המדור השבועי עם השאלות הבוערות בשיתוף פוסט אפ, והפעם: מידן בורוכוב, סער ברעם, אריק גנות, שרית שווייד ותומר וקסמן.
למה כריס פול לא עולה כמועמד בדיוני ה-MVP?
אריק גנות: אין ספק שעל כריס פול עוברת עונה מצוינת. בגיל 35, הוא באחת מהעונות היעילות ביותר שלו מכל הטווחים. פיניקס, שמעטים חזו לה יתרון ביתיות בפלייאוף, נמצאת משחק אחד מפסגת הליגה. פול עזר להפוך את פיניקס מקבוצת הגנה בינונית לטובה למרות שהחליף בחמישה את רוביו בנחשב לשחקן הגנה טוב. הוא נבחר לאולסטאר, וסביר להניח שייבחר לאחת מחמישיות הליגה.
אבל MVP? קצת מוגזם. פול לא זכה ב-MVP גם בשיאו, והוא לא בשיאו. הסטטיסטיקות שלו לא קופצות מהדף. בהצלחה הקבוצתית של פיניקס יש לא מעט מניות גם לעומק, לשיפור של אייטון, ברידג'ס ובוקר ולתרומה של קראודר. יוקיץ', אמביד וקרי ללא ספק בולטים יותר.
שרית שוויד: פיניקס נמצאת במקום השני במערב הקשוח במאזן של 43 ניצחונות ו-18 הפסדים ובעוד פחות מחודש היא הולכת לשבור 10 שנות בצורת ללא פלייאוף. עיקר הקרדיט להצלחה מגיע לכריס פול, ובצדק. אז למה הוא לא אחד המועמדים לתואר ה-MVP? כי פול אפילו לא השחקן הכי טוב בסאנס (פול קולע 16 נק' למשחק, בוקר עם כמעט 26 נק' למשחק). כריס פול לימד את הילדים בפיניקס מה זה אומר לנצח. מושג שבפיניקס לא כל כך הכירו קודם. וזה המון. זה לא הופך את פול ל-MVP, אבל כן למנהיג ולמנטור.
תומר וקסמן: כמו כל בלון ספין יפה, גם סיפור הסינדרלה של כריס פול היה איתנו השבוע. לכאורה השינוי היחיד בפיניקס וההבדל בין קבוצת לוטרי לבין הקבוצה השניה הכי טובה בליגה (נכון לכתיבת שורות אלו). בפועל? הנתונים שלו לא מגרדים את אלו של הגדולים באמת, יוקיץ' בספרה אחרת, כך גם הארדן הפצוע ויאניס. והאמת? לפיניקס יש מאמן חדש (טוב מאוד!), רוטציה שונה, שחקני מפתח נוספים, ועם כל הכבוד לקרדיט הרב שיש לכריספי, שאני לא מבטל את תרומתו להצלחה, זה פשוט לא חומר מספק לאם וי פי. מציע אותו עם זאת מקום ראשון בקטגוריית ה"שחקן המשפר" (הטעות במקור, לא המשתפר).
מידן בורוכוב: שאלה טובה מאוד, אפשר לומר את אותו הדבר גם על קוואי.יש/הייתה מסורת שה MVP הולך לשחקן מקבוצה טופ 2 בקונפרנס. התרומה של כריס פול לסאנס אדירה, הם ללא כל ספק הפתעת העונה. הבעיה של פול שהמספרים האישיים שלו לא מספיק ״מרהיבים״. בעונת הטריפל דאבל הראשונה הליגה (אוסקר) וילט סיפק עונה של 50.4/25.7. והזוכה המאושר היה בכלל ביל ראסל.
לפול יש קייס רציני מאוד לתואר, זאת לא העונה הכי טובה שלו בקריירה אבל במהות שלו הוא אם וי פי ללא ספק.
סער ברעם: אין לו סטטיסטיקה מרשימה מדי. לצערי, מה שאני אומר אמיתי ויותר מדי יחתמו על זה. אחוזים גבוהים מהשדה? יעילות? אלה לא מספרים מדידים כמו של ווסטברוק, והרבה דברים התיישרו בקבוצה מאז עונה שעברה. הוא לא מנפק מספיק משחקים "מרשימים" למרות שהקבוצה איתו ובלעדיו זה פלנטה אחרת. אייקיו כדורסל מדהים. יכולת מסירה וניהול משחק מהטובות בהיסטוריה, ואחד מקלעי המיד ריינג' הטובים ביותר. הוא לא מספיק בולט כדי להיות סופרסטאר. שאל את חובבי הספורט מסביבך וסביר להניח שיכירו את ווסטברוק ולא את פול.
סכם את עונת הרוקי של אבדיה: הצלחה? כשלון? בהתאם לציפיות?
סער ברעם: מבחינתי היא הצלחה. הוא הגיע לנ.ב.א, זה כבר הצלחה מבחינתו. להיבחר תשיעי בדראפט זה מצוין. הוא היה מגן טוב. הוא הרים את היכולת של הקבוצה והראה ניצוצות של הדברים שהוא יכול לעשות אותם. עם זאת, לדעתי הוא צריך להתפתח, בשלב הראשוני, לגרסה פחות מוצלחת של דונצ'יץ'. אבדיה יודע לעשות הרבה דברים, ובאחוז שימוש כזה קטן זה יפגע לו בקריירה. הוא לא יהיה פורוורד של הגנה ושלשות. הוא משמעותית טוב, מוכשר ומבין כדורסל מזה. אבל הוא חייב מרווח לטעות, ובוושינגטון לא נותנים לו את זה. הוא צריך עוד צ'אנסים בשביל להביא את כל הארסנל של היכולות שלו.
אריק גנות: הצד החיובי: דני נראה כשחקן שמקומו בליגה. הוא נתן ריבאונד טוב, הגנה טובה לפרקים כולל אפילו תפקוד כסטופר הגנתי. הקליעה הטובה בתחילת העונה מעוררת תקוות שיש עם מה לעבוד בתחום הבעייתי הזה. וכמה שאין רע בכמה מהלכי היילייטס.
הצד השלילי: יותר מדי פעמים ראינו אותו לא מעורב בהתקפה, ואי אפשר לשים את כל האחריות על כך רק על ברוקס, ווסטברוק וביל. גם הגנתית היו יורת מדי מקרים של איבוד שחקן בהגנה ופאולים טפשיים. וכמובן היעילות – 42% מהשדה, 32% מה-3 ו-66% מהעונשין הם אחוזים רעים. לא סוף העולם, אבל בעייתיים.
הסך הכל – מעורב. לא אסון, אבל גם לא הצלחה מסחררת.
שרית שוויד: נראה לי שההגדרה הכי מדויקת לעונת הרוקי של אבדיה היא חוסר יציבות, תכונה שמאפיינת הרבה רוקיז.
אבדיה חוצב את דרכו בליגה. הוא רוקי, לא אמריקאי, שהגיע לאחד המועדונים הידועים לשמצה בליגה, ומשחק לצד בולהוגס כמו ווסטברוק וביל ועם מאמן חלש על הקווים. מראש, נראה היה שלאבדיה צפויה עונה לא קלה.
ולמרות זאת, אבדיה הראה שהוא יודע לעשות הגנה ושראיית המשחק ויכולת המסירה שלו דיי מרשימות. את הקליעה הוא יהיה חייב לשפר ולהיות יותר אסרטיבי בהתקפה (יבוא עם הזמן והבטחון), אבל בסה"כ אבדיה עשה עונת רוקי לא רעה בכלל.
תומר וקסמן: כישלון. תראו, אני מקווה לקריירה יפה שלו כמו אחרון הישראלים הפרובינציאלים שאני. קיווינו להרבה יותר ואני מאמין שגם אבדיה קיווה להרבה יותר. הקורונה הרסה לו מומנטום, הפציעה מונעת ממנו להרוויח אולי את הניסיון של משחקי הפלייאין (ואולי אף הפלייאוף). בנוסף אני מאוד לא מחבב את ברוקס ואת חוסר השימוש שלו ביתרונותיו של אבדיה .היו שחקנים שחשפו לעולם אחרי כמה שנים שהשתמשו בהם לא נכון – וזה האריך את הקריירה שלהם (צ'אנינג פריי וג'ו אינגלס קופצים לי לראש בהקשר הזה). אבל אם אבדיה, לא ישפיע בקיץ איכשהו על מקומו ברוטציה, והשימוש ביכולותיו, נאבד עוד שנה. את הנוכחית כבר איבדנו. בקיצור כישלון.
מידן בורוכוב: לא הייתי רוצה להגדיר את העונה של אבדיה. אני חושב שהוא נפל לסיטואציה נוראית בוויזארדס. העונה הראשונה שלו הייתה סבירה בהחלט אבל הוא לא שיחק בתפקיד שלשמו הגיע לליגה. אם אבדיה ימשיך לזרוק שלשות ולא לגעת בכדור קריירת ה-NBA שלו לא תאריך ימים (כי אני לא חושב שהוא קלעי מעל לממוצע בליגה)
המספרים של דני לא יכולים להיות לזכותו או לרעתו וזה יהיה לא הוגן לשפוט אותו לפי כמות הנקודות שקלע או הריבאונדים שהוריד (כל ריבאונד ירד מהמאזן של ווסטברוק)
מי המאמנים מובלים מבחינתך לתואר מאמן העונה?
מידן בורוכוב: הייתה עונה קשה מאוד, ההכנה הייתה קצרה. עונה דחוסה שבקושי יש זמן לאימונים. ת'יבאדו הפך את הניקס מקבוצות ההגנה הרעועות בליגה לקבוצת הגנה טופ 3. בכלל להביא את הניקס לפלייאוף בלי חיזוק משמעותי נותן לו קייס רציני מאוד.
קווין סניידר ומונטי ווילאמס ראויים גם הם ולא אופתע אם אחד משניהם יהיה מאמן העונה.
דוק ריברס סיפק עונה מצויינת בפילי וסטיב נאש ניהל מצויין את הסיטואציה בנטס (הברגים של קיירי, האגו והפציעות).
בסך הכל עונה טובה מאוד לחלק לא קטן של מאמנים כשאין מאמן שבולט מעל כולם.
סער ברעם: סניידר, שהצליח לסחוט עוד לימון מהג'אז ולהפוך אותם (על הנייר) לקונטנדרית.נייט מקמיליאן, שהפך את אטלנטה לקבוצה מנצחת. תום ת'יבודו, עם ההגנה הסופר קשוחה בניקס. דוק ריברס הוא לא מהמועמדים שלי אבל הם חילצו הרבה יותר (גם בזכות השינויים) מהסגל הקיים ועל זה מגיעה לו מילה טובה, למרות שהוא אחד המאמנים שאני הכי אוהב להכפיש. גם למונטי וויליאמס מהסאנס מגיע מילה טובה. לא רק כריס פול עשה עבודה העונה, הרבה מהסגל גם קפץ מדרגה. הם נחשבים, מבחינתי, לקבוצה שיש להתחשב בה מאוד ברצינות בפלייאוף הקרוב.
אריק גנות: קשה העונה. וויליאמס וסניידר עשו עבודה מדהימה בסאנס ובג'אז, דוק ומקמילן הביאו את פילדלפיה ואטלנטה רחוק מהמצופה. ההישגים של נאש לא מדוברים מספיק.
אבל אם מחפשים קבוצה שגם הגיעה הרבה יותר רחוק ממה שחשבו, וגם יש עליה טביעת אצבע ברורה של מאמן – זו ללא ספק הניקס. ת'יבודו לקח את אותו סגל שאל הצליח לשמור על כלום בעונה שעברה והפך אותו לאחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה. רנדל הפך תחתיו מספק סטטיסטיקות ריקות לאולסטאר אמיתי. כל היתר הפכו לבולדוגים הגנתיים. ובסך הכל הוא הצליח לקחת קבוצה שהקלעים השני והשלישי שלה הם בארט ודריק רוז ליתרון ביתיות במזרח. קשה לבקש יותר.
שרית שוויד: אם לא הניקס ותיבס, קווין סניידר היה המועמד המוביל מבחינתי לזכות בתואר.
יוטה משחקת נהדר, היא נמצאת במקום הראשון בליגה, במאזן של 44 ניצחונות ו-17 הפסדים, מקום רביעי בדירוג התקפי ומקום שלישי בדירוג הגנתי. מה יותר מתבקש מלתת לסניידר את הפרס?! אז מבחינתי עונה בה הניקס חוזרים לרלוונטיות אחרי 20 שנה היא משמעותית לא פחות. תיבס הפך את הניקס לקבוצה לוחמת והגנתית. שחקנים כמו רנדל, רוז, בולוק ואר ג'יי בארט בלטו תחת השיטה של תיבס ופתאום נהיה כיף לראות אותם משחקים. כרגע הניקס ממוקמים במקום הרביעי במזרח, כניסה לפלייאוף לראשונה מאז 2013, תעמיד את תיבס בראש הרשימה שלי.
תומר וקסמן: קווין סניידר (יוטה ג'אז), מונטי וויליאמס (פיניקס סאנס), סטיב נאש (ברוקלין נטס), וסקוט ברוקס (וושינגטון וויזארדס). סתאאאם. ברוקס צריך לקבל ראזי אם יש כאלה בנבא. אם אפשר להוריד רק את ברוקס ליגה אני אשמח. סקוט ברוקס כל כך גרוע שכשהוא מסביר תרגיל בפסק זמן, לווסטברוק וביל יורד היוסאג' רק מלהקשיב לו. בקיצור סניידר לטעמי, גם אם יוטה לא יסיימו ראשונים, עשה עבודה מפלצתית ובכלל לא מובנת מאליה, בקבוצה שלהבדיל מכל שאר הקבוצות באמת לא שינתה כמעט כלום, אז ניכר שזו עבודת מאמן.
ג'ארן ג'קסון ג'וניור חזר, ממפיס נראית טוב. האם היא יכולה להיות הסוס השחור של הפליי-אין במערב? או שהיא ה-קבוצה לפגוש?
תומר וקסמן: אני אוהב את JJJ. עזר לי לנצח יותר מאליפות פנטזי אחת. בפועל, לא גיים צ'יינג'ר, שחקן פציע מדי, חלושס מדי. מציע לא לקשור כתרים לממפיס. ג'ה מוראנט מדהים, קבוצה נשכנית בהחלט. האם היא יכולה להיות הסוס השחור? פשוט לא רואה את קורה. הם צעירים מדי, מנוסים פחות מדי, רוטציה קצרה מדי, ותלות גדולה מדי בשחקנים שאינם סופרסטארים. JJJ גם בקטגורייה הזו. ואם הם נכנסים, המאזן שלהם נגד יוטה או פיניקס בעונה הסדירה (היריבות הצפויות) קצת מסדר את ההבנה שהם לא יוכלו להיות סוס שחור כנראה במיוחד (3-0 מול יוטה לטובת יוטה, 2-1 מול פיניקס עם הפסדים בפערים משוגעים).
מידן בורוכוב: ממפיס קרסה בבועה בעונה שעברה, בתחילת העונה לא הרבה נתנו להם סיכוי לשחזר את העונה הקודמת. ממפיס קבוצה מצויינת שמסוגלת לצאת בשלום מהפליי-אין אבל אני בטוח שכל קבוצה מהטופ 2 במערב תעדיף לפגוש בממפיס ולא בגולדן סטייט או פורטלנד. ממפיס צעירה ואין לה את מה שנדרש לעבור סדרת פלייאוף.
שווה לעקוב אחרייה ואני חושב שהיא יכולה לעבור בשלום את הפליי-אין. מוראנט ו-JJJ בדרך להיות צמד אימתני.
סער ברעם: לא. הם אולי יגיעו לסיבוב ראשון, אם גולדן סטייט או הספרס לא יעיפו אותם בפליי אין בזכות הניסיון, ושם הם יתחילו לצבור ניסיון כקבוצה. זה תהליך בריא והחבר'ה שם צריכים להראות ניסיון. השחקן הכי טוב שלך רואה את הפלייאוף בשנתו השנייה – זה לא ברור מאליו. כמובן עם כל הכבוד לשאר השחקנים. מבחינת קבוצות כמו הקליפרס, הלייקרס או אפילו הג'אז זו הקבוצה לפגוש. מבחינת קבוצות כמו דנבר, פורטלנד ודאלאס הם יכולים לעשות צרות. אבל ממפיס לא יהיו מול הקבוצות האלה במילא.
אריק גנות: JJJ שחקן מצוין, ואין ספק שממפיס נראים טוב יחסית. אלא אם גולדן סטייט תיתן פליי אין ווינטג', הם אמורים להגיע לפלייאוף. אבל קשה לראות אותם מנצחים את יוטה או את פיניקס בשלב הזה. אין להם את הניסיון, וממש לא בטוח שיש להם את הכשרון גם בסגל מלא. יכול להיות שיעדיפו לפגוש את פורטלנד מאשר להיכנס לקרבות הפיזיים עם ממפיס, אבל גם את זה קשה לומר כשלילארד בסביבה.
בשלב הנוכחי ממפיס נראית כמו קבוצה חזקה, אבל לא כזו שמסוגלת לעבור סיבוב. ג'א לא נתן (עדין?) את הקפיצה שתהפוך אותו לשחקן אול – NBA, ג'קסון בספק אם ייתן, והיתר פשוט לא מספיק טובים.
שרית שוויד: הציפיה מצעירי ממפיס העונה היתה לעשות צעד קדימה. רק שבלי ג'קסון, שנפצע עוד בבועה באורלנדו וגמר כמעט את כל עונת 2020-21 עוד לפני שהתחילה ועם מוראנט שהתאושש מהפציעה בקרסול, לממפיס היתה התחלת עונה לא פשוטה. כרגע ממפיס במקום שמיני במערב במאזן זהה לספרס וכשגולדן סטייט במרחק חצי משחק מאחור. כניסה לטורניר הפליי-אין תחזיר את ממפיס לנקודה בה היא עצרה בעונה שעברה. עם כמה הבדלים. ג'קסון חזר, מוראנט וגם ג'נקינס, מאמן הקבוצה, כבר לא רוקיז, הם קצת מנוסים יותר ויחד עם צוות מסייע נהדר והגנה קבוצתית חזקה ממפיס יכולה לעשות חיים קשים ליריבה מולה.
לא מדברים הרבה על הקליפרס, האם הם יכולים לסיים בראשות המערב? האם הפלייאוף יסתיים בצורה חיובית עבורם?
שרית שוויד: הקליפרס אחרי 2 הפסדים רצופים, כאשר אחד מההפסדים הוא לסאנס שנמצאת 2 משחקים לפניה בטבלה. מצד אחד, לו"ז המשחקים שמחכה לקליפרס עד סוף העונה הוא דיי סביר, עם משחקים נגד ההורנטס, ראפטורס, יוסטון ות'אנדר, אבל, מצד שני, הקבוצה משחקת כרגע בלי קוואי הפצוע ויש לה משחק קשה מול דנבר בשבת, שנמצאת חצי משחק מאחוריה. לסיים בראשות המערב הם לא יצליחו וכנראה יסיימו במקום השלישי או הרביעי במערב. אחרי שהקליפרס קרסו תחת הלחץ בפלייאוף הקודם, לפלייאוף הנוכחי הם מגיעים, אם לדבר רגע בקלישאות, עם קוף על הגב ועם יותר סימני שאלה מסימני קריאה. חובת ההוכחה עליהם.
תומר וקסמן: כדי שהקליפרס יסיימו בראשות המערב הם צריכים שיוטה תפסיד 5 משחקים, שפיניקס תפסיד 3-4 משחקים ושהם ינצחו את כל המשחקים עד הסוף. אז אני לא אומר שזה בלתי אפשרי. יוטה במומנטום שלילי, שני שחקני מפתח פצועים (קונלי ומיטשל), משחק מול פיניקס בשבת ובתכלס לא נראים מאיימים כמו בתחילת השנה, אבל עדיין מדובר ב-5 משחקים ( יש ליוטה יתרון 2-1 במאזן הפנימי). לגבי פיניקס, הם במומנטום נפלא, עם לו"ז מהקלים בליגה עד סוף העונה לאחר המשחק בשבת. בקיצור NEVER SAY NEVER אבל נראה לי שיהיה קשה. האם הם עדיין קונטנדרים? ברור! ואפילו מפחידים! הייתי רוצה לראות אותם דווקא מול פיניקס.
מידן בורוכוב: הקליפרס עברו עונה רוויות פציעות. היא די בטוחה במקום ה 3 במערב ונראה שאין שינוי מהותי לעומת העונה הקודמת. הפיאסקו בפלייאוף של השנה שעברה היה בעוכרי הקליפרס שמעולם לא הייתה בגמר איזורי. התוספת של רונדו כמנהיג שקט ואחראי עשויה להשתלם להם. בפלייאוף התלות שלהם בקוואי ופול ג׳ורג׳ תהיה אבסולוטית. צפוי להם מאץ׳ אפ מעניין מול דאלאס והם צריכים להחזיק אצבעות לא לפגוש את הלייקרס בסיבוב הראשון.
בכל אופן אני לא חושב שהם מסוגלים ללכת עד הסוף והתקרה שלהם זה גמר מערב.
סער ברעם: כן ולא. הם הקליפרס. אם הם יגיעו לגמר האזורי זו תהיה הפתעה, ובשבילי רעה. אני לא אוהב אותם. לא אוהב את מה שנהיה מהם. לא אוהב את טיירון לו, את מוריס, אפילו את פול ג'ורג' ואת קוואי שנהגתי לסמפט. גם את רונדו אני לא מחבב אחרי השביתה האיטלקית בדאלאס. אני מאחל להם שלא יצליחו. כמובן, לא מאחל פציעה לאף אחד, אבל נראה לי שהקללה שלהם תוביל אותם להפסד בחצי גמר אזורי, מול דאלאס, נאגטס, או כל קבוצה שקצת יותר מאיימת מאותה ממפיס שציינתי מקודם. הם פשוט לא בנויים להצליח, וככל שקבוצות יפגינו מולם יותר קשיחות, יבינו שקל להוציא את השחקנים שלהם מהכלים.
אריק גנות: לראשות המערב הם לא יגיעו – הג'אז עם יתרון שלושה משחקים ובסדרה העונתית. מקום שני אפשרי יותר.
פלייאוף חיובי נראה סביר. ההתמוטטות המנטלית בעונה שעברה נבעה גם מסיבות מקצועיות – הם היו קבוצת הגנה וקליעה מצוינת, אבל לא היו להם מובילי כדור טבעיים והפלת המשימה על קוואי פגעה קשות בהתקפה שלהם. העונה הם הוסיפו את רונדו, שגם אם לא ישחזר את הפלייאוף הנהדר מהעונה שעברה בהחלט אפשר לסמוך עליו כמוביל כדור ומנהל משחק. גם פרל עשוי לעזור.
מפגשים אפשריים עם דאלאס והסאנס נראים עבירים מאוד, כך שגמר מערב נראה סביר וכנראה יספיק להגדרת הפלייאוף כ-"חיובי". לא מופרך שיגיעו אפילו רחוק יותר.
