המדור השבועי עם השאלות הבוערותץ והפעם התכנסו: אריק גנות, דני אייזיקוביץ', אור עמית, מידן בורוכוב ועמית מאיר
הספרס זוכים בשחקן ההגנה של העונה ובשחקן השישי של העונה. מה דעתכם?
אריק גנות: הבחירה בוומבי היא אחת מהפחות מפתיעות בהיסטוריה של פרס שחקן ההגנה, וגם לא העובדה שהוא זכה ב-100% מהקולות לראשונה. הוא היה זוכה גם בעונה שעברה אם לא היה את עניין מינימום המשחקים, ואם יצליח להישאר בריא לגמרי יכול לזכות בעשר השנים הבאות. קל לחשוב שהוא בסך הכל רודי גובר בגובה 2.25, אבל הוא הרבה יותר מזה. הוא מזיז את הרגליים בהגנה כמו גארד, גם כשהוא יחסית קרוב לא קל לעבור אותו. מושלם.
בשחקן השישי התחרות לא עזה השנה, קלדון זכה בצדק אבל זה בעיקר מצביע על כך שלא ממש היו שחקנים שנותנים בוסט רציני לקבוצה כשהם עולים.
אור עמית: שתי בחירות מתבקשות, גם אם אישית העדפתי את חיימק'ה לתואר השחקן השישי. הבחירה בויקטור פה אחד לתואר הDPOY אומרת לא מעט – גם על המצביעים, אבל גם על ויקטור – ובאופן כללי התארים שחולקו עד עכשיו (הבחירה של שיי לשחקן הקלאץ' גם עברה בלי יותר מדי תגובות) הם התארים עם הפחות מחלוקת כנראה. מה שקצת פחות מובן מאליו זו העובדה שלוקה נשאר מחוץ לטופ-3 בהצבעות לMVP. יכול להיות שזה כי אף אחד לא טרח לערוך את הרשימה שלו אחרי שהוא קיבל את החריגה, אבל עדיין חושב שמגיע לו לפני וומבי.
דני אייזיקוביץ': פרסים מוצדקים מאוד בעיני.
קודם כל, לגבי וומבי אין ספק. אני לא זוכר כזו דומיננטיות הגנתית מאז שאורלנדו בנו את עצמם סביב דוויט הווארד ואיכשהו וומבי הרבה יותר מרשים. זה לא רק החסימות, עצם הנוכחות שלו פשוט גורמת לשחקנים לא לזרוק לסל.
גם קלדון זוכה ראוי מאוד, ולדעתי ללא מתחרים. אמנם חיימה חאקס קלע יותר, אבל קלדון ג'ונסון היה חלק ממכונה משומנת שהובילה את הספרס למקום שני מפתיע מאוד.
במשך שנים קלדון הוביל את הספרס מהחמישייה הראשונה כאשר הקבוצה הייתה עמוק בלוטרי. העונה הוא זכה לשחק על תקן "ג'ינובילי" וזה אפשר לספסל לתת דקות נהדרות ולדעתי הוא השתלב מצויין בתפקיד.
מידן בורוכוב: הבחירה בוומבי פה אחד קצת מוזרה, הוא שחקן הגנה טוב אבל אני לא כל כך מבין את הבחירה הנדירה (לראשונה בהיסטוריה בחירה פה אחד והיו שחקני הגנה מעולים). בכללי מרגיש שהיה הייפ גדול סביב וומבי לקראת סיום העונה (טופ 3 MVP זה עוול ללוקה)
הולמגרן ותומפסון שסיימו 2 ו 3 נבחרו בצדק.
קלדון ג׳ונסון בחירה מצויינת, הוא השתתף ב 82 משחקים, לא שיחק מעבר ל24 דקות.הוא לא פתח באף משחק שזה בדיוק מה שהייתי רוצה משחקן 6. בעבר היו בחירות של שחקנים ששיחקו 30 דקות ומעלה וגם פתחו בכמה משחקים מה ששיפר את הסטטיסטיקה שלהם.
האם זה יעזור לספרס? זה מיקרי כש 2 שחקנים מאותה קבוצה זכו בפרסים ולא אומר הרבה על הספרס.
עמית מאיר: מודה שלא האמנתי בסן אנטוניו בתחילת העונה. חשבתי שהסגל לא מאוזן ויש לא מעוט בעיות. למי יש כובע לתת לי לאכול?
קבוצה מדהימה! באמת מדהים מה שעשו העונה. וגם אין ויכוח על שני התארים.
מי אני שבכלל אנסה להתווכח עם מישהו שנבחר פה אחד לתואר כלשהו? אני לא חושב שזה צריך להיות פה אחד כי בכל לת'אנדר יש הגנה היסטורית אבל כולם בתכלס ידעו שהתואר יהיה של וומבי מתחילת העונה.
לג'ונסון לקח זמן עד שמצא את עצמו אבל לקח את תפקיד השחקן השישי ונתן עונה נפלאה. סמיטריילר כזה מהספסל זה חתיכת לוקסוס. קשה שלא להעריך כזאת בנייה של קבוצה.
סיכום ראשוני של הפלייאוף במזרח?
עמית מאיר: האם אני צריך להיות מופתע? אולי. האם אני מופתע? לא ממש.
אני מנחש שהסיפור הכי גדול כרגע במזרח אלה הניקס. אין להם אפילו את השחקן הטוב ביותר בסדרה כרגע. נכון לעכשיו, סי ג'יי מקולום שורף את ברונסון. הניקס בבעיה רצינית. כי הסגל הנוכחי לא יביא אותם לשום מקום. אבל הם תקועים כי אף אחד לא יקח את החוזה של טאונס.
אולי זה יחשב שהוט טייק אבל אני חושב שאנחנו רק מגרדים את הרצפה עם אדג'קומב והתקרה שלו גבוהה משל קנופל. אני מאמין שבעוד שנתיים נתחיל לדבר על זה שפילדלפיה ניצחה את הדראפט הזה ולא שארלוט. שחקן מיוחד וסופר מרשים.
אריק גנות: במילה אחת – מותח. אף קבוצה לא ניצחה את כל המשחקים, בשלוש מארבע סדרות כבר נרשם הפסד ביתי.
כרגע הסדרה שנראית הכי סבירה לניצחון חוץ היא זו שהניקס מול אטלנטה. אני לא זוכר מקרה של addition by subtraction מובהק יותר מאשר טריי יאנג.שנה אחרי שזכה בולסטאר, ההוקס מעבירים אותו ופתאום הם ביתרון ביתיות בפלייאוף, ההגנה מצוינת כשאין בה חור. אם הם יעבור את הניקס הם יעשו צרות גם אחר כך.
למרות ההפסדים, בוסטון וקליבלנד נראות בשליטה על הסדרות שלהן. טורונטו לא הצליחה להתקרב לקאבס בבית, וזה ייגמר 4-1 או 4-2 כנראה. גם בוסטון אמורים להתאושש מההפסד הביתי.
אור עמית: אף קבוצה לא רוצה לעשות את זה פשוט. הניקס איכשהו מסתבכים בבית מול ההוקס (ואז הפסידו את השלישי בחוץ בצורה צמודה), דטרויט מפילים את הראשון בבית וגם פילי מראה לבוסטון שלא יהיה קל מולם. אפילו טורונטו – אולי הקבוצה עם הכי מעט ציפיות במזרח – הצליחה לקחת את השלישי בבית ולמנוע מעצמה סוויפ. כרגע אף אחת במזרח לא נראית עם דומיננטיות של מישהי שבאה באמת לדרוס עד לאליפות. זה מאכזב מצד אחד אבל מצד שני אומר שלפחות כרגע יהיה לנו פלייאוף מעניין בצד הזה.
דני אייזיקוביץ': באמצע העונה אטלנטה עשתה את אחד המהלכים הגדולים של השנה, עם הטרייד שהוביל אליהם את מקולום. חודשיים מאוחר יותר, מקולום עם שני משחקי קלאץ' אדירים מוביל את אטלנטה ליתרון 2-1 על הניקס. הפתעה? לא למי שראה את הדהירה של אטלנטה עוד כשהייתה במקום העשירי ועם הסיום האדיר של העונה הסדירה שלה.
חוץ מהם, באופן דווקא כן מפתיע, פילדלפיה, אורלנדו והרפטורס עושים חיים קשים למדורגות הראשונות ואנחנו מקבלים סיבוב ראשון נהדר והרבה יותר תחרותי מהשנים הקודמות. למרות זאת, אני מצפה שכל השלוש יחזרו לעצמן וינצחו את הסדרות. לגבי אטלנטה והניקס לעומת זאת, אני בכלל לא בטוח.
מידן בורוכוב: הסדרה המאוד מעניינת היא של הניקס מול ההוקס. אחרי הריצה היפה של הניקס בשנה שעברה הם חזרו להיות הניקס עם 2 הפסדים מאוד שלומיאלים במשחקים 2 ו 3, וכל הכבוד ל CJ מק׳ולם שמושך את צעירי ההוקס.
פילי הפתיעה מאוד עם ניצחון בבוסטון ללא אמביד ולאחר שלא נתנו לה סיכוי. משחק 3 היה טוב ובוסטון הצליחה להחזיר את יתרון הביתיות.
טורונטו הרשימה במשחק מס 3, וגם אורלנדו ניצחו את דטרויט. זה טוב לליגה כשאף סדרה לא תלך לסוויפ.
חשבתי שיהיה קצת יותר משעמם במזרח.
סיכום ראשוני של הפלייאוף במערב?
מידן בורוכוב: במערב כצפוי OKC כמה דרגות מעל פיניקס והסיפור בסדרה זה התלונות של הסאנס על השיפוט.
מיניסוטה של השנים האחרונות לוחצת על כפתור הטורבו מוד בפלייאוף ולמרות שדנבר עדיפה עליה היא נמצאת על כסא הנהג בדרך להכריע את הסדרה. יוקיץ חייב להתעשת כי בינתיים רודי גובר עליו.
הספרס בלחץ בגלל הפציעה של וומבי בגיים 2 והם במקום שלא היו רוצים להיות בו.
הלייקרס בלי לוקה ובלי ריבס היו אנדרדוג אדיר והם מובלים 3-0 בסדרה. למרות שיוסטון מחקה פיגור דו ספרתי בגיים 3 היא הצליחה להפסיד בשלומיאליות. כרגע הסדרה מעל ומעבר לציפיות, בעיקר של הלייקרס ואוהדיה. לברון מעל המציאות.
עמית מאיר: חכם סיני אמר פעם "אל תהמר בחיים שלך נגד לברון ג'יימס". ומה כבודכם עושה? שם יוסטון ב-5 בכל בראקט שהוא משתתף בו. לברון זה תופעת טבע וצריך לתרום את הגוף שלו למדע. לא אמיתי מה שהוא עושה.
מצד שני. גולת הכותרת במערב כרגע לדעתי רמת העולב של יוסטון. קבוצה שמעליבה את המעמד. אין מה להוסיף מעבר לזה.
מה קורה לדנבר כשהם רואים את מינסוטה? מה שבטוח. זה תעודת כבוד לרודי גובר. שנה אחרי שנה הוא ממרר ליוקיץ' את החיים. כנראה שבמשחק הבא יהיה ליוקיץ' 40 נקודות אבל זה יהיה למשחק בודד כנראה. וזה עוד כשאדוארדס לא בסדרה גדולה בכלל.
אריק גנות: הסדרה היחידה שמתקדמת לפי הציפיות היא אוקייסי – פיניקס.
הרוקטס היו אמורים לא להתקשות מול הלייקרס ללא לוקה וריבס, אבל בינתיים זה עובד בדיוק הפוך. שחקנים כמו קנארד ואייטון נותנים את הכל בהגנה, סמארט חזר לימיו מבוסטון, ולברון כותב עוד פרק מפואר בקריירה שלא תאומן. הדחה תכריח את הרוקטס לקבל החלטות קשות.
דנבר נראתה כמון הגרסה הכי חזקה שלה בהרבה שנים, אבל מינסוטה היא הקריפטונייט שלה. גובר, לראשונה, נראה כמי שיש לו מה למכור מול יוקיץ', ובלי הסרבי במיטבו זה לא כוחות. הנאגטס כבר חזרו מ-3-0 מול מינסוטה, וגם העונה זו סדרה שכתוב עליה בענק "משחק 7".
אור עמית: לברון עדיין חי. יש מצב שבגיל 41 הוא השחקן השני הכי מרשים בפלייאוף הזה אחרי שיי וחבר השופטים (פיניקס נשמעים בכיינים כשהם מתלוננים על השיפוט, אבל ההעדפה שעושים לת'אנדר, בעיקר עם האגרסיביות שהם משחקים בה, קצת משאירה טעם חמוץ לדעתי. הם קבוצה נהדרת גם בלי זה). מינסוטה-דנבר נראית כמו הסדרה הכי מעניינת בסיבוב הראשון בעיניים לא פרובנציאליות וגם בלי קשר הספרס ופורטלנד נותנים סדרה מעניינת מאד (מינוס הפציעות). יהיה מעניין לראות אם הרוקטס ימצאו דרך להפוך את הסדרה הזו לשקולה יותר, בינתיים זה קמפיין פלייאוף מאד מרשים מצידו של רדיק.
דני אייזיקוביץ': הכוכב של הסיבוב הראשון – רודי גובר. כמה רפש נשפך על השחקן הזה לאורך השנים, אחד השחקנים הפחות אהובים בליגה, ולמרות זאת עד כה הוא פשוט מאמלל את יוקיץ' ומינסוטה הקבוצה הקשוחה ביותר כבר כמה שנים ברצף שוב בדרך להדיח קבוצה שמדורגת מעליה.
בשאר הסדרות, המערב שוב נראה פצוע מאוד כאשר הפעם אלו ג'יילן וויליאמס, וומבי, ארון גורדון ודוראנט. באופן מפתיע, הלייקרס שאיבדו את לוקה וריבס לפני הפלייאוף עוד עשויים להיות אלו שמרוויחים מכל הסיפור עמוק בתוך הפלייאוף כאשר השניים יחזרו. בינתיים גם לברון שוב נראה נהדר ומזכיר שיש לו עוד דלק במיכל גם בגיל 41.
פלייאוף דני! מה דעתכם על ההופעה שלו ושל פורטלנד בכלל?
דני אייזיקוביץ': נהדר. היינו כחולמים. נתחיל מהפלייאין כי זה בכל זאת חלק מרגעי ההכרעה. דני הגיע בגדול והתפוצץ עם שני משחקים אדירים, אחד בקלאץ' והשני במשחק הראשון של הסדרה. למרות זאת, הספרס ניצחו.
דווקא במשחק השני, הוא התקשה מאוד מול ההגנה של הספרס, אבל ערב חד פעמי של סקוט הנדרסון והגנה קבוצתית נהדרת הובילו אותם לניצחון ושיוויון 1-1 בסדרה. הספרס עם שתי פציעות משמעותיות (וומבי וגם בארנס) ואחרי עונה חלומית יש סכנה אמיתית שהם יעופו מוקדם מהצפוי.
מבחינת פורטלנד, צריך לזכור שהולידיי וגרנט לא שיחקו רוב העונה, אבל כשירים לחלוטין לפלייאוף וכבר עכשיו אנחנו רואים כמה שהם הרבה יותר חזקים מהמאזן שלהם.
מידן בורוכוב: ההופעה של דני במשחק 1 הייתה היסטורית. 30-10-5 במשחק בכורה בפליאוף והוא ברשימה אקסקלוסיבית עם ד״ר ג׳יי ולברון ג׳יימס. למרות זאת הספרס הפסידו.
במשחק 2 דני היה מאופק אבל הצליח למסור בסיום אסיסט שהבטיח את הנצחון למרות 2 נקודות בלבד בחצי השני,,מחיקה של 14 הפרש היתה מרשימה מאוד, המון בגרות ואופי גם אם וומבי היה חסר.
משחק 3 זה פספוס עצום של פורטלנד ואבדיה.
19-6-9 אבל רק 3 מ 16 מהשדה והכי מבאס, הפסד לספרס שהחזירה את הביתיות.
פורטלנד ודני לא יציבים אבל אני מאמין שאפשר לחזור לסדרה.
עמית מאיר: מצד אחד קאמבקים מפוארים ומצד שני קריסה מערכתית טוטאלית תוך כדי משחקים.
כל מה שפורטלנד עוברים כרגע זה שכר לימוד. גם הדברים הטובים וגם הרעים. בסופו של דבר, רק עצם ההגעה למצב שמנצחים משחק חוץ בפלייאוף זה הישג עצום לעונה המטורללת הזאת שעוברת על הקבוצה.
לגבי דני עצמו. משחק ראשון היסטורי עם 30,10 ו-5. מצטרף ללברון כשחקנים היחידים עם מספרים כאלה במשחק הראשון בקריירה בפלייאוף. אבל גם הוא חווה את כאבי הגדילה של פלייאוף ראשון. 8 סלי שדה בלבד (מתוך 28 זריקות) במשחקים 2+3 ביחד. וגם קצת מרגיש שהוא מאבד שליטה. סן אנטוניו מאד פיזיים איתו וזה מפריע לו.
אריק גנות: המשחק הראשון שלו היה פשוט חלום. אם בסוף השנה השלישית המאכזבת שלו בוויזרדס מישהו היה אומר שעוד שלוש שנים דני הולך לתת 30-10-5 במשחק הפלייאוף הראשון שלו, היינו מאשפזים אותו. בשני הוא היה פצוע ונראה ככה, אבל עדיין הצליח לעשות את המהלך המנצח ולתת הגנה טובה. הוא באמת שחקן גדול.
אבל כל זה פחות משנה, כי מה שיכריע את הסדרה היא הזמינות של וומבי. איתו זה לא כוחות, ראינו את זה במשחק הראשון ובשני לפני שנפצע. בלעדיו, הסדרה שקולה, אפילו עם יתרון קטן לבלייזרס. פורטלנד ינסו לנצל את ההיעדרות הצפויה שלו ממשחק 3, ויתפללו לטוב בהמשך. הספרס עדיין פייבריטים.
אור עמית: זה נכתב עוד לפני המשחק השלישי, אז בינתיים יש לנו הופעה נהדרת של דני שהסתיימה בהפסד לספרס והופעה בינונית מינוס שהסתיימה בניצחון. דני מספר שהוא מתמודד עם איזשהי פציעה, אבל זה הפלייאוף, אם התעוררת וכלום לא כואב לך אתה כנראה על הספסל. מי שבינתיים עושה בכורה מצוינת בפלייאוף הראשון שלו הוא סקוט הנדרסון, שהיה השחקן השני הכי טוב בבלייזרס במשחק הראשון והוביל אותם במשחק השני כשהרבה מהטקטיקות נזרקות מהחלון אחרי הפציעה של וומבי. ברבע האחרון גם הולידיי התעורר וסוף סוף הביא את מה שקיווינו לראות ממנו כשהוא חתם בבלייזרס: הגנה סולידית ושקט ברגעי ההכרעה. אה, ומסתבר שהחיים קלים יותר כשקולעים שלשות. מי היה יכול לנחש.
דטרויט הפסידו לאורלנדו – מהמורה קטנה בדרך או שיש כאן בעיה?
אור עמית: הבעיה היא לאו דווקא ההפסד עצמו, עד עכשיו כל הקבוצות במזרח שמטו משחק אחד (לפחות), כאמור. הבעיה היא שאם דיברנו על ג'יילן דורן בתור אחד שעשה קפיצה אמיתית למדרגת אולסטאר, אז לפחות על בסיס שני המשחקים הראשונים הוא עדיין לא שם. למג'יק יש את הכלים להקשות על דטרויט (הם רק צריכים עקביות בקליעה) אבל לפיסטונס אמורה להיות את היכולת להתמודד עם זה ולהקשות עליהם חזרה. בינתיים נראה שביקרסטאף, שכבר נפל מול קבוצות מוכשרות פחות בעבר, נראה שוב כמו אחד שאין לו פתרונות אחרי המכה הראשונה. לא בטוח שזה יספיק למג'יק, אבל כן קיים סימן שאלה מסביב לדטרויט כרגע
דני אייזיקוביץ': מהמורה קטנה. שאורלנדו קבוצה נהדרת שעוד הפעם סבלה מפציעות, הפעם של פרנץ ואגנר. עד שהוא נפצע הם היו גבוה בצמרת, ואחרי שחזר לקראת סוף העונה נראה שהמרקם הקבוצתי לא הספיק להתאושש. למרות זאת, ואגנר, באנקרו, ביין וסאגס זו רביעיה חזקה מאוד.
תוסיפו לזה את הניסיון העודף ולכן אני לא מופתע מההפסד של דטרויט. במשחק השני דטרויט הזכירו לנו שאין מה להתרגש כאשר הם חזרו ליסודות של המשחק – הגנה, הגנה ועוד קצת הגנה.
למרות זאת, ראוי לציין שמלבד קייד (33 נקודות) והאריס (16.5) אף אחד לא מעמיד ממוצע של ספרות כפולות ולא ממש מוצא את הקצב שלו בהתקפה, זה בהחלט בעייתי.
מידן בורוכוב:
זה ממש לא היה בתוכניות של דטרויט להפסיד את המשחק הראשון מול אורלנדו. יכול להיות שזאת הייתה המנוחה הארוכה שהוציאה את הקבוצה מאיפוס.
היא לא הייתה אמורה להפסיד את גיים 1 בעיקר בגלל שאורלנדו הגיעה על יומיים מנוחה.
קשה לדעת אם זו מהמורה בלבד וזה תלוי במשחקים 3/4 בהם אורלנדו תהיה חייבת לנצח.
קבוצות במקום ה-1 בדרך כלל מאווררות קבוצות במקום ה-8. אם דטרויט עם שאיפות להמשך אסור לה להפסיד בבית בפלייאוף.
דטרויט יכולה ללמוד מזה אם וכאשר תעבור את אורלנדו.
עמית מאיר: יש בעיות בדטרויט וכולם הצביעו עליהם גם לפני הסדרה. מה שקורה לא באמת מפתיע אף אחד. כולם ידעו שהקליעה תהיה בעיה. זה כמעט בלתי אפשרי לתפקד כשהשחקן היחיד האמין בקליעה זה דאנקן רובינסון.
קייד יהיה קייד. השחקן הכי טוב בסדרה בפער. הבעיה היא שדורן נתקל בהגנה הכי פיזית במזרח. והוא לא מגיב טוב לזה.
אני עדיין מאמין שדטרויט ינצחו את הסדרה כי הם קבוצה טובה יותר ואורלנדו לא מאיימים יותר מדי ולנצח שם לא יהיה יותר מדי אתגר.
אבל כן חובה לעבות בקיץ את הסגל בקליעה. גם על חשבון קצת הגנה. הם לא יעשו את הקפיצה שלהם בלי קליעה.
אריק גנות: דטרויט אף פעם לא נחשבה לקונטנדרית חזקה. למרות שהיא מובילת המזרח בעונה הרגילה ומשחקת הגנה מצוינת, ההתקפה שלה היא העשירית בליגה בעונה הרגילה, ותלויה הרבה יותר מדי בקייד כיוצר. כשהוא לא מצליח לייצר לאחרים, הקבוצה תקועה.
אורלנדו הצליחה לעשות בפלייאוף מה שלא הצליח לה כל העונה – לשחזר את הגנת הטופ שהיתה לה. ברגע שזה קרה, דטרויט נעצרה לגמרי. במשחק הראשון זה הספיק למג'יק כדי לנצח, בשני דטרויט עצרה אותם עוד יותר וניצחה, אבל הבעיה נותרת בעינה – זו קבוצה שמאוד מתקשה התקפית. הם אמורים לעיבור את אורלנדו, ויש להם מצ'אפ טוב עם ההגנה הבינונית של קליבלנד, אבל מול בוסטון יהיה מאוד קשה.
