#1 שכולם הימרו על גולדן סטייט מול סקרמנטו, והקינגס לקחו הלילה את המשחק הראשון בסדרה.

123-126 לקינגס לפנות בוקר. האם התחזית השתנתה? לא. היה צפוי שסקרמנטו יקחו לפחות משחק אחד, ואחרי הלילה סביר שיקחו שניים או שלושה, אבל ב80-85% גולדן סטייט יקחו את הסדרה. 

דיארון פוקס ומאליק מונק התחברו ל-28 נקודות ביחד ברבע האחרון ו-70 בסך הכול במשחק (38 לפוקס, 15 מתוכן ברבע האחרון. מונק עם 32 ו-13, בהתאמה, וביעילות מרשימה). האם המספרים שלהם ישתחזרו במשחקים הקרובים? כנראה שנראה ירידה קלה בתפוקה, במיוחד מצד מונק שקלע 32 נקודות על 20 זריקות, אבל מצד שני קווין הוארטר לא פגע היום. זה יתאזן להבא, לשני הצדדים. גם סאבוניס קלע רק 5 מ-17 מהשדה.

הקינגס ימשיכו לשחק כמו הקינגס, אבל השינוי בסדרה חייב להגיע מהצד של גולדן סטייט. הלילה משחק הפנים שלהם לא היה רלוונטי. 50 שלשות הקבוצה זרקה הלילה, לעומת רק 40 זריקות לשתי נקודות. וגם לא קלעה אותן במיוחד – 32% לשלוש לג"ס, ראוי לציון ה-8\1 של אנדרו וויגינס שעוד לא חזר לעצמו. גם מבחינת ריבאונד ההגנה – הקינגס לקחו 17 ריבאונדים מתחת לסל של הווריורס. זה 35% מסך הריבאונדים שנפלו שם, ובערך אקסטרה 5-6 נקודות לקינגס יחסית לממוצע.  הנקודה האחרונה – סטף קרי לא היה במיטבו. מצחיק לכתוב את זה על שחקן שקלע 30 נקודות ב-71% יעילות (פעם אחת ליישור המושגים – יעילות – %TS), אבל הוא גם איבד חמישה כדורים, ומסר שני אסיסטים בלבד.  

כשלוקחים את כל הפרמטרים יחד בחשבון – הקליעה הרעה של הווריורס הלילה, החזרה לעניינים של וויגינס, השיפור הצפוי של סטף ובריבאונד ההגנה, אני נשאר עם ההימור המקורי על גולדן סטייט. אפקט הרבע השלישי שלהם, לפיו הם לומדים את היריבה לפני ששמים פול גז, עובד גם ברמה של סדרות שלמות. 

#2 שמייק קונלי משפר את מינסוטה, בטח בהשוואה לדיאנג'לו ראסל

הקרדיט לשיימס ברשת ולפוסט שכתב אתמול, על כך שרבים הרימו גבה כשהוולבס החליפו את דיאנג'לו ראסל במייק קונלי. ראסל, לפי הטיעון המקובל, הוא פוינט גארד שנותן 18 ו-6 למשחק ביעילות טובה, ושיא הקריירה עוד לפניו. אז למה הקבוצה החליפה אותו ברכז בן 35 וחצי, שקלע פחות מ-11 נקודות למשחק העונה? כי דיאנג'לו ראסל, מעבר להיותו גורם מפריע בחדר ההלבשה, הוא גם אחד ממנהלי המשחק החלשים בליגה מבין כל הרכזים הפותחים. הוא יודע לעשות את הנקודות שלו, ופה ושם להפעיל אחרים בפיק-אנד-רול – אבל פה זה נגמר, וקבוצה עם שאיפות פלייאוף לא יכולה לשים לו את הכדור ביד ולצפות שדברים טובים יקרו.

קונלי, לעומת זאת, הוא בדיוק המקרה ההפוך. הוא מנהל משחק, שיודע לשים את השחקנים סביבו במקומות הנכונים. ההתקפה של הטימברוולבס לא צריכה עוד סקורר דומיננטי – יש לה שניים נהדרים בקא"ט ואדוארדס – מה שהיא צריכה זה להגיע לזריקה הטובה ביותר האפשרית בכל התקפה, וזה מה שמייק קונלי מביא לקבוצה. עם ראסל על המגרש, מינסוטה איבדה כדור כל 6.2 התקפות. עם קונלי על המגרש, הוולבס מאבדים כדור אחת ל-7.5 התקפות. הנט רייטינג של הוולבס עולה ב7.7 נקודות (ל-100 התקפות) עם קונלי על המגרש. הוא ירד ב6.7 עם ראסל. וזה לפני שמדברים על התיאום עם רודי גובר, שנוצל לא נכון לאורך העונה, ורק מרוויח מהתיאום עם הרכז הוותיק (שיחקו ביחד 3 עונות ביוטה). 

כן, זה כנראה לא יספיק בסיבוב הראשון מול הנאגטס. אבל לפחות מינסוטה מסיימים את העונה בגרסה קצת טובה יותר של עצמם. 

 

#3 שקארל אנטוני טאונס הוא שחקן הרבה יותר טוב מערך המניה הנוכחית שלו

כמה שטויות שמענו העונה בהקשר של טאונס. שמינסוטה יכולה להיות טובה יותר בלעדיו (מה?). שאדוארדס הוא העתיד של הקבוצה יותר ממנו (לא הגזמנו?). וכך אחד הסנטרים ההתקפיים הטובים של דורנו, שחקן שבגיל 24 ניפק 26.5 נקודות למשחק ב-64% יעילות, שחקן שהוא החבילה השלמה בהתקפה – כולל קליעה, תנועה, ריבאונד, מסירה ומשחק פוסט – הפך למספר שתיים של שחקן צעיר נהדר, אבל התקרה שלו היא פלוס מינוס בראדלי ביל. התקרה של טאונס היא שחקן טופ 5-10 בליגה, והוא בפועל לא רחוק משם. 

כן, טיעוני הנגד ידועים – הוא רך, אפילו פריך. לא השחקן שאתה רוצה לצאת איתו למלחמה מטאפורית בפלייאוף. סבבה. בשביל זה יש בקבוצה שחקנים שילכו גם עם הראש בקיר, כמו אדוארדס. אבל מבחינת היכולת להיות בלתי-עציר בהתקפה? לא, זו לא אותה רמה. 

 אני מדמיין לעצמי את התסריט הבא – איזו קבוצה עם רכז נורמלי ושיטת משחק סדורה מנצלת את המנייה היורדת של טאונס ומשיגה אותו בטרייד. יודעים מה, נגיד והסגל הנוכחי של מינסוטה יתאפס על עצמו. רכז מנהל משחק? – יש. סקורר אקספלוסיבי ואנוכי שיקח זריקות במקרה הצורך? – יש. סנטר מגן טבעת אימתני שמאפשר לנצל את הניידות של טאונס בהגנה – צ'ק. בתסריט כזה, שהכדור עובר כמה ידיים בהתקפה לפני שמגיע לטאונס לזריקה משלוש, לפוסט, לבידוד באיזור הelbow – אין סיבה שהוא לא יהיה שחקן של 28, 10 ו-5, ביעילות גבוהה, זה שכל הגנה מתכווצת כלפיו ופותח את הנתיבים לשחקנים סביבו. 

אם באורח פלא נראה את זה כבר בסדרה מול דנבר, יש למינסוטה את הכלים להפתיע. אבל אני לא חושב שהם יספיקו לסדר את ההיררכיה בין טאונס ואדוארדס כבר עכשיו, ובספק גדול לגבי העתיד. 

#4 ששום תוצאה בין הניקס לקאבס לא תפתיע

טוב, אולי חוץ מ4-0 או 4-1 לניקס. אבל השתיים הללו הגיעו לסדרה שוות כוחות כמעט לחלוטין. המאזן של הקאבס העונה? .62% הצלחה. הניקס עם ג'וש הארט – 63%. החמישייה הפותחת של הקאבס מנצחת את היריבות ב-6.9 נקודות ל-100 פוזשנים. של הניקס – 6.7 ל-100. 

במשחק הראשון לא היו הפתעות: שדונובן מיטשל הוא כוכב על. שג'אלן ברונסון הוא סקורר אדיר. ושניהם שחקנים למאני טיים בפלייאוף. ושג'וליוס רנדל מגיע לפלייאוף, הוא חוזר לזרוק ולקלוע באחוזים שמתאימים לתיאור שומן בגבינות, ולא אולסטאר ב-NBA. כל אלו דברים שכבר ידענו. בסוף, המשחק הוכרע לטובת הניקס בעיקר על שלשה אחת לא מתוכננת של ג'וש הארט, וכל עוד הסדרה תימשך כמו שאנחנו יודעים על שתי הקבוצות – הסיכוים שהקאבס יקחו דומים מאוד לסיכויים של הניקס לעבור לשלב הבא. 

#5 שהבטחתי רק ארבע נקודות, אבל יש לי תחושה שהלייקרס יעברו את ממפיס

זה לא מבוסס על שום ניתוח מעמיק, ולכן אני לא כולל את התחזית הזו כנקודה מן המניין. אבל אם אני חייב להמר, לדעתי הסיכויים של הלייקרס עומדים על 60-65% לעבור. הסיבות? ללייקרס יש את השחקן הכי טוב בסדרה – אנתוני דיוויס למקרה ושאלתם – למרות שהוא לא מנוצל נכון בלייקרס (כמו כל כוכב על ליד לברון, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר), ללייקרס יש יותר הרבה יותר ניסיון פלייאוף, ולממפיס אין את סטיבן אדאמס. זה במידה והלייקרס ישארו בריאים, כמובן, כי נכון לרגע זה גם דיוויס וגם לברון בספק למשחק הראשון, ומי יודע איך יהיה מצב הבריאות שלהם ככל שהסדרה תתקדם.