המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם מידן בורוכוב, עודד רז, אריק זילבר והאורחים דביר בשן מ'דה סוויפ' ואור עמית מ-Insignifistats
הראל פנה לדונצ'יץ' בצורה לא מכובדת – bitch ass white boy הוא לא קיבל עונש כלשהו. האם בעידן ה “BLM” הליגה מפספסת במסר שהיא מעבירה.
דביר בשן: אני לא יודע מה המסר שהליגה מעבירה, אבל אני יודע שהליגה נכנסה יותר מדי למורכבויות פוליטיות וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו נשאל את עצמנו "האם זה תואם את המסר של הליגה" במקום לשאול את עצמנו "מדוע אנחנו מוטרדים במסר של ליגת כדורסל?"
רק דבר אחד בכל זאת על הסיטואציה: תזכרו שאין שוויון, ו-Punching Up זה לא אותו דבר כמו Punching Down.
אור עמית: אם דונצ'יץ' היה אמריקאי הייתי נוטה יותר לכיוון השלילי, אבל בגלל שמדובר על שחקן אירופאי, ולאור ההרחקה של זינגר על הרבה פחות, היה מקום לדעתי לכל הפחות לקנוס את הארל.
עודד רז: מה שהארל אמר היה במסגרת טראש-טוק, בלהט הרגע. אמנם מהות הטראש-טוק היא לפגוע ולערער את היריב, אבל גם לזה יש גבולות, כמו במקרה פניני-שולדבראנד. בעידן שבו אנחנו חיים השיח משתנה, ודברים שאפשר היה להגיד בעבר נחשבים היום כלא לגיטימיים ופוגעניים (דוגמה בולטת היא ההשפעה של התנועה החברתית Me Too). מחאת BLM הפנתה זרקור אל השיח הגזעי בארצות הברית, תקפה (בצדק) את הגזענות הלבנה, וכך הגדירה מחדש את גבולות השיח. מבחינתי בתמיכתה במחאה הליגה לוקחת חלק אקטיבי בעיצוב השיח, וחוסר תגובה זה נותן לגיטימצה לאמירות גזעניות.
מידן בורוכוב: הליגה מפספסת ובענק. אולי אני נאיבי אבל האופן ובחירת המילים של הראל מזעזעת.
בנוסף היו מי שניסו להרגיע את הרוחות ולהסביר שמה שהראל אמר הוא לא אקט גזעני (קני סמית, התייחסות של קווין לאב שהתארח בפודקאסט של ג׳יי ג׳יי רדיק) אם המסר של הליגה שגזענות אסורה רק כשמדובר בשחורים הנזק שיגרם לה יהיה בלתי הפיך (רפובליקנים לא רק קונים נעליים הם גם ישפיעו לרעה על הרייטינג). דווקא ממועדון כמו הקליפרס שחווה בעלים שנפל בלשונו הייתי מצפה לענישה. פחות מ100K קנס ושלושה משחקים בחוץ זו בדיחה. נעלבתי גם בשביל דונציץ שחקן צעיר וזר.
אריק זילבר: חשבתי הרבה על הסוגייה הזאת, ואמנם רגשית זה מרגיז אותי שאם זה היה הפוך אז היו עושים מזה עניין, אבל מבחינה תכליתית אני חושב שטוב שהליגה לא התערבה. הארל התנצל ולא נגרם נזק. גם לא נראה שלוקה לקח את זה יותר מדי ללב. במצב רגיל אני חושב שהיה צריך לתת על זה את הדעת ואולי להשעות אותו, אבל הכל כל כך נפיץ שם עכשיו שאני לא רואה פספוס בזה שהליגה פשוט נתנה לזה להיפתר מעצמו. זה לא שהייתה סערה ציבורית סביב זה ויומיים אחרי קיבלנו את הצונמי הנוכחי, שבכלל שם את המקרה הזה כשולי ולא רלוונטי כרגע.
ברט בראון ופילי כבר לא, מי צריך לנווט את הספינה והאם טרייד על סימונס/אמביד הוא רעיון בר ישום?
אריק זילבר: אחרי כל הדיווחים על ההתנהלות של בראון ועל כך שנמנע מעימותים עם שחקנים שלו, זה מסביר את הבעיה בגישה של אמביד וסימונס. האחד לא נכנס לכושר מספיק טוב, השני מסרב לזרוק מבחוץ ושניהם עם גישה ילדותית ומרגיזה. אני חושב שצריך להגיע לשם מאמן יותר קשוח שיעשה שם סדר. אני אישית מתלהב מהרעיון של ייגר. הוא הצליח לקדם יפה מועדון צעיר כמו סקרמנטו ופוטר באופן תמוה מאוד. הוא מאמן הגנה טוב והבעיה שלו היא דווקא היכולת שלו להיכנס להרבה עימותים, עם הנהלות. או שהייתי הולך על דמות כמו קיד שיכולה לשפר מקצועית את סימונס והוא יהיה מישהו שהשחקנים מכבדים מהשנייה הראשונה.
דביר בשן: וואו זו הייתה חתיכת רכבת הרים, הא? רק לפני שנתיים אמרנו שהפרוסס קורה מהר מהצפוי, לא? מאז הספקנו לראות 3 סוגי רוסטר מולחמים סביב בן-ג'ואל.
לזכותם יאמר שבריאות הייתה פקטור מפתח ב-2 מ-3 הפוסט סיזנס שלהם, וזריקה משוגעת בשלישי. לרעתם נגיד שפילי לא שלטה בעונה הסדירה בצורה שגרמה לנו להרגיש שבלי פציעות זה יעבוד.
היא כנראה תשאיר את שניהם בשלב זה, אבל במהמורה הבאה אני מניח שאחד מהם כן יעזוב בטרייד, ואת הדולרים שלי אני שם על ג'וג'ו. עמדת המאמן פחות חשובה מהבעיה הניהולית, ואני לא חושב שאלטון ברנד הוא האיש לפתור אותה, אבל הוא כרגע האיש בעמדה.
אור עמית: בראנד כבר הספיק לומר שהוא רוצה לשפר את הסגל סביב אמביד וסימונס, אבל בהתחשב בחוזים שנמצאים בספרים של פילי זה כנראה לא בר יישום. באופן אישי הייתי פועל למקסם את ערך הטרייד של אמביד.
לגבי מי צריך לנווט שם – אם באמת ד'אנתוני יצא מיוסטון הוא יכול להיות אופציה מעניינת מאד. בטח ברמה הפיקנטרית של מעבר מקבוצת הגמדים בטקסס לקבוצת הענקים בפילי, גם אטקינסון יכול להיות אופציה לא רעה.
עודד רז: זה הזמן של פילי לפרק את הצמד סימונס-אמביד. לא בגלל שהם לא יכולים לנצח ביחד, אלא בגלל הסגל שסביבם. הסגל הקיים לא יצליח ללא קשר לזהות המאמן, והדרך היחידה לשפר אותו משמעותית היא בטרייד על אחד מהם. פילי לא תצליח להיפטר מהורפורד והאריס, והיחידים עם ערך טרייד חיובי הם אמביד וסימונס (ריצ‘רדסון על חוזה נחמד אבל זה לא מספיק). הסגל של פילי מתאים יותר לשחק סביב סימונס מאשר אמביד (הורפורד ואמביד לא יכולים לשחק ביחד) ולכן אמביד הוא זה שצריך ללכת. חמישיה של סימונס-ריצ‘רדסון-האריס-הורפורד פלוס גארד יוצר שיגיע בטרייד יכולה לעשות הרבה צרות בליגה.
מידן בורוכוב: פילדלפיה בבעיה קשה. ברט בראון נכשל משמעותית בעונה הקודמת כשהיה לו את באטלר ונשאר שנה אחת יותר מידיי.
אתחיל מהחלק השני של השאלה, הסגל של פילי לא מאוזן ויחד עם הורפורד והאריס עם החוזים הבלתי סחירים שלהם אין מנוס מטרייד על אמביד או סימונס או שניהם. צריך להחליף גם את אלטון בראנד שלא חף משגיאות. הייתי הולך על מאמן צעיר שיכניס רוח חדשה למועדון. מקמילן,טיירון לו או אטקינסון הם לא האופציות הכי טובות. הייתי מציע את משרת האימון לאדריאן גריפין עוזר המאמן של טורונטו.
טורונטו מול בוסטון, מי תגיע לגמר המזרח?
מידן בורוכוב: סדרה מצויינת בין 2 קבוצות שנראו טוב מאוד בסדרות הקודמות. לבוסטון יש העונה סגל גמיש והם הוכיחו שהם מסתדרים מצויין ללא גורדון הייורד. השלישיה המובילה שלהם ווקר-טייטום-בראון מסוגלת לסחוב את הקבוצה לגמר המזרח.
הבעיה שמן הצד השני היחידה של טורונטו משומנת ומאוחדת עם הרוטציה הכי רחבה בפלייאוף הנוכחי. לאורי צריך להיות בריא וסיאקם יכול להיות המאץ אפ של טורונטו בסדרה. מלבד הקבוצות נרס מול סטיבנס זה מגה גיק מאצ' אפ בין 2 מאמני על.
אם אני צריך להמר הייתי הולך על סדרה שתגיע רחוק וטורונטו ב 6 או 7.
אריק זילבר: 2 הקבוצות נראות נהדר, שתיהן סיימו את הסדרה שלהן בסוויפ ואני לא חושב שמישהו יופתע מכל אחת שתעלה. אני אישית הולך עם בוסטון. אני חושב שבעמדת המאמנים אין יתרון לאף אחד מהקבוצות, ולמרות שהספסל של טורונטו טוב יותר בבירור (גם בגלל הפציעה של היוורד שהקפיצה את סמארט לחמישייה) לבוסטון יש יותר סטאר פאוור. יש את טייטום ואחריו קמבה, שאלו שני שחקנים שיכולים לייצר לעצמם מצבי קליעה ברמה גבוהה ולטורונטו יש פחות פתרונות אם תכנית המשחק שלהם תשתבש. ואנווליט ממצב את עצמו כגו טו גאי שלהם במצבים האלה, ועם כל ההערכה אליו, אני מעדיף את טייטום שם.
דביר בשן: אם הקרסול של לאורי יעשה בעיות – בוסטון
אם הקרסול של לאורי תקין – עדיין בוסטון
גם בלי הייוורד, בוסטון היא הקבוצה שאני מרגיש איתה בנוח לסדרה הזו. יש להם את הבק-קורט ההגנתי לשמור על ואן-וליט/לאורי. יש להם את הפתרונות ההתקפיים הדרושים, והם הסגל השלם יותר טופ-טו-בוטום.
אנחנו הולכים לקראת אחת הסדרות המעניינות, שתפגיש 2 קבוצות שלא היו צריכות ללחוץ על הדוושה יותר מדי חזק בסיבוב הראשון. נראה איך הן מתמודדות עם דקות יותר ארוכות לכוכבים, התאמות הגנתיות תוך-כדי-סדרה, ובכללי – שניים מהמאמנים היותר חכמים בליגה.
אור עמית: אני טענתי מתחילת העונה שבוסטון יכולה להיות זו שתייצג את המזרח. זה תלוי גם בפציעות של הייוורד ושל לאורי. טייטום ובראון נותנים פלייאוף מצוין ולדעתי היתרון יהיה אצלהם. זה, כמובן, בהנחה שאחת הקבוצות באמת תתייצב לסדרה.
עודד רז: טורונטו, בשבעה משחקים. הסדרה תוכרע על שני אלמנטים: ההתקפה של טורונטו והספסל של בוסטון. התקפת חצי המגרש של טורונטו בעייתית מאוד ולכן היא נשענת על התקפות מעבר (24.2 פעמים במשחק, הכי הרבה בליגה), שזה מה שבוסטון מונעת מיריבותיה. בהגנה עומדת, שחקני בוסטון מספיק אתלטיים כדי לעצור את סיאקם וואנווילט באחד על אחד ולתקוע את ההתקפה. מצד שני, ההעדרות של הייוורד תחייב את סטיבנס לשדרג את סמארט לחמישייה ולתת את הדקות שהוא היה מקבל מהספסל לשחקנים אחרים (וונאמייקר, גרנט ויליאמס) שהם משמעותית פחות טובים. היתרון של טורונטו נמצא בדקות האלה וזה מה שינצח לה את הסדרה.
לוקה דונציץ׳ שובר שיאים בקצב היסטרי בפליאוף הנוכחי. צפוי? הזוי? איפה הוא יעצור?
עודד רז: לא ראינו שחקן כמו לוקה גם מבחינת כישרון כדורסל/כישורים פיזיים, וגם מבחינה יכולת מנטלית/נסיון. הוא הגיע לליגה עם נסיון כשחקן מוביל באירופה, כך שמבחינה מנטלית לא היתה אמורה להיות לו בעיה בפלייאוף. בנוסף, סט הכישורים שלו ייחודי ביותר. הוא מגיע לטבעת מול כל שחקן, קולע שם באחוזים מעולים ויכול למסור כל מסירה במגרש. בעונה הרגילה הוא רשם מספרים מעולים, ואם לא ציפינו שזה יבוא גם בפלייאוף, הבעיה כנראה אצלנו. במבט קדימה, הדבר הכי בולט שדרוש שיפור זה הקליעה (31.6% משלוש ו-75.8% מהעונשין). התקרה שלו היא טיר 2-3 בהסטוריה ולא טיר ראשון רק בגלל הבעיות בהגנה.
מידן בורוכוב: 42 נקודות בפרימיירה(הכי גבוה בהיסטוריה להופעת בכורה בפלייאוף)
באזר ביטר וטריפל דאבל של 43-17-13.
אני מרותק מהיכולות שלו על המגרש ומקווה שימשיך להיות תחרותי. אם תוך שנתיים-שלוש הוא יזכה בטבעת השמיים הם הגבול מבחינתו הוא יעצור בהר ראשמור של הכדורסל על חשבון מג’יק? בירד? לברון? אולי אפילו מייקל!
אריק זילבר: אין מספיק הייפ בעולם כדי להגזים בהייפ על לוקה. גם גדולי המאמינים בו לא האמינו בתחילת הפלייאוף שככה הוא יראה. הוא דומיננטי ברמות חד פעמיות ואני חושב שאפילו קשה לעכל מה הגבול של שחקן כזה, כי הוא נראה כל כך אפוי ותוצר כל כך מוגמר במשחק שלו שהשאלה לאן יש לו להשתפר. אני זוכר שזאת הייתה השאלה ואלו היו הטיעונים כשנבחר בדראפט. אז מאז הוא הפך לשחקן טופ 7 בליגה תוך כדי שהוא משפר את כל האספקטים במשחק שלו. לא מוגזם לחשוב שיסיים את הקריירה כאחד הגדולים אי פעם, טופ 5 היסטורי. אנחנו עדים לגדולה שמתפתחת מולנו. זכינו.
דביר בשן: למקרה שמרסלו קורא את זה, אני אגיד שהוא צפה את זה כשהילד עוד שבר קרסוליים בליגה הספרדית. כאילו, את זה, אבל לא את זה את זה. תקראו את המשפט האחרון פעמיים אם צריך.
ככותב NBA זה קצת מעאפן להיכנס לתחרות סופרלטיבים אבל גאד-דאם כמה שהוא טוב, והוא יכול להיות טוב כמו כל אחד שראינו (או שלא). התקפית הוא לא רחוק כבר היום, ויש לו עוד המון לאן להשתפר.
אור עמית: שיאים זה נחמד (וזה מגיע ממישהו שלוקה נתן לו סיבה ללא מעט פוסטים), אבל כל עוד זינגר פצוע זה לא יספיק לעבור את הקליפרס. המפתח נמצא יותר אצל PG מאשר אצל LD, וזה עוד לפני שדיברנו על הקרסול של לוקה. אגב, מילה לגבי זינגר – שני המשחקים שהוא מחמיץ עכשיו הם דוגמה מעולה לסיבה שאני, כאוהד ניקס, חשבתי שהטרייד עליו מוצדק. למאבס יש את לוקה להשען עליו גם עכשיו. לניקס לא.
לסיכום הסיבוב הראשון – מי המאכזבת? המפתיעה? השחקן? ומי שכח להגיע?
אור עמית: המאכזבת היא פילי, מבחינתי. למרות החסרון של סימונס ציפיתי מהם למאבק קצת יותר רציני.
המפתיעה היא מיאמי, שעברה את אינדיאנה בצורה קלה בהרבה ממה שציפיתי.
השחקן עד עכשיו הוא דונובן מיטשל. אני לא אוהב אותו, אבל בפלייאוף הזה הוא מצא הילוך אחר לגמרי ממה שראינו עד עכשיו.
לגבי מי שכח להגיע? התשובה הקלה היא פול ג'ורג', אבל בהתחשב במידע שיצא אחרי משחק 5 לגבי מצבו הנפשי אפשר לדלג על זה. אני עדיין מחכה לראות את דייויס ולברון ממוקדים מול יריבה אמיתית.
עודד רז: שחקן-דונובן מיטשל. עם 37.6 נקודות ו-5.6 אסיסטים, מיטשל מוביל את יוטה ל-3-2 על דנבר. ההגנה של דנבר מחפירה אבל זה לא מוריד מההישג שלו.
שחקן מאכזב-אמביד. אמנם הוא רשם שורה סטטיסטית מרשימה (30 נקודות, 12 ריבאונדים) אבל באחוזים לא טובים ובלי להנהיג את הקבוצה. הוא נראה עייף וחסר מוטיבציה, לא מספיק טוב למי שאמור להיות טופ 5 בליגה.
מפתיעה-דאלאס. פורזינגיס ולוקה (שבקלות יכול להיות גם השחקן המצטיין) שיחקו רק 4 דקות במצטבר ברבעים האחרונים בפלייאוף, ודאלאס עדיין ניצחו שני משחקים.
מאכזבת-דנבר. אמנם חסרים להם שני שחקני חמישייה אבל חוסר האונים שלה בהגנה לא מתקבל על הדעת.
מידן בורוכוב: אם דנבר לא תעבור את יוטה היא המאכזבת הגדולה מבחינתי עד כה מהפלייאוף.
המפתיעה היא OKC שלא נשברה מפיגור 0-2 והצליחה לחזור ל 2-2
השחקן הוא דונבן מיטשל (עם כל הכבוד ללוקה) סיפק 2 משחקי 50 פלוס ונכנס למועדון מאוד אקסלוסיבי של שחקנים עם יותר ממשחק אחד של 50 בסדרה. הוא יורה ולא מפסיק.
פול ג׳ורג׳ אמנם התעורר בגיים 5 אבל הוא נראה כל כך גרוע עד כה. צריך להמתין ולראות אם משחק 5 הוא שינוי מגמה או שהוא עדיין ימשיך לא יספק את הסחורה.
אריק זילבר: המאכזבת דנבר, שגם אם תעלה נראית נרפית ופגיעה והתבוסות שספגה היו מביכות. המפתיעה היא כמובן היריבה יוטה, שאף אחד לא ספר במיוחד אחרי שבויאן נפצע וקונלי לא שיחק במשחקים הראשונים. על הנייר לא היה לה הרבה מה למכור, אבל מעבר ליכולת פסיכית של מיטשל, סניידר תוקף בלי הפסקה את נקודות התורפה בהגנה של דנבר והשחקנים פשוט לא מחטיאים את הקליעות הפנויות שלהם בכלל.
השחקן שלי בינתיים זה קוואי. דונצ'יץ' לא נורמלי, אבל קוואי הגיע לכל משחק של הסדרה והוא יעיל בצורה מפחידה. כרגע השחקן הטוב בליגה. השחקן שלא הגיע זה כמובן ג'ורג' (שהגיע במשחק האחרון, אבל עדיין עונה היטב לתשובה).
דביר בשן: המפתיעה היא יוטה, ונכון לכתיבת שורות אלו היא ביתרון 3-2 (ומאוד תאכזב אותי אם תאבד אותו). אני לא ייחסתי הרבה משמעות ל"ריב" מיצ'ל-גובר, אבל כן לאובדן של בויאן. מיצ'ל משחק כמו שמעולם לא ראינו אותו והם מקבלים תפוקה מוגברת מכולם, כאשר שלישיית מיצ'ל-אוניל-קונלי קולעת בסדרה 43 מ-80 זריקות ל-3 ו"מחליפים" בכך את התפוקה ההתקפית של בויאן.
המאכזבת היא פורטלנד. ציפינו לחיים קשים, אמרנו סדרה שהיא לא 1-8 רגילה, ומה שקיבלנו זה (כנראה) ג'נטלמנס-סוויפ עם משחק אחד שבו כל הסטטיסטיקה התעקמה לטובת הבלייזרס. המטוטלת של דיים-טיים/פלייאוף פי משתנה על בסיס שעתי. כרגע עושה רושם שאחד בחוץ ולשני יש Claim to Redemption.
