המדור השבועי בשיתוף 'פוסט אפ' חזר והפעם גם הכדורסל חזר! והפעם התכנסו מידן בורוכוב, ניב שכטר, אריק גנות והאורחים המיוחדים אורן לוי ואור עמית מהעמוד Insignifistats
הניקס סגרו עם ת'יבודו. האיש הנכון במקום הנכון?
מידן בורוכוב: אני מאוכזב מההחלטה של הניקס. הם לכאורה הלכו על שם של מאמן גדול אבל במצבם אני לא בטוח שהוא האיש המתאים. ת'יבודו מאמן שקיבל המון קרדיט על התקופה שלו בבוסטון ובבולס. במינסוטה הוא נכשל כשלון חרוץ. וויגנס ו-KAT לא פיתחו את המשחק שלהם ובאטלר ברח משם כל עוד נפשו בו.
החומר של הניקס בוסרי מאוד וככזה הניקס היו צריכים להחתים מאמן כמו אטקיסנון שידע להפיק לימונדה בנטס. לדעתי הוא לא יושיע את הניקס ולא יסיים חוזה, אין חדש תחת התפוח הגדול.
אריק גנות: אני בכנות מתקשה לחשוב על התאמה פחות טובה. כולל בקרב אנשים שאינם מאמנים במקצועם. הניקס מנסים לבנות קבוצה צעירה ולפתח את הכשרון של השחקנים שלהם. איך זה קשור לת'יבודו, שידוע כמי שלא נותן הזדמנות לשחקנים צעירים? השנים האחרונות שלו במינסוטה היו כשלון באספקט הזה – וויגינס איכזב, טאונס התקדם יחסית מעט, וצעירים אחרים לא מצאו את מקומם.
בעיני הניקס היו צריכים למצוא מאמן קולג'ים מצליח שייתן רהבה דקות לצעירים וירגיש בנוח לתת להם לטעות. ת'יבודו הוא ההיפך הגמור.
אור עמית: הייתי בעד אטקינסון, אבל ת'יבס הוא בחירה טובה למועדון. יש לו מערכת יחסית קרובה עם ליאון רוז, הנשיא החדש, וקבלות בפיתוח שחקנים. אם הוא יוכל לעשות עם מיטשל רובינסון את מה שהוא עשה עם ג'ואקים נואה בבולס הוא כבר שווה את ההחתמה, הוא גם כנראה הבנאדם המתאים להוציא מפראנק נילקינה את הסטופר ההגנתי שמתחבא שם.
ההסתייגות שלי היא אורך החוזה. הוא אמנם החזיק 5 שנים בבולס, ו-7 שנים כעוזר מאמן בניקס של ואן גנדי, אבל ואן גנדי הוא המאמן האחרון שהחזיק 5 עונות בניקס. ת'יבס מגיע על לפיתוח הצעירים, והייתי שלם יותר עם חוזה לשלוש עונות, אבל זה מה יש.
ניב שכטר: אני מהבודדים שעדיין מאמינים בת'יבודו, למרות הכישלון המוחץ במינסוטה. ת' יבס הוא איש כדורסל ברמח אבריו והקהל היו יורקי יעריך את הקשיחות שלו. הבעיה שלי היא עם מצב הקבוצה וההתאמה של איש כמו ת'יבודו לקבוצה בבניה, יחד עם הסבלנות הקצרה שלו עצמו, של ההנהלה ובמיוחד הבעלים, קשה לי לראות כאן שידוך מוצלח לטווח ארוך.
אורן לוי: לא ולא. ובמקרה הזה שלילי ושלילי זה לא חיובי. ואם כבר התחפשתי למורה למתמטיקה שלי מהתיכון, אמשיך ואומר שלא רק שהתשובה לא נכונה, הבעיה היא הדרך אליה. הניקס לא צריכים מאמן שלא מאמין במחשבה לטווח ארוך (אל תתייחסו למה שת'יבס אומר, אלא לפעולות שלו כמאמן), להפך. האם נעשה מחקר רציני ומעמיק לפני ההחתמה? כי זה מרגיש שהשמות הרגילים הופרחו לאוויר, ות'יבס – שהוא באמת טיפה יותר מבוסס ממארק פאקינג ג'קסון וג'ייסון פאקינג קיד – נבחר ברוב קולות אחרי ששמו קיבל קצת פחות ביקורת מהעולם שבחוץ. אם הניקס ימשיכו להתנהל כמו שהמדינה שלנו מתנהלת שלא יתפלאו אם הם יסיימו באותו מקום.
לו ווילאמס יצא מהבועה היישר למועדון החשפנות הקרוב אליו, האם הוא צריך להענש על ידי הליגה?
אורן לוי: לא יודע אם הטרמינולגיה הנכונה כאן היא "עונש", למרות שהליגה כן ציירה כך את עשרת ימי הבידוד שהוא נאלץ לעבור בעקבות הגיחה המביכה. זה עניין בטיחותי ותברואתי בעיני יותר מכל דבר אחר. מדובר בהחלטה די דבילית מצד וויליאמס, שטיפה תוקעת את הקליפרס. ההנחה היא שהבאים אחריו יהיו זהירים יותר (או זהירים יותר שלא להצטלם, תלוי במידת הציניות של הקורא/ת). בכל מקרה, אמנם זה לא מצטלם טוב (ליטרלי), אבל ביג דיל זה לא.
מידן בורוכוב: הליגה עבדה כל כך קשה בנסיון נואש להחזיר את השגרה ואת הכדורסל. ההשלכות של פיצוץ הבועה הרסניות. לו וויל שחקן ותיק בליגה ואני לא מבין את ההתנהגות שלו. מלבד הנושא של הפרת החוק הוא נהג בזלזול בוטה בחוקי הליגה ובחבריו לקבוצה.
הייתי מעניש אותו ובחומרה למען יראו ויראו. אי אפשר לגלות סובלנות למי שעושה צחוק מהעבודה. הייתי משעה אותו מ-5 משחקים ללא קשר לתקופת הבידוד שמובנת מאליה.
אריק גנות: הסיבה שבגללה הוא יצא לא צריכה לשנות. השחקנים הם אנשים מבוגרים, והליגה לא צריכה למשטר אותם מבחינה מוסרית. אין הבדל גדול בין מי שיצא למועדון, יצא כדי לאסוף פיצה, או ביקר חברים מחוץ לבועה.
מבין אלה שכן יצאו, בעיני הבידוד הוא עונש מספיק. הם המושעים בפועל ממספר משחקים, וזה עונש שהוא יותר מהולם.
אור עמית: זו דרך מענינת להסתכל על העובדות. וויליאמס יצא למקרה לא קשור, ובדרך עבר במועדון חשפנות (רק לאכול, שזו כנראה גרסת העולם בו הפרינט מת 'לקרוא פלייבוי בשביל המאמרים'). הוא נכנס לבידוד ולא יקבל שכר עבור הימים בהם הוא הפר בידוד. זה נראה לי כמו עונש מספיק.
ניב שכטר: אין כאן עניין של עונש. כל מי שקיבל אישור לצאת מבחינתי שילך לאן שבא לו, אם רק אחרי זה יחזור לבידוד של 14 יום. הבועה עד כה נחשבת הצלחה מסחררת בכך שאין הידבקויות ומצליחים ממש לשחק כדורסל במקום באפידמיולוגיה, אבל בשביל זה צריך שכולם יכבדו את החוקים, ללא יוצא מן הכלל, עד כמה שהכנפיים טובות במועדון החשפנות, מקווה שהם שוות היעדרות של 14 יום, כי זה מה שצריך היה לקרות.
הליגה חזרה – רשמיים ראשונים מהדרבי של אל איי
ניב שכטר: כיף גדול. כצופה וותיק במיוט חווית הצפייה לא נפגעה כלל וזוויות הצילום החדשניות הוסיפו נדבך מיוחד לכל החוויה. לגבי הכדורסל, הופתעתי לטובה מהרמה, למרות העליות והירידות במהלך המשחק. מי שחשש שכוכבים יהיו חלודים (שלום לכל מי שציין שקאווי היה עם 26% מהשדה במשחקי האימון) ראינו קרב נפלא, מתח והתעלות של כוכבים. מה צריך יותר?
אורן לוי: אם לשפוט על-פי ההיילייטס, הבוקס-סקור והלהגת בטוויטר, מה שקיבלנו מהמשחק הזה זה שלברון בא לעבוד. לא שהיה ספק, וזה בטח לא היה משחק גדול של המלך בסטנדרטים שלו. אבל נראה ש"דה רינגר" קלעו בול בפרודיה שלהם (ואם לא ראית את המחזמר דיסני שלהם מדובר בחור בהשכלה). גם בגיל 35, כשצריך, לברון פשוט הופך למכסחת דשא, והמגרש הופך לגינה הקהילתית. יהיו לו ימים דומיננטיים יותר בהתקפה, ונחמד לראות את דיוויס חוגג. הקליפרס מעולים ועמוקים, אפילו בלי שני שחקני הספסל האדירים שלהם. דרבי בגמר המערב נשמע די חלומי. את דיוויס אני מעדיף עם אפרו ומשקפיים, אני לא חושב שזו שאלה בכלל.
מידן בורוכוב: משחק שעלה על כל הציפיות. אירועי הספורט שראיתי לאחר החזרה בתקופת הקורונה לא עשו לי את זה. ה NBA חזרה ובענק והעידר הקהל לא היה מורגש בכלל. דוויס,קוואי ו PG היו אדירים. לברון היה בינוני ומטה ועדין הצליח לנצח את המשחק. זה משחק שמשאיר המון טעם לעוד. 7 משחקים בגמר המערב נניח?
הקליפרס ללא ווילאמס והראל יכולה לצאת מעודדת מהמשחק.
הלייקרס הוכיחו שיש להם עומק וההחתמה של ווטרס מתבררת כיעילה מאוד.
אריק גנות: אין ספק שהקבוצות חלודות, וראו את זה באחוזי הקליעה. אבל זה היה – סוף סוף! – כדורסל NBA. לא יעיל במיוחד, אבל טוב ומותח.
הקליפרס יכולים לשמוח מהמשחק הזה. בלי לו וויל והארל הם היו רחוקים סל אחד מניצחון. ג'ורג' בריא לראשונה מזה זמן רב, והמשמעות שלו לקבוצה עצומה. רג'י גקסון הוא תוספת חשובה, הוריד הרבה מהעוקץ של האובדן של לו וויל. נואה עדיין באנקר בהגנה ובריבאונד.
עבור הלייקרס השאלה המרכזית היא איך לברון יצליח להיכנס לעונה. קל לשכוח בן כמה הוא, אבל קשה לו וראו את זה הבוקר. הם יצטרכו אותו בשיאו כדי לעבור את הקליפרס בכוח מלא.
אור עמית: על ערב המשחקים הראשון היה כל כך הרבה אבק שעוד צריך לנער שזה יהיה לא אחראי לחתוך מסקנות.
נראה שלשתי הקבוצות יש עוד לאן לעלות, אבל למרות רמת ביצוע לא מרשימה מדי, נראה שהפוקוס והרצון לגמרי שם. יכולה להיות אחלה סדרה.
מי לדעתכם הולך להיות הפתעת הבועה? (שחקן שיהיה X פאקטור)
אור עמית: בגדול אפשר לסמן אחד כזה בכל קבוצה, אבל אם מסתכלים על מי שיש להן סיכוי אמיתי לתואר, אני הולך עם ג'יילן בראון.
בראון היה מאד מעורב בהפגנות לשוויון חברתי בארה"ב, והוא בדיוק מסוג השחקנים שיכולים לרתום את המאבק הזה להצלחה על המגרש. הסלטיקס, די בשקט, הם שוב קבוצה שיש להם מה להוכיח – טייטום אחרי 2019 בינונית, קמבה שרוצה להוכיח שהוא יכול להצליח גם על הבמה הגדולה וקנטר שחי בשביל מסרים חברתיים. תוסיפו את החבר'ה הקשוחים שאף אחד לא סופר ומרכוס סמארט, וקיבלתם קבוצה שאם בראון יצליח למצב את עצמו בתור המנהיג שלה על המגרש, לגמרי יכולה לעשות גמר.
ניב שכטר: ג'יי ג'יי רדיק אמר פעם שכשהוא היה צעיר, כדי לתפוס את המקום ברוטציה, הוא דאג להגיע למשחקי קדם העונה בשיא הכושר, בניגוד לכוכבים שבנו את הכושר לאט לאט וכך התבלט. יש כאן הזדמנות לשחקנים שדאגו לכושר טוב בחופשה הארוכה להתבלט, רק מעצם הכושר הגופני שיפגינו. להיות יותר ספציפי, אנדרה רוברסון מאוקלהומה, נראה טוב במשחקי ההכנה ואוקלהומה בכלל נראית קבוצה שיכולה להפתיע לא מעט אנשים.
אורן לוי: נתחיל במי לא – בול בול. מצטער לפוצץ לכם את הבועה (פאן אינטנדד, מה תעשו לי?). הנה המועמדים הריאליים שלי, ואני מנסה לחפור מעבר לשכבת השחקנים היחסית-מבוססים: ג'יי.אר סמית' נמצא בסיטואציה מושלמת ומוכרת, כשמצבת הגארדים של האגמיים מצטמקת והולכת. שימו עין גם על שייק מילטון, שמקבל את המושכות. לא באמת, אבל הוא כן בחמישייה, וישחק קצת בפיק-אנד-רול. בפילי נואשים לתפוקה עקבית מעמדות החוץ. אפשר להוסיף לרשימה את סת' קרי, שמתאים כמו כפפה ליד בהתקפה של דאלאס – פליימקר משני ליד דונצ'יץ', שאסור להשאיר ללא השגחה צמודה. אם תכריחו אותי אני מהמר על ג'יי.אר בתור האקס-פקטור של הבועה, ושאלוהים יעזור לי.
מידן בורוכוב: קצת קשה להגדיר סופרסטאר כאיקס פאקטור אבל אני אהמר על בן סימונס כשחקן שיהיה הפתעת הבועה. שינוי העמדה לפאוור פורורוד יעשה לו רק טוב, אם זה עבד עבור לברון בזמנו ועבור דוראנט זה יעבוד גם עבור סימונס. הייתי שמח לראות אותו לא מהסס בזריקה וזורק לפחות 3 פעמיים למשחק מדאון טאון כשגם אם יקלע 1 מצבו טוב.
ההצלחה של פילי בבועה תהיה על הכתפיים של סימונס. בניטרול הקהל ובאווירת הכדורסל הנקייה של אורלנדו זה צריך לעבוד עבורו.
אריק גנות: רבים, ואני בתוכם, מהמרים על טורונטו כמי שיכולה להפתיע במזרח. מועמד חזק לתואר שם הוא נורמן פאוול.
פאוול חמק איכשהו מתחת לרדאר, אבל העונה הרגילה שלו היתה מצוינת עם 16 נק' למשחק ב-50% מהשדה ו-40% ל-3. אנחנו לא רגילים לראות שחקנים שמכפילים את ממוצע הנקודות שלהם בעונתם החמישית, אבל זה בדיוק מה שפאוול עשה. עם ההגנה החזקה שלו, הוא יכול היה להיות מועמד לשחקן המשתפר ברוב השנים.
בפלייאוף הקודם פאוול לא הצליח להשפיע, אבל השנה הוא נראה הרבה יותר טוב ויכול לשחקן תפקיד מפתח בריצה של טורונטו לגמר המזרח, ואולי מעבר.
כדורסל ישראלי – הפיינל פור האחרון, חוזרים לסדרות. האם לדעתך פורמט הפיינל פור היה הצלחה/כשלון?
אריק גנות: הסיבה שהליגה הישראלית עברה לפורמט פיינל פור היתה מאוד ברורה – הגדלת השונות. לפני המעבר לפיינל פור היו 36 שנה בהן מכבי ת"א לקחה את כל האליפויות חוץ מאחת. אחריו- 15 שנה, 9 אליפויות למכבי ת"א ו-6 לקבוצות אחרות.
במובן הזה, הפיינל פור היה הצלחה מסחררת. הוא איפשר לקבוצות אחרות לקחת אליפות גם כאשר מכבי היא בבירור הקבוצה הטובה בליגה בפער עצום.
ומהצד השני – הצלחתו היא כשלונו. אם רוצים ששיטת המשחק תשקף עדיפות ספורטיבית – הפיינל פור הוא בדיוק ההיפך. אני מניח שלליגה נמאס מכך שהאליפות עצמה איבדה מערכה, ולכן חזרו לשיטה הקודמת.
אור עמית: הפיינל פור היה אמור באופן חצי-מוצהר לתת יתרון לקבוצות הקטנות, ואכן ב-15 השנים בהן האליפות לא מוכרעת בסדרת גמר היו חמש אלופות חדשות. מצד שני, בשלוש השנים האחרונות האליפות שוב חזרה אקסלוסיבית לת"א, ויחד עם הסדרות מגיעות לא מעט הגבלות אחרות שקשורות למספר הזרים וכד'.
נצטרך לראות אלו הגבלות יהיו בעונת המשחקים הבאה בכל מה שנוגע לקורונה. יתרון הביתיות בסדרה די מאבד את המשמעות ללא קהל, אז מהבחינה הזו יכול להיות שהחזרה לסדרות צריכה להדחות בעוד שנה. גם האימפקט הכלכלי של משחקים ללא קהל עלולים להגדיל את פערי הרמות בליגה.
ניב שכטר: מכיוון שאני בחרם על הליגה הישראלית מאז שגנבו את גליל עליון מהגליל, אתן למידן בורוכוב לענות במקומי…
מידן בורוכוב: הפיינל פור היה פורמט מצליח. הוא ביטל את הטאבו של מכבי תל אביב בליגה,קבוצה שזכתה ב 38 אליפויות ב 39 שנה.
האם היינו זוכים לאלופות כמו חולון? ראשון לציון? מכבי חיפה? גלבוע גליל?
בשנות הפיינל פור מכבי תל אביב הצליחה להשיג 3 אליפויות רצופות בלבד. ייתכן וקבוצות כמו חולון וירושלים היו זוכות באליפות גם בסדרה ומכבי הפסידה בסדרה לאילת.
זה אולי פורמט לא תחרותי כשכמעט ואין משמעות לעונה הרגילה אבל אני אהבתי אותו באופן אישי
אורן לוי: אני רחוק מלהיות מעורה במה שקורה בביצתנו, אז תרשו לי להגביל את הטייקים שלי לאמירות כלליות בלבד: ממש כמו השאלה אם היה פאול או לא, גיליתי שהרבה מהדעות בנושא מידת הספורטיביות של הפיינל פור הטיבו באופן מחשיד עם הקבוצה שאותה בעלי הדעה אוהדות/ים. זו חקיקה פרסונלית וזה לא קול. שנית, נכון שסדרות משקפות טוב יותר את היתרון האיכותי – ולמעשה מבטיחות יותר מקרים של מנצחת "ראויה יותר" – אבל… גם דרמה זה כיף, וזה לגמרי ספורטיבי, תשאלו את היורוליג.
מידן בורוכוב: במבחן התוצאה הרצון למנוע את זהות האלופה אפשר לומר שהפיינל פור עמד במטרה, האליפות לא הייתה טאבו של מכבי וגם כשהיא זכתה להניף צלחת זה הלך קשה. בשנים הראשונות יצא לי להיות וליהנות באירוע שהופק ברמה גבוהה. מאז נראה שגם הפיינל פור איבד מיוקרתו והפך לעצם בגרון. זה פורמט שלא מתאים לליגה ופגע באופן אנוש בליגה שהפכה למאוד משעממת.
אני מקווה שאחרי הפיאסקו של העונה שבה הליגה חזרה ללא חשק כשרוב הקבוצות חזרו בהרכבי טלאים נזכה לראות סדרות, שמישהו יעדכן את ירושלים ומכבי שהעם דורש שהן תפגשנה בגמר(לא משהו שקרה בשנים האחרונות)
