שלוש נקודות הוא טור לסיכום התופעות שראינו בשבוע האחרון בליגה. הטור יחולק ל-3 נקודות עיקריות וזריקות עונשין.
1. הניקס הפסיקו לעשות טנקינג
בטור הקודם הכרזתי שהניקס התחילו את הטנקינג שלהם מוקדם. אז ראו ונבהלו (שימי תרגם להם?) והפסיקו אותו, ועכשיו הם עומדים על רצף של 3 נצחונות. אגב – הבהרה – אין לי שום דבר נגד טנקינג כאסטרטגיה (גם לאדם סילבר אין), הבעיה שלי היא עם הזלזול של הקבוצה באוהדים, במיוחד קבוצה מוכרת כרטיסים במחירים מאוד גבוהים כמו הניקס.
אז עכשיו שמו את הטנקינג על הולד, והניקס חזרו לשחק כדורסל. זה אומר שקאנטר ומודיאיי נכנסו לחמישיה על חשבון ניליקינה ומיטשל, וברק מקבל הרבה דקות מהספסל. מיטשל פרוספקט מרתק, ואולי יום אחד יהיה סנטר מצויין בליגה, אבל היום הזה עוד רחוק. ניליקינה עדיין לא שם, וכשמודיאיי משחק יותר טוב ממנו, זו נורת אזהרה ענקית. שלושת השחקנים אחראים על שלושת הנצחונות, מודיאיי נגד ניו אורלינס (27 נקודות), ברק נגד בוסטון (29 ו-11 אסיסטים) וקאנטר נגד ממפיס (21 ו-26 ריבאונדים).
כל השלושה נלחמים על החוזה הבא שלהם. קאנטר וברק יהיו חופשיים בקיץ ומודיאיי חופשי מוגבל (אם הניקס יציעו לו הצעת הענות). משלימים את החמישיה מריו הזוניה ונואה וונלה, שתי בחירות דראפט גבוהות שהליגה הרימה מהם ידיים. וונלה נראה טוב מאוד, להזוניה יש עוד עבודה לעשות. זו חמישיה לוחמת שלא נופלת לפיגורים בתחילת המשחק. עם ניליקינה ומיטשל, הניקס היו נופלים לפיגור דו ספרתי עוד ברבע הראשון והיה להם קשה מאוד לחזור. עכשיו זה קורה פחות. הניקס עדיין לא קבוצה טובה, אבל לפחות עכשיו, יותר מהנה לראות אותם. אני גם לא בטוח שהם מקריבים את העתיד (למעט בחירת דראפט גבוהה). ניליקינה ומיטשל עדיין לא מוכנים, ולזרוק אותם למים לא יהפוך אותם לשחקנים טובים יותר. הם ממשיכים לקבל דקות משחק, אבל כאלו שיותר מתאימות למעמדם, ויותר מתאימות למקום שבו הם נמצאים בקריירה. גם קווין נוקס משחק מעט, ואני מאמין שהדקות שלו יעלו ככל שהעונה תתקדם. לזרוק 5 ילדים למגרש זה לא השקעה בעתיד. הם צריכים הכוונה, הם צריכים וטרנים לידם, הם צריכים לפתח תרבות מנצחת. בעיני הניקס בכיוון הרבה יותר טוב השבוע ממה שהיו לפני שבועיים.
2. המזרח לא באמת השתנה
קראתי המון על השינוי במזרח, אבל כשמתסכלים על הטבלה לא רואים את זה. המזרח נשאר עם מעט מדי קבוצות טובות מאוד (טורונטו, מילווקי, פילדלפיה), מעט מדי קבוצות בטן (אינדיאנה, דטרויט), יותר מדי קבוצות חלשות (אטלנטה, ניו יורק, קליבלנד, שיקגו, מיאמי, וושינגטון, ברוקלין וגם אורלנדו), ובוסטון אחת שלא ממש ברור לאן היא שייכת.
לאורך השנים שעברו הבעיה לא הייתה בטופ של המזרח. תמיד הייתה שם קונטנדרית אחת לפחות – הקבוצה שלברון שיחק בה. לאורך השנים גם הייתה מישהי שלפחות בעונה הסדירה נראתה מאיימת. הבעיה במזרח הייתה מעט קבוצות ביניים, והמון קבוצות רעות, וזה לא השתנה. אטלנטה, קליבלנד, שיקגו וניו יורק הם לא קבוצות שיכולות להגיע לאנשהו. מיאמי סובלת מהמון פציעות. יכול להיות שהיא תביא מהפך כמו זה שעשתה בעבר, אבל היא צריכה להבריא קודם. כרגע דראגיץ' הוא הפצוע התורן. וושינגטון גם פצועה, אבל בעיקר נפשית. כימיה נוראית הורגת את הקבוצה והכשרון שלה. ברוקלין, שארלוט ואורלנדו הן קבוצות חמודות, אבל לא כאלו שהיו מאיימות על הפלייאוף אם היו במערב. כרגע הן קבוצות סף פלייאוף.
אז אין לברון, וקוואי ויאניס רבים על מי יהיה המלך החדש של המזרח. פילדלפיה עושה קולות של קבוצת עתיד גדולה, כזו שעדיין יש לה שכר לימוד לשלם. דטרויט יותר טובה עם קייסי, אבל לא בהרבה, ואינדיאנה היא קבוצת בטן קלאסית. מחכים רק להחליט לאיזה חבורה בוסטון שייכת. עדיין למזרח יש 6 קבוצות פלייאוף ראויות במקרה הטוב (גם דטרויט עוד לא הוכיחה שהיא שייכת לשם).
לילה עם הרבה הצגות אבל #המעקב נשאר יבש. המזרח מתחיל לתת פייט עם 0-3 מרשים הלילה, #מזרחממערב :40:62 (60.8%)
* נק' לקבוצה העונה: 110.6. בעונה שעברה באותה נקודת זמן: 105.15— Eran Soroka (@sorokman) November 26, 2018
3. המערב לעומת זאת – שטוח
כמה שטוח? נכון לשני בערב, המרחק בין המקום הראשון למקום ה-14 הוא 4.5 משחקים. בדיוק כמו המרחק בין המקום ה-14 למקום ה-15. במזרח להבדיל, המרחק בין מקום 1 למקום 9 הוא 9 משחקים, כמו המרחק בין מקום 1 במערב למקום 15 במערב. יש קבוצה אחת רעה, וכשאין מספיק קבוצות רעות, אין נצחונות קלים. כל נצחון הופך למאבק, ובמקרים כאלה, העומק מנצח.
לא במקרה הקליפרס במקום הראשון במערב. יש להם אחלה סקוררים בחמישיה, אחלה סקוררים בספסל, והמון המון שומרים טובים. העומק שלהם מדבר, והם יכולים לנצח או להפסיד בכל ערב נתון. כרגע המצב הוא שכל רצף נצחונות דוחף אותך למעלה עמוק לתוך הפלייאוף. כל רצף הפסדים שולח אותך מהר מאוד מחוץ לפלייאוף. ככה זה כששטוח. בעונה שעברה ראינו את תחילת התהליך כשבין מקום 3 למקום 9 היה הפרש של 3 משחקים בלבד. השנה נראה שהתהליך התחזק ועוד קבוצות הצטרפו לדבוקה, מלמעלה ומלמטה.
2 הקבוצות שברחו לדבוקה בעונה שעברה פתחו רע. יוסטון נחלשה כשאיבדה שחקנים מרכזיים וכל סימן להגנה. גולדן סטייט התחילה את העונה עם פציעות של גרין וקרי וריב בין גרין לדוראנט. זה הפיל את שתי הקבוצות לתוך הדבוקה, כשמלמטה מצטרפות קבוצות נוספות: הלייקרס שקיבלו את לברון, ממפיס שקיבלו את קונלי וגאסול בריאים, דאלאס שהתחזקה עם דונצ'יץ' ודיאנדרה וסקרמנטו שהחליטה שזה זמן טוב לחזור לשחק כדורסל ב-NBA.
כנראה שבשלב מסויים קבוצה אחת או שתיים יברחו קדימה. גולדן סטייט אם קרי ישאר בריא, OKC, יוטה פותחת את העונה עם 16 מ-24 משחקי חוץ וכבר עשתה מהפכים תוך כדי עונה, פורטלנד שמראה יציבות. יהיו גם קבוצות שיפלו למטה. ממפיס ודאלאס מרחק פציעה מנפילה כואבת, בסקרמנטו מתישהו למישהו יסתובבו הברגים בכיוון הלא נכון. עדיין תשאר דבוקה יחסית צמודה של קבוצות שהולכות להתמודד על מקום בפלייאוף עד הרגע האחרון. יהיה מרתק.
The NBA’s conference imbalance is striking so far this season.
The West has 14 teams with at least 9 wins. The East has only 8.
East teams have 6 of the 7 worst net ratings.
Top West teams will emerge, but the standings should stay tight.
The playoff race could be wild. pic.twitter.com/sNkz0FZte6
— Kevin O'Connor (@KevinOConnorNBA) November 26, 2018
זריקות עונשין
1. מעקב העונשין של דיאנדרה: 78.1%. הנה סרטון נחמד עם הסבר על איך הוא עושה את זה
2. חבל שבנטס לא צפו במשחק נגד שארלוט שנגמר ככה
ואולי בעצם זה לא היה משנה כלום, כי לא ממש היה להם מה לעשות נגד מהלך דומה
אוהדי פילדלפיה יכולים לשמוח על הגעתו של ג'ימי.
3. הסיפור של מרקל פולץ ממשיך להיות מוזר. כנראה שזה יהיה אחד הסיפורים הכי מוזרים של השנים האחרונות.
4. דונובן מיטשל עם משחק א-לה כרמלו (כן זה היה מזמן, אבל לא היה טור בשבוע שעבר): 35 זריקות מהשדה, 0 אסיסטים. לפחות מיטשל מודע לבעייתיות בשורה הזו. זה מה שהוא אמר אחרי המשחק: "לקחתי 35 זריקות. זה לא יכול לקרות. 0 אסיסטים. זה לא מי שאני. זה לא איך שאני משחק.אני יודע שאני עדיין אגרסיבי, אבל אני חייב להיות חכם."
על הנייר קשה להבין מה הבעיה עם מיטשל שהממוצעים שלו השנה קרובים מאוד למה שהיו שנה שעברה. האחוזים פחות טובים, אבל הוא בסך הכל לוקח זריקה יותר בשביל להגיע לאותו מספר נקודות.
כנראה שהציפיות ממנו היו גבוהות יותר, הציפיות מהג'אז היו גבוהות יותר, ואנשים כן מתחילים לשים לב לדברים קטנים כמו יעילות. צריך לזכור שמתוך 17 משחקים של מיטשל, 12 היו בחוץ (הג'אז שיחקו 13 משחקים בחוץ מתוך 20 בסך הכל), וזה לא פשוט לשחקן צעיר. הוא משחק יותר טוב בבית וזה לא נראה בסטיסטיקה. הוא עדיין לומד, אבל אני לא חושב שמדובר בנסיגה מהיכולת בעונת הרוקי. יש לו עוד מה להתקדם עוד העונה, כמו גם לג'אז.
5. ברוק לופז קובע שיא ליגה עם 12 זריקות לשלוש בלי אף סל
Brook Lopez (of all people!) set an NBA record tonight for the most 3-pointers attempted in a game without a make at 12. pic.twitter.com/YEPf23ZRID
— Chris Walder (@WalderSports) November 24, 2018
בסופו של דבר לופז בתפקידו הנוכחי הוא קלעי, וזה לא משנה שהוא סנטר. זה מה שהוא עושה במילווקי. כל הזריקות שהוא לקח נגד פיניקס היו טובות
וכקלעי, אתה אמור להמשיך לזרוק, ולחשוב תמיד שהזריקה הבאה תיכנס. זה גם מה שהקבוצה דורשת ממנו. אחרת איך תסבירו את המהלך הראשון במשחק הבא, שהלך לשלשה של לופז?
בודנהולזר יודע להחזיר לו את הבטחון. לופז קולע ב-37.7% משלוש, וזה מספיק טוב בשביל שימשיך לזרוק משם. אף אחד לא התלונן על השלשות שלו כשהוא קלע 8 נגד דנבר.