המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', אורן לוי, מידן בורוכוב מ'פוסט אפ' ושחר צ'יקוטאי מ'הופס'  ו'הנדצי'ק'.

 

קווין סניידר באטלנטה. מה אנחנו יכולים לצפות מאיך שההוקס יראו לאור הקדנציה שלו ביוטה? יצליח להתחבר ליאנג?

דני אייזיקוביץ':  סניידר נחשב למאמן מאוד יסודי שיודע להוציא מהחלקים שלו יותר. מי שזוכר איך אינגלס פרח אצלו ביוטה, מצפה לראות משהו דומה עם כל השחקנים שהם לא יאנג. העניין הוא שהבעיה באטלנטה היא דווקא בצד ההגנתי, מדורגים כרגע 8 בקליעת נק' אבל 22 בספיגה, המשימה הראשונה של סניידר תהיה להזכיר לשחקנים שלו שכדורסל משחקים בשני צידי המגרש. גם כאן, ההיסטוריה שלו ביוטה מוכיחה שהוא יודע לעשות את זה.

לגבי החיבור עם יאנג, אני לא כל כך מוטרד, בסופו של יום הוא עשה עבודה טובה עם מיטצ'ל, אפשר לצפות גם כאן שהוא ידע להכנס לראש של הכשרון הצעיר.

 

מידן בורוכוב:  מסכן קווין סניידר, ישב בחוץ והיה מועמד בערך לחצי ליגה רק בשביל למצוא את עצמו בהוקס. מקמילן הצליח למשוך את ההוקס לגמר המזרח בעונה (חצי) הראשונה שלו. אני בספק אם סניידר יצליח לשחזר את ההישג.

הצלחה של סניידר בג׳אז הייתה עצומה בפרויקט שהתפרק לרסיסים בגלל סיבות חברתיות. בעידן של סטארים לא תהיה לסניידר ברירה אלא להתחבר ליאנג כמו יינג.

במונחים של השקעה לטווח ארוך עונת המבחן של סניידר תהיה בעונה הבאה. כרגע הקבוצה נמצאת הרבה מתחת למיצוי הפוטנציאל שלה (יאנג,מארי,האנטר,קולינס,קאפלה,בוגדנוביץ וביי זאת לא קבוצה לפלייאיין)

 

אריק גנות: סניידר הוא מאמן מצוין, שיש לו מניות רבות בהצלחה של יוטה בעונה הרגילה. הוא הצליח לקחת כמות לא מאוד גדולה של טאלנט ולהפוך אותה לקבוצה מובילה גם הגנתית וגם התקפית. הוא הצליח לבנות הגנה מצוינת סביב שחקני הגנה לא מאוד טובים וגובר אחד. זה אמנם לא הצליח בפלייאוף, אבל המצבה הנוכחי אטלנטה תקנה הצלחה בעונה רגילה.

יהיה לו קשה מאוד לעשות את אותו הדבר באטלנטה. טריי יאנג כל כך גרוע הגנתית שקשה לבנות משהו סביבו. השילוב שלו ושל מארי לא משאיר מספיק יכולת קליעה. מצב היחסים בקבוצה לא טוב. סביר שנראה שיפור הגנתי, אבל לא משהו שיעבור סיבוב בפלייאוף.

 

שחר צ'יקוטאי: יש באטלנטה קבוצה די טובה ויחסית דומה למה שהיה לסניידר ביוטה – גארדים דומיננטיים לצד פורוורדים עם יכולת קליעה מבחוץ וסנטר רים-ראנר.

אנחנו נראה את אטלנטה משחקת הרבה יותר מהר ומתבססת על הרבה שלשות. יש להוקס הרבה כלים מחוץ לקשת ולכן זה מפתיע שהם בתחתית הליגה בזריקות משלוש. אם יאנג ינוע ללא כדור אנחנו נראה הרבה הנד-אוף בין הגארדים לבין הגבוהים. גם חדירות והוצאות נראה לא מעט.

ההצלחה שלו תלויה במידת הנכונות של הגארדים לשתף פעולה. גם ביוטה ראינו אותם מצליחים לעבור סיבובים כשהם היו מחוברים אבל כשלא, הם עפו בסיבוב הראשון.

 

אורן לוי: נתחיל מהסוף – לא. לא נראה לי שהם יסתדרו כי טריי יאנג. הוא נראה לי אישיות בלתי-נסבלת בקטע אחר. מכל שאר הבחינות ההוקס בידיים טובות. סניידר הוא אחד ממוחות הכדורסל הכי מרשימים שמסתובבים על כוכב הלכת שלנו, ואני בגדול סומך עליו. זה תקף במיוחד להתקפה, במיוחד בהשוואה לחוסר ההשראה של נייט מקמילן. צפו מאטלנטה להתחיל ליישם קונספטים חדשים של ריווח ותנועה. הכישרון של הנצים שווה יותר ממה שהם השיגו בינתיים. תוסיפו לזה את הבוסט הקבוע של מאמן חדש – זה שמקמילן נהנה ממנו בעצמו – והא לכם ניצוץ מעומעם במיוחד של תקווה.

הקינגס והקליפרס שברו שיא קליעה ב-2 הארכות, האם ההתפוצצות ההתקפית שאנחנו רואים העונה טובה או רעה בטווח הארוך?

אורן לוי: רעה, חד משמעית. צריך לזכור שאנחנו לא מדברים על התקפות בהשוואה להתקפות בעבר – כאילו לא רק. ברור שההתקפות הכי טובות בהיסטוריה, אבל לדעתי זו לא שאלה בכלל שגם ההגנות. אבולוציה לא הולכת ברוורס. הבעיה היא שהפער בין התקפות להגנות גדול מדי. אין להגנות כלים להתמודד עם כל מה שהתקפות מודרניות יודעות לעשות. זה מדהים לצפיה מבחינה טכנית וטקטית, אבל בסופו של דבר הפער הזה פוגע במשחק כי הוא יתקע במקום. כשיש איזון ההתקפות חייבות להמציא טריקים חדשים, וההגנות צריכות לענות להן, וכן הלאה. אני מפחד מחוסר האיזון הנוכחי והייתי שוקל ברצינות כמה שינויים בחוקים לטובת ההגנה כדי להתמודד.

 

דני אייזיקוביץ': צודקים ב 100%. השאלה אמורה להיות האם יש בעיה בהגנות? ואני חושב שלצערי יש בעיה עם החוקים שלא ממש מאפשרים לקבוצות לשמור. צריך קצת לשחרר את החבל לשחקנים, לתת להם לקחת תוקף ולא לתעדף בכל מצב את המתקיף (כלומר, אם זה דאנק לתת אותו גם אם היה תוקף כי… קהל וזה).

בסופו של יום, יש משהו מאוד לא מהנה כשכל משחק שובר עוד ועוד ועוד שיא. הקהל מתחיל לאבד עניין. יש תחושה שהשחקנים מזלזלים. הבעיה כמובן היא הריווח המוגזם שנוצר בליגה, וכן אני מצפה שהמגמה תתהפך בקרוב כי גם בליגה מבינים שזה לא באמת כל כך טוב.

 

מידן בורוכוב: המשחק של הקינגס מול הקליפרס היה אנומליה. משחק היסטורי עם הסקור השני הגבוה ביותר אי פעם. המשחק ספג ביקורות שלא בצדק. הדקות האחרנות + 2 ההארכות היו מרתקות עם כדורסל מצויין.

זה היה לילה מטורף כש -2 הקבוצות וכמעט כל השחקנים הצליחו למצוא את הטבעת(כמעט בכל הזדמנות). אי אפשר לבוא בטענות למאליק מונק על זה שתפס ערב קריירה.

כמשחק יוצא דופן ודי חריג הביקורות על הסקור הגבוה היו ממש לא מוצדקות. הרבה אוהדי כדורסל נוטים להתבלבל בין סקור גבוה/נמוך לטיב ההגנות. משחק יכול להסתיים בתוצאה 77-83 וזה לא אומר בהכרח שההגנות נצצו במשחק.

 

אריק גנות:  הליגה השתנתה מאוד, קשה להתווכח עם זה. מי שאהב לראות אנשים גדולים מתנגשים בפוסט כשכל היתר עומדים ומסתכלים לא בהכרח יהנה ממשחק הפייס אנד ספייס הנוכחי. יש גם כאלה שדווקא אוהבים אותו יותר.

 יש טענה שהסיבה לשינוי היא שלא שומרים יותר, ויש צדק מסוים גם בטענה הזו. אבל זה לא מקרה, הריווח האדיר בליגה הפך את ההגנה למאמץ כמעט בלתי אפשרי. החוקים של היום גם תורמים לכך, וגםפ העובדה שבעידן השלשות הפרש של עשרים ניתן לסגירה ב-5 דקות וזה אפילו לא יוצא דופן.

המשחק השתנה, לטוב או לרע. מן הסתם מי שלא אוהב את זה יתלונן.

 

שחר צ'יקוטאי: התוצאה הגבוהה היא בגלל ההתקפות חסרות התקדים של ימינו – המהירות, השלשות באחוזים גבוהים והטווח של הזריקות, יוצרים התקפות שאי אפשר לעצור. הבעיה היא בעיקר תדמיתית, מי שלא רואה את המשחקים ישר חושב ואומר שאין הגנות (מה שלא נכון בכלל)  כי כך זה נראה. בפועל הליגה עם חלוקת הכישרון הגדולה ביותר מאז ומעולם. אך אם הליגה רוצה להוריד את התווית "אולסטאר בכל משחק" היא צריכה לחוקק חוקים בעד הגנות.

דמיאן לילארד ו-71 הנקודות, האם ההישגים פחות מרגשים כי הוא נשאר בקבוצה שכנראה לא תהיה קונטנדרית? מעריכים אותו פחות שלא בצדק?

שחר צ'יקוטאי:  לילארד שחקן אגדי כבר עכשיו, הוא גדול שחקני הבלייזרס בהיסטוריה, עוד השנה הוא צפוי לעבור את דרקסלר במספר ה-WS של המועדון. הוא הגיע להישגים שלא הרבה כוכבים יכולים להגיד שהם הצליחו, וההישגים הללו מרגשים ומדגישים כמה הוא טוב, דווקא כי הוא עם קבוצה חלשה. הייתי רוצה שהוא יזכה באליפות, אבל הייתי רוצה שהוא ישאר בפורטלנד ויוכיח לכולם שאליפות זה לא הכי חשוב אלא גם ערכים נוספים חשובים, כמו נאמנות וחיבור לקהל. וגם אם לא יזכה באליפות תמיד הוא יהיה אחד מאותם אלו שנשארו נאמנים לקבוצות ולעיר.

 

אורן לוי:  קשה לי לענות על שאלות כאלה. ככלל, הפיד שלי מעריך אותו בתור השחקן הכי טוב ששיחק בפורטלנד, וטופ 10-12 כיום. נשמע לי סביר לגמרי. האם הוא ויתר על הצ'אנס שלו לאליפות? לדעתי די כן. אבל ניכר שזה פחות חשוב לו מאשר הקשר שלו עם העיר ואני מכבד את זה (בניגוד למצב עם ביל ו-וושינגטון שעושה לי בחילה, למרות שלכאורה מדובר במקרים דומים). הוא ימות על הגבעה הזו ויש מקום גם לסיפורים כאלה בליגה הזו. אני גם חושב שכדי להיות דירק או דאנקן צריך לוותר על סכומים משמעותיים של כסף – מה שלילארד לא עשה. לא שזה בהכרח טוב או רע יותר.

 

דני אייזיקוביץ': פחות מרגש כי זה מתחיל להיות נפוץ. ליליארד לא השחקן הראשון לקלוע 70 העונה, וזה ממש מתחבר לשאלה מספר 2. מה קורה עם ההגנות בליגה? 

האם זה הישג אמיתי? האם יש סיבה שליליארד השיג את זה העונה, אחרי שחצה מזמן את גיל 30 ולא כשהיה בן 26 והליגה הייתה הרבה יותר הגנתית? בלי קשר לדעתי הוא בדיוק רייטד. הוא משחק כל הקריירה ככינור ראשון, אבל בפועל הוא סקנד טייר, הוא כינור שני קלאסי וההערכה כלפיו היא כמו לכינור שני שזכה בכמה תארים.

בתחושה שלי בדירוגים ההיסטוריים הוא לצידו של קליי, כאמור כינור 2 קלאסי.

 

מידן בורוכוב: איזה שיא נקודות הגיעה מקבוצה שהייתה קונטנדרית? ההצגות ההתקפיות הגדולות בהיסטוריה הגיען משחקנים ששיחקו בקבוצות בינונית ומעלה (ווילט, קובי,בוקר,לילארד, מיטשל, דוויד תומפסון והאדמירל שעשה מעשה נבלה בכדי לזכות במלכות הסלים על חשבון שאק)

לילארד שחקן ענק, אחד הסקוררים המרגשים בתולדות המשחק ואחד שגם הצליח לנצח פה ושם. זה קצת קשה להגיע לגדולה כשאתה משחק לבד בקונפרנס עם קבוצה היסטורית.היש לפורטלנד חוסר מזל וחוסר יכולת לבנות קבוצה שתהיה תחרותית ברמות הגבוהות לצד לילארד.ה

שחקן שנבחר למועדון ה 75 של הליגה זכה למקסימום כבוד והערכה האפשריים.

 

אריק גנות: לילארד אמר שהוא רואה את עצמו כמועמד שלא נופל מאחרים לתואר הקלע מס. 2 בכל הזמנים, אחרי סטף. יהיו מי שיחשבו שהתואר הזה מגיע לאלן, מילר או קליי, אבל גם אלה יסיכימו שלילארד הוא בהחלט ברמה של אלה, וטוב מהם כפיור סקורר.

הבעיה היא שכאן זה נגמר. לילארד הוא מנהל משחק בינוני ושומר רע. זה לא שאי אפשר לבנות קונטנדרית סביב שחקן כזה, אבל זה לא קרה.

אז לילארד מוצא את עצמו בשורה אחת עם שחקנים גדולים אחרים שמעולם לא התחרו ברצינות על אליפות, אבל מקבלים המון ריספקט וקל לדמיין סיטואציה אחרת שבה כן היו קונטנדרים. זה מקומו.

לברון נפצע, יתכן ויעדר תקופה ארוכה. האם ללייקרס נותרה תקווה?

אריק גנות: תקווה – בהחלט. הטרייד דדליין היה ענק בשבילם, הם קיבלו זריקת כשרון גדולה ונפטרו מווסטברוק, שכרגע יותר מחליש ממחזק. הם נמצאים משחק אחד מהפליי אין. דיוויס חזר ונראה כמו שחקן אול NBA. בין דיאנג'לו ראסל, שרודר וקצת ביזלי, בראון וריבס יש להם מספיק פליימיקינג כדי שהכדור יזוז ומספיק קליעה כדי שההתקפה תהיה לפחות סבירה, כשדיוויס וג'ארד ונדרבילט נותנים הגנה חזקה וריבאונד בקו קדמי שיכול לכסות על טעויות של הקו האחורי.

לברון אמור לחזור עוד בעונה הרגילה, כאשר הלייקרס פוגשים במשחקים הקרובים מספר יריבות על המקום בפלייאוף. אם יצליחו לשרוד עוד שבוע, הם העמדה מבטיחה להפחות להגיע לפליי אין.

 

שחר צ'יקוטאי: החוסר של לברון הוא משמעותי אבל יש להם עוד תקווה, השאלה העיקרית היא כמה אנתוני דיוויס ודיאנג'לו ראסל יהיו בריאים בתקופה הקרובה. בלי לברון אפשר למצוא פתרון כזה או אחר ליצור נקודות (שרודר, הצימורה, ראסל דיוויס ועוד), אבל הערך המוסף של דיוויס, הגנה ומשחק פנים, וראסל (ניהול משחק וקליעה משלוש) יהיה חסר יותר בקבוצה והם חייבים שהצמד יהיה בריא כדי להצליח להגיע לפלייאין.

 

אורן לוי: להתחרות במערב? לא. ממש לא. אבל… אם כן – זה בגלל שאמרתי את זה. זו לא תהיה הפעם הראשונה שקבוצות מחכות שאני את מועמדותן לפני שהן מתעוררות – מילווקי בעונת האליפות שלה ובוסטון של העונה שעברה הן דוגמאות טובות (כלומר מביכות). אבל לעניינו, הלייקרס נראים כמו קבוצת כדורסל לראשונה מאז שווסטברוק הגיע – ומי שעושה קישור בין הדברים לא טועה. אבל הפער גדול מדי בשביל לסגור בלי השחקן שאמור להניע את הכל. גם אם הם נכנסים לפליי אין, לא רואה אותם יוצאים משם. וגם אם כן – המאץ' אפ בסיבוב הראשון יהיה טו מאץ'. למרות שאני לא אתנגד לממפיס-לייקרס בשביל הפן הבידורי.

 

דני אייזיקוביץ': אם דיוויס, וראסל בריאים, ביחד עם החלקים שהגיעו לאחרונה, אין סיבה שהלייקרס לא יצליחו לחבר כמה ניצחונות ולהכנס לפלייאין. חזרה של לברון לפלייאוף, והשמיים הם הגבול.

בפועל, דיוויס וראסל לא בריאים. דווקא בלעדיהם הקבוצה ניצחה את הת'אנדר, אבל זה כי הת'אנדר סבלו מפציעות משלהם. לצערי המצב כרגע במערב הוא שכולן מתחרות מי פצועה יותר, וזה מה שהופך את הלייקרס לרלוונטיים. מינסוטה מדשדשת כל העונה, פורטלנד והפליקנס נראים רע יותר מהלייקרס ולכן הסיכוי לפלייאין וכמובן פלייאוף מהמקום השביעי עדיין מאוד רלוונטי. הבעיה היא שאי אפשר לצפות שזה איכשהו יתחבר לאיזה פלייאוף היסטורי סטייל יוסטון של האקים. זה פשוט לא יקרה.

 

מידן בורוכוב:  ללייקרס לא הייתה תקווה גם עם לברון. מזכיר שגם בעונה הקודמת הלייקרס הייתה במצב זהה של – "הנה אנחנו מתאוששים, נגיע לפלייאין ומשם אי אפשר יהיה לעצור אותנו!" הם לא הגיעו לפלייאין וראו את הפליקנס חוגגת על חשבונם.

דייויס משחק בהילוך שני, נראה שכבר לא נראה אותו מצליח לשלב לחמישי ומשתלט על הליגה. הצוות סביב לברון נחמד, הם מסוגלים לנצח ולהפסיד לכל קבוצה בערב נתון.

מביך ששחקן בקבוצה שממוקמת 11 מדבר במונחים של אליפות. גם אם הלייקרס תגיע לפלייאין קרוב לודאי שהיא לא תשרוד סיבוב אחד. ואז שוב קיץ של פירוק והרכבה ועוד חוזר הניגון.

המאמן הבא שצריך להיות מפוטר?

מידן בורוכוב:  דוק ריברס זו הבחירה הראשונה שלי, לא בגלל שהוא לא מצליח בעונה רגילה, אלא בגלל שהוא יכשל בפלייאוף. יחסית העונה רוב הקבוצות עמדו במטרות שלהן ואני לא חושב שיש מאמן שהסריח באופן בולט לרעה ביחס לנסיבות.

יכול להיות שמיאמי צריכה לרענן קצת את ספולסטרה, זה יכול להיות טוב גם עבורו.

אם טיירון לו לא יגיע לפלייאוף הוא צריך ללכת הבייתה בסוף העונה.

בילאפס ודרווין האם לא הרשימו אותי ביכולות האימון שלהם אבל זאת לא סיבה מספקת להיות מפוטר.

 

אריק גנות:   אתרי ההימורים מדרגים כרגע את סטיבן סילאס במקום הראשון, ואחריו את קייסי, דונובן, צ'ונסי וניק נרס. ויש בכך הגיון – הקבוצות של המאמנים האלה מתפקדות פחות טוב מהמצופה, יוסטון נראית כמו ערמת זבל, דטרויט שהגיעה עם שאיפות לעונה כשלה לחלוטין, וגם הבולס, הרפטורס והבלייזרס נראות רע.

 אבל יכול מאוד להיות שהקבוצה עם הפער הכי גדול בין הכשרון על הנייר ובין ההצלחה על המגרש היא הקליפרס. קוואי בריא. ג'ורג' בריא. יש להם עומק אינסופי, שחקני הגנה והתקפה טובים, והם שני משחקים מהלייקרס מחוץ לפליי אין.

אנחנו לקראת פלייאוף, ואולי מאוחר מדי לזעזוע. אבל יכול להיות שזה בדיוק מה שהקליפרס צריכים.

 

שחר צ'יקוטאי: דוק ריברס חייב להיות מפוטר.

ריברס מקבל קבוצות טובות פעם אחר פעם ובאופן עקבי הוא מצליח לנצח בעונה הסדירה, אבל נכשל בפלייאוף. הוא לא מצליח להתאים את הקבוצה ליריבה בסדרה ומאמנים אחרים עושים לו שח-מט. יש הרגשה שמאמנים אחרים יכולים להוציא יותר מסגל כזה.

התלות באמביד במידה רבה ובהארדן במידה מועטה פוגעת בקבוצה ותפגע בטווח הרחוק בפלייאוף. גם מעבר לפרקט כבר נשמעים קולות שהסנטר מתחיל להתמרמר ולא נראה שזה המאמן שיצליח להצעיד את הקבוצה לאליפות

 

אורן לוי:  ג'ייסון קיד, ואם אפשר, דמיינו שהתשובה לא נאמרה – נצעקה בגרון ניחר – לפני שהשאלה הושלמה.

המאמן הבא שצ- "ג'ייסון קיד!!!".

הבחור לא כשיר. הרוטציות שלו מעוררות תמיהה, הציטוטים שלו בתקשורת מוכיחים חוסר הבנה מהותי של התפקיד, והוא מעדיף לסגור משחקים עם ג'סטין "אף אחד לא רצה אותי אז אני פה" הולידיי ורג'י פאקינג בולוק על פני ג'וש גרין – אולי השחקן השלישי בטיבו בקבוצה. קיד לא יזהה רול פלייר איכותי גם אם האחרון יטביע לו על הפנים. לפעמים אני ממש נדהם מהפער בין חוסר האינטלגנציה שלו כמאמן לעומת קריאת המשחק המופלאה שלו כשחקן. לאן זה הלך?

וגם סטיבן סילאס ו-ווס אנסלד ג'וניור.

 

דני אייזיקוביץ':  בגדול לא מעט. סילאס (יוסטון), קייסי (דטרויט), דונובן (בולס), קליפורד (הורנטס), בילאפס (פורטלנד).

אלו השמות החמים, יחד עם זאת, יוסטון ודטרויט כל העונה במוד טנקינג, אז תכל'ס מי בכלל סופר שם ניצחונות. הבולס נראים נורא, אבל סבלו מהרבה פציעות העונה.

ולכן אני שם את הזי'טונים שלי על קליפורד ובילאפס. ההורנטס מאוד מאכזבים. נזכיר שבעונה שעברה עוד חשבו שיצא משהו מהחיבור בין היוורד לבול, ופציעות או לא פציעות הקבוצה הזו הופכת להיות נמושת ובדיחת הליגה.

בצד השני, פורטלנד עם ג'רמי גרנט, נורקיץ', ליליארד וסימונס לא אמורה להיות כל כך רעה. קשה לי לראות את בילאפס שם לעוד הרבה זמן.