התמונה של הג'וקר אוחז בגביע האליפות עדיין טרייה בראשינו, והנה כבר עונה חדשה בפתח. האם מלך חדש (או ישן) יקום וידיח את הג'וקר? האם ג'יילן בראון יצדיק את תואר השחקן הכי יקר בליגה? האם דני אבדיה יתקע יתד בליגה?

על השאלות הללו ועוד ננסה לענות בפרוייקט 'קבוצה ביום' של הכדור הכתום. עונת 23-24, יוצאים לדרך.

הקבוצה היום: אטלנטה הוקס

נשארו: טריי יאנג, קלינט קאפלה, דיאנדרה האנטר, בוגדן בוגדנוביץ', דיז'ונטה מארי, אונייקה אוקונגוו, סאדיק ביי, AJ גריפין, ג'יילן ג'ונסון, ברונו פרננדו, גאריסון מת'יוז

עזבו: ג'ון קולינס (טרייד ליוטה), ארון הולידיי, דריק פייבורס

הגיעו: פאטי מילס, ווס מת'יוז (שוק חופשי), קובי באפקין (דראפט)

מתנדנדים: מוחמד גואיי, סת' לאנדי, מיילס נוריס

חמישייה: יאנג, מארי, האנטר, ג'ילן ג'ונסון/ גריפין/ סאדיק ביי, קאפלה/ אוקונגוו

ספסל:  בוגדנוביץ', ביי/גריפין/ ג'ונסון, אקונגוו/ קאפלה, פרננדו, מת'יוז

המהלכים הגדולים של עונת 2022/23:

למי שלא מכיר, הנה קצת נחת מג'יילן ג'ונסון

 

אז מה היה לנו שם?

אטלנטה התחילה את עונת 22-23 עם תקוות גדולות. רק שנה וחצי לפני תחילת העונה הם עשו המון רעש בפלייאוף במזרח עם קאמבק גדול מול פילדלפיה (בן סימונס מתחת לסל, מישהו?) והגעה לגמר האזורי. טריי יאנג עבר עונה טרנספורמטיבית שהפכה אותו מהבטחה ענקית לשחקן אול NBA מוכח, כשהצליח להעלות את היעילות שלו ל-2 ובעיקר לשלוש בלי לפגוע כלל ביכולת המסירה המדהימה. הסגל היה צעיר ומאוד מבטיח, כשדיאנדרה האנטר עוד לא מיצה את הפוטנציאל ההגנתי שלו, אוקונגוו נראה כמי שעומד לפרוץ בעמדת הסנטר, ואפילו קולינס עוד בגיל שנהוג להשתפר בו.

אחרי עונה עם דירוג התקפי שני בליגה, הגיע דיזונטה מארי מהספרס. הוא אמור היה לתת להם הגנה סבירה ועוד יוצר בהתקפה שיהפוך אותה לבלתי עצירה לגמרי. נייט מקמילן נתפס כמאמן טוב, ועם סגל צעיר וכל כך מבטיח, ההוקס נראו כמו קבוצה שאם לא תעשה גמר מזרח השנה, סביר שתעשה אותו שנה או שנתיים אחר כך.

ובכן.

יחסית לציפיות היתה להוקס שנה מזעזעת. לא נטעה בהרבה אם נאמר שכל אחד ואחד מהשחקנים שלה הלך אחורה. היעילות ההתקפית של טריי יאנג נפלה מצוק, עם 48.5 EFG% מזוויעים. קולינס נמחק כמעט לגמרי התקפית וסיים את העונה כקלע החמישי בטיבו בקבוצה, עם רק נק' אחת למשחק יותר מקלינט קאפלה, ואחוזי שלוש מתחת ל-30 אחרי שקלע ב-%40 שתיים ושלוש עונות קודם לכן. קאפלה עצמו נראה רע, היה פצוע לתקופות ממושכות, ההגנה והריבאונד ירדו ופתאום הוא התחיל להיראות זקן למרות שעדיין לא הגיע לגיל 30. אוקונגוו, שרבים הניחו שזו השנה שבה יירש את קאפלה בעמדת הסנטר הפותח, לא ממש נתן את הקפיצה ובעצם נשאר אותו שחקן שהיה בעונת הסופומור שלו. האנטר, שנתפס ביציאה מהקולג' כפוטנציאל למומחה הגנתי, השתפר התקפית אבל נתן הגנה פשוט רעה, ומטריקות מתקדמות מודדות את ההגנה שלו באזורים של יאנג.בוגדנוביץ' היה פצוע בחלק ניכר מהעונה.

עם ירידה כל כך גדולה של ליבת הסגל של ההוקס, גם עונה ממש לא רעה של דיז'ונטה מארי לא יכלה לעזור. אחרי פתיחה מבטיחה, ההוקס היו ההגדרה המילונית של בינוניות, הם הפסידו משחק על כל אחד שניצחו, עד כדי כך שהם עמדו על מאזן נצחונות/ הפסדים מאוזן לא פחות מ-23 פעמים במהלך העונה (!). יחסית לליגה ההגנה השתפרה במעט ( תשיעית מהסוף מול חמישית עונה לפני כן) אבל ההתקפה נהייתה גרועה יותר ((שביעית מהסוף מול שניה) ובעצם קיבלנו קבוצה עם נט רייטינג כמעט מאוזן, ממש כמו המאזן שלה. אטלנטה זרקה לשלוש הכי מעט בליגה, והיתה חמישית מהסוף בשיעור זריקות העונשין שלה – כלומר זרקה בדיוק את הזריקות שהאנליטיקס נגדן.

הסיפורים סביב הקבוצה גם הם לא היו חיוביים. היו הרבה שמועות על חיכוכים בין יאנג למקמילן ובין יאנג לחבריו לקבוצה. מקמילן פוטר, ובמקומו הגיע קווין סניידר שלא הצליח להושיע.שמועות טרייד מרחפות מעל ראשו של ג'ון קולינס כבר זמן ממושך, אבל אטלנטה לא הצליחה למצוא את העסקה הנכונה והוא עצמו נראה אפאטי למדי. על המגרש לא היתה בשורה גדולה, ולמרות נצחון מרשים על מיאמי בפליי אין אטלנטה לא הצליחה להתאושש בפלייאוף והודחה על ידי בוסטון בשישה משחקים.

 

קיץ חם

המהלך הראשון של אטלנטה בפרי אייג'נסי היה הארכת החוזה של דיז'ונטה מארי. מארי שיחק טוב ועלה לאטלנטה המון, כך שהחתמה שלו על חוזה ארוך טווח היתה בעדיפות ראשונה.

לאחר מכן האתגר הגדול היה גודל הפיירול שלה. עבור קבוצה שעברה באחת מקונטנדרית פוטנציאלית לכזו שלא נראית כאילו מסוגלת לעבור סיבוב, היא מצאה את עצמה משלמת הרבה יותר מידי לשחקנים בינוניים. מארי, בוגדנוביץ', קאפלה, האנטר וקולינס הרוויחו כולם מעל 18 M$ לעונה, ויחד עם חוזה המקס של יאנג, הכניסה של אוקונגוו וביי לשנה האחרונה של חוזה הרוקי שלהם וההקשחה שתנאים של קבוצות עם סגל יקר מדי, היה ברור שהם צריכים לרדת במשכורות – כלומר מישהו צריך ללכת. והנבחר היה ג'ון קולינס, שעבר ליוטה בשביל שום דבר בעצם.

מעבר לכך לא היה הרבה. פאטי מילס הותיק הוחתם כגיבוי ליאנג וכמישהו שיכול אולי לפתוח הגנות מבחוץ. קובי באפקין, גארד התקפי שנחשב למי שיכול להתפתח לשחקן רציני, הגיע מהבחירה ה-15 בדראפט. ווס מת'יוז ינסה לספק קצת הגנה וקליעה בגיל 36. בגדול אטלנטה חוזרת עם אותו סגל שסיים את העונה שעברה, מינוס קולינס פלוס יותר צ'אנס לצעירים.

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

אטלנטה תתחיל את העונה הקרובה מנקודת מוצא בעייתית. הסגל שלה לא הצליח לעשות את הקפיצה המיוחלת, למעשה הלך אחורה וכרגע נראה שהיא תקועה בלימבו של "לא מספיק טובה לעבור סיבוב – לא מספיק גרועה כדי להשתפר מהדראפט". יאנג אמנם בחירה כמעט בטוחה לאולסטאר, אבל לא נראה שאף אחד אחר מסוגל לעשות את הקפיצה לאולסטאר נוסף ויאנג בלבד לא יספיק כדי ללכת קדימה.

סגנון המשחק של ההוקס ימשיך להיות פשוט יחסית – הכדור ביד של יאנג, וכולם נבנים מהדומיננטיות שלו. מארי והאנטר ימשיכו לייצר מדי פעם מאחד על אחד שלהם. קאפלה ואוקונגוו יסתפקו בלקחת ריבאונד, לעשות חסימות ולספק מטרות ללוב בהתקפה, לצד היותם עוגן בהגנה על הטבעת. חלוקת הזריקות מן הסתם תישאר דומה – יותר מדי זריקות מהמיד ריינג', פחות מדי שלשות והליכות לקו.

המון יושפע מהשאלה מי יקבל את מירב הדקות בעמדת הפורוורד הנוספת -ג'יילן ג'ונסון, AJ גריפין או סאדיק ביי. גריפין הוכיח את עצמו כקלע שלוש מצוין עם 39% מהטווח על ווליום בריא, ובדקות שלו אפשר לצפות לספייסינג נכון שיקשה מאוד על הגנות לעצור את אטלנטה, אבל הערך ההגנתי שלו שלילי ואיתו ועם האנטר בפורוורד קבוצות יטחנו את אטלנטה בצבע אפילו ב-NBA הפחות פיזי של היום. ג'ונסון קלע שלשות אפילו פחות טוב מקולינס בעונה שעברה, ואחוזי העונשין שלו לא נותנים סיבה לחשוב שיש כאן הרבה מקום לשיפור, אבל היה אחד מהשחקנים היחידים בקבוצה שהצליח לשמור כמו שצריך וקו קדמי שלו ושל קאפלה, יחד עם מארי ואולי איזושהי התעוררות של האנטר בצד ההגנתי, יכול, אולי, לכסות על חסרונו המוחלט בהנגה של יאנג. סאדיק ביי נותן קצת משני העולמות, הוא המנוסה מבין השלושה וכנראה יפתח את העונה בחמישיה, אבל האפסייד שלו נמוך יותר משל השניים האחרים ועונת פריצה של כל אחד מהם תשלח אותו לספסל.

ההגנה תמשיך להיות נקודת תורפה, ונשאלת השאלה – האם אפשר לבנות הגנה סבירה בקבוצה שטריי יאנג חלק ממנה? זה לא שהוא לא משתדל, אבל הוא פשוט קטן מדי ומתקשה אפילו להפריע לשחקנים שעוברים אותו, בוודאי כשהוא מקבל שחקן גדול יותר בחילוף. קבוצות מחפשות אותו בהתקפה, וההגנה של ההוקס קורסת פעם אחר פעם כשכולם מנסים לחפות עליו. השנה נקבל תשובה, לפחות מסויימת, בדקות שבהן יאנג יוקף בשחקני הגנה טובים, אבל כרגע יש ספק ביכולת של קבוצה  כזו לשמור ולכן יש ספק ביכולת של יאנג להוביל קבוצה להצלחה בפלייאוף.

תחזית:

אטלנטה איבדה שחקן שהיה חשוב לה, אם כי חשיבותו הצטמצמה בשנים האחרונות. התקדמות כלשהי של הצעירים תקרה כנראה, וסביר גם שיאנג ייתן עונה פחות גרועה מהקודמת. מצד שני, ה-NBA השתפר, יש פחות קבוצות בטנקינג וההגנה הרעועה תתקשה לייצר נצחונות במצבים צמודים. 43 נצחונות, יציאה מפליי אין והפסד בסיבוב הראשון. כשדבורים על טרייד של טריי יאנג מלוים אותנו כל העונה אבל לא מתממשים.