המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם: מידן בורוכוב, ניב שכטר, שגיא רפאל, אריאל טייב ואורח מיוחד אורן לוי AKA אורן לוי NBA התכנסו לדון בשאלות הבוערות.

קיירי חזר לשחק, ובנוסף חזר לדבר עם התקשורת מה שבינתיים מושך הרבה יותר תשומת לב מאשר הביצועים על המגרש. האם הוא מגזים או שזה משהו שהתקשורת מנפחת?

ניב שכטר: קיירי למד את מודל המנהיגות שלו בבית הספר של  לברון ג'יימס. זה אומר למשוך אליו את האש וכמו שהוא תאר את זה 'לדרוש גדולה מעצמו ומאחרים'. הבעיה זה שהוא לא לברון ג'יימס. וכל פעם שהוא מדבר לתקשורת גורם לכולנו להתכווץ מעט במבוכה, משהו פשוט לא עובד שם בין מה שעובר אצלו בראש לבין המילים שיוצאות לו מהפה. אז עד שהוא יוכיח על המגרש שהוא יכול להביא לניצחונות ככוכב מוביל הייתי נותן לו עצה אחת- shut up and dribble.

 

שגיא רפאל:  קיירי אוהב את תשומת הלב. הוא סוג של טרול. אני כבר בכלל לא מאמין שהוא מאמין למה שהוא אומר, הוא רק אוהב את המהומה שזה מייצר. אתם יודעים איך מטפלים בטרולים? פשוט לא נותנים להם יחס.

 

אריאל טייב: הסיקור של קיירי לא פחות ממזעזע. אירווינג צודק מה שהוא אומר. התקשורת נוטה לדרמטיזציה של הדמויות בליגה, כי היא מתקשה ליצור עניין במשחק עצמו, והוא זה שסופג את האש. קיירי לא קדוש, אבל הסיקור מנופח על גבול האובססיבי. האם יש צורך ליצור סיפור מכל בחירת מילים בינונית? מראיון שאם נראה את הוידאו ולא את הטקסט נבין שמדובר בתשובה סבירה? כנראה שלא, זה פוגע בפוקוס שאמורים לקבל שחקנים אחרים – הסלטיקס חווים את זה על בשרם כבר כמה שנים ברצף. ועוד לא הספקתי להזכיר את הסיקור הבזוי של ה-"MOOD SWINGS", כי כשנוח לתקשורת אפשר לשכוח מכל הדיבורים המכילים של ה-MENTAL HEALTH.

 

אורן לוי: בגדול, כל התשובות נכונות. הוא מגזים, והתקשורת בתורה מנפחת. נורא קל לקחת דברים שקיירי אומר ולהוציא אותם מקונטקסט, בעיקר כי הוא מדבר ג'יבריש ברוב הזמן. זו זכותו של אירווינג להגיד מה שהוא רוצה למי שהוא רוצה, וזו זכותי לחשוב שהוא דביל. עם זאת, אפשר להקים כמה קבוצות היסטוריות רק משחקנים שאני אישית מגדיר כדבילים. אז תעשו עם זה מה שאתם רוצים.

 

מידן בורוכוב: אחת הבעיות המרכזיות של קיירי היא חוסר מודעות עצמית, זה התחיל עם הדרישה לעזוב את קליבלנד וממשיך בברוקלין. האם הוא מצדיק את ההייפ העצום? את החוזה עם נייקי? כדאי לומר את האמת – כרגע הכיוון של הקריירה של איוורינג היא א-כ-ז-ב-ה. המאזן של הנטס איתו הוא 11-5 ובלעדיו 14-13. זה שהוא מעביר ביקורת על החברים שלו לקבוצה זאת חתיכת עזות מצח. קייריי טרם סיפק קבלות כשחקו מוביל והאופן שבו הוא מתנהל פוגעות בו. למה שהמדיה תיישר איתו קו עם הוא משדר מרירות, עליונות וחוסר שביעות רצון. ברוקלין שיחקה מצויין עם הקלפים שהיו לה, דווקא קיירי מתחיל להרגיש כמו הקלף הלא נכון.

  

השבוע דייוויד לוק אחד משדרי יוטה העלה ציוץ  בו במסגרת מה שרודי גובר עשה ציין "סקרין אסיסט" – אסיסט מחסימה שגבוה עושה לנמוך בין אם בפיקנרול ובין אם בדריבל האנד אוף, מה שגרר תגובות שהוא מנסה לנפח מה שגובר עושה, שיצרו דיון ברחבי הרשת על חשיבות הסקרין אסיסט.  איפה אתם בדיון על המדד הזה?

שגיא רפאל: יש חשיבות גדולה ליכולת לעשות חסימה כמו שצריך. כזאת שתהיה חוקית, או גבולית, או מלוכלכת אבל עם שכל, וגם תעצור את השחקן ממול. אנדרו בוגוט היה מצויין בזה (בקטע של המלוכלכת עם שכל), וזה היה אחד האלמנטים שעזרו לשחרר את ההתקפה של גולדן סטייט. גובר עושה את זה מצויין ומגיע לו המון קרדיט. ממש לספור את זה? זה כבר ניט פיקינג. זה טוב לרזומה, טוב לנוסחאות של דריל מורי, טוב בשביל לדרוש יותר כסף. יותר מדי בשביל האוהדים.

 

אריאל טייב:  לוק מתפרץ לדלת פתוחה, כיוון שאני כ"כ נהניתי מהחסימות של גובר ודומאנטס סאבוניס במהלך העונה שאף תיעדתי לעצמי כמה מהן. קשה להפריז בחשיבות של החסימה כפקטור שמאפשר קליעות נוחות, ומי שרוצה – שפשוט יסתכל על המשחק ביוטה לעומת פורטלנד כשחסן ווייטסייד על המגרש. גם התיעוד של זה הוא קריטי – גבוהים סובלים מהעובדה שהפעולות שהם עושים על המגרש לא נרשמות, ולכן זה תמריץ נוסף. אבל  – זה לא שווה ערך לאסיסט. זה חשוב, אבל זה תלוי המון בשיטת המשחק של הקבוצה. גם טוני בראדלי מהג'אז נמצא בטופ של הסקרין אסיסט – עד כמה זה אומר משהו, מלבד העובדה שהוא משחק בשיטה שמקדשת חסימות?

 

אורן לוי: כהרגלו, לוק הולך עם הראש ישירות לתוך הקיר עם מה שהוא מאמין בו. אני חושב שהיה משהו קצת מתנצח בציוץ הזה, אבל אפשר להבין גם למה. הוא מנסה לשנות את השיח ולהפנות זרקור לדברים שעושים השחקנים בלי הכדור. אני יכול להעריך את זה. מאוחר יותר, כשהגן על עצמו, לוק טען שקשה יותר להשיג "אסיסט מחסימה" מאשר אסיסט רגיל. יש לי ויכוח איתו שם, או לפחות תהיות לגבי הטענה הזו. אם כבר אז ריבאונד זו הסטטיסטיקה שהייתי מנסה ליירט, כמו שעשה בן טיילור בפודקאסט המשובח שלו בנושא. ומטריפל דאבלים לא כל כך אכפת לי.

 

מידן בורוכוב: לשחקנים שהם מפלצות סטיטסטיות קל לייצר "קבלות" אני מבין את דוויד לוק ובהחלט חושב שסטט' של שחקן א' לא בהכרח עושה אותו טוב יותר משחקן ב', גם היא גבוהה יותר. הפרמטרים הבסיסים  שמודדים ביצועים של שחקן לא עושות חסד עם השחקנים שעושים את אלו שלידם טובים יותר. נדב הנפלד הוא אחת הדוגמאות לשחקן עם מספרים ירודים שהיה מוערך בזכות היכולת שלו ובטח שלא בזכות השורות הסטטיסטיות.  גובר עם 7.9 וסבוניס עם 7.1 סקרין אסטסיט מובלים בפער את הקטגוריה הזו. אם אתה מקבל כ-18 נקודות בערב (חלק גדול מהסקרין אסיסיט מוביל לשלשות) כתוצאה מפעולה חיובית אז מגיע לשחקן את הקרדיט.

 

ניב שכטר: ראיתי את הציטוט ומאמרים נוספים שצצו בעקבותיו. תכלס זה נושא מעניין שאין כאן ממש מקום להיכנס אליו אבל העיתוי של הציטוט ברור. ביוטה ממש חוששים שגובר עלול להפסיד את האולסטאר בפעם נוספת. למרות שני תארי 'שחקן ההגנה של העונה' ברצף ופעמיים שנבחר לחמישיות ה-All NBA, לגובר אין עדיין הופעת אולסטאר ברזומה.

בפעם הקודמת הוא הגיע עד לרמת בכי בתקשורת, כשדווקא המאמנים שאמורים לזהות מבעד להיילייטס פספסו אותו.

הפעם כל מי שמקורב לקבוצה פתח במתקפה תקשורתית מתוזמנת כדי לדאוג שגובר יקבל את ההכרה הראויה לו, כשכל נתון שעוזר נכנס. כולל screen assist, שלדעתי חשוב אבל יותר נתון קבוצתי מאישי.

פורטלנד הביאו בטרייד את טרבור אריזה. זה שיפור משמעותי עבורם? מהלך שבעיקרו פיננסי כדי לרדת מתחת לתקרת המס אומר שהם ויתרו על העונה?

אריאל טייב: הבלייזרס עושים את הדבר ההגיוני מכל הצדדים דווקא – גם מקבלים את השחקן הטוב יותר (איזה מפתיע שבייזמור לא טוב), וגם מורידים שכר. לא סתם הם היו צריכים לוותר על שתי בחירות סיבוב שני. הקבוצה צריכה עוד סייז ועוד קליעה, לאחר פציעות של כל ה-SF שלה, ולכן אריזה הוא התאמה טובה. זה דווקא מהלך שמסמן כי הקבוצה מנסה להתמודד במערב, גם לאחר כל הפציעות. זה גם אומר כי הם מוותרים על טרייד צ'יפ מאוד משמעותי בניסיון להביא שחקן על חוזה גבוה יותר, בדמות החוזה הנגמר של בייזמור.  הדרך עכשיו להגיע לשחקן על חוזה מקס', אם ירצו, היא דרך העברה של ווייטסייד.

 

אורן לוי: צריך לקוות שנשאר לו משהו בטנק, אבל על פניו פורטלנד השיגה את שתי המטרות שעולות בשאלה. תיאורטית אריזה יכול להשלים את החמישייה של פורטלנד טוב יותר מבייזמור, והמחיר לא בשמיים, בטח כשלוקחים בחשבון את המשכורות. אין לטריילבלייזרס הרבה מה להפסיד בשלב הזה, כך שקל למכור את המהלך הזה לבעלים ולאוהדים. חוויית הצפיה בבייזמור במדי פורטלנד לא הייתה כזו שקנתה לו אוהדים רבים באורגון. גם סקרמנטו מצדה יצאה עם שלל נאה עבור שחקן מתוסכל שהתייבש על הספסל שלה. לא שמישהו שאל.

 

מידן בורוכוב: טרבור אריזה בפורטלנד? מהלך לא כל כך ברור בעיקר כשאתה מוותר על קנט בייזמור. אריזה שחקן שהקריירה שלו בשיפוע חד, למרות פרימירה של 21 נקודות בהפסד לדאלאס אני לא בטוח שאריזה יושיע את הבלייזרס. הם נתנו קודם לכן צ'אנס לכרמלו וזה די הוכיח את עצמו. פורטלנד לא ויתרה על העונה ומסורתית היא בדרך כלל סוגרת פערים אחריי האולסטאר. הבעיה של הבלייזרס שלא הצליחה לנצל את החלשות המערב ולייצר המשכיות (כמו יוטה ודנבר לדוגמא). בשביל לצאת מהבור ובכושר הנוכחי של לילארד קשה להאמין שזה לא יתורגם למקום 8 במערב. אריזה אמור להוסיף ותק ונסיון לקבוצה שלא מצליחה לייצר לעצמה זהות.

 

ניב שכטר: למרות שלכאורה הם ביצעו את הטרייד על מנת להקל על מנהלי הירושה של פול אלן, אני דווקא חושב שהטרייד הזה נכון מקצועית. כדי לצאת מהבור פורטלנד צריכה מנהיגות חיובית בחדר ההלבשה וחיזוק ההגנה הרעועה (מקום 24 בליגה). אריזה אמנם הרבה מעבר לשיאו אבל עדיין יכול לתת 15-20 דקות של שחקן כנף עם ידיים ארוכות ויכולת מסויימת לקלוע מבחוץ (35% העונה), מה שקראב וטוליבר לא סיפקו. קיילב סווניגאן נחשב על ידי רבים כסליפר בדראפט 2017 ואולי תחת סטוטס יוכל להפוך לסוג של מונטרז הראל.

 

שגיא רפאל:  למה אי אפשר גם וגם? לא ברור מה נשאר לטרבור אריזה בטנק. בשנה וחצי האחרונות ראינו אותו בקבוצות גרועות (לא שעם פורטלנד השנה זה ישתנה), ואנחנו לא באמת יודעים לאמוד את היכולת שלו. בכל מקרה עם מצוקת הכנפיים של פורטלנד כל קוץ הוא פרח, גם עורב (כרמלו) הוא ציפור שיר, ושחקן כנף שתום עין הוא מלך. ואם על הדרך הם הצליחו לצמצם את חשבון המס, הרי זה מבורך.

זאיון וויליאמסון ערך משחק בכורה ברביעי! רשמים ראשונים?

אורן לוי: הולי פאק. הטיזר הרשמי של הליגה עשה את זה שוב. בכל רגע שלו על המגרש (ואין הרבה כאלה, אז תהיו בפוקוס) יש תחושה שמשהו אדיר הולך לקרות, ואז זה קורה. לפני שהוא חוזר לעוד תקופת צינון ארוכה בניילונים. הפעם זו הייתה ההתפוצצות ברבע הרביעי והפרצוף המתוסכל שהיא גררה מאלווין ג'נטרי. אגב, הדרך שבה הוא עשה את זה, עם ארבע שלשות ללא החטאה, לא בדיוק דומיננטיות מהסוג שציפינו לו, אבל ניקח גם את זה. ציון הולך להיות כוכב בליגה אם הגוף שלו יעמוד במעמסות הפיזיות חסרות התקדים שיהיו עליו. לצערנו זו לא שאלה פשוטה לענות עליה כרגע. טסט ראשון עבר חלק.

 

מידן בורוכוב: הופעת הבכורה של זאיון עמדה בציפיות. הוא קבע שיא 4 מ-4 מדאון טאון, ניפק רצף של 17 נקודות ב-3 וקצת דקות, המאמן שלו על הגריל בגלל החלטת דקות. זה בדיוק מה שהליגה צריכה בעידן פוסט גולדו סטייט. היו מספר מהלכים יפים שלו אבל בכל זאת זה רק משחק אחד. אני מקווה שהוא ימשיך בקו הזה וגם אם יקלע ב-35% מהשלוש זה יגרום לקבוצות לא לאפשר לו לטייל באזור הקשת. הוא צריך להוריד קצת במשקל ולהוסיף כמה מובים עם הגב לסל והחשוב ביותר להשמר מפציעות. במקום לעבוד על אחוזים מדאון טאון ממליץ בחום לשמור על אחוז שומן נמוך. 

 

ניב שכטר: ציון מאניה רק מתחילה רבותיי אבל אני לא חושב שאפשר להתרשם ממשחק אחד. מה שבטוח זה ש-4 מ-4 משלוש לא מייצג את ההמשך. אבל אם ישנה התרשמות אחת זה שהתופעה הכי מעצבנת כרגע ב-NBA סחיטת העבירות תוקף מכל מגע פצפון, הולכת לפגוע בוויליאמסון. אולי בזכותו הליגה תעשה משהו עם העבירות האלה.

 

שגיא רפאל: הרושם הראשוני שלי הוא שמדובר בשחקן עם אינטלגנציית כדורסל גבוהה, עם יכולת להשתלט על משחקים, עם פוטנציאל אדיר. השלשות יבואו וילכו וייקח זמן עד שהוא ילמד לשמור ברמה מספקת, אבל אולי זה לא מה שצריך ממנו בעונת הרוקי. אם הוא יהיה בריא, אני מאמין שהוא יהיה שחקן מצויין.

 

אריאל טייב: נו, כי מי לא ציפה שזאיון ישבור שיאי שלשות בבכורה שלו. יחד עם זאת, קשה מאוד ללמוד על וויליאמסון, מלבד זה שהוא מאוד בוסרי. תצוגת הקליעה הזו כנראה לא תשוב. קשה להתעלם מהחוזק, הזריזות והאתלטיות שלו, אך מה שבולט אפילו יותר הוא הבוסריות. העובדה שהוא שיחק סנטר רוב הזמן הייתה מעניינת (הנחתי שייקח לזה כמה זמן) , והתקפית זה נראה לא רע, עם יתרון זריזות בולט. לאור ההגנה שלו – שהסתכמה בכך שהוא ליווה כמה שחקני ספרס לטבעת בתקווה שיגיעו בשלום – אנחנו עדיין רחוקים מכך שהוא יעשה אימפקט גם בצד השני. אבל כאמור – זה רק משחק ראשון.

שבוע שעבר זאק לואו התלונן בפודקאסט שלו שהתקשורת מסקרת יותר מדי שחקנים מקבוצות שווקים גדולים, מה שגורם לרושם ששחקן למשל כמו קוזמה נתפש ככוכב, למרות שהוא לא.
עד כמה התמקדות בקבוצות משוק גדול בלי קשר להצלחות שלהם, והתייחסות נמוכה לקבוצות שוק קטן גם כן בלי קשר להצלחותיהן זה דבר נכון? ואיך נמנעים ממצב שבו יש אוהדים שבטוחים שקוזמה עדיף על מידלטון? 

https://twitter.com/ShawtyPippen/status/1215350860408131584

מידן בורוכוב: מידלטון יותר טוב מקוזמה? כנראה שלא. ברור ששווקים גדולים יקבלו חשיפה גבוהה יותר. זה בא לידי ביטוי בכמות המשחקים שמשודרים בטלווזיה הארצית. צריך לקחת בחשבון שהאוהד האמריקאי הממוצע עסוק עכשיו בפוטבול במרץ בקולג'ים ומפנה זמו לליגה באזור הפלייאוף. מאחר וגם רוב העיתונאים המובלים מגיעים משווקים גדולים זה די הגיוני. יש תמיד את הקונספירציה של גמר המערב 2002 שהליגה לא רצתה גמר של סקמרנטו מול הנטס ותעדפה את הלייקרס. בגלל המבנה הגיאוגרפי החשיפה של 20 אחוז מהקהל פונה ל-80 אחוז מהאוכלסיה. כל עוד אל איי, ניו-יורק, שיקגו הטקסניות ובוסטון על המטרופלנים הגדולים שלהם יתדלקו את הליגה בכסף גדול, מגמת השווקים הגדולים תמשיך.   

 

ניב שכטר: זה לא דבר חדש שבקבוצות שוק גדול כל שחקן שוליים הופך לסטאר תקשורתי, אבל אני לא בטוח שזה כל כך נכון לשחקנים צעירים. גם אינגראם וגם בול דיברו על זה שכל הרעש מסביב הפריע להם להתפתחות. סטאר אפשר להיות גם בקבוצת שוק קטן אם יש לך כריזמה וכמובן יכולת. ראה ג'ה מוראנט. רעש זה לא תמיד טוב ואת הכסף הגדול משלמים מנהלי הקבוצות, לא האוהדים.

 

שגיא רפאל: קוזמה לא כוכב. התקשורת רודפת אחרי רייטינג, ומה לעשות שיש יותר אוהדי לייקרס מאוהדי טימברוולבס או באקס? זה הופך את קוזמה למעניין יותר ממידלטון וקא"ט, זה לא הופך אותו לשחקן טוב יותר. התקשורת תמשיך לרדוף אחרי הרייטינג, ועדיין יש נקודות אור מאוד חזקות ברקע – זאק לואו עצמו, האתלטיק, וגם הכדור הכתום. העכברים לא מתבלבלים. אז אוהדי הקז'ואל יחשבו שקוזמה כוכב. אז מה?

 

אריאל טייב: השאלה היא לא האם זה נכון, אלא האם זה רע הכרחי. זה לא מגיע בואקום, אלא מתוך ניסיון נואש לרדוף אחרי מה שמביא רייטינג, במקום ליצור דמויות חדשות שמביאות את זה. חלק אינטגרלי מכך הוא סיקור נרחב יותר של כל הקבוצות – ולא רק בהקשר של האם שחקן X יעזוב ל-LA, והדבר החשוב אפילו יותר – ליצור עניין במשחק עצמו. כרגע התוכניות המובילות של סיקור הליגה מלאות בדוגמאות לאיך שהמשחק היום לא טוב. זה באופן טבעי דוחה צופים  וחיבור רגשי לקבוצות חדשות. וכך הרשתות המשדרות שוב צריכות לעבוד בעיקר עם דרמות ועם קבוצות מוכרות, במקום לעניין את הקהל בדברים הנפלאים שקורים בליגה.

 

אורן לוי: קטונתי מלהסביר לאי.אס.פי.אן ודומיהם איך הם צריכים להרוויח את הכסף שלהם. ואם השאלה היא בין קוזמה למידלטון – יש לי את התשובה שלי ואת הטיעונים לגבות אותה. אם מישהו חושב אחרת אני לא בהכרח רואה עם זה בעיה. אפשר לטעון שסיקור שיותר מבוסס על תוכן – כלומר, התמקדות בקבוצות הטובות ביותר, ללא קשר לגודל השוק – יואיל לליגה בטווח הארוך, במיוחד כשלוקחים בחשבון שמדובר בליגה עם הספורט הכי גלובאלי מבין הליגות המקצעוניות (כמו האמריקאים, גם אני לא סופר את ה-MLS). עם זאת, זו לא טענה שאני מרגיש בנוח לעמוד מאחוריה בלי שתהיה מגובה במחקר מאסיבי שאני לא הולך לעשות לעולם.