הסדרה העונתית:

העונה, נפגשו שתי הקבוצות 3 פעמים בסה"כ כשהסדרה נוטה לטובתה של מוליכת המערב. הניצחון היחיד של ניו אורלינס היה אי שם במהלך חודש נובמבר, כשהם מצליחים לחזור מפיגור דו ספרתי ברבע הראשון לניצחון צמוד בכיכובו של זאיון.
המשחק השני היה הרבה פחות צמוד ונגמר ב-24 הפרש לאוקלהומה סיטי (כשניו אורלינס משחקים ללא זאיון, אולי כסימן מעיד לדרך שבה הסדרה תראה) והמשחק השלישי, שהיה צמוד גם הוא, הלך גם לטובת מוליכת המערב.

המאצ'אפ והכוכבים:

אין מישהו שלא יכול להגיד שהשחקן הטוב בסדרה הוא שיי גילג'ס אלכסנדר, אבל במקביל לא בטוח שכולם יגידו שהוא השחקן החשוב ביותר בסדרה הזו: אוקלהומה הפכו השנה תחת שרביטו של מאמן העונה (העתידי) מארק דייגנולט לקבוצה לוחמת עם יכולות התקפיות והגנתיות מרשימות שבזכותן הן הגיעו למקום הראשון במערב. שחקנים כמו ג'יילן וויליאמס, צ'ט הולמגרן שב-99% מהמקרים של שני העשורים האחרונים היה זוכה ברוקי העונה עם עונה פנטסטית, ג'וש גידי שהתאושש מהמקרה של החקירה שהתנהלה כנגדו בצורה מרשימה וסיים את העונה חזק מאוד גרמו לחסרון של שיי להיות הרבה פחות משמעותי ממה שחשבו שיהיה.

לעומת זאת, הכוכב החשוב בסדרה הוא ללא ספק זאיון.
ניו אורלינס איתו ובלעדיו זו לא אותה קבוצה, רק שאצלם מדובר בפער משמעותי ביכולת: זאיון הצליח לשפר בצורה משמעותית את היכולת שלו להוציא כדור אחרי חדירה לסל וכיווץ של ההגנה, מה שמאפשר לשאר השחקנים שסביבו לקבל זריקות חופשיות ולקלוע בקלות. ברנדון אינגרם פחות משמעותי ממה שחשבו שיהיה, סי ג'יי מקולום כבר לא אותו גארד אקספלוסיבי שהיה בפורטלנד ולמרות השיפור ביכולת של הרב ג'ונס וטריי מרפי, הם לא מצליחים לחפות על חסרונו של הפורוורד האדיר.
במשחק מול סקרמנטו הם היו צריכים התעלות של כל כוכבי המשנה שלהם, לא בטוח שהם יוכלו לעשות זאת באופן עקבי מול קבוצת הגנה טובה מאוד (קבוצת ההגנה השלישית בטיבה בליגה לעומת סקרמנטו שמדורגת במקום ה-18).

קרב המאמנים:

ווילי גרין, מאמנה של הפליקנס, הוכיח את עצמו כמאמן שיודע להוציא את המקסימום מהשחקנים שלו: הוא הצליח לפני שנתיים לקחת את החבורה המלוכדת שלו לפלייאוף ולהפסד מכובד מאוד בסיבוב הראשון ועונה שעברה הפסידו לאותה אוקלהומה בפלייאין. הוא דוגל במשחק הגנתי אגרסיבי, כשהוא מצליח להחביא את השומרים הבינוניים שלו כמו מקולום וזאיון מאחורי סוללת שומרי הפרימטר הנהדרים שלו בדמותם של מרפי, ג'ונס ואלברדו והגוף המאסיבי בצבע של יונאס ואלאנצ'ונאס מצליח גם הוא לעזור.

הבעיה היא שהוא מתמודד מול מי שנחשב לאחד ממאמני העתיד של הליגה ומי שכנראה גם יזכה בתואר מאמן העונה.
מארק דייגנולט הצליח בתוך 3 עונות והמון (אבל המון) בחירות דראפט גבוהות להפוך את OKC מאחת מנמושות הליגה לאחת הקבוצות המלהיבות והמהנות ביותר לצפייה בליגה: היכולות האישיות עם הפרגון בהתקפה, ההגנה הבלתי מתפשרת עם המטריה האווירית של צ'ט מתחת לסל, ההתפתחות של ג'יילן וויליאמס משחקן משלים טוב לכוכב אול אראונד שמסוגל לקלוע ולשמור ברמה גבוה מאוד בליגה וכמובן יכולת ה-MVP של SGA קרתה גם בזכותו כשסגנון האימון שלו מוגדר כ-"פתוח למחשבה, חדשני ולא קונבציונלי". בסוף, השחקנים הצעירים רואים כמנטור שדוחף אותם קדימה ולמעלה ומי יודע – אולי הוא אפילו יצליח להחזיר את הקבוצה לגמר המערב לראשונה מאז 2014.

 

האקס פקטור:

השם שלו הוזכר המון, ולא סתם – הבריאות של זאיון וויליאמסון יכולה להיות ההבדל בין סדרה צמודה שיכולה להפתיע לבין סדרה חד צדדית.
זאיון חווה את העונה הבריאה בקריירה שלו, שיחק 70 משחקים כאשר במרביתם הוא נראה כמו הפורוורד האימתני שחשבו שיהיה – אתלטיות של לברון בשיאו עם עוד 20 קילו (לפחות) של שרירים. הוא אמנם לא שולט בליגה כמו שחשבו שיקרה, אבל זה היה נראה שהוא סוף סוף מצליח להראות את מה שקיים אצלו בידיים.
אבל, כמו שכבר ראינו ממנו לא פעם, הוא נפצע במשחק הפלייאין מול הלייקרס בצורה לא ברורה (לא ראו בדיוק מה קרה, רק שאחרי חדירה לסל הוא יצא מהמשחק לחדר ההלבשה ולא חזר כשגם במשחק מול סקרמנטו הוא לא שיחק) והוא עכשיו בספק לתחילת הסדרה. אני מאוד מקווה שנוכל לראות אותו משחק וכמה שיותר מוקדם כדי שנוכל להנות מהפוטנציאל הגלום בסדרה הזו ולא נחזה בסדרה חד צדדית.

התחזית:

גם עם וגם בלי הכוכב של ניו אורלינס, הציפייה היא שאוקלהומה סיטי יעברו את המשוכה הזו בדרך לדו קרב מעניין בחצי הגמר מול דאלאס או הקליפרס. עם זאיון אני צופה שהסדרה תהיה צמודה יותר אבל בלעדיו – זה גם יכול להיגמר בסוויפ.

עם זאיון – 4:2 לת'אנדר, בלעדיו – סוויפ מרשים בדרך לחצי גמר מרתק