המדור השבועי עם השאלות הבוערות והפעם הצטרפו: אריק גנות, אריק ספרן, אריאל בנדר, איתן שמר ואורח מיוחד: אורן לוי.
הנטס מודחים בסוויפ. איך הם ממשיכים מכאן?
אריאל בנדר: הנטס צריכים לשכוח ממה שהיה השנה ולהביט קדימה. לבנות קשה, לפרק קל.
הנטס מישכנו את העתיד שלהם ב-14 בינואר 2021, ויתרו על 7 בחירות דראפט סיבוב ראשון, על ג'ארט אלן, כריס לוורט וטוריאן פרינס. שון מרקס לא הפיק לקחים מקודמו בתפקיד, בילי קינג שמשכן את העתיד בקיץ 2013 לסלטיקס, התוצאה ההרסנית ידועה. לשון מרקס יש עבודה רבה בקיץ, בראון וקלקסטון שחקנים חופשיים, גם פטי מילס אם לא ירים את האופציה. הנטס צריכים להחליף את השחקנים המבוגרים שמסיימים חוזה בשחקנים צעירים מהפרי אייג'נסי, אני משוכנע שיש להראות לקיירי את הדרך החוצה.
יש לבנות על סימונס ודוראנט שיימשכו שחקני רוטציה באופסיזן.
איתן שמר: לנטס היו 2 חורים בולטים העונה – זמינות של הכוכבים והגנה. הפציעה של דוראנט הפכה להם ממש את העונה וגרמה להם להפוך מקבוצת יתרון ביתיות לקבוצת פלייאין. ההיעדרות של אירווינג רוב העונה מנעה מהם להשיג כימיה שדרושה בפלייאוף ומאוד קשה להשיג במהלך הפלייאוף. בעוד שהזמינות לא כל כך תלויה בהם, בהגנה הם יצטרכו למצוא חיזוקים זולים דרך הפרי אייג'נסי או בטרייד שבו יאלצו לוותר על אחד משחקני ההתקפה הרבים שיש להם. אהה וכן, שבן סימונס יואיל בטובו לשחק.
אורן לוי: אין להם המון אפשרויות. קיירי נשאר כי דוראנט רוצה אותו. הם צריכים להתפלל שג'ו האריס יחזור לעצמו מהפציעה, ושבן סימונס יצטרף לתחילת העונה הבאה כדי לפחות להתחיל לצאת מהפאנק שלו. יש להם בעלים עם הרבה כסף, אפילו בהשוואה לבעלים אחרים. הם נתנו הרבה נכסים בטרייד על הארדן וקיבלו קצת נכסים בחזרה בטרייד על (בודק בהערות) הארדן. גם פאטי מילס יכול להיות נכס ששווה לאחרות יותר אם יקח את אופציית השחקן שלו. יש להם עם מה לעבוד. הם לא בקאנטים.
אריק גנות: צריך לחלק את התשובה לשתיים: מה הם צריכים לעשות, ומה סביר שהם יעשו.
אם הם רוצים צ'אנס אמיתי לאליפות לדוראנט לפני שהוא מסיים קריירה, הם צריכים לפרק את מה שיש מסביבו. קיירי הוא הד קייס שלא עשה פלייאוף טוב מאז 2017, ולא הסתדר באף קבוצה מאז. סימונס הוא פרימדונה שפספס שתיים מתוך שש העונות שלו בליגה והתפוקה שלו בפלייאוף הדרדרה מסביר לגרוע לנורא בשלושת העונות שבהן השתתף. הם צריכים להביא יוצר משני וחבורת שחקני הגנה קשוחים ולבנות קבוצה סטייל דאלאס.
אבל כל זה לא סביר. לא מוותרים על כוכבים כל כך מהר. קיירי כבר אמר שהוא רוצה לחתום מחדש, סביר להניח שיחתימו אותו, וינסו לבנות סביב וטראנים והחזרה של האריס. וזה לא יספיק.
אריק ספרן: כש-"גלקטיקוס" נבנות, יש התלהבות כ"כ גדולה מחיבור הכישרון, שהדמיון שלנו (ושל בעלי הקבוצות) כמעט לא מאפשר לנו לחזות כשלון. לכן, כל סיכון שנלקח בדרך, וכל נכס שממושכן לטובת הכאן ועכשיו, נראה לנו לא רק סביר, אלא אף מתבקש.
כדי להביא את הארדן, הנטס וויתרו על חבורת צעירים מוכשרת וים של בחירות דראפט, רק בשביל להעביר אותו שנה אח"כ בשביל בחור עם פוביה מכדורסל ועוד כמה גרוטאות, ועכשיו הם די תקועים, וייאלצו להמשיך להמר על קיירי ו-סימונס, למרות שכ"א מהם, מסיבות שונות ומגוונות, אכזב מאוד. אני בטוח שהם היו רוצים להיפטר מהם, אבל אתם מכירים מישהו שהיה מוכן לקחת?
מי ה-MVP של הסיבוב הראשון?
אריק ספרן: מהמזרח – ג'ייסון טייטום, שהיה הגורם הראשי, אם כי לא הבלעדי, בסוויפ המהדהד שבוסטון הנחילה לברוקלין. וכיאה ל-MVP, ההישג הוא לא רק במספרים המרשימים (29.5 נק' באחוזים מרשימים, 4.5 ר', 7.3 אס' וגם 1.8 חט' למשחק), אלא גם ברגעים שייכנסו ישר להיסטוריה של הליגה, כמו סל הניצחון שלו על הבאזר במשחק הראשון.
מהמערב – על אף שהודח כבר בסיבוב הראשון, אני רוצה לתת הרבה כבוד לברנדון אינגרם, שבפלייאוף הראשון שלו, בא להוכיח שההשוואות שנדבקו אליו במשך השנים (בעיקר בשל מבנה גופו) לדוראנט, אמנם מעט מוגזמות, אבל לא מופרכות לגמרי. ניו-אורלינס יכולה להיות אופטימית מאוד לגבי העתיד שלה.
אריאל בנדר: ג'ייסון טייטום, הוא סקורר אדיר ומגן מעולה. ב-2022 ובפרט לאחר פגרת האולסטאר, ג'ייסון מציג את קפיצת המדרגה שציפיתי לראות ממנו בחצי הראשון של העונה. קולע בממוצע למשחק 29.5 נקודות ב-61.6% בטרו שוטינג, מוסר 7.3 אסיסטים ולוקח 4.5 ריבאונדים. זו שורה סטטיסטית נפלאה וזה עוד לפני שהזכרתי את ה-1.8 חטיפות שלו והתרומה ההגנתית, ג'ייסון טייטום הוא בורג משמעותי במכונה ההגנתית של הסלטיקס שהיא הכי טובה בליגה ב-2022. הוא השחקן הכי שלם מבין מנהיגי הקבוצות, ג'ייסון יכול לעשות הרבה דברים על המגרש. טייטום שילב את סט היכולות בשני צידי המגרש הכי טוב במשחק שלו ולכן הוא השחקן הטוב ביותר בסיבוב הראשון.
איתן שמר: בעיניי קיימים 2 מועמדים בולטים מעל כולם.
יש את ג'ימי באטלר שמנפק פלייאוף דומיננטי שמזכיר את ימי הבועה. דווקא לאחר עונה רגילה דיי פושרת באטלר מעלה הילוך עם 30.5 נקודות למשחק ב- 63.3% טרו שוטינג לזה הוא מוסיף 7.8 ריבאונדים , 5.3 אסיסטים ו- 2.8 חטיפות והגנה מצויינת על יאנג.
מהצד השני יש את ג'ייסון טייטום שבחצי העונה האחרונה ובעיקר בפלייאוף הזה קפץ מדרגה משמעותית לאיזור הטופ 5 בעולם. לצד יכולת סקורינג יעילה ומגוונת הוא היה המגן העיקרי על קווין דוראנט במה שהייתה הסדרה ההתקפית הכי חלשה ביי פאר שהדוראנטולה סיפק. הוא אשכרה היה השחקן הכי טוב בסדרה הזאת בפער. בהתחשב ביריבה ובאתגר אני אתן את זה לטייטום.
אורן לוי: חייב להיות טייטום, לא? אף אחד אחר לא מתקרב אליו בינתיים ואני אופתע אם חברי המלומדים יחלקו עלי כאן. הוא קולע 29.5 נקודות ומפנק 7.3 פעמים למשחק, בזמן שהוא שומר על קווין פאקינג דוראנט יותר טוב ממה שמישהו שמר עליו אי פעם. הסוויפ של הסלטיקס זו התוצאה הכי מפתיעה בינתיים לדעתי, והוא המפתח. נכון, הוא לא לוקה מבחינת התפקיד ותפוקה ההתקפית (אני אומר את זה סתם כדי לעצבן, זה עובד?), אבל ההגנה שלו מדהימה. לא רואים שחקנים עם כזה עומס בשני הצדדים. הוא אוכל את העוגה ומשאיר אותה שלמה. הוא לגמרי בשיא שלו וזה נראה מפחיד.
אריק גנות: ממש קשה לבחור. פול עשה דברים מדהימים בהיעדרו של בוקר והצליח לעבור את הפליקנס המפתיעים. סטף קרי היה נפלא. יוקיץ' באמת עשה כל מה שאפשר לבקש מבן אנוש כדי לאתגר את הווריורס בכח מלא, ויאניס רצח את הבולס והשכיח את חסרונו של מידלטון. גם לטייטום יש קליים רציני לתואר.
כשמסתכלים על המספרים בולטת ההובלה של יאניס ויוקיץ' בכל המדדים, רגילים ומתקדמים. אבל ליוקיץ' חסר דבר אחד – נצחונות. הוא האחרון שאפשר להאשים בכך, אבל בסופו של דבר זו מטרת המשחק. ולמרות תצוגה באמת הירואית של הסרבי הגדול, אני הולך על יאניס.
פציעות! מידלטון, ואנווליט, בוקר ולאורי בחוץ הארדן נראה רע ואמביד עם קרע באגודל. איך הקבוצות השונות יושפעו?
אריק גנות: ההדחה של טורונטו קשורה לא מעט לואנווליט, שממש חסר להם במשחק ההדחה. בפילדלפיה הארדן ואמביד רחוקים משיאם, אבל מיאמי נותנת להם פייט בגזרה עם זו של לאורי. סביר להניח שפילי יפסידו, ושלעובדה שהכוכבים שלהם בחצי כוח מאוד תקשה עליהם לעשות נקודות מול הגנת הברזל של ההיט.
פיניקס התקשתה במפתיע מול נ"א, והאתגר שלה מול דאלאס רק יגדל. בוקר עוד לא ממש חזר לעצמו, אבל דאלאס מוגבלת ופיניקס אמורים לעבור אותם גם עם חצי בוקר.
מידלטון הוא אבדה גדולה, והסלטיקס פייבוריטים מול מילווקי בלעדיו. מצד שני, אם פציעת ההאמסטרינג של בראון תגביל אותה הסדרה תתאזן.
אריק ספרן: נדמה שהשאלה הזאת חוזרת על עצמה בכל שנה, כאשר רק השמות משתנים. כמעט כל אליפות בשנים האחרונות הושפעה במידה כזו או אחרת בגלל פציעות של היריבה, כאשר הרבה פעמים, האלופה הייתה פשוט הקבוצה הבריאה ביותר, ולאו דווקא הקבוצה הכי טובה.
לפחות לבינתיים, נראה שהקבוצות מצליחות לשרוד את הפציעות, כשפיניקס, דאלאס, מילווקי, מיאמי ובוסטון הצליחו להעפיל למרות החסרונות והפציעות. החל מהסיבוב השני זה כבר יהיה קשה יותר, כשההשפעה הגדולה ביותר עשויה להיות להיעדרות של מידלטון, שהופך את הסדרה מול בוסטון לבעייתית מאוד מבחינתה של מילווקי. לצערי, למרות התקווה שזה לא יקרה, כנראה שזאת לא הפציעה האחרונה שתשפיע על המשך הפלייאוף.
אריאל בנדר: הפציעה של כריס מידלטון תשפיע על הבאקס בכך שהם ייצטרכו תרומה התקפית רבה יותר מגרייסון אלן ואת ג'רו הולידיי שישחק כיוצר שני ליאניס. קייל לאורי בחוץ, זה לא מטריד את ההיט העמוקים, יש להם מספיק יוצרים והם ייסתדרו בלעדיו. בלי דווין בוקר, הסאנס צריכים מאמץ קבוצתי רב יותר בשני צידי המגרש, כריס פול חייב להתעורר!!
ג'ואל אמביד משחק פצוע, ג'יימס הארדן צ'וקר. כל זה צפוי כי אמביד פציע והארדן נחנק בפלייאוף, הפילי עברו את הראפטורס, נגד ההיט משחק הבידודים והפוסט אפ לא יעבוד. פילי לא יעברו סיבוב שני בפלייאוף, לא עם היכולת הזו ולא בהיעדרו האפשרית של ג'ואל אמביד.
איתן שמר: הפציעה של מידלטון היא המשמעותית ביותר. מול שיקגו מילווקי פחות "נחשפו" אבל מול בוסטון זה כבר יהיה מורגש ושונה, הגנתית והתקפית. בוסטון הכי חזקה בכנפיים ושם מידלטון הוא קריטי. לדעתי זה גם מה שיכריע את הסדרה שם.
טורונטו מהיום כבר לא איתנו, אבל כן ראינו אפקט מעניין מהפציעה של ואנוליט, שאפשרה לטורונטו לשחק עם הרכבים גבוהים מאוד שהקשו על פילי במשחקים 4 ו-5. בוקר כמובן משמעותי מאוד לסאנס וטוב שחזר. לאורי חשוב בעיקר מבחינת ניסיון אבל הוא הפציעה שלו הכי פחות קריטית בהתחשב בעומק של הקבוצה, הארדן חייב להתאפס על עצמו כי אי אפשר לדעת איך הקרע ישפיע על אמביד בהמשך. אם הארדן ימשיך ביכולת הרעה, אז גם בלי לאורי מיאמי יכולה לעבור אותם.
אורן לוי: כל קבוצה תושפע קצת אחרת, וגם ברמות חשיבות משתנות. אין דין לאורי כדין מידלטון, עם כל הכבוד. שנה שעברה הייתה אאוטלייר מבחינת כמות הפציעות לכוכבים, אבל זה נכון תמיד באופן מסוים. זו תהיה קלישאה מעייפת מצדי לומר שפציעות תמיד משפיעות על גורל האליפות. אז אני לא אגיד את זה. אפילו שזה נכון. אני אתאפק. אישית הימרתי על מילווקי ופיניקס בגמר. אז נקווה במיוחד שהן לא ניזוקו. אם לא מוך דאגה לקבוצות אז מתוך דאגה לבראקט (האומלל) שלי.
דאלאס עברו את יוטה וממשיכים את העונה הטובה שלהם מאז הטרייד על פורזינגיס. כמה רחוק הם יגיעו?
אורן לוי: זהו. כפרה על לוקה. סיבוב שני נראה לי המקסימום שלהם העונה, כי הם יפגשו את אחת הקבוצות הטובות בליגה, אם לא הטובה שבהן. בוקר חזר, וגם אם הוא לא מאה אחוז הוא בדרך לשם, וגם מסביב לו יש לפיניקס כלים לתסכל את המאבס בשני צדי המגרש. לוקה יכול להיות השחקן הכי טוב על המגרש, ואני מצפה ממנו להיות כזה. ועדיין זה עשוי לא להספיק, ואני צופה שזה לא יספיק. הלוואי שאני טועה, כי ניצחון של דונצ'יץ' כאנדרדוג על כריס פול זה בערך הכי הרבה אושר שאני יכול להפיק מהליגה הזו.
אריק גנות: דאלאס באמת קבוצה טובה, אבל הם גם לא היו אמורים לעבור את יוטה אם היא לא היתה מפורקת מבפנים. נכון, הקפיצה של ברונסון מרשימה מאוד וההגנה מצוינת, אבל הם קבוצה מאוד מוגבלת התקפית ותלויה הרבה יותר מדי בלוקה.
בעיקרון זה לא אמור להספיק מול פיניקס, אבל היא אכזבה בסיבוב הראשון. קבוצה מצוינת כמו הסאנס היתה אמורה לעבור את הפליקנס בקלות, אבל הצליחה רק בגלל תצוגות באמת הירואיות של כריס פול.
סביר להניח שזו תהיה סדרה צמודה, ודאלאס הרשימה מספיק כדי לקחת שני משחקים בה, אולי אפילו שלושה, אבל לא לנצח. זאת, כמובן, בהנחה שפציעות לא יטרפו את כל הקלפים.
אריק ספרן: מאז הטרייד על פורזינגיס, דאלאס, באופן שדי הדהים את כולם, הראתה התקדמות עצומה, דווקא לאחר שוויתרה על הכוכב הגדול. בפלייאוףף דווא בהיעדרו של לוקה, שחקנים נוספים העלו הילוך, ובראשם ברונסון (כרגע הקלעי המוביל בפלייאוף כולו), פיני-סמית הנהדר בהגנה וקליבה שהתחפש לסטף קרי במשחקים האחרונים.
מצד שני, אם חשבנו שהם הולכים לקבל את פיניקס ללא בוקר, הרי שהאחרון חזר מהר מהמצופה, והם הולכים לקבל את פיניקס בסגל מלא, כשהיא הולכת ומשתפרת ממשחק למשחק, וחוזרת לכושר שלה מאמצע העונה. בהינתן בריאות, אני מעריך שדאלאס תתן לנו סדרה יפה, אך לא תצליח יותר מאשר לקחת משחק או שניים.
אריאל בנדר: אם המאבריקס מנצחים וממשיכים את העונה הנפלאה שלהם מאז הטרייד על פורזינגיס, הם יכולים להגיע עד גמר המערב. גמר המערב זה המקסימום שהמאבריקס יגיעו כי את הסאנס עם דווין בוקר שעדיין לא חזר לעצמו, המאבריקס יכולים לעבור. עם לוקה מג'יק זה אפשרי ועם יום קליעה גדול מכל הטווחים. אבל מול חמישיית המוות של הווריורס, המאבריקס לא יוכלו להתמודד, זה גדול עליהם. הווריורס זריזים, יכולים להתמודד עם כל סגנון משחק וליוצרים שלהם בהתקפה יש יותר אימפקט.
המאבריקס תעשה רעש בסיבוב השני הרבה יותר מהג'אז שלא עושים התאמות ולא הפיקו לקחים מהשנה שעברה והם נראים לא טוב.
איתן שמר: דאלאס באמת מדהימים. זה נהדר לראות כמה ההגנה שלהם טובה וכמה כל שחקן יודע את מקומו בסגל. הבעיה היא שהיריבה הבאה היא אלופת המערב ,פניקס. קשה לי להאמין שלדאלאס יש סיכוי משמעותי לאיים עליהם אבל הם בהחלט הם יכולים להקשות לפחות כמו שניו אורלינס עשו. לדעתי זאת סדרה שתנוע בין 5 ל- 6 משחקים לטובת הסאנס, אבל פציעה יכולה לטרוף את כל הקלפים והמאבס בטוח לא יגיעו להיות "שטיח" ויתנו פייט ראוי. יהיה מעניין לראות מה יהיה האפקט של פיני סמית' על בוקר , את דו קרב הגאונים של לוקה ופול ושתי קבוצות הגנה פשוט נהדרות.
https://www.youtube.com/watch?v=fKSSnEjgE_0
ההגנה של בוסטון נראית מדהים, וטייטום בכושר שיא. לאן הם יכולים להגיע?
איתן שמר: איפה הם היו בתחילת העונה ואיפה הם עכשיו. זה פשוט לא נתפס.
בוסטון במומנטום אדיר כבר לא מעט זמן ובגלל שהמומנטום הזה מתבסס על הגנה פסיכית בעיקר אבל גם על התקפה יעילה, זה גורם לי לבחור בהם כמועמדים לצאת מהמזרח ואפילו לזכות באליפות. החמישייה הפותחת בכושר נהדר ובלי חסרונות משמעותיים והספסל הרבה טוב יותר ממה שחשבנו עם רול פליירס נהדרים ותפורים לפלייאוף. טייטום כמו שהזכרתי קפץ לדרגת הכוכב שיכול להוביל קבוצה לאליפות, יש לו אחלה "רובין" (בראון), מנהיגים כמו סמארט, ניסיון עם הורפורד וצעירים רעבים וממוקדים. הם לטעמי לפחות הטים טו ביט כרגע.
אורן לוי: לאליפות. היא היו פרינג' קונטנדרית עוד לפני פגרת האולסטאר, ועכשיו היא הוכיחה שהתואר הזה קצת מעליב אפילו. ההגנה שלהם לא סתם חזקה – היא אדירה, והיא נטולת נקודות תורפה. אין חוליות חלשות שאפשר לתקוף כדי לפחות לגרום למשהו לקרות. מה שהם עשו לדוראנט ולנטס היה תצוגת תכלית שעוד נדבר עליה הרבה. בעיקר אם הם ימשיכו לדרוס. יש מצב שהם יפלו מול מילווקי כבר, כי יאניס מציג אתגר אחר לגמרי. אבל עם מידלטון בחוץ ובלי יתרון ביתיות, האדג' הולך ללפרקונים מבחינתי.
אריק גנות: ההגנה של בוסטון יוצאת דופן. החמישיה שלהם מורכבת משחקני הגנה שהם בין טובים לעלית של הליגה, וגם דרק ווייט מהספסל עונה להגדרה הזו. אין בה חורים – כל שחקן שם הוא סוויצ'אבילי וקשה באותה מידה לעשות פוסט אפ על מרקוס סמארט כמו לעבור את רוברט וויליאמס בפרימטר. אין זריקות קלות מולם, והם הצליחו לאמלל את דוראנט בצורה חסרת תקדים.
ההתקפה גם טובה, עם טייטום כמוביל, בראון בסקורר משני והרבה פליימייקינג מצד הורפורד וסמארט.
בעיני הם כרגע פייבוריטים לצאת מהמזרח. עם הפציעות במילווקי ובמיאמי, ובסגל מלא (בהנחה שההאמסטרינג של בראון בסדר, מה שכרגע נראה נכון) – יהיה קשה מאוד לעצור אותם.
אריק ספרן: כששתי רכבות נמצאות זו לצד זו, קשה להבין האם הרכבת שאתה נמצא בה מתקדמת, או שבכלל האחרת מתרחקת בזמן שאתה נשאר במקום. בדומה, הסדרה שהסתיימה מקשה עלינו להבין האם בוסטון יותר טובה ממה שחשבנו שהיא תהיה, או שבכלל ברוקלין היא זאת שכ"כ גרועה.
אמנם, בוסטון סיימה את הליגה עם ההגנה הטובה ביותר, ועם שחקן ההגנה של העונה, אבל יש לי תחושה כי הסדרה מול ברוקלין, מציגה תמונה מעט מוקצנת. מול יאניס ומילווקי, ההגנה של בוסטון תעמוד למבחן גדול בהרבה. יחד עם זאת, בהיעדרו של מידלטון, הסדרה הזאת פתוחה לגמרי, ולמרות הדרך הקשה, בוסטון לחלוטין יכולה להגיע לגמר כנציגת המזרח.
אריאל בנדר: הסלטיקס יכולים להגיע עד הגמר העונה, עם סיכוי קל לנצח אותו כי הסאנס או הווריורס שצפויים להיות שם מהמערב עדיפים מהסלטיקס. הסלטיקס קבוצת הגנה עם קו קדמי מעולה (טיימלורד-הורפורד), עם קו אחורי גם חזק (סמארט-וויט). ועם ההגנה הטובה ביותר ב-2022. יש לסלטיקס משחק מסודר בהתקפה, ריווח, התאמות נכונות של אימה יודוקה. גם בצד ההגנתי, הגנת החילופים הוכיחה את עצמה. הכימיה והתיאום בין השחקנים לקח זמן אבל זה הגיע והסלטיקס בסופו של דבר, עם מנהיג על המגרש, ג'ייסון טייטום שמוביל את הקבוצה להיות קבוצת ההגנה הטובה ביותר. השמיים הם הגבול עם הסלטיקס העונה.
