המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ חוזר והפעם התכנסו מתן גילור, ולדי קוגן, אריק גנות אלון ארד AKA אהד כורסה יחד עם אורן לוי מהעמוד אורן לוי .NBA
חם בצמרת המערב, יוטה דנבר קליפרס ויוסטון – איך זה יגמר? (הערכה למקומות 2-5, אם יש מי שחושב שיש קבוצה שתעבור את הלייקרס שיסביר).
אריק גנות: יוטה בהחלט נראית כמו הפחות טובה מהחבורה הזו – הן בסגל, הן במאזן הנוכחי והן בכושר לאחרונה. סביר שתסיים חמישית או אפילו שישית מאחורי הת'אנדר.
הקליפרס נראים נהדר לאחרונה, הם הקבוצה עם הסגל הכי איכותי וקיבלו דחיפה גדולה מההגעה של מרקוס מוריס. יכול להיות שגם לרג'י ג'קסון תהיה השפעה חיובית. הם אמורים לסיים שניים.
יוסטון כרגע קבוצה טובה יותר מדנבר לדעתי, אבל 2.5 משחקים זה הפרש משמעותי ודנבר קבוצת עונה רגילה טובה מאוד. דנבר שלישית, יוסטון רביעית.
ולדי קגן: פער של 3.5 משחקים בין דנבר השניה ליוטה החמישית הוא לא גדול ולכן הכל אפשרי. מבט על הלו"ז הנותר מבחינת קושי מראה שלדנבר נשאר הלוז הכי קשה מבין הארבע, ואחר כך לפי סדר יורד יוטה, הקליפרס ואז יוסטון. הקליפרס לא שורפים את עצמם על העונה הסדירה ולכן אני מעריך שהם לא יתפסו מעל המקום השלישי במקרה הטוב, יוסטון עם הסגנון אולטרה סמול בול תמשיך לשגע את היריבות, ודנבר ויוטה יתקשו לא מעט. לכן המיקומים יהיו-יוסטון 2, קליפרס 3, דנבר 4 יוטה 5.
מתן גילור: אלא אם תהיה פציעה ארוכה של דייוויס או לברון, הלייקרס תסיים ראשונה. לקליפרס ויוסטון לו"ז קל יותר. הראשונה תעשה את הקווץ' כדי לסיים במקום השני ויוסטון תסיים שלישית. למרות שלדנבר לו"ז קשה משל יוטה, פער של 3.5 משחקים יספיק עד לסיום העונה, אז דנבר 4 ויוטה 5.
אלון ארד: אז החלטנו שאנחנו לא לוקחים את הת'אנדר בחשבון בשאלה הזו? כי בינתיים הם כבר עברו את יוטה בטבלה…. רק אומר…
לדנבר, שכרגע במקום השני, יש לו"ז קשה ואני מאמין שהם ירדו מקום או שניים בזמן שהקליפרס יתחילו לצבור תאוצה לקראת הפלייאוף ויתרגלו הרכבים שאמורים לשרת אותם בהמשך בתדירות גבוהה יותר. יוסטון מנצחים ו-ווסטברוק נהנה מהחיים, אפשר להיות אופטימיים לגביהם קצת (לפחות עד הפלייאוף), ורק יוטה עוד מנסה לאזור את האומץ הדרוש להוריד את מייק קונלי לספסל.
בסוף זה ייגמר לייקרס, קליפרס, דנבר, יוסטון, יוטה, אוקלהומה סיטי. או שלא. וואו כמה שצפוף שם.
אורן לוי: הלו"ז שנשאר (לפי אתר "טנקת'ון") מצביע על הנתיבים של יוסטון והקליפרס בתור הקלים ביותר – מקומות 23 ו-22 בליגה בהתאמה – בזמן שדנבר (במקום השני נכון לשבת) נתקעה עם הלו"ז השמיני הכי קשה בליגה. גם כשמסתכלים על התקופה האחרונה, אפשר לראות את יוסטון מוצאים משהו במיקרו בול, ואת הקליפרס מרשימים בפעמים המעטות שהם בסגל יחסית מלא. ביוטה חושך, וכרגע נראה שיש יותר סיכוי שקבוצה תדלג מעליהם מאשר שהם שיצליחו לטפס בעצמם. ניחוש פרוע: קליפרס, דנבר, יוסטון ויוטה.
אמביד נראה מעולה בלי סימונס ולהיפך – אם אתה צריך לבחור האם אתה מפרק את הצמד? אם כן את מי היית שולח ועבור מי?
ולדי קגן: אם היו שואלים אותי את מי לשלוח ליעד אחר בסיקסרס הייתי עונה בלי היסוס-את ברט בראון. אני לא מאמין ש-2 שחקנים מצוינים שלא משחקים באותה עמדה לא יכולים להסתדר ביחד על הפרקט, ואם הם לא מסתדרים אז נא להביא מאמן שידע לסדר אותם. אני בטוח שפט ריילי או פופ היו מוצאים סידור נוח שיאפשר לסימונס את אמביד להצליח ולשגשג גם בליגת השלשות הנוכחית. אם תצמידו לי אקדח לראש ותכריחו אותי לבחור אחד אני בוודאי אבחר באמביד. פשוט כי אני רואה תסריט בראש שבו אמביד שחקן טופ 5 בליגה. סימונס אולי יהיה טופ 10 וגם זה קצת רחוק.
מתן גילור: לא מפרק צמד כזה כ"כ מהר. צריך לזכור שבעונה שעברה הודחו מול האלופה על חודו של זיז על הטבעת והכי הקשו עליה. אני כן חושב שהם צריכים לבנות סביבם טוב יותר. ואם בכל זאת אני צריך לבחור, אז אמביד נשאר (לדעתי הסנטר הטוב בליגה) ובצער נפרד מההגנה הנהדרת של סימונס בשביל קליעה מבחוץ. לילארד כבר לא ילד ואני לא בטוח שפורטלנד תסרב לטרייד כזה.
אלון ארד: אני חושב שאם לא תהיה הפתעה בפלייאוף, אכן הגיע זמן פרידה. זו רמאות אם אציע את הטרייד שהצעתי בפרק האחרון של 34% מהשדה? סימונס (ואולי עוד מישהו) תמורת בראדלי ביל וברטנס (בסיין וטרייד). וושינגטון צריכה תקווה ולדרוך על הרגליים של ג'ון וול לא באמת צריך לעניין אותה. פילי' צריכה קלעים מסביב לאמביד.
הסיבה שאני מעביר את סימונס ולא את אמביד היא בגלל שאמביד במיטבו (הלא סדיר) הוא שחקן טופ 8 בליגה. סימונס מעולם לא הגיע לשם וגם לא יגיע אם ימשיך לדרוך במקום מבחינת קליעה. כמעט בלתי אפשרי להיות קונטנדרית רצינית בלי שחקן טופ 8 אז אמביד נשאר.
אורן לוי: אני לא חושב שהם יצליחו לזכות ביחד באליפות (שזה משהו שאני חושב כמעט על כל צמד בליגה, למען הקונטקסט). אם זו המטרה היחידה, אני מניח שהייתי מחפש משהו על סימונס – שערך הטרייד שלו עדיין גבוה מאוד בתור סופרסטאר צעיר ורווי פוטנציאל, וגם שחקן שקשה יותר להקיף אותו בכישרון שיתאים לו. הייתי מנסה להשיג את בראדלי ביל או כוכב בקליבר הזה, או ג'רו הולידיי בטרייד משולש, אבל טריידים כאלה לא גדלים על העצים, ואולי הייתי מוכן להתפשר על חבילה של רול-פליירים יעילים ונכסים עתידיים. במקרה כזה יש צפרדע שצריך לבלוע בתקשורת, אבל ברנד לא נראה מוטרד מהדברים האלה.
אריק גנות: הייתי מאוד מהסס לפני שהייתי מעביר שחקן ברמה של סימונס או אמביד בטרייד. כמעט בלתי אפשרי לקבל ערך סביר על שחקן בקליבר כזה, ובדרך כלל טריידים כאלה קורים רק כשהשחקן עצמו מבקש אותם.
סיכוי טוב שהבעיה של פילדלפיה היא בצוות המסייע. הקבוצה צריכה כמה שיותר קליעה, מנהל משחק רציני ומאמן טוב. הורפורד וג'וש ריצרדסון הרבה פחות טובים בפילי והייתי מחפש להעביר אותם הרבה לפני שהייתי מסתכן בהעברת שחקן טופ 10 או טופ 20 בליגה.
האחים מוריס באל איי – מי מהם יגיע יותר רחוק השנה?
Something switched with Kawhi six or seven weeks ago and he’s gone up a level athletically and defensively.
Would you rather have him or LeBron during this stretch run to the Finals? #BSPodcast pic.twitter.com/IXN8lLGb6A
— The Ringer (@ringer) February 28, 2020
מתן גילור: מרכוס, כי אני חושב שקליפרס יזכו באליפות. והוא גם שחקן טוב יותר. למרות זאת, החשיבות של מרקיף ללייקרס תהיה גדולה יותר, כי פורוורדים בכנף זה בדיוק מה שחסר להם, בעוד שאצל קליפרס זו העמדה החזקה ביותר.
אלון ארד: מבחינה אישית או מבחינה קבוצתית? יודע מה, זה לא משנה… התשובה היא מרכוס. מבחינה אישית בקליפרס הוא נכנס לאחת המשבצות היחידות שהם היו צריכים לחזק ולתפקיד שיספק לו דקות משחק למכביר. אני חושב שהוא גם מגן קצת יותר טוב מאחיו ככה שהוא ישפיע יותר על סדרות הפלייאוף. הקליפרס הם הקבוצה הטובה יותר מבין השתיים, ככה שגם קבוצתית הוא יגיע לפחות סיבוב אחד רחוק יותר מאחיו.
אורן לוי: מרקיף. או זה שמשחק בלייקרס, בכל מקרה. ושניהם יגיעו לאותו מקום, תמיד, פשוט אחד ישב בקהל. לא יודע, אני מתחיל להאמין שהלייקרס הם על אמת, ולברון ירים הילוך בפלייאוף. לקליפרס יש מי שישמור עליו, אבל דיוויס יוצר כל כך הרבה בלאגן בהתקפות המעבר, עד שהוא למעשה מכונת מיס-מאץ' גם כשהכדור לא אצלו. ג'יימס יכול להזיז ממנו את קוואי על ידי חסימות, ואת ג'ורג' הוא לא סופר במיד-פוסט. זה בהפשטה גסה, וזו אמורה להיות סדרה נפלאה. אבל כרגע אני נוטה לבחור באגמיים.
אריק גנות: לקליפרס סגל איכותי יותר, אבל פציעות ואדישות כללית כלפי העונה הרגילה בהשראת קוואי הובילו אותם לעונה רגילה לא מרשימה.
הלייקרס קונטנדרים בכירים. לברון ודיוויס נראים כאילו הם משחקים ביחד כל חייהם, כמעט הובטחה ביתיות עד גמר ה-NBA, ההירארכיה שם מסודרת יפה ובסך הכל מתבקש להמר עליהם במערב.
אבל אנחנו הולכים לפגוש שוב את פלייאוף קוואי, ופלייאוף קוואי הוכיח את עצמו בעונה שעברה כשחקן על. יחד עם ג'ורג', מרקוס מוריס, לו וויל, הארל הקליפרס נראים כמו קבוצה שתתחבר למשהו בלתי עציר בפלייאוף. הלייקרס יצטרכו לסמוך על אייברי ברדלים למיניהם לסיוע, וזה לא בהכרח יספיק.
שורה תחתונה: מרקוס.
ולדי קגן: לפי העונה הסדירה התשובה האוטומטית תהיה הלייקרס כמובן. אבל העונה הסדירה והפלייאוף הם חיות אחרות, ואני ממשיך להאמין שהקליפרס ימשיכו לשחק גם כשהלייקרס יהיו כבר בחופשה. העומק שלהם יותר משמעותי ויש להם יותר שחקנים שאני סומך עליהם שיתעלו בפלייאוף ברגעים המכריעים. נכון שפול גורג פצוע רוב העונה, אבל גם אנטוני דייויס הוא לא קרל מלון ואני עדיין לא סומך עליו שיחזיק מעמד חודשיים רצוף באינטנסיביות של פלייאוף.
קבוצות הלוטרי במזרח נראות נורא, בנוסף אין שם קבוצות עם עתיד גדול. לאיזה 2 קבוצות לוטרי מזרחיות יש סיכוי להפוך לקבוצות תחרותיות בזמן הקצר ביותר.
אלון ארד: וואו איזו רשימה מבאסת של קבוצות. אטלנטה היא התשובה הברורה. עם הגרעין הצעיר שלה היא אמורה להתחרות על הפלייאוף בעונה הבאה וכבר ממש להתאכזב אם לא תעלה בזו שאחריה. שתי המועמדות האחרות מבחינתי הן וושינגטון ושיקגו. אם ג'ון וול חוזר לכושר סביר וושינגטון היא קבוצת פלייאוף במזרח למרות שאין שם הרבה מעבר לביל ו-וול. אישית אני עדיין לא איבדתי תקווה גם לגבי הצעירים של שיקגו, אני רק מפקפק ביכולת של ההנהלה לספק להם סביבה טובה לפרוח בה, אז אני אשאר עם אטלנטה ו-וושינגטון.
אורן לוי: השאלה הכי מבאסת שאני זוכר במדור. אטלנטה ושיקגו מנצחות במירוץ הזה, בעיקר כי האחרות רצות בפול-ספרינט לכיוון הנגדי. לאטלנטה יש את טריי יאנג וקאדר של שחקנים מוכשרים שלפחות אחד או שניים מהם אמורים לפרוץ לרמת מתן תפוקה ראויה מהחמישייה (ואם לא היינו משחקים הגנה אז ג'ון קולינס כבר שם). ההגעה של קפלה תעזור להרים אותם טיפה בצד הזה. אני לא סומך על יאנג ברמות הגבוהות באמת, אבל הרף שאנחנו מדברים עליו הוא נמוך בהרבה. שיקגו מצדה נראית רחוק אפילו יותר, עם המאמן וההנהלה הכי מפדחים בליגה, אבל יש בסגל שלהם כישרון אמיתי, ואולי בידיים הנכונות, אולי. משהו.
אריק גנות: אטלנטה היא הבחירה המתבקשת. יש לה סגל איכותי אבל מאוד צעיר, שחוזק עכשיו בקאפלה – עדיין כוח רציני גם בעידן שבו סנטרים הם זן נכחד. תהיה להם בחירת דראפט גבוהה העונה, יש להם מקום לשני חוזי מקס (או קרבו לכך) בקיץ – בקיצור, לא קשה לדמיין אותם משתפרים הרבה ומהר.
חוץ מהם אף אחד לא נראית קרובה, אבל אם חייבים להמר אז על הוויזרדס. הם יצטרכו שוול יחזור לפחות ב-70% מהפציעה, מזל בלוטרי וניצול נכון של הקאפ ספייס שלהם בקיץ – שלושה דברים בסיכוי נמוך, אבל סבירים הרבה יותר מהצלחה של אחת הנמושות האחרות.
ולדי קגן: לבחור 2 מתוך ה-7 שיראו כמו משהו בעתיד הקרוב? נלך לפי שיטת האלימינציה-קליבלנד לא, הניקס ממש לא, דטרויט הלכתי להקיא תכף אשוב, שיקגו ליד זאק לאבין לא צומח דשא, שארלוט כמה מייקל היה גדול כשחקן ככה הוא גרוע כבעלים. ולכן נותרנו עם 2: אטלנטה ו-וושינגטון. אטלנטה בהחלט יש עתיד לא רע לפניהם, עם טריי יאנג וקולינס כשלד צעיר ומבטיח. וושינגטון זה קצת יותר קשה לראות, אבל יש תסריט שבו עם מינוי של ג'י אם חדש אפשר יהיה להוסיף כשרון, שיחד עם ביל שנותן עונה מדהימה יחזיר את הקבוצה לפלייאוף בקרוב. וואו המזרח הזה מדכא אותי.
מתן גילור: קודם כל אטלנטה. יאנג וקולינס צמד נהדר שעוד שייתפר לא מעט לדעתי. בהם אני לא נוגע האנטר נראה שחקן הגנה לא רע, והורטר משלים בסדר, רדיש פוטנציאל וקאפלה שחקן טוב. יצטרכו כנראה להמיר אחד מהאחרונים + בחירות דראפט לכוכב ואז הם יכולים לדבר חזק. חוץ מהם אף אחת לא תאיים על צמרת המזרח בשלוש העונות הקרובות, לפחות.
האם המאזן והיכולת של מילווקי והגריק פריק סגרה את ה MVP לעונה? או שצפויות הפתעות בשליש האחרון של העונה?
אורן לוי: ה-MVP סגור וחתום כבר מ-2019. רק גלגלי הקפיטליזם והתקשורת שטוחנים תמיד יכולים להמציא לנו מירוץ כדי לנסות למכור עוד איזה מוצר. הארדן דעך מבחינה מספרית, בין אם זה טוב או רע ליוסטון בפלייאוף, בכל הקשור לשאלה הספציפית שלפנינו זה פוסל אותו. לברון בקרוז-קונטרול. לוקה בן 12, ויוקיץ', הנפלא, עדיין מדביק פערים מפתיחת העונה. כל זה בזמן שיאניס נותן מספרים פר דקה שמחזירים אותנו עד לווילט בקבוצה שנמצאת בקצב של 70 ניצחונות. איזה הפתעות, בחיאת סומסום?. שמישהו יכבה את האור.
אריק גנות: בהנחה שיאניס לא ייפצע – התואר יהיה שלו. הארדן כבר לא עושה קסמים העונה, לברון מצוין אבל ברור שהוא שומר את ההילוך הנוסף לפלייאוף, ויאניס הוא השחקן הכי טוב ביי פאר בקבוצה הכי טובה ביי פאר. לוקה אולי עשה קצת קולות בתחילת העונה, אבל כרגע זה לא נראה אפילו קרוב.
ולדי קגן: יש צורך להכביר במילים על יאניס והבאקס? מאזן של 8-50, הבטחת מקום בפלייאוף כבר בפברואר, כוכב על חלל שנותן כמעט 30 נקודות, 14 ריבאונדים ו-6 אסיסטים ב-31 דקות למשחק? זה פשוט לא נראה הגיוני. עם כל ההערכה ללברון ולמועמדים האחרים, אין אפילו תסריט קלוש שיאניס לא לוקח את התואר העונה, אני אפילו אלך יותר רחוק ואגיד שזה צריך להיות פה אחד. הפתעות תמיד יכולות להיות, בעיקר הפתעות רעות בדמות פציעות, אבל בהנחה שכולם היו בריאים התואר הזה כבר סגור, וכדאי שיתחילו לחרוט את השם עלה הגביע כי עם השם הזה זה לוקח זמן.
מתן גילור: זולת פציעה מסיימת עונה, כן. הוא ה-MVP הבלתי מעורער. ייתכן שאפילו שחקן ההגנה (קרב צמוד עם דייוויס).
אלון ארד: די סגרה. בהיעדר פציעה, אני לא רואה מישהו שיכול להתקרב אליו. אולי הארדן אם יוסטון תסיים את העונה עם 22 ניצחונות מ-24 המשחקים שנותרו לה ותגיע ל-60 ניצחונות. דוגרי גם אז לא בטוח, אבל לפחות זה יהפוך את ההצבעה לצמודה…
