ושוב איתכם ושוב איתכם: בפעם הרביעית בתוך 5 שנים נפגשות בוסטון ומיאמי למה שהפך להיות יריבות פלייאוף. הפעם קיבלנו את המפגש הזה בסיבוב הראשון ולא בגמר המזרח.

 

הסדרה העונתית:

המפגשים ביניהן בעונה הסדירה הסתיימו 3-0 לבוסטון. 2 מפגשים שהסתיימו די צמוד, בהפרש חד ספרתי ואחד נוסף שהסתיים ב-33 הפרש, היה המשחק הראשון של טרי רוזייר בקבוצה וקשיי התאקלמות של השחקן לקבוצה ולהיפך ניכרו, כך שהמשחק הזה פחות מייצג. מה שכן היה מייצג זה שמיאמי שלפו את האיזורית האימתנית שעשתה לבוסטון כל כך הרבה בעיות לאורך השנים, והסלטיקס פחות התרשמו. שזה סימן מעודד כי אחד הנשיקם היעילים ביותר של מיאמי עד כה בעיקר מול בוסטון היה האיזורית 2-3 הזו שספולסטרה כל כך אוהב.

 

 

המאצ'אפ והכוכבים:

הסעיף העיקרי כאן הוא הכוכב שלא יגיע, ג'ימי באטלר. באטלר שהיה ממובילי ריצת הפלייאוף בעבר של מיאמי נפצע במשחק הפלייאין מול פילדלפיה וייעדר מספר שבועות.מעבר ליכולת ההתקפית וההגנתית הוא גם נותן המון מנהיגות ודחיפה קדימה של חבריו. את זה הוא עדיין עשוי לתת וככל הנראה יתעקש להיות נוכח בשביל הפוש המוראלי. בהיעדרו זה יפול עלך כתפי באם אדבאיו וטיילר הירו, שביחד נותנים כוכב שלם אחד. אדבאיו שחקן הגנתי נהדר, ובפלייאוף גם מחליקים לו על מהלכים אגרסיביים קצת מלוכלכים, ושחקני בוסטון יצטרכו להתמודד עם זה ופחות להתעסק בתלונות לשופטים. באם לא תמיד היה יציב מול הגנות טובות והתרומה ההתקפית שלו תצטרך להיות יציבה יותר על מנת שלמיאמי יהיה סיכוי להפתעה. בסדרות עבר היו לו משחקים מרשימים, ולצידם משחקים בהם הוא נעלם והיה נון פאקטור. טיילר הירו בדיוק הפוך כידוע: תרומה התקפית מצויינת, כשבבועה אף סיפק לבדו נצחון למיאמי אחרי שכל שאר השחקנים נוטרלו על ידי ההגנה של בראד סטיבנס אז. אלא שפה הוא נותן מתנות גם בצד השני. בשנה שנה וחצי האחרונות ספולסטרה מצא את הדרכים להסתיר אותו בהגנה,

בצד השני יש את ג'ייסון טייטום, שמצד אחד הוא בהחלט בצמרת הליגה, סחב את הקבוצה שלו ל-4 גמרים איזוריים וגמר ליגה פעם אחת וזה הישג מרשים שקצת ממעיטים בו. אלא שהוא עוד לא הצליח לסיים את המשימה עד כה, שרק מראה כמה בליגה הזו אתה טוב לפי המשחק האחרון שלך: לא משנה שהגעת 4 פעמים גמר איזורי, הישג שלא הרבה אחרים עשו. אלא שכל שאר השחקנים שעשו זאת גם הצליחו לצאת מלפחות אחת הפעמים עם אליפות. (למעט באטלר) הצד החיובי שטייטום לא מתלונן על הביקורת, אלא לוקח אותה להשתפר ולעבוד על המשחק שלו ולשפר אלמנטים. מפחד ממגע? מתפשר על שלשות? הפך לאחד השחקנים היעילים בליגה בפוסט אפ. מקבל דאבל טים? הפך למוסר מוצלח מאוד. בעבר לברון ג'יימס אמר פעם שדווין קייסי היה המאמן שהשפיע הכי הרבה על המשחק שלו. קייסי מעולם לא אימן את לברון, הוא היה פשוט עוזר מאמן הגנתי בדאלאס שלקחה אליפות, ואחרי הסדרה הזו הוא שלח את לברון לשפר ולעבוד על המשחק שלו. מהבחינה הזו אפשר להגיד שספולסטרה אולי המאמן שהשפיע הכי הרבה על המשחק של טייטום.

המספר הנוסף הוא כמובן ג'יילן בראון. בראון שחקן משני מצויין, עם יכולות התקפיות והגנתיות מוצלחוןת. שגם הוא נשלח לסדנת שיפורים לאחר המפגש בשנה שעברה עם ספולסטרה. בראון קיבל בקיץ את החוזה הגבוה ביותר כרגע בליגה, ולשמחת בוסטון במקום לנוח על זרי דפנה הוא השתמש בזה כמוטיבציה להצדיק את החוזה ושהוא ראוי לו. הוא אמנם עדיין לא להיט בכדרור ביד שמאל, אך פחות גרוע משהיה בפלייאוף בעונה שעברה.

בנוסף יש עוד 3 שחקנים שלחלוטין היו יכולים להיות כוכבים בלא מעט קבוצות אחרות: דרק ווייט שבחלק הראשון של העונה נראה כמו המספר 2 של בוסטון, שנותן עוד יכולת הובלת כדור, קליעה, והמון הגנה. ג'רו הולידיי שהגיע ממילווקי, ומתפקד כשומר על פורוורדים, סנטרים ובעצם כולם, ועושה מה שצריך ממנו. באחת הסכימות של מאזולה הוא נשלח לדאנקר ספוט לנהל משם את ההתקפה, ובאופן מפתיע זה עבד יפה.

וכמובן פורזינגיס. הפיקנרול בינו לטייטום זה אחד הדברים הקטלניים יותר. הוא גם עבר כברת דרך מאז אותה מסיבת עיתונאים לפני כמה שנים בה ריק קרלייל, מאמנו דאז בדאלאס אמר שהוא לא צריך לדעת פוסט אפ. הוא יודע פוסט אפ וגם הוא אחד היעילים בזה בליגה, וזה מאפשר ורסטיליות לסלטיקס.

 

קרב המאמנים:

פלייאוף זה משחק של מאמנים. משחק שחמט בו שני המאמנים מתמודדים אחד מול השני עם הכלים שברשותם.

בפינה האדומה ניצב לו אריק ספולסטרה, מאמן ממוצא פיליפיני שהחל דרכו בחדר הוידאו של מיאמי, צמח עד לתפקיד המאמן הראשי, נודע ביכולת תגובה מהירה במהלך משחקים ויכולת להתקיל את יריביו. גם נודע באהבה לאיזורית. ספולסטרה או ספו בפי חבריו ופרשנים וואנאביז  מאמן טוב בין היתר כי הוא דואג להכין את שחקניו למגוון תרחישים ואופציות. אז במהלך העונה הוא עושה לא מעט ניסויים ומתרגל הרכבים שונים, סכימות שונות ואיזוריות שונות.ללא מעט אנשים זה נראה אולי כזלזול בעונה הסדירה אך נהפוך הוא. הוא לוקח אותה ברצינות רבה מתוך הבנה שכך ידע בזמן הנכון, לשלוף את הקלף המתאים ולהגיד לשחקניו: "זוכרים שתירגלנו את ההגנה הזו שעבדה נגד שארלוט במשחק ינואר? זה מה שננסה עכשיו." והשחקנים כבר מוכנים.

 

בפינה הכחולה (או הירוקה בשבילכם): ג'ו מאזולה. עוד מאמן שהחל דרכו ב"ספסלים האחוריים" של עבודת האימון, ובזכות חוסר יכולת שליטה עצמית של אימה יודוקה, קיבל הזדמנות מוקדם מהצפוי.מאזולה יודע להכין נהדר למשחקים, ולמעשה הוא מהמאמנים הטובים בלגה בהכנה למשחקים. הוא מאוד מאוד לא טוב ונוטה להגיב לאט תוך כדי משחק, עד לא להגיב בכלל. הוא גם לא הכין יותר מדי סכימות ותרגילים במהלך העונה ורובם די צפויים ככה שקשה להאמין שניתקל במשהו חדש. אותה סכימה הגנתית ואותה התקפה. אם כי לזכותו יאמר שבמשחקים האחרונים בהם ראינו את בוסטון מזלזלת ומפסידה לקבוצות חלשות, גם הוא עשה ניסויים, בין היתר שם את פורזינגיס לשמור על דז'ונטה מוריי, על מנת שיתרגל להגנת חילופים. כך שאולי כן מצפה לנו כמה דברים חדשים בקטנה.

 

בסופו של דבר צריך לזכור שאמנם מאזולה בעונה שעברה הגיב לאט, אך מתישהו נגמרים הקלפים בשרוול. וזה בין היתר היה השלב שנה שעברה שהמומנטום עבר לבוסטון שניצחה בתורה 3 משחקים ברציפות, ולולא הפציעה של טייטום, אולי הייתה מצליחה להשלים קאמבק. ואמנם לעגו לא מעט למאזולה אבל גם זה הישג שלא ניתן להמעיט ממנו.

מה כל זה אומר לנו? מיאמי בוודאי ינסו את האיזורית מול בוסטון. הסלטיקס אמנם כאמור הסתדרו בהצלחה (חלקית) במהלך העונה אך באחד המשחקים האחרונים של העונה, מילווקי שלפה מולם איזורית שגרמה להתשה ועצירת המשחק של בוסטון. מיאמי משחקת לרוב 14 אחוז מהזמן איזורית, נגד פילדלפיה זה צמח ל-51 אחוז מזמן המשחק כשראו שזה עובד.

ספולסטרה יודע בדיוק מה החסרונות של מאזולה וזה בדיוק מה שהוא יעשה: בכל רגע מיאמי צפויה לשחק אחרת לגמרי. רבע ראשון איזורית? רבע שני בליצים על בראון. רבע שלישי הדג'ים? נחזור לחילופים ברבע האחרון. ספו יגרום למאזולה לרדוף אחריו ולהיות כל הזמן בתגובה, לא להיות היוזם. להאט את הסלטיקס ולגרום להם להתבלבל. וזה לא קשה במיוחד.

מנגד שנה שעברה מייקל מאלון  מצא לא מעט פתרונות יעילים עבור ההפתעות של ספולסטרה, כולל לאיזורית אז הוא שלח קלעים על הבייסליין. יהיה מעניין לראות אם מאזולה ינסה לאמץ. אם כי כבר יש דיווחים על תרגולי פורזינגיס מהמיד ריינג'.

האקס פקטור:

מיאמי זון קבוצה של אקס פקטורים. בכל שנה מחדש הם שולפים איזה קלף מהשרוול שמפתיע. קצת קשה לנחש מראש מה תהיה ההפתעה כרגע אבל ככל הנראה הרבה יותר יהיה על כתפיו של חיימה חאקז הרוקי. כיילךב מרטין יצטרך לחזור ליכולת שלו מהמשחקים הראשונים בשנה שעברה.

האקס פקטור של בוסטון זה מנטאליות. אחת הסיבות שטקטיקות מסויימות עובדות מולם ביעילות היא כי לא מעט פעמים הם נבהלים יחסית בקלות וחוזרים למנהגים רעים ישנים של בידודים, וןמאזולה לא יודע לעצור את זה בזמן. לכוכבי הסלטיקס גם חסר ה"קילר אינסטינקט" של לדרוס ולבצע את הפיניש של המשחק, ויותר מדי פעמים מאפשרים ליריבה לחזור אחרי שמנטאלית הם כבר אחרי המשחק. אלה רעות חולות שנגד מיאמי יהיה כדאי שלא לעשות.

יש לא מעט טענות של חובבי כדורסל אירופאי בעיקר (הכדורסל החכם כביכול) של איך קבוצת שלשות מצויינתצ נתקעת מול איזורית. הרי רק צריך לזרוק שלשות! ובכן, זו בדיוק חשיבה גרועה. כשמגיעים למשחק כזה אז ין הנעת כדור, אין באמת הגעה לזריקות טובות, שחקנים מסויימים מתמרמרים ואלה דברים שבוסטון חשופה אליהם במיוחד. (גם באירופה רק ששם משום מה חושבים שזה הצלחה)

זה אולי קלישאתי אבל הקבוצה שיכולה לנטרל הכי טוב את בוסטון זו היא עצמה. זה יהיה נכון לכל הפלייאוף. וספו יודע טוב מכולם ללחוץ על הכפתורים הנכונים.

תחזית:

אמור היה להיות סדרת ה"ניצחנו את השדים שלנו" עם באטלר, אבל גם בלעדיו אמור לתת מספיק בוסט מנטאלי לשחקני בוסטון בהמשך.

בוסטון יאבדו משחק אחד. בשל שחצנות, בשל לחץ. מאזולה לא ימצא את הפתרונות מהר מספיק. אולי אפילו 2. שזה יהיה קיצוני ולרעת בוסטון. אבל לא יותר מזה. מהבחינה הזו הפציעה של באטלר עלולה להיות בעכריהם. מול באטלר הם מגיעים דרוכים. בלעדיו עלולים לזלזל מעט.

בסופו של דבר עם כל הגאונות של אריק ספולסטרה בקלפים מהשרוול ופיתוח שחקנים יש כאן פער ברמת השחקנים שהוא לא אמור להיות מסוגל לכסות.