המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם: אריק גנות, איתן שמר, עידו צנג, תומר וקסמן ואורח: ולאדי קוגן מפוסט אפ
ממפיס עם חמישה נצחונות רצופים מאז הפציעה של ג'ה מוראנט. איך המשחק שלהם השתנה? ולמה זה עובד?
ולאדי קוגן: המשפט אין אדם שאין לו תחליף כנראה מעולם לא היה יותר נכון. אני עדיין מאמין שלא עברנו מספיק משחקים כדי לקבוע האם ממפיס יצליחו לשמור על עצמם במיקום טוב(אני אישית לא מאמין שילכו רחוק, פלייאוף יהיה הישג אדיר), ואני גם לא מתכוון לסבך והתשובה הכי פשוטה היא הנכונה-השחקנים האחרים מרגישים שעכשיו הזמן שלהם להתעלות וחלקם גם מתעלים. שחקנים כמו ג'ונס, ביין ומלטון נותנים משחקים טובים שמספיקים לקבוצה לצבור נצחונות חשובים(למרות שכמובן לא כולם שומרים על יציבות). וצריך להיות גם כנים ולציין שהם לא בדיוק ניצחו את אריות הליגה בזמן הזה כך שניתן לזמן לעשות את שלו.
איתן שמר: ראשית, ממפיס אחת הקבוצות העמוקות בליגה מבחינת איכות הסגל. 12 שחקני רוטציה קולעים בקבוצה מעל 4 נקודות למשחק. זה נשמע שולי, אבל פרקטית כמעט כל שחקן שמקבל הזדמנות על הפרקט מוכן לתרום. שנית, הקבוצה מוסרת במשחקים ללא מוראנט 26.6 אסיסטים למשחק, נתון שהיה מציב אותם במקום השלישי בליגה בכמות האסיסטים. ללא הכוכב הראשי הכדור נע יותר ויותר שחקנים נוגעים בכדור. בנוסף, דזמונד ביין משחק מדהים העונה ומראה שהוא יותר משחקן D&3 נהדר, ג'קסון אגרסיבי יותר, ברוקס שחזר נותן המון אנרגיות ומלטון את ג'ונס נכנסו יפה לנעליים של ג'ה.
אריק גנות: מוראנט לא נחשב לשחקן הגנה גדול, אבל ההבדל איתו ובלעדיו עצום: ממפיס הפכה מקבוצת הגנה רעה, שספגה מעל 110 נק' למשחק, לקבוצת הגנה מדהימה שספגה פחות מ-93 למשחק מאז הפציעה. הכניסה לחמישיה של בולדוגים הגנתיים בדמותם של ג'ונס ומלטון הפכה אותם לקבוצה שקשה מאוד לשחק מולה.
בנוסף צריך לציין את הפריצה קדימה של JJJ ודזמונד ביין. ג'קסון נהנה מהמרחב שיש לו על המגרש כשאין ג'א, ועלה לא רק בנקודות אלא גם ביעילות. ביין לקח גם הוא את ההזדמנות בשתי ידיים, ועם 18 נק' ב-47% בשבעת המשחקים האלה מיצב את עצמו כאופציה שניה לגיטימית.
עידו צנג: הרבה כבוד לטיילור ג'נקינס ששוב שולף שפנים מהכובע. שימו לב לנתון הזה – ארבעת הנצחונות האחרונים של ממפיס היו wire to-wire, כלומר-הובילו מהסל הראשון עד הסיום. זה הרצף הארוך בליגה ב-25 השנים האחרונות! איך זה קורה? דזמונד ביין לקח צעד קדימה בתור האופציה הראשונה בהתקפה. ביין הגיע על המשבצת של סט-שוטר, אבל מוכיח שהוא לגמרי יכול ליצור לעצמו ולאחרים. הוא גם מראה יכולות קלאצ' שמתעלה ברבעים אחרונים ברצף האחרון. מעבר לזה, סטיבן אדאמס מייצר הזדמנויות שניות בהיותו שני בליגה בריבאונד התקפה, ו-JJJ הנפלא פשוט עושה הכל בשני הצדדים ומספק עוד הוכחה (מבין רבות) שדראפט 2018 הוא מהאיכותיים בהיסטוריה.
תומר וקסמן: אני בוחר לענות ליד ולא בדיוק לשאלה, שיטת מענה ישראלית שאשתי אומרת שאני מתמחה בה. ממפיס היא לא הקבוצה היחידה שמפתיעה, גם סקרמנטו וגם יוסטון עם רצף נצחונות מרשים. אני קורא לזה "תסמונת רבע העונה". סיפורים בנקודת זמן באמצע הסיפור שנקרא "עונה סדירה 21-22". למה זה קורה? א. הניסיונות של המאמנים מצטמצמים לאט לאט ב. הרוטציה מתבהרת ג. הכימיה משתפרת ד. לקבוצות עם אספירציות פליאוף גם התמונה ברורה. למה הכוונה בסעיף ד'? גם הקבוצות שמול אלו המפתיעות, יודעות כמה משחקים מותר להן להפסיד בחודש ולוקחות ריזיקה. ולגופה שאלה: המשחק של ממפיס לא השתנה, its just that time of the season.
פורטלנד מפטרת את ניל אולשיי ומתחילות זמירות משם לגבי לילארד. מה יקרה שם? ומה צריך לקרות?
תומר וקסמן: לטעמי הפיטורים של אולשיי, רק מזרזים תהליך בנייה לקבוצה שעברה את שיאה. אבל כדי להתחיל, קודם כל צריך להבין מה שלום מקולום. אם מקולום סיים את העונה, אפשר לאפסן את לילארד או להעבירו בטרייד בשביל בחירות. אם לא, והוא צפוי לחזור בקרוב, אפשר להעביר אותו אולי לפילי ולנסות לסחוט מהתפוז הזה עוד קצת מיץ. השמועה האחרונה שדיברה על מקולום בשביל בן סימונס, מעניינת בהחלט לשתי הקבוצות. אופציה ב' אם הוא חוזר מהר: להעביר את לילארד ומקולום רק בקיץ ולנסות לרוץ לפליאוף אחרון בהרכב הזה. אבל אם אני אוהד פורטלנד- הייתי מקווה שיוותרו שם על אופציה ב' ויעברו כבר לפרק הבא.
ולאדי קוגן: אוקיי פה התשובות לשאלות הן ממש פשוטות-מה שצריך לקרות זה טרייד על לילארד (ורצוי גם מקולום אם יהיו קופצות), ולהתחיל מחדש את הקבוצה הזו שבסה"כ לא הביאה הרבה הצלחות בעשור האחרון. מה שיקרה לעומת זאת-לילארד יקבל הארכת חוזה מפלצתית ובסבירות גבוהה יסיים את הקריירה שלו בפורטלנד ושמו יהיה גבוה ברשימות הידועות לשמצה של השחקנים הגדולים ביותר שמעולם לא זכו בטבעת (ובמקרה הנ"ל גם לא הגיעו לגמר). הייתי מזיל דמעה אבל אז נזכרתי שמדובר באדם שירוויוח מאות מיליונים בחייו מלשחק כדורסל אז המשכתי לכתוב את התשובה לשאלה הבאה.
איתן שמר: לאחרונה התחילו שמועות שלילארד רוצה הארכת חוזה נוספת של סכום מטורף בגילו המתקדם. זה יכול להתפרש כרצון להישאר וגם יכול להתפרש כדחיקה של פורטלנד לפינה ואולי סימן להעביר אותו. למרות שאני חושב שיכול מאוד להיות שפורטלנד באמת יפרקו הכל, אני חושב שפורטלנד צריכים לעשות ניסיון באמת אחרון לאול אין-במיוחד במערב של השנה. צריך להיות איזה שהוא ניסיון ציוות של כוכב שני שיתאים יותר ליד לילארד (גם על חשבון מקולום הנהדר) כי זה פשוט לא עובד.
אריק גנות: פורטלנד תקועה כבר הרבה זמן. אם ב-2019 נראה היה שהיא מצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית אחרי שהגיעה לגמר המערב, העונה שעברה נגמרה בסוויפ בפלייאוף והעונה הזו נראית רע מאוד. לילארד לא מצליח לשחזר את היכולת המדהימה שלו, מקולום עם בעיות בריאות, ואין הגנה. בכלל. פורטלנד אחרונה בליגה עם 111 נק' למשחק.
הם צריכים שינוי, אבל לא להעביר את לילארד. זכורים מעט מאוד מקרים שבהם ויתור על הסופרסטאר הוכיח את עצמו, והם יתקשו לקבל תרומה הולמת. המהלך המתבקש הוא להעביר את מקולום בשביל בן סימונס, אבל יכול להיות שהבלגאן באידיאנה פותח אפשרויות גם מכיוון שחקנים כמו טרנר או לאוורט.
עידו צנג: האסטרטגיה של אולשיי אופיינה בעיקר בהססנות והרבה הזדמנויות ליצור כוח חזק יותר סביב לילארד פוספסו. אחרי כישלון פלייאוף נוסף, אולשיי החליט להחתים את בילאפס בעל האוריינטציה ההגנתית. אבל מה? לילארד ומקולום הם צמד התקפי מדהים, אבל מהחלשים ביותר בליגה בצד ההגנתי. נורקיץ' אחרי הפציעות הוא כבר לא האיום ההגנתי שהוא היה ונורמן פאוול מצוין אבל פשוט קטן מדי לעמדה שלוש, בטח בהגנת חילופים (שבילאפס אוהב). הגיע הזמן לחתוך בשומן העודף ולבצע טרייד שיחלץ את פורטלנד מהמקומות האחרונים בכל מדד הגנתי בליגה. נורמן פאוול צריך לפתוח כ-2 ומקולום צריך לארוז מזוודות. בן סימונס יהיה תמורה מדהימה. גם פסקאל סיאקם יכול להתאים.
דווח לאחרונה שהקנסות שפילי מטילה על בן סימונס מקשים עליו לגמור את החודש. כמה סביר שהוא יחזור לשחק שם? אם לא, לאן פילי צריכים להעביר אותו?
עידו צנג: קשה להאמין שכל הסאגה המתמשכת הזו תיפטר כי לבן סימונס חסר כסף. במילים אחרות, אם סימונס חוזר לשחק בפילי, אני צנצנת. הוא הוכיח בכמה הזדמנויות שהוא נחוש מאוד לעזוב והלחץ על דריל מוריי רק גובר. לפני תחילת העונה כתבתי שאני רואה את בראדלי ביל מגיע לפילי תמורת סימונס, אבל נכון להיום זה נראה מופרך. בכל רחבי הליגה מדברים על טרייד של סימונס על מקולום. זה טרייד טוב לשני הצדדים, אבל מקולום ידחוק לספסל את סת' קרי הנפלא, וחבל. פילי יכולה (אולי) להשיג דיל טוב יותר. ג'יילן בראון נראה כמו עסקה הגיוניות- גם בבוסטון צריכים לשנות משהו.
תומר וקסמן: סימונס לא יחזור לשחק בפילי. נקודה. סימן קריאה. האם צריך לרחם עליו שהוא לא סוגר את החודש? ממש לא. הבחירה לא לשחק היא רק שלו, והוא תמיד היה דושבאג (לפי פרסומים זרים), גם עוד לפני המקרה הזה. פילי לבנתיים צריכים לשמור על הנכס שלהם ולא להבהל. דר"א עצה לשחקני פאנטזי מתחילים: תנהגו כמו דריל מוריי – אף פעם אל תמכרו נמוך. רק אם תגיע הצעה טובה מורי ימכור, ולא, הסיטואציה עם סימונס לא מדירה שינה מעיניו. בנוסף, אם בכל זאת ירצו להעבירו, מקסימום ניתן יהיה למצוא דיל טוב יותר בטרייד דדליין, שם הקבוצה שמולם כנראה תהיה לחוצה באותה מידה להשתפר.
ולאדי קוגן: וואו לנסות להבין מה יקרה עם סימונס בפילי? ההערכה שלי שפילי תשלב אותו בהמשך העונה כדי להעלות את ערכו בעיני קונות פוטנציאליות, ולגבי יעד פוטנציאלי אני אבחר בקבוצה מהסעיף הקודם-פורטלנד, שתנסה לסחוט את לימון לילארד עד הסוף ותשכנע את עצמה שסימונס הוא החתיכה החסרה. לטעמי הוא לא, אבל אני לא קובע.
איתן שמר: אני חושב שאת הקרעים שנוצרו בין פילי לסימונס יהיה קשה עד בלתי אפשרי לאחות, אז אדון באופציות העברה של סימונס. פילי מצד אחד קבוצה צעירה עם מקסי ותייבול ומצד שני קבוצה של Win now עם אמביד, האריס קרי וגרין. לכן אני חושב שהיא צריכה למצוא שחקן דיי צעיר אבל שמוכן לתרום מיידית. לדוגמא, ברנדון אינגרם שיוסיף מימד נוסף להתקפה או אפילו שחקן כמו אר ג'יי בארט. לפילי אין כל כך מה להיות גרידיים לגבי סימונס כי הערך שלו נכון לעכשיו ממש ברצפה וכדאי להם לנסות להוציא מה שאפשר עליו.
אריק גנות:
נראה שסימונס ממש נחוש לא לשחק שם. הוא לא עושה סימנים של חזרה, ועם עשרות המיליונים שכבר הרוויח סביר להניח שיצליח להסתדר עונה אחת גם אם יצטרך לקצץ בבשר החי ולא לקנות רכב חדש כל חודש.
מעבר לנושא ההתנהגותי, המשחק של סימונס בעייתי וזה מוריד את ערך הטרייד שלו, לכן פילי צריכה ללחות על הגז. דובר על טרייד שלו לפורטלנד, מינסוטה, אינדיאנה, וקבוצות אחרות, שמבין כולם אני הכי אוהב את הרעיון של מקולום. כנראה שאפשר יהיה להחזיר גם את קובינגטון הביתה וליצור קבוצת הגנה מפחידה שיש לה מספיק כלים התקפיים כדי להתמודד על אליפות.
גולדן סטייט ופיניקס, שתי הקבוצות עם המאזן הטוב בליגה, נפגשו פעמיים לאחרונה. מה למדנו במפגשים האלה? מה הסיכוי שזה יהיה גמר המערב?
אריק גנות: למדנו שהספסל של שתי הקבוצות מעולים. הספסל של גולדן סטייט הוא עם הנט רייטינג הטוב בליגה, ואופנסיב רייטינג השלישי בליגה. אצל פיניקס המספרים פחות מובהקים אבל שאמט נהנס לא רע לנעליים הגדולות של בוקר, שני הקמרונים טובים מאוד למרות ירידה מסוימת ביכולתם יחסית פלייאוף ומגי נותן לא מעט בדקות שלו.
שתי הקבוצות טובות בשני צידי המגרש, אבל בלי בוקר זה פשוט לא פייר. הסאנס הצליחו לשרוד את המשחק הראשון אבל בשני נתקעו התקפית. השמירה של וויגינס על פול הקשתה עליו מאוד במשחק השני, ובלי בוקר פשוט לא היו פתרונות התקפיים.
עם הקשיים של הלוס אנג'לסיות, מסתמן שזה גמר המערב.
עידו צנג: צמד המפגשים בין שתי המובילות הצביע בעיקר בכיוון של גולדן-סטייט. למה? בעיקר כי היכולת שלה קבעה את תוצאת המשחק יותר מאשר זו של פיניקס. קרי ו-וויגינס היו על 8-33 במשחק הראשון שהלך לפיניקס. בשני הם עמדו על 16-36 שהיה חלק מתצוגה קבוצתית מצויינת שכללה את ג'ורדן פול, טוסקנו-אנדרסן וגארי פייטון. בהפסד גולדן סטייט עם 14-40 משלוש, 25 אסיסטים ו-22 איבודים. בניצחון 19-39 משלוש 30 אסיסטים ו-17 איבודים. המגמה ברורה, מפגש מסקרן שלישי צפוי כבר בקריסמס. האם נראה את השתיים האלה בגמר המערב? ככל שהלייקרס יתחברו סוף-סוף ויתחילו לשחק הגנה, חוששתני שלפחות אחת מהן תצפה בגמר האזורי מהבית.
תומר וקסמן: ואיזה משחקים אלו היו, אה? הסיכוי ששתי הקבוצות האלו יהיו בגמר המערב לא נמוך. גולדן סטייט ממתינה לבוסט חזרתו של קליי תומפסון, מחזיקה בנכסים סחירים בשביל להשתפר אף יותר, ומקבלת את סטף בעונת אמויפי. פיניקס ממשיכה מומנטום מעונה שעברה ומוכיחה שהיא לא חד פעמית, כריספי בלתי נגמר ואייטון רק משתבח עם הזמן. מצד שני מבין שתיהן, יש הרגשה שלפיניקס יש יותר נקודות תורפה. פציעה של אחד מהביג טרי עלולה למנוע התקדמות יפה כמו שנה שעברה. אז אם היו מצמידים לי קוסם לרקה (בדיחה ישנה שרק גילברט ארינאס יבין) מבין שתיהן אני מהמר יותר על ג"ס בגמר, ופחות על פיניקס.
ולאדי קוגן: למדנו שמדובר בקבוצות בין החזקות בליגה, ועם איך שהמערב נראה השנה לא מן הנמנע שנראה את שתיהן בגמר המערב. מאיך שזה נראה כרגע אין יותר מדי קבוצות במערב שיפריעו להן בדרך-דאלאס לא בפוקוס והסגל לא מרשים, הלייקרס זקנים, דנבר פצועה ויוטה היא יוטה. קליפרס עם קוואי תהיה יריבה קשוחה, אבל אם לא יהיו הפתעות (ופציעות חלילה), אני מאמין שנראה סדרה של לפחות 6 משחקים בגמר המערב, וגם בשעות נוחות.
איתן שמר: נתחיל מהדבר הוודאי. למדנו שזאת יכולה להיות סדרה פשוט נהדרת בפלייאוף וקרב שחמט מרתק בין קר לוויליאמס. קיבלנו גם רושם שלפניקס יש כלים אמיתיים להתמודד עם גולדן סטייט בפרט ועם סטף קרי בפרט, ובו בזמן מספיק כוח אש בהתקפה (כמו במשחק הראשון שנאלצו להסתדר ללא בוקר בחלק משמעותי מן המשחק). למדנו גם אולי שהביתיות יכולה להיות קריטית בסדרה הזאת , במיוחד לשחקני המשנה כמו שקרה במשחק השני כאשר פניקס הלכה שוב בכל הכוח לסגור את סטף וחטפה כהוגן משאר השחקנים.
רוי האצ'ימורה אמור לחזור בקרוב. כמה הוא מאיים על הדקות של אבדיה? ואיך הוא ישתלב בוושינגטון הדועכת?
איתן שמר: האצ'ימורה מן הסתם הולך לנגוס בדקות של אבדיה. גם הוא פרוספקט צעיר שהקבוצה מאמינה בו ורוצה לפתח אותו. אבל למרות שנראה דריכה על הדקות של אבדיה, אני מאמין שגם נראה דקות משותפות שלהם מהספסל ביחד. אבדיה העונה הוכיח שבצד ההגנתי הוא לגמרי שייך לרמה בלשון המעטה והאצ'ימורה יותר על תקן של סקורר, מה שאבדיה עושה פחות. קשה לדעת איך זה יעבוד בינהם אבל בהחלט יהיה מעניין לראות איך אבדיה יתמודד עם אתגר שכזה.
אריק גנות: קשה לדעת. האצ'ימורה הוא עוד אחד משורה שחקני וויזרדס בינוניים ששווים דקות משחק אבל לא ממש מזיזים את המחט. לצערי, גם אבדיה הוא כזה. האצ'ימורה לא ממש פותר לוויזרדס שום בעיה – הוא לא שחקן הגנה יותר טוב ממה שיש להם, הקליעה שלו עדיפה על זו של גאפורד ואבדיה, אבל לא מחפשה על הפרצות שישאיר בהגנה, והוא פחות טוב ממה שיש בסנטר. לאור היכולת הדלה של ברטאנס לאחרונה, הגיוני שהאצ'ימורה דווקא יקח דקות ממנו, אבל הם שחקנים שונים עם יכולות שונות וייתכן שאנסלד יעדיף יותר קליעה. בשורה התחתונה, הוא כנראה ייקח כמה דקות מאבדיה אבל לא רבות.
עידו צנג: יש ברק מסוים שאוחז ברוקיז לפני שראו שנייה אחת של פרקט בליגה. משהו בנתונים הפיזיים, במספרים מהקולג', במראה…הם נראים מסקרנים ואנחנו אוהבים לפנטז על כמה טובים הם יהיו. עבור מיעוט מהם זה באמת מתממש, עבור רובם לא כל-כך. רוי האצ'ימורה נהנה מברק הרוקיז שהגיע לליגה. היום, בעונתו השלישית, אפשר לומר שהוא שייך לקבוצת הרוב. שחקן מוכשר, אבל לא מציע מספיק אפסייד, בטח לא בסיטואציה הנוכחית. וושינגטון אמנם צברה כמה הפסדים לאחרונה, אך עדיין נמצאת במקום גבוה בהרבה מהציפיות המוקדמות. ווס אנסלד לא ימהר לשנות את הרוטציה שעובדת לו טוב, בוודאי לא בשביל שחקן לא מספיק מוכח. דני יכול לישון בשקט.
תומר וקסמן: אני בתכלס מחכה ל-15.12. וושינגטון בבעיית רוטציה ועומס בכנף, ועם שחקנים סחירים בשפע החל מתאריך זה: קוזמה וקקפ על חוזה נוח ואטרקטיבי, וגם הארל בעונת חוזה, אז אולי גם הוא לא יסיים את העונה שם. אני מאמין שדני צריך לקבל יותר דקות ללא קשר, ולכן חזרתו של האצימורה צריכה להגיע על חשבון טרייד. בנוסף, גם תומאס בריאנט צפוי לחזור מתישהו בקרוב, אז החלופות בקו הקדמי חייבות להצטמצם. זאת ועוד, מאחורי ביל ודינווידי בקו האחורי ממתינים רק ארון הולידיי וראול נטו, וברור שהוא קו קל לשדרוג. אז טרייד יכול גם לסדר רוטציות וגם לענות על שאלת הדקות של האצימורה ואבדיה.
ולאדי קוגן: יאיים מאוד מצד אחד כי וושינגטון היא לא איזה פאוור האוס וכל יונק שמסוגל לכדרר יקבל שם הזדמנות. מצד שני דני יכול להיות רגוע כי הטיקט שלו הוא הגנה, וזה תחום שהצ'ימורה לא מתמחה בו(או מתעניין בכלל אם נהיה כנים).בלי קשר לשחקנים האחרים אני מאמין שדני יראה העונה סדר גודל של 15-20 דקות למשחק וכל סטייה מחוץ לתחומים האלה תהיה מפתיעה. לגבי וושינגטון היא אולי תשתחל לפלייאוף, ולא יותר מזה.
