ולעשות בה התאמות (לא, אני לא אזכיר את ההיסטוריה הטראגית של דוק ריברס בסגירת סדרות פלייאוף) אבל סימנתי את הגביע הזה בתור ההזדמנות של הבאקס לייצר לעצמם מומנטום חיובי גם להמשך והם עמדו בזה. לגבי אוקסי זה בעיקר הראה שלמרות התוספת של הארטנשטיין הם עדיין צריכים להיות קשוחים יותר ולמצוא פתרונות לקבוצות שפיזיות איתה בשני הצדדים ואולי גם לשקול לחפש קלעי דרך שוק הבייאאוט\בטרייד (אם דונטה מגיע לשם איכשהו זה יהיה מרתק)
אריק גנות: על המעמד של אוקייסי קשה להתווכח. הם בנו השנה את אחת מקבוצות ההגנה הטובות בהיסטוריה, שמוליכה את כל הקבוצות אי פעם בסיכום חטיפות+חסימות, ונותנת דירוגים הגנתיים שנלקחו מהניינטיז. שג"א סקורר על, וויליאמס נכנס יותר ויותר לתפקיד סקורר משני, צ'ט נותן המון התקפית והם מוקפים באינסוף הגנה ולא מעט קליעה. בגביע הכדור פחות נכנס להם, אבל הם לגמרי שם.
מילווקי עשתה מהפך אדיר, מפתיחת עונה שסימנה כיוון של טנקינג עד למרחק שני משחקים מהמקום השלישי. התיאום בין יאניס ללילארד נראה הרבה יותר טוב, ובעיקר ההגנה חזרה להיות עלית אחרי שנראתה זוועה. הקבוצה שראינו בגביע תיתן פייט אפילו לסלטיקס.
אטלנטה הפתיעה כשהגיעה לחצי גמר הגביע, ובכלל נמצאת בכושר טוב. כמה היא יכולה להצליח העונה ובכלל כמה אפשר לבנות קבוצה טובה סביב טריי יאנג?
אריק גנות: יאנג הוא שחקן מתעתע. מצד אחד, הוא מבטיח כמעט לבד התקפה טובה. הוא אולי המוסר הכי טוב בליגה. הכניסות שלו מפרקות הגנות, הוא מגיע הרבה לקו וקולע משם נהדר. יש לו טווח בלתי מוגבל והנוכחות שלו מרווחת את המשחק. מהצד השני, הקליעה שלו באה והולכת, למרות מאמץ רציני הוא עדיין חור הגנתי גדול, והוא בעיה בחדר ההלבשה.
בתיאוריה אמורה להיות דרך להקיף שחקן כזה ב-3&D, להוסיף עוד סקורר ולהיות טובים. זה אפילו קרה לפני חמש שנים, כשיאנג וקולינס הגיעו לגמר המזרח. אבל למרות ההצטיינות של ג'ונסון, באטלנטה יש שחקנים שאו קולעים או שומרים, וזה לא מסתכם ליותר מסיבוב ראשון.
ינון בר שירה: אם יש סיכוי לקבוצה מסביב לטריי יאנג להגיע רחוק, אז הקבוצה שנבנית כרגע מסביבו היא בהחלט הכיוון הנכון.
השילוב של הגנת פרמטר נשכנית, ריבאונד התקפה ופיזיות בעמדת הסנטר וכוכב ווינג עולה כמו ג'יילן ג'ונסון מייצרים קבוצה מאוזנת שמצליחה לחפות על החסרונות ההגנתיים העצומים של טריי ובד בבד להנות מהכישרון ההתקפי שלו ומיכולת המסירה המופלאה שלו.
צריך לתת גם לטריי עצמו לא מעט קרדיט, נכון, אחוזי הקליעה לא בשמיים השנה, אך הוא משחק הרבה יותר חכם ומשתלב מאוד במארג הקבוצתי כחלק משלם
אם ההוקס ימשיכו בכיוון בזה, חצי גמר המזרח היא ציפייה ריאלית ביותר.
שחר צ'יקוטאי: יש משהו מרענן בהוקס, עם הבחירה הראשונה נכנס להם הרבה רוח לכנפיים, והם עפים מהר ונכנסים לרשימת המהירים ביותר במילניום הנוכחי. גם התמורה שהם קיבלו על מארי נותנת את אותותיה. במיוחד דייסון דניאלס שעולה גבוה ומקשה על ההתקפה ואם זה החופש שג'יילן ג'ונסון קיבל להיות מוביל כדור לצד או במקום טריי. עם זאת הם עדיין בשלב של לטעות ולחפש. טריי יאנג עדיין עושה שטיקים של נבל אבל משום מה הוא מתרכז יותר וגם עושה הגנה מדי פעם. העונה הם יכנסו לפלייאוף אבל העתיד שלהם צריך להיות המרכז.
טל קינן: אמנם האחוזים לא מסכימים איתי אבל טריי יאנג בעונה טובה. כנראה שהעזיבה של דז'ונטה עשתה לו טוב כי מי שרואה את ההוקס רואה עד כמה יאנג נהנה שהכל עובר דרכו, הוא שולט במשחק בכל רגע וגורם לכל מי שמסביבו להיראות טוב יותר. דייסון דניאלס ודיאנדרה האנטר בעונות קריירה, ג'יילן ג'ונס ממשיך בפריחה שלו וקאפלה את אוקונגו עושים את העבודה השחורה מסביב. לא חושב שהקבוצה הזאת שווה יותר מסיבוב ראשון בפלייאוף אבל זאת קבוצה שיכולה לאתגר כל קבוצה בליגה והם מאד מהנים אז רוצו לצפות
אור עמית: מספר הקסם של אטלנטה הוא 120. הם ניצחו 12 מ-15 המשחקים שבהם הקבוצה היריבה קלעה 120 או פחות והפסידו 10 מ-12 המשחקים שבהם הקבוצה היריבה קלעה יותר. זה עובד גם הפוך: הם ניצחו 8 מ-11 המשחקים בהם קלעו 120 או יותר וניצחו רק ב6 מ-16 כשקולעים פחות מ-120. הבעיה היא האקראיות: אטלנטה מדורגת בחצי התחתון של הליגה גם ברייטינג הגנתי וגם בהתקפי והם קבוצה בלי זהות ברורה. יאנג נמצא בעונת קליעה נוראית מה שגורם לו להתרכז יותר בניהול משחק ולשים את הכדור בידיים יעילות יותר. זה אחלה אבל ג'ונסון ודניאלס קולעים מתחת לממוצע. נראה שלקבוצה הזו יש תקרה של סיבוב ראשון.
האם הספרס צריכים להיות מוכרים או קונים בשוק הטריידים?
אור עמית: שניהם? אף אחד מהם? כל התשובות נכונות? בסוף זה תלוי בהיצע וביקוש: אם ישימו להם הצעה טובה על שחקן שהוא לא חלק מהתוכניות של הקבוצה לעתיד, אין סיבה לא לקחת. אם יש להם הצעה טובה על שיפור של הקבוצה עכשיו גם טוב. הם לא אמורים להיות במוד של מכירת חיסול בדיוק כמו שהם לא אמורים לחפש להיות במוד של 'חייבים לנצח עכשיו בכל מחיר', מילת הקסם כאן היא התאמה: התאמה ליכולות של וומבי, התאמה לטיימליין של הקבוצה מבחינת גיל ותקרת שכר. אין סיבה שהם ישתתפו במירוץ להשגת קופר פלאג ואין סיבה שהם יחשבו על משהו מעבר לסיבוב ראשון, תנו לדברים להתפתח באופן טבעי
אריק גנות: הזמן שבו לספרס יש מה להרוויח מויתור על יכולת משחק עבר. וומבניאמה נראה כמו אולסטאר לגיטימי ומועמד כמעט ודאי לשחקן ההגנה של העונה, קאסל מוביל כרגע במירוץ לרוקי העונה. הם מאוד רחוקים מקבוצות הטנקינג של הליגה, ויש שם יותר מדי טאלנט שאי אפשר לוותר עליו – וומבי, קאסל, וואסל, סוהאן – כדי שהם יוכלו להיות מספיק גרועים בשביל סיכוי סביר בלוטרי.
מצד שני, יש להם הרבה חוזים נוחים והם נראים מאוד בשלים להביא כוכב שני שיעזור לוומבי לגדול. אם באטלר, למשל, רוצה להגיע לשם, הוא יכול להיות חלק מחזרה של הספרס לרלוונטיות.
ינון בר שירה: וומבי כבר כאן, משחק כמו סופרסטאר והגיע הזמן שגם בצוות המקצועי השמרני של הספרס יעזו לראות את זה. עם כל הכבוד לבנייה האיטית, הסבלנית והמדודה, כריס פול קשישא והאריסון בארנס הם פלסטר ששומר על הקבוצה באזור הדמדומים של המערב, רחוק מהבחירות הגבוהות של הדראפט ולא מספיק קרוב לקונטנדריות.
מאמין שקלעי טוב עם יכולת יצירה לעצמו (זאק לאבין?) יכול להפוך את הקבוצה הזו כבר השנה לקבוצת פלייאוף לגיטימית.
לספרס יש מספיק נכסים עתידיים לשמור להמשך, כעת יש להם וומבי בריא ועדיף שיתנהגו בהתאם, כי באמת שאי אפשר לדעת בNBA מתי חלונות יכולים להיפתח, מתי להיסגר ומתי להינעל לשנים רבות
שחר צ'יקוטאי: נתחיל בברכת החלמה מהירה למאמן גרג פופוביץ. שיחזור לאמן בקרוב.
הספרס צריכים למכור את הנכסים שלא מתאימים לעתיד שלהם ולהביא שחקנים עם פוטנציאל להצליח סביב ויקטור. פול צריך להישאר כדי להדריך ולקדם את הצעירים אך קולינס ובארנס לא נותנים יותר מדי ובמקרה של הראשון נראה שהוא די מזיק.
העונה הזאת היא עונת למידה, עונת בנייה איטית וחכמה. הספרס צריכים להסתכל על העונות הבאות, גם מבחינת המאמן וגם מבחינת בניית היכולת של ויקטור וגם הוספת כלים התקפיים לארסנל שלו. כמו גם הפיק&רול וחיפוש השחקנים החופשיים. בעונות הבאות הם ידברו חזק, כעת לבנות בחכמה ובצורה נכונה
טל קינן: אני אישית אוהב טנקינג. חושב שהספרס צריכים למכור כל מה שיש להם. השאלה מי יש להם למכור שהוא לא צעיר ואמור להוות חלק מהגרעין סביב וומבי או לחלופין מספיק מעניין כדי להשיג עליו ערך? אולי קלדון. הספרס ישמחו לבחור גבוה גם השנה ואני חושב שזה ריאלי אל מול החולשה היחסית שלהם לעומת שאר המערב (הספרס משחקים אחלה אבל המערב קשוח), ומראש לא באמת היו ציפיות מהסגל הזה אפילו להגיע לפלייאין. בכל מקרה גם אם לא ימכרו, בוודאות אין להם שום סיבה לקנות כרגע. שישמרו על קאפ פנוי ויצברו הפסדים בדרך לפרוספקט הבכיר שכנראה יקבלו מכל אחת מחמש הבחירות הראשונות
