הרבה זמן עבר מאז התיישבתי מול המקלדת וחיפשתי דרך לתעל את המחשבות אל דף ריק. למעשה, אחד עשר הימים שעברו מאז הכתבה האחרונה שהעליתי הם הפגרה הארוכה ביותר שלקחתי בזמן העונה הרגילה מאז שהתחלתי לחפור לכם על NBA, אי שם בשנת 2013. יש אינספור תירוצים, תירוצים של עבודה, תירוצים של זמן, תירוצים של תירוצים, אבל אולי קרה לי בדיוק מה שקרה לי להרבה מאוד קבוצות בליגה. אני רואה את הגולדן סטייט ווריורס משחקים כדורסל ותוהה "מה הטעם"? מה הטעם לדסקס על הפוטנציאל של מיילס טרנר או על הטרייד צ'יפס שיש לדני איינג' בזמן שאנו צופים בקבוצה כל כך דומיננטית, שאלא אם כן אלוהי הפציעות יחליט להתאכזר אליהם או אלוהי החוסר-כימיה יקפוץ לביקור, אין שום סיבה נראית לעין מדוע הם לא יהיו הפייבוריטים לאליפות בארבע-חמש השנים הקרובות.
עם זאת ולמרות העליונות הפנטסטית של גולדן סטייט, יש לליגה הטובה בעולם עוד המון סיפורים שצריך לבחון. הווריורס הם אמנם הסיפור הכי בולט והכי מרכזי, אבל הם לא היחידים, וגם הם התחילו כסיפור משנה אי שם ב-2014, כשהיה נדמה שמיאמי תשלוט בליגה בעתיד הקרוב. אז אין תירוצים.
1. מיילס טרנר הוא העתיד
כשלארי בירד, אחת האגדות הכי גדולות ב-NBA, אומר עליך שאתה הקלעי הכי טוב בקבוצה, זה אומר משהו. עם זאת, האמירה הזו של בירד היא רק קצה המזלג של האטרקטיביות של מיילס טרנר, הסנטר הרוקי של אינדיאנה. האטרקטיביות שלו נובעת מכך שהוא משלב קליעה איכותית ויכולת לרווח את המשחק לפיזיות ויכולת להתמודד ראש בראש עם כל מי שצריך מתחת לסל.
בפודקאסט האחרון של ביל סימונס התארח טום ת'יבודו, ואחד המשפטים הכי נכונים שת'יבס אמר בשיחה הזו היה לגבי דריימונד גרין. ת'יבס טען כי כאשר דריימונד עובר לשחק בסנטר ואנדרה איגודלה משחק ב-PF בהרכב המוות של הווריורס, גולדן סטייט מרוויחה משחק מהיר יותר והרבה יותר ריווח מצד אחד, ומצד שני לא מוותרת בסנטימטר על הגנה ועל ריבאונד, שזה לכאורה אמור להיות הטרייד-אוף. נותר לנו עוד לראות אם יהיו קבוצות בפלייאוף שיצליחו לחשוף את ההרכב הזה (אולי אוקלהומה, שהיא קבוצת ריבאונד ההתקפה הכי טובה בליגה), אבל נכון לעכשיו, מדובר בתיאור מדויק של אחד היתרונות הגדולים של הלוחמים.
טרנר, בזכות העובדה שהוא גבוה מגרין בכ-10 ס"מ, יכול להיות הגרסה של גרין באינדיאנפוליס. שחקן שמרווח את המשחק בהתקפה ולא גורם לקבוצה להקריב בהגנה. הוא המנוע שישלים את המעבר של אינדיאנה מקבוצת הביג-מנים של העונה שעברה לקבוצת סמול-בול אמיתית. שחקן כמו טרנר, עם הנוכחות שלו והקליעה שלו והניידות שלו, זה בדיוק מה שהליגה מחפשת כרגע. אני לגמרי יכול לדמיין חצי מהג'נרל מנג'רים בליגה מסתכלים על טרנר ופולטים משפט א-לה וויל פרל ב"זולנדר". טרנר – So Hot Right Now.
עדיין יהיו לו פוזשנים של בלבול בהגנה וחוסר אוריינטציה, הוא עדיין לא זורק שלשות כמו קריסטאפס פורזינגיס והוא לא נייד בהגנה כמו קארל אנטוני טאונס, אבל יש לו את כל המרכיבים כדי להפוך לסנטר איכותי ב-NBA של היום, וביחד איתו, לאינדיאנה יש קבוצה סופר מעניינת. בטח כשבקיץ יהיה להם מספיק מקום להחתים כל שחקן שירצו וכל שחקני הרוטציה הבכירה שלהם (PG, מונטה אליס, ג'ורג' היל, טרנר וסי.ג'יי מיילס) חתומים לפחות לעוד עונה. לפתע, נדמה שאינדיאנה הולכת להפוך לרלוונטית הרבה יותר מהר ממה שחשבנו.
2. מה בוסטון צריכה לעשות?
לפעמים, כשיש לך יותר מדי אופציות, זה הרבה יותר קשה ממצב בו מחליטים בשבילך. תחשבו על זה שאתם במסעדה ואתם מקבלים תפריט מלא בכל טוב ואומרים לכם שכל מה שתזמינו הוא בחינם, אבל מותר לכם להזמין רק מנה אחת בלבד. סטרייק אחד ונגמר. את מה תיקחו? את החזה עוף ברוטב שמנת? סטייק אנטריקוט? סלט יווני משובח? אולי ניוקי או פסטה?
עכשיו, אחרי שעשיתי אתכם רעבים, תחשבו על זה שאחרי שהחלטתם סוף סוף מה תיקחו והבנתם על מה אתם מוותרים, יכול מאוד להיות שבכלל לא תקבלו את מה שהזמנתם, כי זה תלוי כמה בחירות דראפט יש למלצר. זה המצב של בוסטון כרגע. יש להם יותר מדי נכסים, יש להם יותר מדי טרייד צ'יפס שבסופו של דבר צריכים להיות מומרים להצלחה על הפרקט, אבל נראה שזה ממש לא ברור איך דני איינג' הולך לעשות זאת. האם הוא הולך לעשות זאת דרך טרייד שיכלול חלק מבחירות הדראפט האטרקטיביות של ברוקלין? האם הוא הולך לשמור את הבחירות הללו בתקווה שיניבו לו שחקן צעיר וןמוכשר כמו בן סימונס? או שאולי הוא הולך במסלול מסורתי יותר וינסה בקיץ להחתים שחקנים חופשיים עם כל השטח הפנוי שיהיה לו בתקרת השכר (כרגע לבוסטון יש רק 27.6 מיליון דולר מובטחים לעונה הבאה. גם אחרי החוזה החדש של ג'יי קראודר, אם וכאשר, יהיה להם מספיק מקום להחתים לפחות שחקן אחד על חוזה מקסימום).
טרייד מפוצץ הוא לא ממש אופציה ריאלית, כי הוא נסיבתי מאוד. איינג' יכול להציע עד מחר את הבחירות של ברוקלין לקבוצה אחרת, אבל כל עוד הקבוצה הזו לא תרגיש נואשת, אין לה שום סיבה לעשות זאת. סקרמנטו לא הגיעה לנקודה הזו עדיין עם דמארקוס קאזינס (בטח בכושרו המפלצתי הנוכחי), הקליפרס, למרות האירועים האחרונים, רחוקים מהנקודה הזו עם בלייק גריפין ואין ממש אף שחקן אחר ששווה לוותר עבורו על הבחירות הללו (עם כל הכבוד לדווייט האוורד). לא כל שנה יש סיטואציה כמו ג'יימס הארדן ואוקלהומה סיטי.
לכן, עדיף לבוסטון להמשיך במסלול. ב-10 המשחקים האחרונים הסלטיקס ניצחו 7 פעמים, יש להם את ה-Net Rating החמישי בטיבו בליגה (7.7+, אחרי הווריורס, ספרס, אוקלהומה סיטי וטורונטו) והם כרגע במקום הרביעי במזרח, עם יתרון ביתיות בפלייאוף. אמנם אין להם באמת סיכוי בפלייאוף בלי גו-טו-גאי אמיתי, אבל כל עוד אין גו-טו-גאי ברמה גבוהה בשוק (וכרגע אין), עדיף להמשיך לחכות. עדיף להמתין עד לרגע הנכון כדי לתקוף. אולי התקיפה תבוא בכלל בפרי אייג'נסי, אולי היא תבוא דרך קצת מזל בלוטרי, אבל איך שלא מסתכלים על זה, עדיף לסלטיקס להמתין. בעיקר כי כרגע, כאשר בליגה רוב הקבוצות מחפשות להתחזק לפני הטרייד דד-ליין ולא להיחלש ואין יותר מדי קבוצות שמחפשות "למכור" שחקנים, המחיר שהסלטיקס יאלצו לשלם על סופרסטאר בטרייד יהיה מופקע.
3. יש קבוצת כדורסל בפילדלפיה
מישהו צריך לעשות מחקר על איך זה שאיש סמית', שחקן שהיה נווד ב-NBA במשך כל הקריירה שלו, הפך להיות הצ'ה גווארה של הקבוצה החלשה בליגה. איך זה ששחקן בלי כישורים יוצאי דופן לעמדה שבה הוא משחק (שהיא גם העמדה אולי הכי עמוקה בליגה) מצליח לעורר כזה שינוי בקבוצת NBA?
האם זה כי כל מה שהיה לפניו באזור פנסילבניה היה כל כך נחות שעצם היותו של סמית' שחקן כדורסל סביר זה מספיק כדי לשנות את התמונה בצורה כה דרמטית? האם זה כי סמית' בעצמו שדרג את המשחק שלו והפך לרכז שצריך להתייחס אליו ברצינות? האם זה אולי דווקא כי מייק דאנטוני וג'רי קולאנג'לו נכנסו לתמונה בפילדלפיה? כנראה שזה שילוב של כל הגורמים הללו, אבל זה לא באמת משנה. מה שמשנה הוא שפילדלפיה הצטרפה לליגה הטובה בעולם בשבועות האחרונים. בעשרת המשחקים האחרונים יש להם את ההגנה השישית בטיבה בליגה (101.5 נק' ל-100 פוזשנים) והתקפה שאפשר להסתכל עליה. למעשה, בעשרת המשחקים האחרונים ההתקפה של הסיקסרס מדורגת גבוה יותר מההתקפה של מיאמי, שיקאגו, אורלנדו ואטלנטה. אמנם היא מדורגת עדיין במקום ה-24 ביעילות התקפית וה-Net Rating של הסיקסרס הוא עדיין שלילי בתקופה הזו (1.2-, ניצחו רק שלושה משחקים), אבל יש התחלה של שינוי. הכמעט-קאמבק שלהם מול הווריורס השבוע הוא משהו שלא הייתה לו היתכנות לפני כמה שבועות.
4. מה התוכנית של ניו אורלינס?
לכל מי שכבר הספיק לשכוח, ערב פתיחת העונה הפליקנס היו הימור בטוח לפלייאוף המערב. אחרי שבעונה שעברה אנתוני דייוויס הכניס אותם במו ידיו לשמונה הגדולות של הקונפרנס, הציפייה הייתה שהעונה, עם כח האינרציה של ההשתדרגות של דייוויס וההגעה של אלווין ג'נטרי מהספסל של גולדן סטייט לקווים בלואיזיאנה, הפליקנס לפחות ישחזרו את ההישג מהעונה שעברה. מאז, כמובן, הרבה אלכוהול נשפך בבורבון סטריט והפליקנס קיבעו את מעמדם כאחת האכזבות הגדולות של 2015/16 (אפילו יותר מיוסטון).
אפשר להגיד שהפציעות שיחקו תפקיד מכריע בעונה הזו, ואכן בשבועות האחרונים, כאשר הרוסטר חזר להיות בריא, הפליקנס באמת נראים טוב יותר. הם ניצחו שבעה משחקים מעשר האחרונים שלהם, מעמידים נתון יעיליות התקפית נהדר של 112.5 נק' ל-100 פוזשנים (שניים רק לווריורס בפרק הזמן הזה), דיוויס וג'רו הולידיי מתחילים להזכיר לכולם איך פיק אנד רול צריך להיראות (תראו את הסרטון) והם בסך הכל ארבעה וחצי משחקים מהפלייאוף במערב, כשאין לפניהם אף קבוצה בלתי עבירה ב-Standings. אז אולי הספדנו אותם מוקדם מדי?
יכול להיות שקברנו אותם לפני הזמן, אבל הבעיה היא שגם אם התסריט האופטימי יתממש והפליקנס יצליחו להשתחל לפלייאוף, מה התוכנית לטווח ארוך של הקבוצה הזו?
ההרכבים שלמעשה מנצחים לשקנאים בתקופה האחרונה הם הרכבים עם אנתוני דייוויס בסנטר לצד ריאן אנדרסון. מצד אחד, דייוויס בסנטר הוא משהו שכולנו מחכים לראות כבר הרבה זמן, מה שגרם לכולנו להרים את הגבה שלנו כמה סנטימטרים צפונה כשראינו את הפליקנס מוציאים בערך 20 מיליון דולר לעונה על שלושה סנטרים שונים בקיץ (עומר אשיק, קנדריק פרקינס ואלכסיס אג'ינסה). אם הפליקנס באמת הולכים להשתמש ב-AD כביג-מן יחידי, מה לעזאזל הם עושים עם ה-4 שנים הנותרות של אשיק בחוזה?
מצד שני, ריאן אנדרסון הופך להיות שחקן חופשי בקיץ. לצד העובדה שהוא מחלוצי עמדת הסטרץ'-פור בליגה, הוא גם אחד מפורצי הדרך של השחקנים-שלא-עושים-הגנה-ומקבלים-כסף-בכל-זאת בליגה. אנדרסון יקבל גם הקיץ מלא כסף, כי שלוש נקודות זה עדיין יותר מ-2 וליותר מדי קבוצות יהיה יותר מדי כסף בפרי אייג'נסי, אבל ניו אורלינס צריכה לחשוב טוב טוב האם היא צריכה להיות זו שתיתן לו את הכסף הזה. הקונספט הנוכחי של הקבוצה הזו נכשל, וגם אם בשבועות האחרונים יש איזושהי הצלחה רגעית, זה לא צריך לסנוור את מקבלי ההחלטות בניו אורלינס. הם צריכים לחשב מסלול מחדש סביב דייוויס. יש להם עוד חמש שנים מלאות ביחד איתו, זה מספיק זמן כדי לתקן את כל העיוותים שנוצרו בקבוצה הנוכחית ולהדביק את הווריורס בצמרת הגבוהה של המערב. עם דייוויס ככוכב הראשי, זינוק מטאורי שכזה הוא בהחלט אפשרי.
5. מתי טום ת'יבודו מגיע למינסוטה?
דיברתי מקודם על הפודקאסט של ת'יבס אצל ביל סימונס, וזה באמת גרם לי לגעגועים לבחור. אמנם הוא פסיכופת עם קבלות וסביר להניח שהוא יגמור לאנדרו וויגינס את הברכיים, אבל הוא יכול להיות האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון. ביחד עם קווין גארנט (שמכיר את ת'יבס מתקופתם המשותפת בבוסטון), לחבורת הצעירים של מינסוטה יהיה שילוב נדיר של הדרכה מקצועית ורגשית ברמה הכי גבוהה שיש. לצד ניו אורלינס, מינסוטה היא אחת הקבוצות עם הפוטנציאל הכי גדול להפוך להיות קבוצת על בשנים הקרובות. ת'יבודו לחלוטין יכול להיות הזרז של התהליך הזה.