עונת 2021-22 הסתיימה עם קאמבק מרשים ואליפות מרגשת של גולדן סטייט. בצד השני של ארה"ב, דוראנט וקיירי דאגו שלא נשתעמם באוף סיזן ושנשאר עסוקים. גם במזרח וגם במערב יש קונטנדריות שהתחזקו, יש קבוצות שמתכננות את הטנקינג שלהן ומריירות על ויקטור וומבניימה ויש את הניקס. אה, כן. ופופ ולברון בדרך לנפץ שיאים אישיים. לקראת העונה הקרובה, קבלו את פרויקט 'קבוצה ביום' של 'הכדור הכתום'.

הקבוצה היום: שיקגו בולס

נשארו: זאק לאבין (חוזה חדש), דמאר דרוזן, ניקולה ווצ'ביץ', לונזו בול, אלכס קארוזו, פטריק וויליאמס, קובי וייט, דרק ג'ונס, טוני בראדלי, ג'בונטה גרין, איו דוסומו, מרקו סימנוביץ'

עזבו: טריסטאן תומפסון

הגיעו: אנדרה דראמונד, גוראן דראגיץ' (שוק חופשי), דיילין טרי (דראפט), מלקולם היל, ג'סטין לואיס (חוזה דו כיווני)

מתנדנדים: קוסטאס אטטקומפו, קארליק ג'ונס, ג'בונטה פרימן-ליברטי

חמישייה: לונזו בול (איו דוסומו), זאק לאבין, דמאר דרוזן, פטריק וויליאמס, ניקולה ווצ'ביץ'

ספסל: איו דוסומו, גוראן דראגיץ', אלכס קארוזו, קובי וייט, דרק ג'ונס, קוסטאס אטטקומפו, ג'בונטה פרימן-ליברטי, ג'בונטה גרין, מרקו סימנוביץ', אנדרה דראמונד, טוני בראדלי, דיילין טרי

המהלכים הגדולים של עונת 2021/22:

אז מה היה לנו שם (מתוך הספר חלומות פז, כתבה ציפי שמילוביץ'):

סיכום עונת 2021-22

במשך כמעט שלושה רבעים מהעונה הבולס שיחקו כמו בחוויה חוץ-גופית. הם היו אחת מחמש קבוצות ההתקפה הטובות בליגה, הם הובילו את המזרח לא מעט זמן, ולפחות עד הפציעות של לונזו בול ואלכס קרוסו, גם ההגנה הייתה טובה. זו היתה חוויה חוץ-גופית כי מבט על הגוף עצמו תהה כל הזמן איך הם משחקים ככה. איך הם הרבה יותר טובים מסך חלקיהם. הרי אין להם ספסל ויש להם בערך קלע שלשות אמין וחצי. נכון שאם עוצמים עין אחת, אז כשדמאר דרוזן קולע עוד פייד אוויי בתלבושת האדומה הקלאסית, הוא נראה קצת כמו ההוא שאסור להזכיר את שמו לשווא, אבל זה לא באמת.

קצת אחרי פגרת האול-סטאר, הפכה אחת מחמש ההתקפות הטובות בליגה לאחת מחמש הגרועות. שיטת המשחק נראתה יותר כמו 'נתפלל שדרוזן יקלע חמישים'. קבוצות למדו את הבולס, הפציעות חתכו בהם באלף חתכים קטנים והם נמוגו נפשית. היה ברור שהבולס לא באמת יכולים לנצח קבוצות עילית, אבל הדרך שבה הפסידו בחלק האחרון של העונה, כאילו הם בכלל לא שייכים לאותו מגרש עם הקבוצות האלה, הייתה מוזרה עוד יותר מהיכולת שלהם בתחילת העונה. זה נגמר בהפסד צפוי למילווקי בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אבל במסיבת העיתונאים האחרונה של השנה קרנישובאס חייך. לא רק כי הוא סיים שני במשאל ה-Executive של העונה, אלא כי השיג את המטרה: הוא לקח קבוצה בלי שום סימני חיים, והחזיר אותה להיות קבוצה של העיר שיקגו.

הפרק המלא:

קיץ חם

הבולס עשו את שלהם בקיץ הקודם. כרגע שומרים על יציבות עם חיזוקים בקצוות. גוראן דראגיץ' ואנדרה דראמונד יחזקו את הספסל בשתי עמדות בעיתיות עבור הבולס. כל השאר המשך ישיר של העונה שעברה.

בדראפט הבולס בחרו את דיילין טרי, גארד-פורוורד ממכללת אריזונה. עם 8 נקודות בעונתו האחרונה בקולג', לכולם ברור שהבולס לא בחרו אותו בגלל ההתקפה. טרי שחקן הגנה מצויין, אבל בהתקפה יש לו עוד הרבה מה ללמוד כדי להגיע לרמה הדרושה בליגה. לא נראה שהוא הולך לעשות את זה בעונה הקרובה.

הבעיה הגדולה מבחינת הבולס היא לונזו בול. בול נפצע בינואר במיניסקוס והיה אמור לחזור תוך 4-6 שבועות. זה לא קרה. בול יחמיץ את פתיחת העונה עם אותה פציעה. הוא עבר ניתוח שלטענת רופאיו פתר את הבעיה, אבל עדיין צפוי להיות בחוץ מספר חודשים.

ועכשיו מה, מה עכשיו?

איזה שיקגו נראה בעונה הקרובה? את זה של חצי העונה הראשונה – קבוצה שדורגה במקום הרביעי בדירוג התקפי, ומקום תשיעי בדירוג הגנתי? או את זו של חצי השני – קבוצה שדורגה במקום השמונה עשרה בדירוג התקפי, ומקום עשרים ושבע בדירוג הגנתי?  להגנתם של הבולס נאמר שבשני המקרים הדירוג ההתקפי שלהם היה זזה (113) אבל הליגה לא עמדה במקום. הדירוג ההגנתי לעומת זאת התדרדר בשש נקודות.

איו דוסומו רשם עונת רוקי טובה מאוד, יחסית לבחירת סיבוב שני, אבל הוא עדיין לא רכז ראשון ב-NBA. החוזקה העיקרית שלו היא שהוא ממעט לעשות טעויות, מצד שני הוא לא בדיוק מנהל משחק. הוא שומר טוב, ובהתקפה הוא נותן לדרוזן ולאבין את המושכות. הוא כנראה יקבל את עמדת הרכז הפותח עד שבול יוכל לשחק. דראגיץ' הגיע בשביל לתרום מהניסיון שלו, וכנראה שבחלק הראשון של העונה יצטרך גם לשחק לא מעט דקות. הבעיה היא שדראגיץ', כמו גם קובי וייט, הם לא שומרים ברמה הזו, ופוגעים בהגנה של הבולס. ווצ'ביץ' שחקן חכם, אבל הוא ממש לא סנטר שמסוגל לחפות על טעויות של הגארדים שלו.

דונובן צריך למצוא את הנוסחא שהצליחה להביא את הבולס לדירוג הגנתי של 111 נקודות. הבעיה היא שזה התבסס המון על השילוב של לונזו בול ואלכס קרוזו, שני שומרים אישיים מצויינים שלחצו את מובילי הכדור של היריבה. בלעדיהם זו הגנה הרבה יותר חדירה, גם על הנייר וגם בפועל. קרוזו יהיה כשיר לפתיחת העונה, אבל הוא לבדו לא יושיע. דוסומו יצטרך להצטרף אליו בלחץ. עוד מישהו שמסוגל לשמור ולא תמיד עושה את זה הוא זאק לאבין. לאבין מתמקד יותר בהתקפה ופחות בהגנה. הבולס צריכים אותו בשני צידי המגרש.

בהתקפה לדונובן יש חיים קלים יותר עם דרוזן, לאבין ו-ווצ'ביץ', שלושה שחקנים חכמים שמסוגלים ליצור לעצמם ולאחרים. ווצ'ביץ' קצת נעלם מאז שהגיע מאורלנדו, אבל זה היה צפוי, כיוון ששם הוא היה הכוכב בודד, ובשיקגו הוא צריך לחלוק את ההתקפה עם שני אולסטארים נוספים. דראמונד יגבה את ווצ'ביץ' מהספסל, והגם שמדובר אולי בסנטר המחליף הכי טוב בליגה, עדיין אם מישהו מצפה שדראמונד יפתור את הבעיות של שיקגו בהגנה, הוא כנראה לא ראה מעולם את דראמונד. דראמונד לא פתר בעיות בהגנה לאף קבוצה ששיחק בה, וזו אחת הסיבות שהתדרדר לחוזי מינימום פלוס. אם הוא רוצה לחזור לחוזים גבוהים יותר, הוא חייב להשתפר בהגנה.

דרוזן חגג 33 הקיץ, ו-ווצ'ביץ' יחגוג 32 לפני פתיחת העונה. זה אומר שלבולס הנוכחיים אין את הזמן לגדול ולהתפתח. החלון שלהם הוא בעונה-שתיים הקרובות. השאלה היא חלון למה? למרות שלושת הכוכבים קשה לראות בהם קונטנדרית, שכן אף אחד מהשלושה הוא לא באנקר, שחקן טופ 10 בליגה. הבולס הם כנראה הסוס השחור של המזרח, אבל יצליחו רק אם יאמצו את זהות האנדרדוג, ויעבדו קשה יותר מהיריבות.

תחזית: .46-48 ניצחונות. מקום 5-6 במזרח. יש סיכוי לעבור סיבוב, בעיקר אם יפגשו קבוצה חסרת ניסיון כמו קליבלנד. מול בוסטון/מילווקי אין סיכוי.